{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "20", "title": "פרי עץ חיים — שער התפילין - פרק יא:", "hebrewTitle": "שער התפילין - פרק יא:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/20/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/20/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער התפילין - פרק יא:\nוהנה ענין הכוונה שתכוין בעת הנחת תפילין של רש\"י הוא כך, כי תחלה תכוין אל מה \nשכתוב למעלה, כי תפלה ש\"י בבריאה, וש\"ר הוא באצילות ושם יתבאר עניינם, וע\"ש מה \nתיקון הוא עושה בעולמות אבי\"ע. אח\"כ קודם שתברך ברכת תפלה ש\"י, שהוא להניח תפילין, \nאחר שהיה כבר מונח על הקיבורת בזרוע, קודם שתקשרם, תכוין כוונה זו - וכבר ביארנו \nענינה לעיל בענין ציצית, ענין ד' יחודים, שיש בד' אותיות הוי\"ה. ויחוד תפילין הוא \nבה' ראשונה. וצריך שתכוין, שיתוקן הפגם שפגם האדם, אם איזה פעם חטא, ולא הניח \nתפילין, ופגם בה' ראשונה. ויכוין ליחד יחוד זה, לתקן הפגם הזה. וזהו כוונתו - תכוין \nלחבר ב' אותיות י\"ה, והוא חיבור או\"א, לעשות זיווג, כדי להמשיך מוחין לזו\"נ. כי \nמהמוחין ההם יצאו תפילין כנודע. ואח\"כ תכוין להעלות ה' תתאה עם הו', כזה - ה\"ו אל \nה' ראשונה, והוא המלכות העולה עם ז\"א, למעלה בבינה, להיותן מ\"נ אל הזיווג הנ\"ל. \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ואח\"כ תוריד ה' ראשונה לגבי ו\"ה אחרונים, שהוא כניסת המוחין ע\"י הנה\"י דה' ראשונה \nברישא דזו\"נ: \nופ\"א שמעתי, שלא יכוין רק להוריד ה' ראשונה לגבי ו', כזה ה\"ו. והנה אם תחבר כל \nבחי', הם - י\"ה, ה\"ו, ה\"ו, יהיה גימטריא ל\"ז, והוא מילוי דהוי\"ה דס\"ג, שהוא באמא \nשהיא מניחה את התפילין, וכמ\"ש בתיקונים וגם בזוהר, שהתפילין הם אמא על ברא, ותכוין, \nכי היחוד הזה הוא באות ה' ראשונה של הוי\"ה: \nואח\"כ תקשור תפלה ש\"י, ותברך הברכה, ותכוין אל הנ\"ל, מהתיקון הנעשה ע\"י הברכה. \nותכוין תחלה, שיש כ\"א אזכרות בד' פרשיותיה והם בגימטריא אהיה פשוטה, והוא בחי' \nעיבור ראשון, כמבואר בדרושים הקודמין. ואחר כך תכוין אל ד' פרשיות עצמן, שהם ד' \nמוחין שבה, והם ד' אותיות הויה פשוטים, והם בחי' זמן יניקה. ואח\"כ תכוין לבית תפלה \nש\"י, שהוא בית א' לבד, והוא בחי' עיבור ב', והוא שם אדנ\"י במילואו, כזה - אל\"ף דל\"ת \nנו\"ן יו\"ד. אח\"כ תכוין, כי ג' שמות אהי\"ה הוי\"ה אדנ\"י, גימטריא יב\"ק, והם בגימטריא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הוי\"ה אלהים, שהוא המלכות הנקראת מעבר יב\"ק: \nאח\"כ תניח תפלה ש\"ר, ותכוין אל הנ\"ל, כי הוא באצילות, ותכוין מה תיקון עושה למעלה \nבעולמות אבי\"ע. ואח\"כ תכוין, שיש בד' פרשיותיה כ\"א אזכרות כמנין אהיה, אלא שתכוין \nאותו במילוי יודי\"ן, והוא בחי' עיבור ראשון. אח\"כ תכוין בבחי' יניקה, והוא שם הויה, \nוגם בחי' ד' פרשיותיה עצמן, והם בחי' ד' מוחין, והם ד' אותיות דהויה פשוטה, שהם \nחו\"ב חו\"ג. ותכוין למה שהודעתיך, כי כל א' מהד' מוחין כלול מארבעתן, ולכן תכוין בד' \nשמות של יה\"ו, שהם במילוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, והוא מוח החכמה כנזכר בכוונת ק\"ש ע\"ש. \nאחר כך תכוין לד' שמות אה\"י מן אהי\"ה, ב' ראשונים במילוי יודי\"ן, והג' במילוי \nאלפי\"ן, והד' במילוי ההי\"ן, והם מוחין דבינה. וטוב הוא שתשלבם יחד, יה\"ו הראשון עם \nאה\"י הראשון. וכן כל יה\"ו השאר הג' האחרים, תשלבם כ\"א עם חבירו. ותכוין כי ד' שמות \nאה\"י במילוי הנ\"ל, הם גימטריא תפילין. ואל זה תכוין באמרך ברוך אתה וכו' להניח \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "תפילין. ותכוין לשם פסת\"ם ג\"כ, שהוא בגי' תפילין. אמנם השמות אחרים של החו\"ג, מספקא \nלי אם צריך לכוונם. והנלע\"ד ממורי זלה\"ה, שא\"צ רק שיכוין אל ב' מוחין דחו\"ב כנ\"ל. \nלפי שהחו\"ג נכללין בה, ע\"ד מ\"ש בק\"ש במלת אחד ע\"ש. אח\"כ תכוין בעיבור ב' דגדלות, אל \nשם אהי\"ה במילוי יודי\"ן ג\"כ, והם סוד הד' בתים: \nאח\"כ תכוין דרך כלל, כי ג' אלו, שם אהי\"ה הוי\"ה אהי\"ה פשוטים, הם גימטריא ס\"ח, והוא \nגימטריא חיים, שהם סוד התפילין, כנ\"ל בדרושים שקדמו, וגם הם גימטריא בינה עם הכולל, \nכי כל זה הוא תפילין דאמא לז\"א כנ\"ל: \nואחר כך שכבר הנחת תפילין דש\"ר, אז תחבר כללות כל השמות ש\"ר וש\"י, והם ס\"ח של הראש, \nושמות ש\"י שהם גימטריא יב\"ק, הרי כולם הם גימטריא ק\"פ, כמנין ג' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה. \nוכבר אמרנו לעיל, שאין להסיח דעתו מן התפילין, אפילו בתפלה עצמו כנ\"ל, ולא תוכל \nלכוין זו הכונה בכל רגע, כי אתה טרוד בכוונת התפלה, לכן די לך שתכוין כונה הנ\"ל בעת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הנחת תפילין, ואחר כך בשעת התפלה, או באמצע היום, תכוין כוונה קצרה כזו, שתכוין \nתחלה כי תפלה ש\"ר, הם אהי\"ה הוי\"ה אהי\"ה פשוטים. אח\"כ תכוין לש\"י, שם אהי\"ה הוי\"ה \nאדנ\"י כפשוטן. וששה שמות גימטריא ע\"ב ס\"ג מ\"ה. ואל יליזו מעיניך כוונה קצרה זו, בכל \nרגע ורגע תמיד, אפילו כשאתה אומר התפלה, זולת בעת העמידה או בעת העסק בתורה בלבד \nכנ\"ל: \nוהנה תכוין ברצועות, כי שם א\"ל במילואו קפ\"ה, וב' א\"ל במילואם, הם גימטריא רצוע\"ה. \nוהם סוד ש\"ע נהורין: \nוהנה בכוונת התפילין דר\"ת, לא קבלתי ממורי זלה\"ה, והנלע\"ד מדבריו, שצריך אל כוונה \nקצרה הנ\"ל, והוא בש\"ר - אהי\"ה, י\"ה ה\"ו, אהי\"ה. ובשל יד - אהי\"ה, י\"ה ה\"ו, אדנ\"י. \nהם גימטריא ק\"פ, כמנין ע\"ב ס\"ג מ\"ה: \nגם כוונה אחרת, של הד' שמות של יה\"ו, וד' של אהי\"ה, נלע\"ד שצריך לכוונם ג\"כ כאן, \nאלא שכל שם מהם, יהיה מן ד' אותיות שלימות, כי אלו הם המוחין דאבא, שהם הויות \nואהי\"ה גמורים, כנ\"ל בק\"ש: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ואל תתמה, איך יש אהי\"ה בתפילין דאבא, כי כבר נתבאר לעיל, כי בינה דאבא, הוא חכמה \nדאמא. וגם מלבד הנ\"ל, נודע כי כיון שהתפילין של אבא, הם מתלבשים תוך של אמא, לכך \nנקראו שם אהי\"ה כמותן. (א): \nהגהה - (א) נלעד\"ן - כי ד' הויות דע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, גימטריא רל\"ב. וד' אהי\"ה קס\"א \nקס\"א קמ\"ג קנ\"א, עולה יתר\"ו. סך הכל, עולה תתמ\"ח, וז\"ס הכר נא למי החתמת והפתילים. \nלמי החתמת שהם התפילין. ולמי הפתילים, שהם ציצית כשארז\"ל. חתמת חסר, שהוא תפילין \nדאבא כנ\"ל. והתפילין הם יוצאין לד' מילואי אהי\"ה לבד, כמ\"ש בציצית. והנה ג\"כ ד' \nמילוי אהי\"ה, שהם התפילין דאמא כמ\"ש, גם כי פתילים הם רמוזים בתפילין דאו\"א, \nוהציצית בתוכם, למי החותמת ולמי הפתילים, ע\"כ. הג\"ה - כוונת התפילין שבכל יום, הם \nבחי' המוחין. והם גדולים ביותר מן הציצית, רק שמפני שאחר החורבן, אין זווג אלא \nלנשמות, ולא לבחי' העולמות בימי החול כנודע, וז\"ס הן אראלם צעקו חוצה, כי המלאכים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הם חיצוניות בבחי' העולמות, ואין להם זיוג. אמנם הטלית, אין מציאותו חסר לעולם כמו \nהתפילין, כי הוא מציאת ראשון דעיבור ויניקה, שאורם חסרים, אפילו לבחי' העולמות: \nולכן צריך שיכסה הטלית על התפילין, לומר, כי התפילין פנימית, בסוד הנשמות. אך הטלית \nמקיף, אפילו עולמות החיצונים, לכן הטלית מלביש ומכסה את התפילין, כי כן העולמות \nמכסים את הפנימית, שהם הנשמות. ולכן טוב לכסות התפילין עם הציצית ויהיו מכוסים על \nידי הטלית. גם זהו הטעם ללבוש הטלית קודם התפילין, כי הטלית הוא בחי' המקיף, לבחי' \nראשונה עיבור ויניקה. ואחר כך באים התפילין, שהם פנימית המוחין, בעיבור ב' דהגדלה. \nאך אין בחי' הטלית לסוד המוחין, רק שיש ב' טליתות קטן וגדול, שהם עיבור ויניקה. אך \nלא כנגד הגדלות, ולכך הוא קודם לתפילין, לפי שבאים אח\"כ בעת הגדלה: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער התפילין - פרק יב:\nכבר נתבאר באורך, בדרוש הכולל, כי ג' כלים הם. והנה על הג' כלים הנ\"ל, מכסים העור \nדז\"א. הנה הנשמות נמשכין מפנימיות הכלים שהם נר\"ן, והעולמות נמשכין מהג' כלים עצמם. \nוהעור הוא החיצונית שני בפ\"ע, והוא נקרא חיצונית לחיצונית, והם באחורי החיצונות. \nוזה העור עצמו, הוא עור א' עב, שהם ב' עורות דבוקים, הנקרא גויל. והוא כותל המפסיק \nבין זו\"ן. והוא כולו שמות אלהים, הנקראים כורסייא דשביבין, הנזכר באדרא: \nואחר הנסירה, נחלק זה העור וננסר לב', כנודע כי אין החיבור בבשר אלא בעור, כי כל א' \nיש לה גוף בפ\"ע, ואינן דבוקים אלא בעור, ואז נחלק הגויל ונעשה ב' עור - קלף, \nודוכסוסטס. לזעיר אנפין קלף לתפילין, כי הלא היא בחי' מוחין. והדוכסוסטס למזוזה, \nלמלכות: \nוהנה ענין כ\"א אזכרות בתפילין, כי היה בו אז בעיבור ראשון ז\"ת דנצח ז\"א, וז\"ת דהוד \nז\"א, וז\"ת דיסוד דז\"א, וכל אלו בחי' העשיה, והם כ\"א אזכרות, ואלו לא נסתלקו מז\"א \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אח\"כ, אלא אדרבא היה ניתוסף בו יותר, ומתלבש היצירה תוך העשיה, ובריאה תוך יצירה \nוכו', והכל יחד נקרא זעיר אנפין, וע\"כ הוא מוכרח שכל הבחי' יהיו רשומים בתפילין, \nשהם כ\"א אזכרות מבחי' מקיפים דמוחין דעיבור: \nואח\"כ ניתוסף בו ג\"ר דנצח, וג\"ר דהוד, וג\"ר דיסוד. והמקיפים שלהם, שהם ב' שלישי ת\"ת \nכתר לג\"ת: \nואח\"כ ביניקה, נכנסו בו ז\"ת דחסד, וז\"ת דגבורה, וז\"ת דת\"ת. ואח\"כ ניתוסף בו מוחין, \nשהם ג\"ר דחסד, וג\"ר דגבורה, וג\"ר דת\"ת. ואח\"כ המקיפים שלהם, שהם ב' שלישי הדעת, כתר \nלג' אמצעית. וכן בבריאה, ז\"ת דחכמה, וז\"ת דבינה, וז\"ת דדעת בק\"ש. ואח\"כ ג\"ר דחכמה, \nוג\"ר דבינה, וג\"ר דדעת בעמידה. ואחר כך המקיפין, שהם הכתר של ג\"ר. וזה הכתר של ג\"ר, \nהוא הנקרא כתר האמיתי דז\"א, ונקרא כתר דכללות של כל הז\"א, ואינו כתר הפרטי כנ\"ל: \nוהנה צ\"ע במ\"ש במ\"א, כי התפילין הם מוחין, והם חיצונית. ונלע\"ד כמ\"ש במ\"א, כי \nהתפילין הם חיצונית לבד, כי אין קליפה אחוזה בפנימית. וגם זה מ\"ש במ\"א, כי מוחין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דתפילין הם רשימו לחוד דמוחין, ולא מוחין עצמן. וזה הוא קודם תפלה, כי אחר התפלה \nניתוסף בהם מוחין עצמן כנזכר במקומו. והרשימו הוא אור פנימי דחיצונית, וזהו אמת. \nואע\"פ שלפעמים נקראים מוחין, אינם רק רשימו דמוחין, ואם כן אינו רק חיצונית העולמות \nכרשימו דמוחין: \nהנה כשהמוחין דזעיר אנפין מסתלקין עתה אחר החורבן, כנודע כי אינן אלא בעת התפלה ע\"י \nמעשינו, ואח\"כ חוזרין ומסתלקין, ויוצאין ועומדין על ראש ז\"א, בסוד המקיף. והמקיפים \nהראשונים שהיו לו, כאשר היו מוחין בסוד פנימים, הם ג\"כ מתעלין למעלה יותר ממקומם, \nמקיפין על המוחין שנסתלקו, ונעשו מקיפים כנ\"ל: \nאמנם כשמסתלקין אלו המוחין, כבר נודע שכל דבר של קדושה, נשאר רושם תמיד לעולם, ולכן \nאפילו כשהמוחין נסתלקו, נשאר הרושם שלהם בתוכו, בסוד מוחין, והן מקיימין את הז\"א \nבמדת גדלותו, וגם בזה הרשימו נעשה בחי' המוחין עצמן, ויוצא ממנו בחינת התפילין, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כנזכר בדרוש התפילין. ויש בו הבחי' עצמה של המוחין אמיתים, אלא שהם בבחינת רשימו \nלבד. אמנם בלילה, אף הרשימו ההיא מסתלק ממנו, ועולה בסוד מקיף, והמוחין שיצאו ביום \nבסוד א\"מ, מתעלין יותר למעלה, והמקיפים האמיתיים גם הם עולין יותר למעלה. ואז \nהרשימו שנשאר בנוקבא ביום אחר התפלה, נכנס בפנימית ז\"א, ומשם נעשה בסוד מקיף אל \nהנוקבא. ועי' במקומו כי לעולם אינו חסר בחי' ו\"ק פנימית דאמא ע\"ש, נמצא, כי כאשר \nבלילה יוצא אף הרשימו, אז ז\"א חוזר אל בחי' ו\"ק, ונוקבא בסוד נקודה. וזהו תכלית \nהמיעוט שיש להם, כי המוחין שהם בג\"ר נסתלקו לגמרי מהם, באופן כי התפילין של שחרית \nהם נעשין מהרשימו, שחוזר אז לכנוס בהם, ואח\"כ בק\"ש חוזרין אז לכנוס המוחין עצמן \nדגדלות: \nוהנה בענין הדיקנא דז\"א לא נתבאר לי היטב זמן הוייתה, אמנם מה שקבלתי ממורי זלה\"ה \nהוא, כי בתחלה יש לו ט' ת\"ד בלבד, ואח\"כ היות לו כ' שנה, שנכנסו מקיפים אבא ל\"ם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דצלם, נעשה לו זקן גמור, בי\"ג תיקונים. וז\"ס עד שנתמלא זקנו, כי זה ג\"כ כוונת ברכת \nכהנים, שהם מקיפי אבא, כנזכר במקומו. ונמצא כי מילוי הזקן אינו, רק אחר כ' שנה. \nאמנם היות בו טת\"ד, לא ידעתי פרטי זמן הווייתם, אם הוא תיכף אחר שנכנסו המוחין \nפנימים דאו\"א, שהם צ' דצלם, שהוא אחר שנת י\"ג ויום א', או אחר שנכנסים מקיפי אמא \nוצ\"ע: \nאמנם הכלל עולה, כי הדיקנא דז\"א, וגם התפילין כנ\"ל, כולם הם אורות מקיפין, היוצאין \nמפנימיות ז\"א, ואינם כמו המקיפים ל\"ם דצלם, שהם מקודם שנכנסו תוך ז\"א כלל, אמנם אלו \nהמקיפים הם מהארת פנימים עצמן, שחזרו לצאת בסוד אורות מקיפין. והבן הפרש זה כמו \nשהודעתיך במ\"א: \nובודאי כי תחלה התחילו לצאת המקיפים של התפילין, שהם יותר גבוהים מאלו של הדיקנא, \nכי הרי האיש נתחייב במצות תפילין, אחר היותו בן י\"ג שנה. והדיקנא מתאחרת לצאת יותר \nאח\"כ: \nואלו הב' מיני מקיפים, שהם תפילין ודיקנא, הם בבחינת הששית, כנזכר בספר דרושים וע\"ש \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כל הו' בחי', שהם ג' מקיפים גדולים לכל כללות ז\"א, לכל מה שתחתיו עד התהום, והם \nשלימים גדולים יותר מהפנימים כלים והם סוד הטלית, שמעולם לא נכנסו בפנים, והם \nהמוחין דעיבור ויניקה ומוחין דגדלות: \nואח\"כ יש ג' מקיפים יותר פנימים קטנים, שיצאו מפנימותו, שלא יוכלו להצתמצם בפנים, \nוחוזרין מתתא לעילא, בבחי' שערות ונימין וקוצין, היוצאין ג\"כ מגדלות ויניקה ועיבור. \nוהקוצין מקיף ארוך עד ראש רחל, והנימין עד ראש לאה, והשערות בראש הז\"א עצמו. ואח\"כ \nג' מקיפים דיושר, בולטים במצח בבחי' תפילין, והם ג' בחינות - עיבור, ויניקה, \nומוחין, בתפילין עצמן, כנזכר במקומו, זהו דרך כללות: \nעוד יש דרך פרטיות, כי יש תפילין דאבא, ותפילין דאמא. וציצית דחכמה דאמא תכלת, \nוציצית דבינה דאמא לבן. ועד\"ז יהיו במוחין דאבא. ועד\"ז יהיו בכל פרטי המקיפין הנ\"ל. \nוכל זה בראש לבדו, ואח\"כ יוצאין מכל המינים הנ\"ל, מהיסוד דז\"א, אלא שאלו אינם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "לעצמו, אלא אל נוקבא. ויש שם כל הבחינות הנ\"ל שבז\"א עצמו ממש, כי מיסוד דאמא יצאו \nכל מיני המקיפים הנ\"ל אל הז\"א: \nגם יש מקיפים אחרים, זולת אותן של הטלית, והם ג' מקיפים - א', סוד התפילין שהיו להם \nבהיותן תוך עיבור דאמא, במצח שלו דוקא. הב', הוא סוד התפילין שהיו לו בהיותן תוך \nנה\"י דאמא, טרם יכנסו בזעיר אנפין, והיה להם אור מקיף במצח שלהם דוקא. הג', הוא \nבמצח דזעיר אנפין במקומו. (א) באופן, כי כל ג' מיני מקיפים הנ\"ל שם, אינם רק בחינת \nמקיף המצח והפנים לבד, ואין אלו כמו המקיפים של הטלית: \nהגהה (א) ס\"א יש עוד וז\"ל - ודע, כי המקיפים שהם מבחי' הציצית הנ\"ל, הם גרועים \nממקיפין של הטלית עצמן, לפי שהציצית אינן מקיפים אלא לכל הראש: \nס\"א - כי בחי' המקיפים, אינם מקיפים רק המצח והפנים לבד, ולא כל הראש. ודע, שגם \nהתפילין הם ג' מקיפים, והם - א', בהיותן בעיבור תוך הבינה, במצח שלו דוקא. הב', \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בהיותן בנה\"י דאמא, טרם יכנסו בז\"א, ובמצח שלהם דוקא. ג', בהתלבשות תוך מצח דז\"א \nעצמו, והבן מאוד. וכנגד ג' מקיפים אלו, יש ממש ג' בחינות פנימים, היוצאין מן הפנים \nאל המצח: \nונמצא, כי ג' מיני מקיפים הם - א', הוא כל האורות טרם שיכנסו כלל בשום בחינה מהבחי' \nהפנימיות. ואלו הם סוד הטלית, והם אורות מקיפים גדולים מאוד מן הפנימית כולם, והם \nהמקיפים שלימים לכל הכללות כולו של הגוף דז\"א, ולכל מה שיש תחתיו. והשניים והשלישים \nהם בחי' א', נחלק לב', והוא, כי שניהם הם מהאורות שכבר הם מבחי' פנימים, והא' שיצא \nלחוץ אח\"כ דרך השערות, שלא יכלו להיות שם מצומצם, והם בחי' ציצית וטלית, ואינם \nמקיפים רק לכל הראש בלבד של הפרצוף ההוא, ומ\"מ הם גדולים מן הפנימים שבראש, ומן \nהפנים שבגוף, ומן המקיפים של התפילין, כי הוא המקיפים היוצאין מן הפנימים אל המצח \nבסוד תפילין, כי אלו הם גרועין מן הפנים, וגם שאינן מקיפים רק הפנים והמצח לבד, ולא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "כל הראש: \nוהנה ג' בחי' אלו של המקיפים עם ג' בחי' הפנימית כמותם, כולם הם נמצאים בג' בחינות \nאחרים שהם - א', בהיותן בעיבור תוך הבינה, במצח שלו דוקא. הב', בהיותן בנה\"י דאמא, \nטרם יכנסו בז\"א, והיה להם א\"מ במצח שלהם דוקא. ג', בהתלבשם תוך ז\"א עצמו, והבן זה \nמאוד: \nהנה התפילין הם מוחין פנימים עם מקיפים שלהם, מבחינת העולמות. ובק\"ש הם מוחין \nפנימיים מבחי' נשמות ובעמידה א\"מ מבחי' נשמות: \nענין סברת התפילין דר\"ת, לפי שהזיווג או\"א, הוא לצורך התפארת, וכשאשה מזרעת תחלה, \nיולדת זכר, והרי אמא נותנת טיפת בינה תחלה, ואח\"כ אבא חכמה, ובעת הלידה הנכנס \nאחרון, יוצא ראשון, ולזה חכמה יוצא א', שהוא פרשת קדש. ואח\"כ בינה, שהוא פרשת והיה \nכי יביאך. וכשניתנו הב' עטרין שהם חו\"ג, הם לצורךמלכות, וכשיולדת נקבה, איש מזריע \nתחלה, לכן כשנתן אבא טיפת חכמה נתן תכף טיפת החסד הגנוז בגוויה, ואח\"כ נתנה היא \nטיפת הגבורה הגנוזה בגווה, לכן בעת הלידה הגבורה שנתהווה באחרונה, יצאה ראשונה, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והיא פרשת והיה אם שמוע, ואח\"כ יוצא חסד, והיא פרשת שמע ואהבת רומז לחסד: \n \n", "en": ""}]}
