{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "136", "title": "פרי עץ חיים — שער הלולב - פרק א:", "hebrewTitle": "שער הלולב - פרק א:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/136/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/136/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הלולב - פרק א:\nענין לולב ומיניו, הם ד' אותיות הוי\"ה, וכולם בז\"א, הנקרא הוי\"ה, ואינם בנוקבא כלל, \nוהויה זו היא בסוד ב\"ן דההין, וכנגד ה' אותיות המלוי, בבחי' מלוי ההין דב\"ן, הם סוד \nג' הדסים, וב' ערבות, שהם ה\"ח מחסד עד הוד, וכל הה' נוטלם הלולב, יסוד הנקרא כל, \nגי' יפ\"ה, ה\"ח הנ\"ל, כל א' כלול מי', וניתנין לאתרוג הנקרא כלה, כל ה' הכלולה, והנה \nיוד יש בו ג' אותיות, נגד ג' הדסים, שהם חג\"ת. (כי חג\"ת כל א' יש בו ג' פרקין הרי \nג' משולשים). וכל א' כלול מן הג', כי הם עבות, א\"כ הם ג' של ג\"ג הם ט', וכנגדם יו\"ד \nוא\"ו דלת מלוי המלוי של יוד דהוי\"ה, הם ג' של ג\"ג שהם ט', והטעם כי כל א' מהג' \nעבות, כלול משלשתן כנ\"ל. הה' ראשונה, בסוד ערבי נחל, יוצאין מנחל עליון, שהוא \nבבינה, והם נ\"ה, דעד תמן אמא עד הוד אתפשטותה. והנה מלוי ה' זו בההין, ובהיותן ה' \nבסוד מלוי, הרי הם ב' ההין, נגד ב' ערבות. ובסוד מלוי המלוי, הם ד' ההין, כזה - ה\"ה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ה\"ה. והם ב' נגד נ\"ה דז\"א, וב' דנוקבא, ונכללין אלו באלו כנודע, כי מכח נ\"ה דז\"א \nנעשין של נוקבא, לכן שרשם הם ב' ערבות לבד, דוגמת ההדס אע\"פ שכללותן ט', אינו אלא \nג' הדסים. ושורש ערבות אלו מנ\"ה דבינה, ה' עלאה המתפשטת עד שם, ומגדלת נ\"ה לז\"א, \nוכן לנוקבא כנודע, לכן נרמזו בה' ראשונה שבשם כנ\"ל. ו\"ו דהוי\"ה, בסוד לולב יסוד, \nומילוי היא ב' ווין, והם סוד ו\"ק דז\"א, הוא ו' ראשונה, וו\"ק דנוקבא הוא ו' שנייה, \nוכולם בסוד הלולב, שהוא השדרה הכולל כל הו\"ק. ואח\"כ מלוי המלוי, הרי ד' ווין, ו\"ו \nו\"ו, והנה ב' ווי\"ן ראשונים כבר נת\"ל. אך ב' ווין של מלוי המלוי, הם סוד ווין \nזעירין, שהם יסוד דידיה דז\"א, דכליל שית בקרטיפא חדא, וגם הוא נקרא ו' זעירא. וכן \nיסוד דידה דנוקבא ו' זעירא תנינא של מלוי המלוי: \nה' אחרונה, אתרוג, מלכות, והוא במילוי ב' ההין ה\"ה, והם סוד העטרה של יסוד דז\"א, \nונודע שיש לה בחי' חסד בפ\"ע כנודע, שאע\"פ שהם ה\"ח לבד, עכ\"ז יש בחי' חסדים אל יסוד, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הנקרא כ\"ל. ובחי' חסדים אל הנוקבא כלה. וב' ההין אלו, הם סוד החסד הבא אל המלכות \nושניהן שהם החסד והמלכות, הם סוד ב' ההין של המלוי, ובסוד מלוי המלוי, הם ההין \nאחרות, ואלו הם כנגד המלכות לבדה בהיותה נפרדת מז\"א, היא אשתו, ואינה סוד העטרה. \nלכן העטרה רמוז במלוי. והנוקבא נרמזת במלוי המלוי, ויש בה ג\"כ ב' ההין, שהם ב' \nהבחינות עצמן, הנזכרות בעטרה עצמה, שהם החסד והמלכות: \nהרי כל סוד הלולב בשם הוי\"ה פשוט, בסוד ו\"ק דז\"א, ובמילוי דב\"ן, ובמלוי המלוי, לפי \nשכל כוונת הלולב, היא להמשיך החסדים לצורך הנוקבא, כנודע כי כל הגבורות ביום ר\"ה, \nבסוד שמאלו תחת לראשי, וצריכין למתקם בחסדים, לצורך זווג ש\"ע, לכן כוונת דהויה של \nהלולב ומיניו, בסוד ב\"ן דההין שבמלכות: \nהד\"ס גי' חיים, שהם סוד החיים הנמשכים מבינה לז\"א, בחג\"ת בגופא דיליה. סוד ההד\"ס, \nג' אבות כנודע, אמנם לולב, גם הוא גי' חיים, רק שהוא סוד החיים הנמשכין מן היסוד \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הנקרא לולב אל המלכות. לכן ב' מינין אלו, הם גי' חיים. משא\"כ בערבי נחל ופרי עץ \nהדר. ולפי שהחיים נמשכין מבינה לז\"א הם יותר גדולים מן החיים הנמשכין מן היסוד \nהנקרא לולב אל הנוקבא, כי חיות הז\"א הוא מאו\"א, הנקראים חיים כנודע, אך חיות \nהמלכות, מכללות הארת של החסדים אשר נשארו ביסוד, ומשם חיי המלך, לכן ההדס יש בו א' \nיתירה על הלולב, כי הדס ס\"ט, ולולב ס\"ח. ובזה תבין, כי הבינה נקראת אלהים חיים, כי \nהם ב' חיים מאו\"א. אך היסוד נקרא אל חי, כי הוא חיות אחת לבד, ממנו אל הנוקבא. לכן \nתדע, למה נקרא היסוד אל חי, דוגמת הבינה: \nהד' מינים, הם רמוזים בד' אותיות של שם, כי ג' בדי הדס, הם נגד י' ראשונה של שם, \nדאית ביה ג' קוצין - קוץ עליון וקוץ תחתון, וגוף הי', הרי ג'. ערבה, נגד ה' שבו, \nשיש בו ב' אותיות ד\"ו, וכנגדן ב' בדי ערבה. ולולב נגד ו'. ואתרוג נגד ה': \nולהיות כי כל הכוונה, להמשיך אל הנוקבא, ושם ב\"ן הוא הנוקבא, לכן הד' מינים הם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "רמוזים בשם ב\"ן. כי ג' בדי הדס, נגד יוד מלא, שיש בו ג' אותיות, ומלוי המלוי הם ט' \nאותיות, לכן צריך ההדס שיהיה משולש, שהם ג' של ג\"ג. וגם בדי ערבה נגד ה\"ה במלואו, \nהם ב' ההי\"ן, והוא שנחל שבבינה שהיא ה\"ה, עד הוד אתפשטותא, לכן נקרא ערבי נחל, \nכענין מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש, כי יעקב קטן הוא ו' זעירא שבתוך ה', שאין לו \nראש, ואחר שיונק מן הנחל, מרים ראש, ונעשה ו' עם ראש, ומיעקב נעשה ישראל, שהם \nאותיות לי ראש. לכן ב' בדי הערבה, הם נגד הה' במלואו, וגם מלוי המלוי הם ב' ההין \nאחרונות, שהם נ\"ה דאמא ממש המתפשטים בו. והלולב ב' ווי\"ן, שהם היסוד והדעת כנ\"ל. \nוהאתרוג נגד ה' האחרונה, והם ב' ההין שהוא מלכות שבו כדאמרן, וה' המלוי היא המלכות \nעצמה, שהוא הנוקבא: \nצמח - אופן קשירת הלולב עם מיניו, תשים ג' הדסים, א' בצד ימין, וא' בצד שמאל, וא' \nבאמצע. והלולב תקח אותו השדרה נגד פניך, כי צד הימין שלו הוא לימינך, והשמאלו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לשמאלך. ואותו בדי הדס שתשים באמצע, תטה אותו לצד ימין, כי כבר ידעת כי הלולב הוא \nהיסוד, המושך מן דעת דרך חוט השדרה, והבד ימין הוא חסד, והבד שמאל הוא גבורה, והבד \nהאמצעי הוא ת\"ת, כי היא מטה כלפי חסד, לכן תטה אותו אל הימין, וידעת כי ג' הדסים הם \nנגד חג\"ת. וב' ערבות הם נ\"ה, ותשים א' בימין, וא' בשמאל. כך שמעתי מהר\"ן, שאמרו בשם \nהרח\"ו, שאמר בשם מורי זלה\"ה: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שער הלולב - פרק ב:\nונבאר סוד הלולב וד' מינים מה ענינם, הלא נודע, כי הוא רומז לד' אותיות הויה, והנה \nנודע אצלינו, כי ה' אחרונה שבשם, הוא סוד מלכות דז\"א, שהיא העטרה שלו, ואינה הנוקבא \nממש, כי לכן הה' דבוקה בשם, ואינה בפ\"ע. אך הנוקבא, הוא אדני, או אלהים. וז\"ס \nהאתרוג, שרומז נגד עטרה דז\"א, ונקרא פרי עץ הדר, שהיא עטרה הנקראת פרי של היסוד, \nהנקרא עץ הדר, כי היסוד נקרא עץ, ונקרא הדר, כנזכר פרשת תצוה, ברבי נהוראי סבא, כי \nהיסוד הוא הדור הגוף, כי הסריס אין לו זקן, אין לו הידור. לכן אל תתמה, אם תמצא \nבזוהר כי האתרוג הוא היסוד, או אם הוא המלכות, כי הכל אמת, שהוא בעטרת היסוד, לכן \nאין ראוי להפריד את האתרוג בעת נטילתו מן הלולב, רק ב' ידיו סמוכות זו לזו, כי סוד \nהעטרה דבוקה עם הז\"א, ואינה נפרדת. וז\"ס הנזכר ברקאנטי (מובא בב\"י הלכות לולב, סימן \nתרנ\"א, ע\"ש באורך) על אותו חלום של אותו חכם, שהיה מפריד האתרוג מן הלולב, והראהו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בחלום, שהוא מרחיק ה' אחרונה משאר אותיות השם: \nנמצא כי כל ד' מיני הלולב, הם בז\"א עצמו הנקרא הויה, ואינם בנוקבא כלל. והנה עכ\"ז \nצריך ליטול האתרוג בשמאל, כי הנוקבא בשמאל, ומשמאל אתיא, אבל יחבר את שניהם יחד \nכנ\"ל, כי הלולב עצמו הוא בחי' היסוד, שהוא נמשך דרך חוט השדרה, וזהו שאמרו בלולב \nשדומה לחוט השדרה. לכן בתחתית הלולב בסיומו, שם הוא חיבור האתרוג עמו, בעת הנטילה, \nבמקום שמסתיימין ההדס והערבה והלולב, כי שם הוא בחי' העטרה: \nוכבר ידעת, כי היסוד הוא עולה עד למעלה, בסוד יוסף, ויורד עד למטה בסוד בנימין, \nכנזכר בהיכלות דפרשת פקודי. ולכן הלולב גדול מכולם, מן ההדס והערבה, כי היא עולה עד \nהמוח, ליטול משם טפה זרעית, בסוד משכיל לאיתן האזרחי, כנזכר בסבא דמשפטים: \nג' בדי הדס, רמוזין לג' אבות, שהם חג\"ת, ולפי שכל א' כלול מג', לכן יהיה הדס כשר, \nשכל בד בבד יהיה כלול מן ג' עלין. וב' בדי ערבה, הם נ\"ה. והרי נמצא בד' מינים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שבלולב, הם ז\"ק ז\"א, שהם חג\"ת נה\"י ועטרה. וסוד הענין - כי הלא החסד שאנו ממשיכין \nלנוקבא ע\"י הלולב, הם מבחי' החסדים המתפשטים בו\"ק דז\"א, ולא מן החסדים שבדעת עצמן \nדז\"א. והנה ד' מיני לולב, אינם הז\"ק דז\"א עצמו, רק ז' בחי' ז' החסדים המתפשטים בהם \nכנ\"ל. ואמנם כדי להאיר מהם אל המלכות, אנו צריכין להמשיך להם בעצמן, אור עליון מן \nהשרשים שלהם, שהם החסד שבדעת דז\"א, ואחר שהם יקבלו ההארה משם, אז יוכלו הם לתת הארה \nאל הנוקבא. וא\"כ נמצא עתה, כי סוד הלולב וד' מיניו, הם ז' בחי' חסדים המתפשטין \nבז\"א, מחסד עד המלכות שבו, ואלו ז' בחי' אנו מנענעין אותן, ומעלין אותן עד השורש \nשלהם, שהוא בדעת דז\"א עצמו, וע\"י נענועין הזה, הם מקבלין הארה משם, ואז אנו מורידין \nהארה מהם אל הנוקבא: \nאמנם סוד הורדת הארה זו אל הנוקבא, היא כי כאשר תנענע ותוליך ותביא הלולב כנודע, \nתכוין להמשיך את סוף הלולב והדס וערבה ואתרוג, במקום החזה שלך, לכן כשתנענע ותוליך \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "את הלולב כנגד המזרח, תכוין בעת הבאתו שתגיעו ותביאהו עד החזה שלך. וכן כשתוליכהו \nלשאר הרוחות, או נגד מעלה ומטה, שתמיד בעת הבאות, תגיע ותביא עד החזה שלך, כי שם \nהוא מתחלת פרצוף רחל כנודע. והאדם המנענע את הלולב, הוא דוגמת הז\"א עצמו, והלולב \nומיניו הם החסדים המתפשטין, והוא מנענע ומעלה אותן עד דעת, שיקבלו משם הארה. וכאשר \nיורדין תכוין שכל אותן החסדים שהם מכים בחזה, ויוצאה משם הארה שלהם, ונוחין על ראש \nרחל, שמתחלת מן החזה ולמטה, וניתנין בה החסדים הפנימים. ואע\"פ שנטילת לולב ניטל אחר \nהעמידה, שאז הוא פב\"פ, עכ\"ז נודע הוא, כי בעמידה ראשונה אז בחזרה שלה, אינה עולה \nיותר למעלה מן החזה שלו, רק בתפלת מוסף כנודע: \nלהרח\"ו ז\"ל, דע, כי ה\"ח שבדעת התחתון, המתפשט בו\"ק דז\"א, יש בהן בחי' א\"פ וא\"מ. \nופנימים הם ז', שהם ה\"ח וכללות הארתן ביסוד, ויש שם כללות החסדים אחרים. ועד\"ז \nחוזרים להכלל כללות יותר במלכות, שהיא עטרת היסוד. והרי הם ז' בחי' פנימים, ואלו הם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "המתפשטין למטה, בחג\"ת נצח הוד יסוד מלכות דזעיר אנפין עצמן. וכנגדן יש ז' חסדים אלו \nבדעת עצמו, והם שרשים לשבע ענפים אלו המתפשטין, והם נשמה להם, כנזכר בתיקונים שהדעת \nנשמת הת\"ת, כי בדעת שרשים של ז' תחתונות, הנכללין בתפארת, שהוא הגוף דז\"א, ואין גוף \nלבדו נקרא ז\"א, אלא עם כל בחי', זרועות ושוקים ויסוד: \nוהנה שבעה קצוות העליונות שבדעת, הנקרא שרשים, הם ו' צירופי יה\"ו, הנזכר בספר \nיצירה, שבהם נחתם העולם, דהיינו ו' קצוות זעיר אנפין הנקרא עולם, שהם ו\"ק של ימי \nהבנין, והדעת מחיה אותן, כשמתפשט בהם, בסוד ו' צרופים הנ\"ל. וטעם היות כל צירוף מג' \nאותיות אלו, כי כל אחד מג' מוחין כלול מג', ומכ\"ש הדעת המכריע, שצריך שיוכלל מג' \nמוחין, שכיון שהוא נמשך מו\"ק דאבא ואמא, יש בו ו\"ק, וכנגדן ו\"ק שבדעת, שהם שרשים, \nיש ו' קצוות חסדים תחתונים, המתפשטים בו\"ק דזעיר אנפין עצמו, והם ג\"כ ו' צרופים \nיה\"ו הנ\"ל ממש, והם ח\"י אתוון בדעת, וח\"י בחסדים המתפשטים בגופא, וביסוד ח\"י, יען \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שמקבל הארת כל ו' צרופים הנ\"ל, לכן נקרא יסוד ח\"י: \nועדיין נשאר עטרת יסוד שהוא מלכות דזעיר אנפין עצמו, והיא בחי' ה' אחרונה שבכל צרוף \nיה\"ו, ועמה נשלם כל השם, ונעשה הויה שלימה, ואמנם עיקר הפי', כי ה' זו שבסוף ו' \nצרופים, היא רחל שמקבלת מכולם, ומתפשטין להאיר בה, ואין נכנסין בה הארת השרשים, רק \nהשרשים מאירין בחסדים המתפשטים בו, והארה המתפשטת נכנסת בנוקבא, ואז נקראת שלימה. \nוהב' פי' האלו הם, א' כי עטרה שורש רחל: \nוהנה ו' צרופים אלו הם ג\"כ במילוי, כמו שנחלקים בבחי' הצירופים יה\"ו בחסד, והוא \nבע\"ב, קו ימין, וכן נצח. ס\"ג, בגבורה והוד. מ\"ה בת\"ת וביסוד. וכמו שכל צרוף הוא \nשלשה אותיות, לרמז לשלשה מוחין הנכללין בו, גם בכל אות מיה\"ו, יוצא ממנו שם א'. \nנמצא כי בחסד, יש ג' שמות יה\"ו. ובגבורה הו\"י, וכן בו\"ק. אך ההפרש, כי יה\"ו שבחסד, \nגובר בו קו ימין, לכן מלוי ע\"ב. הב' ס\"ג. הג' מ\"ה. ועד\"ז כל הו\"ק. וחסד של מלכות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הב', יה\"ו כולן בההין, כי שם ב\"ן במלוי: \nוכמו שכתבתי בחסדים הפנימים כן הוא במקיפים, שיש בחינת החסדים המקיפים בדעת, ועד\"ז \nמתפשטין בו\"ק דז\"א. אמנם הפנימים בין בדעת בין בהתפשטות, הם הו' צירופים הנ\"ל. אך \nהמקיפים נחלקים לג' בחי': \nותחלה נבאר בחי' עליונה שבדעת, ובחי' המקיפים דחסדים, נקרא א\"ל, לפי שא\"ל במלואו \nגי' הקף. והנה נת\"ל, כי יה\"ו בחסד הפנימים, במלוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה, ואלו ג' יה\"ו \nבפשוטן, הם גי' ס\"ג א', שיש י\"י א\"י גי' א\"ל, וגם ג' יודי\"ן דיה\"ו גי' א\"ל עם כולל. \nוהענין, ששם יש שם מ\"ה, שבו ג' אלפי\"ן, שהם ג' שמות אהי\"ה, ואהי\"ה גי' יה\"ו. נמצא \nשהפנימים יה\"ו, והמקיף אהי\"ה, כי כל מקיף סוד נוקבא, סוד אהי\"ה, רק שהוא מאלפי\"ן \nדמ\"ה עצמו. וג' אהי\"ה כולן ביודי\"ן, לפי שהן בחסד, וכללות ג' נעשה מהם ס\"ג, ומהם \nיוצא א\"ל ע\"ד הנ\"ל ייא\"י דס\"ג. וגבורה היא א\"ל, גי' אהיה דההין, היוצא מג' אלפין \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דמ\"ה ע\"ד הנ\"ל. ות\"ת א\"ל, מג' אהי\"ה דאלפין עד\"ז. ובנצח, ראשונים ביודי\"ן, וב' \nבאלפי\"ן, כי הוא קו ימין, גובר בו בחי' הראשונה ביו\"ד, ולפי שהוא יונק מת\"ת, לפיכך \nה' שניה באלפין. ובהוד קו שמאל, הא' בההי\"ן, והב' באלפין, לפי שיונקת ג\"כ מת\"ת. \nוביסוד הא' באלפין, כי גם הוא קו האמצעי, והב' בההי\"ן, כי הוא בחי' ההי\"ן. ודע, שכל \nא' מהחסדים פנימים המתפשטין למטה, נמשך עמו צירוף הלבוש שהוא סוד תבונה, והוא אהי\"ה \nבאלפין, וכן בכל קצה. נמצא כי י' שמות אהי\"ה באלפין, לבושים לז' חסדים המתפשטין \nבו\"ק דז\"א: \n \n", "en": ""}]}
