{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "29", "title": "פרי עץ חיים — שער הקדישים - פרק ד:", "hebrewTitle": "שער הקדישים - פרק ד:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/29/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/29/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הקדישים - פרק ד:\nסוד הקדיש כבר ביארנו, כי יהא הם ג' מילואים של י\"ה דשם אלהים. והנה מילוי אלף הוא \nסוד הדעת דקטנות, ודעת כולל חו\"ג, ושניהם דעת א'. לכן גם באות א' יש בו ב' ציורים \nא' יו\"י כנגד החסדים. וא' יו\"ד כנגד הגבורות. וכבר ידעת שנתבאר אצלינו, כי יש בנוסח \nהקדיש ב\"פ י\"ד דאתוון ודתיבין, וב\"פ כ\"ח דאתוון ודתיבין, וכוונתינו למתק ג' אלהים \nדקטנות, שנשארים אלם בימי הגלות, ולמלא אותם בסוד יה, ויהיו אלהים שלמים. והנה שם \nי\"ה זה שאנו ממשיכין עתה בכ\"א מג' מוחין דקטנות, יש בו ג' מלואים והם - ה\"י ה\"ה \nה\"א. כי ההפרש הוא באות ה', כי הי' אין בה הפרש, רק מילוי א'. לכן אין ניכרים רק ג' \nמלואי ה\"י. והנה ג' מלואים הם ו' אותיות, ואם תחזור למלאות אותם, יהיו י\"ד אותיות \nכזה - הי יוד, הה הה, הא אלף, הרי י\"ד אותיות. וי\"ד הזה תכוין להמתיק בי\"ד אותיות \nשל ע\"ב כזה - יהוה, יוד הי ויו הי. בי\"ד אותיות הוי\"ה אלו, תמתיק לי\"ד מן אלהים \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דקטנות, והרי ב\"פ י\"ד, י\"ד אותיות ותיבות בנוסח הקדיש. ואלו הם בשם של אבא, שהוא \nהוי\"ה דיודי\"ן: \nעוד יש ב\"פ כ\"ח בקדיש, והם כ\"ח אותיות מילוי המילוי, שם ע\"ב הנזכר. תסיר מהם עשרה \nשל מילוי הראשון שכבר נרמזו בי\"ד הנז', נשארים י\"ח, ותמתיק בהם לי\"ח אותיות של \nאלהים פשוט ומלא כזה - אלהים, אלף למד הי יוד מם, הרי ח\"י אותיות: \nעוד יש ב\"פ מ\"ב בקדיש, והם להוריד כל המ\"ב של הוי\"ה הנזכר, שהוא י\"ד וכ\"ח, אל הי\"ח \nשל אלהים הנז' למתקו שיתרחבו, כי הוא מוחין דקטנות, וצריך להגדילו ולהרחיבו, כדי \nשיסבול בתוכו הויות דמוחין דגדלות, ונעשין יב\"ק כמבואר אצלינו. ועיין בביאורינו כי \nשם נתבאר היטב, ענין ב' מ\"ב וב' כ\"ח אלו, ע\"ש: \nגם תכוין כי יתגדל ויתקדש הם י\"א אותיות, להעלות י\"א סמני הקטורת אל הקדושה כמבואר \nבמ\"א. שמיה רבא - ז' אותיות, נגד ז' היכלות דקדושה. ובכח ד' וי' וכ\"ח ומ\"ב אותיות \nשל הקדיש, וכן של תיבות אשר בו, שהם ד' וי' וכ\"ח ומ\"ב של מילוי הוי\"ה כנ\"ל, אנו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מעלים ו\"ה של שם הוי\"ה, שהוא סוד זו\"נ כנודע, ומהם נפלו י\"א סמני הקטורת אל הקליפה \nכמנין ו\"ה עצמן, ואנו מעלין אותם עם ב' אותיות ראשונות י\"ה שהם באו\"א, ונעשה מהם שם \nהוי\"ה שלם וגדול. וזהו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, כי עתה הוא שם י\"ה, ועם זה יג\"דל \nויהיה רבא שם הוי\"ה שלם: \nעוד יכווין כי יתגדל הם אותיות, תג\"י ד\"ל. ותגי הוא סוד התגין, שהם בכתר של הבינה, \nאשר שם הוא שם ד\"ל. פי', כי בוכ\"ו הוא חלוף אהי\"ה שבבינה, והוא מנין ד\"ל, וזהו \nיתגדל. ויתקדש - הם אותיות ת\"ק שדי, כי שדי במלואו, הוא בגי' יתקדש, וגם כי שדי \nעצמו הוא באותיות יתקדש, ושאר האותיות יתקדש הוא ת\"ק, והוא מילוי של שדי העולה ת\"ק, \nהרי נרמז בו שם שדי עצמו, באותיות ובמספרם ג\"כ: \nעוד דע, כי התרגום הוא אחוריים, לכן הוא מכניע הקליפות, כשאומרים קדיש בלשון תרגום: \n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "יתגדל ויתקדש - הם י\"א אותיות נגד הקליפה י\"א יריעות וי\"א סמים. כי הקדושה הם עשר \nולא י\"א, כמבואר בס\"י, כי החיות שבהם נכלל עמהם. אך בקליפה אין נכלל עמהם החיות, \nלכן הם י\"א, כי המוסיף גורע, כנזכר בזוהר תרומה. משא\"כ בקדושה, כי א\"ס מתפשט בכולם \nבתוכם ממש, והם עשר לבד. וז\"ש בס\"י עשר ולא י\"א, והבן זה. ולכן אנו אומרים יתגדל \nויתקדש, י\"א אותיות, כי החיות שבתוך הקליפה מסתלק מתוכם, ויעלה למעלה תוך הקדושה. \nוזהו ג\"כ ויתקדש, שיכנס בקדושה. וע\"י הסתלקות החיות, יכנעו הקליפות וימותו: \nשמיה רבא - ז' אותיות, כנגד ז' היכלות דקדושה. וז\"ס י\"ב בקר והים עומד עליהם, והם \nסוד ז' היכלות. כי ו' היכלות התחתונים, הם ממטה למעלה, הוד נצח וכו'. והיכל ק\"ק, \nכולל חב\"ד. נמצא, כי היכל ק\"ק, הוא סוד הים העומד על י\"ב בקר, שהם ו' היכלות \nהתחתונים. ועוד ו' היכלות נכלל בהיכל רצון, כי סוד ת\"ת נקרא ו', ויש בו כללות כל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הו', הרי הם י\"ב היכלות, שהם י\"ב בקר, והים עליהם, הוא היכל ק\"ק: \nתשלום סוד הקדיש כבר נתבאר לעיל, איך נתמתקו מוחין אלהים דקטנות ע\"י הויות דמוחין \nדגדלות. אך כל הקדישים אינן שווין, כי אם היא בסוד עשיה, הם אלהים והוי\"ה דעשיה \nכנזכר באורך. אמנם צריך לכוין, כי הלא מצינו בנוסח הקדיש ב' פעמים י\"ד וב\"פ כ\"ח. \nוהענין, כי מן יתגדל עד משיחא הם י\"ד תיבין, כי מלת די ברא הם ב' תיבין. גם מלת ד\"י \nברא בו נרמזו י\"ד אחרת, הרי הם ב' ידות, א' מתיבות וא' מאותיות. לכן תכוין כסדר הב' \nהויות שאתה מכוין בכל קדיש כמבואר. ונמשיל לך משל, אם הוא קדיש של קודם הודו, אז \nהוא ב' הויות דמ\"ה ודס\"ג. לכן תכוין בי\"ד ראשונה של אותיות, שהוא ד\"י, בסוד הי\"ד של \nהוי\"ה דמ\"ה, שהוא, יהו\"ה, יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, כנודע. ותכוין, להמתיק בו סוד אלהים \nדקטנות דאמא, כי כל כללות המוחין דקטנות שמצד אמא, כללותן הוא שם אלהים, כי גם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "המוחין דגדלות הם ד' מוחין, וכולם אנו מכוונין אותן לשם הוי\"ה, ולכן תמתיק בשם מ\"ה, \nשהם כללות מוחין דגדלות. ובי\"ד אותיות שבו, תמתיק לשם אלקים דקטנות דאמא, שהוא י\"ג \nאותיות דמילוי כנודע, ועם הכולל הוא י\"ד. ובי\"ד הב' של התיבות, תכוין לי\"ד של ס\"ג, \nלהמתיק בו אלהים דקטנות מצד אבא, כמבואר אצלינו, שסוד אותיות מבינה, ותיבות מחכמה. \nהאמנם צריך לעורר תחלה את ד' אותיות של הויה, שהם ד' תיבות - יתגדל ויתקדש שמיה \nרבא. ואח\"כ, צריך לעורר יוד אותיות מילוי דהויה, שהם יוד תיבין שיש מן בעלמא עד \nמשיחיה. ואח\"כ, צריך לעורר את הי\"ד, זולת החלוקה הנ\"ל, כי כן המ\"ב והכ\"ח של אחר כך, \nהם זולת הנ\"ל: \nונלע\"ד שזהו הטעם של האשכנזים, שבנוסח שלהם, יש י\"ד תיבות, מן בעלמא די ברא כרעותיה \nוימליך מלכותיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב, הם י\"ד \nתיבין. אך אני לא קבלתי, רק כפי נוסח הספרדים: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ונחזור לענין, כי גם יש ב\"פ כ\"ח כנודע, והנה הכ\"ח של ס\"ג, תכוין להמתיק אלהים \nדקטנות דאבא, ובכ\"ח של מ\"ה, תמתיק אלהים דאמא. וכן יש ב' מ\"ב, במ\"ב של מ\"ה תמתיק \nלדאמא. ובמ\"ב של ס\"ג תמתיק לדאבא. אך אופן המיתוק קבלתי ממהר\"ם שקיבל ממורי זלה\"ה, \nואומר, שלא היה זוכר אותו היטב, אך מה שזכרנו בכללות, הוא לכוין להמתיק הי\"ח של \nאלהים, שהוא ה' אותיות הפשוט, וי\"ג אותיות המילוי, הם ח\"י אותיות, להמתיקם בכ\"ח \nדהויות, ואע\"פ שהוא עודף יוד מן הכ\"ח עד י\"ח, עכ\"ז כבר היו צריכין אל חשבון אחר, \nואיני זוכר מה הוא. גם במ\"ב דהויות, היה ממתיק המ\"ב של אלהים, ואיני זוכר גם זה \nהיטב: \nאמנם נלע\"ד בזה, כי דבריו הוא זה, כי אלהים אחוריים שלו במילואו, הם מ\"א אותיות, \nועם כולל הם מ\"ב. הרי מ\"ב דהויה, נגד מ\"ב דאלהים. כיצד - אלף, אלף למד, אלף למד הא, \nאלף למד הא יוד, אלף למד הא יוד מם, הרי מ\"ב דאלהים, וזהו טענה נכונה, אם לא מה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ששכח בענין הכ\"ח עם י\"ח העודפים עשרה. (א) לכן נלע\"ד באופן אחר, ויתיישבו כל דבריו \nהיטב, כי הוא דוחק להכניס בכאן סוד אחוריים של אלהים. והענין, כי הנה תקח י\"ח מן \nהכ\"ח דהויה, ותמתיק בו הי\"ח דאלהים, ויהיה יוד עודף דהויה, ותצרפם עם המ\"ב דהויה, \nויהיה ב\"ן. ואז תמתיק בהם הב\"ן של אלהים, שהוא פשוט, ומילוי, ומילוי דמילוי, דוגמת \nהמ\"ב של הויה, ובזה הכל מיושב היטיב. (ב) כי תחלה אתה ממתיק פשוט דאלהים, ה' אותיות \nבד' תיבות של יתגדל ויתקדש שמיה רבא. אח\"כ מילוי י\"ג אותיות ביו\"ד תיבות, מן בעלמא \nעד משיחיה. אח\"כ תצרף פשוטו ומילוי ומילוי דמילוי במ\"ב דהויה, עם יוד העודפים מן \nהכ\"ח. וזה נלע\"ד אמיתות הענין בלי ספק: \n(א) צמח - ונלע\"ד, כי סדר הכ\"ח ומ\"ב הנז' הוא כך, כי הנה באלהים פשוט, יש ה' \nאותיות, ומילוי י\"ג, הרי י\"ח. תשים אלו הי\"ח תחת י\"ח אותיות מכ\"ח של הקדיש, וחסרים \nיוד אותיות להשלים הכ\"ח, לכן תעשה זה, כי הנה בפשוט ומילוי ומלוי דמלוי דאלהים, יש \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ב\"ן אותיות, קח מהם י' להשלים הכ\"ח, ונשארו מ\"ב, ותשים אותן תחת המ\"ב האותיות. וכן \nתעשה כסדר זה, בסדר כ\"ח ומ\"ב דתיבין, ע\"כ הגה\"ה: \n(ב) צמח - נסתפקתי אני, איך אומר שיומתקו ה' אותיות אלהים בד' אותיות של הוי\"ה. \nוהשיב לי מהרח\"ו ז\"ל בחלום, שצריך לכוין בה' אחרונה של הוי\"ה, ב' אותיות י\"ם \nאחרונים של אלהים, שי\"ם הוא בחינת ה' אחרונה: \n(ס\"א מצאתי וז\"ל - בכל קדיש יש ב' פעמים י\"ד, א' דאותיות רמוז ד\"י בר\"א. וא' בתיבין \nמן יתגדל עד משיחיה. בי\"ד אותיות ראשונות ממתיק ה' אותיות דאלהים בד' אותיות \nראשונות מהי\"ד, ונשארת אות א' וימתיקנה וגם ימתיק י\"ג ראשונים של מילוי אלהים, הרי \nי\"ד בי\"ד הנ\"ל. ובחזירתו, צריך לכוין הד' ראשונים פעם ב'): \nצריך לענות אמן בכל קדיש ד' אמנים, והם יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אמן. ויקרב משיחיה, \nאמן. אמן יהא שמיה רבא. דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. ואם העונה מסיים עד דאמירן בעלמא, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "קודם שאומר שמיה דקב\"ה, צריך לענות כאן אמן ג\"כ, והם ה' אמנים: \nבענין הקימה בקדיש היה אומר מורי זלה\"ה כפי מה שנראה מהירושלמי שצריך לקום בעניית \nאיש\"ר, טעות הוא כי הוא אינו מהירושלמי ממש, רק חכם א' עשאו הגה\"ה, ואח\"כ הדפיסוהו \nבתוך הירושלמי וטעות הוא. ומה שמורי זלה\"ה היה נוהג הוא כך, כי בכל הקדישים שלאחר \nעמידה שחרית ומנחה וערבית היה נשאר מעומד, ובשל תתקבל ושל חזרת ס\"ת להיכל, היה עונה \nמעומד ואח\"כ היה יושב: \nצמח - מכאן היה נראה כי הקדיש שאומרים אחר קבלת שבת שאז עומד, שצריך לענות אותו \nקדיש קודם שישב: \nצמח - מכאן שאין לשנות בשבת הקדיש: \n(צמח - ומפני שמ\"ב דעשיה הוא תחתון שבכולן והוא תחת הווין כמ\"ש בשאר קדישים, לכן \nראיתי לסדר מ\"ב זה שבכאן ג\"כ תחת הווי\"ן, כזה -: \nקדיש יתום. המ\"ב אשר בזה הקדיש, הוא ע\"ד מ\"ב אשר בנ\"י שהוא, יהו\"ה אלהינו י\"ה ו\"ה, \nכוזו במוכס\"ז כוז\"ו, יהו\"ה יוד ה\"א וא\"ו ה\"א. והענין זה, כי הקדיש הזה הוא בעולם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "העשיה, ששם בחינת המיתה, כדי להעלות הנפש רוח נשמה בסוד תחיית המתים, וע\"כ אומרים \nהיתומים שמתו אביהם או אמם. בענין הקדיש שכתבו התיקונים שנהגו לומר, יגדל נא כח ה', \nלא רצה מורי זלה\"ה לומר, ולא רצה לגלות הטעם. ונלע\"ד חיים, שהוא ע\"ד מה שכתבתי, \nבענין הקימה שנזכר בהירושלמי שאינו מן התיקונים: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שער הזמירות - פרק א:\nשער הו' שער הזמירות ויתחלק לו' פרקים: \nהודו שאומרים קודם ב\"ש כי כבר נת\"ל כי על ידי קדיש ניתן רוח לג\"ר דעשיה שעלו \nביצירה. ועתה על ידי הודו שהוא מזמורים, וכל מזמור הוא ביצירה, לכן נעשו יצירה \nגמורה, ויש בהם א\"פ נשמה מיצירה. אך לפי שאחר קדיש תעלה היצירה למעלה, כמבואר דג\"ר \nדיצירה, חיצונית ופנימיות שלהם עולה במקום ג' האמצעים וכו', הרי חוזרים אז להיות \nעשיה כבראשונה, רק שהם במקום יצירה, אך אינם דבוקים ביצירה ממש כבראשונה, שהיו \nפנימית ג\"ר דעשיה חיצונית לג\"ר דיצירה, ואז ישארו בלי בחי' נשמה, כי יצירה מסתלק \nלמעלה, לכן אומרים הודו קודם ב\"ש, שהוא תיקון יצירה כי אז מסתלק בחי' זו: \nהודו לה' קראו בשמו. הנה כל תיקון זה שמכאן ועד ב\"ש, הכל הוא בכאן, באלו הג\"ר של \nעשיה שעלו ביצירה. והנה מנהג אשכנז לאומרו אחר ב\"ש. והטעם, לפי שכבר זה נקרא יצירה, \nלכן אומרים אותו בתוך תיקוני יצירה, שהוא מב\"ש ואילך. אך הספרדים אומרים אותו קודם, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לפי שהנה עתה עדיין כל זה הוא תיקון עשיה, כי עדיין היצירה עצמה אינה נתקנת, ומקבלת \nאור רק אחר ב\"ש, לכן אומרים אותו בין יצירה לעשיה, שהוא אחר קדיש העשיה, וקודם ב\"ש \nשל יצירה. וכן הוא מנהג האר\"י זלה\"ה: \nוהנה כוונת הודו הוא, כי הנה תחלה ע\"י מעשה טלית גדול וטלית קטן, אז תקנו את \nהקליפות של עולם היצירה, וסלקנו אותם. והנה מה שעשינו אז הוא, שלא יקבלו ויאחזו \nהקליפות דיצירה ביצירה, אך עתה שג\"ר דעשיה הם הנעשין חיצונית אל ג\"ת דיצירה, וכבר \nידעת כי ודאי חיצונית היצירה גדול מפנימית העשיה, וא\"כ עתה שחיצונית היצירה מן \nהעשיה הוא, אנו יראים שלא יחזרו הקליפות של ג\"ת דיצירה להתאחז שם, ולכן אנו אומרים \nהודו לה' קראו בשמו וכו'. פי', אתם מלאכים קדושים וכתות הקדושים, קראו בשמו של \nהש\"י, והודיעו עלילותיו בעמים שהם הקליפות, ועי\"ז יפחדו הקליפות מהש\"י, ולא יתאחזו \nשם בג\"ת דיצירה. וכמעט כל המזמור הזה, וכל הסדר הזה עד ב\"ש, כולו מדבר ע\"ז, שיכירו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "העמים והגוים ואלהיהם, גדלותו ית', ולא יאחזו בג\"ת דיצירה. אמנם התיקון תלוי, שלא \nיעלו הקליפות גם הם, ויכללו זו בזו למעלה כמו בקדושה, ואז יסתלקו הקליפות: \nהוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו: \nהוד - זה הוד, והדר - זה נצח, עוז וחדוה - זה יסוד, שהוא חדוה ועוז דמטרוניתא. \nוהכוונה, כי נה\"י דיצירה אלו שהם עתה, היו תחלה ג\"ר דעשייה, ולא ישלטו בהם הקליפות, \nאלא אדרבה, יהיה עוז והדר וחדוה. כי כל אלהי העמים אלילים - אלו הקליפות. וה' שמים \nעשה - פי', פנימית חב\"ד דעשייה שעלו לחיצונית נה\"י דיצירה ישארו שם, ולא יאחזו בהם \nהקליפות. ווהו, הוד והדר - נצח, עוז וחדוה - יסוד. \"לשפוט \"את \"הארץ. ר\"ת לאה. כי \nממנה המשפט. וכן, וישב משה \"לשפוט \"את \"העם. כי הוא ב\"ד העליון שבבינה, והלל לה'. \nהלל - גי' אדנ\"י, יחבר לה דכורא: \n(א) אח\"כ אנו אומרים אל נקמות ה' וכו'. והוא, כי הלא כוונתינו עתה ע\"י תפילתינו \nלהעלות העולמות, ולכוללן עד אצילות, וללקט כל ניצוצי הקדושות שנתפזרו בין הקליפות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דעשיה ויצירה, למעלה לאצילות. וללקט הנשמות והניצוצות של המלכים שמתו, כנודע. ומהם \nנעשו מ\"נ אל המלכות בנפילת אפיים, והם סוד הנשמות המתעברות אז ברחם הנוקבא, ע\"י \nזיווג נפילת אפים. אמנם אותן שנפלו בעשיה, אינם דומים לאותן שנפלו ביצירה ובבריאה, \nשם בעשיה קליפות עצומות, ואין יכולת להוציאן משם אותן הניצוצין, אם לא ע\"י עשרה \nהרוגי מלוכה, כמבואר אצלינו בפרשה פקודי על אינון רוחין וגופין דאינון י' הרוגי \nמלוכה. ושם פירשנו, כי הגופים שלהם נעשו מ\"נ אל המלכות, והם המלקטים את נצוצי \nהנשמות שבעשיה, שבאופן אחר א\"א ללקט כלל, משא\"כ בשאר העולמות. ולכן הוצרכו בהכרח \nליהרג אלו עשרה אבירי ישראל, כדי שיוכלו ללקט אלו הנצוצות שבעשיה, מן היום שנהרגו \nעד ביאת מלך המשיח ב\"ב, כמבואר אצלינו שם. ועל זה אנו מכוונים באל נקמות אדנ\"י, \nשינקום נקמת אותן עשרה הרוגי מלוכה, וע\"י זכרינו אותם, הם מתגברים ומלקטין נשמות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "וניצוצין שבקליפות העשייה. ומכאן עד ה' מלך וכו', הכל מדבר מענין זה: \nהגהה (א) מהודו עד אל נקמות, רצ\"ה תיב\"ן, גי' אלהים דההי\"ן. והודו גי' אהי\"ה, שנכלל \nעתה הכתר דעשיה הנקרא אהיה, במלכות דיצירה, לכן יש בו כ\"א הויות. אל נקמות אדנ\"י, \nר\"ת גי' ב\"ן. אדנ\"י אל נקמות, ר\"ת ב\"ן אחר, לזווג מ\"ן דעשיה שיש בכאן, מ\"ן ומ\"ד, \nויש קי\"א תיבות והכולל - יב\"ק, להתעוררות הזיווג. ויש י\"א הויות עולין רפ\"ו, סוד \nפ\"ר דינין, הנרמזים במלך מלך ימלוך: \nמהחברים - הנה ע\"י הקדיש שקודם הודו, אז נה\"י שבאצילות דעשיה, עולין עד מקום חג\"ת, \nומלכות עולה עד מקום יסוד, להיות אצלו. ולפי מה שנתעלו העולמות כן היא משתרבבת \nומתחדשת למטה, שלא ישאר מקום פנוי. וכן חג\"ת שבאצילות דעשיה עולין לחב\"ד, וחב\"ד \nלנה\"י דיצירה, ונה\"י לחג\"ת. ולפי שהראש עגול בסוד נקודה, והמדות התחתונים מרובעים \nבסוד צלעות והכוונה להאיר שמות הקדושים וצורותיהן, הנעשין כעין מסך בין עולם א' \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "לחבירו, ובהגיעם אל הקדושה וזר לא יקרב אליהם: \nובאמרו ה' מלך וכו', צריך לכוין שהם נגד חג\"ת וחב\"ד דאצילות דעשיה, שעלו למעלה עם \nראשו כתם פז דב\"ש, שהוא כתר דאצילות דעשיה, לכלול הכל ביצירה, ומפני זה אנו עומדים. \nואז אנחנו מעלין שם כל העשיה, חוץ ממלכות שנשארה ברוח עשיה, ומשתרבבת לזו\"ן \nהתחתונים. ושאר כל קומת העשיה נכנסת בב\"ש ליצירה: \nוממזמור לתודה עד סוף תהלת ה', הוא תיקון יצירה דיצירה. וה' הללויה, שהם י' כשתמנה \nתחלה וסוף, הוא תיקון בריאה דיצירה, ממלכות עד חכמה, דהיינו הללויה דריש מזמור \nבתראה. וי' מיני הילולים שבו, הם תיקוני כתר בריאה דיצירה, ממעלה למטה, ונכללו \nבהללויה בתראה: \nויברך דוד. תיקון אצילות דבריאה, וכן ג\"כ כתם פז, כי כן מנין אותיותיו, עד ועתה \nמחיה וכו', ואז במלת כולם, עולה יצירה בו\"ס עליונים חג\"ת חב\"ד תוך בריאה, עד ב' \nשלישים שבה. ושירת הים וישתבח תיקון לחלל זה: \nקדיש וברכו, מעלין כתרי יצירה, קרוב למקום דעת הבריאה: \n \n", "en": ""}]}
