# פרי עץ חיים — שער הציצית - פרק ד:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1d43b74bb744/1/12/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער הציצית - פרק ד:
הנה נתבאר לעיל ענין הציצית, שהם אור חוזר וא&quot;מ, שהם השערות אשר ברישא דז&quot;א. עתה 
יתבאר דרוש זה פעם אחרת, ששמעתי ממורי זלה&quot;ה, וצ&quot;ע לקשרו עם זה הדרוש הנ&quot;ל. וזה 
עניינם - הנה נתבאר אצלינו, כי יש בז&quot;א ב&#x27; מיני מוחין, א&#x27; מצד אבא, וא&#x27; מצד אמא. 
והמוחין שמצד אבא, מלובשים בנה&quot;י דאבא, ומוחין שמצד אמא מלובשין בנה&quot;י דאמא. ונדבר 
עתה של ו&quot;ק הנכנסין בשעת ק&quot;ש, כמבואר במקומו, שאח&quot;כ בגדלות נשארין אלו בסוד מוחין 
לחג&quot;ת דז&quot;א, ובאים לו מוחין אחרים אל ג&quot;ר, ובכל בחי&#x27; מאלו הב&#x27; בחי&#x27;, שהם מוחי אבא 
ומוחי אמא, יש ד&#x27; מוחין, והם - חו&quot;ב, ודעת כלול מחו&quot;ג. וגם כל מוח כלול מכל הד&#x27;, 
נמצא שמוח חכמה מצד אבא, הם ד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן, שהוא חו&quot;ב חו&quot;ג. ומוח בינה 
מצד אבא, הם ד&#x27; הויות של ג&#x27; אותיות הראשונים שהם יה&quot;ו לבד בכל הוי&quot;ה מהן, והם ע&quot;ד 
הנ&quot;ל, ממולאים בדרך ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן, והם ג&#x27; אותיות יה&quot;ו: 


ומוח החסד של אבא, כלול מד&#x27; מוחין ג&quot;כ, והם ד&#x27; שמות של אהו&quot;ה. ומוח הגבורה של אבא 
כלול מד&#x27; שמות של אהו&quot;ה ג&quot;כ. אבל המוחין דאמא, הם ג&quot;כ כלול כל א&#x27; מד&#x27; מוחין, אלא 
ששמותיהם הם באופן אחר, והוא, כי מוח חכמה דאמא, הם ד&#x27; שמות אהי&quot;ה, ב&#x27; דיודי&quot;ן, וא&#x27; 
אלפי&quot;ן, וא&#x27; דההי&quot;ן. ומוח בינה דאמא, הם ד&#x27; שמות אה&quot;י, ממולאים ע&quot;ד הנ&quot;ל. ומוח 
החסדים של אמא, הם ד&#x27; שמות אה&quot;ו. ומוח הגבורה דאמא הם ד&#x27; שמות אה&quot;ו ג&quot;כ: 
הגהה (א) בכוונת מדוייקים וז&quot;ל - אמנם החו&quot;ג, כיון שאינם מוחין עצמן, רק מכריעים, 
לכן אינן לא הוי&quot;ה לא אהי&quot;ה, כי אין הוי&quot;ה ואהי&quot;ה אלא בחו&quot;ב, אך בחו&quot;ג בין משל אבא 
ובין משל אמא, אינו רק שם א&#x27; לבד, והוא שם אהו&quot;ה. אך ההפרש שבין אבא לאמא, כי באבא 
אהו&quot;ה בד&#x27; אותיות, אך חו&quot;ג של אמא, אינו רק ג&#x27; אותיות: 
ושם נתבאר בדרוש ק&quot;ש, כי כשמתלבשין אלו המוחין כולם תוך הנה&quot;י דאבא, או דאמא, הם 
מתערבין, ונכנס מוח בינה דאבא הכלול מד&#x27; שמות יה&quot;ו בנצח אמא, ונקרא חכמה דאמא. ומוח 


בינה דאמא, בהוד דאמא ונעשה בינה דאמא. וגבורות אבא, נעשה חסד דאמא, וגבורות דאמא, 
נעשו גבורה דאמא. וב&#x27; מוחין אלו, ביסוד דאמא. וכן עד&quot;ז במוחין דאבא, כי חכמה שלו 
נקרא חכמה דאבא. וחכמה דאמא, נקרא בינה דאבא. וחסדים שלו, נקרא חסדים דאבא. וחסדים 
של אמא, נקרא גבורות דאבא, וכל אלו הד&#x27; בחי&#x27;, נתלבשו בנה&quot;י שלו, ונקרא מוחין דאבא: 
ועתה נבאר כוונת הציצית, דע, כי מן המוחין דאבא הנ&quot;ל של ו&quot;ק המלובשים בנה&quot;י דאבא, 
מהם היה בחי&#x27; ציץ של כ&quot;ג כנ&quot;ל. אבל מן המוחין דאמא, מבחי&#x27; ו&quot;ק המלובשים בנה&quot;י דאמא 
כנ&quot;ל, ואלו הם בחינת ציצית, מהם יוצאין ב&#x27; מיני ציצית, הא&#x27; הוא ד&#x27; ציצית מן מוח 
חכמה דאמא, שהוא בינה דאבא כנ&quot;ל, ואלו הם בחי&#x27; הציצית, שהיו נוהגין בזמן שבהמ&quot;ק היה 
קיים, שהיה כל הציצית מן ז&#x27; חוטין לבנים, וחוט א&#x27; היה תכלת. אבל לאחר החורבן, הם 
הכל חוטי לבנים, ואין לנו תכלת, לפי שכל הציצית הד&#x27; של אח&quot;כ, הם בחי&#x27; ד&#x27; מוחין 


דבינה דאמא, ואין שם תכלת כמ&quot;ש. וא&quot;צ להזכירך עוד, כי כל אלו הציצית אינם ממוחין 
הפנימים עצמן, אלא הם עור שערות הראש, מבחי&#x27; מקיפין. והם יוצאין מן המוחין פנימים 
עצמן, דרך שערות כנ&quot;ל, וכנגד כל מה שיש בפנים, יש במקיפים, וזכור זה ואל תטעה בזה. 
והנה למטה יתבאר, כי אעפ&quot;י שהציצית שאנו נוהגין עתה לאחר החורבן, הם היוצאים ממוח 
בינה דאמא לבד, עכ&quot;ז ודאי, שאין אור ד&#x27; ציצית במוח דחכמה דאמא שהוא בינה דאבא, נמנע 
מלצאת שם למעלה, אלא שאין הדבר נעשה על ידינו. אמנם יוצא הוא בהתלבשות תוך ציצית 
בינה דאמא. גם יתבאר למטה, ענין ב&#x27; מוחין האחרים, שהם חו&quot;ג דאמא. אך אינם יוצאים ב&#x27; 
מיני ציצית אחרים מהם, רק שהם נכללין באלו הב&#x27; מוחין העליונים: 
הגהה (ב) נלע&quot;ד נתן - מפני זה צ&quot;ל להתעטף בציצית, שהוא אותן ציצית הידועים שיש בהם 
תכלת גם כן, אבל לא על ידינו, ע&quot;כ מהר&quot;ן זלה&quot;ה: 
ונחזור לענין, כי יש ד&#x27; ציצית, מן מוח חכמה דאמא, שהוא בינה דאבא כנ&quot;ל, והם הנקרא 


ציצית דתכלת. ויש ד&#x27; ציצית ממוח בינה דאמא, והם נקראים ציצית דלבן. ונבאר עתה, ענין 
ד&#x27; הציצית דתכלת. והענין, כי הנה נת&quot;ל, שהם יוצאין ממוח חכמה דאמא, שאינו אלא בינה 
דאבא כנ&quot;ל, והיא כלולה מד&#x27; מוחין, שהם ד&#x27; שמות יה&quot;ו, מלואים בדרך ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן. 
ואם תמנה מספר אותיותיהן, הם ל&quot;א אותיות בלבד. כי כל א&#x27; מהם, יש בו ח&#x27; אותיות, כנגד 
ח&#x27; חוטים, שיש בכל ציצית מהן. אך הד&#x27; שהוא יה&quot;ו דב&quot;ן, אינו בו רק ז&#x27; אותיות לבד, 
וע&quot;כ כדי להשלים החוט הח&#x27; של הציצית הד&#x27;, צריך לעשותו תכלת: 
והענין הוא, כי בחי&#x27; התכלת, היא לעולם במלכות, שהוא בחי&#x27; ה&#x27; אחרונה, שהיתה חסירה 
בשם יה&quot;ו. וכדי להשלים הל&quot;ב חוטין, אנו צריכין לקחת את המלכות של יה&quot;ו הד&#x27;, ולחברו 
עמהן, כדי שישלים הל&quot;ב חוטין, ויהיו ח&#x27; חוטין בכל שם יה&quot;ו, שהוא ציצית א&#x27;: 
אמנם לפי זה, יש קושיא, שאם כן היה מספיק שיהיה ל&quot;א חוטין לבנים, וא&#x27; לבדו של תכלת. 
ואינו כן, אלא שבכל הד&#x27; ציצית יש חוט א&#x27; של תכלת, וז&#x27; חוטין לבנים. אך הענין הוא, 


כי בשם יה&quot;ו האחרון של ב&quot;ן, שהוא במילוי ההי&quot;ן, וכל מילוי ההי&quot;ן הוא במלכות, לכן 
בזה השם יה&quot;ו הד&#x27;, שהוא בחי&#x27; המלכות, אנו לוקחין המלכות שבה היא בעצמה, להשלים 
המספר. אבל הג&#x27; ציצית האחרים שהם ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה, והם זכרים, וכל א&#x27; יש בו ח&#x27; חוטין 
שלימות, אין אנו לוקחין שם את המלכות עצמה שבהם, אלא ע&quot;ד רמז לבד, לכן יש תכלת 
בכולם. אבל בחי&#x27; המלכות המשלמת באמיתת המספר ל&quot;ב חוטין, אינה היא אלא בכנף הד&#x27;, 
שהיא נוקבא כנ&quot;ל: 
אמנם כבר נתבאר לעיל, שכל שם מאלו הד&#x27; שמות יה&quot;ו שבמוח חכמה דאמא, אינו אלא רק מג&#x27; 
אותיות לבד, ואם נצרף המלכות שהיא ה&#x27; אחרונה שבשם האחרון כנ&quot;ל, יהיה הוא מד&#x27; אותיות 
גמורים, והרי נתבאר שאינו כן, (ר&quot;ל שלא יש אלא יה&quot;ו בלבד) אבל הענין הוא, כי אפילו 
בזה הכנף הד&#x27;, אין אנו לוקחין המלכות עצמה לטעם הנ&quot;ל, אבל מה שאנו לוקחין ממנה, הוא 
בחי&#x27; המילוי שלה לבד. והענין, כי הנה מן הה&#x27; אחרונה של שם, שהיא דמות המלכות כנודע, 


יוצא הוי&quot;ה אחרת במילוי ההי&quot;ן כנודע, והנה מילוי דמילוי הוי&quot;ה זו, הם כ&quot;ג אותיות, 
כזה - יו&quot;ד וא&quot;ו דל&quot;ת, ה&quot;ה ה&quot;ה, וא&quot;ו וא&quot;ו, ה&quot;ה ה&quot;ה. כמנין חוט, וזהו ענין חוט שחסר 
שם בכנף הד&#x27;, שאנו משלימין אותו ע&quot;י המילוי הזה, שהוא גימטריא חוט. אמנם החוט זה, 
נזכר בתורה בלשון פתיל תכלת, והוא רומז כי המלכות הזאת הנרמזת בתכלת, גם היא כלולה 
מיו&quot;ד, והם י&#x27; הויות כולם במילוי ההי&quot;ן, והם גימטריא פתיל. הרי נתבאר ענין התכלת מה 
ענינו: 
ויתורץ בזה, מה שמצינו מדרשים חלוקים בזוהר, כי בתיקונים אמרו, שהתכלת הוא בחי&#x27; 
החכמה גוון ספיר. ובזוהר אמרו, כי התכלת היא המלכות. גם אמרו במ&quot;א, שהיא בינה. וג&#x27; 
מקומות אלו הם אמיתים, כי הנה בחי&#x27; המלכות של בינה דאבא, הנקראת חכמה דאמא, והמוח 
הזה נקרא עתה מוח דחכמה דאמא כנ&quot;ל. והנה כנגד ט&quot;ל אותיות, שיש בד&#x27; שמות דהוי&quot;ה, ע&quot;ב 
ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן, יש ט&quot;ל כריכות בכל ציצית, שהם י&quot;ג חוליות, כנ&quot;ל בסדר אופן עשית 


הציצית. והנה הארבע ציצית שאנו נוהגין אחר החורבן, היוצאים מכללות הד&#x27; מוחין אשר 
במוח הבינה דאימא והם ד&#x27; שמות אהי&quot;ה כנ&quot;ל במילואיהן, ובכל א&#x27; מהם יש ח&#x27; אותיות 
המילוי, שהם ד&#x27; ציצית, ובכל א&#x27; ח&#x27; חוטין שלימים וכולם לבנים, כי א&quot;צ לחבר עמהם את 
התכלת, שהוא בחינת המלכות ע&quot;ד שנתבאר לעיל, ולכן אין תכלת נוהג בזמן הזה: 
ובזה תבין מ&quot;ש בגמרא התכלת אינו מעכב את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת. נמצא כי 
כל א&#x27; וא&#x27; מהם היא מצוה בפ&quot;ע. וקשה, כיון שאין תכלת, למה אין אנחנו פטורין מן 
הציצית לגמרי, אך הענין כמש&quot;ל, כי כל בחי&#x27; מהם הוא דבר בפ&quot;ע ומצוה בפ&quot;ע. כי אלו הם 
של מוח חכמה דאמא ואלו הם של מוח דבינה דאמא, וכולם לבנים ל&quot;ב חוטין ואין צריך אל 
התכלת להשלים מספרם: 
ועתה נבאר ענין הב&#x27; מוחין אחרים, שהם חו&quot;ג, הנקרא דעת דאמא. והנה אין ציצית בפ&quot;ע 
יוצאין מהם, אמנם הם נכללין למעלה. וזהו הטעם שצריך שיהיו חוטי ציצית כפולין לב&#x27;, 


ושזורין, והוא מעכב מן הדין, והם רומזים אל החו&quot;ג, שאינם נמשכים למוחין בפ&quot;ע, רק הם 
נכללין בהם למעלה, ולכן הם כפולים ושזורים להורות שהחו&quot;ג נכללין בהם. וזהו הענין 
שמעתי בתחלה ממורי זלה&quot;ה, וקשיא לי טובא, כי הרי החסדים לבד הם ל&quot;ב חוטין, כנגד ל&quot;ב 
אותיות, שיש בד&#x27; שמות ממולאים. וכן הגבורות לבדן הם בחי&#x27; ל&quot;ב חוטים ואיך כל הס&quot;ד, 
יהיו כלולים בל&quot;ב חוטין לבדם של מוח הבינה. ואחר כך זכרתי שאמר לי מורי זלה&quot;ה, 
שהחסדים היו נכללין בחכמה, והגבורה בבינה. ובזה נ&quot;ל כי הכל מבואר, והוא, כי הד&#x27; 
ציצית דתכלת שמצד חכמה של אמא כנ&quot;ל, גם הם שזורים, וא&quot;כ ל&quot;ב חוטין דמוח החסדים הם 
נכללין בהם, אבל הל&quot;ב חוטין דגבורות לבד, הם הנכללין בד&#x27; ציצית דלבן, דמוח דבינה 
דאמא, שהם שזורים וכפולים ג&quot;כ: 
גם זכרתי עוד אח&quot;כ שאמר לי מורי ז&quot;ל, כי הנה נתבאר כי בד&#x27; ציצית היוצאין מן מוח 
חכמה דאמא, אין בהם אלא ל&quot;א חוטין בלבד, ועם שזירתן שהם ל&quot;ב נשלמו. והענין הוא עם 


הנ&quot;ל, כי החוטין השזורין, הם הוראות כלולות ל&quot;ב חוטין של החסדים עמהם, וכיון שאלו 
החוטין של החסדים הם שלימים, גם הל&quot;א חוטין העליונים, יושלמו לל&quot;ב על ידי אלו. 
נמצא, כי צריך ב&#x27; דברים - הא&#x27; הוא, ע&quot;י שלמות אלו החוטין של החסדים. והב&#x27; היא ע&quot;י 
התכלת כנ&quot;ל, ואם לא היתה בחינת שזורה המשלמת, לא היינו יכולים להשלים ע&quot;י התכלת, 
כיון שאין שם בחי&#x27; כנ&quot;ל, שאינם רק שמות של ג&#x27; אותיות יה&quot;ו: 
הגהה (ב) מהרנ&quot;ש - נלע&quot;ד, שכאשר תכתוב ציצית במילואו, צד&quot;י יו&quot;ד צד&quot;י יו&quot;ד תי&quot;ו, 
המילואו לבד גימטריא ס&quot;ד, להורות שצריך החוטין של ציצית ל&quot;ב, והם שזורין, הרי ס&quot;ד 
חוטין, יש בציצית. ע&quot;כ: 
ענין הציצית וכבר נתבאר לעיל, בענין היותם ח&#x27; חוטין, לפי שהציצית הם שערות הבאים 
ממוחין דקטנות, ויסוד דאבא יש בו ב&#x27; אלהים, שהם ד&#x27;, וכנגדן יצאו. (ג) נלע&quot;ד, שהם ד&#x27; 
מוחין מצד אבא בנה&quot;י שבו, וכן הם ד&#x27; אחרים באמא: 
(ג) צמח - ונ&quot;ל, כי מפני שמתלבשין ד&#x27; של אבא בתוך ד&#x27; של אמא כנ&quot;ל, לכן אנו עושים ד&#x27; 


חוטים כפולים שהם ח&#x27;. גם אמר שם, כי ד&#x27; מוחין אבא הם, וכל א&#x27; כלול מד&#x27;, הרי י&quot;ו. 
וכן הד&#x27; מוחין דאמא, כל א&#x27; כלול מד&#x27;, הרי י&quot;ו, ואלו מנין ל&quot;ב חוטין: 
בענין השערות הנ&quot;ל שבז&quot;א, יש בהם ג&#x27; בחי&#x27; שבהם קוצין ממוח הדעת, וזהו קווצותיו 
תלתלים, כי קוצין הם יו&quot;ד אלהים, ה&#x27; דחסדים וה&#x27; דגבורות. וכן דקטנות, והם גימטריא 
ת&quot;ל ת&quot;ל, ועם ג&#x27; אותיותיהן, הרי הכל גימטריא תלתלים. ונודע כי יוד אלו הם בדעת, 
ונקרא קווצותיו. והנימין, ממוח בינה. והשערות, ממוח חכמה. (ד): 
(ד) הנה הציצית, צריך שיהא בה - חוליות, קשרים, כריכות. וסימנם, חק&quot;ך, עם חי 
חוליות, עם הקשרים, וד&#x27; כנפות, גימטריא כנף. כי כל כנף י&quot;ג חוליות, וחמשה קשרים הרי 
ח&quot;י, וז&quot;ס כנף, ר&quot;ל כמנין כנף יש בין הכל, וזהו דרך כלל. אבל דרך פרט, בכל כנף ט&quot;ל 
כריכות, ד&quot;פ ט&quot;ל כריכות, הם קנ&quot;ו, כמספר יוסף. וס&#x27; גודלים יש בכל הכנפות, כי ג&#x27; קשר 
אגודל בכל כנף, וי&quot;ב גודלים בכל ציצית, שליש גדיל, וב&#x27; שלישי ענף, הרי ט&quot;ו בכל כנף, 


וד&quot;פ ט&quot;ו הם ס&#x27;. וז&quot;ס הנה בנך יוסף בא אליך, כמנין הנ&quot;ה גודלים, וכמנין בנ&quot;ך חוליות 
וקשרים, ויוסף חשבון כל (במצת שמורים כתב וז&quot;ל הרי ב&quot;ן חוליות וכ&#x27; קשרים בכל 
הכנפות, הרי כמנין בנ&quot;ך עכ&quot;ל) הכריכות יחד, ט&quot;ל בכל כנף, והחוטין הם ל&quot;ב והם 
שזורין, הרי ס&quot;ד, כמנין בא אליך, והכל רמז ליעקב: 
ודע, כי יוסף בו ס&#x27; גבורות סביב, והם מסבבים למלכות שהיא מטתו, שנאמר ששים גבורים 
סביב לה. וג&quot;כ עוד סוד, בנ&quot;ך גי&#x27; ע&quot;ב, הוא חסד המתגלה בפום אמה, והוא י&quot;ח בכל כנף, 
בסוד ט&quot;ט דמטטרו&quot;ן, שהוא שדי, וד&#x27; ציצית שהם כנגד ד&#x27; חיות המרכבה, דכתיב והחיות 
רצוא ושוב, גימטריא שדי. וכנגדן הוא אור שבא בתוכם, והוא ד&quot;פ יה&quot;ו, שהם מוחין של 
ו&quot;ק, וכל א&#x27; יש בו ח&quot;י אותיות, בסוד ו&#x27; צירופים, והם בסוד ע&quot;ב ד&quot;פ ח&quot;י. וגם סוד ח&quot;י 
אלף עולמות סביב הכסא, ומילוי כ&quot;א עולה ט&quot;ל, וד&quot;פ ט&quot;ל עולה יוסף כנ&quot;ל, וזהו &quot;הנה 
&quot;בנך &quot;יוסף, ור&quot;ת הוא י&quot;ז גימטריא גי&quot;ד, והכולל הוא ח&quot;י, לזה בן ח&quot;י לחופה, כי נשלם 


לו עת הזיווג. ועיין בנע&quot;ח זוהר פרשת בראשית בדרוש המתחלת יש ב&#x27; חללים: 
 


</div>
