לנהורא דאתחשכת, מיד אמרת, רבנן רבנן, אבדה קא אתאבידת לי, ואנא בעינא למיזל לפשפשא בגינה, אמרו ודאי הא אשתמודעאת לה, אזלו לארחייהו, ואיהי נפקת לפרשת אורחין, ואשכחת יונה נוקבא, אמרת לה יונה יונה אנת דהוית שליחא מהימנא למארך, הדא הוא דכתיב (בראשית ח') וישלח את היונה מאתו, ואתמר בך ותשב אליו היונה לעת ערב, תבת ליה בשליחותה, באומאה עלך בההיא יונה (בההיא שמא) קדישא, דתיזיל בשליחות דילי, ותדע אי ברי חי או מת, מיד לעידן רמשא חזרה בשליחותה, דהכי חזרת לנח לעת ערב, הדא הוא דכתיב ותבא אליו היונה לעת ערב, והות ממרטת גדפהא, וחפרת כוכא, מיד יהבת קלא ואתכנשת לההוא עלמא: לבתר דהוו אזלין בארחא רבי שמעון וחברוי, שאילו ליה, אמאי כד נפיק ינוקא ממעי אמיה איהו עינוי סתימין, אמר לון ודאי דא איהו רזא ותכהן עיניו מראות, באלין מראות דאחזיאו ליה במעי אמיה כמה נהורין, כמה דחמא יחזקאל במרכבה, לכל ינוקא אחזיין ליה
כפום דרגיה, אחזיין ליה מאתר דאיהו נשמתיה, דאי ישתדל באורייתא ובפקודין, דינהיר ההוא אתר דאתנטילת נשמתיה, בכמה נשמתין: ואיך נחתין בגיניה כמה מרכבות, ואולפין ליה כל אורייתא, ואי אשתדל בה אדכיר ליה כל מה דהוה אולפין ליה במעי אמיה, לבתר אחזיין ליה גיהנם, דאם עבר על פקודי אורייתא מהו עונשא דיליה, כמה דאחזיאו ליה אגריה, לבתר דנפיק ממעי אמיה סתים:
תיקוני זהר דף קלז/א עינוי מכל אינון נהורין, כמה דאתמר ותכהן עיניו מראות, ואלין תה"ו ובה"ו, הדא הוא דכתיב והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו', והכי איהו מאן דלא אשתדל באורייתא, עינוי סתים מעלמא דאתי, בתר דאשתדל באורייתא, מיד ויאמר אלקי"ם יהי אור ויהי אור, דנהרין ליה בנהורא דההוא עלמא, מיד דאזיל לההוא עלמא, מיד יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, אתכנשת נשמתא לאתר חד, הדא הוא דכתיב (קהלת י"ב) והרוח תשוב אל האלקי"ם אשר נתנה, וגופא אשתאר יבשה, הדא הוא דכתיב ותראה היבשה, לבתר דאתכנשת נשמתיה, קודשא בריך הוא יימא לשכינתא, תוצא הארץ נפש חיה למינה, מאן חיה אלין חיות הקדש, ונהרין ליה, דנחתין ליה לקבלא ליה, הדא הוא דכתיב על כפים ישאונך וכו': ועוד תוצא הארץ נפש חיה לקבלא ליה, למינה דא בת זוגיה דאתייהיבת ליה בההוא עלמא, בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה, כמה חיילין ומשריין ליקריה, ולבתר אפיק ליה אילנין
ועשבין בגנתא דעדן, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי"ם תדשא הארץ וכו', כל מה דאתברי בשית ימי בראשית כולהו מזומן ליה בההוא עלמא, בגן עדן עלאה ותתאה: דבר אחר זה ספר תולדות אדם, דא ספרא דחנוך נער, דעליה אתמר ויתהלך חנוך את האלקי"ם ואיננו כי לקח אותו אלקי"ם, ואמאי קארי ליה תולדות אדם, אלא הכא רזא דגלגולא, תולדות אדם אתקרי, דמניה נפק, ואיהו הוה תולדה דיליה, ואמאי אתקרי נער, אלא הכא רזא, ישוב לימי עלומיו, כמה דהוה בקדמיתא לעילא, ולבתר נחית בההוא דאתמר ביה והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה, מאי דבתם רעה אלא דהוו מגזעא:
תיקוני זהר דף קלז/ב דאלין דאמרו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלקי"ם, דיהבת ליה כל גנזי שמיא, וכל מפתחן דיליה בידיה, ואשלטיה בכל דיליה, כגוונא דמלכא דאמר ליוסף רק הכסא אגדל ממך: אמר ליה והא עז"א ועזא"ל הוו אלין, אמר ליה והא אחרנין הוו מתכנשין עמיה, אמר ליה רבי אלעזר והא קודשא בריך הוא עד דאתייעץ בחיילין דיליה לא הוה עביד לאדם, דאמר נעשה אדם, אמר ליה לאולפא דרך ארץ לבני נשא, דנטיל רברבא עצה מדזעיר מניה, ולא עוד אלא רזא אחרא אית הכא: למלכא דהוה ליה שליחא מהימנא, והוה בעי למיהב ליה אגריה, אמר לחיילוי אנא בעינא לשלטאה האי שליחא דילי עלייכו, בגין דהוא מהימנא, אי אית מאן דידע ביה מלה אחרא יימא, בזמנא דלא אשכח מקטרגא עליה, אמר נעשה אדם: ותו נעשה אדם, בעינא אדם דיעביד פקודי אורייתא, וישתדל באורייתא, לעבדה ולשמרה, ויהא ליה אגרא טבא, ושולטנו עלייכו, ודא איהו נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, דהא מלאכי
עלאי אף על גב דאינון גבורי כח עושי דברו, לא עבדי גבורה בפולחנא דקודשא בריך הוא, דאינון פלחין בהכרח, ולית לון ערובא דבשרא ויצרא בישא, ובגין דא נעשה אדם, וישלוט בכו, הדא הוא דכתיב (בראשית א) וירדו בדגת הים ובעוף השמים וגומר: ותו נעשה אדם אנא יהיב ביה נשמתא, דכתיב בצלמנו, וכתיב (תהלים ל"ט) אך בצלם יתהלך איש, ואתון יהבו ביה (צ"ל רוחא ונפשא), וארעא ארבע יסודין, וידמה לכלא עלאין ותתאין, ומה דרעינא דלהוי שליט וממנא עלייכו, אצדיקו דינא דילי, ויהא ברעו דלכון, דאנא אשרי שמי עליה, וחותמא דילי בידיה, דאיהו חותם הברית, מלאכיא דסטרא ימינא ברכו ליה, ואמרו נעשה ונשמע, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ג) ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו, ודא מטטרו"ן, לקבליה יוסף לתתא, והוו אחרנין דהוו שנאין ליה ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, ובגין דא ויבא יוסף את דבתם רעה, וישנאו אתו ולא יכלו דברו
לשלום, ולאו דאינון אלין עז"א ועזא"ל, אלא אינון אחרנין דאתכנשו (ס"א דאתכללו)עמהון: תיקוני זהר דף קלח/ב ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת, ש' תלת חיוון דמרכבתא, ת' איהי נר ה' נשמת אדם, דאתמר בה ודמות פניהם פני אדם, ודא איהו ויולד בדמותו כצלמו. ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימות, מאי וימות, אלא כל יומין דהוה חי הוה תשע מאות ותלתין שנין, ושאר שנין בתוספת הוה מית. ושבעין דחסרו מאלף, יהב לדוד משנוי, בגין דהוה עתיד לאשלמא לון ביה, והכא רזא דפורקנא: עשר דרין הוו מאדם ועד נח, ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן ויקרא את שמו נח, לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו, ואמאי, דבקדמיתא הוו טרחין בגלגולין, עד דאתא נח דאיהו שבת, וביה נחו כלהו, וביה אתיישבו, ואפיק לון לעלם: אמר רבי אלעזר אמאי הוו קדמאין חיין יומין סגיאין, כגון אדם דאתמר ביה ויחי אדם תשע
מאות שנה ושלשים שנה, ונח תשע מאות וחמשים שנה, וכן כלהו דרין עד נח הוו חיין שנין סגיאין, ומאברהם (נ"א ומנח) ואילך הוו מתמעטין בשנין, אמר ליה ברי, רבוי שנין ואריכו דיומין אינון מאריך אנפין, ומעוטא דיומין ושנין מזעיר אנפין, ובגין דא באברהם אתמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' זעירא. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
תיקוני זהר דף קלט/א (אמר המגיה אלו התקונים מצאתי בספר אחר כתובים מאחד ועשרים תקונים ולהלאה, ולמען לא ימצא זה החבור נעדר מאלו המרגליות יקרות וטובות, גמרתי אומר לשים בעט ברזל ועפרת את שרשרות העבותות על המשבצות, ומצא מין את מינו ונעור): תקונא תנינא (זהו תקון כ"ב וכ"ג): בראשית ברא אלקי"ם, בראשית בר"א תי"ש, דא אילו דיצחק. בראשית תמן א"ש לעולה דיצחק, ורזא דמלה (ועל אלין תלת גלגולין אתמר מה יפו פעמים בנעלים בת נדיב וזאת לפנים דא אימא עלאה עלמא דאתי דא לגביה צריך חליצה והדא הוא דכתיב (שמות ג') של נעליך וגומר ואם לאו לית לון רשו לרווחא רמתאה לסלקא לעלמא דאתי ובגין דאיהי יום הכפורים אסור בנעילת הסנדל) הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, נפק קלא ואמר משית יומי בראשית אתברי לעקדה דיצחק: בגין דלא אית קרבן דבטיל מותנא כעקדה דיצחק, דאתמר ביה ויעקוד את יצחק בנו, אתקשר מדת הדין ואתעקד לעילא, ולא הוה ליה רשו לקרבא לבי דינא רברבא דאיהו גבורה, לתבעא
דינא, ועקדה דנא מועילה לגלותא, דהוה עתיד לאתקטלא משיח בן יוסף, וקלא נפיק מההוא זמנא ואל תעש לו מאומה, בגין דאתגברו רחמי על דינא, ורזא דמלה (תהליים צ"ח) הושיעה לו ימינו, ולבתר זרוע קדשו, דגבר ימינא על שמאלא: כד אתגבר טפה דדכורא על טפה דנוקבא איהו בן, רחמי איהו ודאי, אבל כד אתגבר טפה דנוקבא על דכורא, בת איהי ודינא איהי, ורזא דמלה דכורא שליט על נוקבא גרים דשליט ימינא על שמאלא, ויפקון ישראל ברחמי ולא בדינא, ודא איהו כי גבר עלינו חסדו, ורזא דמלה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר: ובשמא דקודשא בריך הוא, יקו"ק רחמי, אדנ"י דינא, כד שליט יקו"ק על אדנ"י יאקדונק"י רחמי איהו, וכד שליט אדנ"י על יקו"ק אידהנוי"ה דינא איהו, ורזא דמלה אדנ"י ה' בחזק יבא, בתקיפו דדינא, ובדא עקדה דיצחק דאתעקד קמי אבוי, ומסר גרמיה למיתה בגין דישזיב משיח וישראל דלא ימותון, ולא עוד אלא דאפילו אי ישראל להוו עברין בגלותא, על שפיכות
דמים וגלוי עריות ועבודה זרה, זכות אבהן יגן עליהון משריפה הרג וחנק, בגין דאברהם נתנסה בנורא, ויצחק בסכינא, ויעקב בגלותא, זכות אבהן יהא מגין עליהון: ועוד נסיונא דתלת אבהן מעידין, דלא עבר אדם דאיהו ישראל על תלת פקודין אלין, דמני לון קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב') ויצו ה' אלקי"ם על האדם, ויצו דא עבודה זרה, לאמר דא גלוי עריות, על האדם דא שפיכות דמים, דנשמתא דאדם עאלת בגלגולא דאברהם, ואם איהו עבד עבודה זרה, כד עאל בנורא הוה אתוקד, הדא הוא דכתיב (דברים ז') פסילי אלהיהם תשרפון באש, דאש אית ליה תלת גוונין, חוור וירוק ואוכם, ורביעאה תכלת, ואינון דבקין בגחלת דאיהו סומקא הא חמשה, כחושבן ה' (חמש) דאיהי אמונה דקודשא בריך הוא דאיהו ו', דאתלבש בחמש גוונין ונהיר בהון, וביה סלקין גוונין דאינון כלילן בה, והיא סליקת בהון לגבי ו', הדא הוא דכתיב (ויקרא ו') היא העלה, וכד סלקין תרין
דאינון ו' ה' בקרבנא, נחתין תרין מלעילא דאינון י"ק: תיקוני זהר דף קלט/ב ומתקרבין אתוון ומתייחדין ומתקשרין דא בדא, ודא איהו רזא דקרבנא, ורזא דמלה והנה מלאכי אלקי"ם עלים ויורדים בו, סלקין תרין באשא, ונחתין תרין. ואשתזב אברהם בשמא דיקו"ק, דאף על גב דאית ארבע מלאכים דאינון ממנן דשמא קדישא, לא בעי קודשא בריך הוא לאשתדלא באברהם לשזבא ליה אלא איהו ממש, בגין דקני על שמיה, וביה אתלבן אדם הראשון דאיהו ישראל, דלא עבר על ויצו דאיהו עבודה זרה, לבתר אתלבש ביצחק ואצטריף ואמר ואל תעש לו מאומה, דההוא דאצטריף ביה לא עבד מדעם, דלא עבר על שפיכות דמים, וכן יעקב אתגלגל ביה, כד נחת לגלותא דמצרים (דחוצה לארץ) דדחיל דלא הוה סליק, בההוא זמנא אמר ליה קודשא בריך הוא אל תירא מרדה מצרימה וגומר, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה: תקונא תליתאה (זהו תקון כ"ד): בראשית תמן אר"י דקרבנא, דהוה נחית בקרבנא בדיוקנא דארי אכיל קרבנין, ודא איהו
קדמאה לחיוון דהוו אכלי קרבנין. אמר ליה רבי אלעזר ואמאי הוו נחתין חיוון למיכל קרבנין, אמר ליה ברי ארבע חיוון אינון בכורסיא, אריה שור נשר אדם, ובגופא דבר נש ארבע יסודי, דממנן עלייהו ארבע חיוון, דנפש כלילא בהון, ובגין דא פרנסה דנפשא מאלין ארבע, כד חאב בר נש בארבע יסודי דיליה כאלו חאב בנפשא, הדא הוא דכתיב (במדבר ו') מאשר חטא על הנפש, ובההוא זמנא אתפרש מיא מאשא ורוחא מעפרא: דמעפרא נפקין זרעין דאינון פרנסה דאדם, וממיא חיוון דאינון פרנסה דארי, ומאשא בעירין דאינון פרנסה דשור, ומרוחא עופין דאינון פרנסה דנשר, וכד חב בהון אתפרשן יסודין ואית בהון מחלוקת דאיהו פרודא, וסליק שם ה' מניהו, ועאל יצר הרע דאיהו סמא"ל שטן, דה' לא שריא בפרודא, ורזא דמלה חלק לבם עתה יאשמו, ובגין דא צריך קרבנא מאלין מינין דחב בהון, לקרבא בהון אינון ארבע יסודין דאית בהון פרודא, ובההוא זמנא דמתקרבין יסודין דא לגבי דא, מיד נחית קודשא בריך הוא עלייהו וברח שטן, ואי לא ברח
הא אשא דקרבנא אוקיד ליה, הדא הוא דכתיב (ויקרא ו') והאש על המזבח תוקד בו: ורזא דקרבנין עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תוסככני, עור איהו לבושא דאדם, הדא הוא דכתיב (בראשית ג') ויעש ה' אלקי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אם זכה כתנות אור מרקמן מפקודין דעשה, דאגרא דלהון לעלמא דאתי דאיהו אור הגנוז לצדיקיא, ואם לא זכה משכא דחוויא דכליל ארבע יסודין, דתמן רשימין פקודין דלא תעשה דעבר בר נש עלייהו, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין עונותיו של אדם חקוקים לו על עצמותיו, וקריבו דמשכא דאדם פקודין דעשה, דאינון קריבו דאתוון דשמא דקודשא בריך הוא: ועלייהו אתמר אדם כי יקריב מכם קרבן, מכם ודאי, לאפקא משכא דחוויא דביה מרקמין פקודין דלא תעשה, ואדם דעבר עלייהו אתמר ביה אדם להבל דמה ימיו כצל עובר, אדם כי ימות באהל, כי ימות ודאי, ודא איהו קריבו דקרבנא דעשו יצר הרע, דאתמר ביה יקם אבי ויאכל מציד בנו. בשר איהו שבר מן שברים, ואיהו סומק, מסטרא דחיה דאיהו שור, בשר חי
בשר טהור, ואית: תיקוני זהר דף קמ/א אחרא דבשר בשדה טריפה דשריא ביה רוח הטומאה, מלאך המות דרכיב על קרנוי שור מועד בשר טמא. עצם, אית עצם טמא ואית עצם טהור, ובשר דדכיו ועצם דדכיו, עלייהו אתמר עצם מעצמי ובשר מבשרי, ועצם איהו אריה, גידים איהו נשר, נשר, נשרא דדכיו ונשרא דמסאבו, עצם ובשר וגידים עלייהו שריא ברכה וקדושה ויחוד, דאינון כהן לוי וישראל, בעצם כד שריא ברכה ביה, מיד ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, מתקרבין ומתקשרין דא בדא בקרבנא, ומיד נחית עלייהו משחא ושריא עלייהו ברכה, בשר שריא עליה קדושה, דאיהי מסטרא דלוים, הדא הוא דכתיב וקדשת את הלוים, מיד מתקרבין ערקין דדמא לגבי לבא, דברכאן מכהני אינון, הדא הוא דכתיב (במדבר ו') דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. גידים מישראל, ואינון יחודא וקדושה וקשורא דגרמין ובשרא, וכד מתקשרין בתרוייהו אתקריאו יחוד, ויחוד איהו בישראל, הדא הוא דכתיב שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד:
משכא איהו דמות אדם מלכות, כל דיוקנין אתחזיין בה, ואיהי כלילא מבשרא וגידין וגרמין, ואיהי תמונת כל, ואיהי ברכה וקדושה ויחוד, כהנים ולוים וישראלים, דאינון קשירן בתלת אבהן, דאתמר בהון האבות הן הן המרכבה, בבשר כד מתקדשא, נחית עליה דם טהור, וגידים כד מתיחדין נחית עלייהו רוחא קדישא, גרמין נחית עלייהו מיין דדכיו, דא איהו רזא דקרבנין. חדא רבי אלעזר וחדו חבריא ואמרו אילו לא אתינא להאי עלמא אלא למשמע דא דיי: אמר רבי שמעון ברי, ועוד ברזא דקרבנין, לבא איהו מזבח דביה דם דקרבנין, ועל דא אתמר וזבחת עליו, אם זכו אריה הוה נחית למיכל קרבנא, ואי לא כלבא נחית, ובאן אתר בכבד, דתמן מרה גיהנם, דאיהי עלוקה דאית לה תרי בנות הב הב, כמה דאת אמר לעלוקה וכו', וכלבא בהון צווח הב הב, ומרה איהי גיהנם, חרבא דמלאך המות דאית לה תרי פיות כגוונא דגיהנם, דאתמר בה לעלוקה שתי בנות הב הב, כגוונא דא אתמר בחרבא ואחריתה מרה כלענה
חדה כחרב פיות: וכבד איהו סמא"ל, מרה סם המות דיליה, כד שלטא מרה על ערקין דילה ומתגברא בחובין, אתמר בפרקין דכבד ומרה, ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, בההוא זמנא אינון ערקין דלבא בדוחקא ומתטמרין בלבא, כגוונא דנח ואתתיה ובנוי וחיוון ובעירין ועופין דמתטמרין בתיבה, ולבא איהו בדוחקא בהון, דאם מרה מטא ללבא מיד ימות בר נש, ומרה לא מתגברה על ישראל דאינון לבא אלא בחובין, אי חזרין בתיובתא דאיהי נשמת חיים שכינתא עלאה, הא אסוותא תהא ללבא ולערקין דילה, ואתמר בהון וימתקו המים ואתסין ערקין (גופא) ואברים דיליה: טחול דא לילי"ת אימא דערב רב, שחוק הכסיל, מאן כסיל דא אל אחר סמא"ל, וערב רב אינון בנהא, דאינון מעורבין בישראל רשעים גמורים, ועלייהו אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, עלייהו אתמר למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו, רשע דא כסיל, ערב רב בגלותא אינון רשע, בבלע צדיק ממנו דא ישראל, ומאן גרים דבלע לון, בגין
דלאו אינון צדיקים גמורים, כמה דאתמר צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע, וטחול איהי לילי"ת, מארת ה' בבית רשע, ואיהי אסכרה לרביי דאינון חייביא, חייכת בהון בעותרא בהאי עלמא: תיקוני זהר דף קמ/ב ולבתר קטילת בהון, ואמאי אתקריאו רביי, בגין דלית בהון דעת לאשתזבא מניה, אבל לב מבין אשתזב מניה, דתמן צדיק, ורזא דמלה טוב לפני האלקי"ם ימלט ממנה, וחוטא ילכד בה. כליות אינון יועצות, אם זכו עאל בהון נבואה דאיהי נר ה' נשמת אדם, ואתעבידו נביאים, ואינון יועצים לטב, ואית בהון עצה ותושיה. כנפי ריאה, אם זכו שריא בהון רוח קודשא, ואתמר בהון ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', ועלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים, הכרובים כגון צורת אדם, פרשי כנפים לקבל תלת חיוון דפרשין גדפין לקבליה דאדם, ואינון שית גדפין, תרין לכל חיה, מסטרא דשכינתא גדפין דחיוון מרובעים, שית גדפין לקבל שש מעלות לכסא, ארבע גדפין לקבל
כורסיא מרובע, פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת, דא כפרת דלבא קדש קדשין, ודא לבא: נפש רוח נשמה, כהן לוי וישראל, כהן איהו נשמה, אם זכה נר ה' נר הוה נהיר ביה מלבא כשמש זורחת, ורוחא דקודשא הוה נפיק מבין גדפוי דכרובין דאינון כנפי ריאה, והוה ממליל עמיה, ואם לאו נורא, ודא נפש הוה דליק, ונפיק אשא מלבא ואוקיד ליה. קרקבנא וקיבה כד נאים אתקרי קיבה ישן: