# תיקוני זהר — קטע 42

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1a325a12b279/1/42/)

<div lang="he" dir="rtl">

ודא איהו שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז, וכל מאן דערב לון אתמר ביה את מקדש 
ה&#x27; טמא וגומר, דבשבת דאתפשט קודשא בריך הוא מאלין לבושין ואתלבש בלבושין דקודשא, לא 
צריך לקרבא קדמוהי (נ&quot;א קדמיהון) לבושין דחול, דמוחא לא מקבל טומאה, הדא הוא דכתיב 
הלא כה דברי כאש נאם ה&#x27;, דביה לא יכיל לאתערבא שום עירוב, אלא בלבושין דאתלבש בשבת 
ויומין טבין יכיל לאתערבא, ובגינייהו מני למעבד הבדלה, דלתתא אית אילנא מעורב טוב 
ורע כלאים, ועליה אתמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, בגין דההוא מוחא דיליה 
בבריאה יכיל לאתערבא עמיה קליפה, אבל מוחא דאיהו נהורא בארח אצילות לא יכיל לאתערבא 
עמיה (נ&quot;א ביה) שום תערובת: 
ואית אילנא דטוב ורע דקליפין, דאינון גרעינין אינון מלגאו רע, ומוחא דקיק מלבר טוב, 
ואית דמוחא דקיקא מלבר טב ומוחא סגי ביש מלגאו, כגון דהבא וכספא זעיר מצופה מלבר, 
ועופרת סיגים מלגאו, דא מוניטא דשקרא, פומיה טב ולביה ביש, ואית דאיהו קליפה מלבר 


ומוחא מלגאו, ועלייהו אתמר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור: 
ואית אילנא לתתא דעבודה זרא, דלית ליה מוחא אלא קליפה מלגאו ומלבר, ועליה אתמר לא 
כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח, ואיהי אשרה דנטעין אומין דעלמא קדם דמות עבודה 
זרה, דאיבא דיליה מוץ אשר תדפנו רוח, בזמנא דייתי מלכא משיחא: 
 


תיקוני זהר דף קט/ב
עתיד קודשא בריך הוא לאעברא כל אלין קליפין לעילא ואמצעיתא ותתא, ולא יהא ערבוביא 
בפמליא דלעילא, בההוא זמנא ה&#x27; בדד ינחנו לישראל ואין עמו אל נכר, בההוא זמנא ותוסף 
ללדת, איתוסף רוחא דקודשא על ישראל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל&quot;ו) ונתתי לכם לב חדש 
ורוח חדשה אתן בקרבכם: 
ועוד ותוסף ללדת את אחיו את הבל, רבי יוסי ורבי אלעאי הוו אזלי בארחא, אזדמן רבי 
אלעזר עמהון, אמרו ודאי עלך אתמר ויפגע במקום דאערענא בשכינתא, אמר לון עלייכו אתמר 
ויפגעו בו מלאכי אלקי&quot;ם, מאי מלאכי אלקי&quot;ם, אלין דאתמר בהון עושה מלאכיו רוחות, 
דרוחין דלכון מרוחא דקודשא בריך הוא, חדו כלהו בארחא. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר מאי 
ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ועוד מאי אתא לרבות ותוסף, ותרין אתין את אחיו את הבל: 
אמר ליה ודאי ותוסף דא תוספת רוחא דקודשא דאיהו עמודא דאמצעיתא, מתמן אתוסף ליה 
רוחא דקודשא, תרין אתין לרבות ביה נשמתא ונפשא משכינתא עלאה ותתאה, ומאי הוה תוספת 


על רוחא דא חכמה מאדם עלאה: 
אמר רבי יוסי שמענא דתלת רבויין אלין, אינון תלת טפין דאזדריקו ממוחא סתימא דכל 
סתימין, ואלין אינון תלת גלגולין, ואלין תלת טפין, שמענא דאינון לקבל תלת נשים, 
דאתמר בהון חכמות נשים בנתה ביתה, דחד אופה וחד עורכת וחד מקטפת, לההיא דאתמר בה 
ראשית עריסתיכם חלה, ודא חלה דפסח דאיהי סגולת&quot;א, איהי טפה קדמאה ומינה אזדריקו תלת 
טפין, ואינון תלת יודין י&#x27; י&#x27; י&#x27; דאינון סגולת&quot;א ודאי, ואינון י&#x27; יברכך י&#x27; יאר י&#x27; 
ישא, ובאן אתר אזדריקו בתלת אבהן, דתמן נחית אדם בתלת גלגולין, ומאן אתר אזדריקו 
מההוא דנחית בהון (דא יה&quot;ו) מסטרא דחכמה עלאה, ולקבל תלת טפין אלין תקינו תלת מצות 
בפסח, חד: 
 


תיקוני זהר דף קי/א
מצה דלעילא לברכא בה המוציא, תניינא לחם משנה, תליתאה לחם עוני בלא מלחא, דהא אתמר 
על כל קרבנך תקריב מלח, בגין דאיהי מצה פרוסה, כגוונא דפריס פריסת מלכותך, עד דתהא 
שלימה לא צריך לקרבא עלה מלח, דאיהו חל&quot;ם, ומאי ניהו חל&quot;ם (דאיהו) אמצעי (דכלהו 
תלת), תלת טפין עלאין אינון סגולת&quot;א, דתליין ממוחא סתימא עתיקא דעתיקין: 
תלת טפין אזדריקו בגולגלתא (נ&quot;א בגלגולא) ממוחא תניינא ואינון סגו&quot;ל, באן אזדריקו, 
בתרי סמכי קשוט וברית, דאינון לקבלייהו נח שם ויפת, נח אזדריק בצדיק, הדא הוא דכתיב 
נח איש צדיק, שם ויפת בתרי סמכי קשוט, ועלייהו אתמר ברא שית, תלת טפין עלאין דאינון 
סגולת&quot;א, דאזדריקו ממוחא סתימא, אינון קוצא דאת י&#x27; לעילא וקוצא דילה לתתא וגו 
באמצעיתא דילה, מוחא דאזדריקו תלת טיפין אלין מינה איהו י&#x27;, ודא י&#x27; דאיהי לעילא מאת 
א&#x27;, י&#x27; לתתא מן א&#x27; מוחא תניינא, ותלת טפין דאזדריקו מינה אינון סגו&quot;ל, תלת טפין 


דאדם קדמאה דאינון תלת גלגולים, ותלת דאדם תניינא תלת גלגולין: 
מאן אדם עלאה ואדם תניינא, אלא מה שמו ומה שם בנו, מה שמו אדם עלאה, מה שם בנו אדם 
תתאה, ותרוייהו אתרמיזו בההוא קרא דאמר משה, (שמות ג&#x27;) ואמרו לי מה שמו מה אמר, תלת 
טפין חד אופה במוחא דאיהו לקבל ימינא, דאיהי אופה דאיהו שר האופים, וחד עורכת דא 
מוחא דאיהו מסטרא דשמאלא, דאתמר בה אף ערכה שלחנה, והא אוקמוהו שלחן בצפון לקבל 
לבא, וחד מקטפת לקבל מוחא דאיהו לאחורא כלפי כתף, ולקבל אלין תלת טיפין אינון תלת 
יודי&quot;ן דאינון ביו&quot;ד ק&quot;י וא&quot;ו ק&quot;י, דמעידין על עלת כל העלות, דעליה אתמר אני ראשון 
ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי&quot;ם, דאיהו ראשון ואחרון ומבלעדיו אין אלקי&quot;ם: 
ומשית תקונין אלין בעא קודשא בריך הוא למברי לשת, למהוי שמיה שית, למהוי ביה תלת 
גלגולין דאדם ותלת דהבל, אלא דפרח י&#x27; משת דאיהי נקודה אבן שתיה דמתמן הושתת עלמא: 
ובהאי י&#x27; חב יוסף, הדא הוא דכתיב (בראשית מ&quot;ט) ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, 


מאי ויפוזו, דאזרריקת טפה דאיהי י&#x27; בין עשר אצבעאן, ואתפליגת לעשר ניצוצין דאזדריקו 
מקשת דאיהו ברית, ובאן אתר אזדריקו בעשרה הרוגי מלכות, אמר ליה, והא שמענא דעשרה 
הרוגי מלכות בני יעקב הוו, אמר ליה חס ושלום, אלא בדיוקנייהו הוו: 
אמר ליה ומאן גרים דאזדריקו תמן, אמר ליה דיוקנא דאבוה דאזדמן לגביה דהוה דיוקנא 
דאדם קדמאה, דא גרים דאזדריקו לון, ונעץ צפרניו בקרקע וברח גרמיה, ולא אזדריקו 
(בההיא זונה, דאי לאו דאתחזיאת ליה דיוקנא דאבוה לא הוו אזדריקו הכי, ודיוקנא דאבוה 
גרם דההיא טפה וינס ויצא החוצה, ולאו בעבירה, ובשכר וינס) , (נ&quot;א בהאי זונה, דאי 
הוה זריק לון בההיא זונה, הוו ישראל טבעין בימא, ולא למגנא אוקמוה קדמאין, בשכר 
וינס). (אמר המגיה לשון זה מצאתי בספר אחר): 
 


תיקוני זהר דף קט/ב
רבי אלעזר ורבי יוסי הוו אזלי בארחא אזדמן רבי אלעאי עמהון אמר רבי יוסי לרבי אלעזר 
שמעת בהאי קרא אמאי אתמר ביה את את תרי זמני בתר דאמר ותוסף ללדת את אחיו מאי את 
הבל והא תלת רבויין הכא תרין אתין רבויין ותוסף ללדת רבויא הא תלת רבויין אמר ליה 
שמענא דתלת רבויין אלין אינון תלת טפין דאזדריקו מאדם קדמאה אמר ליה והא אנא שמענא 
אלה ת&#x27;ולדות ה&#x27;שמים ו&#x27;הארץ תמן תה&quot;ו אמר ליה ודאי הכי הוא דמתמן הוה קין יסודיה 
ועקריה קדם דאתא לעלמא אמר ודאי רזא עלאה אתגליא דלא שמענא עד השתא אמר ליה אם כן 
אלין טפין דאתוספו הכא מאי נינהו אמר ודאי על אלין תלת טפין שריין תלת חכמות חד 
איהו חכמת המחשבה ותניינא חכמת הדבור ותליתאה חכמת המעשה ואינון תלת עלמין סתימין 
תלת טפין דתליין מן מוחא עלאה סגו&quot;ל קרינן ליה ואית תלת עלאין עלייהו דתליין ממוחא 
סתימא דעתיקא דעתיקין ואינון סגולת&quot;א תלת עלאין אתרמיזו בי&#x27; עלאה דאית לה קוצא 


לעילא וקוצא לתתא וגו באמצעיתא ותלת טיפין תניינין דאינון סגו&quot;ל מן י&#x27; תתאה ורזא 
דמלה ברא שית תלת מאדם קדמאה ותלת מאדם תתאה ובאלין תלת נקודין אתמר אני ראשון ואני 
אחרון ומבלעדי אין אלקי&quot;ם ואלין אינון תלת גלגולין דאדם קדמאה דתלת טפין דאזדריקו 
בתלת אבהן דבהון י&#x27;. מספר אחר: 
 


תיקוני זהר דף קי/א
יברכך ה&#x27; יאר ה&#x27; ישא ה&#x27; ותלת תניינין בברית ותרי סמכי קשוט דנח שם ויפת מתמן הוו 
דאתמר ביה נח איש צדיק מסטרא דצדיק חי עלמין שם ויפת מסטרא דתרין סמכי קשוט ורזא 
דמלה הכא מה שמו ומה שם בנו כי תדע מה שמו באימא עלאה דתמן חכמה ומה שם בנו באימא 
תתאה אשתמודעא אבל תלת גלגולין בתלת אבהן ותלת בתלת סמכין דלתתא ואלין שית הוו 
עתידין למהוי תלת בשת ותלת בהבל אלא דפרח י&#x27; משת דאיהי נקודה כו&#x27;. (ע&quot;כ מס&quot;א): 
 


תיקוני זהר דף קי/ב
הים ראה וינס, ואי לא, לא הוו נפקין ישראל מן ימא, ואיהו קביל עונשיה באלין עשרה 
הרוגי מלכות, דהוו עתידין למיפק מיניה עשרה שבטין, ובגין דא הוו עשרה הרוגי מלכות 
כגוונא דעשרה שבטין דהוו עתידין למיפק מניה, והון חשבין חבריא דעשרה בני יעקב הוו: 
אמר ליה אם כן מאן יהיב רזא דא בשת, (אמר ליה נשמתהון דצדיקיא אתבריאו קדם דאתברי 
עלמא, כמה דאוקמוהו קדמאין), (נ&quot;א כ&quot;ש בראשית, אין ראשית אלא נשמה כו&#x27;, עי&#x27; לקמן 
קיב ע&quot;א), אמר ליה בגין דא אמר קרא (ישעיה מ&quot;ו) מגיד מראשית אחרית, ובגין דא שת 
איהו סיומא דאתוון, ומינייהו אשתמודעאן רישא דאתוון דאיהי אב בא&quot;ת ב&quot;ש, ועוד שת ש&#x27; 
דיליה אינון תלת ענפי אילנא לעילא, ואיהי שרש לתתא, ואחזי בהון תלת גלגולין לעילא, 
ותלת לתתא: 
ת&#x27; תפארת [ש&#x27;] שלום, כליל שית סטרין, ודא דרגא דמשה, כליל תלת אבהן ותלת דרגין 
תחותייהו, ואינון גלגולא דאדם, שת אנוש הבל, נח שם יפת, ומשת ואנוש אתיחסו כל דרין, 


הדא הוא דכתיב (בראשית ד&#x27;) אז הוחל לקרא בשם ה&#x27;, אז ההוא דאתמר ביה (כי מן המים 
משיתהו), אז הוחל למיתי בגלגולא, ההוא דאתמר ביה אז ישיר משה: 
ובגין דא שת מתמן הושתת עלמא, ובגין דא כי שת לי אלקי&quot;ם זרע אחר תחת הבל, דאתמר ביה 
בשגם זה הבל, ואיוב עליה אמר מי שת בטוחות חכמה, חכמה מי&quot;ם עליונים, מתמן אתמשך, 
ובגין דא כי מן המים משיתיהו, ש&#x27; תלת אבהן, ודא מ&quot;ש מן משה, ה&#x27; שכינתא תתאה, הבל ה&#x27; 
ל&quot;ב: 
וכפל שמיה תרין זמנין משה משה, לאחדא בתרין ההי&quot;ן ה&#x27; עלאה ה&#x27; תתאה, ולאחדא בתלת 
ענפין ובתלת שרשין דאינון שית, תרי זמנין מ&quot;ה ממשה איהו אחזי רזא מה שמו ומה שם 
בנו, דבתלת אבהן אתלבש מ&quot;ה דלעילא, ובתלת דרגין דלתתא מ&quot;ה דלתתא, ומשה כליל 
תרוייהו, איהו מרכבתא שלימתא עלאה ותתאה, כגוונא דא ש&#x27; מן משה תלת אבהן, דאתמר בה 
ופני אריה אל הימין ופני שור ופני נשר כו&#x27;, מ&quot;ה דמשה ודמות פניהם פני אד&quot;ם, ובגין 
דאיהו מרכבה לעילא ותתא, אמר ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם: 


אדהכי הא רבי יצחק ורבי יודאי ורבי יהודה ושאר חבריא קאתו, אמר להו רבי שמעון במאי 
עסקיתו, אמרו ליה שמענא בך ואתינא לגבך, דשאילנא עלך לכל חבריא ולא אשכחנא מאן 
דאודע לן מינך, עד דאערענא ברבי יוסי ורבי אלעאי ורבי אלעזר דהוו מתעסקין ברזא דהבל 
בכל גלגולין דיליה: 
אמר רבי שמעון ודאי עובדא דצדיקא לעילא תליא, ותמן אשתמודע כלא, ואתערותא דלתתא 
גרים אתערותא דלעילא, בודאי רזא דגלגולא באתר חד איהו, וכל גלגולים אינון כגוונא 
דגלגלים דסלקין ונחתין, וגלגל חד איהו קבוע באמצעיתא בינייהו, ואיהו לא מתנענע הכא 
והכא: 
ורזא דמלה הא אוקמוה, דר הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, דאיהי קביעא בינייהו 
(כגוונא דא נפש איהו בקביעו דגופא, ורוחא סלקא ונחתא בגופא ומתפשטא בכל ורידי דלבא, 
כבר אמרנא דגלגולים אינון כגוונא דגלגלים דסלקין ונחתין בגלגול חד), כגוונא דא נפש 
איהי בקביעו דגופא, ורוחא נחתא וסלקא בגופא, ומתפשטא בכל ורידי דלבא דמתנענעין, הדא 


הוא דכתיב אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, אבל נפשא קביעא בלבא, כאתתא דאיהי קביעא 
בביתא, הדא הוא דכתיב מושיבי עקרת הבית, ובעלה ויצא יצוא ושוב, הכי דור הולך ודור 
בא דא עמודא דאמצעיתא, איהו אזיל ואתי בגלגולא, אבל שכינתא לעולם עומדת, איהי לא 
אזלא בגלגולא, ולא אתרכיבת באתר אחרא, ובגין: 
 


תיקוני זהר דף קיא/א
דא אתמר בה, אשתך כגפן פוריה, מה גפן לא קבילת הרכבה ממין אחרא מכל אילנא דעלמא, 
הכי שכינתא לא קבילת עליה הרכבה אחרא בעלמא אלא מבעלה: 
קמו כלהו חבריא ואשתטחו קמיה, ואמרו אלו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די, פתח ואמר 
וזרח השמש ובא השמש, וזרח השמש דא עמודא דאמצעיתא, דאיהו משה בדיוקניה, וזרח הדא 
הוא דכתיב ה&#x27; מסיני בא וזרח משעיר למו, ובא השמש כד אתכניש משה, ועם כל דא דאתכניש 
אל מקומו שואף זורח הוא שם, ודא יהושע דהוה כגוונא דסיהרא דאיהי שכינתא: 
ועוד וזרח השמש דא משה, כד ייתי בגלגולא בצדיק גמור, וכד לא איהו בצדיק גמור ובא 
השמש, אתכניש מניה, ואזל ואתי בגלגולא עד דאשכח אתריה, ובגין דא אל מקומו שואף זורח 
הוא שם: 
ועוד וזרח השמש דא קודשא בריך הוא, באן אתר, בבר נש דשכינתא עמיה, כמה דאת אמר בכל 
המקום אשר אזכיר את שמי וגומר, ותרגם אונקלוס באתר דתשרי שכינתיה תמן, ואי לית 


שכינתא תמן ובא השמש אתכנש מניה קודשא בריך הוא, ואשתאר בחשוכא ושלטין עליה כמה 
מחבלין וכמה יסורין בישין, דלאו אינון יסורין של אהבה, הדא הוא דכתיב (דברים ל&quot;א) 
על כי אין אלק&quot;י בקרבי מצאוני הרעות האלה, דאלין רעות ממנן על כל עתין ורגעין, 
דעלייהו אתמר ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו, וזהו שאמר דוד בידך עתותי וגומר, ומאן 
גרים דלא שריא שכינתא עליה, ולא נהיר שמשא עליה, בגין הבל דשקרא ומלין דשקרא דנפקין 
מפומוי, ובגין דא יש הבל אשר נעשה על הארץ, אית הבל ואית הבל, אית הבל ממארי דשקרא 
דאתמר בהון הבל המה מעשה תעתועים, דאינון תועים בעובדא דשקרא: 
ויש הבל דאתמר ביה, כי על כל מוצא פי ה&#x27; יחיה האדם, ודא הבל דאורייתא, דאיהו ה&#x27; 
חומשי תורה, מן ב&#x27; דבראשית עד ל&#x27; לעיני כל ישראל, ודא הוא הב&quot;ל, והא שית אינון עם 
זה ספר, אלא דא ו&#x27; דאיהו קול דסליק בהבל דאיהו ה&#x27;, זכאה איהו מאן דמחבר לון כחדא, 
ואפיק לון מפומוי ברחימו ודחילו די&quot;ק, ובגין דא יש הבל וכו&#x27;, אשר יש צדיקים שמגיע 


אליהם כמעשה הרשעים: 
אמרו ליה חבריא רבי רבי אי הכי דאינון צדיקיא אמאי מגיע אליהם כמעשה הרשעים, אמר 
לון גלגולא גרים לון דייתי לון כעובדא דרשיעיא, כאלו הוו רשיעיא הכי ייתי לון 
יסורין ודחקין, והאי אינון דנשמתין דילהון מסטרא דאדם והבל, דדא חאב במחשבה ועובדא, 
ודא חאב במחשבה ועובדא, ובגין דא אמר עלייהו קרא בשגם זה הבל, גם לרבות אדם: 
אמרו ליה ידענא דמחשבה איהי אדם קדמאה, מ&quot;ה דלעילא, מ&quot;ה שמו, עובדא כ&quot;ח דיליה, כ&quot;ח 
אתוון דעובדא דבראשית ברא וכו&#x27;, וכלא חכמה כח מה, אם כן במאי הוו יכלי למחטי הכא, 
אמר לון בודאי כל מאן דחב בגופיה דתמן עובדא, ובנשמתיה דתמן מחשבה, כאלו חאב בההוא 
דאתברי איהו בדיוקניה, הדא הוא דכתיב ויברא אלקי&quot;ם את האדם בצלמו וכו&#x27;: 
ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, דאית לון עותרא ושלם ואריכו דיומין בהאי 
עלמא, אמרו ליה בתר דאינון רשעים אמאי אית לון כל האי יקר, אמר לון האי טובה דילהון 


איהו הבל ורעות רוח, דגלגולא דילהון גרים לון דהוו רשעים גמורים, ועבדו (זכוון כמה 
מנייהו, ואתקצר בקצרות שנין ולא אשתלים לון), כמה מיני טבין, אייתי להון קודשא בריך 
הוא בגלגולא לאשלמא לון אגרייהו בהאי עלמא, הדא הוא דכתיב (דברים ז&#x27;) ומשלם לשנאיו 
אל פניו וכו&#x27;, ועלייהו אתמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וכו&#x27;: 
 


תיקוני זהר דף קיא/ב
אדהכי הא רבי פנחס קא נחית ממתיבתא עלאה, ואתחזי תחות טולא דרבי שמעון, ואמר ליה 
מאי הבל אשר נעשה על הארץ, וכי על הארץ אתעביד הבל, אלא כמה דאת אמר ואד יעלה מן 
הארץ, דאית הבל אשר נעשה על הארץ, הבל דצלותין והבל דאוריתא אתעביד על ארעא דקודשא 
בריך הוא דאיהי שכינתיה, דאתמר בה והארץ הדם רגלי, ומאי ניהו הבל דאתעביד עליה, אלא 
הפוך הבל ותשכחיה הלב, ומיניה נפיק הבל ודא נפש וביה סליק דבור, רוחא נפיק מאודנא 
שמאלא דלבא, ומיניה נפיק קלא, וקלא איהו אילנא, דאתפלג לכמה קלין דאינון ענפין 
דאילנא, ואיבא דיליה דבור, ותרוייהו עץ פרי, ואינון גוף וברית, דא עץ ו&#x27;, ודא פרי 
י&#x27; אות הברית: 
ה&#x27; תתאה שרשא דאילנא, דאית ביה תלת ווי&quot;ן לקבל תלת ענפין דש&#x27;, ה&#x27; עלאה תלת ענפין, 
ואינון תלת ווי&quot;ן מן ויסע ויבא ויט, האי איהו עץ החיים דאעקר ענפוי דקצץ בנטיעות 
ואסתלק איבא, ואתמר באילנא גדו אילנא וקצצו ענפוהי וכו&#x27;, ברם עקר שרשוהי בארעא 


שבקו, דאיהו ה&#x27; תתאה, אסתלק הו&quot;י ואשתאר ה&#x27;, ובגין דא שלש משמרות הו&quot;י הלילה, ובכל 
משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי וכו&#x27;, ה&#x27; דהלילה עלה קודשא בריך הוא 
שואג בשלש משמרות דתמן הו&quot;י, תמן הו&quot;י איהו ודאי: 
ומנלן דאעקר אדם אילנא ואיבא וענפין דיליה, ולא אשתאר תמן אלא שרשא דאיהי ה&#x27; תתאה, 
הדא הוא דכתיב (בראשית ג&#x27;) ויאמר לו איכה, כגוונא דאיכה דאתמר ביה איכה ישבה בדד, 
איך ה&#x27; ישבה בדד, בגין דא אתגלגל אדם בתלת אבהן, דאינון ענפין דאילנא וגופא ואיבא 
דאילנא, ואתתקן מה דאעקר, נחית באברם ונטע ביה ה&#x27; דאיהי ענפין דאילנא, נחית ביצחק 
ועביד איבא דאיהו י&#x27; מן יצחק, נחית ביעקב ונטע ביה ו&#x27; דאיהו אילנא, דאתמר ביה 
ואלק&quot;י יעקוב: 
לבתר אתא משה דאתמר ביה בשגם הוא בשר, שגם זה הבל, ונחית ה&#x27; חומשי תורה, דאיהי שרשא 
דאילנא, ואשלים אילנא בשמא דיקו&quot;ק, ובגין דא אשתלים ביה שם יקו&quot;ק, כמה דאת אמר 
ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם, כי יאמרו לא נראה אליך יקו&quot;ק, דלאבהן לא אתגלי לון, 


בגין דלא הוה שלים שמא באבהן לא אתגליא לון, הדא הוא דכתיב (שם ו&#x27;) ושמי ה&#x27; לא 
נודעתי להם, במה דחב אדם אתתקן, ובמה דחב הבל אתתקן, ואתחזר כלא בתקוניה בענפוי 
בשרשוי בגופיה באיביה, וכלא אשתלים בב&quot;ר דאיהו משה, ב&quot;ר מן בראשית, מה דהוה שת נחית 


</div>
