# תיקוני זהר — קטע 36

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1a325a12b279/1/36/)

<div lang="he" dir="rtl">

מתרוייהו, כד אתהפך מנחש למטה אתמר ביה צדיק וטוב לו, וכד אתהפך ממטה לנחש אתמר ביה 
רשע וטוב לו: 
תקונא חד ושתין: 
בראשית דא מחשבה, אלקי&quot;ם דא אימא עלאה עובדא, דתרוייהו דחילו ורחימו, את השמים דא 
קלא, ואת הארץ דא דבורא, ובכלא חאבו אדם וחוה, אפרישו בין אבא ואימא דאינון מחשבה 
ועובדא, ובין קול ודבור דאינון ברא וברתא, ובגין דא וישמעו את קול ה&#x27; אלקי&quot;ם מתהלך 
בגן לרוח היום, א&quot;ת קו&quot;ל דא: 
 


תיקוני זהר דף צד/א
עמודא דאמצעיתא, ושכינתא עמיה, ה&#x27; אלקי&quot;ם אבא ואימא, ואינון ארבע אתוון יקו&quot;ק, י&#x27; 
אבא ה&#x27; אימא ו&#x27; ברא ה&#x27; ברתא, דאינון מחשבה ומעשה קלא ודבורא, (ורזא דמלה מחשבה 
מצטרפא למעשה ודא רזא יו&quot;ד דהיא י&#x27; וקלא ודבור דאיהו שמים וארץ וכל צבאם), קול דהוה 
אזיל בגן דא עמודא דאמצעיתא, שמע קליה דהוה אזיל בגנתא בענפי אילנא, מההוא אילנא 
דחאב ביה אדם קדמאה, דהוה אמר אילנא לסמא&quot;ל חייבא נחש הקדמוני, רשע אל תגע בי, ובאן 
אתר הוה אזיל קלא בגנתא דאיהי אדנ&quot;י דינ&quot;א, לסטרא דשמאלא, דאתמר ביה ויהי היום 
ויבאו בני האלקי&quot;ם להתיצב על ה&#x27;, ודא איהו לרוח היום, ומה הוו אמרין בני האלקי&quot;ם, 
אלא אתו להתיצב על מימרא דה&#x27;, דכד אמר קודשא בריך הוא נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, 
אמרו אינון מה אדם ותדעהו, (ס&quot;א אמרו אינון מה אנוש כי תזכרנו וגומר): 
ועוד וישמעו את קול ה&#x27; אלקי&quot;ם, ההוא קלא הוה בגנתא דאיהי שכינתא, דתמן עץ החיים 


נטוע, חוה גרמת דאתעקר אילנא מגנתא, ואדם גרים במחשבתא דיליה דאסתליק נביעו דאילנא, 
דהוה נחית לגנתא, ואשתארת יבשה, יקו&quot;ק דא אילנא, ה&quot;ה ענפוי ושרשוי, ו&#x27; גופא דאילנא, 
י&#x27; איבא דיליה, נביעו דיליה, נקודה דיליה כגוונא דא יהוה, דאיהו אחד ושמו אחד, 
ומנלן דאתקרי נביעו אחד, כמה דאתמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, ותראה היבשה 
אדנ&quot;י: 
ובגין דא ויתחבא האדם ואשתו מפני ה&#x27; אלקי&quot;ם, וכי יכיל בר נש לאתכסיא מניה, והא כתיב 
(ירמיה כ&quot;ג) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה&#x27;, אלא כסו פניו חרולים, 
אתכסיאו אנפוי מבשת, דאתפקחו עינייהו וחזו מה דעבדו לעילא, דגרימו לאעקרא אילנא 
מאתריה, ונביעו לסלקא מתמן, ודא איהו ויתחבא האדם וגומר, תמן אתכסיאו אנפוהי, מן 
בשת, דתמן חאבו, במה דהוה בתוך עץ הגן, תמן אתכסיאו אנפוהי, אית מאן דאמר בתוך עץ 
דא צדיק, ובאתר דא ויסתר משה פניו, דאדכר מה דאירע ליה בקדמיתא, אדכיר חוביה ואתכסי 


מבשת, ובגין דא זכה ותמונת ה&#x27; יביט, ודא י&#x27; דאיהו חכמה תתאה, ואיהו איבא דאילנא, 
דהוה בריש צדיק, ו&#x27; גופא דברית, ה&#x27; ה&#x27; דא אתר דערלה ופריעה, ארבע אתוון הוו על צדיק 
דאיהו עץ פרי, איהו גרים דאסתלקו מניה, ואתעקר איהו מגנתא, הכי אעקר קודשא בריך הוא 
לאדם מגופיה, ותריך ליה מגנתיה, כמה דאת אמר ויגרש את האדם: 
תקונא שתין ותרין: 
בראשית תמן ב&quot;ת, תמן א&quot;ש (נ&quot;א תמן אשרי), בההוא זמנא אסתלק קודשא בריך הוא 
משכינתיה, ואשתארת בת יחידה, הדא הוא דכתיב איכה ישבה בדד, ורזא דמלה ויקרא ה&#x27; 
אלקי&quot;ם אל האדם ויאמר לו איכה, איה כ&quot;ה, אמר ליה, אף על גב דגרמת כולי האי, ועבדת 
פרודא באתוון דאסתלק י&#x27; מן ה&#x27; ו&#x27; מן ה&#x27;, ואשתארת שכינתא לעילא יחידאה, ושכינתא לתתא 
יחידאה, בגין דא ויאמר לו איכה, אי&quot;ה כ&quot;ה, ויאמר את קולך שמעתי בגן, בגין דא ואירא 
כי עירום אנכי ואחבא, ועוד ואחבא, רזא דמלה, ערום ראה רעה ונסתר, מאי סתירה דבר נש, 


אלא תא חזי בזמנא דאית רשו למחבלא לחבל,: 
 
תיקוני זהר דף צד/ב
אתמר ביה כי תצא אש ומצאה קוצים וכו&#x27;, ובההוא זמנא והיה כצדיק כרשע, ובגין דא אית 
ליה לבר נש בההוא זמנא לאתטמרא ולאתכסיא, דלא אשתכח בינייהו, דבההוא זמנא יש נספה 
בלא משפט, בגין דא ואירא כי עירום אנכי ואחבא, ובמאי נסתר בר נש מאלין דינים 
וקטרוגין דלא שלטין עליה, בתיובתא, הדא הוא דכתיב יושב בסתר עליון דא אימא, דאיהי 
סתר עליון מנה דא חכמה, דלא אשתמודע אלא בה&#x27;, בצל שד&quot;י יתלונן דא אימא עלאה, (נ&quot;א 
תתאה) צל דשד&quot;י דאיהו אות ברית קדש, דאתמר ביה אך בצלם יתהלך איש, ודא שכינתא תתאה, 
דאיהי צלמו דקודשא בריך הוא, ועליה אתמר ויברא אלקי&quot;ם את האדם בצלמו, בצלמו ממש דא 
שכינתא, צלמו דקודשא בריך הוא, במדה דיליה בשעור דיליה דלא אוסיף ולא גרע, מאי האדם 
דא (שכינתא), (נ&quot;א דא עמודא דאמצעיתא): 
אמר רבי אלעזר והא בשכינתא לא כתיב בה בריאה אלא אצילות, ועוד דהוה ליה למימר ויברא 


ה&#x27; את האדם, מאי אלקי&quot;ם אלא שכינתא אתקרי אלקי&quot;ם, ועל ההיא נשמתא דאתיהיבת בבר נש 
אתמר ויברא אלקי&quot;ם את האדם בצלמו, בדיוקנא דשכינתא, ועל ההיא נשמתא אתמר אך בצלם 
יתהלך איש, דהא בזמנא דאסתליק מבר נש נשמתא לא יכיל לאתנענעא. אמר ליה, בריך ברי 
לעתיק יומין, וברי כל מאן דפגים האי דיוקנא, כאלו ממעט את הדמות, ושכינתא לא שריא 
תמן, ובההוא זמנא שלטין עליה כל מקטרגין מסטרא דההוא פגימו, ורזא דמלה על כי אין 
אלה&quot;י בקרבי מצאוני הרעות האלה, הרעות מצאוני בגין דאסתלק שכינתא מני דאיהי אלה&quot;י: 
תקונא שתין ותלת: 
בראשית ברא אלקי&quot;ם, מאי אלקי&quot;ם מי אלה, ועל האי מי אתמר מי הגיד לך כי ערום אתה 
וגומר, אשר צויתיך, ההיא דאתמר בה אשר קדשנו במצותיו, וההיא דאתמר בה אשרי האיש אשר 
לא הלך בעצת רשעים, דהיא רשות הרבים אשת זנונים, מאי רשעים דא סמא&quot;ל ונחש, ההיא 
דאמר עלה פרעה מי ה&#x27; אשר אשמע בקולו, אשר דאתמר ביה אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מי 


ודאי, דאיהי תיובתא, אסוותא לכל מרעין ומכתשין, הדא הוא דכתיב מי ירפא לך, ועלה 
אתמר ושב ורפא לו, רפאות תהי לשריך, זכאה איהו מאן דתב לגבי בעלה דידה איהו רזא 
דתיובתא, דיחזיר ויתוב ההוא דרגא דרחיק ליה מאתריה, דיחזיר לה לאתרה ויקרב לה תמן, 
בההוא זמנא דשכינתא מרחקא מבעלה, אתמר בבר נש והיו חייך תלואים לך מנגד, חייך 
אתקריאת, הדא הוא דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, זכאה איהו מאן דקריב לה לגבי בעלה, 
מאי (נ&quot;א ומיד) קרוב ה&#x27; לכל קוראיו וכו&#x27;, דמאן דקרי ליה בשקרא רחוק הוא מניה, אמת 
א&#x27; ברישא דאלפא ביתא, מ&#x27; באמצעיתא, ת&#x27; בסופיה, (נ&quot;א ד&#x27; אתוון) עשורא דיליה יו&quot;ד ק&quot;א 
וא&quot;ו ק&quot;א אמת, דאיהו עישור דארבע מאה וארבעין וחד, הא רזא דחמשא וארבעין מ&quot;ה, בזמנא 
דישראל משקרין בתורת אמת, באומאה דשיקרא, אתמר ביה ותשלך אמת ארצה, מאי ארצה דא 
שכינתא, ובזמנא דישראל מקיימין תורת אמת באומאה דקשוט, אתמר ביה אמת מארץ תצמח, 


ובגלותא אתמר: 
 
תיקוני זהר דף צה/א
ותהי האמת נעדרת, ושקרא שלטא בעלמא, (ובזמנא דאתתקן אמת ואסתלק לאתריה אתמחי שקרא 
מעלמא, הדא הוא דכתיב (משלי י&quot;ב) שפת אמת תכון לעד, כוננת לא כתיב אלא תכון לעד 
(אמת), ועד ארגיעה לשון שקר, מאי אמת עמודא דאמצעיתא, שכינתא דיליה תורת אמת, היתה 
בפיהו), ומאן שקר דא סמא&quot;ל, בזמנא דאמת שלטא אתעבר שקרא מעלמא, אמת איהו בסוף 
תיבין, ואינון בר&quot;א אלקי&quot;ם לעשו&quot;ת, בר&quot;א אלקי&quot;ם א&quot;ת, ביה ברא עלמא, ועליה אתקרי 
וקיימא כל עלמא, וכל מאן דאומי בשקרא כאלו ותשלך אמת ארצה, ושקרא שלטא כביכול באתר 
(נ&quot;א אתתרך מאתר) דיליה דאיהו ירושלם, ודא גרים דאתחרב ביתא, ואתחזר עלמא לתהו 
ובהו, דהכי אוקמוהו חרב בית ראשון והארץ היתה תהו, חרב בית שני וחשך על פני תהום, 
דאמת הוא סביל עילאין ותתאין, ובזמנא דאתעביד שקרא יתהרס הבנין, בההוא זמנא אתמר 
בשכינתא (עמוס ה&#x27;) נפלה לא תוסיף קום, הדא הוא דכתיב (ישעיה י&quot;ד) איך נפלת משמים 


הילל בן שחר, נפלה עטרת ראשנו, דאינון ה&#x27; עלאה ה&#x27; תתאה, ו&#x27; עמודא דאמצעיתא סביל 
תרווייהו, יסודא דכלא י&#x27;, דא ברית, כל מאן דמשקר ועבר ביה, כאלו אעקר כלא ואפיל 
ליה, והאי י&#x27; היא אבן השתיה דמינה הושתת עלמא, ועליה אתמר אבן מאסו הבונים וכו&#x27;, 
ואיהי יסודא דכלא, ועלה אתבני, ווי ליה למאן דחאב באות שבת ובאות תפילין ובאות 
יומין טבין ובאות ברית מילה, כאלו אעקר ליה מאתריה, ואהדר עלמא לתהו ובהו: 
אמר רבי אלעזר אבא, והא י&#x27; לעילא איהי, אמאי איהי לתתא הכא, אמר ליה ברי, דא רזא 
עלאה, מארבע אתוון תליין ארבע שמהן, מן י&#x27; יקו&quot;ק, מן ה&#x27; קוי&quot;ק (נ&quot;א קוק&quot;י), מן ו&#x27; 
וקי&quot;ק, מן ה&#x27; קוק&quot;י (נ&quot;א הוה&quot;י הוה&quot;י), עלייהו אתמר ודאי וראית את אחורי (ופני לא 
יראו), ומסטרא דאחורים איהי י&#x27; לתתא, ומסטרא דפנים לעילא, ודא איהו רזא דאתהפך שמא 
מדינא לרחמי ומרחמי לדינא, כד אתהפך לדינא איהו קוק&quot;י י&#x27; לתתא, דאתמר ביה אבן מאסו 


הבונים, מאסו יסורין דילה, ואלין דחביבין יסורין אתהפך לון מדינא לרחמי יקו&quot;ק, 
ובההוא זמנא אבן מאסו וכו&#x27;, מה דהות י&#x27; לתתא אתחזרת לעילא, ומסטרא דוקי&quot;ק איהי י&#x27; 
באמצע, בההוא זמנא אשתטח לגביה, ואמר זכאה חולקי דזכינא להאי, דדא עיקרא ויסודא 
דכלא: 
תקונא שתין וארבע: 
בראשית ברא אלקי&quot;ם, תמן איש תמן אשה עם ה&#x27; דאלקי&quot;ם, ועלייהו אתמר סמכוני באשישות, 
באיש ואשה, ומאן גרים דא, בגין דאתפשטו מכתנות אור אדם וחוה, ובגין דא סמכוני 
באשישות, בכתנות עור דאינון לקבל ועורות אילים מאדמים וכו&#x27;: 
וכי אדם גרים, והא כתיב ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי וגומר, ובגין דא אמר קודשא 
בריך הוא לאתתא מה עבדת, כמה דאת אמר ויאמר ה&#x27; אלקי&quot;ם אל האשה מה זאת עשית, כל חובא 
דעבדת לשכינתא דאיהי זאת עבדת, ובגין דא מה זאת עשית, דאיהי מה שמו, מה זאת ודאי, 
מה ה&#x27; אלקי&quot;ך שואל מעמך כי אם ליראה, ואל תקרי אם אלא אם (הדא הוא דכתיב (ויקרא 


י&quot;ט) איש אמו ואביו תיראו דאיהו י&quot;ק אבא ואימא עלאה), ואנת לא דחילת מאימא עלאה, 
לזאת עבדת כל דא ודאי, דאתקרי זאת אות הברית: 
 
תיקוני זהר דף צה/ב
דאדם ואתתיה אתבריאו בדיוקנא דקודשא בריך הוא ושכינתיה, ובגין דא חובא דאדם הוה 
תליא בעמודא דאמצעיתא, וחובא דחוה בשכינתא, ובגין דא מה זאת עשית, לזאת עשית ודאי, 
וחובא דא גרם דנחתת שכינתא בגלותא, דהוו ישראל עבדין מעשה אבותיהם (בידיהם), ובגין 
דא ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וכו&#x27;, ובה אמר דוד אם תחנה 
עלי מחנה לא יירא לבי וגומר, בזאת אני בוטח וגומר, דא אתמר במלחמת גוג ומגוג, ומאן 
גרים למהוי איהו נטיר בה, בגין דעליה אתמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא 
מקום לה&#x27; וגומר: 
והאי איהו חכמת שלמה, ועלה אתמר וחכמת המסכן בזויה, ועלה אתמר כי מכבדי אכבד ובוזי 
יקלו, כד נחית שלמה ממלכותיה הוה חכמה דיליה בזויה בעיני שטיין, וכד אסתלק במלכותיה 


אתמר ביה ותרב חכמת שלמה, דאתרביאת עד דמטאת להאי אתר דאתנטילת מתמן, לאתר דחכמה 
עלאה, דאיהי חכמה ברישא, ואיהי חכמה בסוף, ואיהי תורה באמצעיתא, בעמודא דאמצעיתא 
תורת אמת, לעילא תורת חכם, לתתא חכמת שלמה, ובגין דא מסטרא דשלמה אתמר וחכמת המסכן 
בזויה, דנחיתת ביה, וסליקת ביה, כמה דאתמר ביה ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם: 
אבל בחייביא מה כתיב בהו, (איכה א&#x27;) נתנני ה&#x27; בידי לא אוכל קום, (עמוס ה&#x27;) נפלה ולא 
תוסיף קום, ואף על פי דלית לה רשו למיקם מגרמה, קודשא בריך הוא יוקים לה, כמה דאת 
אמר ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת, ומאן גרים דנחתת לה מאתרה דא נחש, כמה דאת 
אמר ויאמר ה&#x27; אלקי&quot;ם אל הנחש כי עשית זאת, דאיהי שכינתא, דגרמת דאשתכחת יבשה ונפלת 
מאתרה, ארור אתה מכל הבהמה וגומר, לייט ליה דלא יהא ליה מלכין ושליטין על מה דסמיך, 
דאינון רגלוי וידוי דקציץ לון, כמה דאיהו גרם קצוץ ופרוד לעילא, ובגין דא על גחונך 


תלך ועפר תאכל כל ימי חייך, ודא איהו דאמר יצחק לעשו משמני הארץ יהיה מושבך: 
עשר לוטיא לייט לחויא, בגין דגרים דאתפרש שכינתא דאיהי עשיראה מבעלה, ועשר לאדם, 
ועשר לחוה, ותשעה לארעא, דחבאת לצדיק דאיהו תשיעאה, כלהו חאבו לעשיראה, וארעא 
לצדיק, וממאי (נ&quot;א ואמאי) דחבאת לצדיק, דהא בעבורך אמר לאדם, ועוד בגין אדם לייט 
לארעא דאיתנטיל מינה, הדא הוא דכתיב וייצר ה&#x27; אלקי&quot;ם את האדם עפר מן האדמה, אם כן 
מה חבאת לצדיק דאיהו תשיעאה: 
אלא בגין דאתמר בה ויצמח ה&#x27; אלקי&quot;ם מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים 
בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע, והוה ליה רשו לממחא בידא דאדם דלא ייכול מאילנא דמותא, 
ולא מחאת, בגין דא אמר בעבורך. אמר ליה רבי אלעזר, וכי אית דעת בארעא לכולי האי, 
אמר ליה אין, הדא הוא דכתיב (משלי ג&#x27;) ה&#x27; בחכמה יסד ארץ, אמר ליה והא בחכמה עלאה 
ובארעא דקודשא בריך הוא אתמר האי קרא, אמר ליה ברי דא לקבל דא עבד קודשא בריך הוא, 


אית חכמה ואית חכמה, אית ארעא ואית ארעא: 
אמר ליה אם כן מה חבאת ארעא לצדיק דלקתה תשעה, אמר ליה בגין דעץ הדעת טוב ורע איהו 
כגוונא דברית, אות ברית מלגאו טוב ערלה רע, דא מלגאו ודא מלבר, ובגין דחובא דעץ 
הדעת גרים פרודא בין צדיק ושכינתא, בגין דא לקאת ארעא תשעה, ואינון דחאבו בשכינתא 
דאיהי עשירית לקו עשר עשר: 
ותא חזי שבעה ארעין אינון ארץ אדמה ארקא גיא נשיה ציה תבל ואדם חאב: 
 


תיקוני זהר דף צו/א
בבת שבע, ואתמר ביה כי שבע יפול צדיק, הרהר תיובתא ואתמר ביה וקם והוה סליק, וכד 
נחית תמן הוה עביד עובדין ותולדין בכל ארעא וארעא, מנהון הוו צמחין ומנהון לא הוו 
צמחין, ואית תמן בריין מנהון בתרין רישין ואית מנהון בתלת עד שבע, ואית תמן אתר 
דנהרא שמשא וסיהרא וכוכביא ומזלי, ואית אתר דלית ביה נהורא כלל אלא חשוכא וקבלא: 
הכי אינון אלין דנחתין לשבעה מיני עניותא, אית מנהון דלית לון נהורא כלל, דכל 
יומיהון אינון בעניותא, ואית מנהון דאית להון נהורא כל יומיהון ואינון בעותרא, ואית 
מנהון דלזמנין אית לון נהורא ולזמנין חשוכא, אלין אינון דאתיילידו באמצעיתא דסיהרא 
בינוניים, לזמנין אית לון עותרא וסלקין, ולזמנין עניותא ונחתין, ואית אחרנין דעבדין 
תולדין ומצליחין, ואית מנהון דלא מצליחין, ואית מנהון דמצליחין (נ&quot;א צמחין) עד פלגו 
יומיהון ומייתין בקצרות יומין, אלין דאתיילידו במלויא דסיהרא אינון צמחין וחיין 


ומשלימין כל יומיהון, ואינון דאתיילידו בחסרונא דסיהרא לא צמחין ומייתין מיד, 
ואינון דאתיילידו באמצעיתא דסיהרא מתקצרין בפלגות יומיהון: 
ואית ארעין דאתמר בהון והבור רק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים אית ביה, 
אוף הכי אית בריין דאינון עמי הארץ, דבתיהון מליין מלאכי חבלה, דאינון נחשים 
ועקרבים ונשכין לון בכמה נשוכין דיסורין, דאינון גרמו קדם דייתון לעלמא, (בגין 
דייתו) בגלגולא באלין גופים ובאלין בתים, וכד נשכין לון אינון נחשים ועקרבים בכמה 
יסורין אינון צווחין ווי ווי, ואית לון קטטה לכלהו בביתא, וצווחין באלין מארי 
דגיהנם דנדונין בו, ואית אחרנין דכל יומיהון בחדוה ובשלוה בלא עציבו כלל, מכל מה 
דאתרבי בשבעה ארעין, ואתדנו בשבעה מדורי גיהנם, ואית בבני נשא כגוונא דא, וחכימי 
דרזין אלין לון אתמסר למנדע: 
תקונא שתין וחמש: 
בראשית ב&quot;ר&quot;א א&quot;לקי&quot;ם (רישי תיבין וסופי תיבין א&quot;ב וא&quot;ם תמן דאינון י&quot;ה), תמן אם, 


ורזא דמלה ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי, כגוונא דההוא דאתמר בה 
(משלי ב&#x27;) כי אם לבינה תקרא, האי אם כל חי לאו איהי כאתתא קדמאה, דאתמר בה האשה אשר 
נתת עמדי, דגרמת מיתה לכל עלמא, דהא אם כל חי כתיב בה, דאתמר בה ראה חיים עם אשה 
אשר אהבת: 
אמר ליה רבי אלעזר, וכי תרין נשין הוו ליה, אמר ליה אין, חד יצר הטוב וחד יצר הרע, 
חדא מסטרא דעצם תקיפא דינא קשיא, וחדא מסטרא דבשרא, מתמן אינון רכיכי לבא, ואינון 
דגרמא אינון קשי קדל, ועל אתתא דאתנטילת מגרמא אמר בן סירא, גרמא דנפיל בחולקך טב 
או ביש גרריה, ועל אתתא דגרמא אמר אדם האשה אשר נתת עמדי, לא קרא לה אתתיה, כגוונא 
דחוה דאתמר בה ויקרא האדם שם אשתו חוה, דאחרא שפחה הות דמסטרא דעץ הדעת טוב ורע, 
חדא רע וחדא טוב, ומסטרא דעץ החיים תרוייהו חיים: 
ובסתרי תורה חוה ח&#x27; ו&quot;ה ח&#x27; חכמה כ&quot;ח מ&quot;ה, כללא דשמא קדישא, ח&#x27; איהי כגוונא דאימא 
עלאה דאיהי תמינאה לעשר ספירן מתתא לעילא, וחכמה בה אשתמודע, ועלה אתמר עץ חיים היא 


למחזיקים בה, ומסטרא דילה ויפח באפיו נשמת חיים, ועלה אתמר לזאת יקרא אשה כי מאיש 
לקחה זאת, ולא אחרא דאתנטילת מגרמא, דגרימת ליה מיתה, דהא שפחה גרמת וידעו כי 
עירומים הם, ובגין דא ויעש ה&#x27; אלקי&quot;ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם: 
 
תיקוני זהר דף צו/ב
אמר ליה רבי אלעזר אמאי אמר בגינה כי מאיש לקחה זאת, כי מאדם הוה ליה למימר, אמאי 
מאיש, אלא מאיש תמן א&quot;ם ותמן י&quot;ש, תמן י&quot;ש הדא הוא דכתיב (משלי ח&#x27;) להנחיל אהבי יש, 
תמן אם כי אם לבינה תקרא, ואינון אבא ואימא חכמה ובינה, דמתמן אתנטילת, ובגין דא כי 
מאיש לקחה זאת: 
ואית ליה אחרא דאתקריאת בת זוגיה, הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא 
את שמם אדם. תא חזי אדם הראשון בדיוקנא דיקו&quot;ק אתברי, ובדיוקנא דעשר ספיראן דאינון 
יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, מסטרא דיקו&quot;ק, מסטרא די&#x27; אתקרי איש, ומסטרא דה&#x27; עלאה אתתיה 
אתקריאת אשה אם כל חי, ומסטרא דו&quot;ה חוה אתתיה, ומסטרא דיו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א חוה אתקרי 


אדם, ובכל מה דהוה בדיוקניה לקה: 
תקונא שתין ושיתא: 
בראשית ברא שית, דא אדם דכליל שית, ואינון תרין שפחות מסטרא דאילנא דטוב ורע עצם 


</div>
