פרי עץ חיים — שער השופר - פרק ד:

שער השופר - פרק ד: אמנם עתה נשאר לבאר לנו, מציאת סדר התקיעות תשר"ת תש"ת תר"ת, ובזה נבאר מ"ש בזוהר פרשת אמור דנ"ד סדרא קדמאה, סדרא תנינא, סדרא תליתאי. דע, כי כבר בארנו, כי ביום ר"ה ננסרין הדינין, וסוד הענין, לפי שאחורים של ז"נ הם כולם דינין, כי כולם הם סוד אלהים, ולכך הם דבוקים זה בזה אב"א. וכשרצה המאציל העליון להחזירה פב"פ עם בעלה, הוצרך לנסר כל הדינין אשר באחור הז"א, ולתתם כולם אל הנוקבא, וישם חסדים במקומן, בסוד ויסגור בשר תחתנה, ואז יהיה הזכר כולו חסדים, והנוקבא כולה דין, ובזה אין להם שום דבקות זה עם זה אב"א, ויפרדו איש מעל אחיו, ואחר כך יתבסם דיני הנוקבא, ויחזירה פב"פ: אמנם קודם הנסירה, צריך שתקדים סוד השינה, וע"י השינה אז בא הנסירה, והנה סוד השינה הוא סוד הסתלקות פנימית הז"א למעלה, והוא סוד המוחין שלו, והם חו"ב חו"ג אשר נתלבשו בנה"י דבינה כנודע, ונכנסו בג' חללי דגולגלתא, ועתה חזרו לצאת ממנה נה"י דבינה, עם

הד' מוחין המתלבשים בתוכה, ויצאו ממנו למעלה בראש ז"א, בסוד א"מ לבד, ואז נשאר הוא ישן: אמנם כבר ידעת, כי הז"א בשורש שלו תחלה, היה סוד ו"ק לבד, ונתעלו אח"כ חג"ת שלו בסוד חב"ד שלו, כדי שבתוכם יתלבשו הנה"י דבינה עם המוחין, א"כ הרי כי בחי' חג"ת העיקרים הראשונים, אשר עתה יקראו חב"ד, הם ישינים עתה, כי נסתלקו מהם המוחין, ואלו הג' קוראם בזוהר אברהם יצחק יעקב: ודע, כי אלו המוחין שנסתלקו מן הז"א, הנה הם חו"ב חו"ג, והם מתלבשים בנה"י דבינה. ודע כלל אחר, כי חו"ג אלו שהם ב' עטרין, בהיותן מלובשים ביסוד דבינה, יש בנתיים בחי' א' המחברם, והוא נקרא ת"ת, וז"ס הדעת המחבר שניהן. נמצא כי ב' עטרין אלו עם הבחי' המחברם נקראים חג"ת, והם מוחין של אברהם יצחק יעקב הנ"ל, ונקראים רישי דלהון:

ואמנם דע, כי כאשר נסתלקו אלו המוחין מרישא לז"א, נשארים על ראשו בסוד א"מ. אך דע, כי ב' מוחין לבדם שהם חכמה וחסדים נשארין בסוד א"מ, אך בהמוחין אחרים בינה וגבורה, נסתלקו עם הבינה עצמה מלובשים בה, ולא נשארו אפילו בסוד א"מ. והב' אחרים יצאו מנרתקן שהוא נה"י דבינה, ונשארו ברישא דז"א בסוד א"מ. וז"ס הנזכר פרשת אמור דצ"ט, תא חזי, כד האי שופר עלאה דנהירו דכולא ביה אסתלק, פי' - כי השופר הוא נה"י דבינה, אשר בתוכם מתלבשים המוחין, וז"ש דנהירו דכולא ביה אסתלק, ר"ל שנסתלקו עם המוחין למעלה, ויצא מתוך רישא דז"א, ובזה לא נהיר לבנין, ואז נשארים ישינים בסוד דורמיטא: גם בזה תבין מ"ש בזוהר שם, אברהם לא איתדבק בהאי נהר כמו יצחק, פי' - כי סוד החסדים והחכמה, שהם מצד אברהם לא נסתלקו עד הבינה, רק נשארו בסוד א"מ. משא"כ ביצחק, שנסתלקו עם ההוא נהר שהוא בינה. אמנם עתה כוונתינו להחזיר אלו המוחין עצמן, שיצאו

מכאן, ויתלבשו בשופר עצמו שהוא נה"י דבינה, ויחזרו להתלבש במוחין דז"א. ונבאר תחלה סוד תשר"ת הראשונה, היא תקיעה, והנה תקיעה בסוד אברהם, והנה תוקעין, ומעלין זאת התקיעה היוצאת מפיו, שהוא סוד ההבל שהוא מלוי ס"ג, והנה כל הבל הוא סוד א"מ, ואז עולה ומטי לגבי דאברהם, פי' - שמגיע עד אברהם עצמו, שהוא חסד של ז"א, כי שנעשה אח"כ ממנו סוד חכמה חללא דגולגלתא אשר הוא ישן כנ"ל, ואז אח"כ עולה למעלה, בסוד ההוא עטרא דחסדים, מוח חכמה העומדים בסוד א"מ כמש"ל, ואז מושך אלו הב' מוחין בינה וגבורה שנסתלקו למעלה עם הבינה כנ"ל, ומורידין למטה אצלו בסוד א"מ, ובזה הם כל הד' מוחין בסוד א"מ. והוא עתה בסוד כסא עם ד' רגלים, וזה שאמר ואתער הוא ואתקין לכורסייא, כי ד' מוחין הם עתה בסוד ד' רגלים, וז"ס והוכן בחסד כסאו: ולזה יאמר ומטי לגבי דאברהם, שהוא כלי לקבל המוח, ושרייא ברישא, היא המוח עצמו. אמנם לא תמצא ביעקב ויצחק שיאמר בלשון זה, ושרייא ברישיה, לפי שעתה הכוונה שלו הוא,

שישרו וינוחו שם ממש, להוריד ב' המוחין אצלו בסוד א"מ. אבל ביצחק ויעקב, אין הכוונה לנוח ולישאר שם, רק להורידן בפנים בסוד מוחין: והנה עם תקיעה זו, הוא אותיות תקעי"ה, כי לשון תקע הוא מלשון נתקע ביבמתו, שהוא לשון זווג. וי"ה הם או"א, הנה ע"י זווג ותקיעה זו, נמשכין מן חכמה שהם ב' מנצפ"ך גי' תקע, עם י"א, ונמשכין א' לבינה בנקודת יסוד שבה, וא' מנצפ"ך למלכות, וז"ס ה' בחכמה יסד אר"ץ, כי ע"י חכמה, נמשכין מנצפ"ך למלכות הנקרא ארץ ביסוד שבה, וז"ס יסד ארץ ולא אמר ברא ארץ, או יצר ארץ. והנה ב' מנצפ"ך אלו, הם א' לבינה וא' למלכות, נמשכין ע"י הב' מוחי שאמרנו, שהם בינה וגבורה, מנצפ"ך א' בסוד הבינה דז"א, מנצפ"ך ב' בעטרא דגבורה, שהוא עטרא דמלכות. (ס"א נמשכין אותן ב' מנצפ"ך בב' מוחין דז"א. א' לבינה דז"א, וא' לעטרא דגבורה, ועל ידו יורד המנצפ"ך הב' אל המלכות): וענין המשכת המנצפ"ך מן החכמה, עם היותן גבורות, הטעם הוא, כי שורש החכמה הוא לעולם

גבורה, כנודע כי גבורה דעתיק הוא בחכמה דא"א, הרי כי לעולם שורש החכמה הוא גבורה, והרי איך ע"י תקיעה זו שהיא סוד אברהם, ננסרו דינין דמנצפ"ך לתתא: אח"כ סוד השברים הם בסוד יצחק. והענין הוא - להוריד אותן הב' מוחין בינה וגבורה בפנים, והטעם שאלו מקדימים לכנס, כי הוא יום דין, והם מקדימין תחלה. והנה אם היו נכנסין הב' עטרין ביחד, היו מתלבשין כדרכן ביסוד דבינה, שהוא הלבוש שלהם כנודע, אך עתה שאין החסדים יורדין עצמן, א"כ אין יסוד דבינה יורד עדיין. וא"כ כאשר יורד בינה וגבורה למטה, צריך שיוכללו שניהן בהוד של הבינה, וע"י התקיעה שברים אלו, יורד ההוד של בינה עם ב' המוחין, שהם בינה וגבורה בתוכם, ואז נעשית הבינה בג' פרקין דילה עד הוד דז"א, שהם ג"כ ג' פרקין בג"ה, ואז ההוד של ז"א הוא מוח של המלכות, והרי עתה המלכות היא מאירה בסוד מוחין, כי עד עתה לא היה לה מוחין, כי הנה"י דז"א אשר הם

מוחין אליה, אין עתה בתוכם סוד מוחין, שהם ג' פרקין תתאין של נה"י דבינה, הנכנסין בנה"י של ז"א. ועתה שנכנסה בבינה עם ב' מוחין, הרי האירו בו המוחין ג"כ: וא"ת, והרי קרא אמר, ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן, ולא על הנוקבא, ואם גם הנוקבא לא היה לה הארת מוחין, א"כ גם היא היתה ישינה. והתשובה, כי אז היתה מאירה הד' קשר של תפילין ש"ר מאיר בה בסוד מוחין. וא"ת, כי גם אותו ד' של קשר, מנין יש לה מוחין, הלא אחר ששני מוחין בז"א ויוצאין משם אח"כ בסוד התפילין, ומשם אח"כ חוזר ויוצא סוד הקשר הזה, ואם הזעיר אנפין בעצמו אין לו מוחין, איך תהיה הארה אל הד' הנמשך משם. והתשובה, כי הלא ד' הוא סוד הארת מלכות של הבינה, והנה עתה כשנסתלקה בינה מן הז"א, הוא שנסתלקה מלהאיר בו, אך לזו המלכות שהוא סוד המלכות שלה עצמה, אדרבה עתה שיוצאת משם, תאיר יותר בה, ומשם למעלה יאיר בה בסוד א"מ אור גדול, ומשם

נמשכת אל מלכות תחתונה, ואינה ישינה: ונחזור אל הענין, כי בשברים, יצחק שהוא גבורה דז"א, הנעשה בינה, והוא הישן, עולה בהבל זה עד כלי מוח ז"א, ומושך בינה ועטרא דגבורה, תוך הלבוש שהוא הוד בינה, ויורד בקו שמאל דז"א עד הוד ז"א, ומשם נעשה מוח למלכות כמ"של. וסוד התרועה, להעלות עטרא דגבורה מהוד, להכניסו ביסוד דבינה, וגם עטרא דחסדים ומוח חכמה נכנס בנצח דבינה, ונמצאו כולם בנה"י דבינה, כדרך הנחתן. ותקיעה אחרונה, להכניס כולם בחללי דגולגלתא דז"א, ומתפשטין של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו: נ"א, תרועה - יכוין, שיעקב ודוד שהוא הת"ת דז"א, הנעשה דעת, והוא הישן, עולה בהבל זה עד כלי מוח דז"א, ומושך חכמה תוך נצח דבינה, והחסד תוך יסוד בינה, ואז עולה עטרא דגבורה מתתא לעילא, מהוד דבינה, ונכנסה במקום הראוי לה שהוא יסוד בינה, וז"ס עלה אלהים בתרועה, והבן זה: ויכוין, כי תרועה עם ה' אותיות והכולל, הוא גי' ע"ס מ"ב, וג' אהי"ה במלואיהם

הנודעים, ויכוין כי פסת"ם במלוי כזה - פ"א סמ"ך ת"ו מ"ם, ואדנ"י מלא גי' תרוע"ה: תקיעה, יכוין שיעקב מכניס נצח ויסוד אימא, עם המוחין בז"א, ומתפשטין המוחין בג' חללי דגלגלתא דז"א. הרי לפניך בקיצור, שבתקיעה ראשונה, עמדו כל הד' מוחין בסוד א"מ. ובשברים, נכנסו תחלה רק ב' מוחין בינה וגבורה דז"א, עם הוד אימא, ואין זה מקום הראוי להם. ובתרועה נכנסו ב' מוחין אחרים, רק בלבושם הראוי להם, שהם נצח ויסוד אימא. ובתקיעה אחרונה, נכנסו אלו הב' מוחין בז"א הראוי להם. ועוד יכוין ג"כ שם פסת"ם עם ד' אותיות והכולל, כדלעיל בתקיעה א'. גם תקיעה עם ה' אותיות והכולל, גי' אנקת"ם. הרי נרמז בתקיעות אלו, כל שם דברכת כהנים. והנה מספר כל הטורמיטין דתשר"ת זה, הם לא"ה, ל"ו טורמיטין כמנין אותיות דפשוט ומלא ומלא דמלא דב"ן, שהווי"ן שבו מלאים אלפין במלוי המלוי, כי זה הב"ן הוא בלאה כנודע, כי ב"ן דרחל אין בו רק ל"ג

אותיות, ששם הוא ד"ל מן האלפי"ן כנודע. ובזה נשלם סדרא קדמאה: ועתה נתחיל סדרא תנינא דתשר"ת - תקיעה, תקיעה זו כמו תקיעה א' דסדר הא', רק יכוין כאן להכניס פרק ב' דמוח חכמה בחסד ז"א, כי נודע שכ"א כלול מג' פרקים, וימשוך הבל זה בבריאה, וכל הכוונות הנזכרות בתקיעה א'. שברים, הכוונה כמו בשברים דסדר קמא, רק יכוין להכניס פ"ב דמוח בינה בגבורה דז"א, וימשיך הבל זה בבריאה. תרועה, הוא כמו תרועה א', רק יכוין להכניס פ"ב דמוח דעת עטרא דגבורה בת"ת ז"א, וימשיך הבל זה בבריאה. תקיעה, יכוין להכניס פ"ב דמוח דעת דעטרא דחסד בת"ת ז"א, וימשיך הבל זה בבריאה: סדרא תליתאי - תקיעה, יכוין להכניס פ"ג דמוח חכמה בנצח ז"א, ויחזור ההבל לאצילות. שברים, יכוין להכניס פ"ג דמוח בינה בהוד ז"א, ויחזור ההבל לאצילות. תרועה, יכוין להכניס פ"ג דמוח עטרא דגבורה ביסוד ז"א, ויחזור ההבל לאצילות. תקיעה, יכוין להכניס

פ"ג דמוח עטרא דדעת ביסוד ז"א, ויחזור ההבל לאצילות: שער השופר - פרק ה: בענין הוידוי של ר"ה, הנזכר בזוהר פנחס ח"ג דרל"א, דבעי בר נש לפרש חטאוי, ובמ"א אמר להיפך, היה אומר מורי ז"ל, ונהג להתודות בין שפתיו, שלא ישמעו דבריו, ואמר, כי מקום הזוהר שאוסר אינו אוסר אלא בקול רם, והמקום המתיר, הוא בלחש דווקא, ואפילו בלחש לא היה מתיר אלא בעת תקיעת שופר דמיושב, (ס"א והוידוי יהיה מעומד) והטעם, כי אז השטן מתערבב, ודברי הוידוי של אדם עולין למעלה ע"י קול השופר, ובאמצעותם לא יש קטרוג עליו. (בס"א, מ"כ צריך לכוין בסדר תקיעות כנודע, יכוין בשמוע אותם על ע"א ש"ד ג"ע): גם היה מנהג מורי ז"ל לבכות בר"ה וביה"כ, ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו, אין נשמתו טובה ושלימה. גם אמר, כי מי שבוכה אז מעצמו, ומעורר אז בבכיה גדולה מאליו, כי אותה שעה דנין אותו בב"ד של מעלה, ונפשו מרגשת, ולזה בא לו בכיה:

כבר נתבאר, כי בלחש דמוסף, עולים שניהם בגבורה דבינה, ויכוין בהוי"ה בנקוד שורק בו', נגד יסוד, הנקרא מוסף, כמ"ש כבר בשער השבת. ויאמר ג' ברכות ראשונות - אבות, וגבורות, וקדושת השם, ומפני חטאינו וגו', ובחדש השביעי וגו', ואח"כ יאמר עלינו לשבח בכוונת שנתבאר כבר בתפלת חול ע"ש. ואח"כ יאמר אוחילה לאל כו', וישלם סדר עלינו שלו. ואח"כ יקדים פסוקי כתובים לפסוקי נביאים. ואח"כ אלהינו כו', מלוך על כל העולם כולו כו', ויחתום מקדש ישראל ויום הזכרון. ויתקע ג"פ תשר"ת. ויכוין בהם כמו מיושב, אלא ששלושים קולות אלו הם בבינה, ול' קולות אלו דמוסף דלחש, הם לבטל יצרה"ר דגילוי עריות. עקדת יצחק היום לזרעו תזכור, אמר לי הר"ר יצחק כהן, כי נראה לו ששמע מפי מורי ז"ל, שהסדר האמיתי הוא לזרעו, ולא כאותם שנוהגים לומר לזרע יעקב: היום הרת עולם, סוד קיבוץ כל הדינין ברחם הנוקבא, הן דינין דכורין הן דינין נוקבין

שהם שכ"ה ופ"ר כנודע, והיא גי' הרת, ולכן היום דין, והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים: להרח"ו ז"ל, ענין זכרונות מלכויות ושופרות הוא, כי בר"ה נבראו זו"ן, בסוד זה היום תחלת מעשיך, והנה נוקבא דז"א, שיעור ט"ס שלה נגד נה"י דז"א. נמצא כי נה"י דז"א, הם ג' של ג"ג, וכנגדן ט' ברכות של ר"ה, ג"ר וג"א וג"ת. ואלו עצמן, הם סוד מלכיות זכרונות שופרות, אמנם י' למלכיות, לכלול נה"י דנוקבא דז"א בחג"ת שלה נקרא מלכיות כי הם שיעור קומתם מנה"י. וזכרונות, לכלול חג"ת שלה בדעת שלה. ושופרות, לכלול כולם בחב"ד. ונקרא שופרות, ע"ש בינה, הנקראת שופר. ע"כ מהרח"ו: ומה שאנו אומרים בר"ה היום הרת עולם, ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה, ואיך יצדק ע"ז אלו ואלו דברי אלהים חיים. והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומ"א חדא ולא פליגי. כי בתשרי היה העיבור, וכן

אותיות תשרי, והם אותיות ראשית. ובניסן היתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה, וכן מורה ניסן ענין נס, ובו היתה הגאולה בנס. וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך. וכן אמר כאן, היום הרת עולם לשון הריון, ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון: וכאן מדבר על אדם, אע"פ שאותו עולם עצמו בכ"ה באלול נברא, ומן האדם יובן העולם, ונקרא האדם עולם מלשון העלם, לפי שהנשמה מתעלמת בתוכו, שנמצא שגוף האדם הוא הנקרא עולם, וזשארז"ל כי הולך אדם אל בית עולמו, כי גם שם נתעלמה הנשמה לעה"ב, כמו שמתעלמת תוך הגוף בעה"ז, כי לכל צדיק וצדיק יש עולם לפי כבודו, והיא הלבוש שעשה לו במצותיו אשר סיגל בעה"ז. וכן הגוף בעה"ז, כמו לבוש אל הנשמה, וכן לכל א' וא' נותנין לו את אשר תיקן לעצמו, וזהו מה שאמרו לר"א בן פדת כשהקיז דם, ולא היה לו אלא שום א', ונתעלף, ואמר לו הקב"ה אם תרצה אחריב את העולם וכו', וכי כל שאר הצדיקים שבעולם

שהיו אז באותו הדור, מה תהא עליהם אם יחריב העולם בשביל ר"א, אלא העולם שאמר, היה על גופו של ר"א, שימות אז וישוב לעה"ז, ולכן אמר שמא יצא במזל עשיר שאם היה מחריב העולם כפשוטו, בהכרח הוא היה בורא אותו במזל טוב, אלא בהיותו מתגלגל, אז עדיין היה בו מסופק: אח"כ יאמר אתה זוכר, ובי' פסוקים דזכרונות, יכוין לי' פרקין דרחל, ט' דקו אמצעי שלה שכנגד יסוד ז"א, ומלכותה הרי עשר. ויאמר ועקידת יצחק לזרעו תזכור, ולא כאותם הנוהגים לומר לזרע יעקב תזכור. וחותם בא"י זוכר הברית. ויתקע ג"פ תש"ת, ויכוין בהם כמו בתש"ת דמיושב. היום הרת עולם, ואח"כ אתה נגלית כו'. ובי' פסוקים דשופרות, לי' פרקין דרחל, ט' דקו שמאל שלה שכנגד הוד ז"א, ועם מלכותה הוא עשר. ואח"כ תקע בשופר גדול כו', וחותם שומע קול תרועת כו', ויתקע ג"פ תר"ת, ויכוין בהם כמו מיושב. היום הרת עולם וגו', ג' ברכות אחרונות די"ח: אח"כ מחזיר הש"ץ התפלה ובחזרה עולה בבינה דבינה, כי דעתן של נשים קלה, לכן אין

עולין בסוד הדעת, כי אין להם דעת, רק עולים בבינה דדעת, והיא גבורה דא"א כנודע. ואומרים בו קדושת כתר. ובאי"ה, אם ירצה ישאל או עושר מופלג לעבודתו, או בנים צדיקים וחכמים, או להשיג רוח הקודש. ובשלשים קולות דחזרה, שהם ע"ד הל' דלחש, יכוין לבטל בהם יצה"ר דש"ד. ובי' קולות דקדיש תתקבל, יכוין לבטל יצה"ר דלה"ר. וכבר נתבאר שהמאה קולות הם נגד ס"ג ומלואו. ומספר כל הטורמוטין של מאה קולות, הם תת"ק, לשבר כח הדין דאלהים פשוט, ושד"י מלא שעולים תת"ק, כי שד"י משבר הדין דאלהים. ויכווין עוד כי הטורמיטין של י"פ תשר"ת, הם מנין שט"ן ע"ה, ותכוין לבטל כח השט"ן ע"י טורמיטין אלו. והטורמיטין של י"פ תש"ת, הם כמנין ר"ע, לבטל היצה"ר הנקרא רע, הממונה על הלאוין, דינין תקיפין שהם שברים כמ"ש לעיל. וכן הוא מספר הטרמוטין של י"פ תר"ת, לבטל היצה"ר הנקרא רע הממונה על ביטול מצות עשה לבטלם, ואינו דינו קשה כמו השברים, והבן זה

מאוד, ובזה נשלם סדר מוסף: בענין השינה, נלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה, שהטעם לפי שעד התקיעות הוא ישן, כמבואר אצלינו, ועתה התעורר, וכמ"ש הרמב"ם ורבינו יעקב בעל הטורים, כי תקיעות שופר לומר, עורו ישינים מתרדמתכם, והוא ע"ד הנ"ל. ונלע"ד כי הוא לשון מדרש רז"ל, שכוונו לדבר זה. וכבר בארנו, כי עד יום ב' נקרא עדיין ישן, וכוונתינו לעוררו, לכן ראוי שלא לישן בר"ה. אך לעד"נ ג"כ ששמעתי ממורי זל"הה, שאין זה אלא עד חצי היום, כי אח"כ כבר נתעורר ע"י המוסף והתקיעות, ואני ראיתי שהוא היה ישן אחר חצי היום: ובמנחה דר"ה דיום א', חוזרים שניהם בגבורה דו"ק דמלכות. ובחזרה, עולים בבינה דמלכות שכנגד פ"א דהוד ז"א כנודע, כי גם היא מצד עטרא דגבורה כנודע, וגם היא דעתה קלה ואין בה דעת, לכן עולין בבינה שבה: נכון לילך ביום א' דר"ה, קודם שקיעת החמה, אל מעיין ובאר של מים חיים, וטוב אם יהיה חוץ לעיר, ולומר שם (י"ג מדות) י"ג מכילין דרחמי של מיכה המורשתי, מי אל כמוך וכו',

עד מימי קדם, שהם י"ג ת"ד דא"א. ומנהג טוב לומר אחר מנחה קודם שקיעת החמה, ולכוין אל פירושים איך הם נמנין לחשבון י"ג ת"ד, נגד י"ג מכילין, והיכן מקום כל א' וא' בדיקנא, שתכוין באיזה מקום בדיקנא הם רמוזים: והנה מי אל כמוך, יש ב' תיקונים שהם - יכבוש עונותינו, ותכווין אותו ניקוד נוצר חסד די"ג מכילין. והב', ותשליך במצולות ים, ותכוין נגד תיקון לאלפים. והכוונה, כי מקום הדינין למעלה, הוא התיקון דלאלפים, כאשר בארנו בענין מצולות ים. ונוצר חסד הוא הכובש העוונות, והכוונה הוא, לכוין להמשיך מן נוצר חסד ההוא, מזל החסד, הוי"ה דיודין כמנין חסד, וממנו תאיר אור לאלפים, שהוא תיקון ט', והוא שם אהי"ה דההין, ועולה קס"א עם י' אותיות, והוא גי' אלפים, ונקרא כן, ע"ש ג' שמות המתחילין באלפין, שהם - אהיה, אלהים, אדני. ותכוין להמתיק אלהים אדני, הנקראים מצולת ים, כי אלהי"ם אדנ"י הם שורש הדינין, הנקרא מצולת ים. והנה אהי"ה דיודי"ן העולה קס"א כנ"ל, ע"י

השפע שהשפיע בו נוצר חסד, כנ"ל לאלפים העולה קס"א, הנה ממתיק אח"כ אלהים אדנ"י, שהם מתחילין באלפין, הגם כי הם במנין קס"א העולה לאלפים, (ר"ל עם ט' אותיות וכולל) ואז ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהוא תיקון ט' של מי אל כמוך: ואז, אותן החטאים שעשה האדם, שהם אותן המזיקים אשר ברא ע"י חטאו, הם יורדים במצולת ים, וסמאל ונחש שהם צלמות, אינם יונקים מלמעלה, שכבר נמתק שורש יניקתם שהם הדינין, והם אדנ"י אלהים, ואינם יונקים מהם. לכן תכוין באמרך ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהם הקליפות שבעון, ואינו משליך אותם, אלא כובש אותם, לכן אמר חטאתם שלא לנוכח, ולא אמר חטאתינו, שהכוונה להשליך הקליפות שבעון, ובזה יכבוש עונותינו, ותשליך אותה הקליפה במצולת ים. ולפי שאין חטאת וקליפה שאין בתוכה ניצוץ קדושה ע"י חטאת, לכן בהגיעך אל ונקה מזל י"ג, שהוא אהי"ה דיודין העולה קס"א כמנין אלפים, וכמנין אלהים

אדני כנ"ל, הנה אז תכוין בונקה שהוא קס"א כנ"ל, ולשון ונקה לשון נקוי הכסף מן העופרת, והוא המברר והמנקה קדושה מתוך הקליפה. וכן צריך שתכוין, ג"כ באמרך ותשליך במצולת ים כל חטאתם, תכוין שתשליך כל חטאת וכל מקטרג במצולת ים עליון, לכן טוב לאומרו על שפת הים, או באר מים חיים, או מעיין נובע כנ"ל, וינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים וכו': כבר נתבאר הטעם, שאנו עושין ב' ימים דר"ה, אף בא"י. וביום זה הדינים דחכמה שלו עד ת"ת ז"א, שירדו בכתרה ביום א', יורדים ביום זה בחכמתה, הננסר מפרק עליון דנצח ז"א כנודע, וכל הדינים מושרשים בו, לכן הוא י"ט כמ"ש כ"ז לעיל. ויום זה הוא דינא רפיא: ויכוין בכניסתו לבה"כ, הוי"ה בניקוד צבאות נגד רחל, וג"כ משולבת באהי"ה כמ"ש לעיל. ובערבית בליל ב' דר"ה, עולה בגבורה שבדעת שלה, שהוא נגד פ"א דיסוד ז"א כנודע, וה"ג של הדעת הם עדיין בכח בראשה, ועתידים להתפשט בה, כמו ה"ח בזכר כנודע. ובליל א' עולה

עד הגבורה שבו"ק שלה, שהיא נגד הוד שלו כנודע, ומקבלת דרך חוץ ממנו, כי כבר נסתלקה האימא מז"א, ונשאר ישן, רק מגיע אליה דרך חוץ, בהיותה עומדת בהוד שלו, ואח"כ הוא נוטל בהוד שלו, והבן: ואינו צריך לחפש גם בליל ב' אחר פרי חדש לברך שהחיינו. למחרת מתפלל כיום א' דר"ה. ובמזמור דמעמקים, יכוין ג"כ לעומק ראשית, אלא שהוא בבחי' חיצונית העולמות כמ"ש כבר. וכשתוקעים שופר ביום זה, נמתקים הדינים ברחל פעם ב', כמ"ש כ"ז באריכות ביום א' דר"ה. וכל העליות ביום זה, הם כמו ביום א', ואין הפרש ביניהם, וחזור בהם היטיב: כבר נתבאר, הפעולה הנעשה בכל יום מימי תשובה, ויכוין בכל יום הנסירה השייך לו, כמ"ש כבר. ובימים האלה יעשה תשובה גמורה, כי בכל יום מוחלין לו מה שחטא ביום ההוא לעולם, ויתנהג בטהרה בכל מה דאפשר בימים אלו. וילמוד קבלה בהם, ללמוד ממנו תיקון הראוי לכל מה שפגם בעוונותיו. וכבר נתבאר תיקוני עוונות במקומם, לכל פגם ופגם: