בגין דפרח מניה ירך, דעליה אתמר ותקע כף ירך יעקב, אשתמודע דמימינא קא מתחלת לממני את ד' עד נצח, והוד איהו ירך שלימו דילה, ודא איהו דאתיהיב למשה, הדא הוא דאתמר ונתן הוד למשה): תקונא תלתין וארבע: בראשית ב' נוקבא, פתיחא לקבלא מימינא, לההוא (נ"א מההוא) דגמיל חסד עמה, ואמאי דאת י' על רישיה כגוונא דא ג', ובגין דא הרוצה להחכים ידרים, אם כן אמאי ג' אחור לב', אלא רזא דמלה ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא, ב' חזרת אנפוי מא', ג' אחזרת אנפוי מב', ד' חזרת אנפוי מג', ה' חזרת אנפוי מד', כל אתוון חזרין אנפין: תיקוני זהר דף עז/ב דא מן דא, ולאו אינון אנפין באנפין, ואמאי אלא רזא דמלה וראית את אחורי וכו', ואמאי חזרין אנפין דא מן דא, בגין עריין דאינון לקבלייהו, א' לקבליה ארור דאיהו ערוה, ועליה אתמר ארור שוכב עם אחותו, דאלין עריין כל חד שכיב עם אמיה ועם אחתיה ועם ברתיה, וחזרין אנפין לגבייהו דלית לון בשת פנים, אבל אתוון קדישין חזרין אנפייהו בבשת בענוה, עריה תעור, ובגינה אתמר ולפני עור לא תתן מכשול, עור דאיהו עור, ורזא דמלה ערום ראה רעה ונסתר: ולבתר דמתפשטין מנייהו מתייחדין כלהו ולא יתבוששו, ומתייחדין אבא עם אימא, אח עם אחתיה, כען דערוה בינייהו אית פרודא באתוון דאינון יקו"ק, הדא הוא דכתיב כי המות יפריד (בין אחים) ביני ובינך, לבתר דאתעבר עריות מנייהו, יהא יקו"ק אחד ושמו אחד, ורזא דאחד אח ד', ערוה דתרוייהו אחר, בזמנא דאסתלק קוצא מן ד' מן אחד אשתאר אחר, ועליה אתמר וסוד אחר אל תגל: תקונא תלתין וחמשא: בראשית, בתשר"י אתברי עלמא, חסר א' למהוי בראשית, דא אדם דאתברי בתשרי, ובגין דעתידה ארעא לאתלטיא בגיניה, דא הוא ארורה האדמה בעבורך, אסתלק מן תשרי, ופתח בב' דאיהי ברכה לאתברכא ארעא, ולאפקא לה מן לוטיא, ולא עוד אלא בגין דתשרי איהי דין, לא אדכר תמן בתשרי, דלא יתכן ביה זמנא אחרא, הדא הוא דכתיב נר ה' נשמת אדם. (כך מצאתי): תקונא תלתין ושיתא: בראשית, דאיהו שבת בראשית, דהא שבע שבתות אינון, ולכל חד אית ליה שית ימי המעשה, וכל יומא דקודשא בריך הוא הוא אלף שנים, הדא הוא דכתיב כי אלף שנים בעיניך וכו', ושבת בראשית שית יומין דיליה אינון שני אלפים תהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח: שני אלפים תהו והארץ היתה תהו, שני אלפים תורה ורוח אלקי"ם מרחפת על פני המים, ולית מים אלא אורייתא, פני המים תרין אנפין דילה, דאינון מצות עשה ומצות לא תעשה, חוור וסומק, ימינא ושמאלא, ואלין אינון שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ויאמר אלקי"ם יהי אור ויהי אור, עלייהו אתמר על כן באורים כבדו ה', על כן ודאי דאתמר ביה ויהי כ"ן, ואינון שבעין, ועל תרין מאורות אלין אתמר דו פרצופין דכר ונוקבא, יהי אור דא פסח, אור לארבעה עשר, ויהי אור ראש השנה, דאתמר ביה ויהי היום, הכא ויהי והתם ויהי, ובכל אתר ויהי לישנא דצערא: שבת בראשית נקודה בחלל דילה, (דאיהי שבת ברית), י' שבת חלל, חלל למאן, להאי נקודה, מחלליה מות יומת, למאן דעאל נוכראה בחלל דילה, דאיהי רשות הרבים יין נסך זונה, ובגין דא הכא צריך דחילו, ודא איהו בראשית יר"א שב"ת, הדא הוא דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, ומאן דעאל רשו נוכראה בחלל: תיקוני זהר דף עח/א דילה, דאיהי רשות הרבים יין נסך זונה, עליה אתמר את משכן ה' טמא ונכרתה וכו', והאי נקודה איהי אות דשבת אות דיומין טבין אות דתפילין אות דברית מילה, עטרת דברית, תגא דספר תורה קרינן ליה, כתרא בריש כל צדיק, נקודה דעלה אתמר אדם וחוה דהוו דו פרצופים, ועלה אמרה סיהרא אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד: רזא דא לחכימי לבא אתמסר, (דא) (נ"א ד' ו') איהו ה' בתראה, דתרוייהו י', ובה אתעבידו חד, והאי נקודה איהי סתימא וחתימה בשית יומין דחול, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מ"ו) יהיה סגור ששת ימי המעשה ובמאי באת ו', ב' סתים באת ו' בשית יומי דחול, וביומא שביעאה אתפתחת לקבלא לבעלה, ובגין דא זווגא דתלמידי חכמים משבת לשבת, וירתין נשמתין קדישין חדתין לבנייהו: ובגין דא איהי נקודה אתקריאת בתולה ואיש לא ידעה, כד איהי גל (נ"א גן) נעול מעין חתום, עד דאתפתחת לבעלה, וכד איהי סתימא אתקריאת יראה, בכל שית יומי דחול דאיהי סגירא ונטירא, בעשר אמירן ול"ב אלקי"ם דאינון מ"ב אתוון דגבורה, דתמן בינה, בשבת ויכלו השמים, ויכל"ו חס"ד דימינא כליל ע"ב שמהן, דתמן חכמה, כמה דאמרן הרוצה להחכים ידרים, דחילו בשית יומין דחול איש אמו ואביו תיראו, רחימו בשבת כבד את אביך ואת אמך, כד אתפתחת לגבי בעלה אתקריאת אהבה, ומדחילו ורחימו אתייהיבו פקודין דעשה ולא תעשה: תקונא שבע ותלתין: בראשית איהו ברי"ת, ודאי כד איהו בלבושין דאלין קליפין דאינון ערלה ופריעה, צריך תמן דחילו, ועלייהו אתמר לא יהיה לך אלקי"ם אחרים על פני, והאי אות לא ירתין ליה אלא ישראל, דלית אות ברית עד דעברין מנייהו אלין קליפין, דאינון ערלה ופריעה באטיפו דדמא: תלת קליפין אינון בערלה לקבל תלת קליפין דאגוזא, ועלייהו אתמר והארץ היתה תהו ובהו וחשך, תהו קו ירוק קליפה קדמאה, בהו קליפה תניינא, חשך קליפה תליתאה, ותלת אלין דא על גב דא, לקבל תלת גוונין דעינא, דאתמר בהון ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו', לקבלייהו תלת גוונין דקשת, דבהון נקרא בת עין דאיהי נקודה אות ברית, עלה אתמר וראיתיה לזכור ברית עולם, ועלייהו אתמר תלת זמנין כל גוים וכו' כי אמילם, ואימתי יעבור קודשא בריך הוא הני קליפין מעלמא ויזכור ברית עולם, בזמנא דפורקנא, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל') ולא יכנף עוד מוריך, אימתי לבתר דמתעברין תלת קליפין בישין מינה, ובזמנא דאיהי מתלבשא באלין קליפין איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת, דבאלין קליפין איהי מתחללת, ובגין דא מחלליה מות יומת: תהו"ם איהו המו"ת, לגבה צריך פריעה באטיפו דדמא, ועד דאתפרע האי פריעה איהי לא אתגליא בעלמא, ולא יהא אות בעלמא, ורזא דמלה כד אתעבר מינה ערלה ופריעה רומי וקשטאנדינא, מיד אתגליא אות בעלמא, לההוא דאתמר ביה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, לקיימא ביה קרא (מיכה ז') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות: ובגין דא אלעזר ברי לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דתחזי קשת בגווני נהירין, או עד דאתגליא אות בעלמא, מאי אות אלא דרך ככב מיעקב, דא את י' אות ברית, ומיד וקם שבט מישראל לגבה, ההוא דאתמר ביה ויהי בישרון מלך (חסר), תא חזי יומא חדא שאילנא: תיקוני זהר דף עח/ב לאליהו, ערלה אמאי שוינן במאנא בעפרא, אמר לי שמענא במתיבתא, דערלה איהו נחש, וכיון דאעברינן ליה מאתריה צריך למיהב ליה מזוניה, הדא הוא דכתיב ונחש עפר לחמו, ובודאי ברי בדא אשתזיב בר נש מדינא דחבוט הקבר, ודמא דאטיפין מפריעה למיהב מזונא לההוא כלבא דאיהו רוצח, ובדא אשתזיב בר נש מחרבא דמלאך המות: ועל דא אמר אדם קדמאה קמי קודשא בריך הוא, מי מציל בני מחרב המתהפכת, אמר ליה חרבא דמילה, כמה דאת אמר עשה לך חרבות צורים, וחרבא דקודשא בריך הוא י"ו פיפיות, לקבל מילה ופריעה ומציצה וי"ג בריתות שנכרתו עליה, וכן אורייתא שזיב לבר נש מי"ו פיות דחרבא, כמה דאמר שלמה עץ חיים הי"א דסליק לי"ו: ולקבל אלין תרין אמרת אורייתא לא תרצח ולא תנאף, לא תנאף לקבל נחש אשת זנונים, לא תרצח לקבל סמא"ל, ואמר דוד עליה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, תלת קליפין דערלה אינון משחי"ת א"ף וחימ"ה, לקבל ערלה איהו עון, והיינו דתקינו בצלותא לגבייהו, והוא רחום יכפר עון דא עון, ולא ישחית דא משחית, והרבה להשיב אפו דא אף, ולא יעיר כל חמתו דא חמה, ומאן דאעיל אות ברית ברשו נוכראה אלין ארבעה שלטין עליה, הדא הוא דכתיב והמים גברו מאד מאד על הארץ, על הארץ דא גופא דיליה, וארבע זמנין אתמר בפרשת נח ויגברו המים, גברו, לקבלייהו, והא אוקמוהו: ערלה ופריעה שמענא דאינון רומי רבתא ורומי זעירתא, בזמנא דמתעברין מעלמא אתגליא אות הברית, דאיהו בת עין ציון דאיהי נקודת עלמא, דבזמנא דאלין קליפין שלטין בעלמא אתחזר עלמא לתהו ובהו, הדא הוא דכתיב והארץ היתה תהו ובהו, בזמנא דייתי פורקנא מיד ויאמר אלקי"ם יהי אור ויהי אור היה אור לא כתיב אלא יהי אור (ויהי אור), ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: תקונא תמניא ותלתין: בראשית ברא אלקי"ם, פתח ואמר כשושנה בין החוחים וכו', שושנה אית לה חמש עלין מלגו וחמש עלין מלבר, ואינון ה"ה, שרביט דילה ו', תפוח דילה י', וכלא אלקי"ם, חמש אתוון דיליה ה' חמש עלין מלבר, ה' חמש עלין מלגאו, י' תפוח ו', מל"א שרביט: בזמנא דהאי שושנה איהי בגלותא איהי אטומא, בזמנא דיהא פורקנא בעלמא אתפתחת בחמש אור, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי"ם יהי אור, ובההוא זמנא דאתפתחת אתלבשת בכמה לבושין דנהורין דאורייתא, ואתקשטת בכמה קשוטין דפקודין דעשה, ובזמנא דאתפתחת ואתקשטת בקשוטהא, בארבעה בגדי לבן דאינון יקו"ק, ובארבעה בגדי זהב דאינון אדנ"י, בארבע בתי דתפילין דיד, ובארבע בתי דתפילין דרישא, דאינון לקבלייהו, ארבע לבושין דכהן הדיוט אינון לקבל ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה: וכד אתתקנת באלין לבושין, מיד אתפתח היכלא לגבה, הדא הוא דכתיב אדנ"י שפתי תפתח, ולקול נעימו דרמונים וזוגין דלבושא דילה, אתמר בחיוון ואשמע את קול כנפיהם, וכד אמרין ישראל קריאת שמע, מה כתיב בה (במדבר ז') וישמע את הקול מדבר אליו, קלא אשתמע לגבה מבין תרין כרוביא דאינון דו פרצופין, וכד מתייחדא דבור בקלא אתעבידו קול דממה דקה, ודא צלותא בחשאי, ובההוא זמנא מאן דבעי למשאל שאלתוי ישאל, דבההיא זמנא יהא עת רצון, דהא תרין שמהן כחדא יאקדונק"י, אז תקרא וה' יענה, מיד א"ז יאקדונק"י, תרין שמהן ותמניא אתוון דבהון הא עשר, (ודא רזא ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וכו', דא חבורא דחתן: תיקוני זהר דף עט/א וכלה כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכו' ודא רזא ואמר כל העם אמ"ן). ועד דיפקון ישראל מן גלותא לא יהון בזווגא חדא, ובזמנא דיפקון ישראל מן גלותא יתחברון כחדא, בההוא זמנא אז ישיר משה, ומיד ויאמר אלקי"ם יהי אור דאיהו מפקנו דגלותא, בההוא זמנא דמטרוניתא בעאת לאעלא בהיכלא דילה, קלא סליק ברומי רקיעין ויימא הכי, משריין סגיאין דמתיבתא עלאה ותתאה דנשמתין קדישין, אתתקנו לקדמות מטרוניתא דקא אתיא לאתתקנא, למפרק בנהא מן גלותא, בההוא זמנא כמה מארי שופרות ומארי דקלין ומארי דברקים, דאתמר בהון ויהי קולות וברקים וענן כבד אל ההר וקול שופר חזק מאד וכו', משה ידבר והאלהי"ם יעננו בקול, בההוא זמנא משה ימלל בשכינתא, הדא הוא דכתיב (במדבר י"ב) פה אל פה אדבר בו, והאלקי"ם דאיהי אימא עלאה, יעננו בקול דאיהו עמודא דאמצעיתא, והא אוקמוהו מארי מתניתין בקולו של משה: ובההוא זמנא שכינתא עלאה ותתאה סלקין דא על גב דא, כגוונא דאתמר בטורא דסיני, דאתמר תמן מי זאת עולה מן המדבר, מי בזאת עולה, מ"י אימא עלאה דבה פתח קודשא בריך הוא בטורא דסיני אנכי: קם סבא חדא מבתר טולא דרבי שמעון ואמר רבי רבי, הא חזינא דאתמר (דברים ד') מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וכו', ובאתר אחרא שמענא דמליל עם ישראל מסטרא דמלאכיא, דהכי אוקמוהו דכל דבור ודבור דנפיק מפימוי אתעביד מלאך, ודא איהו וכל העם ראים את הקולות ואת הלפידים, ובאתר אחרא אמר קרא (תהלים ס"ב) אחת דבר אלקי"ם שתים זו שמעתי, מאי האי: אמר רבי שמעון סבא סבא, שמענא דבר נש יהיב ביה קודשא בריך הוא תלת קטירין, נשמתא ורוחא ונפשא, נשמתא מכורסיא יקרא, תמן נחיתת שכינתא עלאה כלילא מתלת ספירן עלאין, ועלייהו אתמר אחת דבר אלקי"ם שתים זו שמעתי, אחת ושתים הא תלת ספירן עלאין, דאתמר בהון אחת אחת ואחת תלת אחדין, ודא איהו אחת דבר אלקי"ם שתים זו שמעתי, ז"ו ביה עביד לון אח"ד: ולבתר מליל עמיה מרוחא דאיהו מטטרו"ן, כליל כל צבא השמים דלתתא, בגין דאתלבש ביה ורכיב ביה עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן, ובגין דא בכל דבור ודבור דנפיק מניה הוה נפיק מניה מלאך, ודא איהו וכל העם רואים את הקולות. לבתר נחית שכינתא תתאה עשירית באופן, דאיהו נפש דבר נש מתמן, ואתמר ביה ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ובגין דעליה אתמר (יחזקאל א') והנה אופן אחד בארץ, בגין דישתמע קליה ודבוריה מן כורסיא ומלאכיא ושמיא וארעא, דישתמודעון ליה בכלא עילא ותתא, כנשמתא דשלטנותא בכל גופא אפילו באבר זעירא ולית אבר פנוי מינה: תקונא תשע ותלתין: בראשית תמן אש"ר דאתמר ביה אשר הוצאתיך וכו', אקי"ק אשר אקי"ק, אשר באשרי כי אשרוני בנות, ודא אימא עלאה, אשר קדשנו במצותיו וצונו, על כל פקודא ופקודא, דאינון פטר כל רחם דאינון רמ"ח, דכלהו קטירין בצדיק דאיהו כל דאיהו אות ברית, דאפתח (פטר כל) רחם דאינון רמ"ח פקודין דעשה, ועליה אתמר אשר קדש ידיד מבטן, ודא אימא דאתמר בה מבטן מי יצא הקרח, (ודא איהו הקרח הנורא), אשר דאיהי אימא עלאה: תיקוני זהר דף עט/ב קדשנו במצותיו בצדיק, דאיהי קדש ידיד מבטן. וצונו עלייהו, בגין דאיהו מצווה ועושה, ועוד אשר קדשנו דא עמודא דאמצעיתא, דאתמר ביה קדש ישראל לה', וצונו דאיהו הכי מצווה ועושה, ועוד קדשנו מסטרא דשמאלא, דאתמר ביה וקדשת את הלוים, ולית קדושה פחות מעשרה, ואלין עשרה מאמרות, (דאיהי קדש לי כל בכור דאיהו כתר עלאה וחכמה דאיהי ישראל עלה במחשבה) דאתמר בהון ויאמר אלקי"ם יהי אור: וצונו על, מסטרא דימינא דאתמר ביה הוקם על. דתמן כל ברכאן לימינא, דאינון מאה ברכאן כחושבן ע"ל, דאת י' בק' אסתליק למאה, דאיהי קרבנא דכלא, מסטרא דאבא ראש, מסטרא דאימא אשר, מסטרא דאבא מצווה, ומסטרא דאימא עושה, ומצווה דא עץ פרי, ועושה דא עושה פרי, ושמעינן דאינון גוף וברית דחשבינן חד, עלייהו אתמר שתי כתפת חברת, כמה דאינון חוברות, הכי שכינתא עלאה ותתאה חוברות אשה אל אחותה: עוד אשר קדשנו במצותיו וצונו, ולא אמר קדשתנו וצויתנו, אשר איהו אשר אהי"ה ודאי, ודא כתר עלאה, מסטרא דנוקבא אתקרי אשר, ומסטרא דדכורא אתקרי ראש, רישא דכל רישין, קדשנו דא אבא (סבא), דאתמר ביה ויאמר אלקי"ם יהי אור, וצונו דא אימא, דאתמר בה ויהי אור, ולית הוויה אלא על ידי עשיה, ותרוייהו לימינא ושמאלא: ומאן מצווה ועושה על המצוה דאיהי שכינתא, דא עמודא דאמצעיתא, והכי צדיק בצלמיה וכדמותיה, ועל שמיה אתקריאו ישראל בני בכורי ישראל, ועל שם צדיק אתקרון צדיקים, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס') ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ: ועוד אנכי ה' אלקי"ך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר רבי אלעזר אבא וכי מאן דאיהו תחות שעבודא דרבוניה, ורבוניה אבטח ליה לאפקא ליה לחירו ואפיק ליה, אית ליה לשבחא גרמיה דאפיק ליה מגו שעבודא, והא קודשא בריך הוא אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, והא איהו אבטח לאפקא לבנוי מגלותא, הדא הוא דכתיב ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ואיהו משבח גרמיה כמה זמנין אשר הוצאתיך מארץ מצרים: אמר ליה ברי שפיר קאמרת אבל לאו איהו דא לשבחא גרמיה, אלא כל ספירה וספירה אתקריאת ראש לחברתה, ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מגו שעבודא, פתח באנכי, ואדכיר ביה אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגומר, חמשין זמנין לקבל חמשין תרעין דבינה: ועוד אשר קדשנו, אמר רבי אלעזר אבא, הא אם עמודא דאמצעיתא איהו מצווה ועושה, הוה ליה למימה בגיניה אשר קדשני וצוני, מאי אשר קדשנו וצונו, אמר ליה ודאי שפיר קאמרת, בודאי על עמודא דאמצעיתא וצדיק אתמר על תרוייהו אשר קדשנו במצותיו וצונו, אשר ודאי דאיהי אשר אהי"ה אימא עלאה, מני לון על שכינתא דאיהי מצוה, לכל חד מנייהו, ואינון לעילא תרין כענפין דאילנא דאתפרשו לימינא ולשמאלא, ולתתא אתעבידו בה אגודה חדא, ובגין דא אינון לעילא תרין, ולתתא חד, דיחודא לא אית בכל ענפין דאילנא אלא בה, דאיהי אגד דכלהו, איהי אגודה דכל אבר ואבר, ובה אתעבידו כלהו חד: ועוד ויאמר אלקי"ם יהי אור דא נבואה במראה, דאתמר בה במראה אליו אתודע, ואיהי חזון דנביאיא, איהי חזון וקודשא בריך הוא חוזה, דאיהו יקו"ק אדנ"י, דהכי סליק חזן חסר ו' חמש ושתין כחושבן אדנ"י, (בנבוא"ה ס"ו ס"ה כחושבן אדנ"י ותיבה הא ס"ו), ובמאי היא חזון באת ו', ביה אתעבידת אספקלריאה דנהרא אדון דילה: תיקוני זהר דף פ/א תקונא ארבעין: בראשית, שמעי בת וראי והטי אזנך וגומר, בראשית תמן שמע"י, תמן ב"ת, תמן רא"י, שמע"י ש' מן בראשית, ב"ת תמן אשתמודע ברישא וסופא דתיבה, רא"י תמן אשתמודע באמצעיתא, כגוונא דא בראשי"ת, וכד תהא בחבורא עמיה כגוונא דא יאקדונק"י, איהו אמר לגבה ושכחי עמך ובית אביך, דעל כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, כי הוא אדוניך והשתחוי לו, אדון כל הארץ ודאי: ובגין דא מסטרא דיקו"ק אתקריאת אספקלרייאה דנהרא, וכד איהי אדנ"י בלא בעלה אתקריאת