תיקוני זהר — קטע 35

האדם לבדו, ודא גרם ליעקב דאתמר ביה ויותר יעקב לבדו, ובההוא זמנא נצח ליה סמא"ל, ויגע בכף יריכו, באן אתר פרח בגיד הנשה, דפרח י' מגיד הנשה דאיהי י' דיעקב, ואשתאר איהו עקב, דאיהו דש בעקב, ודא רזא וידו אוחזת בעקב עשו (דאיהו דש בעקב בגלותא ובעולא דמלכותא דשבעין אומין דהוא לזנב ולא לראש): כמה דגרים אדם דשכינתא אתפרשת מקודשא בריך הוא, כמה דאת אמר ובפשעיכם שלחה אמכם, ואשתאר קודשא בריך הוא יחידאי בלא מטרוניתא, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ז) הצדיק אבד, מאי אבד, אבד למטרוניתא, ובגין דא לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, דא אחרא, דלית איהי בת זוגיה, מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, באסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול דם טהור ודם נדה, ובגין דא אוקמוהו זכה נעשה לו עזר, לא זכה כנגדו, דאסתלק מניה אתתא דאיהי עץ החיים, דאתמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה, ראה חיים עם אשה אשר אהבת, דעלה אתמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, דאיהו הוה חרות על הלוחות, חירו

ממלאך המות, חירו משעבוד מלכיות, חירו מכל מרעין בישין, מעניותא וטפשותא וצערא ודוחקא וכפנא, ועלה אתמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכו': אסתלק מיניה, ואתייהב ליה אחרא מסטרא דסיהרא, דאתמר בה עת ללדת ועת למות וכו', דאיהי פלגו דילה חיים עותרא, ופלגו דילה מות עניותא, כגוונא דלבא דאתמר ביה לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, תרין בשותפו, ובגין דא אם זכה עזר במלויא דסיהרא, ואם לא זכה כנגדו בחסרונא דסיהרא: עריות מסטרא די"ק, ע"ר י"ה תעור קשתך, עריות מסטרא דו"ה לא תקרבו לגלות ע"ר ו"ה, ודא לילי"ת דאיהי ערות אשה ובתה, דאינון ה"ה, ערות כלתך דא י' זעירא דאדנ"י, דאיהי כלה האמורה בשיר השירים. תא חזי שכינתא תתאה אתקריאת בתה מסטרא דאימא עלאה, כלה מסטרא דכ"ל כ"ל ה', אחות מסטרא דעמודא דאמצעיתא, שאר בשרו מסטרא דההוא דאתמר ביה בשגם הוא בשר, מסטרא דדרגיה:

תיקוני זהר דף צא/ב תקונא שבע וחמשין: בראשית תרי שב"א, ואינון תרין נקודין תרי יצירות, דאתמר בהון ויצר ה' אלקי"ם מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים, ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכו'. תא חזי כמה נשמתין וכמה ציורין צייר קודשא בריך הוא בדיוקנא דמרכבות דלעילא, דאינון חיות הקדש, דירתין בני נשא נשמתין מנייהו, ואייתי קודשא בריך הוא לאדם בגלגולא על כלהו, לראות מה יקרא לו, ולא אשכח עזר בהון, הדא הוא דכתיב ולאדם לא מצא עזר כנגדו, ואיהו קרא לון לכל חד שמהן כפום חילא דלעילא, דאתמר בהון המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא, לכל חיה ומלאך ואופן קרא לון בשם ידוע, לכל חד על מתכונתו בעבודתו ובמשמרתו: תא חזי אדם הוה ידע כל מלאך ואופן וחיה ושרף, כל חד דהוה ממנא על שליחותיה, והוה ידע כל שמא דכל חד דהוה כפום שליחותיה, והכי הוה קרי ליה, דהכי אשכחנא בספר רזיא"ל דאתייהיב לאדם קדמאה, דמטטרו"ן קרא ליה קודשא בריך הוא שמהן סגיאין, לזמנין אתקרי

מיטטו"ר בזמנא דממנא על מטרא ולזמנין אתקרי פתחו"ן סגרו"ן (אטימו"ן) (נ"א אטמו"ן), אטמו"ן בזמנא דאיהו אוטם חובין דישראל, סגרו"ן בזמנא דסגר תרעין דצלותא, פתחו"ן בזמנא דפתח תרעא דצלותא, (פסקו"ן) (נ"א פיסקו"ן) בזמנא דפוסק הלכות דמתניתין במתיבתא תתאה, והכי כל שמהן כפום שליחותיה, והכי כל מלאך אשתני שמיה כפום שליחותיה, הדא הוא דכתיב (שופטים י"ג) למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, וכפום ניסא דעבדין הכי איהו שמייהו: ולכל שליחותא ושליחותא דילהון אית רגעא ושעתא ידיעא, ומזל ידיע, ויום ידיע, וככב ידיע, ותמן אשתני, האי מלאך אתקרי בששים רבוא שמהן דמלאכיא, הוא אתקרי חסדיא"ל בזמנא דעביד חסד עם עלמא, גבריא"ל בזמנא דעביד גבורה בעלמא, סתוריא"ל בזמנא דסתיר בני עלמא בגדפוי מאלין מלאכי חבלה, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"א) ותחת כנפיו תחסה צנה, ואתקרי חתמיא"ל בזמנא דחתים זכוון וחובין על בני עלמא, כתביא"ל בזמנא דכתב חובין

וזכוון: וכל מלאכא כפום שמיה אית ליה קרא באורייתא, כתביא"ל על שם (שמות ל"ב) והמכתב מכתב אלקי"ם הוא וגומר, זכריא"ל על שם זוכר ברית אבות, ואית ליה קרא זכרנו לחיים, ואתכפיא בזכור, שמריא"ל בשמור, חסדיא"ל בחסד, גבריא"ל בגבורה, צדקיא"ל בצדק, רפא"ל ברפואה, יתוא"ל בתפארת, מלכיא"ל במלכות, לית מלאך דלית ליה עקרא ויסודא בספירן, וכל ספירה אית לה שם ידיע והוי"ה ידיעה, וכל שמהן תמן אית לון עקרא ויסודא: (והאי כללא נקוט בידך דכל ממנן דלעיל שמהן דילהון תליין בספירן ושמהתהון כל חד אית ליה קרא על שם שמא דיליה): וכל מלאכיא דסוסיהון סוסי אשא, ומרכבותיהון אשא וקשתותיהון אשא, ורומחיהון אשא, וכל מאני קרבא דילהון אשא, יסודיהון בגבורה, ומלאכי חבלה דאינון אשא, יסודא דילהון בגיהנם, ואית מלאכיא דאתמר בהון עושה מלאכיו רוחות, יסודא דילהון בעמודא דאמצעיתא, ואית מלאכיא דאינון ממיא דרקיעא, דאתמר בהון והמים אשר מעל השמים, מסטרא דימינא,

כלהון עקריהון לעילא, ולית מלאכא דלא אשתכח ביה שם יקו"ק, דאשתכח בכל אתר, כגוונא דנשמתא דאשתכחת בכל אבר ואבר, ובגין דא אית לבר נש לאמלכא יקו"ק בכל ספירן, ובכל כורסיין, ובכל מלאכין, ובכל אבר ואבר דבר נש, דלית אתר פנוי מניה לא בעלאין ולא בתתאין, יקו"ק לא אתקרי ביחודא דארבע אתוון אלא בעלת העלות דמייחד לון, ובגין דאיהו מייחד:

תיקוני זהר דף צב/א ארבע אתוון, ביה אתקריאו יקו"ק ביחודא חדא ה' אחד ושמו אחד, ובגין דא שוי אמונה דישראל בארבע אתוון אלין, וכל שמהן שוי כנויין לשמא דא, לית שמא עד אין סוף ועד אין תכלית רברבא ושלטנא מן דא, לעילא עד אין סוף, ולתתא עד אין תכלית, וכל חיילין ומשריין מניה דחלין ומזדעזעין: תקונא תמניא וחמשין: בראשית ברא אלקי"ם (איהי) את, בת יחידה איהי בת מלך פנימה, (איהי) את אמתא דילה, ועלה אתמר ויפל ה' אלקי"ם תרדמה על האדם ויישן וכו', מאי ויסגור, פתח רבי שמעון ואמר, ויריחו סוגרת ומסוגרת, מאי ויריחו, דא איהי ירח דאיהי גופא דילה, אמתא מברתא דמלכא, דאיהי נקודה דילה, סוגרת ומסוגרת מלגאו, כגוונא דא כ': ובגינה אתמר לעמת המסגרת תהיין הטבעות וגומר, מאי הטבעות אלין תרין אודנין דלבא דאינון עגולין כטבעות, ולבא איהו לשמאלא, הכי פתורא צריך לשמאלא, שלחן בצפון, לבתים לבדים, מאי לבתים אינון תרין בתי לבא, מאי לבדים אינון תרין כליין, תרווייהו לבר,

עלייהו אתמר והיו תואמים מלמטה, תרי כנפי ריאה, ויחדיו יהיו תמים על ראשו, ובגין דשמועה תליא בלבא, אוקמוהו מארי מתניתין הלב שומע: תא חזי, אתמר בהאי צלע ויקח, ולבתר ויבן ה' אלקי"ם את הצלע, מאי ויבן, אלא (מלכים א' ח') בנה בניתי בית זבול לך וגומר, והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה, תרי בתי לבא אינון תרי בנינין דהאי קרא, הדא הוא דכתיב והבית בהבנותו דא בית ראשון, אבן שלמה מסע נבנה דא בית שני, ולקבלייהו אמר בנה בניתי תרין בנינין, חד אתקריאת בניינא דאימא עלאה, ותניינא בניינא דאימא תתאה: ועוד ויבן, לישנא ואבנה גם אנכי ממנה, בניינא דיבום, וכמה דהאי נקודה איהי סוגרת ומסוגרת, הכי צריכה ברתא דאיהי בתולה, למיהוי סגורה ומסוגרת בבית אביה, (שם כ"ד) בתולה ואיש לא ידעה, ותרד העינה דא בת עינא, סוגרת ומסוגרת בעינא, ותלת גוונין סחרין לה, ועלייהו אתמר הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר. וכד נחית לון משה

אורייתא לישראל מינה, אמר היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, שלשת ימים לקבל תלת גוונין דעינא, ואיהי טמירא וסתירא בהון, ואיש לא ידעה בהון, עד דאתפשטת מנייהו: ובההוא זמנא דאתפשטת מאלין לבושין, אתייחדת עם בעלה בקרוב בשרא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב') עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, דכך דרכא לאתייחדא דכר ונוקבא בקירוב בשר, ודא דבוקא (נ"א קורבא) דיחודא דלעילא, דלא יהא דבר חוצץ, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין, דכד בר נש מצלי ומייחד קודשא בריך הוא בשכינתיה דלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר, (שכינתיה קרקוריה דקיר קירות הלב) , דלא יעביד פרוד וקצוץ בין קודשא בריך הוא ושכינתיה, ורזא דמלה ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו, ערומים בקרוב בשרא בלא לבושא כלל, ובההוא זמנא דקודשא בריך הוא ושכינתיה כחדא בלא לבושא כלל,

אתמר ביה ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. אמר ליה רבי אלעזר, אבא, מאי סיומא דקרא ולא: תיקוני זהר דף צב/ב יתבוששו, אמר ליה ברי באתר דאית ערוה אית בשת, ודא איהו ירא בשת, ומאן דלית ליה בשת בודאי לא עמדו רגלי אבהתוי על טורא דסיני, ובשת איהו בתלת גוונין חוור וסומק וירוק באנפין, דאתמר בהון (ישעיה כ"ט) לא עתה יבוש יעקב בגוון סומק וירוק, ולא עתה פניו יחוורו בגוון חוור, ואלין תלת גוונין דאית בהון בשת אלין אינון תלת גוונין דתלת קליפין דאגוזא, דאינון עריין דבהון אתלבשת קשת ואתחזיא בהון: ובגין דאינון עריות תלת קליפין, אתמר בהון אין דורשין בעריות בשלשה, ואסיר לאסתכלא בהון, ובגין דא אסיר לעמא קדישא לאסתכלא בגוונין דקשת, ודא רזא דערלה דאית לה תלת קליפין, דצריך לאעברא לון מאות ברית קדש, ומיד וראיתיה לזכור ברית עולם, ועל אלין תלת קליפין אתמר של נעליך מעל רגליך, ומיד וראיתיה, ובזמנא דמשה הוה מתלבש בהון, מה

כתיב ביה אל תקרב הלום, ומיד דאתפשט מנייהו אתקריב תמן: ודא רזא דקרבנא, דהוה נחית אשא לאדלקא אלין תלת קליפין, הדא הוא דכתיב (ויקרא ו') זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגומר, הא תלת גוונין דאשא, דהוו נחתין בתלת צלותין לאדלקא ולאוקדא אלין קליפין, ובההוא זמנא הוה קודשא בריך הוא מתקרב בשכינתיה, והוו מתקרבין אתוון דיליה י' בה' ו' בה', ובזמנא דהוו מתלבשין באלין קליפין, אתמר בהון לא תקרבו לגלות ערוה, ולא צריך לקרבא אתוון י' בה' ו' בה': ובגין דא תקינו תלת צלותין בכל יומא, לאעברא תלת קליפין אלין דערלה מאות ברית דאיהי שכינתא, ובדא שריא בתלת גוונין נהירין, דאינון כהנים לויים וישראל, דעלייהו אתמר מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, ואינון נעילת חגין וזמנין ומועדין, דעלייהו אתמר שלש רגלים תחג לי בשנה, תלת קליפין עלייהו אתמר ויעש ה' אלקי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, בקדמיתא כתנות אור, ולבתר דחאבו כתנות עור, מעור דאיהו משכא דחוויא,

ולשבעין שנין אתפשט ההוא (חויא) (נ"א משכא) מניה: דתלת גוונין דלבושין דשכינתא אינון תלת ווי"ן דויסע ויבא ויט, בזמנא דמתעברין כתנות עור דחוויא, נהרין תלת גוונין דנהורא דשכינתא, ומיד וראיתיה לזכור ברית עולם, ואינון תלת ווי"ן אינון תלת גגין דאת ב', חד לשמיא וחד לארעא וחד לימא, ומהאי ב' תליין שבעין גוונין, ואינון שבעין ותרין, דעלייהו אתמר הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים, על ע"ב בשבעין ותרין גוונין נהירין, ומיד ונעו אלילי מצרים מפניו: ואינון תלת גוונין רמיזין בה', ה' תלת גגין דילה אינון לבושין נהירין דברתא דמלכא, דאיהי י' בת עין, ואיהי חמש אלפין שנין דבריאת עלמא, ואיהי ה' זעירא דאברהם דדרגיה חס"ד, דסליק לשבעין ותרין, ה' י' מן אלקי"ם. ה"י מן יו"ד ק"א וא"ו ק"א. (נ"א יו"ד ק"י וא"ו ק"י). ה' לבושא דכסי על י': תקונא תשעה וחמשין: בראשית כי באש ה' נשפט, דאינון כתנות עור דצריך בהון הבדלה, כד אמרין ישראל בורא

מאורי האש, ואמרין המבדיל בין אור לחשך: תיקוני זהר דף צג/א חשך אוכם, כתנות עור דיליה אוכמין, דאתמר בהון שחורות כעורב. והנחש היה ערום מנייהו, דלכל חיה ברא לבושין, ולכל בריין דאתבריאו בשית יומי בראשית, ואשתארו גופין דמזיקין למעבד ולא עביד לון, בגין דהוה ערב שבת, ודא איהו אשר ברא אלקי"ם לעשות, ובגין דא והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקי"ם, דלכלהו עבד לבושין, וליה לא עבד, בגין דהוו מזיקין דעלמא: ואמאי לא עביד לון, בגין דהוה ליה למברי לאדם ערב שבת, ובגיניה לא ברא לון, ובגין דא עאל קנאה בלביה דחוויא עם אדם, בגין דאשתאר ערום בגיניה בלא לבושין, ואיהו גרם לבתר דאתפשט אדם מלבושוי, וירית לון נמרוד ועשו, דהוה עשו דיוקניה דחוויא, ובגין דא והנחש היה ערום, ערום לביש, דגרם בערמה דיליה נוקבא בישא סם המות מיתה לאדם ולאתתיה, וערמה דיליה הוה דפתי לחוה, בגין דדעתן של נשים קלה, ומה אמר לה ויאמר

(הנחש) אל האשה אף כי אמר אלקי"ם לא תאכלו מכל עץ הגן, וקודשא בריך הוא לא אמר, אלא מכל עץ הגן אכל תאכל, דאיהו לא מני ליה דלא למיכל אלא מעץ הדעת טוב ורע, דאיהו ערבוביא דטוב ורע, אילנא דשקרא, חד בלב וחד בפה, לביה מלי שקרא, ופתי בפומיה במלין דקשוט: וחוויא בישא אעבר הכא על לא תענה ברעך עד שקר, ועל לא תרצח, ועל לא תנאף, ועל לא תגנוב, ולא תשא את שם ה' אלקי"ך לשוא, על לא תענה ברעך דסהיד שקרא דאמר (אף כי אמר אלקי"ם לא תאכלו מכל עץ הגן ועל לא תגנוב דגנב דעת חוה כגוונא דא דאמר אף כי אמר אלקי"ם וגומר) כי יודע אלקי"ם כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקי"ם יודעי טוב ורע, בגין דלא תהוון בדיוקניה, ועבר על לא תנאף, דהטיל זוהמא בחוה, ועבר על לא תרצח, דקטיל לאדם ולחוה, דהכי ארחא דיצרא בישא מפתי לבני נשא, ולבתר סליק ואלשין ליה, ונטיל רשו ונחית ונטיל נשמה: תקונא שתין: בראשית דא ברי"ת, דאתמר ביה עץ החיים, והא אוקמוה, ובהפוכא תבי"ר, דגרים תבירו לאדם

הראשון, ודא עץ הדעת טוב ורע, טוב איהו אילנא, ההוא דכתיב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים, ואיבא דיליה רע, כפום חיזו דיליה הכי הוה (נ"א איהו) אתחזיא לה מלבר, כגוונא דפימא מלין שפירין מלבר, ולבא מליא טנופין מלגאו, ודא לא הות ידעא דסם המות הוה מלגאו דאיבא, הדא הוא דכתיב ותקח מ"פריו ו"תאכל, ותתן גם לאישה וגומר, הרי איבא דאילנא דתמן מו"ת (מלגאו גרים לה דאכלה): ואית קליפין דאיבא דאינון תהו ובהו וחשך ותהום, דקליפין אלין אינון רע, מוחא מלגאו טוב, אילנא דחיי קליפין דיליה שפירין ומוחא דיליה שפיר, ודא איהו (דניאל ג') עפייה שפיר ואנביה שגיא, ואית אילנא דכוליה ביש, מוחא וקליפה כלהו מרירן, ומיין דילהון מרירן, הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וגומר, וירהו ה' עץ וגומר, וביה וימתקו המים, עץ מתוק דמניה נפקין ענפין ושרשין, דאתמר בהון ומתוקים מדבש ונפת:

תיקוני זהר דף צג/ב צופים, ובגין דא אית עץ דענפין דיליה מתיקן, ועץ דענפין דיליה מרירן, ואית מיין מתיקן ומיין מרירן, דדא לקבל דא עבד קודשא בריך הוא, ואית דאיהו פלגו דיליה מתיקא ופלגו דיליה מרירא, ודא עץ הדעת טוב ורע, כגוונא דכספא מעורב בעופרת, ואית אילנא דקליפין דיליה בישין מלבר ומוחא מתיקא מלגאו, הכי תשכח בר נש ביש במילי פומוי (נ"א ובפומוי מפיק ביש מלבר) וטב בלביה מלגאו, ואית מפימוי טב ולביה ביש, האי איהו עץ הדעת טוב ורע, הכא מקנן נחש רמאי: הכי איהו בר נש דתשכח ליה גופיה שפיר, וסימנין דיליה כלהו שפירן (במדה), ונשמתיה נפש חייבא מלגאו, ותשכח בר נש גופיה ביש בכל סימנין דיליה, ונשמתיה מלגאו שפירא, דא איהו צדיק ורע לו, אבל מאן דאיהו טב מלבר ורע מלגאו, איהו רשע וטוב לו, בגין דלא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי, טוב מלבר ומלגאו צדיק וטוב לו, ביש מלגאו ומלבר רשע ורע לו, והא אוקמוהו:

טב מלגאו ולבושא דיליה ביש, דא איהו עני ורוכב על חמור, רע מלגאו ולבושא דיליה שפיר מלבר, על האי אתמר ראיתי עבדים על סוסים, וכלא אשתמודע בעובדוי דבר נש, מאן דאיהו מלגאו, ולאו למגנא אוקמוה קדמאין לא המדרש הוא העקר אלא המעשה הוא העיקר, דשטיין מסתכלין בגופא דאיהו לבושא, הדא הוא דכתיב (איוב י') עור ובשר תלבישני, וצדיקיא בעובדין טבין: ועוד ויורהו ה' עץ, דא מטה דמשה, דהוה מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כגון להט החרב המתהפכת, ודא מטטרו"ן, דביה הוה משתמש משה רבינו, כגוונא דעמודא דאמצעיתא דהוא משתמש ביה, והוה מנהיג תתאין ביה, אוף הכי משה דהוה כגוונא דיליה, הוה משתמש במטה, ואמאי אתקרי מטטרו"ן מטה, דלזמנין מטה כלפי זכו לצדיקיא, ולזמנין מטה כלפי חובא לרשיעיא, ובגין דא אתהפך ממטה לנחש לרשיעיא לאלקאה לון ביה, ומנחש למטה לצדיקיא למיהב לון ביה אגרא: דהכי איהו האי מלאכא לקודשא בריך הוא, כגוונא דנשמתא דרכיב על גופא, וצדיק בהאי אתר

אתמר ביה צדיק מושל יראת אלקי"ם, בגין דאיהו מהפך דינא לרחמי, ובהאי אתר צריך שנוי מעשה, בגין דיתהפך מדינא לרחמי, ושנוי השם ושנוי מקום, וקודשא בריך הוא דאיהו מלגאו, אתמר ביה אני ה' לא שניתי, דאיהו רחום וחנון, לית ביה דינא כלל ולא שנויין: וכד בר נש שליט על יצריה, נהפך נחש למטה, ואם יצריה שליט עליה, נהפך ממטה לנחש, ומיד וינס משה מפניו, מאי וינס, אלא הכא רמיז שנוי מקום, דברח מאתריה ומקמיה, ודא איהו רזא ותפקחנה עיני שניהם, ובמאי אתפקחו, למנדע טוב ורע, דאיהו מטה כליל