# תיקוני זהר — קטע 55

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1a325a12b279/1/55/)

<div lang="he" dir="rtl">

בדחילו, בגין דשכינתא שריא עלייהו, ומאן דתבע קשוט כאלו מקיים על עלמא דיין אמת 
(נ&quot;א דין אמת), וכל שכן מאן דדן דין אמת, כאלו מקיים אמת מארץ תצמח, ווי ליה למאן 
דאוקים שקרא ואפיל אמת, דגרים ותשלך אמת ארצה, ומאן גרים דא דיינא דלא דן דין אמת, 
ובודאי דיין דדן דין אמת כאלו הוא אפיק לשכינתא ולישראל מגלותא, ואוקים לון מארעא: 
קם רבי שמעון על רגלוי, וסליק ידוי לגבי עילא, ושבח למארי עלמא, ואמר, רבון עלמא 
עביד בגין שכינתא דאיהי בגלותא, ואם איהי באומאה הא אבא ואמא דאינון חכמה ובינה 
יכלין למעבד התרה, הדא הוא דכתיב (ישעיה י&quot;ד) ה&#x27; צבאו&quot;ת יעץ ומי יפר, אם התלמיד 
אומי הרב יכיל למעבד התרה, ואם נדר או נשבע בן דאיהו ו&#x27; דלא יפרוק לה אלא דתהי 
בגלותא עד זמנא ידיעא, ונדר או שבועה איהו בי&quot;ה דאינון חכמה ובינה, ואיהו אתחרט, הא 
תלת בני נשא יכילן למפטר ליה, ואינון תלת אבהן לעילא לקבלייהו, ואם לא תתחרט, אנא 


בעינא מנך, ומכל אינון דמתיבתא דלעילא ותתא, דתעביד בגין רעיא מהימנא דלא זז 
משכינתא בכל אתר, ואיהו עאל שלם בינך ובינה זמנין: 
 
תיקוני זהר דף קמג/ב
סגיאין, ומסר גרמיה למיתה בגינה ובגין בנהא, הדא הוא דכתיב (שמות ל&quot;ב) ואם אין מחני 
נא מספרך אשר כתבת, ואם הוא נדר מסטרא דאבא ואמא, ולא בעי, אנא סליק לגבי ההוא 
דאתמר ביה כי יפלא ממך דבר, דאתמר ביה במופלא ממך אל תדרוש, דיפטור נדר, ואף על גב 
דשכינתא היא בגלותא לגבי בעלה כנדה, דאיהי יפריש בין דם לדם, ואתפתח מקורא דילה, 
לדכאה לה במים דאורייתא, מים חיים דלא פסקין, ואפריש מינה דם נדה דאיהי לילי&quot;ת, דלא 
אתקריבת בהדה, דאיהי חובא דנשמתא דסאיבת לה, ולית לה רשו לסלקא נשמתא לגבי בעלה, 
לההוא אתר דאתייהיבת מתמן, ואתדנת בין דין לדין, בין דיני נפשות לדיני ממונות, דאית 
מאן דאתפרע בממוניה, ואית מאן דאתפרע בנפשיה, ובין נגע לנגע, כמה דאוקמוהו איכה 


ישבה בדד, דאיהי חשיבא שכינתא בגלותא כמצורע, דאתמר ביה בדד ישב מחוץ למחנה, מחוץ 
ודאי, דא גלותא, דאיהי לבר מארעא דישראל, דאיהי מותבא דאת ה&#x27;, ואי מקורא לא יכיל 
למפתח עד דיפתח ליה ההוא דסגיר ליה, אנא מפייסנא ליה בגין יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, דאיהו 
יחודא (דיחודיה תמן), ובגין לבושין דאתלבש, מיד אתפתחת מקורא ואתדכיאת שכינתא, ורזא 
דמלה מקוה ישראל ה&#x27; מושיעו בעת צרה, מושיעו ודאי, ההוא דמקורא דמקוה בידה: 
תקונא שתיתאה (זהו תיקון כ&quot;ז): 
בראשית תמן תרי אש, ואלין אינון תרין אשין דאינון בורא מאורי האש, ועלייהו אתמר 
סמכוני באשישות, בתרי אשות, ואמאי אמר בהון סמכוני, אלא בלילי שבת נשמה יתירא קא 
נחתא לסמכא שכינתא תתאה בגלותא, דאתמר בה נפלה לא תוסיף קום, וכד אתא מוצאי שבת 
אסתלקת נשמתא יתירתא דבה וינפש, וינפש מיד דאיהי אסתלקת וי נפש, דלית מאן דסמיך לה, 
בההיא זמנא איהי אמרת לישראל סמכוני באשישות דאינון מאורי האש, ומה ניהו תרי תורות, 


דאינון חצובות מאש דאיהי אלקי&quot;ם מדת הגבורה, ומאי ניהו למודי ה&#x27; תרין שפוון דאקרון 
להבות אש, ואינון תרין תפוחין, דמנהון רוחא דמשיחא נפיק, דאתמר ביה (ישעיה י&quot;א) 
ונחה עליו רוח ה&#x27;: 
לבת מלך דהוה בבי מרעא מרחימו דבעלה, דאזל בעלה איהי נפלת למשכבה, צווחת ואמרת 
סמכוני באשישות, הא איהי בבי מרעא, היא אומרת רפדוני, במאי בתפוחים דמתרבים בעצי 
היער, ואלין אינון עצי בשמים: 
קם סבא תליתאה ואמר רבי רבי, הא אנן בעצי בשמים מבדילין, והכא איהי לא אמרת אלא 
בתפוחים, אלא אנן מברכין על עצי בשמים בגין דאתמר בהון וריח אפך כתפוחים, ולא עוד 
אלא כל מיני בשמים אינון טבאן לברכא עלייהו, ואנן דעבדין בהדס בגין דאית ביה תלת 
עלין, דאתקריאו תלת הדסים, דרמיזין לתלת אבהן, אבל תרין נוקבין דחוטמא אינון לקבל 
תרין תפוחין דאינון תרי נביאי קשוט, די בהון עתיד לאפקא רוחא דקודשא דאיהו רעיא 
מהימנא דלעילא, דביה אתישבת נפשא דילה, ובגין דא איהי אמרת רפדוני בתפוחים כי חולת 


אהבה אני: 
 
תיקוני זהר דף קמד/א
בליליא דשבת אתמר קמתי אני לפתוח לדודי בשבת, וכד נפיק שבת אתמר ודודי חמק עבר, 
ובההוא זמנא בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני, עד דאומינא דבזמנא דייתי זמנא 
אחרא דאוחיד בידיה ולא אשבקיניה למיזל, כמה דאתמר אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל 
בית אמי, דא בי מקדשא דלעילא, ואל חדר הורתי דא בי מקדשא דלתתא: 
ובזמנא דאחיד בידיה בפורקנא בתרייתא, לא יהא לי כזמנין אוחרנין, דבכל פורקנא 
ופורקנא הוה אתי, ולבתר הוה פרח מנאי, אבל בפורקנא בתרייתא אנא אחיד ביה וקשיר ליה 
בכמה קשורין דרחימו, דלא יזוז מנאי לעלם ולעלמי עלמין, דבכל גלותא וגלותא הוה אזיל 
מנאי, והוינא שאיל עליה לכל עובר ושב, הדא הוא דכתיב כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את 
שאהבה נפשי, וזמנין לא הוינא אשכח מאן דיימא לי מידי מניה, והוינא אומי בגיניה לכל 
בני קרתא, הדא הוא דכתיב השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו 


שחולת אהבה אני, וכמה זמנין על משכבי בלילות דאינון גליות, בקשתי את שאהבה נפשי ולא 
הוה מאן דיימא לי, עד דאיהו הוה אתי, וכען בפורקנא (נ&quot;א בגלותא) בתרייתא ברח דודי 
בכעסא סגיא, ושאילנא בגיניה ולא אשכחנא מאן דיימא לי מידי, ובגין דא אנא אומינא, 
דבזמנא דייתי ואחידנא בידוי דלא יזוז מנאי, ואנא אחזתיו ולא ארפנו, אחזתיו בקשורא 
דתפלין דיד, ולא ארפנו בתפלין דרישא: 
תא חזי, דודהא כד יתי לגבה, יימא לגבי תרין משיחין נשכימה לכרמים דאינון ישראל, די 
בהון אתמר כי כרם ה&#x27; צבאות בית ישראל, נראה הפרחה הגפן דאיהי שכינתא בהון, הנצו 
הרמונים אלין אינון דמליין מצות כרמון. קם רבי שמעון ואמר סבא סבא, נשכימה לכרמים, 
הא אית כרמים דלאו אינון ישראל, כגון דשמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, 
ואינון ערבוביא דערב רב, דאינון מעורבין בהון בישראל בגלותא, ובגין דא כד ייתי 
קודשא בריך הוא לגבי שכינתא, איהו יימא לגבה, נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן 


בהון, דאתמר בה כי כרם ה&#x27; צבאות בית ישראל, הנצו הרמונים אלין ודאי אינון דמליין 
מצות כרמונים, שם אתן את דודי לך, אלין דאינון רחימין דילך, תמן יהיבנא לון לך, כי 
הנה הסתו עבר שולטנו דשאר ממנן דאומין, הגשם חלף הלך לו שלטנותא דערב רב: 
בההוא זמנא יימא לגבה, שובי שובי השולמית, בתרי בתים דאינון בית ראשון, ובית שני 
לתתא, שובי שובי בבית ראשון ושני לעילא, ונחזה בך. דבר אחר, שובי שובי ארבע זמנין, 
בארבע אתוון דילה דאינון אדנ&quot;י, ונחזה בך בארבע אתוון דיליה דאינון יקו&quot;ק, אמר 
קודשא בריך הוא לגבי ישראל, ארבע זמנין שובי בשכינתא בתיובתא, ונחזה בך בארבע כוסות 
דפורקנא דאינון בפסח, דחייבין ביה ישראל למשתי ארבע כוסות, כגוונא דארבע גאולות, 
שובי שובי בארבע יחודין (ס&quot;א יסודין) דילך, ונחזה בך בארבע חיוון, ונחזה בך בשמיא 
וארעא, ומיד ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה&#x27; מלך: 
בההוא זמנא הנצנים נראו בארץ אלין אבהן, זכוון דלהון אתגליאן על שכינתא דאיהי ארץ 


החיים, ועל בנהא דאתמר בהון והיה זרעך כעפר הארץ, עת הזמיר הגיע, אז ישיר משה ובני 
ישראל, וקול התור נשמע בארצנו, קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו 
בשוב ה&#x27; ציון, בההוא זמנא קודשא בריך הוא משבח לה, הדא הוא דכתיב ראשך עליך ככרמל, 
דא תפלין: 
 


תיקוני זהר דף קמד/ב
דרישא, ורצועין תליין מכאן ומכאן כזמורות, דאינון ככרמל דתליין מגפן, ודלת ראשך 
כארגמן דא תפלה דיד, מה דהות דלת בגלותא עניה, הדא הוא דכתיב (תהלים ק&quot;ב) תפלה לעני 
כי יעטוף, תהא לבושא כארגמן, דאיהו סוד א&quot;וריאל ר&quot;פאל ג&quot;בריאל מ&quot;יכאל נ&quot;וריאל, מלך 
אסור ברהטים דא קודשא בריך הוא יקו&quot;ק, דיהא אסור בארבע בתים דילה דאינון אדנ&quot;י, 
ארבע רהטי מוחא, דיהא אסור ברהטים כגוונא דא יאקדונק&quot;י, כי שמך בך ובך שמך, ודא 
איהו סוד אמן מן ארגמן: 
דבר אחר ראשך עליך ככרמל, דא ראש דברך אמת, דלת ראשך כארגמן דא שכינתא, מלך דא 
אברהם, אסור דא יצחק בעקדה, בקשרא דתפלין דדרועה שמאלא, ברהטים דא יעקב בארבע רהיטי 
מוחא דתפלין דרישא, דאתמר ברהטים בשקתות המים: 
קם רבי שמעון ואמר, אתכנשו חיילין קדישין עלאין ותתאין, למחמי בקשוטהא דכלה, דהא 
חופה מתתקנא לגבה, וחתן קא נטיל לה תמן, פתח ואמר אליהו אליהו נחית הכא, אנת 


וחיילין דנשמתהון דצדיקיא במתיבתא עלאה ותתאה, לקשטא לכלה, מיד הא נחית אליהו בכמה 
חיילין דמלאכין וכמה נשמתין: 
פתח ואמר ראשך עליך ככרמל, כלה כמה מתתקנא ראשך בתפלין דאיהו (נ&quot;א דאינון) פאר על 
ראשך, דעלייהו אתמר פארך חבוש עליך, ורצועין תליין מהאי סטרא ומהאי סטרא, מה דהוו 
תלתלים שחורות כעורב, הא אינון ירוקין ככרמל, כעלין ירוקין דאינון בגפנין ככרמל, 
ומה דהות בגלותא דלת, תפלה לעני, ודא תפלה דיד, דבה הות מתעטפא עני בגלותא ס&quot;א 
בצלותא), הדא הוא דכתיב תפלה לעני כי יעטף, כען אתמר בך ודלת ראשך כארגמן, מלך אסור 
ברהטים, אלין ארבע רהטי מוחא, ארבע בתי דתפלין דאינון אקי&quot;ק, וכן ביד אקי&quot;ק, כחושבן 
חד ועשרין אזכרות דתפלין דרישא, וחד ועשרין אזכרות דתפלין דיד, וסליקו לחושבן אקי&quot;ק 
אקי&quot;ק, הוא מלך אסור ברהטים, אש&quot;ר אקי&quot;ק, ואיהו רא&quot;ש יקו&quot;ק קרינן ליה, אסור בכלהו 
אזכרות: 
דבר אחר ראשך עליך ככרמל, רישא דילך כלה, על כלהו חיילין סלקא, על ששים המה מלכות 


דאינון שתין סדרי משנה, וסלקין לשית מאה, ולששים רבוא, ושמנים פלגשים דהוו תמנין 
ספרי דאגדתא, ועלמות אין מספר אינון הלכות דלית לון מספר וחושבן, דאינון נימין 
דשערין דכלה דלית לון חושבנא, ואנת כלה סליקת על כלהו, הדא הוא דכתיב (משלי ל&quot;א) 
רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה: 
דבר אחר ראשך עליך ככרמל, שערא דילך כמה איהו מתתקנא בתלת עשר תקונין, דאינון תרי 
עשר מזלות וסיהרא תלת עשר, ונימין דילך אינון כוכביא ומזלי דלית לון חושבן, ודלת 
ראשך, אנת (הוא) דהוית סיהרא עניה תחות כלהו ככביא, מהדקא בין רגלין, הדא הוא דכתיב 
(רות ג&#x27;) ותגל מרגלותיו ותשכב, כען הא אנת רישא לכלהו, כארגמן דאיהו אמ&quot;ן 
יאקדונק&quot;י, אנת אדנ&quot;י, מלך דאיהו יקו&quot;ק, אסור ברהטים דילך, ארגמ&quot;ן א&quot;וריאל ר&quot;פאל 
ג&quot;בריאל מ&quot;יכאל נ&quot;וריאל, חיילין קדישין שמעו, כד חתן דאיהו שמשא ייתי לאנהרא 
לסיהרא, איהי אתקשטת בשערהא דילה, מתתקנא בתלת עשר (נ&quot;א בתריסר) דיקנין (דרגין, 


תקונין), דאינון תריסר מזלות, שמשא (צ&quot;ל וסיהרא), והוא כחתן יוצא מחופתו, ואיהו 
ישיש כגבור לרוץ ארחין ברקיעא, יציץ לגבה ודאי, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ב&#x27;) 
משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, לאסתכלא לגבה ברקיעא: 
 
תיקוני זהר דף קמה/א
דאיהו (ס&quot;א דא איהו) ישיש, מאי כגבור, מה גבורה עביד בהאי, אלא תרין עשר משקופין 
אית ברקיע, וכלהו חיילין מקטרגין לגבייהו נטורי תרעין, שמשא מתעטרא באתוון דתפלין 
דאיהו שם יקו&quot;ק, ואתלבש בגבורה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ&quot;ב) יקו&quot;ק כגבור יצא, ודא 
איהו ישיש כגבור לרוץ אורח, ובקע חלונות כלהו דרקיע, ועביד תרין עשר ארחין, כמה 
דעבד משה על ימא, ודא איהו לרוץ ארח, ובגין דנטיל בקדמיתא מגבורה, שמשא נפיק סומקא: 



לבתר אתלבש בחסד דאיהו חוור, וביה אשתכך רוגזיה דשמשא, ירוק הוה מסטרא דעמודא 
דאמצעיתא, וכד אתלבש (נ&quot;א אתלבן) בחסד בנהורא חוורא, מניה יהא נהיר לסיהרא, מקצה 
השמים מוצאו, דא עמודא דאמצעיתא, קצה דילה צדיק, ותקופתו על קצותם תרי סמכי קשוט, 
ובהון אין נסתר מחמתו, דא שכינתא עלאה דאיהי חמה, מן תמן יצטבע בגוון ירוק דאיהו 
רחמי, בההוא זמנא מסתכלין שמשא וסיהרא כחדא, ואין נסתר מחמתו, דאיהי חופה דילה: 
ובההוא זמנא נטלת היא מתלת גוונין, לאתפארא קדמיה בתלת גוונין דעינא, דאינון חוור 
סומק ירוק, ובההוא זמנא איהו יימא לגבה, הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני, מוקדין לי 
בשלהובין דרחימו דילך, ובוצינא קדישא תרין עינין אינון תרין לוחין יקירין דאורייתא, 
דאתמר בהון (שמות ל&quot;ב) לחת אבן כתובים באצבע אלקים כתובים משני עבריהם, ומרקמן 
מתרין עשר גוונין מהאי סטרא, ומתרין עשר גוונין מהאי סטרא, דאינון ארבעה ועשרין 


סטרין, ועלייהו אתמר מזה ומזה הם כתובים, ז&quot;ה וז&quot;ה תרין זמנין ארבעה ועשרים ספרים: 
ואינון תרין עשר אנפין ותרי עשר גדפין דחיוון, הדא הוא דכתיב (יחזקאל א&#x27;) ופני אריה 
אל הימין לארבעתם גוון חוור דעינא, ופני שור מהשמאל לארבעתם גוון סומק דעינא, ופני 
נשר לארבעתם אינון גוון ירוק דעינא, דאתמר וארבעה פנים לאחת וגומר, וארבע כנפים 
וגומר, הא ארבעה ועשרים, גדפין אינון כנפי עינא, ועלייהו אתמר מזה ומזה הם כתבים, 
וחיוון בהון כתיב (ישעיה ו&#x27;) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה&#x27; צבאו&quot;ת מלא כל 
הארץ כבודו, זה אל זה ודאי, כגוונא דלוחין דאורייתא דאתמר בהון כתובים משני עבריהם 
מזה ומזה הם כתובים, לחת אבן כתבים וגומר, לחת אבן, מאי אבן, דא אבן השתיה, שממנה 
הושתת העולם, והיא בת עינא, עלה אתמר על אבן אחת שבעה עינים, ואינון שבעה גלדי 
עינא, ועלייהו אתמר שבע ביום הללתיך, ודא מלכותא קדישא, דאתמר בה אבן מאסו הבונים 


היתה לראש פנה, מאי הבונים אלין אינון מארי מתניתין דאינון בנאן בניינין דעלמא, 
ופוסקי הלכות, דמאסו בה בגלותא, אתמר בה היתה לראש פנה, בגין דאיהי הלכה למשה מסיני 
קבלה למשה, ומה דהות בת עינא אוכמא, מינה ובה יהא קודשא בריך הוא נהיר עלמא, בגין 
דאיהו נהיר בה: 
ועיינין דנהרין באורייתא, עלייהו אתמר עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם 
בעתו, וצריך בר נש לאתעסקא בהון תדיר ערב ובקר וצהרים תמיד, לאסתכלא בה קודשא בריך 
הוא בעינוי, הדא הוא דכתיב (דברים י&quot;א) תמיד עיני ה&#x27; אלקי&quot;ך בה מראשית השנה ועד 
אחרית שנה, ואוליפנא תמיד מתמיד, תמיד דערב ובקר, מתמיד דתמיד עיני ה&#x27; אלקי&quot;ך בה, 
והא תמיד דערב ובקר דקריאת שמע איהו, אלא מכאן אוליפנא דמאן דקרי קריאת שמע ערב 
ובקר בכל יום תמיד, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה באורייתא, הדא הוא דכתיב (יהושע 
א&#x27;) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, וספר תורה: 


 
תיקוני זהר דף קמה/ב
איהו עין, תרי כנפי עינא תרי לוחי, ועלייהו אתמר תמיד עיני ה&#x27; אלקי&quot;ך בה מראשית 
השנה, ומאי בה, בבת עין דאיהי שכינתא, וכנפי עינא עלייהו אתמר פתחו לי שערי צדק, 
תלת גוונין כלל ופרט וכלל, ואינון אהי&quot;ה אשר אהי&quot;ה, דאינון כלל בכל אורייתא, אהי&quot;ה 
כלל, אשר פרט, אהי&quot;ה כלל. קריצין דעל עיינין, עלייהו אתמר תלתלים שחורות כעורב, 
ואינון תלי תלים. מצחא דעל עיינין בה ציץ נזר הקדש, מרוקם בגוונין וציורין דבי 
מקדשא דלעילא, וציורין דילה שרטוטין בפותיא ובאורכא, מנהון דקיקין מנהון רברבין, 
ועלייהו אתמר במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, להאריך 
מסטרא דו&#x27;, לקצר מסטרא די&#x27;: 
אנפוי דמטרוניתא, אינון מ&quot;ט אנפין טהור, נהרין כשושנה חוור וסומק, נטלין מימינא 
ושמאלא, גוון חוור בליבון דענוה, סומק בשת דדחילו, ירא בשת, כד אתחזרו ירוקין, הא 
חתן דילה אסתלק לגבי חמה דאיהי אימא עלאה, ומאלין תלת גוונין דאנפין תליין שבעין 


ותרין אנפין כחושבן חס&quot;ד, ובהון יר&quot;ו אתוון כחושבן גבור&quot;ה, ודא איהו רזא דויעבר ה&#x27;, 
רזא דעיבור, נהיר בהון לגבי כלה בארבע אנפין, הדא הוא דכתיב וארבעה פנים לאחת, 
ועמודא דאמצעיתא איהו וא&quot;ו עיבור השנה, דאית בה תלת עשר ירחין, ואינון (נ&quot;א ואיהי) 
בראשי תיבין ו&quot;הו א&quot;ני ו&quot;הו, וביה איהו אשה (נ&quot;ל איש) ואיהי אשה עוברה, סוד העבור 
יסוד, דאיהו יסוד טפה, דמינה אתעבידת עבור, דאיהו וא&quot;ו, דהא וא&quot;ו בלא טפה לית לה 
עבור, ודא איהו מוחא דתמן חכמה: 
וא&quot;ו איהו חוטמא מתתקנא באנפין, עלייהו אתמר וייצר ה&#x27; אלקי&quot;ם, ונהרין בחוור וסומק, 
וחוטמא דאזלא בארח מישר איהי חותם אמת, ואם לאו איהי בארח קשוט לאו איהי חותמא 
דגושפנקא דמלכא, ובגין דא ציורא דמטרוניתא דיוקנא דילה דחוטמא, מתתקנא באנפין ובארח 
מישר על אנפין, ותרין נוקבין דחוטמא תרי נביאי קשוט, פומא ברתא דמלכא, ובה לשון 
למודים דאיהו צדיק, ועלה (נ&quot;א ועלייהו) אתמר כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה 


באורייתא, פומא כללא דכלא, מינה קול ודבור דאינון ו&quot;ק, מינה הבל דאיהי ה&#x27;, פומא 
דקיקא סתימא באות י&#x27;, מתתקנא בשמא דה&#x27;, ובגין דא כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה: 
צוארך כמגדל השן, דא ירושלם, עלה אתמר כמגדל דוד צוארך, תכשיטין דילה כהנים לוים 
ישראלים, בנוי לתלפיות דא צדיק דאיהו תל שהכל פונים בו, פנות דיליה תרין נביאי 
קשוט, דשכינתא ודאי איהי ירושלם, תכשיטין דילה תלת אבהן, חרוזין דילה תרי סמכי 
קשוט: 
דבר אחר צוארך דא אורייתא, תכשיטין דילה רמ&quot;ח פקודין דילה, חרוזין וקמיעין דילה 
אינון ממנן על שס&quot;ה לא תעשה, דנטרין לה בהון, וכד אסתלק צואר בתכשיטין דילה לגבי 
חתן, כמה ריחין טבין סלקין בה, הדא הוא דכתיב מי זאת עולה מן המדבר, דא טורא דסיני 
דאיהי צואר עלמא, מקטרת מר דא קודשא בריך הוא, דאתמר ביה אלך לי אל הר המור, ולבונה 


</div>
