{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "113", "title": "פרי עץ חיים — שער ספירת העומר - פרק ג:", "hebrewTitle": "שער ספירת העומר - פרק ג:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/113/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/113/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ספירת העומר - פרק ג:\nונחזור לענין, כי לפי שבשבוע א' נשלם סוד החסד הראשון, לכן הוא חג ומועד. אמנם לפי \nשעדיין אינו נשלם, אינו רק ח\"ה, ולא מועד גמור. אמנם ביום ז' דפסח, אז נשלם, והוא \nיום טוב גמור, ולכן יש זווג ביום זה, כי כל הזווג אינו יכול לעשות, רק בסוד החסדים \nכנודע, כי הוא טפת הזווג, ולכן כיון שנשלם החסד הראשון, ראוי להיות זווג. אך לפי \nשאין כל הה' חסדים שלימים, כי עדיין לא נכנס רק בחי' היסוד דחסד א', ולא נכנס \nהמלכות שבחסד א', אין בו הלל גמור, ואינו זווג גמור, כמה שכתבנו יותר בביאור בע\"ה. \nאמנם עדיין לא נשלם כל החסד, לפי שביום ז' של פסח הוא ו' לעומר, ולא נכנס בחי' \nמלכות. אך הטעם, כי עיקר החסדים אינן אלא לצורך יסוד טפה דדכורא, ולכן בהכנס בחי' \nהיסוד במקומו, מספיק בזה, לכן כבר יש זיווג, והוא יום טוב גמור. אמנם לפי שביום ז' \nלעומר נכנסו כולם, ואפילו בחי' המלכות שבו, לכן נקרא א\"ח כנודע, ויש בו קצת שמחה: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "גם עם מ\"ש בדרוש א', שבשבוע א' נשלם המוח חכמה, ולכן ג\"כ הוא א\"ח יום ז' לעומר, שאז \nנכנס עצמות דגדלות ב' דאבא, ואע\"פ שכבר נכנס הרשימו יום ז' של פסח, אמנם צריך שתדע, \nכי כמו שיש בז\"א או\"פ גם יש בו א\"מ, נמצא כי מן הדעת שבז\"א, מתפשטין החסדים בבחי' \nא\"מ, ובחי' א\"פ. נמצא כי כל מה שביארנו, הוא כפול, בבחי' א\"פ ובחי' א\"מ. והנה האור \nפנימי, נכנס ויורד דרך הגרון ומתפשט בגוף, אמנם א\"מ הזה, הוא יוצא דרך הפה, כי כמו \nשהפנימי אינו אלא בז\"ת, כן המקיף הוא רק בז\"ת. והנה להיות כי האורות שבתוך יסוד אמא \nשהם החו\"ג, הם אורות רבים וגדולים, והם במקום צר, כנודע כי מוח החו\"ב גדולים מן \nהדעת, ובפרט בהתפשט יסוד אמא במקום הגרון, כי אז יורדין האורות במקום צר מאוד, עד \nשלכן בהגיעם למקום צר שהוא הגרון, הם בוקעין, וז\"ס בקיעת הפה שבאדם, כי נבקעו ע\"י \nרבוי האורות ההם, ואז יוצאין קצתן ונעשין מקיפים מבחוץ, וקצתן מבפנים. נמצא כי ב' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כוונות יש עתה, א' להמשיך הא\"פ, וא' להמשיך המקיפין, וכולם ע\"ד הנ\"ל בז' שבועות \nכנ\"ל. אמנם צריך שתדע, כי מסוד הגבורות שהם חזקים עד מאוד, ואינן יכולין לכנוס מרוב \nחמימותם ואישם הגדולה, הם יוצאת לחוץ ומהם סוד אור מקיף הזה, ומן החסדים הוא האור \nפנימי. וכבר ידעת, כי א\"מ גדול מאוד מא\"פ, ועם היות הא\"פ חסדים, המעולים מבחוץ הם \nהגבורות, אבל ז\"ס טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת. פי' - כי הגבורות הנקראים תוכחת, \nבהיותן מגולים, הם טובים ומאירים יותר מן החסדים, הנקראים אהבה בהיותן נסתרים \nמבפנים, כי בהכרח בהיותן נעלמים מבפנים, אינן יכולין להאיר לגלות אורם, עם שהם \nעצמות גדולות מן הגבורות. וז\"ס ה' מוצאות הפה, שהם ה\"ג מנצפ\"ך, אותיות סתומות \nועגולות כדמיון הפה כנודע, והם נקראים בתיקונים פיתוחי חותם. פי' - כי מקום הנפתח \nונתגלה עתה, הוא נמשך מן אמא עלאה הנקראת חותם. כי כבר ידעת, כי עטרא דגבורה גנוז \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "באמא. וגם ז\"ס מ\"ש בסבא פ' משפטים, דעת גנוז בפומא דמלכא. פי' - כי הגבורות שבדעת, \nהם גנוזים ועומדים בפומא דמלכא, וכשרוצה מוציאן לחוץ, בסוד קול ודבור, וכשרוצה \nנשארין בפנים, בסוד נאלמתי דומיה וכו': \nובזה תבין, איך יתקיימו ב' מאמרי הזוהר והתיקונים, כי אמר שיוצאין האותיות מן פומא, \nוממ\"א נראה שיוצאין מן חותם הבינה. וכבר ידעת, כי חותם הבינה, הוא ה\"ג שביסוד שבה \nכנודע, הרי שב' מאמרים צודקים. ואז יוצאים הכ\"ב אותיות, כי סוד אותיות נפקי מבינה, \nשהם הה\"ג אחה\"ע בומ\"ף כו', ולפי שהם באים מסוד הגבורות שהם עטרא דגבורה דנוקבא \nמלכות הנקראת נפש. לכן בתיקונים קורא נפש אל אותיות. גם ז\"ס איך כל המקיפין הם \nמבינה: \nונחזור לענין, כי ב' מיני אורות צריכין אנו להמשיך - א' בסוד א\"פ, וא' בסוד א\"מ, \nודוגמות א\"פ שנתבאר, כי הם דוגמתן במקיף. לכן א\"פ אין אנו יכולין להמשיכו עתה, כי \nזה לא היה נמשך רק בזמן שבהמ\"ק היה קיים, ע\"י מנחת שעורים שהיה קרב ליל י\"ו בניסן, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ליל ראשון של עומר. וז\"ס והבאתם את העומר ראשית קצירכם וכו', וע\"י מנחה זו, היה \nיורדין סוד החו\"ג אל הדעת, ומשם נתפשטו אל הגרון, ועתה אנו צריכין לפשוט אותן בגופו \nדז\"א, וכל לילה ממ\"ט ימי העומר, אנחנו מורידין סוד ה\"ח וה\"ג למטה, מכל בחי' ובחי' \nביומו כנ\"ל, עד מלואת ימי העומר. והנה אנחנו ממשיכין סוד המקיפין, ויוצאין דרך הפה \nדז\"א לחוץ, ומקיפין מבחוץ כפי הסדר שבארנו לעיל: \nוז\"ס הברכה, כי הוא בסוד דיבור והבל היוצא מן הפה, שהוא סוד אור מקיף, וכל כוונתינו \nאינו רק בסוד אור מקיף, ובזה עיקר כוונתינו. אמנם אור פנימי אינו נכנס, רק על ידי \nקרבן, ועתה שאין בית המקדש קיים, ואין בנו כח להמשיכם, אנו אומרים אחר ברכת העומר \nוספירתו, הרחמן יבנה בית המקדש, ויחזיר עבודת בה\"מ למקומה וכו', ועי\"ז נתקן איזה \nדבר, אך עכ\"ז ראוי שתכוין בעת שאתה מכוין להמשיך א\"מ, גם תכוין להמשיך גם א\"פ עמו \nכסדר המקיף ג\"כ, אך עיקר כל הכוונה הוא במקיפים, כי הא\"פ כבר נכנסו, ואינן צריכין \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "רק התפשטות, אך המקיפים לא יצאו כלל. וז\"ס שאנו קורין ליום הזה פסח, פ\"ה ס\"ח, ר\"ל \nכי יוצא אותו המקיף מן הפה ולחוץ, על ידי השיחה והדיבור שהוא ספירת עומר בפה, לכן \nאין מצות סיפור רק באנשים ולא בנשים, כי אין זה אלא בפה של הזכר: \n(צמח - ומפני שכל חושבנא דא דדכורא, לכן איהו בעמידה, כנזכר פרשת אמור דצ\"ו בר\"מ, \nונ\"ל מטעם זה, אנו אומרים המזמור מעומד, שגם אנו מונין התיבות והאותיות שבו בכל \nלילה): \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שער ספירת העומר - פרק ד:\nסוד ספירת עומר - כבר אמרנו, שביום א' של פסח, המוחין של ז\"א הם דקטנות, והם אלהים, \nא' דיודין, וא' דההין, וא' דאלפין, בציור יו\"י, וא' דאלפין בציור יו\"ד. ואלו ב' \nאותיות (ס\"א אחרונות) א' נגד ה\"ח, וא' נגד ה\"ג. אמנם תחלה מתפשטין הה\"ג בגופא דז\"א, \nואח\"כ הה\"ח. לפי שאלו הם המוחין דקטנות, והם דינין קשין, לכן בקטנות, היצה\"ר שהם \nהגבורות, קודמין לבא קודם להיצ\"ט שהם החסדים, משא\"כ בגדלות: \nלכן עתה בסוד העומר הם דינין, לפי שהוא זמן של הגבורות המתפשטים בז\"א, אך החסדים \nנשארין כלולים בדעת דז\"א, עד יום מתן תורה, שהוא חג השבועות, ואז באין מוחין דגדלות \nג\"כ: \nוהנה אנו סופרין ז' שבועות, שבוע א' מתפשטת ויורדת גבורה א' מן הדעת בחסד דז\"א, \nשבוע ב' יורדת גבורה אחרת בגבורה דז\"א וכו', עד שבוע ה' יורדת גבורה ה' בהוד דז\"א, \nשבוע ו' יורדת כללות כל הה\"ג ביסוד, וכן שבוע ז' יורדת כללותן במלכות, הרי הם ז' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שבועות. אמנם כל שבוע נכללת בז' ימים, כי הלא שבוע א' הוא בחסד מלכות, ובספירת החסד \nעצמה, יש בה ז' בחי' כנ\"ל, שהם חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו', עד מלכות שבחסד, הרי \nהם ז' בחי' בחסד, שהם ז' ימי השבוע הראשון. וכעד\"ז בשאר ו' שבועות, שהוא הבל היוצא \nמפי האדם, גורם להוציא הבל בסוד א\"מ מפי ז\"א, ומקיף לכל ז\"ת שבו, בז' שבועות, ע\"ד \nהנ\"ל, ואז מתמתקין הגבורות המתפשטין בגופא דז\"א בפנימותו, שהם דינין גמורים. (נ\"א \nבספירה אנו ממתיקין את הדינין והגבורות, שבהבל היוצא מן הפה, בה' מוצאות שבבינה, \nיוצא א\"מ ומאיר את הדינין, שהגבורות בסוד אהיה שבבינה, העולה קס\"א, ונמתקים \nהדינין): \nאמנם ענין מנחת עומר שעורים עצמה, עניינה הוא - כי הנה המלכות לוקח תחלה ה\"ג, שהם \nעטרא דגבורה דילה, ואח\"כ נותנין אליה הה\"ח בסוד הזווג. אמנם עתה שאין לה עדיין רק \nהה\"ג, שהם מנצפ\"ך, וכבר ידעת כי הם אותיות כפולות, ואם תמנה ב\"פ מנצפ\"ך, יהי' גי' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שערה, שהוא תקע\"ה, הוא ב\"פ מנצפ\"ך, עם הכללות הה' גבורות, ועם עשרה אותיות של ב\"פ \nמנצפ\"ך: \nוהנה כבר נתבאר, כי ה\"ח יש בהם ה' הויות, ומתלבשין בה' אהי\"ה, שהם סוד אחוריים, והם \nהה' דם טהור, וכנגדם ה\"ג הם ה' אהיה, הם דם נידות, ולכן הם ה' טמאים וה' טהורים \nוהנה שם מ\"ה הוא בז\"א, ויש בו ג' אלפין, וכל אחד מורה על אהי\"ה המרובע בסוד דם, \nשהוא בסוד אמא הנכנס בז\"א, ומינה דינין מתערין, ולכן הכל בסוד דם: \nוהנה י' של שם מ\"ה, הוא בראש ז\"א, ה\"א ראשונה בגרון דז\"א, כי שם היסוד דאמא, ובתוכו \nה\"ח וה\"ג שהם א' זו של הא, והוא בסוד דם, וכאן נקרא דם חיות, כי הדם שבגרון הוא דם \nהחיות כנודע, והוא המחיה ז\"א, בסוד הדעת אשר בו חדרים ימלאון, וכאשר נתפשט הדעת \nלמטה בשליש המכוסה עד החזה של ת\"ת דז\"א, הוא סוד וא\"ו של מ\"ה, ואז מתגלה הדעת, \nבהתפשטות ה\"ח וה\"ג, וא' שבתוך הוא\"ו רמוז לאהי\"ה אשר שם, שהם ה\"ח וה\"ג אשר מתפשטין, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והם ג\"כ בסוד דם, ואם תסיר א' זו מכאן, נשאר שם מ\"ה מ\"ד גי' דם, וא' שנסתלקה משם \nהיא שם אהיה בסוד דם, וז\"ס שופך דם האדם כמבואר במ\"א. ובהתגלות החו\"ג, אז יש קצת \nאחיזה לחיצונים, בסוד עץ הדעת, כמבואר, וז\"ס יוסיף דעת יוסיף מכאוב, כי בהיות הדעת \nגנוז ונעלם במקומו בראש, לא יש אחיזה לחיצונים, ובהיותו מתפשט וניתוסף בסוד הדעת, \nבאמצעית המתפשט בכל גופו, וגלויה שם, ואז ניתוסף מכאוב, שהם אחיזת החיצונים, כי אין \nמכאוב כמכאוב הזה, ואז בחי' דמים אלו, נחלקו לה' דמים טהור, וה' דם נדות כנ\"ל, \nועדיין הם בז\"א. ואח\"כ ניתנין לרחל נוקבא, היא ה\"א אחרונה של המ\"ה, ואז אותו א' של \nמלוי ה\"א אחרונה דמ\"ה, רומז לשם אהי\"ה בסוד דמים שניתנין לרחל, ואז נעשין בה דם \nטהור ודם נדות: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שער ספירת העומר - פרק ה:\nסוד ספירת העומר - בכל שבוע ראשון, יכוין הוי\"ה בניקוד צבאות, בשביל מקיף מלכות \nהעולה ונגמר ממטה למעלה, באופן זה - מלכות דמקיף בליל א', יסוד ליל ב', הוד ליל ג' \nוכו', בליל ז' מקיף חסד. בשבוע ב', הוי\"ה בשורק, בשביל מקיף יסוד. בשבוע ג', \nבקיבוץ, מקיף הוד. בשבוע ד' חירק, מקיף נצח. בשבוע ה', חולם, מקיף ת\"ת. בשבוע ו', \nשבא, מקיף גבורה. בשבוע ז' סגול, מקיף חסד. ואין למקיף בימי השבוע חילוף נקודות \nכלל, אלא נקודה א' לכל השבוע. וכן חסד שירדה, אין בו שום שינוי בנקודו, כי כל שבוע \nספירה שלו, יש לו ניקוד מיוחד, חסד א' שבוע א' סגו\"ל, חסד ב' שבוע ב' שב\"א וכו': \nאבל פנימית מדת של ז\"א, שבהם מתלבשים החסדים, הוא המשתנה בכל יום מימי השבוע על \nהסדר, וצריך לכוין ניקוד הפנימית של מדה הפרטית שמלכות של אותו חסד השולט בשבוע זו, \nיורד ומתפשט בה, והנה יורד מכניס תחלה מלכות שבו בחסד של המקבל, וזה המקבל נקודו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בסגו\"ל. אח\"כ נכנס יסוד שבחסד, ודוחה המלכות לגבורה, ונקודו שב\"א. ואח\"כ הוד בחסד, \nודוחה יסוד לגבורה ומלכות לת\"ת, וניקודו חולם. וכן עד סוף השבוע, שאז הם חג\"ת \nנהי\"ם, תוך חג\"ת נהי\"ם ממש. והנה החסדים הנכנסים בז\"א, הם שמות מ\"ה. והגבורות \nהנכנסים בנוקבא, הם שמות ב\"ן. והנה מ' אותיות יש, במלוי של י' שמות מ\"ה עד מ' יום, \nוי' שמות של מ\"ה עצמן, משלימין לנ' יום. והניקוד זכרים חולם, וא מכללם צורת יו\"י. \nונקבות בסגו\"ל. והוי\"ה דב\"ן גבורות זכרים חול\"ם, נקבות סגול. חוץ מד' שבב\"ן בשב\"א, \nוהם מ' יום, וט' אותיות משלימין למ\"ט יום, ואות א' שלם מן אל\"ף דאהי\"ה בכל לילה, \nוהניקוד קמץ צירי חולם שבא. ובשם מ\"ב בניקוד אז ישיר, עד א של לאמר. ובכוונת השמות \nשבסוד השבוע בניקוד בראשית, עד ב דובהו. וכל אות שאין בו ניקוד, יכוין בשב\"א, ובלבד \nשתהיה אות הזאת שאין לו ניקוד, נגררת אחר הניקוד הקודם, כגון נסתר שבמלת אז ישיר, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "וכן משה. אבל המושכת לניקוד הבא אחריה, כגון ר' דויאמרו, השורק משמש לשניהן כזה - \nאז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לא בראשית ברא אלהים את השמים \nואת הארץ והארץ היתה תוהו וב. ובכל לילה יכוין לאות אחת דמ\"ב דמ\"ה, ואות אחת דמ\"ב \nדב\"ן, נפש רוח דשם אב\"ג ית\"ץ, והם נקרא סיוע לרבות במלכות י' הויו\"ת. בספירת עומר, \nיכוין להשפיע מז' שבתות שהם מ\"ט יום דכורין, למ\"ט יום נוקבין. וכיון שהענין הוא \nלהשפיע במלכות, א\"כ צריך להשפיע כסדר, מחסד ועד מלכות, מלמעלה למטה, כי איך יתחיל \nלהשפיע ממטה למעלה, אם כוונתינו להוריד השפע מזכר אל הנוקבא. ושבוע א' ישפיע מחסד \nהזכר, אל חסד הנוקבא. ושבוע ב', מגבורת הזכר, אל גבורת הנוקבא כו', עד שבשבוע ו' \nמיסוד זכר, ליסוד מלכות. ובשבוע ז', ממלכות שבזכר, שהוא סוד שימני כחותם על לבך \nשנשאר בת\"ת, אל מלכות שבנוקבא: \nאח\"כ יכוין דרך פרט, שבוע א' - יום א' להשפיע מחסד שבחסד הזכר, לחסד שבחסד הנוקבא. \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יום ב' דשבוע א', מגבורה שבחסד הזכר, לגבורה שבחסד הנוקבא. יום ג', מת\"ת שבחסד \nהזכר, לת\"ת שבחסד הנוקבא, עד ז' ימים. וכן בשבוע ב', יום א' מחסד שבגבורת הזכר, \nלחסד שבגבורה הנוקבא וכו', וכיוצא בהן אלו ז' שבתות, וכן יחשוב בשם מ\"ב בשבוע א' אל \nאבגית\"ץ וכיוצא: \nמהחברים, וז\"ל - מ\"ב דע\"ב פשוט ומלוי ומלוי דמלוי וכו', וכן מ\"ב דס\"ג, ומ\"ב דמ\"ה, \nומ\"ב דב\"ן בנוקבא. אלא שיש בשם ב\"ן הפשוט ומלוי ומלוי דמלוי רק ל\"ג אותיות, ד' \nמהפשוט, וט' מהמלוי, וכ' מהמלוי דמלוי, וט' ווי\"ן של ת\"ד דז\"א, (פי' שט' ת\"ד דז\"א \nנגד ט' ווין שבברכת כהנים משלימין לו בסופו למנין מ\"ב, והם נגד ב' ווי\"ן אלו שבמלוי \nהראשון, א' ליו\"ד, וא' לו\"ו, וכל ז' ווין שבמלוי המלוי הרי ט' ווין עכ\"ל, ובזה יובן \nלך המ\"ב הנ\"ל (עיין בע\"ח שער י\"ג פ\"ח בכללים): \nוכן בפרטות, יום א' משבוע ראשון, יכוין לאות א', יום ב' לאות ב', וכיוצא בשאר \nהימים, וביום ז' יכוין אל כל השם אבגית\"ץ, וכן כל ז' שבועות. אח\"כ יכוין ויחשוב כל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שבוע ושבוע שם הוי\"ה כפי נקודתו, כיצד - שבוע א', יכוין הוי\"ה בניקוד סגו\"ל. שבוע \nב', ניקוד שב\"א כו'. ובשבוע ז', יכוין ניקוד צבאות. וכן דרך פרט, שבוע א' יום א', \nיכוין הויה ניקוד סגול, עם רוחניותיה, שהיא הויה נקודת סגול ג\"כ. יום ב' משבוע א', \nיכוין הוי\"ה ניקוד שב\"א, עם רוחניותיה, כזה הויה נקודה סגול. עד יום ז' משבוע א', \nיכוין הוי\"ה בניקוד צבאות, עם רוחניותיה בניקוד סגול. וכן שבוע ב' וכו', ובשבוע ז' \n(ס\"א בהיפך) יכוין נקודת סגול עם רוחניותיה ניקוד (ס\"א בהיפך) צבאות, וכן שאר הימים \nוכיוצא בהן. גם יכוין כפי הימים והשבועות, לתקן מה שעוות בהם, למשל - אם חטא ביסוד, \nיכוין לכשיגיע לשבוע ו', יכוין את אשר עוות, וכן בשאר הספירות כנ\"ל ע\"ד הנ\"ל: \n \n", "en": ""}]}
