ונצח האי דינא לאחוי משום דהוה קשיא מניה, ואכפייה ואטמריה תחותוי, עד דאתער בהאי קודשא בריך הוא, ואעבריה מקמיה ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא, וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין: ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש כפום ארחיה, ואף על גב דטמירין אינון, מתפשטין דא בדא ועבדו חד גופא, ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעיא תקיפי רוחא, מתרויהון סלקא דעתך כחדא, לא אלא חד לסטרוי וחד לסטרוי. זכאין אינון צדיקיא, דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי אדם דכליל כלא, אתר דכתרין ועטרין קדישין: תיקוני זהר דף קיד/ב מתחברין תמן בצרורא דאתכלא. ויאמר ה' לקין אי הבל אחיך כו', אמר רבי שמעון וכי לא הוה ידע קודשא בריך הוא אן הוה הבל דשאיל ליה, והא לא אתכסי מניה מלה, כמה דאת אמר (ירמיה כ"ג) אם יסתר איש במסתרים וכו', אלא ווי לון לבני נשא טפשיא אטימין לבא סתימי עינא, דעלייהו אתמר עינים להם ולא יראו בנהורא דאורייתא, אלין אינון בעירן דלא מסתכלין ולא ידעין אלא בתבנא דאורייתא, דאיהי קליפה מלבר ומוץ דילה, דאתמר בהון מוץ ותבן פטורין מן המעשר, דחכימין דאורייתא מארי דרזין זרקין תבנא ומוץ דלבר, ואכלין חטה דאורייתא דאיהי מלגאו, כ"ב אתוון דאורייתא דסלקין לחושבן חט"ה: תא חזי אלין בעירן חשבין דשאיל ליה קודשא בריך הוא א"י הבל אחיך כמאן דלא ידע אן הוא, אלא א"י איהו דאסתלק מן אדנ"י, דאיהו א' אקי"ק אימא עלאה אנכי, י' יקו"ק דסליק עמה למידן לקין, בגין דא כד אסתלק א"י מן אדנ"י אשתאר ד"ן, ובגין דא אי הבל אחיך, ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי, לא ידענא דשכינתא דאיהי אנכי עמיה תמן, א"י דאסתלק אימא וברא לגבי חכמה למיטל נוקמא מיניה, ואמאי לגבי חכמה, בגין דאיהו אדם עלאה דאתברי אדם תתאה בדיוקניה: ויאמר קול דמי אחיך צועקים אלי, מאי דמי, דם מבעי ליה, אלא מאי דמי ד"ן כחושבן דמ"י, ודא איהו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ועוד מאי קול דמי, קול דם מבעי ליה, אלא תרגם אנקלוס, קל זרעין דעתידין למיפק מן אחוך, אינון שתין רבוא דעתידין למיפק מהבל, בההוא דאתמר ביה בשגם זה הבל, כלהו צווחין מן ארעא, הכא רמיז ענוי הדין ועוות: תיקוני זהר דף קיד/ב הדין וחמס ושוד ושבר דעתידין בנוי דקין למעבד לבנוי דקודשא בריך הוא, ודא איהו קול דמי אחיך, אחיך אתקרי מסטרא דאינון דאתמר בהון והרגו איש את אחיו: אמר רבי אלעזר אם כן אשתמודע דכל עאקו דא יהא בגלותא בתראה, אמאי אתמר קניתי איש את ה', אי תימא בגין קני דנפיק מניה זרעא מעליא, בתר דיתכניש איהו יתערון בני דקין לחרבא עלמא, ומנייהו קול דמי אחיך צועקים, הדא הוא דכתיב (תהלים י"ג) משוד עניים מאנקת אביונים וכו': אמר ליה רבי שמעון, ברי, קין מסטרא דאילנא דטוב ורע הוה, ואתפשטותא דטוב הוה בגלגולא עד קני חותן משה, מתמן ואילך אתפשטותא דרע, ובגין דאחזי ליה קודשא בריך הוא מה דעתידין למעבד בנוי לישראל בכל דרא ודרא, דכלא אחזי ליה, אמר גדול עוני מנשוא, ומנלן דאחזי ליה גלגולא דיליה בכל דרא ודרא, הדא הוא דכתיב הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ, נע ונד ודאי, הכא רמיז גלגולא דיליה ובנוי, הדא הוא דכתיב (קהלת ח') ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, והא אוקימנא לון, ומשלם לשנאיו וכו', הן גרשת אותי דא גלגולא קדמאה, היום כההוא דאתמר ביה היום אם בקולו תשמעו, והייתי נע ונד תרין גלגולין אחרנין, אסתר הכא רמיז ויאמר אסתירה פני מהם וכו', והן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, ועלייהו אתמר על שלשה פשעי ישראל, ועל ארבעה לא אשיבנו, דלא אהדר לון בגופא רביעאה, ולאו בפורקנא רביעאה, אלא אתמר בישראל (דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, בגין דא אוקמוה מארי מתניתין אין מקבלים גרים לימות המשיח: תיקוני זהר דף קטו/א ועוד אי הבל אחיך, תא חזי תרין אתוון אלין שמענא דלאתר עלאה הוו סלקין, א"י, א' אמון מופלא ומכוסה, י' מחשבה, דבהאי אתר חאבו אדם והבל, ואתמר דאינון א' כתר עליון, י' מחשבה, לעילא לעילא אסתלק האי חובא, אמר ליה רבי אלעזר, אבא, והא כמה מחשבות אינון, שכינתא אתקרי מחשבה, ואיהי י' מן אדנ"י, וחכמה מחשבה, וכתר דאיהי א' מן אדנ"י מחשבה, וכמה מחשבין אינון דא לעילא מן דא, דא על גב דא, הדא הוא דכתיב (קהלת ה') כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם, ולעילא מכלהו מחשבה סתימא דכל סתימין, עלאה על כל עלאין, דלית מחשבה אחרא לעילא מניה, וכמה מחשבין אינון לבושין דא לדא, ואיהו אשתמודע דלא חאב אלא במחשבה דאיהי לבושא, הדא הוא דכתיב (בראשית א') ואירא כי עירום אנכי ואחבא, אתמר באדם ואחבא, ואתמר במשה ויסתר משה פניו: אמר רבי שמעון, ברי, בודאי בכלא חאב אדם, במחשבה דאיהי לבושא, ובמחשבה דאיהי מלגאו, ובגין דא אמר למשה בזמנא דאמר הראני נא את כבודך, אמר, כי לא יראני האדם וחי, דאם זכה שיראני וחי לעולם, ובגין דא אמר ליה לא תוכל לראות את פני, ולאו אינון פנים הכא, אלא פנים דלא נראין, באתר דאשתמודע עלת העלות, ובאתר דאתגליא, וחובא דאדם גרים דלא יכיל משה לאסתכלא ביה, כל שכן אחרא, דעלת העלות אסתלק ממחשבה דחאב בה אדם, ובגין דא עין לא תשורהו, ומחשבה לא תכילהו, לא יכיל לאשגא ליה, דאיהו חי החיים, ובאתר דאיהו שריא לית מיתה תמן, ומחשבה דאסתלק מניה בודאי איהו חכמה, לבושא לחכמה סתימאה, בודאי בה חאב אדם, ובגין דא אתמר ביה ואירא כי עירום אנכי ואחבא. אמר רבי אלעזר והא מהכא משמע דלא חאב במחשבה עלאה, אלא בההוא דאיהי לבושא מינה, ואשתאר איהו: תיקוני זהר דף קטו/ב בההיא דאיהי מלגאו, במוחא בלא קרקפתא, ובגין דא ואירא, דאזדעזע מההוא דלגו, מן מחשבה סתימא, דאיהו עלת העלות. אמר ליה רבי שמעון, ברי, במחשבה דאיהו מוחא אוף הכי חב, דזרעא מתמן נפיק, דאיהו נביעו דאילנא דחיי, דאיהו אור קדמון, ואור צח, ואור מצוחצח, תלת טפין דאתרמיזו בי' עלאה, קוצא דלעילא, וקוצא דלתתא, וגיו באמצעיתא, וערב תמן חשך, דאפסיק בין עלת העלות למוחא סתימא, ובגין דא כי לא יראני האדם וחי, עד דההוא חשך אתעבר מתמן, ודא איהו רזא כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, ובגין ההוא חשך לית מחשבה יכילא לאשגא תמן, כל שכן עין, עד דאתעבר מתמן ההוא חשך, וכגוונא דיליה לתתא, אית עננא חשוכא, דאתמר בה סכתה בענן לך וכו': אזדעזע רבי אלעזר וכלהו חבריא, ואזדעזעו סבין מארי דמתיבתא, אמר רבי אלעזר עד כען לא ידענא דחובא דאדם הכי הוה עלאה, דמטא לאתר עלאה דכל עלאין. אמר, אבא הב לי רשו למשאל, אף על גב דלא אתייהיב רשו לכל בר נש למשאל, כל שכן למנדע. אמר ליה אימא ברי, דהא רעוא אשתכח, ורשותא אתייהיב לגלאה כל מה דיכילנא, אמר ליה אבא, אשתמודע בגין ההוא חשך דאפסיק בין עלת העלות למחשבה סתימא, דעלת על כל העלות לא אשתתף בשום מחשבה סתימא, כל שכן גליא, ולאו בשום אור גניז וטמיר וקדמון, וצח ומצוחצח, אמר ודאי הכי הוא, דאם אלין נהורין ומחשבין הוו מניה, לא הוה יכיל חשך לאפרשא, אבל עלת על כל העלות איהו על כל נהורין גניזין וסתימין, כנשמתא בגופא, ואור קדמון אף על גב דאיהו סתים וגניז, ואיהו קדמון לכל ספירן, ולכל אתוון ונקודי וטעמי, הכי איהו לגבי עלת על כל העלות כגופא לגבי נשמתא, דבעלת העלות ליה ביה גוון, ולא צורה ולא דיוקנא ולא שותפו, ובאתר דעין לא שליט מאן יכיל למעבד דמיון: בתר דהרהר תשובה אדם לתתא, הדרא לבושא לגבי מוחא, דאיהו אבא קרקפתא דתפלי, ואתחבר מוחא דאיהי חכמה באימא, מיד ויעש ה' אלקי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ואינון תפלין דאינון מעור, בההוא זמנא קמת תשובה דאיהי אימא קרקפתא דתפלי עם אדם, לאגנא עליה ולכסיא עליה דהוה ערום, כגוונא דאיהי כסי על מוחא עלאה, וברי כל מאן דאנח תפלין כאלו כסי על מוחא עלאה, ובגין דא שכינתא עלאה לא זזה מניה, ורזא דמלה אם עונות תשמר י"ה אדנ"י מי יעמוד, מ"י יעמוד ודאי, דאיהי אימא עלאה תשובה, הא קמת באדם עלאה, ושכינתא דאיהי תפלה של יד, באדם תתאה, שכינתא עלאה נחתת עם אדם, ושכינתא תתאה עם הבל, ועם כל דא מארי דדכיו דקא אתיין מנייהו, ובגין דא ותלכנה שתיהן: מיד דחאבו ישראל בעובדא דעגלא, מה כתיב (ישעיה נ') ובפשעיכם שלחה אמכם, דאתמר בה כי אם לבינה תקרא, אשתלחת ואסתלקת מנייהו, ותרם מעל הארץ, דלא נחתת עלייהו אלא בשבתות ויומין טבין, ואשתארת שכינתא תתאה יחידאה לתתא, ושכינתא עלאה יחידאה לעילא, והא אוקמוה איכה ישבה בדד, דבקדמיתא לא הות שכינתא זזה מנייהו כגוונא דשכינתא תתאה. זכאין אינון מארי דתיובתא דנחתין לה עלייהו בכל יומא ושעתא ורגעא, ולא זזת מנייהו בכל אתר, דעלייהו אתמר בהתהלכך תנחה אותך כו', ולא אית לה עלייהו יומא ידיע, כגוונא דאחרנין דלא נחתת עלייהו אלא: תיקוני זהר דף קטז/א בשבתות ויומין טבין, אבל מארי תיובתא לא זזת מנייהו לעלם, ובגין דא ברי א"י הבל אחיך, אי יכלינן למימר, א"י מן אקי"ק אימא עלאה ואשתארו ה' ה', ואתמר עלייהו ותלכנה שתיהן, הכא חאב הבל, אדם חב בי"ו מן יקו"ק, ואסתלק י"ו ואתעביד ו"י, אמר רבי אלעזר והא י"ו אינון י' לעילא ו' לתתא, מאי ו"י, אמר ברי הכי איהו ודאי, דחובא דא איהו לעילא באת א', דאסתלקת במחשבה דאיהי י' עלאה דתמן עלת העלות, ואשתאר ו"י, כגוונא דא א', ועל י' עלאה אתמר כי ידע שמי, שם י', יקראני ואענהו, זכאה איהו מאן דנחית ליה במחשבתיה לאתריה. דהאי מחשבה עלה אתמר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים: ואמאי אתמר באת י' כי ידע שמי, אלא כמה דלית באת י' שותפו דאת אחרא, הכי לית ביה שותפו, דאיהי אחד ואין שני לו, אחד בלא חושבן, הוא ברא כלא ולית בורא עליה, וכי אית דיכיל למיברי אפילו יתוש זעיר אלא הוא, אלא מים אית לון חילא למברי אילנין ועשבין, ואינון אתבריאו, אבל בורא עלמין ברא ולית עליה מאן דברא ליה, ולחכימא ברמיזא, דבאתר דא לית לגלאה יתיר: אמר רבי אלעזר, מהכא משמע דאית בורא בשותפו דאתוון, כגון ב' מן בראשית דאיהי אימא, ר' מן ראשית דאיהי חכמה, ו' מן בורא דאיהו עמודא דאמצעיתא, א' מן בראשית דאיהו כתר, שי"ת שית ספירן, הא כלהו עשר, אם חסר חד לא אשתלים בריאה, אבל עלת על כל העלות איהו ברא כלא בלא שותפו כלל: אמר רבי אלעזר, וכי הא שמענא דבעשר ספירן לא אתמר תמן אלא אצילות ולא בריאה, אמר רבי שמעון ומאן אמר דאית בהון בריאה, אלא כלהו עשר בשותפו דא עם דא עבדין בריאה בעלמא, ואנא אימא דאם הוה חסר חד מן מניינא לא אשתלים ההיא בריאה, אבל עלת על כל העלות איהו בורא בלא שותפו אחרא, דאיהו חד בלא שותפא כלל, לא לעילא ולא לתתא ולא באמצעיתא ולא מכל סטרא כלל, אמר ודאי כען אתגליא מה דלא אתמסר לגלאה אפילו מלבא לפומא, ורזא דא צריך לאתכסיא מכל בר נש, דלאו כל מוחא יכיל למסבל האי, אלא אלין דידעין ברזין אלין, דחכמתא דילהון סליק על כל נביאיא וחכימיא: אמר רבי אלעזר, אבא, הא אתגליא א' ברזא עלאה, כד אסתלק עלת העלות באת י' ואשתאר ו"י אלא מאי או"י, אמר ליה (א' עלאה) (נ"א אות א') לעילא מן א', דאית א' מאתוון רברבן, ואית א' מאתוון זוטרן, ואית א' מאתוון בינוניים, (נ"א זה שייך לדף פג ע"ב, ועוד נעשה אדם), אינון אדם דבריאה, אדם דיצירה אדם דעשיה, ועלייהו אתמר כי גבוה מעל גבוה שומר, ואית תלת עלאין עלייהו בארח אצילות, ועליהם אתמר וגבהים עליהם: ואינון דבריאה אינון לבושין לאינון דאצילות, והאי איהו אור לבוש עליון, ואינון עשר מתלבשין בעשר, ואלין דאצילות אמרו לאינון דבריאה דמתלבשין בהון, נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, כל ספירה יהיב ביה חולקיה מלגאו ומלבר, ואם חסר חד מעשר ספירן דלא הוה יהיב ביה חולקיה, לא הוה אשתלים בניינא דאדם, ובזמנא דחב אדם, כל ספירה וספירה נטל חולקיה מניה, ואשתאר אין, ורזא דמלה ומותר האדם מן הבהמה אין, ובגין דא אמרו מארי מתניתין, ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, אדם דהוה לן ביקר דלעילא ולא נטיר ליה, נמשל כבהמות, דמות דיליה דאינון חיות הקדש, אבל עלת העלות כד ברא ליה, כמה דאת אמר (נ"א הה"ד) ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו, איהו נטיל כלא מניה, ויהיב ביה בלא שותפו דאחרא, דאבא ואימא עבדו ליה בציורייהו: תיקוני זהר דף קטז/ב בתרין ציורין, הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלקי"ם, וייצר בתרין ציורין, ציורא דאבא דאיהו יקו"ק, וציורא דאלקי"ם דאיהי אימא, ודא איהו וייצר ה' אלקי"ם, ולבתר עבד ליה מאנא, הדא הוא דכתיב עפר מן האדמה, מן האדמה לא כתיב, אלא עפר מן האדמה, ודא שכינתא תתאה, דאתמר בה ואדם על עפר ישוב, דאיהי גלגולא דיליה: אמר רבי אלעזר, אבא, בתר דרעוא אשתכח צריך למפתח מלין באתגליא, מאי אדם דברא עלת העלות בדיוקניה, דהא כתיב דלית ביה דמות, אמר ליה ברי, הכא לא אמר בצלמנו דאית ביה דיוקנא, אלא בצלמו, רוצה לומר כגוונא דאיהו רואה ואינו נראה דיהא איהו הכי, וכגוונא דלית ביה דיוקנא דיהא איהו הכי, וכגוונא דלית קדמון עליה דיהא איהו הכי, וכגוונא דאיהו עלת העלות חד בלא שותפו ובלא חושבן דיהא איהו הכי, כלא כגוונא דיליה: ואית אדם דבריאה ויצירה ועשיה בגוונא אחרא בלבושין וגופא (דלבר) (נ"א בלבד), ובאצילות הא אתמר דלית ביה בריאה ויצירה ועשיה כלל, אית בריאה דברא הוא לתתא בדיוקניה, אבל לאו דאתברי איהו: ותא חזי אף על גב דאתמר בספירן, בריאה, בלבושא מלבר איהו, ולאו איהו מלגאו, ובגין דא כתיב (בראשית א') ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו, הכא רזא אחרא, בגופא אית ספירן דבריאה, ואית ספירן דאצילות, ובגין דא ויברא אלקי"ם את האדם דא עמודא דאמצעיתא, דאתמר ביה כתפארת אדם לשבת בית, בצלמו שכינתא תתאה, בצלם אלקי"ם שכינתא עלאה, וייצר ה' אלקי"ם את האדם דא צדיק חי עלמין, יצרו ביצירה עלאה וביצירה תתאה, דאינון י' י' מן א', ו' מן וייצר איהו ו' דאמצעיתא דאיהו בתרין יודי"ן באת א', ותרין יודי"ן עלייהו אתמר חכמות נשים בנתה ביתה, ואינון חכמה קדומה וחכמה תתאה: ואדם מסטרא דאות ברית י' אתיליד מהול, הדא הוא דכתיב (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא, אמרו צדיק כי טוב, דתמן לאו קליפה דערלה כלל, והא דאתמר אדם הראשון מושך בערלתו הוה, דא אדם דעשיה, ומאי ניהו, דא קליפה דאתלבשא ביה (נ"א דאתלבשת בה) לשלטאה על כלא, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ג) ומלכותו בכל משלה, ובגין דא אתמר בה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, לאתלבשא בכל דיוקנין וקליפין: ועוד אתמר בה בשכינתא תתאה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, דתהא כלילא מכל ספירן, דכל עשר ספירן יהיבו בה כל חד חולקיה, ומאי חולקיה, אלא כל ספירה יהיב בה עשור דיליה, דכל ספירה סליק לעשרה, ויהבו ליה כל חד וחד עשור דיליה, אשתארו אינון תשע תשע, וכל חד וחד אשתלים בה לעשרה, ובגין דא מעשרין חד מעשרה, ובגין דאיהי כלילא מכולהו אתמר בה אהבת כלילותיך, כלילא מכלא, ולבתר דאתכלילת מעלאין, אתמר בה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ, אתכלילת בתתאין, ואפילו בכל קליפין דסטרא אחרא אתלבשת, לקיימא בה ומלכותו בכל משלה, ובכל מה דאתלבשת אתכלילת (נ"א אתקריאת) בשמיה, הא הכא אדם דעשיה ויצירה: אדם דבריאה אוקמוהו על תפארת, מאי בצלמו בצלם, תרין דיוקנין לעילא, אלא (נ"א אלין) אינון וא"ו, תרין ווי"ן אינון תרין דיוקנין דא' דאיהו אדם דאמצעיתא, דשכינתא עלאה איהי דמות אדם עלאה דאיהו חכמה עלאה, ושכינתא תתאה דמות אדם דאיהו עמודא דאמצעיתא: ועוד עמודא דאמצעיתא בדיוקנא דכתר, ודא אדם דבריאה, ואדם דיצירה צדיק בדיוקנא דחכמה, ובגין דא וה' נתן חכמה לשלמה, דאיהו צדיק ברית שלום, שלם ה'. ושכינתא תתאה אדם דעשיה, דמות דשכינתא עלאה, וכלא קשוט, (ושכינתא ודאי אתכלילת בכלא), ובגין דא זמנין אתקריאת נשר, זמנין חיה: תיקוני זהר דף קיז/א זמנין יונה, זמנין צפור, בכל מה דשליטא אתקריאת בשמיה, ובעשבין אתקריאת שושנה, עץ פרי עושה פרי, וכד שלטא על ארעא אתקריאת ארץ, וכד שלטא על ימא אתקריאת ים על שמיה, וכד שלטא על טורין אתקריאת סלע, לית בריה בעלמא דשלטא עליה דלא אתקריאת בשמיה, אבל עם כל דא דשלטא על כלא, עבידת אפרשותא בין דרגין דאינון מוחא ואיבא, לקליפין דסטרא אחרא, דאינון כקליפין דאגוזא דמכסיין על מוחא, ורזא דמלה ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החשך, ווי ליה למאן דמערב קליפין דסטרא אחרא עם דרגין דסטרא דדכיו. (אמר המגיה עוד מצאתי בס"א זה הלשון): והאדם ידע את חוה אשתו וכו', וכי לא אשתמודע בה עד ההיא זמנא, אלא מיומא דאתחרב בי מקדשא קודשא בריך הוא לא אתייחד בשכינתיה ביומין דחול, ולא הוו ישראל אתשמודען תוקפיה ביומין דחול, בגין דממשלה דעבד ושפחה בהון, בתר דיתעברון מעלמא, מיד וידע אדם עוד את אשתו, ובההיא זמנא כי מלאה הארץ דעה את ה', ובההוא זמנא אתקיים קרא (ירמיה ל"א) כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: