{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "142", "title": "פרי עץ חיים — קטע 142", "hebrewTitle": "קטע 142", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/142/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/142/", "segments": [{"index": 1, "he": "סמך אליו מיד והנחש היה ערום וכיון שחטאו ראו עצמן ערומים שלא היו יכולין לקבל או \nהיצירה ונשארו בלא לבוש וירדו למטה י\"ד מעלות ד' דיצירה וי' דעשיה ואז נתגשמו יותר \nויעשו להם חגורות, וז\"ש ואירא כי עירום אנכי שלא הייתי יכול לקבל אור היצירה ואיני \nמכוסה ואז נתקללו ונתגרשו מג\"ע לעבוד אדמה בתפלתו כנ\"ל: \nלמה התחילה תורה בב' ולא בא' והניח הא' להתחיל בה י' דברוח אנכי להורות שיש בה ב' \nבחי' פשט וסוד כי התורה שהיה הקב\"ה משתעשע בה וגם הלימוד שלומדין בה הצדיקים בג\"ע \nהוא בחלק הסוד וזהו התורה ראשונה אשר שם בג\"ע ולהורות כי זאת התורה היא תורה שניה \nשנתלבשה לכן התחילה תורה בב' שהיא תורה שניה שנתלבשה בפשט כב' שהיא שניה לא\"ב. ולפי \nשלפני א' אין רשות לדבר שהיא נוגע במה שלמעלה ובמה שלמטה וא' נגד עולם אצילות שהיא \nעולם הראשון והיה מקום לאדם לחשוב קודם לזה מה היה לכן התחיל התורה בב' שהוא נגד \nעולם הבריאה שהוא עולם הב' להורות כי זאת התורה הוא מעולם הבריאה לכן אמר הלשון ברא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כי בזה העולם יש רשות לדבר. ולכן התחיל התורה בב' ולפי שבעולם האצילות אין לנו רשות \nלדבר וכ\"ש בשלמעלה הימנו לכן התורה שהיא נגד עולם הראשון עולם אצילות אין שייך בו \nרק מחשבה כי יש באדם ד' דברים מחשבה ואח\"כ מהרהר להוציא משפתים זה המחשבה וזה קרוב \nלדיבור ואחריו הדיבור ואחריו עמשה והיינו נגד ד' עולמות וכנגדם אמר הכתוב אז ראה \nמחשבה, ויספרה הרהור, הכינה דיבור, וגם חקרה מעשה, אח\"כ ויאמר לאדם: \nא\"נ מה שהתחילה התורה בב' לפי שהב' פרצתה א' ומחיצתה ג' וצורתה כמו העולם לכן \nהתחילה התורה מב'. והיה הכוונה שאם יעשה אדם עצמו אלוה שיאמרו לו שיעשה הוא רוח הד' \n(כענין קליגוליס) וזה הרוח הפרוץ הוא צפון וזש\"ה נוטה צפון על תהו. כי הרקיע הנטוי \nעל רוח הצפון הוא נטוי על תוהו כי שאר הרוחות מזרח ומערב דרום הרקיע בנויה עליהם \nואינו על תוהו שעשה ית' כמין כיפה במחיצות ורוח צפון לבדו הוא נטוי על תוהו והראיה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ע\"ז יורדי הים שרצונם ללכת בם ברוח מזרחית צפונית למערב בהם מסבבים בים האקינוס כל \nג' רוחות העולם המזרח ודרום וכל רוח המערב עד שמגיעין לקצה רוח המערב לצפון שהוא \nמערבית צפונית ואם היו יכולין ללכת ברוח צפון היה קרוב להם מאוד שלא היו צריכין \nלילך באותו דרך כלל אלא רוח אחד שהוא פון לבד. אלא שאותו רוח הוא פרוץ ואין אניות \nיכולין לעבור בו כי הוא עיר פרוצה אין חומה. והנה כל עובי הארץ בערך הים אקינוס הוא \nכגרגר חרדל כי ים האקינוס ת\"ק שנה והארץ מהלך שבע שנים לבד. או נאמר כשנקשה קראי \nאהדדי פסוק א' אומר מצפון תפתח הרעה. נראה שרוח צפון הוא הגיהנם ופסוק אחד אומר מה \nרב טובך אשר צפנת ליריאך וצפונך תמלא בטנם שהוא ג\"ע. כי שם הטוב הגנוז לצדיקים \nוכה\"א אומר לצפון תני לע\"ל טובות לצדיקים, אלא האמת כך הוא להיות רוח צפון כנגד \nהגבורה שהדרום ימין נגד אברהם שהוא חסד כי שם הוא היסוד מים שלעולם המים נמשכים משם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וכן היה אברהם עושה חסד לעל העולם. לא כן יצחק שהוא גבורה נגד יסוד אש שהוא ברוח \nצפון שלא רצה לברך את יעקב ואפילו לעשו לא רצה לברכו אלא בשכר הביאה לי ציד ואוכלה \nבעבור תברכני נפשך. וכמו שמיצחק יצא יעקב ועשו כן ברוח צפון יוצא גיהנם וג\"ע. \nולהיות שג\"ע הוא א' מן הדברים שקדמו לעולם כמש\"ה גן בעדן מקדם וכן גיהנם קודם לעולם \nכמד\"א כי ערוך מאתמול תפתה לכן אמר בראשת כלומר ב' דברים שהן מצד צפון הפרוץ היו \nראשית לעולם וזהו בראשית ב' ראשית להורות השכר והעונש לצדיקים העושים התורה \nוהמתבטלים ממנה: \nאו נאמר כי לכך התחילה תורה בב' לומר כי ב' דברים היו ראשית וזהו ב' ראשית השמים \nוהארץ היו שניהם ראשית השמים נבראו תחלה והארץ נבראת תחלה. וביאור המחלוקת ב\"ש וב\"ה \nשנחלקו בה ויתישבו הכתובים כתוב אחד אומר השמים ואח\"כ הארץ וכן לקמן אלה תולדות \nהשמים והארץ וכתוב א' אומר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וכן כתיב אף ידי יסדה ארץ \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וימיני טפחה שמים ותו דתחלה אמר אף ידי וכו' יראה דתחלה נברא שמים ואח\"כ אמר וימיני \nפטחה שמים ו' דוימיני מורה אחר שידו יסדה ארץ אח\"כ ימינו טפחה שמים אלא בעולם \nהבריאה שמים קדמו כי באותו העולם גוברת הקדושה ודבר רוחני ובעולם עשיה ארץ קדמה \nוז\"ש ולשכלול ארץ קדמה כי שם גבר החומרי יותר. כי כל כוונות עולם עשיה הי' להגשים \nהדברים לכן שם ארץ קדמה, וז\"ש אלה תולדות שמים והארץ בהבראם בעולם הבריאה היו כן \nאבל ביום עשות דהיינו בעולם עשיה היו ארץ ושמים ארץ תחלה ואח\"כ שמים, וז\"ש אף ידי \nיסדה ארץ ר\"ל שמים נבראו תחלה ואף הארץ זהו בבריאה. אבל בעשיה הארץ נעשה תחלה ואח\"כ \nוימינו טפחה שמים, אמר טפחה ר\"ל טפח ה' כי בטפח הש\"י שיש בו ה' אצבעות וכ\"א ק' אלף \nולכן הם ת\"ק אלף שנים וז\"ש ושמים בזרת תכן שיש בה ה' אצבעות, וז\"ש את השמים כי את \nלרבות שמים אחרים דעולם עשיה, את הארץ לרבות ארץ אחרת דעולם (הבריאה) [עשיה]: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הנה באדם יש ארץ ושמים כי הטרפש המפסיק בין אברי נשימה ובין אברי המאכל לבדם הוא \nהרקיע הנטוי על הארץ. לכן למעלה הן כל אברים הרוחניים הלב והריאה והמוח וכיוצא \nולמטה כל אברי הגשמיים החומריים נמצא האדם חצי העליון נגד שמים וחצי תחתון נגד \nהארץ. כי האדם עולם קטן הוא ואמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו וגו' כי בצלמנו הוא בחי' \nנשמה שהיא נקרא אדם כמ\"ש על בשר אדם לא ייסך והגוף אינו אדם אלא בשר אדם ומלת נעשה \nאמר על הגוף שנעשה מחומר העולם הגשמי. וכמו שהמלאכים כשבאים לעולם הזה עולם התחתון \nמתלבשים [בגוף] בעוה\"ז החומרי לכן אכלו בבית אברהם וכן נשמת האדם מתלבשת באויר עולם \nהזה לכן אמר נעשה לשון רבים. כי ע\"י שמתלבשת הנשמה שהיא מאתו ית' באויר העלומות אמר \nנעשה אדם נעשה ללבוש בעולם העשיה אדם שהי אהנשמה ויהיה בצלמינו שהוא הרוחניות \nהמלאכים, כדמותינו שהוא התלבשות שמתלבשות באויר עולם הזה כשבאים כאן, הרי שי שבה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "האדם ב' בחינות אדם עליון שהוא הנשמה ואדם התחתון שהוא הגוף הרי ב' מיני אדם זת\"ז, \nובזה יובן פ' שופך דם האדם באדם כי דם אדם הוא נפש אשר בתוך האדם הוא הגוף וידוע כי \nהדם הוא הנפש. ולז\"א כשהורג אדם עיקר הנזק הוא לגוף ואמר טעם לזה כי בצלם אלקים עשה \nאת האדם ולא אמר כי בצלם ודמות כמ\"ש בפסוק אחר בצלמינו כדמותינו כי לפי שכל עונש \nהרוצח הוא על הרע ועל ההיזק שעשה לנפש אדם הוקשה לו כי אדרבה אם עושה היזק לגוף \nהחומרי לנפש טובה גדולה עושה שהוציאה מבית האסורים כי הנשמה חלק אלוה ממעל והיא \nמתאוה תמיד לעלות אל בית אביה אלא שהוא עוליב' ובע\"כ היא אוסרה בגוף החומרי וא\"כ \nראוי לשכר ולא לעונש, ולזה השיב כי בצלם אלקים עשה את האדם שהיא הרוחינות של מעלה \nעשה האדם כי כשיורדת בעוה\"ז היא מתלבשת באויר העוה\"ז כנ\"ל ושכינה בתחתונים צורך \nגבוה היא כי שכינת עוזו מתאות לשכון כבוד בארצנו. וידוע כי העובד ע\"ז גורם שתסתלק \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שכינה מישראל וישאר העוה\"ז כגוף המת כן עון זה הרוצח הגורם לנפש האדם שתסתלק למעלה \nמעוה\"ז כאלו גרם להסתלק שכינה מישראל כי בצלם אלהים עשה את האדם כמו שמסלק השכינה \nראוי לעונש כן המסלק נפש האדם שהוא חלק אלקים ממעל ראוי לעונש. נמצא שיש באדם השמים \nוארץ באופן אחר מאותו שאמרנו לעיל. כי יש בו בחי' הנשמה שהוא נגד שמים שהוא \nהרוחניות מן השמים ויש בו בחי' גוף שהוא נגד הארץ לאלו אמר ב' ראשית כי ב' דברים \nאלו היו ראשית הבריאה שמים וארץ מדבר הכתוב על בריאת אדם, שמים אמר על בריאת נשמה \nואת הארץ על הגוף הנקרא ארץ. ובפסוק זה יש ז' תיבות נגד חיי אדם ע' שנה ואח\"כ מת \nוזש\"ה והארץ היתה תוהו שהוא הגוף הנקרא ארץ היתה תהו ר\"ל תימה שאדם מתמה מאוד כשראה \nצורת הגוף אחר מותו שהיה בחור אדמוני ויפה עינים ואח\"כ אחר מותו נשתנה לירקון \nומסריח שמתמי' ומבהיל את האדם כשרואה פני האדם שהוא בוהו והאדם יחשוב כי אחרי ימותו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אבדה תקותו ח\"ו ולא ישוב עוד לחיות וז\"ש ובוהו ואמר שאינו כמו שהוא חושב כי אותו \nעצם הלו\"ז עדיין בו הנשמה מחופפת עליו עד יום התחיה ואין המיתה זו אלא כישן ויקץ, \nוז\"ש וחושך על פני תהום אותיות תהו\"ם המו\"ת כי האדם במותו אינו אלא כיושב חשך ואח\"כ \nיצא לאורה, כי רוח אלקים מרחפת כלומר הנשמה אינו מניחחו כי כשהיתה בתוכו ממש הי' \nמחיה אותו בעצם ואם היה מסתלק ממנו לגמרי לא היה עוד שום תקוה כי היה עצמותיו \nנרקבין והולכין ואף הלו\"ז לא היה נשאר בו ועכשיו רוח אלקים דהיינו נשמתו מרחפת על \nעצמות, וז\"ש מרחפת על פני המים בזכות התורה שלמד חופף עליו, ועל המים דקאמר היא \nהתורה כמו הוי כל צמא לכו למים, א\"נ המים דקאמר הוא הלו הנשמה חופפת עליו על העצמות \nוממתנת ע\"פ המים שאז יאיר אורו כענין כי טל אורות טלך הנאמר בטל שעתיד הקב\"ה להחיות \nבו מתים כי היה בחשך ואז יאיר אורו באותו הטל והוא ית' שומר אותו העצם שהוא הלו\"ז \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שארז\"ל שנשאר באדם לעולם כי משם הוא שב להבנות בזמן התחיה וזה שא\"ה ובוהו כי בו \nעדיין לחלוחית לשוב ולהחיות ע\"י אותו העצם ואותו העצם אינו מתקיים אלא בכח הנשמה \nהחופפת עליו כדאמרן. וזה שאמר בתהלכך תנחה אותך בשעת פטירתך מזה העולם, בשכבך תשמור \nעליך קבר. בזכות התורה שלומד הנשמה מופפת על העצמות, וכן בשעת פטירתו יש בעוה\"ז דרך \nאחד חשוך מאוד וכשנפטר האדם נכנס נשמתו באותו הדרך החשוך ואז הנשמה אינה יודעת איזה \nהדרך אשר תלך בה רק התורה שעסק בעוה\"ז מאירה לפניו וכמ\"ש כי נר מצוה ותורה אור. \nוז\"ש בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך בזכות התורה הנשמה שומרת העצמות שלא ירקבו \nור\"ל שמירה האמור כאן הוא על העצמות שנאמר שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה שהי \nאאחת המיוחדת אותו עצם כנ\"ל, וכיון שלא נתרקב כל העצמות עומדים ואח\"כ בא זמן התחיה. \nוז\"ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור דהיינו האור שעתיד הקב\"ה להחיות בו מתים כנ\"ל אז \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "החשך שהי' על פניו בזמן המות\nיוסר מעליו ויהי אור אחר התחיה והיינו באלף הז' לא יהיה עוד חושך כלל אבל לילה כיום \nיאיר, וז\"ש ויהי ערב ויהי בקר היינו לילה ויום יהיה הכל יום אחד וכן לא יהיה עוד \nחשך המות, וז\"ש הנער בן ק' שנים ימות הוא בא\"ה אבל בישראל יהיה חירות ממ\"ה וכמ\"ש \nבלע המות לנצח וגו': \nראוי לדעת כי כל העולמות וכל הנבראים כולם נבראו בצרופי שמות הקדושים והשרש העליון \nהוא שם בן ד' כי יש בו ד' אותיות וי\"ב צרופים ג' לכל אות הרי מד' נעשה י\"ב וי\"ב \nנעשה מכ\"א מהם ו' הרי ע\"ב שמות היוצאים מג\"פ ויסע ויבא ויט. וכנגדם יש במרכבה \nעליונה ד' דגלים שהם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל וכ\"א יש בו ג' כי עם מיכאל ג' עם \nגבריאל ג' כו' הרי י\"ב וכ\"א יש עמו ו' אחרים שהם ע\"ב ואלו הם ב\"ד העליון שמהם \nנאחזים ע' שרים דא\"ה ולכן בחג שהוא נגד ע' שרים דא\"ה אנו נוטלין לולב שהוא עם ד' \nאותיות גי' ע\"ב ונגדם היו האבות ד' עם דוד וי\"ב שבטים וע' נפש הבאים מצרימה, וכנגדם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "היו ד' דגלים במדבר ועם כל דגל ג' שבטים הרי י\"ב. וע' זקנים ומשה ואהרן. וכן עד \nסנהדרין וב' סופרים א' כותב כזכות ואחד חוב. וכנגדן ד' רוחות העולם ומהן יוצאים י\"ב \nמיני רוחות שמכל רוח ג' רוחות כי מאמצע רוח מזרחית יוצא רוח מזרח ומב' קצותיו מן \nקצה רוח מזרח הסמוך לדרום יוצא רוח מזרחית דרומית ומן הסמוך לצפון יוצא מזרחית \nצפונית וכן מהדרום מהאמצעי יוצא רוח דרומית ומב' קצותיו מקצה הסמוך למזרח יוצא \nדרומית מזרחית ומסמוך למערב דרומית מערבית, והפרש שבין מזרחית דרומית לדרומית \nמזרחית, שבדרמית מזרחית הדרום גובר על מזבח ובמזרחית דרומית מזרח גובר על דרום \nוכעד\"ז במערב ובצפון הרי י\"ב מיני רוחות וכ\"א מתחלק לו' הרי ע\"ב מיני רוחות יש \nבעולם, וכן כל הנבראים שבעולם הם ע\"ב. מיני דשאים ע\"ב, מיני בהמות חיות ועופות \nוכיוצא כולם הם ע\"ב, מפני שנבארו על ידי ע\"ב צרופי השמות וכנגד ד' אותיות שם בן ד' \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הם ד' יסודתו כי יו\"ד שבשם נגד יסוד המים נגד אברהם חסד דרום ה\"א יסוד אש יצחק \nגבורה צפון. וא\"ו יסוד רוח יעקב ת\"ת מזרח. ה\"א יסוד עפר דוד גבורה תתאה מערב דינא \nרפיא. ויצחק הוא דינא קשיא ולפיכך אות ה' נכפלת בשם בן ד' שמילוי ה\"ה היא ה' אחרת. \nומילוי ה' ראשונה של שם היא ה' שני' של שם וממנו יוצאת ובזאת הה' זעירא נברא העוה\"ז \nלכן ה' דהבראם היא ה' זעירא לפי שהא נבלעת תוך הראשונה ואינה נכרת בקריאת' אלא \nהראשונה לבד וזו היא מילוי ה\"ה, וכן ד' יסידות עיקרם אינו אלא ג' שהם מים אש רוח כי \nהעפר אינו אלא משריפת אש יצא האפר שהוא יסוד עפר וכן מן ה' ראשונה שהוא יסוד אש \nממנה יצא העפר שהוא ה' אחרונה וכנגד ד' אותיות השם עשה הש\"י ד' עולמות אבי\"ע והיתה \nהכוונה כי להיות תכלית הרוחניות לא הי' אפשר לעשות זה העולם הגשמי כ\"א ע\"י מרחק רב, \nוהנה בעולם האצילות אין שם לא מלאך ולא שרף אלא שמו לבדו וכמו המלך מתיחד בחדר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פנימי לבדו ויש לו עוד מקום שמתגלה לדבר עם שריו ועבדי שרוצה לנהיג מלכותו ואלו הן \nשאר העולמות ובעולם האצילות כבר הוא נזכר בשם והשם בהכרח מורה איזה גבול אבל למעלה \nמזה אין רשות אפי' להזכיר שם ח\"ו, וכנגד עולם האצילות אמר כל הנקרא בשמ\"י כי שם יש \nקריאת שם ולכן אמר בו כל כי כל שאר עולמות תלויין בזה ואח\"ז ברא עולם הבריאה הנקרא \nכסא הכבוד כי שם נתגלה על ידי התלבשות כי שם כסא וזה כבודו כענין ר\"י קרא למאני' \nמבדותי ולזה אמר ולכבודי בראתיו, ואם יצא עולם הבריאה ממקומו ויעלה מעט בגובל עולם \nהאצילות יתבטל מיד וישרף ואינו מתקיים כ\"א במקומו ובועלם היצירה אם יתקרב לעולם \nהבריאה ישרף ויתבטל וע\"ז אמר הכתוב יצרתיו, וכנגד עולם העשי' אמר אף עשיתיו והיתה \nהכוונה בד' עולמות להסתיר עצמו לבוש אחר לבוש כדי שיולכין עולם הנבראים להתקיים. \nוזש\"ה כבוד אלדי' הסת\"ר דב\"ר כי בדבר ה' שמים נעשו ואם הי' דברו יוצא מגולה לא הי' \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אפשר לעולם הגשמי להעשות אלא ע\"י העלם והסתר שהעלם והסתר דבריו מלבוש אל לבוש \nיכולין העולמות להעשות ולהתקיים והוא כדמיון אש השורף ויש דברים שיוכלו להתקרב אליו \nולא ישרפו מהרה כאבנים וכיוצא בהן ואם היה שם במקומו קש או תבן ישרוף מיד אבל אם \nיתרחק התבן והקש מהראש שיעור רב אזי לא ישרוף מיד: \nבראשית פי' בר\"א שי\"ת ו\"ק נבראו ע\"י באר הענליון שהוא שם ב\"ן קנ\"א וז\"ש בראשית. ברא \nאלהים פירש כי אלדים שהוא המלכות נבראת על ידי בא\"ר התחתון שהוא גי' הויה אלהים \nהויה אדני, והענין כי השם שממנו נמשכים ו\"ק כנ\"ל הוא יותר העליון כיהלא ד' בני\"ם הם \nוהם גימ' ק\"ד ק\"ד ב\"ן ד' באמא עילאה. והנה מ\"ש לעיל סוד בראשית זהו כשהמלכות אב\"א \nעמו אכן כשהיא פב\"פ עמו אז בר\"א נעשית אבר שהוא היסוד הקודש ושי\"ת נעשה סוד מ\"ה \nשהוא הוי\"ה דאלפין ונתחבר אבר עם מ\"ה ונעשה אב\"רה\"ם כי מן בראשית עצמו נעשה אברהם \nגם מן ברא אלדי' את שהוא בר\"א שני כנ\"ל מן ברא נעשית אבר וזה היסוד שבה נעשה לקבל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מן דכורא ומן אלדי' נעשה ה\"ג מנצפ\"ך העומדים ונתונים בבאר הנ\"ל שהוא נקודת ציון שבה \nלעורר הזווג: \nוהארץ היתה תהו ובהו כבר הודעתיך בס' הדרושים שער א\"ק כי קודם הז\"ת שהם ת\"ת ומ\"ל \nהיו ז' מלכין קדמאן לאדום שהם סוד ת\"ת ומ\"ל קודם התיקון ואז הארץ היתה תה\"ו ובהו \nוזהו היתה לשעבר ואח\"כ ויאמר אלדים יהי אור שהם ז\"ת מחסד ולמטה הנקרא אור קדמאה \nשהוא אחר התיקון. ורוח אלדים מרחפת על פני המים דע כי סוד ש\"ך ניצוצין הם רפ\"ח \nהיצוצין הנודעים עם ל\"ב אלדים יעלה ש\"ך וזהו ורוח אלדים מרחפת מ\"ת רפ\"ח עם רוח \nאלדים שהם ל\"ב אלדים: \nויאמר אלהי' תדשא הארץ דשא כו' עץ פרי. ארז\"ל עץ שטעם עצו ופריו שוה והארץ לא \nהוציאה רק עושה פרי לבדו אמנם הענין כי כוונתה הי' לטובת אדה\"ר כדי שלא יטעה בצווי \nהקב\"ה לומר על העץ שצוה הקב\"ה שלא לאכול ולא על הפרי כי זה עצמו היה הערמת נחש \nוהצווי היה לאדם מכל העץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת אשר בתוך הגן לא תאכל ועץ הדעת טעם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עצו ופריו שוה. והנחש הי' ערום ויאמר אל האשה אף כי אמר אלדים מכל עץ הגן וכו' פירש \nהעץ צוה הש\"י מעץ הדעת לא תאכל אך הפרי עצמו מותר באכילה וחוה השיבה לו כי גם הפרי \nנאסר לנו וז\"א מפרי עץ אשר בתוך הגן אך אח\"כ ותרא האשה כי טוב, כאשר ראתה כי עץ \nהדעת טוב ועצו ופריו שוין אז אמרה באמת אל הנחש וז\"ש ותרא כי טוב העץ עצמו למאכל \nולא אמר' כי טוב פרי עץ. ועי\"ז נתפתו מדבר הנחש, כ\"א לא הי' טוב העץ למאכל רק הפרי \nא\"כ אעפ\"י שהקב\"ה לא פירש לאמר מפרי עץ הדעת לא תאכל רק אמר מעץ הדעת ע\"כ היו \nידועים שע\"כ לא צוה אלא על הפרי ולא על העץ שאינו ראוי לאכילה אבל עתה כראותה כי \nטוב העץ למאכל אז אמרה א\"כ ודאי לא צוה הקב\"ה רק על העץ כיון שלא פירש ואמר מפרי \nהעץ אחר היות שגם העץ טוב למאכל. וז\"ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותקח מפריו ולא \nאמר ותקח מעצו כאשר התחיל בלשונו תחלה: \nויאמר אלהים נעשה אדם, הנה מתשרי שהוא עת העיבור עד ניסן ששה חדשים כי יש יולדת לז' \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ויולדת למקוטעין אף שלא נשלם זמן כל החודש הז' והעובר גדל באלו החדשים בבטן אמו ע\"י \nז' כוכבי לכת כי הוא ית' מסר העולם בידם שהם מערכת השמים, ועם זה מתורץ תירוץ א' על \nקושית המינים שאמר נעשה בלשון רבים כי אל המערכת אמר כי הם המגדלים כ\"א בחדשו אמר \nלהם נעשה, א\"נ תירוץ אחר כמארז\"ל עם נפשותיהן של צדיקים נמלך וזו להיות בריאת אדם \nחובה כמארז\"ל נוח לו שלא נברא ואין חבין לאדם שלא בפניו לכן נמלך עמהם תחלה ואמר \nנעשה אדם ברשותכם ועל דעתיכם: \nבראשית הנה יש למלה זו כפי הכלל שמסר לנו בעל ס\"י תש\"ך צירופים והם סוד שם ע\"ב גי' \nחסד י' פעמים חסד עולה תש\"ך הרי י\"ס י' מאמרות שבחכמה למתק ברי\"ת וא\"ש שהוא סוד שם \nב\"ן גבורה שבו נברא [עולם] הנקודות היוצאים מן העין בסוד שנקראו חכמים עיני העדה: \nבראשית פי' חכמה נקרא ראשית אלהים בינה וכתיב בר\"א ולא כתיב האצי\"ל דחכמה היינו \nאילות ובינה היינו בריאה בסוד אבי\"ע שבאצילות: \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "בפסוק בראשית יוצא שם קדוש צמ\"רכ\"ד דהיינו מס\"ת הפסקים הארץ\" המים\" אור\" החשך\" אחד\" \nופי' צמ\"ר שהוא כתר שנאמר רישיה כעמר נקי מאיר את כ\"ד צרופי אדני: \nוכל שיח השדה, דע כי המלכות נקרא שדה בבחי' נה\"י שבה כי שם הוא סוד שדה ולא בית אך \nאינו מדבר כי המדבר הוא חיצונית אך השדה הוא בר זריעה, וכבר ביארתי בספר פע\"ח פ\"ב \nמשבת ענין שדה של תפוחים איך נשארת המ\"ל במקום נה\"י כשעולה בליל שבת נשאר מקום פנוי \nונקרא שדה אמנם נה\"י שבה נקרא שי\"ח השדה כי שי\"ח היא אותיות \"שם \"חם \"יפת כי שם \nויפת הוא נ\"ה שבה וחם היסוד שבה ששם תוקף הגבורה שבה אמנם כנגד אלו יש בית השחי \nבאדם תחת זרועות והסוד כי הלא נה\"י שבת\"ת עלה אח\"כ בבחי' הזרועות והגוף ולכן אותן \nשערות הנמשכות שם נקרא בית השחי. וכל שיח הנה חג\"ת נה\"י נקרא שי\"ח ש' חג\"ת י\"ח נה\"י \nג' ווין ואלו מאירין בסוד הטפה בנוק', וטרם יהי' באץר וירדו הו\"ק לא הי' בה כח \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "להוליד תולדות בי\"ע: \nאלה תולדות השמים והארץ, ר\"ל כי תהו הנרמז בר\"ת תולדות השמים והארץ והתיקון שלהם \nהוא בהבראם ר\"ל בה' פרצופים סוד התיקון: \nויבן ה' אלהים את הצלע, ז\"ס הנסירה הנעשה בר\"ה והוא שיוצאין המוחין מז\"א ונכנסין \nבנקודת מלכות ונבנית ונגדלת, גם ויבן גימ' חיים שהם המוחין דז\"א הנק' חיי המלך שהם \nאהי\"ה הוי\"ה אהי\"ה שהם גי' חיים וע\"י אלו המוחין נבנית הנוק' כי עתה נתונים אליה, \nויש מוחין דאבא ויש מוחין דאמא ועל שניהן הוא אומר ויבן ה' אלהים או\"א את הצלע בחי' \nנקודה לבדה כלולה מי' ואח\"כ נבנית ואז ויביאה אל האדם ז\"א שבו מ\"ה גי' אדם: \nויבן ה' אלהים אמרו רז\"ל מלמד שבאשה ניתן בינה יתירה יותר מבאיש, פי' זה מדבר ביעקב \nורחל כי מן החסדים של יסוד דבינה אשר נתפשטו בגוף דז\"א אין יעקב לוקח כלל אמנם רחל \nנוטלת ב' חסדים וב\"ש מן החסדים האלה במוחין שלה כי מלבד שחו\"ב שלה נעשה מהתפשטות \nהמוחין תוך נה\"י דאמא המגעת עד רחל עכ\"ז זולת זה לוקחת ב' חסדים המתפשטים תוך נה\"י \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "דז\"א ששרשם מיסוד דאמא ולא מנ\"ה ועכ\"ז נוטלתם גם רחל הרי כי נתנה בינה במוחין של \nהאשה יותר משל איש כי חסדים אלו מבינה הנק' אימא יצאו: \nדע כי הצלע שנבנית ממנה היא צלע החמישית בסוד נקבה נקב ה' כי מהצלע החמישית יצאה: \nויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, הנה ארז\"ל שאדה\"ר קודם בריאת חוה היה לו \nאשה אחרת חוה ראשונה לילית ומה ענינה, דע כי אדה\"ר דמיון ז\"א והנה ז\"א יש לו שתי \nנקבות לאה ורחל וכבר ביארנו כי לאה דיני' קשים עד מאד מפני שהיא אחוריי' של הבינה \nוגם כי היא עומדת למעלה במקום הסתום, אך רחל היא נמתקת כי היא במקום הגלוי של \nהחסדים, והנה ז\"א נקרא אדם כי הוא סוד שם מ\"ה גימ' אדם, והנה נודע כי הפשוט שבשם \nהוא עיקר כי המלוי הוא בחי' נוקב' כי מלו\"י גי' אלהים דין שהיא נוק' שכולה דינים. \nוגם נק' מלוי שכל כח הנוק' ועצמותיה ואורותי הוכחותיה כולם גנוזים תוך ז\"א כי עטרה \nדגבו' תוך הז\"א ואח\"כ יוצא ממנו לחוץ באופן שהנוק' הוא מלוי ז\"א כי המלוי צ\"ל דמות \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "הגוף הממלא בתוכו סוד העובר והולד שבתוכו לכן סוד המלוי מורה על הנוק'. אמנם מלוי \nשל שם מ\"ה הוא גי' י\"ט כמנין חוה הרי איך חוה אשת אדם והיתה בשר מבשרו, אמנם כבר \nביארנו כי ז\"א יש בו ב' בחי' א' הוא עד החזה ושם יש לו בחי' יסוד הראשון ששם מזדווג \nעם לא הוחצי האחרון מהחזה ולמטה בסוד הגלוי ונמצא כי יש בו ב' בחי' שמות של מ\"ה \nוכנגדם יוצאים ממנו ב\"פ מלוים שהוא גימ' ב\"פ חוה, והנה חוה ראשונה היא לאה וחוה הב' \nהיא רחל. והנה להיות בחי' לאה דינין קשי' עד מאד אע\"פ שבעולם העליןו הוא ממותק עד \nמאד עכ\"ז בעולם התחתון הזה שהוא חומרי לא יכלה לצאת לאה ממותקת ויצאה דיני' קשים \nמאוד בסוד קליפה וזהו חוה ראשונה ואח\"כ יצאה חוה הב' ממותקת ונשארה עם אדה\"ר, אח\"כ \nביעקב שתקן פגם אדה\"ר הוא לקח כל הב' לאה ורחל ונמתקה ע\"י לאה וזשארז\"ל כי לאה \n[היתה ראוי' להיות] בחלו של עשו לולי ריבוי תפלותיה ודמעותיה וסז\"ש ועיני לאה רכות \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "מן הדמעות, והנה מצינו באדה\"ר כתיב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וביארו בתיקוני' \nשהם ב' נשים א' מעצם וא' מבשר. והענין כי לאה היא עצם דינים קשים והוא סוד הצלע כי \nלאה אחורי הצלעות יוצאה, אך רחל היא בשר מבשרי דינא רפיא במקום גילוי החסדים וכוונת \nאדם כי ב' נשים הי' לו עצם ובשר אך לזאת הב' יקרא אשה ולא ראשונה שאינה נמתקת: ", "en": ""}]}
