{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "135", "title": "פרי עץ חיים — שער חג הסוכות - פרק ב:", "hebrewTitle": "שער חג הסוכות - פרק ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/135/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/135/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער חג הסוכות - פרק ב:\nסוד הסוכה, מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, בסוד דוד, שהוא בחי' המלכות, אמר \nזה, מכל - כי כל נקרא היסוד, והוא המלמד אותה, ומה שמלמד אותה הם ב' דברים, תורה \nשבכתב ותורה שבע\"פ, שהוא ממשיך אליה הטפה מחו\"ג דאבא, והיינו תורה שבכתב. ומאמא, \nדהיינו תורה שבע\"פ. וזה מלמדי. והשכלתי - ע\"י יסוד דז\"א, שהוא המשכיל אותה כנודע, \nכענין משכיל על דבר, הגורם להיות המשכיל על דבר, שהוא המלכות. גם הוא יהיה לו חלק \nמאור הנשפע, וז\"ס ימצא טוב. והנה היסוד עצמו, הוא המלמד, שהוא ה מתגלה אליה. ולפי \nשנכללים בו ב' היסודות - סוד אבא, שמגיע עד היסוד דז\"א. וכן יסוד דאמא, המחיצות \nיורדות עד למטה וכלולים, לכן אמר מכל מלמדי השכלתי, לשון רבים: \nואמר כי עדותיך שיחה לי, עדותיך - הם הב' דעות, וזהו עדות, דעות, כענין אל דעות ה', \nשהם ב' היסודות דאמרן דאו\"א, שיחה לי - הנה שיחה הוא הדיבור בלחש וחשאי ובהסתר, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כענין שיחת אנשים. והכוונה, כשהדיבור דז\"א מתגלה ומלמד אותה, גם ב' היסודות דאו\"א, \nשהם עדותיה, הם מדברים ומשפיעים ומאירים בה בלחש ובהסתר, שהם אינם מתגלין, אלא הם \nבכח נעלמים ונסתרים בתוך יסוד של ז\"א: \nוהנה יסוד דאמא שסיום שלה הוא בשליש הת\"ת שלו, הוא סוד סכך הסוכה, והיא נקראת סוכת \nשלם. ואור המחיצות, יורדת ונמשכת עם החסדים המתגלים מיסוד שלה, הם דפנות שבתוכה. \nולכן אמר ת\"ק, המשלשל דפנות הסוכה מלמעלה למטה, הוא לצורך הז\"א עצמו, כי לעולם הז\"א \nנוטל האורות בדרך או\"י מלמעלה למטה, והנוקבא נוטלת האורות בסוד אור חוזר. והנה אחר \nשחוזרים החסדים המגולין, ועולין למעלה בסוד אור חוזר, גם אור המחיצות דיסוד שלה, \nחוזרין לעלות ממטה למעלה. לכן מלמעלה למטה שהוא אור ישר לצורך הז\"א, אם גבוה מן \nהארץ ג\"ט פסולה, שאז לא נכנסת אמא בתוכה עד שליש ת\"ת, אלא היא בראש ת\"ת, או למעלה \nיותר, אז יש שיעור ג' מדות עד היסוד, ואין אור המחיצות נמשך עד היסוד אז. אבל כשאמא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "נכנסת תוך הזעיר אנפין, עד שליש ת\"ת, אז לא יש עד היסוד, אלא שיעור קומת ב' מדות \nוב' שליש מדה, שהוא פחות שליש, ואז אור המחיצות דיסוד אמא נמשכת, עד היסוד שלו, דכל \nפחות מג' כלבוד דמי: \nאבל ממטה למעלה, שאז האורות הם לנוקבא בסוד אור חוזר, אם גבוה י' טפחים, דהיינו \nהמדה עצמה שאמרנו בו, שהוא פחות מג', כי זה כל שיעור קומתה, כי ראשה מתחיל משליש \nת\"ת שבו עד רגליו, והם שם כל י' מדות שלה, לכן די במחיצות שיעלו עד י\"ט, דהיינו \nממלכות שבה עד כתר שבה: \nור' יוסי אמר, דלעולם אף כשהוא אור ישר, הכוונה הוא להמשיך אל הנוקבא, לכן אזלינן \nלקולא, וכשם שמלמטה למעלה י\"ט שהיא שיעור קומתה, כך ממעלה למטה די בי\"ט כי הכל רומז \nאליה: \nואפשר דלא פליגי כפי הסוד, וזהו לפי שיש ג' מיני אור, במה שנמשך מיסוד אמא - יש \nבחי' אל הז\"א, ויש בחי' אל הנוקבא. ויש בחי' לשניהן יחד. והנה ת\"ק, דיבר בבחי' שלו \nלבדו, דהיינו מלמעלה למטה. ובבחי' שלה לבדה, ממטה למעלה. ור' יוסי דיבר, באומרו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בבחי' שהוא לצורך שניהן יחד, וזהו בבחי' סוכה, הויה אדני שעולה כמנין סוכה, שהוא \nבחי' של שניהן יחד, וכיון שיש לה ג\"כ חלק בבחי' זו, לכן בין מלמעלה למטה, ובין \nמלמטה למעלה, לעולם בעינן י\"ט: \nומה שאמרנו שהסוכה שהוא למעלה מך' אמא פסולה, היינו כשאמא שהיא הסכך, לא נכנסה כלל \nתוך הז\"א, אלא היא למעלה מראשו, ואז היא פסולה, שאינה ראוי לדירת אדם דהיינו ז\"א. \nוזה סוד שאין אדם דר בתוכה, כי ז\"א נקרא אדם, שעולה מנין שם מ\"ה,ואין דר בה, כי היא \nלמעלה ממנו: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שער חג הסוכות - פרק ג:\nונבאר סוד הסוכה - כי הלא לעיל בארנו, כי ב' בחי' של החסדים הם - בחי' א' מן הז\"א \nעצמו, וזה נעשה ע\"י הלולב. ובחי' ב', הוא שלוקחת מן אמא עצמה. ושם בארנו, כי אלו \nהחסדים נמשכין בה ע\"י סגולת הימים עצמן הוא, כי הלא מי הגורם שימים אלו יהיה ימי חג \nוי\"ט, ודאי הוא שהוא ע\"י עשיית הסוכה, כי הרי חג הסוכת נקרא. וכן שבעת ימי הסוכה \nנקראו, ולא ז' ימי הלולב. א\"כ נמצא, כי סגולת הימים אלו, נקשר עם עשיית מצות סוכה. \nוא\"כ נמצא, כי אלו החסדים נמשכין אליה, ע\"י עשיית הסוכה: \nוהענין - כי כבר בארנו, כי החסדים הנכנסים בה, בז' ימי הסוכה, הם המקיפים, כי \nהפנימים כבר נכנסו מקודם, ואז הוא סוד הסוכה, שאדם חייב לישב בה כל ז' ימים אלו, כי \nהסוכה הוא סוד א\"מ אל הנוק' שבחי' חסדים, ואנו בני מלכים, בני הנוקבא העליונה רחל, \nאנו עושין כנגדה, ויושבים תחת הסוכה, לקבל א\"מ ההוא, וישאר אור מקיף זה, יסכך אלינו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ויקיפנו מכל צדדים, ולכן ישראל היו מוקפים במדבר בז' ענני כבוד, כי כבר ידעת, כי כל \nהענן הוא מצד החסד, כמ\"ש כי ענן י\"י עליהם יומם, ואין יומם אלא החסדים. יומם יצוה \nי\"י חסדו, ולכן ענני כבוד בזכות אהרון איש החסד, הם המקיפים של החסדים, והם ז' \nעננים מחסד עד המלכות כמבואר לעיל בסוד ז' ימי הסוכה: \nלהרח\"ו ז\"ל - ארז\"ל, כי הסוכה סודה למתק הדינין ובזה נבין מחלוקת רז\"ל חד אמר, סוכה \nדירת קבע בעינן. וח\"א, דירת ארעי. והענין, שיש במלכות ב' בחי' אחר הנסירה, ר\"ל ב' \nאלהים כחות הדינין שננסרו ונתחברו לה, וב\"פ אלהים, גי' קבע. וסבר האי תנא, כי לזה \nבא המיתוק. ומ\"ס שהמיתוק בא, להמתיק הה\"ג דמנצפ\"ך, שעולין ע\"ה גי' ארעי. וא\"ת מאי \nנפקא מיניה, אך הענין, כי מר סבר כיון שבא להמתיק הב' אלהים, שהוא סוד החיבוק, ובזה \nלבד די. ומר סבר, שאינו אלא מתוק מנצפ\"ך, שהוא ענין הזווג: \nמ\"כ, סוכה גי' אלהים, ולפי שהסוכה רומזת בבינה, שיש בה שם אלהים, שבו ק\"ך צרופים. \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "וכ' אמה, כל אמה בת ו\"ט, הרי ק\"ך טפחים. סוד הסוכה כי סוכה גי' כ\"ו ה\"ס, והם הויה \nאדני. והנה רוחב הסוכה ד' ומשהו, נגד ד' אותיות השם. (א) ו\"ק. וקוץ היו\"ד הוא משהו, \nכי אינו אות שלם. וגבוה י', נגד הוי\"ה דיודי\"ן, יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י, יש בו י' \nאותיות. ויכוין ע\"י שם זה שעולה חסד, לחבר הויה אדני, בסוד חיבוק הימין, הנעשה \nבסוכה: \nהגהה (א) צ\"ע שהוא נגד הדין דהא הלכתא סוכה צריך להיות ז' טפחים כמבואר בפוסקים \nראשונים ואחרונים וכ\"מ לקמן ועיין בטור סימן תרל\"ד. וברמב\"ם פ\"ד מהלכות סוכה: \nוהנה אמרו רז\"ל צל סוכה בעינן, ולא צל דפנות. היינו - כי הכוונה להביא מקיפי אמא, \nשהם צל סוכה, וצל דפנות מקיפי ז\"א, אינו כ\"כ בהכרח לכוין. כי בכלל מאתים מנה, \nוכשבאים מקיפי אמא הגבוהים ממקיפי ז\"א, ועומדין עליהן מלמעלה. ממילא הוא שכבר נעשו \nהדפנות, ונכנסו מקיפי ז\"א. לכך צריך לעשות הדפנות קודם לסכך. (ב): \nהגהה (ב) והוא כדעת לבוש ולא כדעת ב\"ח שמכשיר בדיעבד וק\"ל: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לכן מאחר שא\"א כלל לשום דין ליינק ממקיפי אמא, כי עולם חסד ורחמים, לכן הסכך בדבר \nשאינו מקבל טומאה. אבל מהדפנות דהיינו זו\"ן, מסיומי קוצוותיהן יונקים ישמעאל ועשו, \nומקבלין טומאה. וטעם היות סוכה גבוה מכ' פסולה, בסוד י' הויות שבקומת ז\"א \nבנקודותיהם, והם מלובשים תוך י\"ס שהם הכלים, הרי כ'. ועד תכלית קומת ז\"א יש השגה, \nאבל בבינה עצמה, אתר דקיימא לשאלה היא, ואין יודע מצל סוכה, ועיין בקונטרס מה \nשכתבתי אני חיים. סוכ\"ה במלואו, סמך ו\"ו כ\"ף ה\"ה, גי' רח\"ל: \nלמהר\"י ז\"ל - סוד הסוכה, צריך לכוין בשם אהי\"ה דיודי\"ן, (ג) קס\"א, לצד דרום. והסכך \nיכוין לשם קנ\"ו, אלף הי יוד הה. בקרקע יכוין לשם קנ\"ו הב', אלף הה יוד הי. במזרח \nיכוין לשם קמ\"ג, אלף הא יוד הא. בצפון יכוין קמ\"ז, אלף ה\"א יו\"ד ה\"ה. במערב יכוין \nקנ\"ב, אלף הא יוד הי. (נ\"א אלף הה יוד הה.): \nהגהה (ג) עיין בספר ל\"א, שער עולם וכמ\"ש בע\"ה שער הנ\"ל, ותבין הסדר של אהי\"ה אלו, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "וגם בכוונת חנוכה: \nותכוין, כי שמות אהי\"ה אלו, עולין תתקי\"ד, ושם שדי במלואו גי' תתי\"ד. והנה יש שם \nאל, ששרשו ג' יודין וא' שבשם אהי\"ה. עוד יש אל, שהוא משורש שד\"י. הרי ב' אל. ואל של \nהניקוף הם ג' אל, עם ו' אותיותיהן וע\"ה, הרי ק', ותתי\"ד דשד\"י, הם תתקי\"ד. ותתקי\"ד \nדו' שמות אהי\"ה הנ\"ל, הם ביום זה: \nוכמו שנכנסו בכל יום מאלו הימים, בין יה\"כ לסוכות, כי ביום א' אחר יה\"כ נכנס א' \nדאב\"ג ית\"ץ וכו', וביום ז' נכנס אות צ' במילואו, גי' תתקי\"ד, הרי ג\"פ תתקי\"ד, עולה \nאלפים תשמ\"ב. וכן עולה שם מ\"ב ב' אלפים, ושם ר\"ת ז' מאות, ומ\"ב הנותרים הוא עצמותו \nדמ\"ב. כמשרז\"ל שבכל יום מאלו הימים שבין יוה\"כ לסוכות, נכנס אות א' עם החסד שנכנס, \nחוץ מאות א' שהיא כוללת כל השם כנודע. ולכלול כל החסדים, נכנס אות ץ' כנ\"ל, עם החסד \nהגדול, שהוא חסד דכולהו יומא. והניקוף שלו א\"ל של אל במלואו, נקרא היקף, שכן בגי' \nהיקף. ובשאר הימים יכוין ביום ב', לאות ב' של אבגית\"ץ, וקר\"ע שט\"ן. וכעד\"ז, עד צדי. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ויגל פז\"ק, פסוק ביומו, ואבגית\"ץ, ושקוצי\"ת שניהן משמשים ביום ז', כי אבגית\"ץ כולו \nמנהיגו לשם מ\"ב: \nמיד אחר יה\"כ, ישתדל בעשיות הסוכה, ויעשנה במקום נקי וטהור, ויזהר מדברים הפוסלים \nאותה כמ\"ש רז\"ל. וביום ד' שהוא ערב סוכות, יש להרבות בצדקה, והוא כי עתה עליות רחל, \nהנקראת צדק, ויש לחלק הקופה לעניים. וילך לטבול, ויכוין כונת הטבילה שנתבאר כבר: \nויתקן הסוכה בשלחן מסודר בד' רגלים, ומטה לשכוב בה. וישים שולחן בדרום, מנורה \nבצפון, והמטה ראשה למזרח, ורגליה למערב. וטוב להדליק ז' נרות, נגד ז' צדיקים הבאים \nבסוכה - אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן, ודוד. ויכוין, כי כל עליות סוכות, הם \nבבחי' חסדים, בין בחסד ז\"א, בין בחסד או\"א, ובין בחסד א\"א, ובין בחסד ע\"י. ודרך כלל \nיכוין בז' ימי החג, שם ס\"ג, הזכרים בצירי והנקבות בפתח, ויתפלל ערבית כמו בערבית \nדפסח. ואח\"כ יבא לביתו, ויכנוס לסוכתו: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שער חג הסוכות - פרק ד:\nענין הסוכה, כבר נת\"ל, כי סוד הסוכה הוא בחי' המקיפים של החסדים דאימא. והנה ראוי \nשתדע, כי הלא ארז\"ל כי כמה מיני סוכות הם - סוכת גנב\"ך ורקב\"ש וכו'. אמנם שורש \nכולם, הם ג' מוחין, וכנגדם הוזכר בפסוק ג\"פ סוכה, שנאמר בסכת תשבו שבעת ימים, כל \nהאזרח בישראל ישבו בסוכת, כי בסוכות הושבתי וכו'. הרי ג\"פ סוכת בכתוב, והוא, כי הלא \nמצינו בזוהר ובתיקונים בחי' שונות, כי פעם אחד אומר, כי סוכה, הוא אמא עלאה דמסככא \nעל בנין. ופ\"א אומר, כי סוכה, היא מלכות תתאה. ופעם אחד אומר, כי סוכה חיבור זו\"ן, \nהוי\"ה אדנ\"י: \nאמנם סוד הענין הוא - כי לעולם סוד הסוכה, היא בחי' אור הבינה, המסככת על בנין. אבל \nמציאות סיכוך זה, הוא בא' מג' בחי' הנ\"ל, והוא, בחי' א\"מ אל המלכות לבדה, ובחי' \nמקיף אל ז\"א לבד, ובחי' א\"מ לזו\"ן ביחד. וכל ג' מקיפים אלו, הם מן הבינה, כי היא \nהסוככת ומקפת על הבנים: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אמנם לטעם זה, ג\"פ נזכר סוכה בזה הפסוק, ב' פעמים הם חסרים בסכת, והג' מלא בסוכות. \nכי ב\"פ החסרים, הן נגד מקיף ז\"א, וכנגד נוקבא לחודיה. אך בסוכת הג' מלא, היא נגד \nהזו\"ן ביחד. והענין, כי סוכה מלא, גי' כ\"ו ה\"ס. פי' - שהם הוי\"ה אדנ\"י, זו\"ן ביחד, \nהסוככים ומוקפים מאמא עלאה, לכן הוא מלא בוי\"ו. אך סוכה חסירה, הוא א\"מ אל הז\"א \nלבדו, אל הנוקבא לבדה, כי סוכה בלא וי\"ו, וע\"ה, גי' אלהי\"ם, וזה סוד המלכות הנקראת \nאלהים, המוקפת מאימא עלאה. או פי' אימא עלאה, הנקראת אלהי\"ם, המסככת לז\"א לבדו. אך \nסוכה מלא, הוא חיבור זו\"ן: \nאבל לעולם כל בחי' סוכה, אינו אלא א\"מ של בינה על הבנים. והענין, כי הלא יש בחי' \nז\"א שהוא גבוה מן הנוקבא, כי הנוקבא מתחלת מחזה ולמטה, אך משם ולמעלה, נמצא הז\"א \nמוקף מאמא הוא לבדו. גם יש בחי' זרוע ז\"א המחבק את הנוקבא לבדה, וימינו תחבקני, ושם \nהם ביחד בסוד זו\"ן. וכבר נודע, כי החבוק הוא אור מקיף. וגם יש בחי' א\"מ אל הנוקבא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לבדה מאחורי הז\"א, וכמ\"ש בע\"ה, והרי הם ג' בחי': \nונבאר עתה ענין הסוכה המסככת לשניהן, שהוא בחי' זרוע ימין דז\"א, המקיף את הנוקבא. \nכי הלא באותו הזרוע ימין, יש בו בודאי אור המקיף אותו, והנה כשהוא מחבק את הנוקבא, \nנמצא מוקפת ומסוככת בו, והנה נודע זה שארז\"ל, כי עיקר הסוכה הם ב' דפנות כהלכתן, \nוג' אפילו טפח, והוא ענין חיבוק הזרוע הנ\"ל, והוא, כשהאדם מחבק את אשתו, הנה היא \nעומדת פב\"פ, ואז מתחבקת בזרועו. והנה בזרועו יש בו ג\"פ, א' היא הפרק הסמוך לכתף, \nופרק הזרוע עצמו, ופרקי של אצבעות. והנה כשאדם מחבק, הוא מחבק בצד שמאל של נוקבא, \nעם פרק העליון של הזרוע עצמו, אחר כך כופף זרועו יותר, ומחבק האחור של הנוקבא, בפרק \nב' של הזרוע, הרי הם ב' דפנות גמורים, ואמנם עוד כופף דופן ג' שהוא פרק היד עם \nהאצבעות לבדם, הנכפף ומחבק צד הפנים של הנוקבא, וזהו שתים כהלכתן, ושלישית אפילו \nטפח, כי צד הפנים של הנוקבא אינה בבחי' חיבוק כולה, רק בחי' שיעור טפח ממנה לבד, גם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יש סוכה העשוי כמבוי מפולש, שצריך שיניח פס א' שיהיה בו טפח ומשהו, ומעמידו בצד א' \nבפחות מג' לדופן זה, ופחות מג' לדופן זה, ו עיד\"ז נכשר. והענין, כי הלא רחל, בין \nבהיותה עומדת אב\"א או פב\"פ, לעולם אין ניכר יציאתה, אלא בקו אמצעי כנודע, כנגד \nהחזה. ובינה, הנ\"ה דבינה נודע הוא, כי הם מתפשטות עד סיום רגלי ז\"א, והנה הנוקבא \nהיא בנתיים בקו האמצעי. ונמצא מוקפת ב' דפנות שהם נ\"ה, והוא כנגד קו האמצעי באמצע, \nוהרי הוא כמבוי בב' דפנות זו כנגד זו, והחלל בנתיים, ששם עומד האדם בתוכם, שהוא \nהנוקבא. ואמנם נקרא מבוי מפולש, אך דינו הוא שיביא פס א', שיהיה בו טפח ומשהו \nומעמידו וכו' כנ\"ל, באופן שתהיה הפס זה מכוון בנתיים בין ב' הדפנות, ועי\"ז נכשרת. \nוסוד הפס הזה, הוא סוד היסוד של אמא, שהיא כלה ונפסק בחזה דז\"א, ושם ודאי הוא מובדל \nמנה\"י דאמא עצמה, רק שהוא באמצע שתי הדפנות, והוא סוד הפס הניתן באמצע הדפנות בראש \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "של מבוי, ובזה מוכשר: \nאמנם זהו הפס שהוא היסוד, הוי שיעורו טפח. והענין - כי בטפח יש בו ה\"ח או ה\"ג \nכנודע, שהם ה' אצבעות שיש ביד, והוא שיעור הפס, הרי נתבאר צורת סוכה העשויה כמבוי \nשאינו מפולש, ע\"י פס טפח. והענין - כי אותו אור של אמא אשר בתוך הז\"א, יש כנגדו א\"מ \nחוץ לז\"א, ושם עומדת הנוקבא חוץ לז\"א, ונמצא כי היא מוקפת מן אותו אור דאמא, בסוד \nמבוי שאינו מפולש כנ\"ל. העולה מכל זה, כי הסוכה בכ\"מ, הוא סוד א\"מ של אמא, המסככת \nאת הבנים: \n(מע\"ח - צריך שיעשה הסוכה, באופן שיראו הכוכבים מתוכה, כי הכוכבים הם ניצוצי \nהחסדים, שדומה לכוכבים. ועיין בכוונת ופרוס ויובן): \nאמנם ענין סכך הסוכה שאמרו רז\"ל, אם הוא למעלה מכ' פסולה. הענין הוא - כי הלא \nהדפנות של הסוכה, כבר בארנו, שהם ב' קוין של נ\"ה דאמא, העומדים באורך הז\"א מלמעלה \nלמטה. אמנם הסכך, הוא למעלה מב' קוין דנ\"ה דאמא, והוא סוד ת\"ת של אמא, שהוא הסוכך \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "למעלה ע\"ג ב' דפנות, שהם נ\"ה. והנה נודע, כי חצי תחתון של ת\"ת דאמא, הוא הכתר דז\"א, \nוהוא סוכך על הז\"א, ומכ\"ש על הנוקבא כנודע, והנה כתר לשון היקף וסובב וכותרת, כי \nהת\"ת דאמא סוככת מלמעלה, בסוד סכך וגג הסוכה, והנה תחת סכך זה, עומדים זו\"ן, וכל א' \nארכה י\"ס, הרי הם כ' ספירות, וסכך זה נמצא שעומד גבוה שיעור כ' אמה, כי למטה מסכך \nזה, יש כ' אמה, שהם כ' ספירות דזו\"ן: \nוהנה עד כ' אמה, אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה פי' - כי הזו\"ן אינם משיגים למעלה \nממדרגתו, והז\"א הוא שם מ\"ה, שהוא גי' אדם, וכן נוקבא נכללות בשם אדם, כנודע זכר \nונקבה בראם, ויקרא שמם אדם. והנה אדם זה שהוא ז\"א, אינו משיג למעלה מכ' אמה, שהוא \nלמעלה מחצי ת\"ת דאמא, ואינו מכיר האדם, באותו הסכך העליון למעלה מן הכתר, כי הוא \nגבוה למעלה מכ' אמה, שהוא למעלה ממנו, לכן שיעור הסכך עד כ' אמה ותו לא: \nאמנם פי' מלת סכך הוא - כי כבר בארנו, כי הכתר כולל כל מה שלמעלה ממנו, ויש בו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "כללות כל מה שלמטה ממנו. גם ענין אחר, כי הרי הת\"ת עצמו של אמא, בודאי שכל האורות \nשלה שמשם ולמטה, כולם עוברים דרך שם ודאי, א\"כ נמצא, כי ת\"ת של אמא אשר ממנו נעשה \nהכתר דז\"א, יש בו כללות כל מה שלמטה, וכל האורות של מטה ממנו, כולם עוברים בה. והנה \nאורות של בינה הנכנסין תוך הז\"א, כבר בארנו שהם ק' אורות, ק' ברכות, שהם ס\"ג ומלוי \nל\"ז שהם גי' מאה, שהוא מקום המכוסה והמגולה, וכמבואר בסוד ששה בני לאה ע\"ש והנה \nכולם הם למטה מכתר דז\"א, שהוא ת\"ת דאמא, לכן הכתר הזה נקרא סכך, שהוא גי' ק', כנגד \nק' אורות דבינה הנכנסין תוך ז\"א, וכולם נכנסין דרך הכתר והסכך הזה, וגם כי כולם \nנכללין בו, ומניחים הרושם שלהם בו, רק שזה האור של הסכך הוא בבחי' א\"מ כנ\"ל, והוא \nבבחי' הסוכה שהוא א\"מ: \nשבעה ימי הסוכות, הזווג הוא בסוד ו\"ק, וזווג יום ש\"ע הוא בבחי' היסוד, אחר שנכללין \nבו כל הו\"ק, לכן היסוד ו'. וז\"ס הנזכר בזוהר בס\"ת בזוהר פרשת בראשית ד\"ט ע\"ב, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שחוזרת להעשות בעת הזווג בחי' ו', כי הו' קצוות שהם ב' גדפוי דא', והם סוד ב' יודין \nשבה, ומיטמרין ונכללין תוך ו' דא', ואינה ניכרת אלא ו' לבד, לכן הוא יום א'. אך פסח \nוסוכה הם ז' ימים שהם ו\"ק. (צמח, הרח\"ו ז\"ל היה נותן בערב סוכות, הקופה לעניים, \nואמר שאז מועיל הצדקה מאוד, מפני שאז רחל הנקראת צדק, עולה במקום הצדקה. ויזהר שלא \nלדבר בסוכה אלא בד\"ת, כי מצות סוכה גדולה קדושתה, עד כי עצי סוכה אסורים בהנאה. \nויהיו עניים מאוכלי שולחנו, כי חלק האושפיזין צריך לתת לעניים, כי זה תאוות צדיקים, \nשעניים יאכלו חלקן. ויעמוד על רגליו ויקדש, כמ\"ש כבר בקידוש דפסח. ויברך לישב \nבסוכה, והוי\"ה זו נקוד סגול ביום א' דסוכה. ויברך שהחיינו. ואחר סעודה נכון ללמוד \nמסכת סוכה, וצריך לישן בסוכה, ואין לפטור עצמו כ\"א באונס גדול, ומותר לשמש מטתו \nבסוכה: \n \n", "en": ""}]}
