{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "45", "title": "פרי עץ חיים — שער הקריאת שמע - פרק כח:", "hebrewTitle": "שער הקריאת שמע - פרק כח:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/45/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/45/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הקריאת שמע - פרק כח:\nסוד ד\"פ אמת שאומרים קודם עזרת, וד' אחרים אחר עזרת. כבר נת\"ל שהם סוד ההיכלות \nהכלולים בהיכל הרצון, שכולל שית היכלין אחרנין בגווה, ואין צריך להאריך בזה. אך \nנבאר הענין כוונה אחרת ג\"כ בזה, עם שהכל אמת והכל נקשר זה בזה, והכל בסיגנון א' \nעולה, וזה גורם את זה: \nהנה כבר ביארנו לעיל, כי המלכות עתה עדיין היא למטה בבריאה בסוד נקודה, והעלינו \nאותה בעת ק\"ש לצורך מ\"נ, ועי\"ז תקבל אור עליון, ועם זה יתוקן הפרצוף ז\"א בי\"ס \nגמורות. כי תחלה היה בסוד ו\"ק, וכן המלכות נעשה מי\"ס גמורות. אמנם כבר הז\"א נתקן \nרמ\"ח איבריו בק\"ש: \nאך כבר הודעתיך, כי יש ד' מיני זווגים. והיותר מובחר הוא שבשחרית, שהוא זיוג יעקב \nעם רחל. וכבר ידעת, כי איך יעקב ורחל הם אב\"א, וז\"א נהפכין פב\"פ יעקב ורחל, כמ\"ש \nבמקומו בע\"ה. והנה עתה אנו צריכין להמשיך הארה אל יעקב ורחל כדי שיוכלו ליעשות אח\"כ \nפרצוף גמור בברכת אבות: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והנה ב' מיני מוחין היו בק\"ש. א', המוחין עצמו, שהם ד\"פ יה\"ו, במילוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה \nב\"ן, ותכוין להוריד מאלו הארה למטה, והם סוד ד\"פ אמת, שיש מן אמת ויציב עד עזרת. \nוכבר ידעת כי יה\"ו פעמים יה\"ו, עולה תמ\"א. נמצא, כי באמת הראשון תכוין אל יה\"ו \nדיודין וכו', עד שבאמת אחרון תכוין יה\"ו דההין. גם תכוין כי אלו ד' יה\"ו, הם אל \nלאה, והם נגד ד' דאח\"ד, שהוא למעלה מקשר של תפילין. וד' אמת אחרונים שאחר עזרת, הם \nבסוד ד' פעמים אהי\"ה, שהם לבושי הד' מוחין כנ\"ל, אשר גם הם באים בק\"ש עם המוחין, \nכנ\"ל. והנה אהי\"ה פעם אהי\"ה, גימטריא ג\"כ, אמת: \nאמנם בד' אמת הראשונים, הכוונה הוא בד' יה\"ו במילוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, אך אלו הד' \nאמת האחרונים אל תכוין בהם, רק אל ד' אהי\"ה פשוטים. כי אין יורד מהם רק בסוד \nהפשוטים ולא במלואם, כי כל עצמם אינם רק לבושין לבדו, ולא מוחין, הרי ביארנו כללות \nח\"פ אמת אלו, ואח\"כ נחזור לבארו. ובאלו הט\"ו ווי\"ן שיש בכאן תכוין, שהוא סוד שם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הויה ואדנ\"י באופן זה, כשתכה י\"ה עם ו', הרי ו' פעמים י\"ה, הם צ'. ועם הכולל, כמנין \nהויה אדני: \nובע\"ח כתב, וז\"ל - גם הט\"ו ווין הם י\"ה, והווין הם בחי' ו', הרי יה\"ו, ועם ה' של \nהדבר הזה הוי\"ה. ולכך צריך לקשר ולכוין מלת הדבר, עם הט\"ו ווין.) גם בז' יש כוונה \nאחרת, והוא קשור עם כוונה הנ\"ל, והכל א'. כי הלא סוד הויה הזאת היא במלכות, כי הנה \nכל האורות האלו, אנו מורידין אותן במלכות העומדת עתה בהיכל הרצון, כדי שתוכל לעלות \nבברכת אבות. והנה שם ב\"ן דמילוי ההי\"ן הוא במלכות. ואמנם, כיון שלעולם בחינת ההי\"ן \nהיא במלכות, א\"כ גם בחינת ההי\"ן שבשם זה, יהיה מכונה אליה, לכן אנו לוקחין ד' ההין \nשיש בשם זה של הב\"ן, ואנו מציירין אותן בסוד ווי\"ן, כי כל ה' ציורה, ג' ווי\"ן. הרי \nד' ההי\"ן הם י\"ב ווי\"ן, ועוד ג' ווין אחרים בשם זה, הרי ט\"ו ווין שיש בשם יה של \nההין בציורו: \nאך הד' ג\"כ היינו יכולין לציירה לב' ווין, אך כבר ביארנו הטעם כי אין בחינת ציור \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עתה רק בההין לבד, כי הם עיקרה של המלכות. אמנם הכאת אותיות יה בו', שהוא גי' ט\"ו \nווין, הוא הגורם לצייר בההין בסוד ט\"ו ווין ע\"ד הנ\"ל: \nגם תכוין כי הלא ט\"ו ווין אשר זכרנו צריך לידע בחינותיה. והענין הוא, כי כל בחינת \nהמלכות נעשה בשם ב\"ן דההי\"ן כנודע. ואמנם אנו מתחילים לתת לה עתה הארה לגולגלתא \nשבה. אמנם לעילא בגולגלתא, יש לה נימין ושערות ברישא, והם ט\"ו נימין, שהם ט\"ו ווין \nאלו. ואלו הנימין נמשכין לה ע\"י ציצית, הקדומין בפ' ציצית. וכבר הודעתיך, איך סוד \nהציצית הם מנימין ושערות שברישא דז\"א, שנמשכת הארה מן הרישא דיליה אל רישא דנוקבא. \nוהנה אחר שהמשכנו, אז נעשה בה ג\"כ נימין ושערות אלו: \nונלע\"ד, כי אין בה רק ב' מוחין חו\"ב, והנימין מן המוחין הם יוצאים כנודע. ולכן מנין \nהנימין שבראש, הם ט\"ו, כמנין י\"ה. שהם תרין מוחין חו\"ב שבה, אחר שהמשכנו לה נימין \nמתקנין הקדקד שלה, כי הנימין הם ממותרי מוחא, והקדקד הוא עצם הגולגולת, שמוח הדעת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בתוכו ושאר המוחין. אמנם גם הקדקד שלה נעשה משם ב\"ן של ההי\"ן, כי ד' פ' ב\"ן גי' \nקדקד. והנה, כי קדקד שלה נעשה מן הגבורות כנודע. ולכן יצחק שהוא מסוד הגבורות נקרא \nיצחק, כי הוא גימטריא קדקד. וז\"ס מה שבארנו כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכן בסוד \nהארב\"ה, שכל זה גימטריא יצחק ג\"כ. כי הה\"ג הם ד' בני\"ם, כי ג' מהם הם ממותקים ביסוד \nדז\"א עם ג' חסדים, וכל א' מה\"ח או מה\"ג הוא הויה א', והנה ג' גבורות שהם ג' הויו\"ת \nממותקות, עם ג' הויות החסדים, הם ו' הויות, שהם ג\"פ ב\"ן. נשארים ב' גבורות בלי \nמיתוק, והם ב' הויות, הרי ב\"ן ד'. הרי ה\"ג, הם סוד ד' בנים, ואין להאריך כאן: \nוהנה מכח עטרא דגבורה נעשה קדקד שלה, כי אין בה חסדים. ומאותן ד' בנים הנ\"ל נעשה \nקדקד שלה. לכן נמצא ב\"פ לעד שיש כאן, הם גימטריא קדקד. א', ומלכותו ואמונתו לעד, \nשהוא ק\"ד, וזה מלכות שהוא ראש המלכות. וכן הב', נאמנים ונחמדים לעד, וב' אלו, גי' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "קדקד: \nאמנם צריך שתכוין, כי קדקד זה נעשה משם ב\"ן בציורו בדרך הנ\"ל, כי אם תצייר הד' \nההי\"ן בשם הב\"ן, הם י\"ב ווין. נשארו בשם זה ג' ווי\"ן הם ט\"ו ווי\"ן. ונשארו ב' \nאותיות י\"ד, הרי גימטריא ק\"ד. וכן הוי\"ה אחרת דההי\"ן היא ק\"ד. הרי מן ב' הויות \nדההי\"ן, נעשה קדקד שלה. שהוא כנגד ב' מוחין שבה: \nוהנה אחר שהגעת, לדבריו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים, כבר נשלם קדקד שלה, (שהוא \nכנגד ב' מוחין שבה) כי כל זה נעשה ע\"י הציצית, וזהו ודבריו חיים - הוא היסוד. \nוקיימים - הוא בסוד תרין קיימין דגופא והם נ\"ה, כי ג' אלו נה\"י, מהם נבנית המלכות \nהנקרא דבר, וזהו ודבריו חיים וכו'. ואלו הם סוד הציצית כנ\"ל, וחלקנו לעיל פרשת \nציצית בנה\"י. נמצא, כי מן הציצית הנ\"ל נעשו הנימין והקדקד שלה. ואז תנשקם בפיך \nותשימם בעיניך, ואח\"כ תסירם ותניחם מידך, וא\"צ להחזיק ולאחוז אותם בידך עוד: \nובאומרך פודינו ומצילנו, תכוין בר\"ת אלהים בגי'. מעולם הוא שמך, יכוין אל ר\"ת הוא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שם קדוש, מה\"ש, משמות ע\"ב. בעזרת אבותינו יכוין כי הוי\"ה פ' הוי\"ה גי' עזרת. למלך \nאל חי וקים קמץ תחת הלמד. רם ונשא גדול ונורא אל גבור: \nמהחברים - מכאן ואילך נכנס בהיכל הרצון, שהוא ת\"ת דבריאה, גנוז בסוד היכל הרצון, \nשהוא אור ת\"ת של בריאה, והוא היכל הרצון. (ב): \nהגהה (ב) נ\"ל, שממנו עולה לרצון עלמין רעוא דרעוין, שהיא המחשבה העליונה: \nודע, כי רצון עולה שמ\"ו, להורות כי זה השם של רצון הוא לבוש שנתלבש בו ת\"ת, לזה \nאמרו שהוא היכל רצון, שהוא היכל של ת\"ת: \nודע, כי יש כאן ח\"פ אמת, נגד ד' גאולות כפולות, והראשון, נגד שם אהי\"ה. אח\"כ, מן \nאמת זה עד אמת הג' אמת ואמונה וכו', תמצא מ\"ה תיבין נגד שם מ\"ה. אח\"כ מן זה האמת עד \nהאחר, שהוא אמת שאתה הוא וכו', יש ד' תיבות נגד ד' אותיות השם. ומכאן עד אשרי איש \nלשם אמת, והוא אמת אשרי איש וכו', יש מ\"ח תיבין, נגד ת\"ת שיש בו י\"ב צירופים, וכל \nצירוף ד' אותיות, הרי מ\"ח אותיות, נגדן כאן מ\"ח תיבין. ומכאן עד אמת אתה הוא אדון, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יש ט' תיבין, נגד ט' נקודין התורה. ומכאן עד אתה הוא ראשון, יש יוד תיבין, נגד י\"ס \nדבריאה, שנתלבש היצירה בבריאה עתה. ומכאן עד אמת ממצרים שהוא האחרון, יש בו י\"ב \nתיבין, נגד י\"ב צירופים שיש בת\"ת דיצירה, וכן יש בת\"ת דבריאה, וכן יש בת\"ת דאצילות. \nאלא שיש הפרש, כי למטה נקרא י\"ב תחומין דעשיה, וביצירה י\"ב גבולים, ובבריאה י\"ב \nשבטים, שבטי יה עדות וכו'. ובאצילות י\"ב צירופי הוי\"ה. ומכאן ואילך עד אל מלך חי \nוקיים, יש מ\"ה תיבין, נגד שם מ\"ה שביצירה. ומכאן עד מי כמוכה באלים, יש מ\"א תיבין, \nנגד בינה דיצירה הנק' א\"ם לבינה תקרא. ומכאן רמז, עצמות היצירה המלובשת בבריאה, א\"כ \nעתה רומז בעצמות הבריאה: \nרם ונשא גדול ונורא - חו\"ב. משפיל גאים - גבורה, ומגביה שפלים - חסד, מוציא אסירים \n- ת\"ת. פודה ענוים - נצח, ועוזר דלים - הוד. העונה לעמו ישראל - יסוד. בעת שועם \nאליו - מלכות הנקרא שועת. ואח\"כ חוזר וקורא, וכולל הכל לכתר: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ומכאן עד גאל ישראל, מ\"א תיבין, נגד מ' יום שעמד משה בהר לקבל התורה, וא' יותר הוא \nהתורה הנק' מן אל\"ף, ונאמר האלף לך שלמה, הוא למשה אותיות שלמה, הכל אחד: \n \nשער הקריאת שמע - פרק כט:\nכשתגיע לעוזר דלים, אז תעשה עצמך עני עם השכינה, כנז' בפ' בלק בזוהר. וכשאומר תהלות \nלאל עליון, אז יקום האדם בעמידה. והטעם, כי הלא בארנו בברכת אבות כי תחלה המלכות \nהוא מאל עליון, ומשם מתחיל בנין הכתר שלה, ואז ע\"י שם זה אל עליון, נחית מלכא לקבלה \nלתקנה, לכן כאן שאנו אומרים תהלות לאל עליון גואלם, אנו קמים ועומדים קמי מלכא \nקדישא, הבא לתקן הכלה. ותכוין מלת גואלם, גו אל\"ם, פירוש תוך אל\"ם. והכוונה, כי \nמלוי מלת אלם - ל\"ף מ\"ד מ', גימטריא צדק. שהוא מלכות הנקרא תהלה, וז\"ס הפסוק האמנם \nאל\"ם צד\"ק תדברון, פי' כי צדק מלוי של אל\"ם ונחזור עתה לבאר סוד הח' פעמים אמת \nהנ\"ל. דע, כי הלא דברי קדושה באופן זה. המשל בזה, כי בהיות למטה המלכות דאצילות, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כשהיא למטה בבי\"ע, היא שם בסוד פרצוף א'. אמנם בעלותה אל אחורי ז\"א באצילות, כי שם \nהיא מקומה האמיתי, אז היא שם נקודה א' קטנה, כי כל פרצופה שלמטה, אינה מגעת לנקודה \nקטנה בהיותה למעלה, לכך צריך לעשותה פעם אחרת פרצוף, בהיותה שם אחורי ז\"א, ואח\"כ \nיכולה לחזור עמו פב\"פ, ואז חוזרת שם ג\"כ בסוד נקודה. כי אור הפנים גדול לאין קץ \nמאור אחוריים, ואז צריכה לעשות פעם אחרת פרצוף לעמוד עמו פב\"פ כנגד נה\"י שלו. ואם \nתרצה לעלות יותר בחג\"ת שלו, שהוא בסוד חזרת עמידה דש\"ץ, אז עולה הדכורא ג\"כ בהכרח, \nואז צריכה היא לחזור אב\" א פעם אחרת, מפני גובהו של ז\"א, ואז צריכה לחזור פעם אחרת \nפב\"פ ולעשותה פרצוף מחדש. ולכן תראה כי ביום השבת בשחרית, יש ד' עמידות, ב' בלחש \nוב' בחזרה. ובכל א' מהם ז\"א עולה מדרגה א'. ולכן בכל פעם ופעם חוזרת היא להיות \nנקודה קטנה באחור, ולכן צריך ברכת אבות בכל עמידה מהם, כדי לחזור ולתקנה פרצוף \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "באחור, ואח\"כ להמשיכה פב\"פ ולעשותה שם פרצוף. אך לא ראי זה כראי זה ואין כל עמידות \nשויז, כי כפי עליית המדרגות כך סדר האורות, וכוונת השמות, ולכן בכל עמידה יש כוונה \nבפ\"ע, בין בשחרית, במוסף, במנחה, ובין בערבית, או בחול, או בר\"ח או בחנוכה או \nבפורים או בי\"ט, וכיוצא לאין קץ: \nונחזור לענין, כי הלא עתה המלכות בהיכל רצון דבריאה, ושם הם סוד הנשיקין וכנזכר \nבזוהר. והוא, כי להיות היכל הרצון, הוא מכונה אל יעקב, כי היכל זה הוא בסוד וישק \nיעקב לרחל כנזכר בזוהר, לכן מכאן תחלת הארת המלכות לעשותה בכאן פרצוף שלם, כדי \nשעי\"ז תוכל לעלות אל האצילות באחורי ז\"א, ואז הלוואי תהיה שם בבחינת נקודה קטנה. \nואם לא היתה עשותה פרצוף קודם עליותה לשם, לא היתה יכולה לעלות בשום אופן, אחרי \nירידתה מחמת עונותינו הרבים. נמצא, כי עתה אנו צריכין להוריד לה הארה מן המוחין \nעילאין דז\"א בק\"ש, כדי שתעשה פרצוף ותוכל לעלות אל האצילות, ולכן מורידין אנו אלו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הח' פעמים אמת שהם המוחין הנ\"ל. והענין הוא, כי אנו מורידין הארת אלו מלמעלה, מן \nישראל שבאצילות למטה, ואינו ישראל בעצמו, רק הארה ממנו, והוא סוד יעקב שהוא אחוריים \nשל אבא, שנפלו עד מקום מלכות דאצילות: \nואמנם, הם ח' הארת שהם ח\"פ אמת, כנ\"ל, והנה, ד' אמת הראשונים, שהם ד' יה\"ו, ללאה. \nוד' אמת השניים, שהם ד' אה\"י, לרחל. וכל אלו הח' נטלם יעקב כולם, ומהאחוריים שלו \nיוצאין אל האחוריים שלה לאה ורחל. נמצא, שתכוין להאיר ח' הארת אלו כולם ליעקב, ואחר \nכך מחציתן יוצאין ללאה ומחציתן לרחל. ומ\"ש לך במ\"א, וכן מ\"ש בזוהר, דנחית ישראל \nלקבלא בהיכל הרצון, אינו ישראל עצמו, אלא הארה זו הנ\"ל. הרי איך בתחילה היתה רחל \nבסוד נקודה בבריאה, ואח\"כ נעשית פרצוף שלם אב\"א ע\"י הארת אלו הנ\"ל, ואח\"כ חוזרת עמו \nפב\"פ: \nבאמרך תהלות לאל עליון גואלם, צריך לומר מעומד כנ\"ל. והענין, כי צ\"ל תהלות כמנהג \nהאשכנזים, ולא תהלה כמנהג הספרדיים. והענין, כי באמרו תהלות לאל עליון גואלם, אז \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "התחלת עליות יעקב עם לאה ורחל, בהיכל ק\"ק דבריאה. ואז מתחילין לעלות שם, ואז הם \nחוזרים פב\"פ, ואז הוי נשיקין דא בדא כנזכר בזוהר. ואח\"כ אדני שפתי תפתח, הוא גמר \nכניסתם בהיכל ק\"ק: \nוהענין בביאור המלות כאומרו בזהר, כי בתהלות לאל עליון, תמן נפיק מלכא עלאה לקבלה. \nופירוש הדבר, דע, כי כבר בארנו בסוד ק\"ש, כי לא נכנסו בז\"א דאצילות רק מוחין דו\"ק, \nונשארו מוחין דג\"ר למעלה על ראשו, והנה קצתו של היסוד של אבא הוא ארוך יותר משל אמא \nכנודע, והוא בין תרין מוחין יתיב, בין חו\"ב. והנה קצתו של זה היסוד היותו ארוך, \nנמשך עד ב' פרקין אמצעין של נה\"י. ואל תשיבני במ\"ש במקום אחר, כי שיעור היסוד דאבא \nהוא מגיע עד סיום היסוד דז\"א. כי אין זה רק אחר גמר כניסת כל המוחין, שאז מתארך \nוגדל היסוד ההוא יותר משיעורו, כמבואר שם, וכמ\"ש בעז\"ה בסוד חזרת העמידה, איך \nמתגלים ג' האמצעים, כי היסוד אינו מגיע עד למטה, רק כשהאם רובצת על האפרוחים, אך \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כשאינה רובצת, הנה מבשרי אחזה אלוה, שאין היסוד מגיע רק בב' פרקין עלאין דנ\"ה לבד \nוע\"ש. אמנם עד עתה לא נכנס היסוד כלל, אך עתה מתחיל לכנוס היסוד היותו ארוך קצת, \nברישא דז\"א בסוד הדעת שבו. והארה זו נמשכת דרך קו האמצעי עד היסוד דז\"א, ומשם מאיר \nאל המלכות שבבריאה, וז\"ס מלכא עלאה נפיק לקבלה, שיוצא ממחיצתו ויורד לקראת הכלה, \nואז יש יכולת בה לעלות כנגדו, ומהארה זו חוזרת פב\"פ עם יעקב למטה, ומתחלת לעלות \nבהיכל (ס\"א מהיכל) ק\"ק דבריאה, ע\"י הארה זו הנמשכת לה משם. וכבר ידעת כי כל תכלית \nהזיוג הוא להמשיך חו\"ג דדעת בנוקבא, ולכן סוד היסוד הוא המעלה אותן, בסוד החו\"ג \nשבו, בסוד והוכן בחסד כסאו: \nוהנה מלכא עילאה הוא יסוד דאבא, כי הוא מלכא באמת, וזהו סוד תהלות לאל עליון גואלם. \nוהוא ב' תהלות שהם לאה ורחל, כי כל א' מהם נקראת תהלה. והם אלו הארת, של ח\"פ אמת. \nכי אלו מתחברים ועולים, כנגד בינה, בסוד שם ס\"ג, שבו ייא\"י שהוא גימטריא אל כנודע. \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ועליון, הוא יסוד אבא המלובש בתוכה כנודע, והוא נקרא עליון כנגד אמא. וזה היסוד \nהנקרא אל עליון, בו תלוי סוד הגאולה, וזהו גואלם, שהוא המעלה אותן וגואלם מן \nהחיצונים שלא יאחזו בהם, ועי\"כ יכולה לעלות. והנה סוד הגאולה הוא ביסוד כנודע, וכבר \nביארתי במ\"א בסוד גואלם, שפירושו ג\"ו אל\"ם, ע\"ש. לכן צריך לקום מעומד כשאומר תהלות \nלאל עליון, לכבוד מלכא עלאה דנפק. וז\"ס ברוך הוא ומבורך, כי ברוך, הוא יסוד של אבא \nהנקרא ברוך הוא - כי מלת הוא מורה על העלם דבר. וג\"כ נקרא ברוך, כי הוא עצמו ברוך \nמצד עצמו. גם היכל ק\"ק נקרא ברוך, כי כל ברוך הוא ביסוד, ומבורך, כנגד היסוד דז\"א, \nכי הוא מבורך מיסוד עליון דאבא. ולכן זה נקרא ברוך, וזה נקרא מבורך. כי להעלות את \nהמלכות מלמטה, צריך להוריד הארות היסוד דאבא ביסוד ז\"א. והיסוד ז\"א הוא המעלה את \nהמלכות מבריאה לאצילות. וכבר הודעתיך סוד משה, איך הוא שרשו מיסוד דאבא, וזה הוא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שכתב כאן משה ובני ישראל לך ענו וכו', כי משה הוא יסוד אבא, ובני ישראל נ\"ה. (ברוך \nאתה ה' גאל ישראל. יכוין לסמוך גאולה לתפלה, שהם יסוד ומלכות. שיסוד נקרא גאל, כמ\"ש \nאם יגאלך טוב. ותפלה היא מלכות, שנאמר תפלה לדוד. ומאוד יש לזהר שלא לדבר כלל ועיקר \nח\"ו, כמו שאתה נזהר מאש, וכן תמצא שהמלכות נקרא אש, כי ה' אלהיך אש אוכלה. ויסוד \nנקרא ג\"כ אש, כאש אוכלת בראש ההר. כי עתה נכנס האדם באצילות, וצריך ליישב אותו שעה \nבאימה ובחלחלה ברתת ובזיע לפני הבורא, לכן הוא בעמידה ולא מיושב כשאר תפלה. כי \nאפילו כל הכתות שלמעלה עד חיות הקודש שהם יותר עליונים, כשישראל הם בעמידה אז גם הם \nמרפים כנפיהם, כמו שכתוב בעמדם תרפינה כנפיהם): \nוהנה בזה תבין סוד סמיכת גאולה לתפילה באמיתות, כי כל גאולה הוא ביסוד, ותפילה \nבמלכות כנז' בזהר. וא\"כ קשה, איך גאולה שהוא יסוד הוא למטה בהיכל ק\"ק של בריאה, \nוהתפילה שהיא מדה שהיא מלכות הוא למעלה באצילות. אך יובן במה שביארנו כי גאולה הוא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "יותר למעלה, רק שהוא מוריד הארה מלמעלה למטה, ומעלה את התפלה שהיא מלכות למעלה \nבאצילות. והנה בעלות המלכות שהיא נקראת תפלה למעלה, הנה העליה הראשונה היא במלת \nברוך, ביסוד דז\"א, כמ\"ש בעז\"ה, וזהו סמיכת גאולה לתפלה ממש. גם היכל ק\"ק דבריאה \nנקרא ברוך, ברבויא דברכאן כדפירש בזוהר וכמ\"ש בעז\"ה, על ידי הארה העליונה מיסוד \nעליון הנקרא ברוך. ודקדקו רז\"ל באמרם כל הסומך גאולה לתפלה, ולא תפלה לגאולה, כי כן \nראוי להיות שנסמוך ונעלה את התפלה עם הגאולה. אך מתורץ עם הנ\"ל, כי תחלה אנו \nמורידין הארת הגואל לתתא עם המלכות, וזהו סמיכת גאולה לתפלה. אח\"כ עולה התפלה עד \nהגאולה עצמה במקומו, ולא בסוד סמיכות לבד, שהיא הארה, אלא עצמות הגאולה: \n(זה מצאתי בס' כוונת אחרים, וראיתי להעתיקם פה, וז\"ל - אח\"כ אנו ממשיכין הארה לכל \nהעולמות בהיכל הרצון, והם ח\"פ אמת. ולזה בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק, שכל הק\"ש \nנעשה להוריד זה האור להיכל הרצון. והנה זה האור בא מן האצילות אור דוכרא, ונוטלין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כל העולמות כמ\"ש בעז\"ה: \nוהנה יוסף הצדיק נטל היכל לבנת הספיר. וו' צדיקים נטלו ו' היכלין. וזה ההיכל הרצון \nיש בעצמותו ו' היכלין, לפי שהוא ו', וכולל כל מה שלמטה ממנו. וג\"כ עלו ה' היכלות \nוהוא, הרי ו': \nוהנה צריך שיבא האור בכל היכל. כיצד, אמת א' הוא אור יסוד דאצילות דז\"א בהיכל זה. \nאמת ב', אור הוד. אמת ג', נצח. אמת ד', ת\"ת. הרי ד' אמת הראשונים תנה\"י, אבל ח\"ג \nאין אנו זוכרין אותן אעפ\"י שבאים ג\"כ, אבל ברמז בעלמא נזכרים, וא\"כ כשבאים ח\"ג, הרי \nנשלמו כל בחינות שיש בהיכל זה, שאין בו רק ו' בחינות אלו. וכדי להשלימו ליו\"ד צריך \nד' אחרים, אנו מביאים להיכל ק\"ק דבריאה שהוא כולל ד' כחב\"ד, וכוללים אותו בזה \nההיכל, וזהו בעזרת וכו'. ואחר שהשלמנו ליו\"ד, אנו מביאין ד' אמת אחרים, ויתלבשו בד' \nהחדשים שנעשו לו. והטעם שלא זכרנו אלא כחב\"ד ותנה\"י, לפי שהם מקום לאה ורחל, ד' \nעלאה וד' תתאה, לכן ח\"ג לא זכרנו. והנה עתה נכללו כל העולמות כללות א' בהיכל הרצון, \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ואחר כך עולין כלולים בהיכל ק\"ק: \nוהנה המלכות דאצילות בהיכל ז' דבריאה כולל כחב\"ד, ואלו הם ד' רגלי הכסא. ושאר \nהיכלות הם ו' דרגין לכורסייא, וא\"ת א\"כ מי הוא הכסא. והענין, המלכות דאצילות הנקרא \nאדנ\"י, ירדה בהיכל זה קדשי קדשים. ולפי שכשהיא באצילות היה לה נצח הוד יסוד דז\"א, \nלכן עתה כשבאה לבריאה ומתלבשת בהיכל ז' הכולל ג\"ר, ומתנה\"י שלה נעשין מוחין לכחב\"ד \nדבריאה, והוא לבוש חיצון שלה. ומתלבש בכחב\"ד, בערך התבונה בז\"א, וזה נקרא כסא שהם \nהמוחין דחב\"ד, והמלכות דאצילות שירדה לכאן בכללות י\"ס נקרא אדם הרוכב על הכסא, כי \nהיא נשמה לאלו המוחין ורוכבת עליהן, וז\"ס כסא הכבוד. כי הכבוד הוא מלכות דאצילות \nבכללות י\"ס, ומוחין להם כסא, וכחב\"ד דבריאה הם רגלי הכסא. לכן צריך לסמוך גאולה \nשהוא היכל ז', לתפלה שהיא מלכות, כי הם סמוכים לעולם. והענין, כי יש הפרש בין \nאצילות לשאר עולמות, שאעפ\"י שאנו אומרים שהמלכות דבריאה ירדה בהיכל ק\"ק דיצירה, לא \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ירדה אלא בחינה אחת, דהיינו בחינה עשירית דמלכות דבריאה, שהיא מלכות שבמלכות. וכן \nמלכות דיצירה בעשייה, מלכות שבמלכות. אבל מלכות דאצילות ירדה בכל י\"ס, לכן הם \nסמוכים לעולם ואין ביניהם הפסק, והשח בנתיים עבירה גדולה היא, לכן צריך לסמוך גאולה \nהיכל הז', לתפלה היא המלכות שהיא אדנ\"י. והנה המוחין הם ג', ומתלבשים בכחב\"ד הרי \nז', לכן אמרו בזוהר לאיתדבקא שביעאה בשביעאה, פי' כי זה ההיכל ז', ויש בו ג\"כ ד' \nרגלי הכסא וג' מוחין שהם ז', ומדבקים אותו במלכות דאצילות, הרי ז' בז'. והנה המלכות \nעתה נכללת מכל חיילותיה שלמטה, ונכללו עמה סביב, וא\"כ ניתוסף בה הרבה מלמטה, ואז \nמיד מתעורר ברוך עליון שהוא יסוד דאצילות, לתת לה ברכות. ונמצא מתברכת מלמעלה \nומלמטה, והכל רומז בברוך, ע\"כ מצאתי: \n(א) ועתה אנו צריכין לבאר אדני שפתי תפתח, כי הוא הפסק גדול בכאן. וזהו מה שהרגישו \nרז\"ל שהיה ראוי לחבר ולעלות התפלה עם הגאולה בסוד ברוך וכו', ותירצו כי היא כתפלה \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "אריכתא דמיא. ופי' הדבר, כי הלא בתהלות לאל עליון אז התחילו לעלות מהיכל הרצון אל \nהיכל ק\"ק וחזרו פב\"פ, ועתה באדני שפתי תפתח הוא בהיכל ק\"ק עצמו, כי כאן הוא שם \nאדנ\"י, כמ\"ש בשער השמות ע\"ש. וכנזכר בהקדמת תיקונים, כי אדנ\"י הוא בבריאה, דתמן לאו \nאיהו וכינויו חד ע\"ש: \nהגהה (א) מהחברים - וכשמתחיל אדני שפתי תפתח, אזי נכנס בהיכל ק\"ק הראוי לכחב\"ד של \nבריאה שלשתן יחד, כי נחשבים כאחד. וצריך שיעלה במחשבתו ממדרגה למדרגה עד בינה \nשלמעלה, כי זה ההיכל הוא ז', והבינה למעלה היא ז', ממלכות עד בינה. ומשם יכלל ז' \nבז', ויעלה עד א\"ס במחשבתו, וחוזר חלילה ברצוא ושוב כברק למקומו, ע\"כ: \nוהנה אנחנו צריכין בהכרח לעלות משם, כדי לעלות אח\"כ משם לאצילות. אך ארז\"ל כתפילה \nאריכתא דמיא, זה יובן עם מ\"ש בסוד ברוך, כי סוד היכל ק\"ק דבריאה בריבויא דברכאן \nוכו'. הענין, כי כבר הודעתיך כי בהכלל העולמות זה בזה, אז חוזרים ג\"ר דעשיה והם \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "נעשין יצירה ממש. וכן ג\"ר דיצירה נעשין בריאה ממש. ועד\"ז ג\"ר דהיכל ק\"ק דבריאה, הם \nנכללין עם מלכות דאצילות, ונעשין ביחד עצמות א' ממש, ועולין יחד אל אצילות. נמצא, \nכי היכל ק\"ק דבריאה שהוא פסוק אדני שפתי תפתח, הוא כתפלה אריכתא דמיא, כי המלכות \nדאצילות הנקרא תפלה, נתארכה ונתגדלה יותר, במה שנתחבר עם היכל ק\"ק דבריאה, ונעשה \nהכל בחי' אצילות, וזהו כתפלה אריכתא דמיא: \n(ב) ומורי זלה\"ה היה מתפלל מתוך הסידור, הקרבנות ומזמורים וק\"ש, חוץ מן העמידה, \nוהיה מתפלל בעינים סגורות, וידיו אסורות ימין על שמאל נגד לבו. גם בחזרת עמידה \nעיניו סגורות, והיה מכוין לענות אמן אחר כל ברכה וברכה, והיה שומע מפי הש\"ץ ע\"כ: \nהגהה (ב) מע\"ח - למה ק\"ש שהיא דאורייתא אנו אומרים מיושב, ותפלה שהוא אליבא דחד מ\"ד \nדרבנן, הוא מעומד. והוא, כי בק\"ש עדיין אנו בבריאה, ובתפלה שאז אנו באצילות צריכין \nלקום. כשאדם מתפלל, צריך לשום ידיו זו ע\"ג זו, ימנית על שמאלית, כי החסדים המתפשטים \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "בגופא דז\"א בחזה, צריך לחזק ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא, לאכללא שמאלא בימינא \nוימינא בשמאלא, ועי\"ז תמתיק שמאלא בימין, עכ\"מ: \nמן אדני שפתי תפתח מתחלת תיקון של הנוקבא דז\"א, לבא בפנים דז\"א, וזהו נלע\"ד שלכן \nנהגו כל היהודים הדרים בארץ ישמעאל, כשעומדים להתפלל העמידה מהפכים פניהם לאחוריהם, \nועושין תנועה בידיהם לאנשים העומדים באחוריהם, שיבאו בפניהם מפני הכבוד. אבל מנהג \nישראל תורה היא, כי חסידים הראשונים היו נוהגין לעשות כן, לשכינה העומדת באחורי \nהז\"א, להביאה עם ז\"א פב\"פ. ומנהג אבותיהם בידיהם, ואינם יודעים הטעם הנכון הנז' \nלעיל, והאמת יורה דרכו: \n", "en": ""}]}
