סתרי אותיות — קטע 3

ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים. [בראשית א ט] דא סטרא תתאה סטרא חד דברזא דאלף דאיהי סטרא דאקרי חשך ודא איהו מתחת השמים דהא מההוא סטרא מתפרשן מיין ונבעי בנגידו דטמירו מסטרא אחרא דלעילא דאיהו ימינא: אור דאתגניז באן אתר אתגניז ברזא דאת ו"ו וכד איהי איתגניז כולא איתגניזין סטרא אחרא גניז עמיה ועל דא מתחת השמים אל מקום אחד ודא חוא סטרא דאשתאר חד בלא חבריה כד אתגניז בקדמיתא ומההוא סטרא כד אתפלגו מיא ואתכנישו בגויה כדין איתחזי יבשתא מההוא סטרא ורזא דא הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב דהא מההו אסטרא איתחזי ואתגליא לבתר דאיתגניזו אלין תרין סטרין אתהדר כל אלמהוי ו"ו ואסתים כלא בגויה והוה חד.

פרשת בראשית מאמר רקיע השמים ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים [שם יד] דא ו"ו דאיהי את דאיקרי שמים. רקיע השמים דאתפשט מניה פשיטו חד לאנהרא לארעא ולאשקאה לההוא יבשתא והאי איהו רקיע השמים מאן איהו רקיע השמים דא הוא פשיטו דאתפשט מאת ו"ו [ואתעביד רזא דלתתא. דהאי קיומא דלתתא דקיימא לתתא על אינון נהורין עילאין כלהו קיימאן בהאי רקיע פשיטו. הרנ"ש] כגוונא דא ג דא איהו פשיטו דאתפשט מאת ו"ו לאנהרא ולאשקאה לארעא כמא דאתמר: את ו"ו דיוקנא דא אשתליל מכלא דלא איתחזון ביה כלל מכל אינון סטרין אחרנין בר חד פשיטו דגופא בלחודוי בלא דרועין וסמכין וקיימא הכי ברזא דשמא קדישא בגין למהוי זמין לגבי נוקבא לתתא: ואע"ג דאלין סטרין אחרנין אתרשימו לגביה הכא רזא דרזין לאינון דידעי רזי דמהימנותא למנדע באן זמנא איהו אל"ף ובאן זמנא איהו ו"ו: בזמנא דקיימא [נ"ל לאחזאה] רזי מהימנותא ולאלפא יחודא ברזא דשמא קדישא לכל עלמא

כדין קיימא ברזא דאל"ף לעיינא דדא ראשיתא דכלא למיחלף מהימנותא דיחודא דקב"ה וע"ד קיימגא ריש לכל אתון דהא לא אתא בר נש לעלמא אלא למילף ולמנדע למאריה. וקיימא בדיוקנא לעינהון דכלא [ואמר ליה] אוליף חכמתא דמהימנותא דמארך ולמקצה השמים ועד קצה השמים: וע"ד אתרשים גביה בדיוקנין (דבראשית) (נ"א דבר נש) דאתחזי למשאל ולמנדע דכתיב [דברים ד' ל"ב] כי שאל נא לימים ראשונים ודא היא שאלתא קמייתא לאשתמודע ב"נ למאריה דדא איהו ראשיתא דכלא. וכדין איהו רזא דאל"ף ראשיתא דקיימא לכל אתוון: ובזמנא דקיימא לאזדווגא לגבי נוקבא ברזא דשמא קדישא קיימא (נ"א ברזא דו"ו) ואשתליל מכלא ולא אתחזו בר גופא בלחודוי וכלא אתקשר בנוקבא דרועא חד תחות רישא וחד דמחבקא לה: וע"ד לא איתחזון באת ו"ו ירכין וההוא דרקיעא כלא אסתים בגויה בסתימו ברזא דרזין ואיתחזו ו"ו בלחודוי כמאן דאישתלילו מכלא וכדין איהו זמין ואתקשר לגבה דנוקבא. וע"ד

זמין את ו"ו ברזא דשמא קדישא לאתחזאה כלא וקיימא ה"א בתראה שלימא ומליא כמא דאתחזי. זכאה איהו חולקיה מאן דעאל ונפק וידע אורחין ושבילין ברזא דהימנותא לאשתמודעא למאריה זכאה איהו בעלמא הדין ובעלמא דאתי. פרשת בראשית מאמר תמצית מהמתבאר ע"כ בי"ק ו"ק דויקנא דאת יו"ד נקודא קדמאה דסלקא במחשבה ואסתים ולא ידיע האי נקודא קיימא בסתימא דמחשבה בגין דלא אתפשט כלל ולא ידיע לאן אורחא הוא ולאן אזיל ומאן איהי ומאן נפקא. וע"ד כלהו קיימין בר בההוא נקודה [דקיימא] ברעו דמחשבה דלא אתידע כלל: ואיהי נקודה דקיימא באת ה"א עילאה דקיימא על כל אינון שית סמכין דקאמרן ואינון חמש כדקאמרן ואינון פליאות. וע"ד איקרי רזא דא פלא ואות אלף סלקא הכא והכא כלא אות פלאות והא אוקימנא: וכל אלין סמכין וכל אלין רתיכין דקאמרן כד סלקא ה"א בתראה לאתקשרא באת וא"ו אינון רתיכין (דלא) [נ"ל דילה] כלילן באינון רתיכין עילאין כלהו חפיין בסחרנא דנוקבא:

רזא דא כד נוקבא לא אתקשרת בדכורא חפיא לה חד קליפה תקיפא דסתים נהורה. וכד אתקשרת בדכורא חפיין לה כל הני רתיכין עילאין ותתאין אינון קליפה קדישא דחפיין לכ ואתלבשת בהו והיא אתקשרת באת ו"ו: לעילא נטלא בה"א דנקודה עילאה סתים בגווה וכד איהי נטלא לון וכלהו בה כדין איתעבידו כלהו כגונא דא (נ"א) ואסתים נקודה עילאה דקיימא באמצעיתא איהו ו"ו דאזלא בעיגולא למעבד גופא לאסתמא להאי נקודה: כגוונא (נ"א דה"א) אחרא עביד גופא באינון רתיכין דילה ואיהי נקודא דקיימא באמצעיתא וכדין איקרי ה"א. ה"נ האי את רזא דו"ו אינון גופא וקיימא ברזא דא והאי נקודא באמצעיתא ובג"כ כלא חד. והאי נקודה עילאה איקרי חכמה עילאה, והאי נקודה תתאה איקרי חכמה תתאה חכמה זעירא והאי ה"א וחגאי ה"א בר דהאי נקודה אתרשים בקדמיתא (בנקודאה) [בלחודאה]: י' נקודה חד עילאה דקיימא על תשעה סמכין כמא דאוקימנא אלין לא איקרון בשמהן בר

באינון רתיכין דילהון אבל הני תשעה נפקי מגו בוצינא ואתרשימו תחותוי דיו"ד: ואינון ט' ניקודין וכלהו הני נקודין תשע נפקין מאינון תשע: ואע"ג דאמרן דהני תשע אינון תחותיה דיו"ד. עליה דיו"ד אינון. אבל אינון סמכין לה ואינון רתיכין לט' אחרנין דאינון רזא דאין סוף וכלהו קיימין ליו"ד וכל הני דלתתא אסתימו ואהדרו להאי נקודה ע"ד כל יומין: (כאן חסר) (והחיות רצוא ושוב כו' דלא יכיל עינא למשלט בהו עד סוף הענין תמצאנו נדפס בפרשת בראשית מהזוהר דף כ"א):

פרשת בראשית מאמר אומללה יולדת השבעה ת"ח כמה אית לון לבני נשא לאסתמרא מחוביהון ולאשתדלא ברעותא דמאריהון דהא (אין) [אינון] שבעה זכאין דהוו בישראל דאתתקפו ביה בקב"ה בלבא שלים ואינון שבעה סמכין דעלמא ממש, ביומיהון אתגבר בעלמא ימינא על שמאלא וישראל על עובדי כוכבים: וכיון דאשתלימו אינון. קמו מסטרא דשמאלא שבעה בתי דינין ממש דכלהו עע"ז כמה דאתערו חברייא דלא חרבה ארץ ישראל עד דפלחו שבע בתי דינין ע"ז ודאתו מנהון. ואלין אינון ירבעם בן נבט ובעשא בו אחיה ואחאב בן עמרי ויהוא בן נמשי ופקח בן רמליהו ומנחם בן גדי והושע בן אלה הה"ד [ירמי' טו ט] אומללה יולדת השבעה דא ארעא קדישא דילדת לון: ת"ח כד ברא לא עביד רעותא דאבוי על אימיה רמיא לאלקאה ליה ולדברא ליה בארח מישר הה"ד [משלי לא א] דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו. מאי אמו ודאי בת שבע אם שלמה ולא אבוי מ"ט בגין דאיהי אתפקדא על ביתא וכל גניזין וכל מאני קרבא בידה אתמסרית

ואיהי בעייא לדברא בנהא בארח מישר דיעבדון רעותא דמלכא ועל דאיהי לא דברת להני שבע בארח מישר ולא אלקת להון אסתחרו לסטרא דשמאלא ושלטא שמאלא על ימינא ואזלת עמהון בגלותא הה"ד [ירמי' טו ט] אומללה יולדת השבעה: ת"ח קדמאה דהוה בהו דאיהו ירבעם אתער בעלמא סטרא דשמאלא ועביד תרין עגלין דהא ענלא מסטרא דשור איחו דאיהו בשמאלא ומה דהוו תרי. רזא דתרי חילין דשמאלא אתי מיניה. [כדין] שריאת סיהרא לאתפגמא עד דאשתלימו אינון ז' מסטרא דשמאלא. כיון דאתי הושע בן אלה כדין אתפגימת סיהרא וגלו ישראל ושכינתא עמהון: מ"ט בגין דכנסת ישראל בשבעה סליקת ובשבעה נחתת בשבעה אשתלימת ובשבעה אתפגימת. בשבעה אשתלימת כדאוקימנא ברזא דמהימנותא וזכאין דאחידן בה אברהם יצחק ויעקב יוסף משה אהרן דוד. בשבעה אתפגימת הני שבעה בת' דינין ואתתרכת מארעא קדישא: דהא תריסר בנין רשיעין הוו להו לאינון ז' ב"ד וכדין אינון י"ב סמכין דלעילי אתברו

אינון י"ב שבטין דסחרני שכינתא וישראל [אזלו] בגלותא אלא יהודה דאריכו ליה עד עשרה: ת"ח עד דהוו בירושלם לתתא עשרה מלכין רשיעין לא אתחרבת ולא אסתלק קב"ה מינה ומירושלים דלעילא דאיהי עשיראה ושביעאה אתקריאת [ואינון עשרה מלכי דלעילא דאיהי עשיראה ושביעאה אתקריאת] ואינון עשרה מלכין דלתתא וחבעם אביה [יהורם אחזיהו] אחז מנשה אמון יהואחז יהויקים יהויכין. וכד חוה עשיראה דבהו ביש ולא אתדבק באורייתא כדין יהיב אתרא לסטרא דשמאלא לשלטאה עליה ועל ירושלים וכדין שכינתא איסתלקת וישראל דהוו בירושלים גלו ע"ד כתיב [ירמי' ו' ד] או לנו כי פנה יום דא הוא חסד עילאה דאיקרי יום. כי ינטו צללי ערב דא רזא דשמאלא דשרי לשלטאה דרא מהכא אתי חילא לסטרא דשמאלא: ת"ח שלמה באמצעיתא איהו בין סטרא דימינא לסטרא דשמאלא (ושכינתא) [וחכמתא] דילוה אסתלקת ברזא דימינא ברוא דמהימנותא על כל בני עלמא דהא אימיה אוליפת ליה וביומוי

קיימא סיהרא באשלמותא בג"ד כתיב [מ"א ה' א] ויחכם מכל האדם דאתבני בי מקדשא: ובסוף יומוי שריא סיהרא לאתפגמא וכדין כתיב [שם יא ו] ויעש שלמה הרע בעיני ה' ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו. לא מלא דייקא לא אשלים מה דאיהו הוי ליה לאשלמא כלא בתר דוד דאיהו מאינוון שבעה סמכין ולא מלייא סיהרא אלא דאיתפגים: בגין כך לא מנינן ליה לא עם אינון שבעה זכאין סמכין דעלמא ולא עם אינון דמרדו במאריהון אלא איהו באמצעיתא מסטרא דימינא שלים ומסטרא דשמאלא פגים: בג"כ כתיב [מלכים א' יא] קרוע אקרע את הממלכה דא רזא דמלכא בזע פורפירא דיליה דהא ממלכה עליה דשלמה היא ואמיה איקרי ודא בת שבע. ונתתיה לעבדך. בג"כ כתיב [משלי ל כב] תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתא. ת"ח האי עבד לא אתיהיב ליה מלכות אלא מהכא הה"ד ונתתיה לעבדך וכדין שריא שפחה לשלטאה: ת"ח בקדמיתא כתיב קרוע ולבתר אקרע קרוע זעיר דאיתקרע ממילא בגין דההוא שעתא שרייא

סיהרא לאתפגמא ולבתר אקרע דאתכסיא בגלותא. וזמין קב"ה לאתבא שכינתא לאתראה ולישראל לאתרייהו ולאתפרעא מאינון דסטרא דשמאלא דעאקו לון הה"ד [עובדי' א כא] ועלו מושיעים בהר ציון רזא דימינא לשפוט (חסר הענין וע' בזוהר גדול ד"ק עמוד נ"ז) [נמצא בזהר ח"א בהשמטות דרנ"ו סי' כ"ג]. (עוד בזוהר בסוף דף י"ד חסר זה).

פרשת בראשית מאמר השם אהו"ה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ראשי תיבות אהו"ה דביה לאתבריאו שמיא וארעא א"ה בזה אתבריאו שמיא. ו"ה ביה אתבריאת ארעא וכל מה דאית בה והוא יהיב תיאובתא בכל אילנין ועשבין די בארעא והוא מה דאמרו אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל שנאמר [איות לח לג] הידעת חוקות שמים אם תשים משטרו בארץ:

פרשת בראשית מאמר ויקרא אלקים לאור יום עוד (בדף י"ו עמוד ב')ת"ח כתיב [בראשית א ה] ויקרא אלקים לאור יום וכתיב [שם ב] וירא אלקים את האור כי טוב דהאי אור דלתתא כד נהיר [נהיר] מחילא דאתיהיב ליה מטוב דלעילא: ובג"כ מנין ימות החמה שס"ה מ"ט שבועין מנהון לקביל האי דרגא דצדיק דאיקרי טוב ואיהי שביעי ויניק מניה האי שמשא דלתתא שבע שבועין שבע זמנין לקבל שבע שבועין שבע זמנין דאיהו יניק מאימא עילאה דאיקרי יובל ולקבלא שני יובל דלתתא: אשתארו משס"ה כ"ב יומין לקבל כ: ב אתוון דאורייתא דעלמא תתאה אתקיים עלייהו דהא צדיק דלעילא תורה שבכתב איתקרי. וכד אשתלימו אינין שס"ה יומין תייבין תניינות לקבלא מהאי דרגא דטוב דהאי דרגא וכל אינון שבע דרגין עילאין תייבין תניינות לקבלא מן אימא עילאה: והאי דרגא (דעשירי) [דסיהרא] דשלטא בליליא ינקא מהאי דרגא דאיתקרי (שכינה תתאה דינקא מההוא) צדיק ובגין דההוא צדיק אמלי לה מההוא תפנוקין עילאין וינקא מניה איקרי

סיהרא דכמא דהאי סיהרא תתאהלית לה נהורא מגרמה אלא מאי דאתיהיב לה מן שמשא הכי נמי ההוא דרגא דלעילא: והאי דרגא איקרי ימא דחכמתא לעילא [נ"א וכמה דלעילא קיימין י"ב שבטין קדישין ג' לסטר צפון וג' לסטר מערב וג' לסטר דרום וג' לסטר מזרח, ודאי ימא דחכמתא עליירו. כך ג"כ לקבליהון לתתא י"ב שבטין קיימין סחרני משכנא כה"ג כל חד מנייהו בדוכתא דאחזי ליה ולקביל ההוא דרגא עבד שלמה לתתא ים עומד על י"ב בקר שלשה פונים צפונה כו' והאי דרגא לעילא מ"ט אקרי ים כו'] וקיימי תריסר שבטין עילאין קדישין תלתא לצפונא ותלתא לדרומא ותלתא למערבא ותלתא למדיתא וימא דחכמתא עלייהו. ולקבליהון לתתא בריסר שבטין קיימין סחרני מדבחא כי האי גוונא. ולקבל האי דרגא עבד שלמה ימא לתתא עומד על שנים עשר בקר [מ"א ז ח"ה]: והאי ימא דלעילא מ"ט איקרי ים אלא בגין ההו אדרגא דצדיק דאמלי להאי ים אקרי יום דכתיב 0בראשית א ה) ויקרא אלקים לאור יום. וכתיב [תהילים צז יא] אור זרוע לצדיק.

והאי נהיר ברזא דו"ו דשמא קדישא דביה אמלי להאי ים דאירקי ה"א תתאה בתראה דשמא קדישא: הה"ד[קהלת א ז] כל הנחלים הולכים אל הים. כל דא דרגא דצדיק דאיקרי כ"ל בגין דכל תפנוקין מניה נפקין הנחלים אינון חמש דרגין דעמיה הולכים אל הים לממלי לה: והאי דרגא איקרי בת שבע וכד נהיר האי צדיק (להאי) [מהאי] דרגא ברזא דשבע שבועין שבע זמנין כדין שמשא תתאה נהיר ברזא דשבע שבועין שבע זמנין לסיהרא: בג"כ שנת הלבנה שנ"ד יומין מ"ט שבועין מנהון לקביל האי דרגא שביעאה ימא עילאה דגהרא מצדיק במ"ט שבועין נהורין עלאין [נ"א שנת הלבנה כמה סגי (נ"א הוי) שנ"ה יומין. מ"ט שבועין מנהון לקביל ההוא דרגא ימא דלעילא דאיהי מקבלא מיניה אשתארו כו'] אשתארו תריסר ימין לחושבן שנה לקביל תריסר שבטין דסחרני האי ימא למטר מטרת משכנא בתריסר תרעין עלאין דאית בירושלם עלאה ואורחא דאינון תרעין ינקין אינון שבטין מאימא תתאה

כל חד לסטריה כדחזי ליה הה"ד [יחזקאל מח לא] שער יהודה אחד: וע"ד כתיב [ישעי' מג ז] כל הנקרא בשמי דא דרגא דצדיק דנהיר בחילא דשמי' ולכבודי בראתיו לאנהרא לההוא אתר דאקרי כבוד. בראתיו ודא ימא דחכמתא דאקרי כבוד ה' דאתגלי במשכנא יצרתיו דא רזא דיום דלתתא דאיהו לקבל כל דלעילא. ועל דא כתיב [ישעי' מה ז] יוצר אור והאי צדיק לעילא לא כתיב ביה יצירה עד דאיתגלי עבידתי' לתתא ונהיר עלמא תתאה מניה: אף עשיתיו דא סיהרא לתתא הה"ד [שם] ובורא כושך כד איתחברו כדין עושה שלום שלמא לעלמא הה"ד [בראשית א' ה]ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כדין יחודא דלעילא יחודא לתתא שלמא לעילא שלמא לתתא: כגוונא דא יוסף לתתא דהוא אחיד בצדיק דלעילא כד אישתלים לתתא אוסיף שלמא בכלהו עלמין ובכל יומין עילאין. כתיב הכא [שם לט י] ויהי כדברה אל יוסף יום יום וכתיב התם [תהלים סח י] ברוך ה' יום יום. כד לא שמע לה יום כדין יומין עילאין בשלמא וברכתא

בכלהו עלמין. פרשת בראשית מאמר אמחה את האדם עוד לפ' הנז' דנ"ח קודם ר' יוסי פתח [ישעי' נ"ה ח'] כי לא מחשבותי כו' [בראשית ו' ז] ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה לאפקא אדם דלעילא [ואי] תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל משום דלא קיים דא בלא דא: ואלמלי חכמה סתימאה דכלא כלא אתתקן כמרישא הה"ד [משלי ח יב] אני חכמה שכנתי ערמה. אל תקרי שכנתי אלא שכינתי ואלמלא האי לא קאים עלמא הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ [שם ג יט] וכתיב [בראשית ו' ח] ונח מצא חן בעיני ה' ויאמר ה' אמחה רבי יוסי פתח וכו':

פרשת בראשית מאמר עצה"ד ושת עוד לדף נ"ח ע"ב ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת [שם ה' ג] אוליפנא מהכא דאחרנין לא הוו בדיוקנא דיליה ודא הוא בדמותו כצלמו אתעביד כתיקונא דגופא וכתיקונא דנפשא בארח מישר כדקא יאות ת"ח נחש אטיל זוהמא בחוה וההוא זוהמא מכשכשא הוה במעהא ולא יכיל לאצטיירא: בגין דעד לא חטא אדם הוי אתוון גאלפא ביתא מתתקנן ביה ומתציירין ביה בהאי עלמא כיון דמטא לכך [נ"א לכ"ף] דאתתקנו דכר ונוקבא בחביבו בגגתא ומלאכי עילאי קמייהו ומיד אבאיש לסמאל ברקיעא ונחת רכיב על נחש תקיף ואתחזי קמיה מיד (אתעככו) [אתערבו] אתוון: כדין אתחבר סמאל בההוא נחש ואתעבידו חד ונטלו אתוון ועבדו מתמן ולהלאה אומנותא בישא באתוון צ"ד צי"ד והיינו צצ"ץ [וצדו. או ואחדו] לון בפתוייא בישא ועבדו אומנותא יתיר באתוון ק"ר אומנותא דשקרא בגין דאהדרן לאתהפכא אתוון באומנותא בישא. קו"ף דלא יכיל לקיימא דלית ליה רגלין כקופא קמי בני נשא לית ליה קימא רי"ש רע אלין אתהפכו

באומנותא בישא עד דנפלי אדם ואיתתיה: ובאלין אתוון ק"ר אולידו בנין ולא בקיומא. זוהמא דנחש דאשתאיב בחוה מההוא זוהמא אתיליד קין ובגין כך אשתכח קטולא בגין דנחש אמנותא דיליה קטולא הוא ואתעכבו אתוון עד הכא: בשעתא דתב אדם בתיובתא. ואהדר כמלקדמין לשמשא בנוקביה מה כתיב ויולד בדמותו כצלמו דדא הוא מתיקונא דגופא ורוחא כדקא יאות וכתיב [קהלת ח' יד] יש הבל אשר נעשה על הארץ ואהדרו אתוון לשירותא דשי"ן תי"ו דכתיב [בראשית ד' כה] כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל.שת הוה בצלם ודמות. דקדמאי לאו הכי ומהכא אתבני עלמא בגוונא אחרא דאלפא ביתא קינן מהללאל ירד אתוסף (את ג) [נ"א אתוון] [ע' זהר תרומה דקס"ח ע"א] לתקנא עקימא.

פרשת בראשית מאמר אדם וקין ושבע ארצות סדורא דעלמא בשבע קטרין סגלגלן. שבע ארצות אינון דא לעילא מן דא ואינון ארץ אדמה ארקא גיא נשיה ציה תבל לעילא מכלהו תבל דכתיב (תהלים ט ט) והוא ישפוט תבל בצדק: כד נפק אדם מגנתא דעדן ואתתרך מתמן אתרמי לההוא דאיקרי ארץ דאיהו אתר חשיך דלית תמן נהירו כלום ולא משמש כלום כיון דאדם עאל תמן דחיל דחילו סגי ולהט החרב המתהפכת הוה מלהטא גו סטרין גו ההוא ארץ: כיון דנפק שבת והרהר בתשובה ארים ליה קב"ה וסליק ליה לההוא אתר דאקרי אדמה דכתיב [בראשית ג' כ"ג] וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה בראי אית נהירו דנהיר ודיוקנין דכוכביא ומזלי: ותמן ציוהין דבני נשא עילאין גוברין דנפקו מאדם קדמאה במאה ותלתין שנין דקא הוה משמש ברוחי נוקבי ואינון עציבין תדיר ולית בהו חדרה ואלין משטטי ונפקי לעלמא דא ומתהפכין לסטרא בישא ומהדרן תמן וצלאן צלותא ומתיישבן בדוכתייהו תמן וזרעין זרעין

ודרכין ואכלין וחטין לית תמן ולא חד משבע זיני תבואה. בהאי אתר אליילדו קין והבל: כיון דחטא קין אחית ליה הקב"ה לההוא אתר דאיקרי ארץ דכתיב [שםד' י"ד] דן גרשת אותי היום מעל פני האדמה מההוא אתר דאקרי אדמה והייתי נע ונד בארץ בגין דתמן אתדחיי' ואתתרך והיה כל מוצאי יהרגני ההוא להט החרב המתהפכת: והוה דחיל והרהר בתשובה וסליק ליה הקב"ב לארקא והוה תמן ואוליד בנין ובארקא אית נהירו דנהיר מגו שמיא וזרעין זרעין ונטעין אילנין ולית תמן חטין ולא מאינון שבע זיני תבואה: כל אינון דתמן אינון מתולדות קין ואינון בתרין (בישין) מנהון גברין [עילאין] ומנהון זעירין לית להו דעתא שלים כשאר בני נשא דהכא זכאין אינון לזמנין [ואתהדרן לסטרא טבא] ולזמנין אהדרן לסטרא בישא ומולידין ומייתין כשאר בני נשא: אדם היה באדמה (וארקא) עד דאוליד שת ומתמן סליק לעילא תלת [נ"א ארבע] דרגין (מקיף) [נ"א מקין] וסליק להאי אתר דאקרי תבל ותבל דא עילאה על כלהו דרגין כיון דסליק סליק

לאתר בי מקדשא דאקרי באינון שמהן דהוה דיוריה בהו ארץ אדמה הכי אקרי: דליג אדם תלת דוכתי גי"א נשי"ה צי"ה גיא איהו אתר בדיכתא סגי כהאי פותיא ואורכא דגיהנם. בגי"א ונשי"ה וצי"ה אתבדרו אינון דבנו מגדלא ואולידו תמן על דארניזו למלכא עילאה קדישא בגין [נ"א בגו] דא קריב לנורא דדליק אית בני נשא בכל יקירו בעותרא ועפרות זהב ואבנין יקירין מאן דעאל תמן והוא מהכא מתבל. בחמידו דההו אעותרא יהבין ליה וסליק לזמנין לדוכתא דאקרי נשיה בגין דיתנשי מתמן ונחית להאי גיא דלא ידע אתר דהוא מתמן: גי"א דא הוא באמצעות דעילא ותתא דא אקרי גי בן הנם ורצועה הדא נפקא מתמן לעילא להאי תבל ואקרי אוף הכי גי בן הנם ותמן פתחא דגיהנם ואינון בני אנשא דתמן בנין דא כלהו ידעי בחרשין וחכמאן ותמן זרי ונטעי אילנין ולית תמן חטין ולא חד משבעה מינין: בנשי"ה אית בני נשא קטעין זעירין ולית להון חוטמין בר תרין נוקבין דנפקא בהו רוחא

וכל מה דעבדי מיד משתכחי וע"ד איקרי נשיה וזרעי נטעי אילנין ולית תמן חטים ולא משבע זיני: ציה הוא אתר כשמיה ביבשותא בכלאתמן בני נשא שפירן בחיזו ומגו דההוא ציה כד ידעי אתר דמקורא דמיין נבעין עלאין תמן ולזמנין דסלקין מגו מיין להאי תבל ואינון בני מהימנותא יתיר מבני נשא אחרנין וביניהו דיורין טבן ועותרא סגי וזרעי זעיר מגו יבשותא דהתם ונטעי אילנין ולא מצליחין ותיאובתא דלהון לבני נשא דהכא: ומכלהו לית דאכלי נהמא בר אלין רהכא בתבל דהא לעילא מכל אלין תבל דכתיב והוא ישפוט תבל בצדק. כגוונא דכל אלין ארעאן אית בהאי תבל וכל אלין שמהן אית בהון אוף הכי בגין דאיהו שביעאה. אית הכא אוף הכי כגוונא [דאינון דוכתי תחומין ודוכתי. והכא אקרי כחו"ח כגוונא] דההוא דוכתא דלתתא וכל אלין בדיורין דבני נשא משניין אלין מאלין דכתיב [תהלים קד כד] מה רבו מעשיך ה'.