{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "16", "title": "פרי עץ חיים — שער התפילין - פרק ה:", "hebrewTitle": "שער התפילין - פרק ה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/16/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/16/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער התפילין - פרק ה:\nונבאר עתה, ענין הרצועות והקשר של ראש. הנה ענין קשר של תפילין של ראש, ענינו כך \nהוא, כי כל מציאת אור, יש בו אור חוזר, והנה האור הזה שיצא מקוצי דשערי כנ\"ל, ונמשך \nעד תפלה ש\"ר במקום המצח, צריך שיהיה לו אור חוזר למקום הראשון, שהוא בההוא אתר, \nדתמן קאי האי קוצא דשערי דא\"א, אשר מכחם האירו בתפלה של ראש. לכן חזר האור של ד' \nפרשיות האלו, ומתנוצץ לפנים בג' מוחין הפנימים, ובלטו לאחור עד מקום הקשר של \nתפילין, ושם נעשית ד' זו, שהוא סוד ד' דאחד. כדרך מי שמכה במקום אחד, שמכח ההכאה, \nחוזר לאחור. וכדרך מי שזרק אבן בכח גדול למקום אחד, שחוזר האבן לאחור: \nוענין הד' זו הוא כך, כי הנה תמיד אנו אומרים, שנה\"י של התבונה נכנסו עם המוחין תוך \nהגולגלתא דז\"א, אמנם המלכות של התבונה שהיא יותר תחתונה מהן, בודאי הוא שגם היא \nנכנסת עמהם, והיא שם דבוקה עם הנה\"י בדעת של ז\"א, לפנים מן הגולגלתא, אבל איננה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בכלל המוחין. והנה כאשר האור חוזר, ר\"ל של ד' פרשיות דתפילין ש\"ר, חזר לאחוריו, \nונכנס דרך המוחין פנימים, אז האירו ד' האורות שם מבפנים, ונתלבשו באור המלכות של \nהתבונה, הנקראת גם היא ד', נגד האורות אלו המתלבשים בה, ואז נוקב האור שלהם באחור \nהעורף מבחוץ, במקום קשר של תפילין, ושם נתגלית בחינת המלכות, שהיא בחי' ד' של קשר, \nובתוכה מתלבשין ד' אורות של ד' מוחין: \nאמנם לפי שאין שם רק מציאת המלכות לכן אין שם רק בחי' עור, כי העור הוא בסוד \nהמלכות, ואין שם בחי' פרשיות כתובות, לפי שאין שם מוחין ממש כמו בתפילין. ועיין \nבדרוש ח\"י נשים של המלך, ושם יתבאר ענין ד' זו. והרי נתבאר ענין הקשר. ודע, כי בחי' \nד' זו שהוא הקשר של תפלה של ראש, היא בחי' א\"מ עצמה של המלכות הנקראת רחל, שהוא \nעומד כאן למעלה, ומכאן הוא מקיף אליה: \nוהנה מן הד' זו, שהיא קשר ש\"ר, והוא אור המקיף של המלכות הנקראת רחל, שהוא בחי' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "תפלה ש\"י כמ\"ש, הנה יצא מד' זו הרצועות של תפלה ש\"ר. והנה הם כוללים הד' מוחין, \nבאופן זה - כי הרצועה הימנית שבו, הוא בחי' חכמה וחסדים של ז\"א. והרצועה השמאלית, \nשם הוא בינה וגבורה דז\"א. והנה הד' מוחין נתלבשו בנה\"י דאמא, אבל לפי שביסוד אמא שם \nעיקרי עטרה דחסד, ולא ניתן אל הנוקבא אלא אותו המיעוט הנשאר ממנו, ולכן אין אנו \nמזכירים, רק הנ\"ה לבד, ולכן אלו הב' רצועות נקראים נ\"ה לבד. ולפי שהד' בעצמה אינה \nרק בחי' עור כנ\"ל, לכן גם הרצועות הם עור לבד, וכולם הם מבחי' א\"מ מבחוץ: \nוכבר נתבאר ענין נ\"ה הנ\"ל, בעת כניסת המוחין פנימים להתלבש בתוכם, ואמרנו, כי תחלה \nנתלבש מוח החכמה בנצח, ואח\"כ נתלבש מוח בינה בהוד, ואח\"כ ב' עטרין ביסוד. והטעם \nהוא, כי לעולם בחי' נצח בין בא\"א, בין בבינה, בין בז\"א, לעולם הנצח שבהם, הוא יותר \nגבוה מן הוד, ועי\"ז נמצא שהנצח הוא יותר גבוה מההוד, ועליהם נאמר בתיקונים דף ט', \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והקרנים גבוהות, והא' גבוה מן חברתה, וז\"ס שנקראים נ\"ה שחקים, שהם שתי הרחיים, \nהטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא. וא\"כ הוא מוכרח שיהיו זו למעלה מזו, וזכור כלל זה \nלכמה מקומות, שתצטרך אליו מאוד. והנה ע\"י היותם כן, נמצא כי כאשר יכנסו הנה\"י עם \nהמוחין שבתוכם, להתלבש גו גולגלת דז\"א, הנצח עם החכמה היא הנכנסת תחלה, ואחריו ההוד \nעם הבינה, ואחריו היסוד עם הדעת: \nונבאר עתה ענין הרצועות. כי הרצועה הימנית, שהוא הנצח של הבינה, היא קצרה, ולא \nנתפשטת רק עד טבורא דלבא דזעיר אנפין. ורצועה שמאלית שהוא ההוד של בינה נתפשטה עד \nההוד של ז\"א. וזהו ענין מ\"ש בהקדמת תיקונים דף ט', ומתפשט וכו', דה' עילאה עד הוד \nאתפשטת. כי זה מורה שההוד שלה לבד, הוא שנתפשטה עד ההוד דז\"א, משא\"כ בנצח, שהיא \nהיותר קצרה, ונשארה למעלה כנ\"ל. וטעם הדבר הוא, כי לעולם הנה הנצח הוא בסוד התפארת, \nוההוד הוא בסוד המלכות כנ\"ל, ולכן לא נמשך הנצח בבינה אלא עד החזה, שהוא נקרא טבורא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "דלבא, לפי שעד המקום הזה הוא בחי' ז\"א לבדו. אך מהחזה ולמטה, מתחיל בנין המלכות \nכנודע, ועד שם נתפשט הנצח לצורך הז\"א. ואח\"כ נתפשטה ההוד לבד, עד למטה, עד ההוד \nדז\"א, לפי שמשם מן הפרק הראשון דהוד ז\"א, משם נעשין מוח בינה דמלכות. והנה ההוד \nההוא מן הבינה העליונה שהיא אמא, ונמשכה עד מוח בינה של המלכות, ולפי שבטיבורא שלים \nלכן שיעורה עד הטבור: \nוסוד הענין מבואר יותר, כי הנה נודע, כי ז\"א רובו הוא מצד החסדים. אבל הנוקבא רובו \nשלה הוא מצד הגבורות, לכן הוא יונק ולוקח כל עטרת החסדים אשר בדעת שלו, ואינו נשאר \nאל הנוקבא רק מעט מזעיר ממנו לבד, ולטעם הזה נקרא הז\"א, מטה כלפי חסד. ולכן הרצועה \nהימנית, שם הוא בחינת החסדים כנ\"ל, היא נגנזת בטבורא דלבא דזעיר אנפין, ונכנסת תוך \nפנימית דלבא דזעיר אנפין, שהוא במקום החזה שלו, לפי שמשם ולמטה הוא התחלת ראש \nהנוקבא בחוץ, ולכן שם בחזה נפסק וכלה בחי' החסדים הזה שברצועות הנצח, ומה שנשאר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ממנו, שהוא דבר מועט מאוד, נכנס ונגנז שם בפנימותו דז\"א, ומתפשטים שם בפנימיות עד \nהיסוד דז\"א עצמו: \nאך דע, שאעפ\"י שעטרא דחסד נשארה בז\"א לבדו, עכ\"ז בחי' מוח החכמה של ז\"א, לרוב גדלות \nהאור שלו, לא נפסק מפני זה, אמנם גם נשתלשל עד המלכות. אמנם רצועות הגבורות השמאלי, \nהנקרא הוד, גם היא מקפת מבחוץ, ומתפשטת גם עד מקום הנוקבא, ונפסק עד מקום הטבור \nעצמו של ז\"א, ואין זה טבורא דלבא הנ\"ל, כי זה נקרא טבורא דגופא. והנה טעם הדבר \nשנפסק הוא, לפי ששם הוא התחלת נה\"י דז\"א, ונכנסים הגבורות שם, להתלבש ביסוד ז\"א, \nכמו המוחין של ז\"א, שנתלבשו בנה\"י של אמא, ולפי שהז\"א הוא רובו חסד כנ\"ל, לכן לא \nלקח מהאי עטרא דגבורה רק מעט מזעיר, וכולה נשארת אל הנוקבא. נמצא עתה, כי לא יש \nלהמלכות, רק ג' מוחין לבד, שהם חו\"ב וגבורה: \nוהבן עתה היטב ענין זה, כי כמו שבארנו למעלה בתחלת דרוש זה, ענין ג' בחינות שיש אל \nהמוחין דז\"א, ובכל א' יש מוחין פנימים ומקיפים, והמקיפין התחתונים שבכולם, הם בחי' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "התפילין שבמצח, כן הוא ברחל נוקבא דז\"א, כי הנה תחלה היתה בחינת המקיף העליון \nשבכולם, בבחי' קשר תפלה ש\"ר כנ\"ל, כי אותו הקשר, הוא המקיף העצמי של רחל. והנה אחר \nכך נמשכו בבחי' הרצועות בסוד א\"מ עצמו. ובאלו ב' רצועות, היו נכללין חסדים וחכמה \nמצד ימין, ובינה וגבורה מצד שמאל, ואותה של ימין בחי' החסדים שבה, נפסק בטבורא \nדלבא, ומשם נכנס תוך ז\"א, ונתפשט עד היסוד שבו. אך מוח החכמה אשר ברצועה הימנית, \nנתפשט עד המלכות, במקום שהוא מוח חכמה שבה. וכן הרצועה השמאלית הכוללת מוח בינה, \nועטרה דגבורה נתפשט עד הבינה שבמלכות, ומקום זה הוא טבורא דגופא: \nונמצאין עתה ג' מוחין לבד, שהם חו\"ב וגבורות, ואלו נכנסו דרך טבורא דגופא דז\"א, \nונתלבשו תוך נ\"ה דז\"א, באופן זה - חכמה בנצח, ובינה וגבורה בהוד, וזהו בחי' מוחין \nפנימים שלה, נתלבשו בנ\"ה דז\"א, ואז יצא אור הארתו לחוץ מן הנה\"י דז\"א, בסוד א\"מ ב'. \nואחר כך נתלבשו ונכנסו נה\"י דז\"א, תוך חללי דגולגלתא דרישא דנוקבא עצמה, ובתוכה ג' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "המוחין שלה, בסוד פנימית. ואחר כך חזרו לצאת בבחי' א\"מ שלה, בסוד תפלה ש\"י כמ\"ש \nבע\"ה. והרי נתבארו כל בחי' המוחין של המלכות, איך הם ממש דוגמת מה שביארנו בתפלה \nש\"ר ומוחין דזעיר אנפין בכל בחינותיהן. (א): \n(א) מהרנ\"ש - נלענ\"ד, מאחר שהמלכות של התבונה, הוא בחינת עור של היסוד שלה ולא הבשר \nכנודע, לכן ג\"כ בסוד א\"מ, הוא עור לבד, והבן. ובזה יובן שבזוהר פרשת פנחס בר\"מ, אמר \n- וילון אינו משמש כלום, אלא נכנס ערבית ויוצא שחרית. ובדף רל\"ט אמר בהיפך, נכנס \nשחרית ויוצא ערבית. והכוונה - כי בלילה מסתלקת זאת הד' מז\"א, ומאירה בלאה הארה \nגדולה יותר מביום, בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע. והנה בר\"מ מדבר בפרצוף לאה, שהד' \nנכנס ערבית בלאה, ויוצא שחרית שבשחרית מסתלקין נה\"י דבינה, ונכנסין בז\"א. אבל בזהר, \nמדבר בזעיר אנפין עצמו, שנכנס שחרית ויוצא ערבית, כי בלילה הנה\"י דבינה מסתלקין פעם \nאחרת: \nלהר\"מ דלנזאנו - וז\"ל, קשר של ראש של תפילין, זה נעלם מעיני רבים, ובבחרותי הוקשה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "לי, כי הקשר שהיה לי, היה בצורת ם ם, והוקשה לי, כי אלו הם ארבע ם ם מרובעים, ואנן \nצורת ד' בעינן, ולא מנין ד' שהוא ארבע. ועוד, כי צורה זו, יש שעושין אותה גם מבפנים \nואנו בחוץ דווקא אמרינן. ועוד, כי בזהר פרשת פנחס דף ר\"צ אמרו, ד' כפולה. לא נתקררה \nדעתי, עד שעליתי לארץ ישראל, ועשו לי תלמידי האר\"י זלה\"ה, קשר, בצורת ד' כפולה, \nוקשר זה אי אפשר ללמד, אלא במראית עין, כי הוא כצורת ד' כפולה מבחוץ כזה - ם. ודע, \nכי גם הי' של קשר ש\"י, היא כפולה, נמצא שיש בתפילין שם שד\"י: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שער התפילין - פרק ו:\nונבאר עתה, ענין המוחין פנימים בתוך גולגלת דנוקבא. ונבאר ענין התפלה של יד, שהוא \nהמקיף שלה במצח שלה. והענין, כי הנה המוחין הפנימים אינם רק בבחי' ב' מוחין לבד, \nלפי שהיסוד של ז\"א אינו מתפשט עד מקום הנוקבא כנודע. וגם לטענה הנ\"ל, כי העטרא דחסד \nנגנז אותו המועט שנשאר ממנו, ביסוד שבו, לכן אין בה רק ב' מוחין, שהם נ\"ה דז\"א. \nוהנצח בו כח החכמה, וההוד בו כח הבינה והגבורות. ובזה תבין, איך המלכות היא בשמאל, \nכי הרי רובה מן השמאל, כי יש בשמאל בינה וגבורה, ובימינה אין בו רק חכמה בלבד: \nואמנם ודאי הוא, כי היסוד של זעיר אנפין ודאי שהוא נכנס ברישא דנוקבא, ובתוכו נתלבש \nעטרא דגבורות. ובזה תבין מ\"ש בזוהר, דיסוד נטל שמאלא, ורובו הוא דין. והוא בחי' \nהיסוד, בהיותו כאן במלכות, לפי שעטרא דחסד שבו, הוא מועט מאוד, ועיקר מה שיש כאן \nביסוד למטה בהיותו במלכות הוא בבחינת עטרא דגבורה, ולכן נקרא בחי' היסוד בחינת דין: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "\nובזה תבין טעם, למה נשים דעתן קלה, והוא, לפי שעדיין אין בה רק עטרא חדא דגבורות, \nבחי' חצי הדעת, לפי שהדעת הוא כולל ב' עטרין כחדא, בשביל שיכול להיות מכריע בין \nחו\"ב, ע\"י שכולל את שניהם בבחי' חו\"ג. אבל הדעת שלה, אינה רק עטרא חדא דגבורה, \nוכמ\"ש על פסוק בלחם הקלקל, כי דעת עליון, יש בו ה' הויות חסדים שהם גי' ק\"ל א', וה' \nהויות גבורות, גימטריא ק\"ל ב', וזהו קלקל. אבל זה הדעת דמלכות, אין בו רק עטרא \nדגבורה שהוא ק\"ל א' לבד, ולכן אמרו שדעתן של נשים קלה: \nוהנה נבאר תפלה ש\"י, כי הנה כמו שנתבאר לעיל, איך ע\"י קוצי דשערי דא\"א, שהכה בעורף \nשל ז\"א, גורם יציאת הארת מוחין במצחו בבחי' תפילין ש\"ר. ג\"כ יש חד קוצי דשערי, \nדנחית מרישא דז\"א לרישא דמטרוניתא, כנזכר באדרא דף קל\"א, והוא מכה בעורף שלה, ואז \nנוצצין ובולטין אורות המוחין במצח שלה, ונעשין שם בחי' התפילין שלה, הנקרא תפלה \nש\"י, כמו שיתבאר. והנה מכח הכאת האור דקוצי דשערי דז\"א ברישא דנוקבא, נגדל אותו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "המעט מזער מעטרא דחסד הגנוז תוך היסוד דז\"א כנ\"ל, ועי\"כ נשלמו ד' פרשיות בתפלה ש\"י: \n\nודע, כי אע\"פ שאמרנו, כי הב' עטרין הם ביסוד ז\"א, עכ\"ז עיקרם תליין בחו\"ב שלה, שהם \nבנ\"ה דז\"א, רק שאח\"כ הם מתחברים ביסוד של ז\"א, לצורך הדעת שלה, כמ\"ש בע\"ה למטה בסוף \nהדרוש הזה, כי עיקרה אינה רק ב' מוחין לבד, שהם נ\"ה דז\"א, כמ\"ש בע\"ה: \nוהנה טעם היות ד' פרשיות של תפילין שלה בבית א' בלבד, משא\"כ בתפילין ש\"ר, שהם בד' \nבתים, הוא במה שנתבאר לעיל, כי בתפילין ש\"ר, נמשכין הד' מוחין עצמן של או\"א בתוך \nהז\"א, רק שנתלבשו בנה\"י דאמא, ולכן נעשה להם ד' בתים ש\"ר. אך המלכות, עיקר המוחין \nשלה אינם רק בחי' התלבשות נה\"י דאמא תוך ז\"א, ואח\"כ בלטו לחוץ במצח, ואח\"כ חזרו \nלהאיר בעורף דז\"א, בבחי' קשר של ד' של תפלה ש\"ר, כי משם נמשכין המוחין של מלכות \nכנ\"ל. ונמצא, כי עיקר המוחין של נוקבא, הם בבחי' נ\"ה דאמא, ולא במוחין עצמן. וגם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "למטה בז\"א, אין מתלבשים בה, רק הנ\"ה בלבד כנ\"ל, ובשניהן בלבד הוא כללות המוחין שלה. \nוכבר ידעת, כי הנ\"ה הם ב' פלגי דגופא, ואינן רק גופא חד, ולכן אין במלכות רק בית א' \nבלבד. אבל הפרשיות הם ד', כי סוף סוף ד' מוחין אינון בגווה: \nוהנה, כמו שבתפילין ש\"ר, חזר האור בעורף שלו, ונעשה שם בחי' הקשר שלהם, כן בתפילין \nשלה, חוזר בחי' האור החוזר מן המצח שלה, ומכה בפנימית במוחין שלה, ומתחברין אלו הד' \nאורות בתוך היסוד של ז\"א אשר בה, ואז בולט בחוץ בעורף שלה, ואז נעשה בה הקשר \nדתפילין ש\"י, שהוא צורת י', לפי שנעשה מן היסוד דז\"א אשר בה, שהוא צורת י'. ובתוכו \nהוא בחי' ד' מוחין שלה, שהם ד' פרשיות דתפלה ש\"י, ע\"ד שביארנו בתפלה של ראש: \nוהנה נתבאר, כי התפילין של יד, הם המקיפין של המוחין, במצחא דנוקבא תתאה רחל, וצריך \nלתת טעם, למה נתינתה הוא בזרוע שמאלי של אדם. אך הענין הוא כמש\"ל, כי ראש המלכות, \nהוא בטיבורא דלבא, שהוא החזה של ז\"א, והיא קרובה אל הלב, ואל הזרוע שמאלי דז\"א, מצד \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עטרא דגבורה אשר לה, כנ\"ל כי רובה מהשמאל, לכן אנו מניחין אותה התפלה שלה בזרוע \nשמאל של הזכר, כי שם מקומה של ראשה: \nוהנה נודע מ\"ש לעיל, כי מן הד' מוחין עילאין, כמעט אינה לוקחת מהם, רק עטרא דגבורה \nלבד, וכל הג' מוחין אחרים לוקחים הז\"א כמעט כולם. והנה עטרא דגבורה, הוא בחי' פרק \nהזרוע השמאל הדבוק אל הכתף הנ\"ל, ולכן מקום הנחתה הוא שם בפרק הג' של זרוע השמאל \nדז\"א, הדבוק אל הכתף כנ\"ל, כי שם אחיזתה של עטרא שלה. וגם כי הנה ביארנו לעיל כי ב' \nעטרין הם מתרין רישין דכתפין דא\"א, ומשם נמשכו כתף ימינא, שהם עטרא דחסדים אל הז\"א. \nוהכתף השמאלי דא\"א שהם עטרא דגבורה אל הנוקבא. ולכן גם בכאן בז\"א, נקשרת באותו פרק \nשל הכתף: \nגם טעם אחר נתבאר לך, במה שנתבאר לעיל בענין נט\"י, על ענין אחר, למה אין נט\"י גם מן \nהזרועות ולמעלה, ושם נתבאר, כי השמאלי הוא גבורות, ודרך שם בפנימית, נמשך רוחא דחיי \nדע\"ק אל המלכות, הניתנית שם בבחינת תפלה ש\"י בדרך סתום. אך לעתיד לבא, ימשך בגילוי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אל המלכות, הנקראת אז מלכא משיחא, כנזכר באדרא בענין התרין נוקבין חוטמא: \n \n", "en": ""}]}
