{"bookId": "kabala-1a325a12b279", "part": "1", "torah": "31", "title": "תיקוני זהר — קטע 31", "hebrewTitle": "קטע 31", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1a325a12b279/1/31/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1a325a12b279/1/31/", "segments": [{"index": 1, "he": "אספקלרייאה דלא נהרא, ונביאיא מסטרא דיקו\"ק אינון מאספקלרייאה דנהרא, ונביאיא מסטרא \nדאדנ\"י אינון מאספקלרייאה דלא נהרא, דאלין מתנבאין רחמי, ואלין מתנבאין דינא, \nדנבואה איהי שקילא לאורייתא דבכתב ולאורייתא דבעל פה: \nובההוא זמנא דמתפתחין היכלין דנבואה, כמה מארי דעתידות יתערון בעלמא, הדא הוא דכתיב \n(יואל ב') ונבאו בניכם ובנותיכם וכו', וכמה מארי דאותות, ומארי דעתידות, ממה דהוו \nועתידין למהוי, ממה דהוו מסטרא דמחשבה דאתמר בה ישראל עלה במחשבה, ומה דעתיד למהוי \nמסטרא דאימא עלאה, ורזא דמלה מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה: \nוכמה מארי דעיינין דאינון חוזים ונביאיא יתערון בעלמא דאינון עיני ה', וכמה מארי \nדאודנין דתמן שמיעה דאתמר בהון ואשמע את קול כנפיהם, ומארי דאנפין דאתמר בהון \nוארבעה פנים וגומר, ומארי דקלין, ומארי דדבורין, ומארי דרוחא דקודשא, ומארי דידין \nדאתמר בהון וידי אדם וגומר, ומארי דקומה, ומארי דאות, ומארי דרגלין דאתמר בהון \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והחיות רצוא ושוב, בההוא זמנא ויבדל אלקי\"ם בין האור ובין החשך, אלין אינון נביאי \nדשקרא, דאתמר בהון ויעשו גם הם חרטומי מצרים וגומר, דאפריש לון קודשא בריך הוא \nמנביאי קשוט: \nויאמר אלקי\"ם יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, הכא רזא לאתעסקא \nבאורייתא דבעל פה, ולאפרשא בין אסור והתר, דאינון מיין מתיקן, ומיין מרירן מסטרא \nדשמאלא, ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, ומסטרא דימינא וימתקו המים, ואינון \nכגוונא דדם טהור ודם נדה דצריך לאפרשא בינייהו, בגין דההוא זוהמא דהטיל נחש בחוה \nגרים לערבא מיין דדכיו עם מיין דמסאבו, ובגין דא תקינו תקנה דא לחובא לאפרשא \nבינייהו, וההוא דאפריש בינייהו דא רקיע דעל ראשי חיוון, דאתמר ביה ודמות על ראשי \nהחיה רקיע דא מטטרו\"ן: \nויעש אלקי\"ם את הרקיע ויבדל וכו', הכא לית מיא מסטרא דמסאבו, אלא מיין מסטרא דשמאלא \nהוו בעאן לאתגברא, ומיין מסטרא דימינא הוו בעאן לאסתלקא עלייהו, עד דאלין אמרין אנן \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בעינן למהוי קדם מלכא, ואלין אמרין אנן בעינן למהוי קדם מלכא, עד דאתא עמודא \nדאמצעיתא ואעיל שלם בינייהו, וקשיר לון ואתעביד שקל (נ\"א שלום) בינייהו, ודא מחלוקת \nלשם שמים, כגון לאה ורחל, דדא בעא לאתחברא בבעלה, ודא בעא לאתחברא בבעלה, ונטיל לון \nיעקב וקשיר לון ביה: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "תיקוני זהר דף פ/ב\nלתרוייהו, בגין דהוה קא מחשבת לאה בלבה אם יעקב נטיל לאחתי נטיל לי עשו חייבא, והכי \nקא חשיבת רחל כגוונא דא, בגין דא קודשא בריך הוא יהיב לון ליעקב תרוייהו, ושזיב לון \nמההוא חייבא, ואתחברו בצדיקא: \nאמר רבי אלעזר אבא, יומא חדא הוינן בבי מדרשא, ושאלו חבריא מאי ניהו דאמר רבי עקיבא \nלתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו עצמכם, שנאמר (תהלים \nק\"א) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני: \nאדהכי הא סבא דסבין עתיקא דעתיקין קא נחית, ואמר לון, רבנן במאי עסקיתו, אמרו ליה \nודאי בהאי דאמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, ואמר \nלון ודאי רזא עלאה אית הכא, והא אוקמוה במתיבתא עלאה, ובגין דלא תטעון נחיתנא לכון, \nבגין דיתגלי רזא דא בינייכו דאיהו רזא עלאה טמירא מבני נשא (נ\"א דרא): \nבודאי אבני שיש טהור אינון י' י', דמנהון מיין דכיין נפקין, ואינון רמיזין באת א' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "רישא וסופא י' י', ו' דאיהו נטוי בינייהו איהו עץ חיים, מאן דאכל מניה וחי לעולם, \nואלין תרין יודי\"ן אינון רמיזין בוייצר, ואינון תרין יצירות יצירה דעלאין ויצירה \nדתתאין, ואינון חכמה בראש וחכמה בסוף, תעלומות חכמה, ודאי אינון תעלומות מחכמה עלאה \n(דאיהו) דתחות כתר עלאה. (נ\"א קם סבא דסבין עתיקא דעתיקין, ואמר רבי רבי מאי ניהו \nדאמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו \nבעצמיכם, הדא הוא דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, הא כתיב יהי רקיע בתוך המים \nויהי מבדיל בין מים למים, ועוד מים עליונים ומים תחתונים אית תמן, למה אמר אל תאמרו \nמים מים, אמר ליה בוצינא קדישא, סבא דסבין לך יאות לגלאה רזא דא, דלית חבריא יכלין \nלקיימא לה על בורייה, אמר ליה סבא דסבין, רבי רבי בוצינא קדישא, בודאי אבני שיש \nטהור אינון י' י', דאינון חד יו\"ד עלאה מן א', ותניינא יו\"ד תתאה מינה, והכא לית \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "טומאה אלא אבני שיש טהור, ולית הפרשה בין מים למים, דכולא יחודא חדא, דאלין אינון \nמסטרא דאילנא דחיי דאיהו ו' באמצעיתא דא', דאתמר ביה ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי \nלעולם, אבל אילנא דעץ הדעת לתתא): \nואינון לקבל תרין עיינין, דבהון תרין דמעין נחתין בימא רבא ואמאי נחתו, בגין \nדאורייתא מתרין לוחין אלין הוה משה נחית לון לישראל, ולא זכו ואתברו ונפלו, ודא \nגרים אבודא דבית ראשון ובית שני, ואמאי נפלו, בגין דפרח ו' מינייהו דאיהו ו' מן \nוייצר: \nויהיב לון אחרנין מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, דמתמן אתייהיבת אורייתא באסור והתר, \nמימינא חיי ומשמאלא מיתה, ובגין דא אמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור \nאל תאמרו מים מים, ולא תהוון שקילין אבני שיש טהור לאבנים אחרנין, דאינון חיי \nומיתה, דתמן לב חכם לימינו דבר נש, ולב כסיל לשמאלו, ולא עוד אלא אתם תסכנו עצמכם, \nבגין דאלין אבנין דעץ הדעת טוב ורע אינון בפרודא, ואלין אבני שיש טהור אינון ביחודא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בלא פרודא כלל, ואם תאמרו דהא אסתליק עץ החיים מנייהו ונפלו ואית פרודא בינייהו, \nדובר שקרים לא יכון לנגד עיני, דהא לית תמן פרודא לעילא, ואלין דאתברו מאינון \n(מאנין) הוו, אתו לנשקא ליה פרח ואסתלק מנייהו: \n \nתיקוני זהר דף פא/א\nאמר רבי יצחק כל אינון מתים דארעא דישראל, יחיון ויקומון בקדמיתא לעידן דיחי קודשא \nבריך הוא מתיא, בגין דקודשא בריך הוא יתער עלייהו, הדא הוא דכתיב (ישעיה כ\"ו) יחיו \nמתיך נבלתי יקומון, יחיו מתיך אלין אינון דארעא דישראל, נבלתי יקומון אלין אינון \nדבארעא נוכראה, דלא כתיב בהו תחיה אלא קימה, דהא רוחא דחיי לא תשרי עלייהו אלא \nבארעא דישראל, ובגין כך כתיב בהו יחיו נבלתי יקומון, אלין דלבר יתברי גופא דלהון \nויקומון גופא בלא רוחא, ולבתר יתגלגלון מתחות עפרא עד דמטו לארעא דישראל, ותמן \nיקבלון נשמתא ולא ברשו אחרא, בגין דיתקיימון בעלמא כדקא חזי: \nאמר רבי אלעזר, תא חזי, בשעתא דזמין קודשא בריך הוא לאחיא מיתיא, כל אינון נשמתין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דיתערון, כולהון יקומון בהאי דיוקנא ממש דהוו בהאי עלמא, ונחית לון קודשא בריך הוא \nוקרא לון בשמהן, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ') לכלם בשם יקרא, וכל נשמתא תיעול לדוכתהא, \nויקומון בקיומא בעלמא כדקא חזי, וכדין יהא עלמא שלים, ועל ההוא זימנא כתיב (שם כ\"ה) \nוחרפת עמו יסיר דא יצר הרע, דאחשיך אפי דבר נש ושליט ביה: \nאמר רבי חזקיה, אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ויתערון מעפרא, אינון גופין דאתנטעו \nבנשמתא חדא מה תהא מנייהו, אמר רבי יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון \nכלא הוו, כמה דהוו עץ יבש בהאי עלמא, הכי נמי בההוא זמנא, וגופא בתראה יקום, ההוא \nדאתנטע ואצלח ונטע שרשוי כדקא יאות, ועל ההוא גופא בתראה כתיב (תהלים א') והיה כעץ \nשתול על פלגי מים, דעבד אבין ונטע שרשין ואצלח כדקא יאות, ועל ההוא גופא קדמאה כתיב \n(ירמיה י\"ז) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב, כי יבא טוב דא תחיית המתים: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואתנהיר ההוא נהורא דזמין לאנהרא לצדיקיא, דהוה קמיה גניז מיומא דאתברי עלמא, הדא \nהוא דכתיב וירא אלקי\"ם את האור כי טוב, ביה זמין קודשא בריך הוא לאחיא מיתיא, הדא \nהוא דכתיב (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא, וכדין יתגבר טוב בעלמא, \nוההוא דאתקרי רע יתעבר מעלמא, וכדין אינון גופין קדמאין ליהוו כלא הוו: \nאמר רבי יצחק זמין קודשא בריך הוא לארקא על אינון גופין רוחין (אי זכו בהו), אי זכו \nבהו יקומו לעלמא כדקא יאות, ואם לאו יהון קטמא תחות רגליהון דצדיקיא, הדא הוא דכתיב \n(דניאל י\"ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגומר: \nאמר רבי אלעזר והאי מאן דאסתלק מעלמא עד לא מטון יומוי לעשרין שנין, מאן אתר אתענש, \nבגין (דהוי מתליסר שנין ולעילא) דהא מתליסר ולתתא לאו בר ענשא הוא אלא בחטאה דאבוי, \nאבל מתליסר ולעילא מהו, אמר ליה קודשא בריך הוא חס עליה דלימות זכאה, ויהיב ליה אגר \nטב בההוא עלמא, ולא ימות חייב דיתענש בההוא עלמא, והא אוקמוה: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אמר ליה אי חייבא הוא ולא מטון יומוי לעשרין שנין מהו, כיון דאסתלק מעלמא במאי הוא \nעונשיה, אמר ליה בדא אתקיים ויש נספה בלא משפט, דכד ענשא נחית לעלמא איהו דאערע \nבההוא מחבלא אתענש, דלא אשגחו עליה מלעילא, ועליה כתיב (משלי ה') עונותיו ילכדונו \nאת הרשע, את לאסגאה מאן דלא מטון יומוי לאתענשא, עונותיו ילכדונו ולא בי דינא \nדלעילא, ובחבלי חטאתו יתמך ולא בי דינא דלתתא: \nתקונא חד וארבעין: \nבראשית תמן תשר\"י, ודא דרועא תניינא יום תניינא, יש\"ת חשך סתרו: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "תיקוני זהר דף פא/ב\nאשתאר ר' איהי רא\"ש השנה ותמן הבדלה בין טוב לרע, ובראש השנה מלכא איהו דין, וכל \nספירן אתקריאו דינין ומשפטין מסטריה, וכל צבא השמים קיימין עליה מימיניה ומשמאליה, \nאלין מיימינין לכף זכות, ואלין משמאילין לכף חובה, וכד ישראל יתערון בשופרות, \nוסלקין תמן לשכינתא דאיהי תרועת מלך בעשרה שופרות, בגין דאיהי לא סלקא פחות מעשרה, \nבההוא זמנא ויהי מבדיל בין מים למים, אפריש קודשא בריך הוא בין אלין דמיימינים לכף \nזכות, ובין אלין דמשמאילים לכף חובה, ואתמר הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע: \nועל האי תשרי אתמר בתשרי נברא העולם, ותמן (שבת תניינא מאלין שבע שבתות), (נ\"א ותמן \nבת שית בת מאלין שית), וחמשא רקיעין, ושתיתאה שמים, אינון לקבל שית יומי בראשית, \nובכלהו אמר טוב, בר מיומא תניינא, בגין דלית בתשרי א' לאשלמא בראשית, בגין דאסתלק \nבחובה דאדם, ובגין דא צפון איהו פגים, ובגין דא מצפון תפתח הרעה, עד דאשתלים, וכמה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דאברהם דאיהו ימינא יומא קדמאה ביה כלילן ותליין מאתן וארבעין ותמניא פקודין דעשה, \nהכי נמי מיצחק דאיהו כגוונא דיומא תניינא תליין בה שס\"ה מצות לא תעשה, יומא תליתאה \nביה כליל כלא, מניה תליין פקודין דעשה ולא תעשה, כענבין באתכלא: \nתקונא ארבעין ותרין: \nבראשית תמן איש, דאתמר ביה ויעקב איש תם, ודא יומא תליתאה, דהא תלת אומנין הוו עד \nהכא, יומא קדמאה ויומא תניינא ויומא תליתאה, כל חד אפיק אומנותיה, יומא קדמאה אמר \nליה ההוא אמון מופלא ומכוסה דאיהו אי\"ן, כליל תלת ספירן א' כתר י' חכמה ן' בינה, \nוה' אתוון מנצפ\"ך מעלמא דאתי אינון לקבל ה' עלאה: \nאמר לכל אחד מתלת יומין דיפיק אומנותיה אמר ליומא קדמאה יהי אור מיד אפיק אומנותיה \nועביד ליה, הדא הוא דכתיב ויהי אור, והא אוקמוהו דלית הויה אלא על ידי עשיה, א' מן \nאי\"ן דהוה פרח באויר אפיק אור, י' אפיק רקיע, ן' מן אין אפיק יבשה, הדא הוא דכתיב \nויאמר אלקי\"ם יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, ויאמר אלקי\"ם יקוו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "המים, הכא כמה פקודין, פקודא דיחודא ופקודא דפריה ורביה, פקודא דיחודא דאיהו יקוו \nהמים, מתכנשין יחודא דכל ספירא וספירא לאתר חד דאיהו כנישו דכלא, אל מקום אחד, \nדאיהו מקוה ישראל ה': \nיומא תליתאה שמע ישראל ה' אלקינ\"ו ה' אחד, ואיהו יקו\"ק מקום אתקרי, והא אוקמוה מארי \nמתניתין, דקודשא בריך הוא אתקרי מקומו של עולם ואין העולם מקומו, כגוונא דא י' עשר \nזמנין איהו ק' מן מקום, ה\"ה חמש זמנין כל חד וחד סלקן כ\"ה כ\"ה, כחושבן אתוון דיחודא \nתרין זמנין דמייחדין שמע ישראל דאינון שית תיבין, דבהון כ\"ה כ\"ה אתוון, אם כן מאי \nק', מאה ברכאן דחייב בר נש לברכא לקודשא בריך הוא בכל יומא, אשתאר ו', שית זמנין \nשית סלקין תלתין ושית, כחושבן גדפין דשרפים דאתמר בהון שרפים עומדים ממעל ל\"ו, \nואלין גדפין תליין מן ו' דאיהו שית תיבין דיחודא, ובה סלקין ארבעין ותרין אתוון, \nדבהון אתבריאו שמיא וארעא, תשכח: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "תיקוני זהר דף פב/א\nמקו\"ם דסליק יקו\"ק בחושבנא כגוונא דא, י' ק', ה\"ה כ\"ה כ\"ה, ו' ל\"ו, סליק כלא קפ\"ו \nכחושבן מקו\"ם, וביה פק\"ו פליליה, וביה קפ\"ו תהומי בלבא דימא, בהאי שמא דאיהו יקו\"ק \nצריך לאתכנשא דרגין דיחודא, ולאכללא ביה עשר ספירן כגוונא דא, יו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א, \nדאינון עשר ספירות בלימה, יקו\"ק מקום ליו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א דאיהו סתים ונעלם, ובגין \nדא אתקרי עולם עלם, דצריך לאעלמא ליה מכולי עלמא, דאיהו עלם, ושכינתא נעלמה, הדא \nהוא דכתיב (איוב כ\"ה) ונעלמה מעיני כל חי: \nלאו ספירה דלית תמן יקו\"ק יו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א, והכי צריך לאתכנשא כלא ביה בכל אתר, \nדכל שמהן אינון כנויין ליה, ושכינתיה איהי יקו\"ק איהי כלילא מארבע אתוון, ולא אתקרי \nאיהו מקום אלא בה, מקום אחד ודאי, איהו לא אתקרי אדם (נ\"א אחד) אלא בה, כגוונא דאדם \nדלתתא דברא בדיוקניה, דאתמר ביה זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ועוד כי אחד קראתיו, כגוונא דעשר ספירות, דאינון א' כתר עלאה, ח' תמניא ספירן מחכמה \nעד צדיק, ד' מלכותא קדישא, עלה אתמר למען יאריך ימים על ממלכתו, ואם חס ושלום פחית \nבר נש מעשר ליחדא בה, אסתלק קוצא מן ד' מן אחד ואשתארת יבשה, ורזא דמלה יקוו המים \nמתחת השמים, דאיהי תחת השמים, דאיהו קודשא בריך הוא, דאתמר ביה ואתה תשמע השמים, \nדנוקבא איהי תחות בעלה: \nוהכי כל מאן דפגים אות ברית, בהאי טפה דאיהי יחודא, וזריק לה באתר אחרא, גרים לה \nלמהוי יבשה מסטריה, דאסתלק נביעו ויחודא מינה, ואשתארת איהי יבשה, ודא גרים חרבן \nעלמא, ומיד אתמר ונהר יחרב ויבש, דאיהו נהר דנפיק מעדן, דאשקי ליה לגן דאיהי \nאורייתא שבעל פה, דאיהי מתשקיא מאורייתא דבכתב, דכלילא ג\"ן סדרים דאורייתא: \nתקונא ארבעין ותלת: \nבראשית תמן את\"ר יב\"ש, ודא איהו ונהר יחרב ויבש, בההוא זמנא דאיהו יבש ואיהי יבשה, \nצווחין בנין לתתא ביחודא ואמרין שמע ישראל, ואין קול ואין עונה, הדא הוא דכתיב \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "(משלי א') אז יקראונני ולא אענה: \nוהכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבעל פה ומאורייתא דבכתב, וגרים דלא \nישתדלון בהון, ואמרין דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא, בודאי כאלו הוא יסלק \nנביעו מההוא נהר ומההוא גן, ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא ולא יוליף ההיא אורייתא \nדבכתב ואורייתא דבעל פה, דאתחשב ליה כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו, וגרים עניותא בעלמא \nואורך גלותא: \nויאמר אלקי\"ם תדשא הארץ דשא וכו', אמר רבי אלעזר אבא והא קרא ליה יבשה, מאן תדשא \nהארץ, אמר ליה ברי הכי אוליף תיובתא לכל בני עלמא, דאם בר נש יחזור בתיובתא נחית לה \nנביעו דאסתלק, ומה דהוה יבשה קרא לה ארץ, ונהר דהוה חרב ויבש קרא ליה מקוה המים \nוימים, הדא הוא דכתיב ויקרא אלקי\"ם ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים, בההוא זמנא \nדאתקרי ארץ מה כתיב ביה ויאמר אלקי\"ם תדשא הארץ, לאפקא זרעין ואיבין דאינון נשמתין: \n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": " \nתיקוני זהר דף פב/ב\nכל חד לזנייהו, אלין נשמתין דאתגזרו מכורסי יקריה, ואלין רוחין דאתגזרו ממלאכים, \nואלין נפשין דאתגזרו מאופנים, כל חד אפיק לזנייהו לכל חד כדקא יאות, עץ פרי דא \nתלמיד חכם, עושה פרי דא בת זוגיה, לכל חד כדקא יאות, (כל חד אפיק לזנוי): \nועוד עץ פרי דא עמודא דאמצעיתא, עושה פרי דא צדיק, אשר זרעו בו על הארץ דא שכינתא, \nדכל זרעין אתכלילן בה, והכא פקודא דפריה ורביה למעבד אבין וזרעין, הדא הוא דכתיב \n(ישעיה מ\"ה) לא תהו בראה לשבת יצרה, ומאן דאתבטל מפריה ורביה, כאלו אחזר לההיא ארץ \nיבשה, ומנע ברכאן מינה, כל חד לפום דרגיה, מאן דפגים לתתא פגים לעילא, לאתר דאתגזר \nנשמתיה: \nתקונא ארבעין וארבע: \nבראשית, תמן תר\"י תמן א\"ש, ועלייהו אתמר ויאמר אלקי\"ם יהי מארת ברקיע השמים, מארת \nכתיב חסר ו' דא אורייתא דבכתב, מאי מארת דא אורייתא דבעל פה, ואף על גב דאוקמוה \nמארת חסר דא לילית, שבעין אנפין לאורייתא, ובגין דא מארת בהאי אתר, ההיא דאתמר בה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כי נר מצוה, ותורה אור עמודא דאמצעיתא, ועלייהו אתמר את המאור הגדול לממשלת היום \nואת המאור הקטן לממשלת הלילה: \nהכא פקודא למעבד צדקה, את המאור הגדול רזא דעתירין, ואת המאור הקטן רזא דמסכנין, \nוכמה דסיהרא לווה מן שמשא, ולא אית לה נהורא אלא ממה דיהיב לה שמשא, הכי שכינתא \nאמרת לוו עלי ואני פורע, דהכי צריך בר נש למהוי מלוה למסכנא, וכגוונא דא לווין \nכוכביא ומזלי דא מן דא, ומלאכיא דא מן דא, ורזא דמלה ומקבלין דין מן דין, הכי לווה \nשכינתא דאיהי סיהרא קדישא מקודשא בריך הוא, ומקבלת מניה, דאתמר ביה כי שמש ומגן ה' \nאלקי\"ם, והכי הוה מקבל יהושע מן משה, כמה דאוקמוהו פני משה כפני חמה ופני יהושע \nכפני לבנה, והכי הוו כל נביאיא קדם משה כגון סיהרא וכוכביא קדם שמשא, דלא אית לון \nנהורא אלא משמשא: \nתקונא ארבעין וחמשא: \nבראשית ברא אלקי\"ם, א\"ל הי\"ם, ימא דאורייתא, ועליה אתמר ויאמר אלקי\"ם ישרצו המים \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ, הכא פקודא למלעי באורייתא, דאתמר בה הוי כל צמא \nלכו למים ואלין, דעסקין באורייתא ירתין נפש חיה משכינתא, הדא הוא דכתיב ישרצו המים \n", "en": ""}]}
