{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "120", "title": "פרי עץ חיים — שער ראש השנה - פרק ב:", "hebrewTitle": "שער ראש השנה - פרק ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/120/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/120/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ראש השנה - פרק ב:\nמ\"כ, ויפל ה' אלהים תרדמה, גי' תרגום, כי כל האחוריים הם בסוד רבוע כנודע, והנסירה \nהיתה בהיות בו אחוריים אלו הנקרא תרדמה כנ\"ל, ואח\"כ הביאה פב\"פ. והענין, כי כל \nספירות מט\"ס דז\"א, יש בה הויה אחת, ואחוריים שלה גי' ע\"ב, כי כל אחוריים הם בסוד \nרבוע כנודע, וט\"פ ע\"ב גי' תרדמה, ותרגום, וכולם ניתנין אל המלכות בעת הנסירה והבן \nזה. (וצ\"ע, שאחוריים אינן אלא אלהים): \n(ונלע\"ד חיים, כי הרי ט' כוחות המלכות הם נאחזות בז\"א, ועם ט' כחות אלו שהם כח א' \nלבד, נשלם לי\"ס כנזכר שם, ובעת הנסירה נשאר הוא בט\"ס לבד, ואז ט' כוחות אלו מתחברים \nעם כח נקודה אחת לבד דמלכות, ונגדלת ונעשית י\"ס גמורות, והוא ט' לבד, כנודע כי אותו \nהנקודה שלה לעולם נפרדת ממנו, והיא בחי' בפ\"ע, אך אותן הט' חלקים אחרים הם מתדבקים \nבו, ולפעמים ננסרים והבן זה מאוד): \nאמנם יש ב' בחי', והם - אחור, ופנים. ובעת האחור, כל הט' בחי' שלה של אחור הם בו, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ובחי' העשירית של אחור הוא לבדה בה, ותמיד לעולם עומדת בחזה שלו באחוריו, ואח\"כ \nבנסירה מתחברים כל התשעה אחוריים בה יחד, ונגדלים כמוהו. ואח\"כ בפנים יש בה נקודה \nאחת לבד מבחי' פנים, ויושבת בסוד תפלין דיד לעולם עמו, ואינה זזה משם לעולם. (א): \nהגהה (א) צמח - נלענ\"ד, שאינה זזה מהפנים, דאל\"כ איך אמר שחזרה להיות נקודה קטנה, \nשכוונתה תחת היסוד. גם מ\"ש קטנה, נלע\"ד, שר\"ל אחת מי' נקודות דנקודה א' מה' נקודות, \nכמו בזמן אצילותה, ומ\"ש קודם נקודה, היינו כלולה מי' נקודות, כמו נקודה שבה' \nנקודות): \nואז כל בחי' הט\"ס דפנים שלה, ניתנין אחד לאחד עד שנגדלת פב\"פ כמוהו, באופן כי כשאנו \nאומרים שאחר שנגדלת אב\"א, אז חוזרת להיות נקודה קטנה בפנים, פי' הוא על אותו נקודה \nדבחי' פנים, שעדיין בבחי' פנים שלה אין לה רק נקודה, אמנם כל האחוריים שלימים \nלגמרי, והבן זה מאוד. (ב): \nהגהה (ב) צמח - נלענ\"ד, כי הנקודה היורדת בבריאה, היא נקודה דאחור, כי הנקודה דפנים \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אינה זזה ממקומה, ואח\"כ אותו נקודה דאחור, נעשית פנים למטה. והנה היא א' בסוד ראש \nלשועלים. והנקודה דפנים כשחוזרת להיות נקודה קטנה כנ\"ל, הנה אז תחת היסוד במקומה \nבאצילות, והיא בסוד זנב לאריות, והיא שם ב\"ן, והיא בשביעית, הרי זנ\"ב, והש\"י ימחול \nלכל מי ששולח יד בדברים כאלה): \nוהנה דע, כי בכל ספירה וספירה יש בה פנים ואחור, בסוד אותיות ולא בסוד מספר, וכנגדה \nאחור ופנים בבחי' מספר נמצא א\"כ, כי כל בחי' אחוריים של מספר, הם של הנוקבא הדבוקה \nבזכר, שהם אחוריים של אותיות, והם אב\"א שלו, והפנים של המספר דמצד אחד, והפנים של \nהאותיות דמצד האחד, עדיין אין להם כלל, רק ב' האחוריים לבד. ובעת הנסירה ננסרת \nהאחורים של המספר, מן האחוריים של בחי' האותיות. ואח\"כ באים המוחין דמצד הפנים שלו \nושלה, ואז הפנים שלה ניתנין לה על ידו, והפנים שלו נשארין בו. (ג): \nהגהה (ג) אמר צמח - מכאן תשובה, כי כשאנו אומרים שהנקודה שרשית נשארת למעלה, היינו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שבפנים, שלעולם עמו. וכשאומר שהנקודה שרשית יורדת בבריאה, היינו נקודה דאחור. \nוכשאומר שהט' נשארו, היינו ט' דפנים. וכשאומר שהט' ירדו למטה, היינו ט' דאחור. \nועיין בכוונות): \nוכמו שהאחוריים לוקחים תחלה על ידו, ואח\"כ על ידי אמא. כן בחי' הפנים תחלה ע\"י, \nואח\"כ ע\"י אמא כנודע. ודע כי כל זה הוא מן הבחי' שלהם עצמם, אך אפשר שגם האחוריים \nשל מלכות דאו\"א בבחי' מספרן, יהיה בחי' פנים אל ז\"א עצמו, וזה מובן. (ד): \nהגהה (ד) צמח - כפי הנזכר כאן, שאחוריים הם שלמים, יכולין הזו\"ן להזדווג פב\"פ \nבמקומן למטה בלתי פחד מהאחוריים, שהרי פרצוף נוקבא העומד תמיד באחור, שומר \nהאחוריים, ומ\"כ בדרושים אחרים כי עולין באו\"א להזדווג שם פב\"פ מפחד הקליפות, הנה שם \nמדבר, שאין פרצוף לנוקבא דאחור שלם, כי הם יורדין לפעמים בבריאה: \nוהמשל לכל זה - הנה המוחין של ז\"א דבחי' אחוריים, היה מכתר שלו, עז\"ה - י', י\"ה, \nיה\"ו, יהו\"ה. ומחובר עמו מספר אחוריים שלו, שהם י' אותיות ממש, כיוצא בהם ממש, אלא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שהם בבחי' מספר שהוא ע\"ב. ואח\"כ בעת הנסירה, נשאר י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה דבחי' י' \nאותיות לבד אל הכתר דז\"א, י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה בבחי' מספר שבהן ע\"ב, אל הכתר דנוקבא. \nאח\"כ באו המוחין דפנים אל זו\"ן, ואז באה שם הוי\"ה דכתר דז\"א דפנים בבחי' ד' אותיות \nלבד, ובאה הויה זו עצמה דפנים בכתר דנוקבא, אלא שהוא בסוד מספר, שהם גי' כ\"ו, \nוהוי\"ה ברבוע באחור. ועד\"ז בכל הט' אחרות: \nהעולה מזה, כי בכל ט\"ס דז\"א באחוריהם, הוא ט\"פ ע\"ב, והיא לוקחת ממנו מספר רבוע \nהוי\"ה א', בכל ספירות שלה. ובנין הפנים שלו, הוא הוי\"ה א' בט\"ס שלו, והיא לוקחת \nלבנין הפנים שלה, מספר הוי\"ה אחת, בכל ט\"ס דפנים שלה, שהוא ט\"פ כ\"ו, והבן זה מאוד: \nכפי הנראה ממ\"א, כי אחר שהם אב\"א, ונתן לה בחי' הגבורות, אח\"כ נסתלקו ממנו המוחין, \nוניתנו הגבורות לבדן אל הנוקבא ע\"י אמא, והן דינין קשים, ואז המוחין שנסתלקו שהם \nחכמה וחסדים, שנשארו מקיפים כנודע, נעשו מ\"ן, ונזדווגו אבא ואמא, והוציאו מנצפ\"ך \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אחרים, ונתחדשו, ונתמתקים עתה הגבורות, כי הרי הם דינין יותר רחוקים, וחוזרין לכנס \nכל אלו המוחין, עם זה מנצפ\"ך החדש תוך ז\"א, נמשכין לנוקבא ע\"י, בכל ט' ימי התשובה: \nוכפי הנלענ\"ד משם הוא, שלאה לוקחת הדינין ע\"י אמא, להיותה במקום מכוסה מחזה ולמעלה, \nואחר שננסר לאה כולה, עם עקביים שלה הנכנסים תוך כתר דרחל. נמצא, כי ביום א' דר\"ה \nננסרה לאה, וכתר רחל, ואח\"כ חוזרין המוחין תוך ז\"א, לנסור את רחל מהחזה ולמטה, שכבר \nהיא במקום מגולה, ויכולה לקבלם ע\"י ז\"א עצמו, משא\"כ בלאה. וא\"כ נמצא, כי כל לאה \nננסרת קודם השופר, ביום א' דר\"ה, והנסירה היא שמקבלת גבורות חדשות ע\"י אמא, וננסרת \nאז. ואחר השופר דיום א', ע\"י השופר ההוא עצמו, באותיות באו מנצפ\"ך חדשים לרחל, אלא \nשהם ע\"י הז\"א עצמו, וננסרת כתר שלה ביום א' דר\"ה, ואחר השופר: \nכלל העולה, כי הם צריכין בין ללאה ובין לרחל, הנקראות ירושלים וציון, כנזכר במ\"א \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "צריכות ב' מיני גבורות קשות ומתוקות, והם הישנות קשות, וחדשות מתוקות, אלא שהקשות \nדלאה, לוקחין ע\"י ז\"א, והמתוקות ע\"י אמא, ושתיהן נקרא קשות בערך דיני רחל המתוקות. \nואח\"כ הקשות והמתוקים דרחל, שניהן נמשכות לה ע\"י הז\"א עצמו, אלא שאלו הם קודם \nהשינה, ואלו הם אחר השינה שהוא סוד השופר. נמצא א\"כ, כי המ\"נ נעשה קודם כל דבר, \nואח\"כ נכנסו נה\"י דאמא תוך לאה לנסרה, ויצאו משם לז\"א לנסר את רחל, והבן זה מאוד, \nכן נראה לע\"ד: \nוהנה אח\"כ ביום הב', חוזרת לעלות עד הבינה, ולוקחת בחי' הפנים, כי החיצונית כבר \nלקחה. ונלע\"ד, כי תחלה היו ב' מיני גבורות הנ\"ל קודם השינה ואחר השינה, והם ב' כלים \nהחצון ואמצעי, ועתה לוקחת הפנימית ע\"י אמא עצמה, בסוד ה' תפלות, ה\"ג פנימית, ונעשה \nהכלי הפנימית מהם על ידיהם, ונגדלו בה י\"ס הפנימית, כי כבר ידעת כי ב' כלים ראשונים \nמחוברים זו\"נ אב\"א בג\"א שלו, משם א דצבאות, בין דכלי א', בין דכלי ב', אך בכלי ג' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הם ב' שמות נפרדים, כי אז בהיות לה כלי פנימית אין לה חיבור עמו, ויכולה לחזור \nפב\"פ, כי אז הם רחמים ואין לה פחד להיותה באחור כנודע. ואמנם לאה כבר קיבלה בברכת \nאבות ביום א' דר\"ה, וחוזרה פב\"פ כנודע, אך כל הנ\"ל הוא ברחל: \nובזה תבין מה שכתוב במ\"א, כי תחלה קבלה ה\"ג לצורך י\"ס דאחוריים, ומכללם נעשה גם כלי \nהחצון דיסוד שלה, הנקרא ירושלים. ואח\"כ ע\"י הנסירה אחר השינה, ה' גבורות שניים, \nומהם נעשה ונגדלת הכלי ב' די\"ס האמצעים, ואז חוזר לעשות כלי האמצעי דיסוד שלה הנקרא \nציון, כנזכר במ\"א, ע\"ש מאוד. ואח\"כ שננסרה, לוקחת ה\"ג שלישים, ומהם נגדלה ועושה \nהכלי הפנימית שלישי. והבן זה, כי כל פנימית כולה אין נגדלין, אלא ע\"י הגבורות, \nדוגמת ז\"א הנגדל ע\"י החסדים. א\"כ כשאנו אומרים שניתנה לה ה\"ג, ר\"ל מוחין שלימים \nשלה, אלא שכיון שכל גדלות אינה אלא ע\"י הגבורות לבדם לכן נזכרו לבדם כנ\"ל, והבן זה \nמאוד. וגם לפי שבכל פעם נותנין ה\"ג חדשות, ויסוד שלה, והם ג' מיני כלים שביסוד, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עיין זה במקומו כנזכר. פי' - כי אותן דבין ר\"ה ליה\"כ, הם מיסוד דמלכות חיצונית. \nוביום הכפורים, נעשה יסוד דפנימית. ובה\"ר מלכות הפנימית והבן זה מאוד. ואם נאמר, כי \nבכל המשך יה\"כ, נמשכין בה בכל גופה המוחין שלה, עם הגבורות, ובהגיע עת הנעילה, אז \nנגמרו להתפשט ה\"ג עד היסוד בה ולא יותר. ובה\"ר, במלכות, והבן זה מאוד: \nאמנם ענין ה\"ח שלוקחה ג\"כ, כנודע כי יש מ\"ה וב\"ן בז\"א, ומ\"ה וב\"ן בנוקבא. ובנוקבא \nמקודם ירדו ה' גבורות להתפשט בה, ואח\"כ ה\"ח. והוא היפך מז\"א, כנודע. והטעם - כי \nנוקבא, עיקרה גבורות, ולכן בהם מתחילין, ועיין במ\"א. ונמצא כי אחר שנתפשטו בנעילה \nהה\"ג ביסוד שלה, אח\"כ ירדו הה' חסדים שלה, שלקחם ע\"י אמא עצמה, ונתפשטו בגופה, \nבימים שבין יה\"כ עד ה\"ר, בסוד הסוכה, פנימים ומקיפים, וביום ה\"ר, נתפשטו הה\"ג, גם \nתוך מלכות שבה: \nאמנם אחר שחזרו פב\"פ, תיכך אחר נעילת יה\"כ, אז גם היא מקבלת מוחין ע\"י הזעיר אנפין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "עצמו, כי נכנסו המוחין בז\"א, ואז מאיר בה הז\"א מן החסדים שלו אליה ע\"י הלולב כנודע. \nוביום ש\"ע, אז הוא זווג גמור, ונותן בה הה\"ג, שהם מ\"נ עצמו, ולא הכלים של היסוד \nשלה. אלא בזווג ראשון דבריאת עולם, אז אותן המ\"ן דה\"ג, נעשה רוחא דשדי בגווה, ומאז \nולהלאה כולם הם מ\"ן חדשים, וביום ש\"ע נותן לה גבורות טיפות זרעית, ובפסח ה\"ח: \nכלל העולה, כי תחלה לוקחה רחל ע\"י ז\"א, י' ספירות חיצוניות, ואחר כך אחר השינה, \nלוקחת י\"ס אמצעית ע\"י ז\"א, אך לאה לוקחתם ע\"י אמא, ולפי שאז כבר א\"צ להיותה אב\"א, \nנקרא זה נסירה. ואח\"כ לוקחת י\"ס פנימית ע\"י אמא עצמה ביה\"כ, והם חו\"ג. ואח\"כ חזרה \nפב\"פ, ונמתקת ע\"י החסדים דז\"א המאירין בה, ונגדלת. ואח\"כ יהיב בה רוחא ממש ולא \nכלים, וזה הרוח נקרא מ\"ן ממש, ונותנו לה בסוד זווג ממש, בביאה ראשונה. ואח\"כ בביאה \nשנייה נותן בה ה\"ח דכורין. אך דע, כי מ\"ן, עיקרם גבורות, כי החסדים שבהם טפילים \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בסוד נוקבא שלטא על דכורא. והמ\"ד הם החסדים, והגבורות טפלים להם. ואז יוצאין ב' \nנשמות, זכר ונקבה, וכל אחת כלול חו\"ג. ואחר שהיתה זה בבריאת העולם, כל הזווגים \nשאח\"כ, אע\"פ שהם כפולים, שתחלה יש ביאה ראשונה דגבורות, וביאה ב' דחסדים, כולם \nנקראים מ\"ן חדשות, והן מתלבשין בההוא יומא קדמאה, שהם ה' גבורות וחסדים ראשונים \nדבריאת העולם. ועיין מאוד במקומן, איך יש חצונית ופנימית, ובבחי' א' מהם, נכנסין \nתחלה המוחין בנוקבא, ואינה מקבלתן ע\"י, ואחר כך בו. ובבחי' אחרת, נכנסין המוחין \nתחלה בו, ואח\"כ על ידו מקבלתן: \nענין הנסירה, הנה כשבאים מוחין אל ז\"א, נתקנת רחל מחציו ולמטה אב\"א. אך לאה, אינה \nנגדלת חציה אחור העליון, עד שאלו אורות החסדים המגולים דנ\"ה למעלה ביסוד הבינה, \nויבקעו ויתגלו החסדים, ואז נגדלת גם לאה. והרי נתקנו זו\"נ אב\"א לגמרי בכל ארכו. \nוהנה תיקון ג' אחרונות, וגם תיקון ג' אמצעים דז\"א, שהוא שיבקע יסוד דאמא אשר שם, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נעשה ע\"י תפלת לחש ותפלת החזרה, אך בחי' ג\"ר, זה נעשה מאליו, וזה בענין ויעבור, ואז \nנשלמה לגמרי: \nסוד השינה והדורמיטא - כבר נתבאר אצלינו, כי המוחין דז\"א מסתלקין אז ממנו, וניתנין \nלנוקבא שלא ע\"י ז\"א. ואמנם אל תחשוב שנשאר הוא בלי מוחין, כי אז באים לו מוחין מאבא \nואמא עלאין, ואותן שהיו בז\"א, שהיו מיש\"ס ותבונה, והם ו\"פ תתאין, הם ניתנין אל \nהנוקבא, נמצא שמשיג הוא מעלה יתירה ע\"י הדורמיטא: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער ראש השנה - פרק ג:\nמדרושי החברים - ענין השינה שהוצרכה לצורך הנסירה, כי כמו שהנשמות שלנו עולין למעלה \nבכל לילה, בהיותן ישינים, ואז הם עושין מ\"נ לזווג העליון לצורך עצמן, כדי שיחזרו \nלהתחדש, כי בזמן שבית המקדש היה קיים, היה הזווג פב\"פ לנשמות חדשות, אבל עתה אחר \nהחורבן, התפלות שלנו מועילים לפי שעה להביא נשמות חדשות בסוד אב\"א לבד. וע\"כ אנו \nאומרים יחוד ק\"ש בעת התפלה, לצורך זווג אבא ואמא, כדי שמאותו הזווג ינחיל מוחין \nלבניהם שהם זו\"נ, כדי שיזדווגו אח\"כ בעת התפלה ועמידה כנודע, וזהו בזווג היום: \nאמנם גם הזווג הלילה, אנו מיחדים יחוד ק\"ש על מטותינו. וחסידים הראשונים, לא היו \nאומרים רק פסוקי דרחמי, ושמע ישראל, והוי סגי להו בהכי. אבל אנו צריכין לפרט, \nוהלואי שנוכל לגרום הזווג העליון אחר חצות הלילה, לחדש את הנשמות הישנות. ותחלה אנו \nקוראין קריאת שמע לצורך הזיווג או\"א, וינחילו עטרין לצורך זו\"נ, שיזדווגו גם הם אחר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "חצות, לחדש נשמות. ונמצא, כי כמו שזווג זו\"נ של היום גדול משל זווג הלילה, גם יחוד \nק\"ש של יום, גדול משל לילה, ונתבאר אצלי במקום חר. והנה הוא סוד חדשים לבקרים רבה \nאמונתך, כי המלכות הנקרא אמונתך, היא נעשית רבה וגדולה בכל לילה, ע\"י הכללות של \nהנשמות בתוכה, ואז מתחדשים בתוכה. ובבוקר יוצאין מחודשות, וזהו חדשים לבקרים: \nוהנה בזווג של הלילה, בין אותו של או\"א, בין של זו\"ן, כיון שהוא גרוע משל היום, לכן \nהוא צורך התחלת תיקון לזווג של היום, כי זה של לילה, גורם הכנה ותיקון כלי של היסוד \nדנוקבא, שתוכל אח\"כ בזווג של היום, להעלות מ\"נ. וסוד התבוננות זה הוא, כי הלא עלית \nהנשמה בלילה, הוא ברחם של המלכות, שהוא היסוד שלה, והוא הנקרא יד, אשר הוא סוד \nכוונת הפסוק, בידך אפקיד רוחי, שאנו אומרים בלילה: \nוהענין - כי הלא ה\"ג, הם ה' אותיות אלהים, והם חמשה אותיות מנצפ\"ך, ושרשם הם למעלה, \nבה' מקומות - בחוטמא, בפומא, בדרועין, בידין, באצבען. וכל אחד ממקומות אלו, כלולים \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בו כל הה\"ג, רק שאינו ניכרת שם, אלא גבורה אחת בלבד בחוטמא, ובה כלולין ונעלמים כל \nהה'. וכן הוא בפומא וכו'. ואמנם בסוף הה' מקומות שהוא סוד ה' אצבעות, נתגלו כל הה' \nגבורות, לכן היה נגדו ה' אצבעות שהוא סוד יד הנ\"ל. ויד זו הוא מן בינה, אמא עלאה, \nומשם נמשכה למטה עד יסוד המלכות, ותיקנה, ועשאה כלי. והענין - כי הלא אין אשה \nמתעברת מביאה ראשונה, גם ארז\"ל, אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, פי' - שמן \nביאה ראשונה, נותן הזכר בנוקבא ה\"ג, ואלו הם נשארין בה תמיד, בסוד שם ב\"ן, דההוא \nרוחא דשדי בגווה, ובכחם מעלה מ\"ן תמיד בשאר הביאות, ויש שמה מקום לקבל הטיפה, \nולציירה בצורת ולד, ואם לא היתה אותה כלי, היו כל הטפות הולכות לבטלה, ולכן אין אשה \nמתעברת מביאה ראשונה, כי אותה הטיפה עושה כלי, ואין וולד מצטייר עד שיהיה תחלה \nבחינת כלי. ואמנם בימים הראשונים היו מוציאין הבתולות באצבע, והיו ממעכים ביד: \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "והענין, כי כדי שביאה ראשונה לא יהיה לבטלה, לכן היו ממעכין ביד, שכבר תהיה כלי שבה \nמתוקן, ואז תוכל להתעבר מביאה ראשונה. והנה גם בחי' זו היתה בנוקבא העליונה מלכות, \nכי ירדה היד העליונה של אמא ביסוד שלה, ושם מיעכה ביד, ונשארו אותן הה' אצבעות \nלצורך כלי המלכות. וז\"ס מקדש אדני כוננו ידיך, פי' - המקדש הנקרא אדנ\"י, כוננו אותו \nידיך העליונים. ואמנם כאשר המוחין נסתלקו בכל יום, כנודע שהם נה\"י דאמא, כמ\"ש שגם \nהידים שלה, שהם יותר גבוהים הם מסתלקין משם, ולכן בלילה אנו צריכין להמשיך אותן \nידים עליונים, ולתקן לה בחי' כלי לצורך זווג היום, ולכן אין זווג זה מועיל לנשמות \nחדשות, רק לחדש נשמות הישנות, דוגמת מה שגם הכלי שלה נתחדש בלילה בק\"ש בבשכמל\"ו, \nכמבואר אצלינו. ואחר שאמרנו ק\"ש, ונעשה בה בחי' הכלי, אז אנו אומרים בידך אפקיד \nרוחי, באותו היד שנתקנו שם, אפקיד רוחי כדי שתתחדש: \nואח\"כ בזיוג היום, כבר יוצא הכלי מתוקן, ועושה נשמות חדשות, רק שהוא בסוד אחור \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "כנ\"ל, וכן הוא באו\"א, כי פסוק שמע ישראל של לילה, אנו עושין בו בחי' כלי של אמא \nעצמה, מן הידים היותר עליונים ממנה, וכן היא מורידה אח\"כ אחר שנתקנה, היא מורידה \nהידים שלה, לעשות כלי למלכות בבשכמל\"ו. ובק\"ש של שחרית בפסוק שמע ישראל, אז \nמזדווגים או\"א זווג גמור, וכח אותן המוחין, נותנת היא ג\"כ למלכות בבשכמל\"ו, להוציא \nנשמות חדשות כנ\"ל, וכן נזכר בתיקונים, כי שמע נגד בינה, ובשכמל\"ו נגד מלכות. והנה \nלפי שבאצבעות ידו שמאלית נתגלו ה' גבורות, כי ה\"ג נתגלו באצבעות היד, לכן הוצרכו \nלסמוך את המלכות בכל יום בתפילה של יד, לקשרה בזרוע שמאל, שהוא נגד ה' גבורות דא\"א, \nשהוא שורש הדינין כולם, ועל ידם יתמתקו כל הדינין שבה, כנודע כי אין מיתוק הדין אלא \nבשרשו. ואמנם כבר ידעת, כי המלכות נקרא אסתר, אשר רחמה צר, וחביבה על בעלה היא, כי \nתמיד בתולה ומעיינה סתום, ולכן בכל יום אנו צריכים לחדש בה בחינת כלי שבה: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "והנה דוגמת מה שביארנו, בעליות נשמות בעת שינה בלילה, כן הוא סוד השינה ודורמיטא \nבז\"א, כי נשמתו עולה למעלה אל הבינה, להיות שם בסוד בחי' מ\"נ, כדי לזווג את או\"א \nשישפיעו באותו זיווג מוחין לצורך המלכות כדי לבנותה ולהגדילה כמוהו. ואמנם אם גם \nשניהן זו\"נ היו עולין בסוד מ\"נ, הנה אז היתה צריכה לקבל המוחין של ידו, ובזה לא \nהיתה נגדלת כמוהו שיעור מדתו, כיון שהארתה באה על ידו, אי אפשר שתהיה שוה אליו, \nולכן הוא לבדו עולה בסוד מ\"נ, ואח\"כ המוחין ניתנין לה שלא ע\"י: \nוהנה הנשמות אנו רואין בסוד השינה, שעולין של זכרים ושל נקבות, והטעם, שכיון שצורך \nמ\"ן אלו של הנשמות, הם לצורך התחדשות הנשמות של הזכרים ושל הנקבות עצמן, לכן צריכין \nלעלות בין זכרים בין נקבות, כי מ\"נ של הזכרים מועילים לצורך הנקבות, ומ\"נ של הנקבות \nמועילין לצורך הזכרים, כי לעולם אין המ\"ן עולין אלא לצורך זולתן. וכן כשצריכין זו\"נ \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "מוחין, אז עולין שניהם בסוד מ\"נ, והז\"א מעלה מ\"נ לצורך הנוקבא, ונוקבא מעלה לצורך \nז\"א, ואז כיון שבא השפע לשניהן, א\"כ מוכרח הוא שתהיה הנקבה טפילה לזכר. אך כשהמוחין \nלצורך הנוקבא לבד, אז עולה הז\"א לבדו בסוד מ\"נ, ואז היא נוטלת מוחין שלה לעצמה שלא \nעל ידו, כי אין באים מעורבים יחד מוחין שלו ושלה כדי שיטלם הוא תחלה הכל. והרי \nבארנו דרוש זה היטב כמו שקבלתי אני חיים ממורי זלה\"ה: \n \n", "en": ""}]}
