{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "32", "title": "פרי עץ חיים — שער הזמירות - פרק ה:", "hebrewTitle": "שער הזמירות - פרק ה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/32/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/32/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הזמירות - פרק ה:\nאשרי יושבי ביתך, הוא סוד הכתר דיצירה, וכנזכר בתיקונים שכל אשרי הוא בכתר. תהלה \nלדוד, תהלה ע\"ה, גי' אמת. ויכוין לחתום את המלכות בחותם אמת. ועוד, הוא גי' תפלה עם \nג\"פ כ\"ה, דאינון ג' מוחין דנוקבא דז\"א. א', כ\"ה דברכת כהנים דקרבנות. ב', כ\"ה דברכת \nכהנים דעמידה. וכ\"ה דקטורת. (ה): \n(ה) כתב מהר\"ן זלה\"ה. שהם כ\"ה אותיות של פסוק סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים לבנה. \nברכת כהנים של מקדש הקודמת לקטורת, מתניתן היא בפ' א\"ל הממונה, לכך קרינן ליה קודם \nכ\"ה דקטורת. להודיע לבני האדם ר\"ת לל\"ה, והוא שם א' מע\"ב שמות, והוא ג\"כ גי' אדנ\"י: \n\n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בדרושים, סומך ה' לכל הנופלים, כאשר תתפשט התבונה למטה, אז גם הז\"א מתפשט למטה \nממקומו, וגם הנוקבא תרד למטה ממקומה, בסוד המדרגות. ולהיות התבונה זו בסוד אחוריים, \nלכן יש אחיזה לקליפות עד התבונה זו, ואז כולם נקראים נופלים, וכאשר נתעלו כל אלו \nאחוריים למעלה, אזי תתעלה המלכות למעלה, וגם הז\"א יעלה למעלה, וגם התבונה תחזור \nלהיות כמו בתחלה, ואחוריים דבינה נקראים ס', ושם אין מקום אחיזה לחיצונים, ואז ע\"י \nזאת הסמך, יהיה סומך ה' לכל הנופלים ע\"ש: \nואח\"כ עיני כל אליך ישברו, אינון ב' עיינין של רחל, דאינון דינא ומונעין את הפרנסה, \nוהם ב' דמעין דנחתין לימא רבא, וכן ב\"פ דמעה גי' רחל, וזהו ר\"ת \"לכל \"חי \"רצון הוא \nרחל, עד כאן: \nפותח את ידיך. יש בו ג' כוונות - א' באשרי דזמירות, וא' באשרי ובא לציון, וא' באשרי \nדקודם מנחה. אמנם הכוונה של עתה היא זאת, כי תכווין בר\"ת של פא\"י, והוא שם א' מע\"ב \nשמות, וגם הוא סוד חיבור הוי\"ה אדנ\"י גי' יאהדונה\"י. והנה כבר ידעת מה שנזכר בזוהר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ובתיקונים, את ידיך קרי ביה יודיך. והם ב' יודי\"ן של הוי\"ה ואדני וביניהם ו' \nאותיות, והוא צורת ו' פתח א', וזהו פותח את ידיך. ובס\"ת תכווין לשם חת\"ך, והוא שם \nקדוש ונורא, ונקרא שם הפרנסה בין המקובלים. גם תכוין כי חת\"ך בא\"ת ב\"ש, הוא סא\"ל, \nשם קדוש, וגם הוא גי' יאהדונה\"י כמו הר\"ת. והנה בשם זה, הוא החילוק שיש בשחרית בעת \nהזמירות ובין לאחר העמידה ובין קודם מנחה. והוא כי עתה תכוין בשם זה, שפירושו וסודו \nנגזר מחילוף הוי\"ה בא\"ת ב\"ש מצפ\"ץ גי' ש', וכן אלהים ביודי\"ן גי' ש'. וכבר ביארנו \nכי שם מצפ\"ץ הוא קצת רחמים ומעורב בדין, כי הוא הוי\"ה הוא דין, ולכן הוא ג\"כ חילוף \nהוי\"ה, אך להיותו חילוף גי' כמו אלהים דיודין: \nמהר\"ן - סומך ה' לכל הנופלים, נלע\"ד נתן, שטוב לכוין זה היחוד - סומך ה' לכל \nהנופלים - ר\"ת גי' ק\"ה, ב\"פ ב\"ן ע\"ה, וג' הב\"ן עצמו בציורו הם ט\"ו ווי\"ן, ואותיות \nי\"ד הרי ק\"ד. וס\"ת גי' צ\"ה, וע\"ה גימטריא א\"ל אדנ\"י, להמשיך מדיקנא דא\"א אליה: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וזוקף לכל הכפופים. ר\"ת גי' א\"ם, שהוא אהי\"ה דאלפין פשוט ומלא ומלא המלא, הם א\"ם \nאותיות. וע\"י אם זה, תעלה רחל שהוא שם ב\"ן הנז', שהיא עומדת בהוד, לבינה דז\"א. וס\"ת \nגי' ק\"ן, וע\"ה גי' אהי\"ה דההי\"ן, להאיר אליה מן הדעת דז\"א שהוא יסוד דבינה שהוא שם \nקנ\"א, שיש ביסוד הבינה. סומך, גי' קכ\"ו, להמשיך ג' מ\"ב דעס\"מ לז\"א. ואדני ברבוע ג\"כ \nבגי' קכ\"ו, להמשיך ג\"כ לה. וב' הכוונות אלו הם ג\"כ הוי\"ה שלימה, היינו ג' מ\"ב הנז' \nהם עס\"מ שהם סוד ג' אותיות יה\"ו, ושם אדני היא ה' אחרונה: \nסומך אדני לכל, ר\"ת גי' הוי\"ה ואדנ\"י, להמשיך מוחין אליה. הנפלים, גי' רט\"ו, שהוא \nאחוריים דאלהי\"ם גי' ר', עם ט\"ו אותיות. והוא ג\"כ גימטריא אחור: \nוזוקף. גי' קצ\"ט. והוא יוד פעמים הה, והוא אל עליון שהוא ייאי דס\"ג, וקס\"ו עם הב' \nכוללים, גי' קצ\"ט: \nלכל. גי' מ\"ה יוד ה\"י, שהוא מוחין די\"ה לז\"א שהוא מ\"ה. ב\"פ לכל, גי' קס\"א, שהוא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אהי\"ה דמילוי יודי\"ן: \nהכפופים, גי' רמ\"א, שהוא כמספר רוח הוי\"ה של מצפ\"ץ, תסיר ממנו פ\"ו, נשאר רוח, ורוח \nה' ע\"ה גימטריא רמ\"א. השם שלו בא\"ת ב\"ש צלופומי גימטריא רס\"ב, שהם יוד הויות דחכמה \nוגבורה וב' כוללים. וניקודו יוצא מר\"ת הפסוק, סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל \nהכפופים) ע\"כ מהר\"ן: \nאמנם סדרם כך - הוי\"ה, ואח\"כ מצפ\"ץ, ואח\"כ אלהים, לכן בזמירות שעדיין לא התפללו, \nולא ירד שפע, לכן אין עדיין מתגלים רחמי הוי\"ה, אך להיותו בוקר שהוא החסד, לכן אין \nמאיר שם אלהים שהוא דין, רק מצפ\"ץ שהוא ממוצע. ואחר העמידה, אז מאיר שם הוי\"ה עצמו. \nאבל אשרי שקודם מנחה, הוא שם אלהים, שאז מתעוררים הדינים. ואמנם שם חת\"ך הנזכר, \nמקורו מן ג' שמות אלו. אמנם בבקר, הוא נגזר מן שם מצפ\"ץ, כי הוא בגי' ש' כמנין \nאלהים כנז'. וכאשר תסיר משם מצפ\"ץ מספר אלהים שהוא הדין, ישאר רוח, וז\"ס ורוח \nאלהים. והנה בבקר עדיין הם בבחי' אב\"א, והנה הב' אחוריים הם דינים, והם סוד ב' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אלהים, והם ב\"פ רוח גי' חת\"ך. גם סוד הוא, כי כל האחוריים הוא סוד רבוע כנודע, \nוכשתרבע שם אלהים בגי' ר', ועם י\"ג אותיות מילוי אלהים וכללותו, הרי רי\"ד, מספר \nרוח. והנה ב' אחוריים שהם ב\"פ רוח גי' חת\"ך, והוא פי' חת\"ך שהוא מקום חתך, שנחתך \nבעת הנסירה שהוא באחוריים והבן זה. נמצא כי שם נרמז בס\"ת הנז' שהוא סוד אחורים \nדזו\"ן, הרמוזים בר\"ת פא\"י. שכוונתו לשם יאהדונה\"י זו\"ן: \nוהנה פי' שם חת\"ך הנז', במנחה הוא בשם אלהים, ולא בשם מצפ\"ץ, כי הוא זמן דין, אך \nהכוונות הם שוות, כי כשתסיר מב' מלואים דאלהים, ב' אלהים פשוטים, ישאר חתך, והוא \nמובן. אמנם כוונת שם זה בשחרית אחר העמידה, הוא בשם הוי\"ה דע\"ב דיודין, כי הוא סוד \nהחכמה, דמתמן אתא מזונא עילאה, כנז' בזוהר. וז\"ס פותח את ידיך ג\"כ, שהם הד' יודין \nדע\"ב הנז', והוא גי' ת', כי כל יוד כלול מי' הרי ת', ומילוי המילוי שם ע\"ב, הרי כ\"ח \nאותיות, הרי חת\"ך. אמנם כל כוונת זה הפסוק בכל הזמנים הם שווים, רק בשם זה של חת\"ך, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "יש בו חילוק בין ג' זמנים הנ\"ל. אך שאר הכוונה הם שוות בכל הג' זמנים. אמנם במלת \nומשביע, צריך לכוין כי גם זה חת\"ך, ותכוין ע\"ד חתך הנ\"ל: \nונלע\"ד חיים, כי הראשון הוא ב' אחוריים דלאה וישראל, והב' נגד אחוריים דרחל \nוישורון: \nובמלת רצון, תכוין להמשיך מרצון העליון, הוא שם דפק, שהוא אחוריים דע\"ב שהוא ביסוד \nדאבא שבתוך רישא דז\"א. ושם קס\"א הוא שם אהי\"ה דיודי\"ן, שהוא יסוד דאמא שבתוך רישא \nדז\"א, ומב' יסודות אלו, תכוין להמשיך מזון ושפע לעולם, ועל ידיהם יומתקו ב' כחות \nהדין המונעין את הפרנסה, והוא סוד ב' עיינין הנז' בפסוק הקודם עיני כל אליך ישברו. \nובב' עיינין יש ב' דמעות, שמהן יורד הדין לעולם, והם למטה בב' עיינין דרחל נוקבא \nדז\"א, וכן רחל, גי' ב\"פ דמעה. לכן ר\"ת \"לכל \"חי \"רצון, הוא רחל, ותכוין להמתיק \nהנוקבא תתאה שהיא רחל, וב' הדמעות היורדים בימא רבא שהוא הנוקבא. שב\"פ דמעה, גי' \nרח\"ל, הם ג\"כ נמתקים ע\"י רצון עילאה, שהוא קפ\"ד קס\"א גי' רצון כו': \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "והנה בכל פעם מג\"פ שאומרים אשרי, היה מסיים מורי זלה\"ה בפסוק, ואנחנו נברך כו' ולא \nכאותן אנשים שאין אומרים רק בשחרית בזמירות: \nכתב האר\"י זלה\"ה ביחודים. והנה חת\"ך הוא סוד חשמ\"ל שהוא בגי' אור פניא\"ל, שהוא סוד \nאור פני המלכות הנקרא אל. ומן החשמ\"ל חסר נ' עד שיהיה בגי' חת\"ך, וסוד נ' אלו הם \nסוד ה\"ס דז\"א, מחסד עד הוד, כ\"א כלול מי' הרי נ'. ומן נ' זו לפעמים לוקחת הקליפות \nנוגה מן השם חת\"ך, ונשאר חשמ\"ל לבד למלכות, וכשאדם חוזר בתשובה אז מה שהיתה תחלה \nקליפת נוגה, נקרא אור נוגה, וחוזר אל הקדושה: \nעוד כתב, מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. חסיתי, גי' פת\"ח, והוא סוד כוונת פותח את \nידיך, והוא להמשיך משע\"ח נהורין לשם מ\"ה, שהוא בת\"ת, ולשם אדנ\"י שהוא גי' ס\"ה, \nושניהם עולים ק\"י, וגם שע\"ח, הרי גי' פת\"ח, ע\"כ. (ו): \nהגהה (ו) מהר\"ן - נלע\"ד, שז\"ס הוי\"ה אלהים מצפ\"ץ, עם האותיות הם בגי' חת\"ך, להורות \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שמהם יצא, עכ\"ל: \nמהחברים - יש כאן י' הויות, והוא נשמה לי\"ס, ויש לכוין בסוף יענינו ביום קראינו: \nהללויה הללי נפשי את ה'. מלכות דיצירה הנקרא נפש. ומסיים אלהיך ציון שהוא מלכות, \nויש בו ט' פסוקים ט' הויו\"ת, נגד ט' נקודות. ופ\"ג תיבין כשם ב\"ן ושם אל, שאל הוי\"ה \nהוא ביצירה, וכאן במלכות הוי\"ה דב\"ן: \nהללויה כי טוב זמרה הוא יסוד, ג\"כ זמרו הוא יצירה, ולפי שתוקף הדינין הם ביצירה, \nלכן אינם מזכירין נ\"ה בפי', רק רמוזים ביסוד, בסוד ולא בשוקי האיש ירצה, פי' שאינו \nרוצה בשוקיים לבדו כי הם סוד דין, רק בהצטרפות עמהם היסוד) ויש במזמור הזה ק\"מ \nתיבות כ\"ח ויב\"ק, הכ\"ח סוד הש' המתמלא בכחו ביסוד, ומייחדים על ידו י\"ה אלהים גי' \nיב\"ק. הרופא לשבורי לב, ר\"ת לל\"ה, והוא שם מע\"ב שמות, גם הוא גימטריא אדנ\"י דיצירה. \nויש בו י\"ד פסוקים, נגד י\"ד רמה בת\"ת, ויד חזקה בגבורה. (ז): \nהגהה (ז) נתן, גדול אדונינו ורב כח, יכוין ביחוד זה אוחזה בסנסיניו כו', אך לא תאמר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "תחלת הפסוק. ותכוין כי אוחזה גי' כ\"ז, נגד כ\"ז אותיות התורה, ותכוין בניקודו ככתוב \nבספר ממש, בניקוד אוחזה ותכוין כי אוחזה הוא שם קדוש, ואח\"כ תכוין במלת סנסינו שיצא \nמכאן שם בסנסניו בניקוד ורב כח, ותכוין כי שם זה הוא סוד השדיים והדדים ונקרא \nסנסניו, ותכוין לאחוז ולקבל האור הגדול. ותכוין, כי אלו הדדים הם בהיכל האהבה כנז' \nבזהר פקודי, ולכן תכוין בר\"ת וס\"ת של אחזה בסנסניו, שהוא אוהב. ותכוין, כי אות א' \nנקודו בחולם וו' וה' וב' נקודים בשבא בניקוד הפ' עצמו. ותכוין, כי אוהב הוא שם \nקדוש, ותכוין למלואו כזה. אל\"ף וי\"ו ה\"י בי\"ת. ואח\"כ יאמר פסוק גדול אדונינו ורב \nכח, ותכוין כי ורב כח גי' סנסניו כו'. ותכוין, כי ב' דדים אלו הם סוד אלדד ומידד, \nוכשתסור א\"ל מ\"י, ישאר דד דד, שהם הב' דדים, הראשון הוא הימין, הב' הוא השמאל. כי \nא\"ל הוא חסד, מ\"י הוא גבורה, בסוד נ' שערי בינה כמנין מי, והוא א\"ל מ\"י מאלהים. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ותכוין, כי אות ה' הנשאר מן אלהים, הוא באמצע הדדים, וזה ג\"כ תכוין קודם שתישן, אחר \nכל סדר השכיבה. ואח\"כ בקומך משנתיך, תכוין כנ\"ל, רק שתקדים פ' גדול אדונינו אל פ' \nאחזה בסנסניו, ואם תרצה לעשות יחוד זה בשאר היום, הרשות בידך, ע\"כ הגהה: \nהללויה שירו לה' שיר חדש. הוא חסד, וזהו תהלתו בקהל חסידים, ואנו כוללין עמה הגבורה \nלמתקה בפסוק רוממות אל וכו' וחרב פיפיות בידם, כלול הגבורה גימטריא וחרב, בחסד. ויש \nבו ט' פסוקים נגד ט' רקיעים, וס\"א תיבות נגד שם אגל\"א הויה: \nכתב מהר\"ן שפירא, טוב לכוין בזה היחוד - \"יעלזו \"חסידים \"בכבוד, ר\"ת גי' כ', שהם כ' \nאותיות שיש בהוי\"ה ואהי\"ה דיודין. וס\"ת נ', הם מ\"ב דע\"ב, וח' אותיות שיש בהוי\"ה \nואהי\"ה דיודין, הרי נ'. ועוד, י\"ד אותיות דע\"ב וי\"ד אותיות דאהי\"ה, הרי כ\"ח אותיות, \nואלף אחרונה דאהי\"ה דיודי\"ן וא' עצמה דאהי\"ה ויו\"ד ראשונה דהוי\"ה דיודין, הרי כ\"ב, \nוכ\"ח, הרי נ'. הרי ג' בחי' נ' שהם גי' קנ\"א, וכ\"ז להמתיק השם קנ\"א: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יעלזו, גי' קכ\"ג, שהם ג' א\"ם, דיודי\"ן דאלפי\"ן דההי\"ן, להמשיך כ\"ז אל שם מ\"ה, כדי \nלעשות ג' אלפין שבו, ג' אהי\"ה, והם גי' ס\"ג: \nחסידים. גי' קל\"ב, שהם ה\"ג של ה' הויו\"ת, וב' חסדים, להמתיק הגבורות עם החסדים: \nבכבוד, גי' בוכ\"ו, והשם של בכבוד בא\"ת ב\"ש, שלש\"פק. מנוקד מן יעלזו חסידים, והוא \nגי' תת\"י, שהם ד' מלואי הוי\"ה וג' מלואי אהי\"ה, הרי תרפ\"ז. ובאלו תמתיק ג' א\"ם \nהנז', שהם קכ\"ג, והכל גי' תת\"י, ע\"כ: \nהללויה הללו אל בקדשו. הם בג\"ר, הרי כי ה' הללויה הם, והם כוללים כל הי\"ס דיצי', \nויש בו ששה פסוקים, סוד י\"ס דיצי' שהם ו' אותיות ו\"ק דמטטרו\"ן. והכוונה, לעלות עשיה \nליצירה. \"כל \"הנשמה \"תהלל יה, ר\"ת כה\"ת, שם א' מע\"ב שמות, וגם עולה במספר שמיע\"ה \nשהוא באוזן, בסוד הנשמה. בדרושים כתב וז\"ל, והוא יוצא מפסוק ויאמר לרשע למה תכה \nרעך, כי בזה השם הכה משה את המצרי, והוא בסוד ב' אלהים בסוד אחוריים וכ\"ו אותיות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מלואן, שז\"ס על מה תכ\"ו עוד. וז\"ס רק בעיניך תבי\"ט, עם ד' אותיות, עולה כה\"ת. \nוהענין, כי ע\"ב ק\"ל הם ב' עינים שהם ג' ר\"ב, עם י' אותיות גי' רי\"ב, וב\"פ רי\"ב ע\"ה, \nעולה כה\"ת. הרי כה\"ת ב' עינים, שבהם מביט, בכח השם הזה היו מסתכלים ברשעים \nומענישים, וז\"ס ושלומת רשעים תראה, ובהכפל פסוק ז' יהיה ז\"פ, נגד ז' אותיות \nדסנדלפון, שהוא העשיה המתחבר ביצירה: \nמע\"ח - הנותן שלג כצמר, הנה שלג הוא ד' מוחין שנכנסין בנה\"י דאמא, ונעשין ג' לבד, \nואז ג' אלפין של ג' אהי\"ה שבהם, יוצאין לחוץ ללאה, והם כמנין שלג שבקדושה, וכשתסיר \nשורש ג' אלפין, נשאר צמר. וז\"ס הנותן שלג כצמר: \n(מהרנ\"ש - ונ\"ל, שז\"ס אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כו' כצמר יהיו, כי מתלבנים \nעונות ע\"י אמא עלאה, ששם השלג והצמר, בסוד שמות אהי\"ה הנ\"ל. וז\"ס יה\"כ שמלבן עונות \nישראל, כי יה\"כ בסוד אמא, לכן אמרו בזוהר על הוא הכה את הארי ביום השלג, דאתדן בי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דינא עלאה, שהיא אמא ב\"ד עליון, ה' עילאה דמינה דינין מתערין. והנה משלג נעשה שג\"ל \nשבקדושה, בסוד נצבה שגל לימניך, וכנגדו בקליפה והשגל יושבת אצלו, והיא כלבתא, \nובקדושה שם ב\"ן מלכות) ומשפטים בל ידעום, כי אותיות בל, הוא הרע של הבל שלקחם בלעם, \nוהם מורים על הקליפה, לכן בל ידעום: \nמהחברים - הללו כי טוב זמרה. יש בו ה' הויות, נגד ה\"ח שהם ביסוד הנקרא טוב. ובו \nנמתקים הגבורות ונותן למלכות דרך מעבר שלו, ולזה נקרא שלום. הללו את ד' מן השמים \nהוא ת\"ת דיצירה, יש בו ד' הויות נגד ד' אותיות השם. ולמעלה הללו מן השמים, מקור \nאצילות. במרומים - בריאה. מלאכיו - יצירה. צבאיו - עשיה. אח\"כ חוזר ועולה ממטה \nלמעלה, וכלל אותן זה בזה. הללוהו שמש וירח, כולל יצירה ועשיה הרמוזים בשמש וירח. \nהללוהו כל כוכבי אור, יצירה בבריאה, יצירה הם כוכבים של אור שהוא בריאה. הללוהו שמי \nהשמים והמים אשר מעל השמים, הם בריאה באצילות, והאצילות משבח לעילת העילות א\"ס ב\"ה, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "וזהו הללו את שם ד' כי הוא צוה ונבראו, הוא, לההוא דסתים. הללויה שירו לה' שיר חדש \nתהלתו בקהל חסידים, הכוונה למתק החסדים שלו. בני ציון יגילו במלכם, הם נ\"ה שבונים \nלציון שהוא יסוד. יגילו במלכם, שהוא ת\"ת. או נוכל לומר, במלכם מלכות, למתק הגבורה \nשלה. יעלזו חסידים, הם נ\"ה, נקראים חסדי דוד הנאמנים. בכבוד, זה מלכות. הללו אל \nבקדשו, הי\"ס דיצירה מלמעלה למטה. וחותם כל הנשמה וכו'. ואומר ויברך דוד, כאן רמוזים \nהי\"ס של בריאה, כדי לכלול יצירה בבריאה, ואלו הם - לך ה' הגדולה וכו' כי כל בשמים \nובארץ אלו הם ז' ימים של הבנין. לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש - הם ג\"ר: \nויברך דוד. לתקן גולגלתא הנקרא כתר דיצירה. כי הנה כבר זכרנו, כי כל הי\"ס דיצירה \nהוא דמלכות דיצירה ואיני זוכר. אמנם נזכרו כאן מן הללי נפשי את ה' עד הללו אל בקדשו \nוכו', וגם ביארנו כי יש כמה פרצופים בכל עולם ועולם, לכן אל תתמה אם נזכיר הדברים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "כפולים ומכופלים, ולכן תמצא כי אנחנו חוזרים להזכיר כל י\"ס דיצירה בויברך דוד, ולא \nידעתי היכן הם. אך ראיתי למורי ז\"ל, שהיה קם מעומד מן ויברך דוד עד אתה הוא ה' \nהאלהים ועד בכלל מעומד, כי הם סוד הכתר. ולכך בר\"ת, שם אהי\"ה מרומז, וכל אהיה הוא \nבכתר, ונזכר בו י\"ס, כי כל פרצוף כלול מי\"ס, אך ויברך דוד הוא בכתר דיצירה: \nאמנם היה נוהג מורי זלה\"ה ליתן צדקה עתה באומרו ואתה מושל בכל. והטעם, כי הלא הצדקה \nהוא מ\"ע, וראוי לעשות המצוה מעומד. גם ט\"א, כי הלא הצדקה ניתנית לעני שהיא השכינה, \nוהיא יושבת לארץ וצריך להקימה ולהעמידה ע\"י הצדקה, שהוא ת\"ת דכורא, והוא סוד עמידה, \nלכן היה נותן צדקה בשעה שהיה עומד. אמנם היה נותן באומרו ואתה מושל בכל, כי הלא \nבכל, הוא היסוד הנקרא כל ח\"י, והוא אשר נותן הצדקה לשכינה, ולזה ראוי לכוין. גם \nתכוין, כי במלת בכל נרמזת השכינה, כי נתינת הצדקה מן היסוד הנק' כל, להשכינה הנקראת \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בכל, בסוד בת היתה לאברהם ובכל שמה, והוא שם ב\"ן דההי\"ן, שהוא גימטריא בכ\"ל. אמנם \nע\"י הצדקה זו שנותן לה היסוד שהוא שם ב\"ן הנ\"ל, נגדלת פרצופה. (ח): \nהגהה (ח) צמח. כי צדקה בא\"ת ב\"ש, חוזר לאותיות צדקה: \nאמנם כבר ידעת היות קו המדה דז\"א סוד נה\"י דבינה, שהם מתפשטים דרך קוין ומדות בז\"א. \nוהנה שם אהיה שהוא בינה כנז' אצלינו, שהם ג' שמות אהי\"ה, דיודין דההין דאלפין. אך \nהמלכות שהיא מן הארת אהי\"ה, הנה הקו המדות שלה הוא שם בוכ\"ו, שהוא שם אהיה בחילוף \nכנודע. והוא ר\"ת \"בכל \"ובידך \"כח \"וגבורה. לכן סמך אבתריה ובידך לגדל ולחזק, בסוד \nהנז' פרשה ואתחנן בזוהר במאמר קו המדות. כי הנטיעות, השם מכה בהם ואומר לו גדל, וכן \nבנקבה, השם המכה בה ומגדלה בסוד קו המדה הוא שם בוכ\"ו הנ\"ל. אמנם יש בכאן ב' ידים, \nוהם בידך כח וגבורה, ובידך לגדל. והם סוד בכל הנ\"ל, שהוא סוד ב\"ן הנ\"ל, המעלה מ\"ן \nדיצירה אשר אנו עתה בו. וסוד המ\"ן, הם ה\"ח וה\"ג, שהם מנצפ\"ך כפול, והוא סוד ב' \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הידים ימין ושמאל, שבהם יו\"ד אצבעות, נגד י' אותיות מנצפ\"ך פשוט וכפול. ועיין בסוד \nבידך אפקיד רוחי, שם בארנוהו ג\"כ: \nוהנה מציאת הצדקה שהיה נותן בויברך דוד, היה ג' פרוטות, א' נגד לאה, וא' נגד רחל, \nוא' נגד מלכות דבינה דבגו רישא דז\"א, דממנה יוצאת לאה כנודע. אמנם, היה נותן תחלה \nביד הגבאי שתי פרוטות נגד הב' נשים העליונים, שהם מלכות דבינה, ולאה היוצאת ממנה. \nאח\"כ, היה משליך ומטיל הפרוטה הג', כנגד רחל שהיא תחתונה. אמנם כ\"א מאלו נקרא צדק, \nוזהו צדקצדק תרדוף, צדק עלאה לאה, וצדק תתאה רחל, כנז' בתיקונים. וגם מלכות דבינה \nנקראת צדק עלאה, אך להיות כי היא עצמה סוד לאה, לכן לא נזכר בפסוק רק ב\"פ צדק. והיה \nמכוין לעשותה צדקה, כי צדק דין וצדקה רחמים, כנודע באד\"ר, כד אתער צדק בשלהובוי \nוכו'. ותכוין בנתינת הפרוטה, כי פרוטה פרט ו\"ה, כי שורש הדין רפ\"ח, והכולל רפ\"ט. \nוהדינין במלכות תתאה, וכשמתחברים עם ו\"ה נמתקים. גם תכוין, כי פרוטה גימטריא מצפ\"ץ, \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שהוא חילוף הוי\"ה בא\"ת ב\"ש: \nבפסוק ואתה מושל בכל, תכוין סוד גדול, והוא, כי כאן רמז שם בוכ\"ו, שהוא ר\"ת \"בכל \n\"ובידך \"כח \"וגבורה, כי שם זה הוא קו המדה של המלכות, והוא מוסיף חיות במוחין שלה, \nואז ניתוסף בה כח המשכות חיות אל המ\"נ שלה, שהוא שם שלה מלוי ההי\"ן גי' בכל, וזהו \nואתה מושל בכל. גם אמר, ובידך כח וגבורה, בסוד מה שביארנו בפסוק כרוה נדיבי עם, \nבסוד כל מיעכות של בית רבי תמר שמן, כי סוד הבינה אשר ממנה יצאה המשך בוכ\"ו, הנה מן \nהיד שלה נעשה כלי המלכות לסוד מ\"נ, כי שם ה\"ג בה' אצבעות היד, ודי בזה. והנה שם זה \nהוא קו המדה שלה, לגדלה ולחזקה ולפחות ממנה כפי רצונו, וזהו בידך לגדל ולחזק לכל, \nשהיא המלכות הנקראת כ\"ל. והנה בידך, גי' בוכ\"ו כנ\"ל. בואתה מחיה את כולם, יכוין כי \nואתה שהיא מלכות, הוא מחיה את העולמות, בסוד שם ס\"ג, העולה גימטריא מחי\"ה: \nוהנה נפרש אותיות צדקה. דע, כי אות צדיק, אות יוד שבה הופכת פנים מן הנ' כפופה, \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ומורה אב\"א. ד', גם זה מורה לשון דלות ועניות. ק', אע\"פ שיש איזה זיווג, אמנם רגליה \nארוך ומגעת עד החיצונים, ולבסמא, צריך שיתן צדקה ולמלאה באות ה', כי הוא זיווג \nאמיתי. גם אות ק' מורה על קין קינא דמסאבותא והתפשטות הנחש, ובנתינת צדקה יכוין, \nשחוזר התפשטות רגל הק' לעלות למעלה, ונעשית ה' בסוד הבל, ושם אין אחיזה לקליפות. \nוהנה כשהוא אב\"א נקרא צדק, וכשהיא פב\"פ נקראת צדקה, שהיא מקבלת ה\"ח להמתיק. וזהו \nבכוונת הצדקה שאנו עושין להמשיך ה\"ח שלו, כדי שתהיה עמו פב\"פ, וזהו אוהב צדקה \nומשפט, ר\"ל, המשפט הוא אוהב צדקה. ודע, כי צדקה ותפלה, הוא ליחד שם י\"ה הנפרד מן \nו\"ה, לחברם ביחד. גם צריך לכוין, כי צדקה, גימטריא אלהי\"ה אדנ\"י ומ\"ה וד' אותיות \nהשם, עולים צדקה ע\"ה. והכוונה, על ידי שם אלהים והוא דין הקשה, ואדנ\"י הוא דין \nהרפה, ושם מ\"ה דאלפין הוא המתקת שניהם. ולכן צריך קודם שיעשה מצוה או צדקה לומר, \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "ליחדא שמא דקב\"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו לחבר י\"ה עם ו\"ה בשם כל ישראל. ויתן פרוטה, \nויכוין, כי פרוטה הוא סוד פרט ו\"ה, והוא, כי שורש הדינין הם רפ\"ח ניצוצין וע\"ה הם \nרפ\"ט, והם יצאו מן ו\"ה בסוד י\"א סממני הקטורת, שהם גימטריא ו\"ה. ועיין בסוד קדיש. \nוע\"י התחברות שם י\"ה עמהם ע\"י הצדקה, אז נמתקו הדינים של זו\"נ שהם ו\"ה, ונמתקים ג\"כ \nהרפ\"ח ניצוצין כנודע, ודי בזה: \n \n", "en": ""}]}
