תיקוני זהר — קטע 5

דאגוזא, דאתמר עלייהו והארץ היתה תהו, דא קו ירוק קליפה קדמאה דאגוזא, ובהו אבנים מפולמות, דא קליפה תנינא דאגוזא קשה כאבן, וחשך קליפה תליתאה, ובהון: תיקוני זהר דף יא/ב אוקמוהו רבנן אין דורשין בעריות בשלשה, שלש שנים יהיה לכם ערלים, ולקבל מוחא איהו ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה': ובהון מסטרא דערלה ארבעה נכנסו לפרדס, שלשה אכלו מאלין קליפי ומתו, רביעאה אכל איבא וזרק קליפין וחי, כגוונא דא אתמר רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק: וכגוונא דאלין קליפין, אינון קושיין דחפיין על הלכה, דאיהי מוחא מלגאו, ולית בר נש יכיל למיכל בנהמא דאורייתא, דאתמר בה עץ חיים היא, עד דזריק קושיין מהלכות, ואית הלכה דכל קושיין דילה אינון כאילנא, דקליפה דיליה וקנה דיליה ועציו ועלין ואיבא כלהון שוין למיכל, ועליה אתמר נרד וכרכום וכו', ובגין דא לאו כל קשיין שוין: פקודא רביעאה במלת בראשית, דא אורייתא, דאתמר בה ה' קנני ראשית דרכו, ודא שכינתא

תתאה, דאיהי ראשית לנבראים, ואיהי אחרית לחכמה עלאה, ובגינה אתמר מגיד מראשית אחרית: כד אתנטילת מכתר אתקריאת עטרת תפארת, עטרה בראש כל צדיק, תגא דספר תורה, ובגינה אתמר כל המשתמש בתגא חלף, כד אתנטילת מהאי חכמה עלאה דהיא ראשית, אתקריאת על שמה, וכד אתנטילת מבינה אתקריאת על שמה תבונה: וכד אתנטילת מחסד, אתקריאת תורה שבכתב דאתיהיבת מימינא, דכתיב (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו, וכד אתנטילת מגבורה אתקריאת תורה שבעל פה, דהכי אוקמוהו מארי מתניתין, תורה שבעל פה מפי הגבורה ניתנה, ותמן גבורים עומדים בפרץ, ולא יכיל למיקם בה אלא גבור במלחמתה של תורה, גבור ביצרו: וביומא תליתאה נחיתת לעמודא דאמצעיתא על ידי משה, הדא הוא דכתיב (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, בתרי לוחי אבנין, נצח והוד, הדא הוא דכתיב (שם ל"ב) כתובים משני עבריהם, ואינון תרין נביאי קשוט, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאו נביאי האמת,

ושכינתא תורת אמת, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו, ואתקריאת מראה דנבואה, ורוח הקדש מסטרא דתרווייהו: וביום השביעי ניתנה, דא צדיק יסוד עולם, ובדרגא דיליה מלכות מליל עמהון, והא אוקמוהו, לי' מלכין שמא לא יוכלו לדבר על פה אחד, נגע בבת, וכלל בה כל הי', ודא י' ב"ת אחת תחות ה' מן אלקי"ם, י' מן אדנ"י, י' מן שד"י, כלילא מכל כנויי"ן, ומכל הויי"ן, כגון קוק"י, או כוותיה, דיהא י' תחות ה', בכל שם דכנו"י והוי"ה איהי נוקבא:

ובגין דאורייתא מינה אתיהיבת, אמר למשה וראית את אחורי וכו', דלית נביא וחכם יכיל לעאלא לעילא פחות מן דא, ובגין דא אתקריאת מפתחות החיצוניים אנפין דילה, ואנפין דלגאו מפתחות הפנימיים, והא אתמר לעיל, דאם בר נש לית בידוי מפתחות החיצוניים במאי ייעול, ובגין דא אתמר בה, זה השער לה': ובגין דלית השגה לנביא וחוזה וחכם פחות מינה, אמר הנביא כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו וכו', כי אם בזאת יתהלל וכו', וידוע אותי, ובגין דא יעקב אוליף לה לבנוי, ויהיב לון קבלה מינה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) וזאת אשר דבר להם אביהם, ודוד דהוה ליה קבלה מינה, אמר לגבה אם תחנה עלי מחנה וכו', רמיז לה בהאי תגא, וסליק מחשבתיה לגבה, ואמר לא יירא לבי וכו': ואהרן דהוה ליה קבלה מינה, לא הוה עאל לפני ולפנים פחות מינה, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט"ז) בזאת יבא אהרן אל הקדש, דהוה ידע דאיהי עקרא דכלא, דאיהי קרבן לה', עולה לה',

אשה לה', וישראל דהוה לון קבלה מינה, לא בעו מקודשא בריך הוא משכונא אחרא: תיקוני זהר דף יב/א דיפדון לון בגינה מן גלותא, אלא זאת, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ"ז) ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם וכו', ונביא אמר בגינה כד חזא בנבואתא דוחקא דישראל תקיפא, אמר זאת אשיב אל לבי וכו', וזאת ליהודה ויאמר: איהי מרגלית כלילא מכל גוונין נהירין, דאינון נהירין מגרמיה, וסגולה דיליה בכל נקודין דאתוון וטעמי, בכל שם ושם, מסטרא דחל"ם, איהי סגולתא: חלם מלא בוא"ו, סליק באתווי אקי"ק, ותלת ניצוצין י'י'י' כחושבן יקו"ק, דאיהי כ"ו וארבע אתוון סליק לחושבן יקו"ק אקי"ק נ"א, ברזא יקו"ק די'י'', וסגולה דיליה א"ל נא רפא נ"א לה, אנא ה' הושיעה נ"א, אקי"ק כ"א, כ' כתר, א' אין סוף, אין קדוש כה' וגומר: וחול"ם סגולתיה לחלמא, דביה אתמר ויחלום והנה סלם מצב ארצה וכו', ועוד חול"ם מוחל עונות ישראל, חלם חסר איהו ה"י מן אלקי"ם, תלת ניצוצות ל' מן אלקי"ם, אשתאר א"ם,

דאתמר בה כי אם לבינה תקרא, ולאו צריך לארכא בנקודי, דהא אתאמרו: דבר אחר והמשכילים, אלין דידעי בפקודא חמישאה במלת בראשית, יר"א שב"ת, אזהרה דיליה דלא לחללא ברתא דמלכא בט"ל מלאכות, דאינון ארבעים מלאכות חסר א', לקבל ארבעים מלקיות חסר חד, רצועה לאלקאה איהי שפחה בישא, שעטנז, כלילא משור וחמור, דאמר יעקב ויהי לי שור וחמור, על כל דבר פשע על שור על חמור, דאין מלקין בשבת, דלא שלטא שפחה בישא על עלמא, ווי ליה למאן דאשליט לה על עלמא: ובגין דא את שבתותי תשמרו, דא בת יחידה, דאיהי שמירה אחת לשבתות הרבה, בה תליין כל שמירתן דעשר ספירות, דאתקריאו שבתות הרבה, ושמרו בני ישראל את השבת, דא בת יחידה, דאיהי שמירה לישראל בכל שבת ושבת, ומאן דמחלל לה לאו איהו נטיר מקודשא בריך הוא, ולא עוד אלא דאתמר בה מחלליה מות יומת, מאן דאעיל ברשות דילה שפחה חללה זונה, דרשות דילה איהו תחום שבת, כגוונא דתחום וגבול דימא, דאתמר שמתי חול גבול לים, ומאי ניהו

והיה מספר בני ישראל כחול הים, ולית ים אלא אורייתא, (ושבת שקילא לכל אורייתא): מאן דאעבר עלה כאלו חזר עלמא לתהו ובהו, ובגין דא קרא סמיך ליה, והארץ היתה תהו ובהו, דאיהו חול לים, כחוליא דשלשלאה לכלבא, מאן דאפיק ליה משלשלאיה, גרים כמה נשוכין דיסורין דנשיך ליה, ובגיניה אמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ודא סמא"ל, דאיהו תפיס בקולר, מסטרא דאלין דקשרין ליה באות דתפלין, ורצועה בקשר על דרועיה, וקשור בתרין רצועין על קרנוי, דאיהו שור מועד, ואיהו תפיס בקולר דשלשלאה דשבת: ושכינתא שבת יחידה, איהי רשות דיחודא דעלמא, דאיהו גבהו עשר אתוון דשמא מפרש יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ורחבו ארבעה יקו"ק, ענ"ג שבת בהפוכא נג"ע, מאן דאית ליה ולא מקיים ליה, אתהפך ליה לנג"ע צרעת, שפחה דחריבת ביתיה, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, ודא הוא עניותא, דאיהו באתר דנגע צרעת, חזר בתיובתא וטהרו הכהן, דא מיכא"ל כהן

גדול, ממנא תחות יד חסד: ענ"ג איהו נ"הר יוצא מע"דן להשקות את הג"ן, דאיהו עדון נשמתין, ו' נהר דנפיק מעדן, מבין י"ק, ולית עדן אלא כתר עליון, דאיהו מופלא ומכוסה, ובגין דא אתמר בעדן עין לא ראתה אלקי"ם זולתך, להשקות את הגן דא ה' תתאה: ארבעים מלקיות חסר חד כחושבן ט"ל, מאן דנטיר לה מנייהו, נחית ט"ל עליה, דאיהו יו"ד ק"א וא"ו, ט"ל להחיות המתים, (הדא הוא דכתיב כי טל אורות טליך, ומיד וארץ רפאים תפיל), ועליה אוקמוהו רבנן דמתניתין, כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו, (וכל מי שאינו עוסק בתורה אין טל תורה מחייהו):

תיקוני זהר דף יב/ב ועוד והמשכילים יזהירו, אלין דידעין בפקודא שתיתאה דאתרמיזת במלת בראשית, בי"ת תמן, דאתמר עלה גם צפור מצאה בית, ודרור קן לה, והא ינוקין ידעין דדרור קן לה, ואתי דוד למימר ברוח קודשא, אלא דא מצות קן צפור, דאית ביה כמה רזין, ועליה אתמר גם צפור מצאה בית, דכתיב בגינה (ישעיה נ"ז) כי ביתי בית תפלה, דא בי כנישתא, ודרור קן לה דא בי מדרשא, אשר שתה אפרוחיה אלין מארי תורה, מארי משנה, מארי קבלה, דבגינהון לא זזה שכינתא מישראל: בראשית ברא אלקי"ם, פתח רבי שמעון ואמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, (והמשכילים) אלין אתוון, דאינון לבושין דאורייתא, מרקמן מכל גוונא דנורא, חוור וסומק וירוק ואוכם, ומנהון אתפרשן לכמה גוונין: וכלהו גוונין, אינון מרקמן במשכא דגופא דבר נש דאיהו בגנתא דעדן, ורקיעא באלין אתוון איהו מצוייר ומרוקם, בגין דבהון אתברי: יזהירו אלין נקודין דנהרין באתוון, ובהון נהירין כוכביא ברקיעא בגנתא דעדן, וכלהו

נהירין בעיינין דגופא בגנתא דעדן: כזהר אלין טעמי אורייתא, דבהון מתנהגין אתוון ונקודי, ובההוא גופא דגנתא, כזהר דא נשמתא, דאיהי תנועה דאתוון ונקודי, דנהרין באנפין ובעיינין, ונפשא איהי כללא דאתוון, ואיהי שתופא דגופא, רוחא איהי כללא דנקודי דנהרין בעיינין: קם סבא חד פתח ואמר, בוצינא קדישא, כמה חיילין נטרין לך בגנתא דעדן, כמה משריין דמלאכין מסתכלין ממשקופי רקיע בגינתא, בזמנא דתעול תמן, וכלהו מסתכלין בך, וגוונין דרקיעא בך יזהירו, בגין דבך נהרא שכינתא, דאיהי זהר הרקיע, וגן איהו סתים וחתים, עד דתיעול ביה שכינתא, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ד') גן נעול אחותי כלה: וגוונין לא נהרין ברקיעא עד דיעול תמן קודשא בריך הוא, ומיד דיעול תמן, אתמר בהון נפתחו השמים ואראה מראות אלקי"ם, מאי מראות אלא מ"ר או"ת, מר דאתמר ביה מלאכי שלום מר יבכיון, ואיהו אות בצבא דיליה, ליה מתפתחין רקיעין, וביה נהרין כל גוונין דלהון,

וכען בוצינא קדישא קום נהיר גוונין דרקיעא באתוון דאורייתא, ונהיר כוכביא בהון בנקודי, כזהר דא כורסיא יקרא, דכל נשמתין קדישין מתמן אתגזרו: קם בוצינא קדישא, פתח כמלקדמין, ואמר והמשכילים יזהירו אלין אתוון, דכלהו כלילן באת ב' מן בראשית, ב' איהי בית, בי מקדשא, דתמן בה נהרין כל אתוון, ראשית נקודה בהיכליה, כגוונא דא ב, עלה אתמר כל כבודה בת מלך פנימה, תשע נקודין תליין מינה, (ואלין אינון דאתגליין ואינון ספירן דתליין מניה), ואיהי ספיר גזרתם עשירית לון: ואלין אינון דנהרין באת ב' דאיהי בי מקדשא דלעילא, וספירים אתקריאו על שם השמים מספרים כבוד א"ל, ולבתר דאינון מספרים כבוד א"ל, אתקריאו עשר ספירות בלי מה, ונחית בהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א לאנהרא בהון, דעל שמיה אתקריאו, וכלהו נהירין באתוון אלין ספירן, ואתוון די בהון אתבניאת דאיהי ב', כגוונא דא, ודא איהו רזא דמלה בחכמה יבנה בית: וביתא דא אית ליה תלת גגין, ואינון תלת עמודין דסמכין לה, ואינון ו'ו'ו', עלייהו

אתמר ווי העמודים וחשוקיהם כסף, תלת עמודים אלין תלת אבהן, דסמכין לביתא דאיהי שכינתא, וחשוקיהם אלין תרין סמכי קשוט, דאתמר בהון יכין ובועז, ועלייהו ביתא קיימא, והבריח התיכון דא נקודה מלגאו, דסתים מלגאו, מבריח דא ו', אתפשטותא: תיקוני זהר דף יג/א דההיא נקודה דאיהי י', מבריח ודאי, מן הקצה דא ה' עלאה, אל הקצה דא ה' תתאה, קשורא דתלת עמודים דאינון ווי העמודים, דא ח"י עלמין, דכך אינון סלקין תלת ו'ו'ו' לחושבן ח"י, דאיהו צדיק יסוד עולם, ה"ה כד נטלין מעמודא דאמצעיתא דאתקרי הבריח התיכון, אתקריאו אינון בריחים על שמיה, הדא הוא דכתיב וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן וכו': ותקונא דמשכנא הוה ציורא דעובדא דבראשית, וגנתא דעדן, ובאלין ציורין דנקודין, ורקימו דגוונין, דתמן המשכילים יזהירו, וכלא בראשית, ב' ראשית, בה והמשכילים יזהירו, כזהר דא אלקי"ם, והוא הכסא לחושבנא: אדהכי הא סבא אתחזר כמלקדמין, ואמר בוצינא קדישא, חזור בך, עאלת לגנתא ואתבהילת

לנפקא מתמן, ומתמן עאלת למשכנא דאיהו ציור דעובדא דבראשית, ונפקת מתמן, אית לך לאחזרא תמן, דהא כמה חיילין נטרין לך מעמא קדישא, למשמע מאן ציורין דתמן, דאינון כגוונא דדיורין דשכינתא, דאתמר בהון ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, דודאי משכנא ומנרתא ומקדשא ומדבחא ופתורא, כולהו איהו דיוקנא דדיורין דשכינתא לעילא ותתא: מיד פתח רבי שמעון ואמר ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה וגומר, מאי כל חכם לב, ההוא דאיהו חכם בחכמה, ובל"ב נתיבות דילה, דאינון כלילן בשית יומי דבראשית, והיינו שש משזר, דאינון שית יומי דבראשית כלילן מעשר אמירן ול"ב שבילין, דאינון ל"ב זמנין אלקי"ם בעובדא דבראשית: והמשכילים, בהון אשתמודעין אתוון, דאתמר בהון יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, ואינון כ"ח אתוון, וארבע סרי אחרנין גניזין בהון, ואלין אינון כ"ח אתוון, בראשית ברא אלקי"ם את השמים ואת הארץ, ועלייהו אתמר כח מעשיו הגיד לעמו,

ובגלותא אסתלק האי כ"ח מנייהו, ואתמר בהון וילכו בלא כח לפני רודף, ובגין דא אמרין בקדיש ועתה יגדל נא כח ה', לקבל כ"ח אתוון אחרנין, דאית באלין שבע תיבין, דאינון יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא, ודא איהו העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו, י"ד אחרנין אינון יקו"ק אלקינ"ו יקו"ק, וסימן אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, ובאלין י"ד אתוון אומאה, הדא הוא דכתיב (שמות י"ז) כי י"ד על כס י"ה: קם סבא ואמר, בוצינא קדישא, בודאי אלין ארבע סרי דפורים אינון, בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו, דא י"ד י"ה, אבל סימנין דכ"ח אינון אור ארבעה עשר י"ד קדמאין דכ"ח, י"ד תניינין אינון בראשון בארבעה עשר יום וכו', ואינון י"ד פרקין די"ד ימינא, וי"ד שמאלא, וי"ד פרקין דגופא, ואינון תלת פרקין דדרועא ימינא, ותלת דדרועא שמאלא, ותלת דשוקא ימינא, ותלת דשוקא שמאלא, ותרין דגופא, ורזא דמלה ושלשה פונים ימה, ושלשה

פונים נגבה וכו', וכלא דא כגוונא דדא, תקונא דגופא כתקונא דמשכנא, הא תלת זמנין ארבעה סרי, פורים בארבעה עשר בו, פסח אור לארבעה עשר, תליתאה בראשון בארבעה עשר יום, וסלקין למ"ב יומין, ודא איהו ויעשו כל חכם לב וכו': ועשו ארון דא שבת, דמשכנא איהו שש משזר, כליל שית יומין דבראשית, דאינון תרין דרועין חסד וגבורה, וגוף עמודא דאמצעיתא, ותרין שוקין תרין נביאי קשוט, וצדיק אות ברית בינייהו, משכנא שכינתא תתאה כלילא מכלהו תקונין דגופא, צלע המשכן דא מטטרו"ן. שפחה דמטרוניתא עלה:

תיקוני זהר דף יג/ב אתמר, עצם מעצמי, עצם השמים לטהר, ארון ודאי דא ל"ב, נור דליק, כליל ל"ב נתיבות, ואיהו שבת, וביה שכינתא עלאה, דאיהי תורת חכם, ובה לב מבין, ואיהו נשמה יתירה דשבת, ואיהו חירו דשבת, דבגינה לא שלטין מארי דגיהנם על עלמא, ומאי ניהו גיהנם בגופא, דא כבד, ואיהו מזבח הנחשת, לאעברא ליה מעלמא, וכבד ביה מרה גיהנם דאוקיד ביה: כפרת הלב דא פרישו דסכת שלום, דאתמר בה הפורס סוכת שלום, מנרתא דא רישא, ושבעה נרותיה עליה, אינון תרין אודנין, ותרין עיינין, ותרין נוקבי חוטמא, ופומא, ומנרתא לימינא, ואתמר בה הרוצה להחכים ידרים, בגין דתמן מוחא ברישא, וחכמה (ברישא) (נ"א במוחא) שריא, וביה נהיר מנרתא, בגין דאיהו משחא, דאתמר ביה כשמן הטוב על הראש, כנפי ריאה, עלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפרת, דא כפרת הלב: פתורא דא לבא, ואתמר ביה שלחן בצפון, ודא שכינתא תתאה, איהי מנרתא כד נטלא מימינא,

ושריא עלה חכמה, ואתמר בה הרוצה להחכים ידרים, וכד נטלא משמאלא דאיהי גבורה, אתקריאת פתורא, ואתמר בה הרוצה להעשיר יצפין, ושריא עלה בינה, דאתמר בה ברכת ה' היא תעשיר, וכד נטלא מגופא דאיהו עמודא דאמצעיתא, אתקריאת משכנא כליל מתרוייהו: כיור וכנו אינון תרין כוליין, ובהון שריין תרין סמכי קשוט, מוחא, עליה אתמר ופני אריה אל הימין, ותמן מנרתא דליק, לבא ופני שור מהשמאל, ותמן פתורא מתתקנא, בגין דלבא איהו לשמאלא, גופא עליה אתמר ופני נשר, ותמן משכנא מתתקנא, ושכינתא איהי דמות אחד לארבעתן, ואיהי ד' דאחד, ואיהי ד' אנפין דכל חיה: בגין דבה ארבע אתוון נהירין דאינון יקו"ק, ואיהי דמות אדם, דאיהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ועשר אתוון אלין אינון שעור קומה דגופא דא, דאיהו משכנא, ועלייהו (נ"א ועליה) אתמר עשר אמות ארך הקרש, ואמלא אותו רוח אלקי"ם, בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה, בחכמה דא י', בתבונה דא ה', ובדעת דא ו', ובכל מלאכה דא ה':

דבר אחר, והמשכילים, אלין ארבע יסודין דגופא, יזהירו בהון ארבע חיוון, דאינון מזל אריה, מזל שור, מזל נשר, מזל אדם, דפרצופא דבר נש אשתמודעת בהון באנפוי דבר נש, ודא איהו הכרת פניהם ענתה בם, כזהר דא נשמתא, ומצדיקי הרבים באברין דגופא, יהון נהרין מזלייהו ככוכבים לעולם ועד: דבר אחר, והמשכילים אלין ארבע סטרי עלמא, יזהירו אלין ארבע מלאכיא, דאינון מיכא"ל גבריא"ל (רפא"ל) נוריא"ל, כזהר דא כורסיא יקרא: דבר אחר והמשכילים אלין שפוון, דאתמר בהון ושפתותינו שבח, ובהון אחה"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ, דמשמשין בפומא בכ"ב אתוון, ובהון חתוך דבורא דצלותא לשבחא למלכא, יזהירו אלין עיינין, דאתמר בהון ועינינו מאירות כשמש וכירח, שבע גלדי עינא אינון, דנהרין בהון שבעה ככבי לכת, ושמשא וסיהרא, דאתמר בהון ועינינו מאירות כשמש וכירח, הא תשעה, כגוונא דתשע נקודין דאורייתא, והא חמה ולבנה בכלל שבעה כוכביא אינון איך

חשיב לון תוספת על שבע, אלא חמה איהי נוקבא לגבי שמשא, לבנה נוקבא לגבי ירח, ושמש וירח אינון נהרין לשבעה ככבי לכת, דאינון כשבע גלדי עינא, ושמשא וסיהרא הא תשעה, בת עין עשירית לון, כלה דכלילא מכלהו, כזהר הרקיע,: תיקוני זהר דף יד/א