{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "139", "title": "פרי עץ חיים — שער הלולב - פרק ד:", "hebrewTitle": "שער הלולב - פרק ד:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/139/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/139/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הלולב - פרק ד:\nליל הושענא רבא, ועתה נבאר סוד ליל הושענא רבא, כי הלא צריך לדעת למה ג' זמנים אלו, \nשבהם נידונים בני אדם, אחד בר\"ה, ב' ביוה\"כ, ג' בליל ה\"ר. אמנם אמרו רז\"ל כי בר\"ה \nנכתבין, ובנעילת יה\"כ נחתמין, ובליל ה\"ר נחתמין פעם ב'. וסוד הענין דע, כי בכל זמן \nשהגבורות מתעוררין, אז הוא זמן הדין בעולם. והנה ביום ר\"ה, אז ננסרין הדינין מז\"א, \nונתנין אליה, ואז הדינים שולטים, אז הצדיקים גמורים דווקא, נחתמין ביום ר\"ה, דינא \nקשיא. גם בנעילת יוה\"כ, נעשין בחי' היסוד שבה, עם הכלי של גבורה. לכן אז העולם \nנדונים ג\"כ. גם ביום ה\"ר ניתן בה ה\"ג, ולכן גם בזה העולם נידון, הרי זה כללות א' \nמג' זמנים הנ\"ל: \nועתה נבאר פרטן, דע כי בר\"ה עיקרה, אינה אלא בלאה העליונה כנ\"ל, ואז ניתן החותם אל \nלאה, ונעשית בה בחי' החותם, שהיא נקודות ציון שבנוקבא. והנה הנוקבא העיקרית היא \nרחל, ולכן החותם העיקרי הוא בה, בפרט כשנכללת לאה ברחל, עיקר נקודת ציון היא ברחל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ולא בלאה, ולכן בלאה נקרא כתיבה. והסוד הוא, כי היסוד שבה הוא בשליש העליון בת\"ת \nדז\"א, שהוא בין שתי הזרועות, שבהם סוד הכתיבה. אך היסוד של רחל, הוא למטה תחת רגלי \nהז\"א, בג\"פ תתאין שבנה\"י דז\"א, ושם נקרא חותם, שהוא תחום שבת, חומת, וסיום הרגלים \nכמ\"ש בע\"ה, והבן הסוד הזה שאמרנו היטב: \nגם הענין הוא, כי בלאה כל עיקרה ופרצופה, הוא מן אותן אהי\"ה, בד' מלואים כמבואר \nבכוונת ק\"ש. אכן רחל, אינה נעשית מן אהי\"ה עצמה, רק מנה\"י דז\"א. אמנם סוד אהי\"ה \nהנ\"ל, הם לצורך חותם שבה לבד כמ\"ש בע\"ה. ולכן בלאה אינה נקרא חותם, רק ברחל לבד. \nאמנם בנעילת יה\"כ, אז אומרים חתמינו לחיים, והטעם, כי מן העת הזה ואילך, כל התקונים \nהם לרחל, וז\"ס החותם כמש\"ל. ונמצא, כי הב' חותמות אלו, שהם נעילה דיוה\"כ, ויום ה\"ר, \nהם ברחל. וענינו הוא - כי בנעילת יה\"כ כבר אמרנו, כי ביה\"כ ה' תפלות וה' ענויים, \nנגד ה\"ג הניתנין אליה, שלוקחת מאמא עלאה. ואמנם בנעילה, אז נתקן ונעשה בחי' יסוד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שברחל, שהוא סוד הכלי והרחם ובית קיבול שבה, ולטפה הזרעית, וג\"כ להיות שה\"ג של המ\"נ \nשבה: \nאמנם החותם זה, נעשה בה מן הארת המלבושים של נה\"י דאמא. והענין, כי כל שאר ספירות \nשל הנוקבא, הם נעשין מן הפנימי עצמן דז\"א, מן החסדים, ומן הנה\"י שלו. אמנם היסוד \nוהמלכות של רחל, אין להם על מה שיסמכו, כי אין כנגדן מקום בז\"א, כדי לעשות יסוד \nומלכות של הנוקבא כנגדם, וא\"כ מהיכן נעשה היסוד והמלכות שבה, אבל סוד הענין, כי הלא \nנודע כי נה\"י דבינה הם הלבושים שלהם לבדם, ובתוכם נכנסין המוחין דז\"א. מכת\"י הרח\"ו \nזלה\"ה, צריך שתבין מאוד, כי יש י\"מ בנוקבא מפאת גופה עצמה, שהם ב' נקודות. אח\"כ בעת \nשלוקח ז\"א מוחין דגדלות, והאיר בה אב\"א, האירו בחי' קיבוץ ה\"ג דביסוד אמא, ונכללו \nתוך היסוד שבה בנוקבא דז\"א, אחר שעיקרה נתפשט מחסד עד הוד שבה. והנה אותו הארה דה\"ג \nעצמם, שביסוד שלהם הם המ\"נ עצמם, ושם שכ\"ה ניצוצין, ואז נקראת נערה, והארת לבושי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "יסוד דאמא הלובשים את ה\"ג, הוא הכלי של המ\"נ הנ\"ל, חצי חותם הנ\"ל, שהיא דל\"ת אחת. \nאח\"כ כשננסר שנכנס מוחי ז\"א בנוקבא דז\"א לבד ממש, אז אותן הה\"ג המתקבצים ביסוד שלה, \nהם ג\"כ מ\"נ האמיתיים ועצמיים, והארת לבושים שנמשך מיסוד אמא, הוא כלי של המ\"נ, \nונקרא חצי חותם, שהוא דלת: \nנמצא, כי הכלי הוא ב' דלתות הנעשים ם' סתומה אחת. ובהתחברם בין שניהן, הם חותם אחד, \nוהם מכח כ\"ב אתוון ראשונים, דל\"ת אחת, וכ\"ב אחרות דלת ב', והמ\"נ ה\"ג כפולים הם \nמנצפ\"ך כפולים, זולת הפשוטים. אח\"כ כל זה נקרא חותם א', בערך א' שבה נעשים באופן זה \nפעם אחרת, ונקרא חותם ב'. אך האמת, כי ב' חותמות כולם תוך יסוד לבד: \nוהענין, כי בנוקבא דז\"א, אין מלכות בפ\"ע כנזכר במ\"א, רק עטרת יסוד שלה לבד, נמצא כי \nחצי חותם הא' הנ\"ל, שנמשך מצד ז\"א, הוא דלת א', והוא עטרת יסוד, ושם ג\"כ מ\"נ דינין \nשכ\"ה, ב סוד נערה שהיא מלכות שבה הנקראת אדנ\"י ג\"כ, כנודע פרשת בא. וחותם הב' הוא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "חצי חותם לבד, והוא דל\"ת א' פנימי, והיא יסוד עצמו, ונמשך ממוחין דאמא עצמה. והמ\"נ \nהם מנצפ\"ך, ולא שכ\"ה, ואז נקראת נערה, שהם דינין יותר מבוסמים בבחי' יסוד, א\"כ ב' \nהפירושים אחד. אמנם י\"מ עצמן הם מגופה עצמה דמלכות כנ\"ל, נמצא כי חותם תוך חותם, \nר\"ל דל\"ת תוך דל\"ת, ובין שניהם אינם כי אם חותם א' לבד, שהם י\"מ ב' דלתות, והבן זה: \n\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וב' הצירים, הארת לבושי חג\"ת אמא ע\"ד הנ\"ל, א' לז\"א, וא' ע\"י אמא בעת הנסירה, כנודע \nכי גם חג\"ת כלולים בנה\"י דאמא, בסוד באר חפרוה שרים כנזכר בפ' בראשית בפסוק הנצנים. \nכי ציר גי' ש', ג' ווי\"ן, חג\"ת דאמא, שהם ג' ידים. וזהו שד\"י, כי שד\"י דיסוד, הוא \nש' של ציר לבד, הנמשך מיד עליונה. ושם אדנ\"י שבעטרת יסוד כנ\"ל, הוא המ\"נ שבה. א\"כ \nהם ו' בחי' - א', יסוד ועטרה עצמם. ב', הדלתות אשר שניהם הם חותם אחד, ובדרך שאלה, \nנקרא חותם תוך חותם, והם ביסוד ובעטרה, ב' צירין, ביסוד ובעטרה. רוחא דשדי בגווה \nהמעלה מ\"נ, והוא ה\"ג שנותן לה הז\"א, בסוד זווג ממש בביאה הראשונה, ונשארין בה כעין \nשאור לעיסה, ו' בחי' מ\"ן החדשים, מה שהיא מבררת מן המלכות, ומה שהוא ג\"כ מברר, \nונקרא מ\"ד, כי הוא מברר חסדים דב\"ן, הנקראים מ\"ה דב\"ן, והיא מבררת גבורות דב\"ן, \nהנקרא ב\"ן דב\"ן). והנה נודע, כי הבינה נקרא אהי\"ה, ואמנם כל אחד מי\"ס, יש בו אהי\"ה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אחת, וא\"כ בנה\"י שלה הם ג' שמות אהי\"ה. אמנם של נצח קו ימין, נמשך מחכמה, לכן מילוי \nשלו ביודין, ושל הוד מלוי באלפין, ושל יסוד מלוי בההי\"ן. והנה נמשך הארה מן ג' אלו \nאהי\"ה, ונמשכין ביסוד שלה, ונעשה מהם היסוד. ונודע כי בינה דינין מתערין מנה, ובפרט \nהלבושים שלה, ובפרט לבושי נה\"י שלה, שהם לבר מגופא, וכולם דינין כנודע, לכן נמצא כי \nבחי' היסוד שבה הם דינין, ולכן בהיותן בה בחי' היסוד, העולם נידון ונחתם לחיים או \nלמות: \nאמנם בחינת היסוד זה, נמשך מן ג' אהי\"ה הנ\"ל, הוא הנקרא חותם, כי הלא ג' אהי\"ה \nדיודי\"ן דההין דאלפין, הם גי' חותם. אמנם סוד חותם זה, אשר עליו רמזו רז\"ל גמרא \nואמרו כי ד' דברים צריכין חב\"ח, וסימנם חבי\"ת, אמנם אין אנו עתה בביאורם, אך נבאר \nענין חותם בתוך חותם מה ענינם, אמנם כבר בארנו כל הספירות של הנוקבא יש בהם ממש, \nלפי שיש להם על מה שיסמכו, חוץ מן היסוד והמלכות דנוקבא, שאין להם כנגדו בז\"א על מה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שיסמכו, לפי שקו אמצעי דז\"א, אשר ממנו נעשית המלכות, הוא חצי ת\"ת והיסוד, ומן חצי \nת\"ת דז\"א נעשה כתר של נוקבא, ומן היסוד שלו נעשה דעת ות\"ת בנוקבא, ושיעור היסוד ז\"א \nמסתיים עד סיום הת\"ת דנוקבא, נמצא כי יסוד ומלכות דמלכות, אין להם שורש להעשות, לכן \nאינה רק חותם בעלמא. פי' - כי הלא כמו הטבעת היא עיקר, אך כשחותמין בשעוה אינו \nממשיות רק דמיון א' לבד, כן היסוד והמלכות של הנוקבא אינה רק הארה לבד וחותם מן \nהארות הראשונות, כנודע כי לעולם היסוד, הוא חותם העליון, כי כל האורות נכללות \nונחתמין בו, וכן בחי' המלכות, הוא חותם אחד גרוע יותר מן האחר, והוא, כי המלכות \nאינו חותם האורות עליונים שבגוף, רק חותם של החותם של היסוד, כי מן הארת החותם \nהראשון שהוא היסוד, ממנו נחתם חותם שני במלכות, מן הארת היסוד, והוא ע\"ד משל, כי \nחותם היסוד הוא חותם הטבעת הנחקק בשעוה, והוא ג\"כ חותם המלכות הוא חותם השעוה, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כשמשימין עליו דיו, וחותמין בו בנייר. וז\"ס חב\"ח, כי החותם הפנימי הוא ביסוד, וחותם \nהב' החיצון הוא במלכות, וזהו חב\"ח, שהם יסוד ומלכות, והם ציון וירושלים, כי ציון \nהוא יסוד, וירושלים הוא המלכות. לכן נקראו חותם, על שם שאינם האור העליון ממש, רק \nהארה היוצאת מן האור העליון, ונחתם למטה: \nוגם נקרא חותם לסבה אחרת ג\"כ, כי חותם זה הוא, כדי שלא ישלטו החיצונים באורות \nהנוקבא, כי נודע שעיקר אחיזתן הוא בנוקבא. והטעם הוא, לפי שהיא תחתונה מכל האצילות, \nוג\"כ מפני שנוקבא כולה דינין ושם אחיזתן, ולכן ניתן חותם זה לשמור הדבר הזה, שלא \nיכנסו שם החיצונים: \nוזה סוד גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, כי המעיין שהוא היסוד של הכלה הנקראת \nמעיין כנודע, הוא חתום על ידי חותם הנ\"ל, כדי שלא ישלטו שם החיצונים, כדרך הכלה \nשאוגדות פתחיה לבעלה, כדי שלא ישלוט זר בה, עד שתזדווג לבעלה ביום ש\"ע, ולכן אחרי \nשאנחנו נותנין בה הה\"ג ביום ה\"ר, בסוד ה' בדי ערבה, אז צריכה אל החותם, בל יכנסו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "זרים לקחת מן הגבורות, כי שם הוא שרשם כנודע, ומשם נאחזין. והענין הוא - כי כבר \nבארנו, כי נקודת המלכות נחלקים לי' נקודות, א\"כ נקודת היסוד או המלכות כבר היא בה, \nכמבואר בדרוש א\"ט ב\"ח: \nגם יש בחי' אחרת לעשות בה יסוד ומלכות, האמנם שורש החותם הזה, אינו היסוד עצמו, רק \nחותם הניתן שם מן הארת נצח הוד יסוד דאמא, שהם אהי\"ה כנ\"ל, שהם גי' חותם, והוא \nהשומר את החיצונים מלכנס תוך היסוד הזה, כי אין לה כח ליגע בהארת אמא. ולכן חותם \nאותיות תחו\"ם, לומר עד תחום הזה יכולין החיצונים לדבק, אבל משם ולפנים אינן יכולין \nתוך התחום הזה: \nגם חותם אותיות חומ\"ת, כי הוא סוד חומה וגדר, שלא יכנסו בו החיצונים. ולהיותן ב' \nחומת, שהן חומת יסוד, וחומת מלכות, שהם ציון וירושלים. ולזה נרמזו שניהן בכתוב, \nכמ\"ש חומת בת ציון וכו', על חומתיך ירושלים. כי יש חומת ציון, וחומת ירושלים, שהם \nחב\"ח כנ\"ל: \nגם אותיות חותם, הוא חמות, כי בינה חמותה של רחל, ומג' אהי\"ה שבה בחמותה, הכל נעשה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "סוד חותם לרחל, כמבואר, ואין להאריך בזה יותר: \nונחזור לענין, כי החותם העיקרי הוא ביסוד שבה, וזה נעשה מג' אהי\"ה של הבינה, ואין \nממשות שלהם רק מהארותן, עי\"ז אין החיצונים נוגעין בה, וזה החותם נעשה בה בעת נעילה \nדיה\"כ, וזה סוד נעילת שערים, כי באותו שער נעשה החותם של יסוד דנוקבא, והם דלתות \nהסוגרים פתח של היסוד ההוא, שלא יכנסו בו זרים. וז\"ס נעילת שער ההיכל, שנועלת בעת \nנעילת דיה\"כ, כי שערי היכל דנוקבא, הנקראת היכל גי' אדנ\"י, והשערים שלה הם השערים \nשל היסוד שבה כנודע, כי שם דרך הנכנסים מתתא לעילא. לכן בעת ההיא אשר ננעלין, \nהשערים ההם נחתמין ונסגרים, כדי שלא יכנסו החיצונים, הנה אז יש מקטרגים הרבה, \nשרוצים לכנס שם מחמת עונות. ולכן אז חותם של הנשמות, בענין שכרם ועונשן, הן לחיים \nהן למות, ועי\"ז אין כח בחיצונים לקטרג לכנס שם, כיון שכבר יש דין בעולם, ונמסרו \nבידם פתקי הרשעים הכתובים למיתה ח\"ו, ואין להם אחיזה אחרת חוץ מזולתה בודאי. ולפי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שהחותם הגדול שבכל החותמות הוא החותם של עתה, שהוא בחי' היסוד של רחל, לכן עיקר \nגזירות הן לטובה הן לרעה, הכל תלוי בעת נעילת יה\"כ. אך של ר\"ה היא בלאה, כי לכן \nנקרא ר\"ה, כי לאה ראש רחל, כי עקב ענוה יראת ה' כנודע: \nוכן חותם ה\"ר הוא חותם החיצונית של רחל, הם גרועים מזה של עת הנעילה. אמנם היות \nחותם זה נעשה בנעילת יה\"כ, כבר נתבאר הטעם, כי הלא ביה\"כ נתקן בנין הנוקבא כנ\"ל מן \nאמא, בסוד ויבן י\"י אלהים את הצלע כנודע, וניתנו בה הה\"ג של אמא, ולא ע\"י ז\"א, ולכן \nאז ניתנית בה סוד החותם, לשמור אותן גבורות מן החיצונים, כי שם שורש אחיזתן כנודע: \nוגם זהו הטעם שאין חותם נעשה, רק בסיום יה\"כ, כי בכל היום נתקנת, ובמלאות היום ההוא \nבעת נעילה, אז ניתן לה חותם זה. וגם זהו הטעם, שאז דנין הנשמות ונחתמות, כי כיון \nשאז ניתנו בה ה\"ג, שהם ע\"י ה' תפלות שיש ביה\"כ כנודע, ולא נגמרת לכנס עד תפלה ה', \nשהיא תפילת נעילה, לכן אז הגבורות דנין את בני האדם ואת העולם: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "והנה בשאר ימות השנה ודאי, שנעשו בנוקבא בחי' חותם זה, כי בכל יום ויום יש תיקון \nהנוקבא בסוד התפלות כנודע, רק ההפרש הוא, כי שאר ימות השנה, הם נעשין בה ע\"י הז\"א, \nולכן אין בהם באותן גבורות כח לדין העולם, וגם אין חותם גמור לדחות את החצונים. אך \nעתה שנעשה ע\"י אמא עצמה, יש בבחי' הזה כח לדחות את החיצונים כנודע, לכן היא דנה את \nהעולם: \nוהנה החותם הג', הוא הנעשה בה בליל ה\"ר, וסוד חותם זה, הוא חותם חצון, ונעשה מן \nהארות החותם אחד הפנימי של יסוד, ולכן הוא גרוע ממנו. והענין - כי חותם היסוד, מן \nהג' אהי\"ה עצמם, בג' מלואים, שהם גי' חות\"ם. אך עתה אינה חותם גמור, כי סודם מהג' \nמלואים של ג' אהי\"ה, שהם ג' - ק\"מ, קכ\"ב, ק\"ל, הם שצ\"ב, ועם כללות שלשתן, הרי גי' \nשצ\"ה, והם גי' משנה של המלך, כי חותם העיקרי הוא ביסוד, אך זה הוא במלכות דנוקבא, \nשהיא עטרה שלה, והיא משנה אל החותם הראשון, וגרוע ממנו, וז\"ס המלכות דלית לה מגרמה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כלום, כי כמו שכל פרצוף נוקבא לית לה מגרמה כלום בערך הזכר, כן תקרא הבחינת של \nהמלכות שביסוד דנוקבא, דלית לה מגרמה כלום בערך שאר הספירה שלה, והוא כי היסוד שבה, \nלקחה הג' אהי\"ה ממש. אך המלכות שבה, אינה לוקחת רק הארתן לבד כנ\"ל, ולפי שג' מלוים \nאלו הם של אהי\"ה הנ\"ל דבינה, לכן גם הם נקרא חותם, כי יש בהם כח לדחות החיצונים, \nכנודע כי אין החיצונים נדחין, אלא ע\"י הבינה, והוא סוד משנה תורה, שהוא ספר ואלה \nהדברים, כי התורה הוא סוד ד' ספרים הראשונים, וספר ה' נקרא משנה תורה, והוא כופל כל \nהדינין שנזכרו בד' ספרים הראשונים ונכתבין פעם שנייה במשנה תורה, כי כשמאיר הז\"א \nבנוקבא, נותנין לה הארת התורה, כי התורה הוא הז\"א, ונותן הארה לנוקבא ביסוד שבה, \nושם נקרא תורה ממש, כי כל מקרא הוא בנוקבא, כמבואר אצלינו, וכאשר נחתם חותם זה \nבמלכות שבה, אז נקרא שם משנה תורה, כי הם ג' מלואים הנ\"ל, שהם גי' משנה, וכבר פשוט \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הוא כי משנה תורה הוא במלכות, נזכר בזוהר. אמנם חותם זה, הוא מתחיל להעשות מליל \nה\"ר, ולכן בליל ה\"ר הוא זמן החתימה של העולם לבני אדם אם לחיים אם למות, כנזכר \nבזוהר, וכן נבאר עתה ענין ליל ה\"ר, כי הלא אז נעשה החותם החצון, ולכן נידונים \nהנשמות בליל הזה, וסדר הלילה הזאת זה, שבחצי ליל הראשונה, תקרא ספר משנה תורה מן \nאלה הדברים עד סוף, שהוא וזאת הברכה, אם תקראהו ותשלימהו קודם חצות, תעסוק בתורה, \nובספר קבלה אם תצטרך, ולא בדבר אחר, כדי לעשות החותם של המלכות, שהוא גי' אדנ\"י. \n(נ\"ל צמח, נוהגין החברים מזמן הרב אפרים פאנצייר\"ו ז\"ל, לקרות אחר סדר באדרא זוטא \nוסתרי קבלה כנ\"ל): \nולכן תמצא, כי עיקר הדין בחצי לילה הראשונה, כי לכן יוצאים אחר חצות, לראות את הצלם \nלאור הלבנה, כי אז כבר גזרה הדין, כי נסתיים לעשות חותם ההוא, והנה סוד הדין הזה, \nהוא סוד מסירת הפתקים, ביד השלוחים, אבל עכ\"ז לא ניתן רשות בידם לפעול הדין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "כשנמסרים הפתקים ההם, רק עד יום ש\"ע, כי הדבר תלוי תוך הזמן הזה, שאם יחזור בתשובה \nיחזרו ליקרע הפתקים ההם. ואמנם לכן אנו אומרים כי ביום ה\"ר יש ג\"כ דין. וז\"ס הנזכר \nבזוהר, אשר הוקשה לרואה אותם, שהם מאמרים חלוקים, כי במקום אחד אומר, כי מסירת \nהפתקים הוא בה\"ר, ולכן אז אתעדי צולמא מעל רישא. ובמקום אחר הוא אומר, כי הוא ביום \nש\"ע, יומא תמינאה דחג. וביאור קושיא זו, נתבאר עם מש\"ל, כי אחר שנמסרו הפתקין ליל \nה\"ר, הדבר תלוי עד יום ש\"ע, אם יחזרו בתשובה. ולהיות כי מעט מזעיר ימצאו, מי שלא \nתיקן עצמו ושב בתשובה בר\"ה ויה\"כ ובכל החג, שיתקן עצמו בה\"ר, ולפי שלא ימצאו זה על \nצד ההרחק, לכן אמר בזוהר, כי אחר מסירת הפתקין תו לא הדרי לבי מלכא. אבל ודאי שאם \nישוב בתשובה גמורה, ודאי שיקרע גזר דין. וכנזכר בספר רקנאטי, כי נוסה הדבר באיש אחד \nשלא ראה צל על ראשו, וחזר והתפלל ושב בתשובה וחזר הצלם למקומו. ולכן נוהגין לומר \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "סליחות ליל הושענא רבה אחר חצות קודם אשמורת הבוקר, אך לא יאמרו ויעבור ושום דבר \nכיוצא בו, רק כמו רחמנא וכו', וכיוצא בזה בלבד, כי ביום ה\"ר יזהר אדם מאוד מאוד \nבתפלתו, ובכל מעשיו, כי הדבר תלוי בתשובה בזמן הוא, ומשם ולהלאה אין תקנה יותר: \nאמנם מ\"כ בקונטרס, כי הטעם הנ\"ל, לפי שליל הושענא רבה אז נכתבין הפתקין, וביום \nהושענה רבה נמסרין הפתקין, לפי שאז נתקן בה' בדי ערבה כנ\"ל, שהם ה\"ג. וביום שמיני \nעצרת, הוא חותם בבחי' אחרת, והוא, כי אז ניתנין אליה בסוד הזווג, סוד הה' גבורות, \nונותן ז\"א לנוקבא, והם גבורות חדשות מן הזעיר אנפין, כי אותן של הושענה רבה הם \nגבורות דאמא, ולא ע\"י זעיר אנפין, ולכן נמשכין הדינין עד יום ש\"ע. אמנם אותן \nהגבורות של ש\"ע, הם ממותקות כי הם ע\"י הז\"א, ולכן נקרא שמחת תורה כי הוא זווג הז\"א: \n\n \n", "en": ""}]}
