{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "3", "title": "פרי עץ חיים — שער התפלה - פרק ו:", "hebrewTitle": "שער התפלה - פרק ו:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער התפלה - פרק ו:\nונבאר עתה כוונה כוללת בד' עולמות האלו, בד' חלקי הדבור כנ\"ל, והוא, כי כאשר תתחיל \nהברכות דשחר, עד שתגיע אל ברוך שאמר, אז תכוין תמיד לשם הוי\"ה דמילוי ההי\"ן הנקרא \nב\"ן, כי שם זה הוא נשמת עשייה כלה, שהוא יוצא מאות ה' אחרונה של הוי\"ה, הכוללת כל \nד' עולמות אבי\"ע. ונמצאת אות ה' אחרונה שבה, שהוא בעולם עשייה. ושם ב\"ן זה היוצא \nמאות ה' זו, היא נשמת דעשיה העולה עתה למעלה ביצירה. וגם תכוין בשם אל אדני, שהוא \nבעשייה כמבואר אצלינו: \nובהגיעך לברוך שאמר, עד שתגיע ליוצר, אז תכוין בשם הויה במילוי אלפין הנקרא מ\"ה, \nוהוא נשמת עולם היצירה, ויוצא מאות ו' של הויה הנ\"ל. וגם תכוין אל שם אל הויה, שהוא \nביצירה: \nובהגיעך ליוצר עד העמידה, תכוין תמיד בשם הויה דמילוי ס\"ג, שהוא נשמת הבריאה והוא \nיוצא מה' ראשונה של שם הוי\"ה הנ\"ל. וגם תכוין לשם אל שד\"י שהוא בבריאה: \nואחר אומרך אדני שפתי תפתח, שהוא היכל ק\"ק דבריאה כמבואר במקומו, וכאשר תתחיל בברכת \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אבות עצמו, אז תכוין בשם הוי\"ה דמילוי יודין הנקרא ע\"ב, שהוא נשמת האצילות ויוצא \nמאות יו\"ד של שם הוי\"ה הנ\"ל: \nואמנם לא תכוין כל עולם נפרדים בפני עצמו, אמנם עיקר הכוונה, לחבר ולשלבן ולכלול \nעולם בעולם כנודע. ולכך בעולם העשיה תכוין לכוונה הנ\"ל. ובהגיעך לברוך שאמר, תכוין \nלאות ה' אחרונה של שם הויה, ולשם ב\"ן היוצא ממנה, ולשם א\"ל אדנ\"י. ותעלם ותחברם יחד \nעם אות ו' של הוי\"ה שביצירה, ולשם מ\"ה היוצא ממנה, ולשם א\"ל הוי\"ה. וכן כשתגיע \nליוצר, תכוין להעלות אות ה' אחרונה, דבוקה עם אות ו', ואות ו' דבוקה עם אות ה' \nראשונה שבבריאה. וכן שם ב\"ן תחברהו אל שם מ\"ה, ושם מ\"ה עם ס\"ג שבבריאה. וכן אל \nאדנ\"י תחברהו אל שם אל הוי\"ה, ושם אל הוי\"ה, תחברהו עם שם אל שד\"י שבבריאה. ובהגיעך \nלברכת אבות, תכוין כל ארבעתן יחד, כלולים זה בזה מלמטה למעלה, עד עולם האצילות ע\"ד \nהנ\"ל: \nואח\"כ תכוין בסדר העולמות מלמעלה למטה, כנ\"ל לאחר העמידה, כי אשרי בבריאה, ותפלה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לדוד ביצירה, ואין קדוש בעשיה כנ\"ל. ותכוין מלמעלה למטה ע\"ד הנ\"ל. ובהגיעך אל קוה \nאל ה' וכו', תכוין אל כל העולמות ע\"ד הנ\"ל יחד מלמעלה למטה, היפך מבתחלה שהיה \nהכוונה מלמטה למעלה: \nונבאר כוונה אחרת כוללת, בד' חלקי התפלה שבד' עולמות אבי\"ע הנ\"ל, והוא, כי חלק \nהראשון, שהוא מן תחלת הברכות של שחר, מן ענט\"י עד ב\"ש שהוא תיקון עשייה, תכוין \nלכלול כל בחי' נפשין שיש בעולם עשיה, ולהעלותם אל היצירה, כי זה הוא עיקר כוונתינו, \nלהעלות מ\"ן למעלה, ואז תכוין לחבר נפשך ולכללן עמהם. ומברוך שאמר עד יוצר, תכוין \nלהעלות כל הרוחין אשר ביצירה אל הבריאה, ואז תחבר ותעלה רוחך עמהם. וכשתגיע ליוצר, \nתכוין להעלות כל הנשמות שבבריאה אל האצילות. ואז תעלה נשמתך כלולה עמהם. ועי\"כ \nנכללת השכינה מכולם, ואז נעשה בחי' מ\"נ. וכן בירידת העולמות אחר עמידה עד עלינו \nלשבח תכוין ע\"ד זה ג\"כ: \nוצריך עתה לבאר, ענין הנ\"ל של עליות נפשין ורוחין ונשמתין, שהם עיקר כוונת העלות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "העולמות בתפילתינו כדי לעשות מ\"נ. וכמו הנזכר בפירוש מן הקדמות הנ\"ל, נראה כי גם \nחיצונית העולמות, יכולין לעלות למעלה ממקומם, ע\"י הכללות בפנימית העולמות שהם נפשין \nורוחין, ונשמתין, כנזכר בנוסח הקדמה הראשונה. והנה שמעתי ממורי זלה\"ה ענין זה פעמים \nרבות, אלא שיש בהם דברים הפכים, ואיני זוכר תירוצם ותשובתם: \nוהנה בתפלת ר\"ה כתוב כי בימי החול שלאחר החורבן, אין העולמות החיצונים עולין כלל, \nע\"י הזיווג שאנו עושין. וזה הוא שכתוב הן אראלים צעקו חוצה, ר\"ל מפני שנשארים בחוץ, \nואין להם יכולת לעלות עד המלכות מן העשייה ליצירה, ולבריאה, ועד האצילות. אבל \nהפנימיית של נפשין ורוחין וכו', הם עולין לבד. וטעם הדבר, מפני כח נפשותינו ורוחינו \nונשמתינו, שהם משם, הבאים מן הפנימיות. משא\"כ המלאכים, שהם מן החיצונות, ולכן יש כח \nבתפילתינו להעלות פנימיות הנפשין ורוחין ונשמתין, אפילו בימי החול, אבל לא חיצונות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "העולמות. אמנם בי\"ט ושבת ור\"ה ויו\"כ וכיוצא בהם, עולין עם השכינה בסוד מ\"נ. ואמנם \nבר\"ה, אין החיצונות עולין, רק ביום שני. ואפילו גם זה אינו עולה, אלא על ידי \nהתכללותם עם הפנימית כנזכר שם, וע\"ש: \nגם בפעם אחרת, שמעתי, כי בחול אין עולין רק בחי' הפנימית הנפשין ורוחין ונשמתין \nלבדן, כי עולין עם השכינה בסוד מ\"נ, אבל בשבת, עולה אפילו חיצונית העולמות: \nופעם אחרת שמעתי ממורי זלה\"ה, זה הלשון, דע, כי בכל תפילתינו, אין אנו מעלין ג' \nהעולמות בי\"ע עם האצילות לכלול שם, אלא בבחי' הנפשות ורוחות ונשמות שבעולמות, אלו \nהם עולין עם השכינה, אבל כללות העולמות, אינם עולין עד ביאת המשיח ב\"ב, כי אז יתעלו \nהעולמות עצמן, אבל עתה לא יש לכללות עליה, אלא בבחי' הנשמות בלבד עם המלכות: \nופעם א' שמעתי ממורי זלה\"ה, בענין פגם העולמות, ע\"י חטא אדה\"ר, כי קודם שחטא, היו \nכל העולמות ממש בכל בחינותם למעלה. ועתה בימי הגלות, אפילו ביום השבת, אין אנו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "יכולין להעלות, רק הפנימית העולמות, ולא חיצונות העולמות, כי אם היו עולין חיצונית \nהעולמות, היינו רואין בעינינו עליות העולמות בשבת. גם פעם א' שמעתי ממורי זלה\"ה, \nבדרוש השבועות והשבת, כי כל תפילתינו בימי החול, אינם רק להחזיר זעיר ונוקבא פנים \nבפנים למטה במקומם. וזה ענין נעשה ממילא בשבת, ומה שאנו עושין בשבת על ידי \nתפילתינו, הוא להעלותם למעלה עד אבא ואמא, ושיהיה גם שם בחי' פנים בפנים: \nועתה נבאר, נוסח אחר שמעתי ממורי זלה\"ה, בכללות ד' חלקי הדיבור שבתפלה, וזהו עניינו \n- מתחלת ברכות, עד ברוך שאמר, עשיה. ומברוך שאמר, עד יוצר, יצירה. ומיוצר עד סוף \nברכת אבות, בריאה. ושאר כל עמידה באצילות. וסוד עשייה מתתא לעילא, ואח\"כ כדי לייחד \nעשייה שיש בה קליפות קשות מאוד, עם היצירה, צריך לייחד תחלה ראש היצירה עם ראש \nהעשייה, ואח\"כ שאר היצירה מתתא לעילא. וכן בבריאה הוא מתתא לעילא. ובברכה ראשונה מן \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "העמידה, שהוא ברכת אבות, הוא ראש הבריאה, היכל ק\"ק. ואח\"כ שאר העמידה, הכל באצילות \nהוא: \nונחזור ונתחיל ונאמר, כי ח\"י ברכאן דשחרית, מן ענט\"י עד ברכת התורה, הם כנגד ח\"י \nברכאן דיסוד. ומן הודו עד ב\"ש, הוא ראש עשייה. ואח\"כ ב\"ש הוא ראש היצירה. ולכן יש \nי\"ג ברוך, כמנין אחד, והוא סוד י\"ג מכילין, שיש שם ביצירה. ואח\"כ ח\"י פסוקים, מן \nיהי כבוד, שיש בהם ח\"י הויות, מן יהי כבוד, עד אשרי. והם בחי' ח\"י ברכאן, דיסוד \nדיצירה. ויען שיש בי\"ס דיצירה, ג\"כ פרצופין דא\"א ודאו\"א ודזו\"נ, ולכן יש ח\"י הויות \nאחרות במקום ג' בסוף היצירה בשירת הים. וי\"ג שבחין בישתבח שהם שיר ושבחה וכו'. ולכן \nבב\"ש תיבות מנין פ\"ז, לרמוז לראשו כתם פז, כי הוא ראש היצירה. גם צ\"ל בפה עמו גי' \nפ\"ז. ונלעד\"ח - שאמר לי מורי ז\"ל, כי מה שאנו אומרים שלא עלו ליצירה, אלא פנימית ג' \nראשונות דעשיה, לנצח הוד יסוד יצירה. זו היא דווקא בעת קרבנות, אבל אחר שאנו אומרים \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הזמירות, שאז יעלה פנימית ג' ראשונות דיצירה לנצח הוד יסוד דבריאה, שעתה אנחנו \nבתיקון יצירה, יכוין לעלות מן מלכות דבריאה לנצח הוד יסוד, כמו העשיה בקרבן תמיד, \nשלהיות אז זמנה, עלו ג' ראשונות שלה, לנצח הוד יסוד דיצירה, כמו כן כאן. ואם כן, \nכיון שעלו פנימית ג' ראשונות דיצירה, לנצח הוד יסוד דבריאה, ואז נעשה יצירה כמו \nעשייה, שעלו חיצונית של ג' ראשונות דיצירה, למלכות דבריאה, ונתמעטה כל יצירה, אז \nממילא נמשך אור לעשיה, ועלו חיצונית ג' ראשונות דעשיה, אצל פנימית. נמצא, ג' \nראשונות דעשיה, חיצוניות ופנימית דנצח הוד יסוד דיצירה, ואז חסד גבורה תפארת דעשיה, \nבמקום חכמה ב\"ד. ונצח הוד יסוד במקום חג\"ת. וכן ביוצר, כשעלו פנימית חב\"ד דבריאה \nלנצח הוד יסוד דאצילות, אז נעשה בריאה גם כן כענין יצירה, והיצירה גם כן עלו \nחיצוניות חכמה בינה דעת שלה, למקום הנצח הוד יסוד דבריאה, אצל פנימית. וחג\"ת \nדיצירה, במקום חב\"ד. ונצח הוד יסוד, במקום חסד גבורה תפארת, וכן בתפלת י\"ח, שעולין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פנימית חכמה בינה דעת דאצילות יותר למעלה, אז נתוסף אור בבריאה על דרך הנזכר לעיל: \n \n", "en": ""}]}
