{"bookId": "kabala-1a325a12b279", "part": "1", "torah": "54", "title": "תיקוני זהר — קטע 54", "hebrewTitle": "קטע 54", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1a325a12b279/1/54/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1a325a12b279/1/54/", "segments": [{"index": 1, "he": "ואית שינה לטב ואית שינה לביש, לטב כגון חלום דאיהי סלם (נ\"א כגון חלום) דחזא יעקב, \nוביה דביק קנה, ושית עיזקין דקנה איהו שית דרגין דנבואה, וסלקין לשתין נשמי, דהוה \nנאים בהון דוד, דהכי אוקמוה, דוד הוה מתנמנם כסוס, וסוס לא נאים אלא שתין נשמי, \nואית שינה לביש חלמא בישא, דאתמר ביה לגבי אברהם ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה \nחשכה גדולה נפלת עליו, והא אוקמוה בארבע גליות, ובגין דחלום ייתי בתרין דרגין, \nאוקמוה קדמאין, כמה דאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלמא בלא דברים בטלים, בגין \nדייתי חלמא כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד, בגין דחלמא איהו מסטרא דאילנא דטוב \nורע, אבל סטרא דאילנא דחיי לא אתיא (עליה אלא דקיבה) אלא על ידי קיבה (דקב\"ה) דאיהי \nשכינתא דיליה, ולית תמן קיבה רע דאיהו שד: \nקרקבן טוחן, אי בר נש זכאה איהו טוחנת מן לצדיקים, דאינון אברים קדישין בפקודין \nדעשה, ואי לא אזלין בפקודין טבין, מתפרנסין בלחם הקלוקל מזונא (הקלוקל) קלא בקלון. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וושט שטו העם ולקטו, שטין (שטיין) לקטין בשטותא, וטחנו בריחים בדוחקא, אלין אינון \nטוחנות בפומא, או דכו במדוכה דא חיך, ובשלו בפרור דא אצטומכא: \nברי, רזא עלאה הכא, אם זכו ישראל הוה נחית לון אורייתא מן שמיא בלא דוחקא, ולא הוו \nצריכין לאלפא חד לחבריה, הדא הוא דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, דלית לחם אלא \nאורייתא, לא זכו בגין ערב רב דאינון שטין, אתמר בהו שטו העם ולקטו, דיטרחון לאולפא \nדא לדא, לפרנסה כל חד בדוחקא, ולחכימיא ברמיזא. אבל לעתיד לבא יתמחון ערב רב מעלמא, \nואתמר בהון ולא ילמדו עוד איש את אחיו וגומר, ובגין דא וושט איהו לביש ואיהו לטב, \nחוור וסומק, דינא ורחמי: \nוברי, בודאי אינון שלוחיא דצבורא, צריכין כד קראן ספר תורה דיחתכון מלין, ולא \nיימרון להון בהלעטה, כגוונא דערב רב דאתמר בהון הבשר עודנו בין שיניהם, והוו אכלין \nבהלעטה, (וכגוונא דעשו דאתמר ביה הלעיטני נא), ולא הוו טחנין ליה, אתמר בהון ואף ה' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "חרה בעם. הדרא דכנתא דא איהו נחש בריח נחש עקלתון, דזמינין צדיקיא: \n \nתיקוני זהר דף קמא/א\nלמיכל ליה. ואית חלב טמא דאיהו נחש, דאיהו אסיר למיכל עמא קדישא, בגין דעליה אתמר \nארור אתה מכל הבהמה: \nתקונא רביעאה (זהו תקון כ\"ה): \nבראשית תמן י\"ש, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ובגין דתמן אוצר דאיהי יראת ה', \nמניה אתמליא לצדיקיא, ואינון דחלין לקודשא בריך הוא ירתין האי יש, וערבוביא בישא לא \nהוו דחלין לקודשא בריך הוא אלא בגין עותרא, והוו מנסין ליה, כגוונא דא היש ה' \nבקרבנו אם אין, וכל אינון דמנסין לקודשא בריך הוא ודחלין ליה בעותרא ולא דחלין מניה \nבעניותא כמו בעותרא, לאו אינון אלא ערבוביא בישא, דאית יראה ואית יראה, אית אהבה \nואית אהבה, אית מאן דדחיל לקודשא בריך הוא בגין דיחון בנוי או דלא נחית לעניותא, או \nדרחים ליה בגין דיהיב ליה עותרא, ומנסה ליה כגון נעביד האי פקודא הכי, ונחזי היש ה' \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בקרבנו ויהיב לן אגרא בגיניה אם אין, דאי לא יהיב ליה אגרא בגינהא לא רחים ליה, ולא \nיהיב ליה צדקה ולא יעביד פקודא, ומנסי לקודשא בריך הוא בכל פקודא ועובדא, בודאי האי \nאיהו מאלין ערבוביא בישא, דאתמר בהון היש ה' בקרבנו אם אין: \nאלא רחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, שלים בכל פקודא ופקודא דעביד, בין דיהיב ליה \nאגרא בטיבו בין דלא יהיב ליה, ובגין דא מני באורייתא, ואהבת את ה' אלהי\"ך בכל לבבך \nובכל נפשך ובכל מאדך, ואוקמוהו קדמאין, אם חביב עליך נפשך מממונך לכך נאמר בכל \nנפשך, ואם חביב עליך ממונך מנפשך לכך נאמר בכל מאדך, דאית בר נש דצלי ואזיל בכל \nפקודין דלא יהיב עלייהו אגרא, ואם הוה יהיב אגרא עלייהו לא הוה עביד לון, דודאי \nסגיאין אינון מבני נשא דאינון עתירין בעותרא סגיא, ואינון חביבין עותרא דלהון יתיר \nמנשמתא דלהון, דעותרא דנפשא איהו פקודין טבין בעלמא דאתי, ועותרא דגופא ממונא \nועדונא בעלמא דין: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ואינון דמחבבין ממונא מנפשא, אם הוו יהבין ליה כל אורייתא במאה זוזי לא הוו יהבין \nלהו בגינה, בגין דממונא חביב עלייהו מנפשא, ומה דדחיל ורחים ליה לאו איהו אלא בגין \nממונא, האי דשוי ממונא עקרא ואורייתא דרחים קודשא בריך הוא טפל, האי רחימו ודחילו \nלא חשיב ליה קודשא בריך הוא, אלא עקרא דרחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, דאף על גב \nדאיהו רחים ממוניה מנפשיה, דירחים ליה בממוניה, במה דאיהו חשיב עליה, ולא בטפל \nדיליה, לכך נאמר בכל מאדך, וכן מאן דחשיב נפשיה מממוניה, והוה יהיב כל ממונא דעלמא \nולא הוה נזיק אפילו באבר זעירא דאית ביה, לכך נאמר בכל נפשך במאי דרחים ליה: \nתקונא חמישאה (זהו תקון כ\"ו): \nבראשית (ישעיה ס\"ו) כי באש ה' נשפט, אלקים מארי דדינא, ועליה אתמר אלקים לא תקלל, \nבודאי כמה דלעילא אתמר (תהלים ע\"ה) כי אלקי\"ם שופט זה ישפיל וזה ירים, כך איהו צריך \nלמהוי דיינא לתתא, לדא ישפיל בדינא ולדא ירים, כפום: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": " \nתיקוני זהר דף קמא/ב\nעובדוי, לדא מטה כלפי חסד, לדא כלפי גבורה, אמת באמצעיתא, ובגין דא אתקרי דיין אמת, \nאלקי\"ם הכס\"א בחושבן, דתמן י\"ק דאיהי חכמה ובינה, זה שמי עם י\"ק שס\"ה מסטרא דשמאלא, \nודא י\"ק מן אלקי\"ם, ה' על י' נוקבא: \nוכד דיין איהו דן, צריך למהוי איהו יתיב ובעלי דינא קיימין, כגוונא דלעילא, דאתמר \nבקודשא בריך הוא ויבאו בני האלקים להתיצב על ה', איהו יתיב, ואינון קיימין למתבע \nדינא, ובגין דשטן יעול בינייהו למתבע חוביהון דבני ישראל, אינון במטולא עליה, עד \nדהוה דן להון ודא איהו להתיצב על ה'. ועוד להתיצב על ה', לשאלא ולמתבע דינא לגבי \n(נ\"א קמי) קודשא בריך הוא יקו\"ק, כד נהיג עלמא ברחמין, ומקטרגין תבעין דינא, ודא \nאיהו להתיצב על ה'. ותו להתייצב על ה', יקו\"ק עמודא דאמצעיתא, דשאלין ותבעין דינא \nמגבורה בי דינא רברבא, דקיימא על עמודא דאמצעיתא, ודא הוא על ה', על דמקרבין דינין \nקדם גבורה אתמר בהון להתייצב על ה', דאף על גב דבנוי אינון ישראל לית ליה רשו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לאעברא על דינא, דאורייתא בדינא אתייהיבת, ואומי עלה דלא יעבר עלה, ולגבי דינא \nגבורה איהי באמצעיתא, וחסד מימינא, ועמודא דאמצעיתא משמאלא, וכל דינין מהאי אתר \nתליין, וכל ספירן כלהו אתקריאו דינין גבורה ואפילו יקו\"ק: \nדינא קדמאה חדא אתקרי דין לדון בחנק, ואתמר (דברים כ\"א) לא תלין נבלתו על העץ. אמר \nליה אלעזר ברי, הכא צריך לחדשא מילין, אית עץ ואית עץ, הדא הוא דכתיב (שם כ') כי \nהאדם עץ השדה, ואית אדם דאיהו עץ הדעת טוב ורע, וחובא דאדם איהי נבלתו דאדם קדמאה \nדאיהו עץ החיים, לא צריך לתליא ביה חובא דא, הדא הוא דכתיב לא תלין נבלתו על העץ, \nדמאן דאכל מעץ דיליה דאיהו עץ החיים, אתמר ביה ואכל וחי לעולם: \nועוד לא תלין נבלתו על העץ, עץ דהכא דא תלמיד חכם דאשתדל באורייתא דאיהי עץ החיים, \nהדא הוא דכתיב (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, לא תלין בו נבלתו, דאיהי חובה \nדחב ביומא לא תלין עמיה בלילה, דמיד יתוב בתיובתא, כמה דאוקמוה מארי מתניתין אם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה, דודאי עשה תשובה, (נ\"א שמא עשה \nתשובה, שמא ס\"ד, אלא אימא ודאי עשה תשובה): \nועוד לא תלין נבלתו על העץ, דא תלמיד חכם, נבלתו דא בת עם הארץ דאיהי ריחשא, דאם \nאנת תליא לה ביה, או קוברה או קוברתו, ודא איהי כי קבור תקברנו, כי קבור הוא לה או \nתקברנו איהי ליה, אתתא דא לאו אקרי זווגא ויחודא דיליה, אלא איהי כמטולא תליא עליה, \nכחוויא קשיר על קדליה, ובגין דא כי קללת אלקים תלוי, דאיהי קללה, דקטילת ליה או \nאייתי ליה לידי עניותא: \nדבר אחר לא תלין נבלתו על העץ, דא שבת, דירית ביה בר נש נשמתא יתירה, לא צריך \nלאתחזיא קדמהא נפשא דשלטא בבר נש ביומין דחול, במלאכה דאיהי אסורה בשבת, אלא קבור \nתקברנו ביום ההוא, דלא אתחזיא קדם זכור ושמור דשבת, ובגינה אתמר של נעליך מעל רגליך \nכי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, ולא תטמא את אדמתך, דנשמתא יתירה איהי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ארץ ישראל דלעילא, אדמת קדש, דאתמר בה קדש ישראל לה'. ועוד לא תלין נבלתו על העץ דא \nבר נש דאיהו נבל, עליה אתמר כל המעמיד תלמיד דלאו איהו הגון כאלו מעמיד אשרה, ובגין \nדא לא תלין נבלתו על העץ דאיהו עץ החיים. דבר אחר לא תלין וגומר, העץ אלין ישראל \nדאתמר בהו: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "תיקוני זהר דף קמב/א\nכימי העץ ימי עמי, חובא דעבדו עם נבל, לא תהא תליא ליה בישראל, דכד עבדו ית עגלא \nחשיב משה דישראל עבדו ליה, ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך, אמר ליה קודשא בריך הוא לך \nרד כי שחת עמך, מיד נחית וחזא עגל דיוקנא דשור וחמור, שאיל ליה מאן עבד לך, אמר \nחמור, ערב רב אשר בשר חמורים בשרם, שור אמר נמי הכי, טבעת דעלה מזל שור, בזמנא \nדאתמר בערב רב ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, אזדמנת תמן, וארמי כלא אהרן בנורא, \nונפקת עגלא דיוקנא דשור וחמור, בההוא זמנא צווחת רוח הקדש ואמרת, ידע שור קונהו \nוחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן: \nורשיעיא מה חזו למעבד עגל, אלא ודאי אינון הוו מכשפין דפרעה, יונו\"ס וימברו\"ס בני \nבלעם, דאתמר בהון ויעשו כן החרטומים בלטיהם, וחזו דלא הוה ממשו בהון, אתחזרו עמיה \nדמשה וקבילו ברית מילה, וקודשא בריך הוא דידע גלויים וסתירין, דהוה ידע בהון דאינון \nמגזעא בישא, כד הוה נחתא שכינתא אתמר בה ויסע מלאך האלקי\"ם ההלך לפני מחנה ישראל, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ולא אמר לפני העם, ובגין דא נטלו קנאה בלבייהו, ואמרו קום עשה לנו אלקים אשר ילכו \nלפנינו, כגוונא דהוה אזיל קדמייכו, ובגין דא עבדו ית עגלא בחרשין דלהון, ודא איהו \nידע שור קונהו וכו', ישראל לא ידע חרשין, עמי אהרן ומשה בני עמרם לא התבוננו, ודא \nאיהו לא תלין נבלתו על העץ, חובא דא דעם נבל לא תלין נבלתו על העץ דאינון ישראל. \nדבר אחר לא תלין וכו', דא גיורא דלא אתגייר לשמא דקודשא בריך הוא, לא תליא ביה \nבישראל דאינון עץ, כמה דאוקמוהו כימי העץ ימי עמי: \nועוד לא תלין נבלתו, דא נבלת הפה, על העץ דא לישנא בישא, דחובא דא גרים דימות קדם \nזמניה, ודא איהו כי קבור תקברנו. דבר אחר לא תלין נבלתו, דא יצר הרע, על העץ דא \nנשמת חיים, דמאן דחלל בה אתמר ביה כי קבור תקברנו, וימות בעלמא דין ובעלמא דאתי, דא \nאיהו דיניה בחנק מאן דעבר על דא: \nדבר אחר לא תלין נבלתו על העץ, דא נפשא דחול דלא תתחזיא קדם נפשא יתירא בגינה אמר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "למשה של נעליך מעל רגליך): \nתניינא הרג, הרג לגנב, ולגזלן עונשא, ובגין דא הממשכן לחבריה צריך למחזר ליה \nמשכוניה בעידן דצריך ליה, כיון דלית ליה אחרא, הדא הוא דכתיב (דברים כ\"ד) השב תשיב \nלו את העבוט ואתמר בקרא אחרא (שמות כ\"ב) אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו \nלו, האי בנשמתא דבר נש ממלל, אם חבל תחבל נפשא ורוחא, שלמת רעך דא נשמתא: \nואם חבול תחבול תפלין דיד. ותפלין דרישא, שלמת רעך כסויא דמצוה, עד בא השמש, דאתמר \nביה כי שמש ומגן ה' אלקי\"ם, תשיבנו לו קדם דיתכניש מניה, דעליה אתמר וזרחה לכם יראי \nשמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, מאי צדקה צלותא, ומרפא בכנפיה כנפי מצוה דאינון תפילין \nכנפי יונה, כנפי מצוה ציצית, היא שמלתו לעורו משכא דתפלין, ואם את לא תחזיר אלין \nכסויין ליה קדם דיתכניש מניה שמשא דאיהו קודשא בריך הוא, דאתמר ביה כי שמש ומגן ה' \nאלקי\"ם, הכי יתכניש מינך נשמתא, דאתמר בה כסאו כשמש נגדי, מדה לקבל מדה, ובגין דא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "עד בא השמש תשיבנו לו, לו לעני דאיהו צדיק, ולשכינתא דאיהי עניה בגלותא, כד יתי \nליליא דאיהי גלותא, במה ישכב: \n \nתיקוני זהר דף קמב/ב\nשכינתא, דודאי שמשא דאיהו קודשא בריך הוא לא נהיר לה בגלותא דאיהי ליליא, ואשתארת \nבחשוכא, ובגין דא צריכין ישראל לאנהרא לה בגלותא באור ונר, דאיהי תורה ומצוה, אור \nנשמתא, נ\"ר נפש רוחא דאינון סימן נ\"ר, בתי דתפלי למשכב בהו שכינתא בגלותא, וכסויא \nדציצית לאתעטפא ביה במשכבה: \nובגין דא אי בר נש לא אנח תפלין וציצית, במה ישכב איהו בגלותא, עלה אתמר אשרי משכיל \nאל דל ביום רעה ימלטהו ה', ובזכות פקודין אלין ירתין בני נשא תלת קטרין, דאינון \nנשמתא ורוחא ונפשא, ובהו צריך למקרי לישראל עלאה, דינחית לאנהרא בשכינתא בנהורא \nדפורקנא, דאיהי שמש צדקה, ומרפא בכנפיה לישראל דאינון בבי מרעא בגלותא. דצדקה איהי \nשכינתא עלאה, עלה אתמר מי ירפא לך, ואיהי כ\"ה כ\"ה אתוון דקריאת שמע ערבית ושחרית, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וביה נחתא לישראל למפרק שכינתא, אבל בימינא אוקים לה ורחם עלה, הדא הוא דכתיב \n(ישעיה נ\"ד) ובחסד עולם רחמתיך, ובגין דא נשמתא ורוחא ונפשא אינון משכבא (משכונא) \nדשכינתא בגלותא, ועליה אתמר ושכב בשלמתו וברכך, ובגין פקודין אלין שריא שכינתא על \nבר נש: \nועל נשמתא אתמר משכבת חיקך שמר פתחי פיך, דלא תדור אם לא תשלם, הדא הוא דכתיב (משלי \nכ\"ב) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך, ואשתארו רוח ונפש יתומים, ואם נשמתא \nעברת על פקודי אורייתא ואנחת חובין בגופא, דין איהו ליפרע מנכסי יתומים, בפקודין \nדעשה דאשתאר לון מנשמתא, דבגין חובין נטלין מחייביא משכונא דאיהי נשמתא, ודא איהו \nאם חבל תחבל שלמת רעך: \nואי אית ליה חובין ואית ליה זכוון, אתפרעו חובין בזכוון, ואתמר יצא שכרו בהפסדו, \nמיד חזרין ליה לגופא קדם דייתי שמשא, ודא איהו עד בא השמש תשיבנו לו, דכד נאים בר \nנש נשמתא סלקא מניה, ולא נחתת בגופא עד דפרעת כל חובין דעבד בר נש בההוא יומא, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ובגין דא ממשכן לה ההוא בי דינא דלעילא, בגין דמקטרגא סליק אבתרהא למתבע מינה דינא, \nבארבע מיתות בית דין, תרין דאתמר לעיל, ותרין דאינון שריין על אינון דמגלין עריין \nדאורייתא, זכאה איהו מאן דנטיר לה בכל יומא: \nובזמנא דחובין אינון רברבין, ומלוה בר נש חובין על משכונא, אבד משכונא דאיהי נשמתא, \nולא חזרת לגביה, וכלא איהו בדין דדן לה גבורה דאיהו בי דינא רברבא, בכל ליליא בתרין \nעשר שעתין ובשבעין ותרין רגעין כחושבן חס\"ד, דאתמר ביה (ישעיה מ\"ז) והוכן בחסד כסא, \nורזא דמלה ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו: \nואית חובין דאינון בסתר, ולא יכלין לאסהדא בהון מלאכין דאזלין עם נשמתא, דאתמר בה \nכי מלאכיו יצוה לך, הא שכינתא סהידת עלייהו, הדא הוא דכתיב (ירמיה כ\"ג) אם יסתר איש \nבמסתרים, בגין דשכינתא על רישיה, דאתמר בה דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת \nוכל מעשיך בספר נכתבין, (לזמנין נשמתא לא הות מודה בחובין דתבע עליה יצר הרע, וחשיד \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "יצר הרע בהאי), (נ\"א ולזמנין נשמתא לא חבית וחשיד יצר הרע בהאי), ואזלין לגבי בי \nדינא ודן עלייהו דין הנשבעים, אומיאת נשמתא עלייהו ואתפטרת, ואם לאו פרעת: \nואית חובין דאתמר בהון וביד כל אדם יחתום, ומראין לה חתימות ידהא. ואית חובין \nדאינון על תנאי דאתני עליה לפרעא לון בהאי עלמא, דחובין דיליה באתריה, דלא יגבה לון \nתובע אלא באתריה, ואלין אינון חובין דעשרין שנין, ואית חובין לתתא, דאוקמוהו קדמאין \nדעד עשרין שנין: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "תיקוני זהר דף קמג/א\nמענישין לתתא ולא לעילא, ואית חובין דמענישין לעילא ותבעין לון לעילא בי דינא \nרברבא, ובגינייהו ממשכנין נשמתא לעילא, ולא מניחין לה לנחתא לתתא, אבל בחובין \nדמענישין עלייהו לתתא, לא מענישין ליה לעילא, ולא מעכבי ליה תמן, ואית חובין דנשמתא \nדגבין מנייהו בכל אתר, כגון ומקלל אביו ואמו, אתמר ביה מות יומת, מבי דינא דלעילא \nובי דינא דלתתא, דאתדנת בתרין דינין, ובגין חובא דא בכל אתר דאשכחין לה לעילא גבין \nמינה, ובכל אתר דאשכחין לה לתתא גבין מינה, ולית פקודא דלית לה (נ\"א דלא אית לה) \nרשו לאגנא עלהא, דאית חובין דדיינין לה בדינים חמורים לנשמתא, ויתי מצוה דאיהי \nמטרוניתא כגון מצות תפילין, ואגינת עליה ופרישת גדפהא עלה, ולית רשו למקטרג לקרבא \nתמן, ואית חובין דמטרוניתא לית לה רשו לאגנא עלייהו, הדא הוא דכתיב מעם מזבחי תקחנו \nלמות: \nאבל פקודין אית דאינון שפחות, מאלין פקודין דאינון על מנת לקבל פרס, אף על גב \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דייתון לאגנא עלה, נטלין לון מקטרגין תחות רשותייהו, (נ\"א נפקין לה מקטרגין \nמרשותייה), ואית חובין אחרנין דאתקריאו חלוקי דיינין, על חובין דחולקין בהון, מנהון \nמטה כלפי חסד, ודיינין לה לנשמתא בממון דאיהו דיני ממונות, ואית אחרנין דחולקין \nעלייהו ואינון נוטין כלפי חובה, למידן לה בדיני נפשות, אם זכוון מתגברין על חובין \nדנין לה בדיני ממונות, וגבין מזכוון דאינון גמילות חסדים דיליה, ואם חובין מתגברין \nדיינין לה בדיני נפשות מסטרא דגבורה, וגבין בה נפש ורוח: \nולעילא לית משוא פנים בין זכאה לחייבא, וכן צריך להשוות לתתא גבי דינא זכאה עם \nחייבא, מסטרא דאמת עמודא דאמצעיתא, ולא יהא דיינא רשאי למעבד משוא פנים לחד מינייהו \nבדינא, דבדיינא דלעילא אתמר לא ישא פנים ולא יקח שחד, ווי ליה לדיינא לתתא דאשתני \nמדיינא דלעילא, דאכחיש עובדא דבראשית, ולא יימא דא מהימנא מדא, דכמה דאיהו לתתא \nשופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, לדיינא גופין, הכי אית לעילא שופטים ושוטרים \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "לדיינא נשמתא, ולא יוקיר לדא יתיר מדא, אלא תרווייהו בהשואה בדינא, ואינון צריכין \nלמשמע קדם דיינא, ולא ימללון עד דשאיל לון דיינא, ויהיב לון רשו למללא, ויהון קדמיה \n", "en": ""}]}
