# פרי עץ חיים — שער העמידה - פרק ד:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1d43b74bb744/1/47/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער העמידה - פרק ד:
סוד העמידה ונתחיל בברכת אבות. דע, כי הלא בעת שעושין זווג או&quot;א ביחוד ק&quot;ש, הנה היה 
אז הענין - כי כבר הודעתיך ענין ג&#x27; בחינות שיש לזו&quot;נ. א&#x27;, בהיותן תוך הבינה. ב&#x27;, 
בצאתן לחוץ שהיה שיעורו ו&quot;ק, והמלכות נקודה, פסיעה סוף הו&#x27;. ג&#x27;, אחר שגדלה וחזרה 
פב&quot;פ. עוד בחי&#x27; ד&#x27;, והיא אחר שחזרה ונתמעטה, כי אז אין בכמותה רק אותה פסיעה לבר, 
רק שהיא נחלקת לי&quot;ס והיא בעולם הבריאה: 
והנה באח&quot;ד בעת יחוד ק&quot;ש, אז עשינו מוחין לת&quot;ת מצד א&quot;פ שלו, שהוא מן בחי&#x27; חיצונה 
אשר יש לא&quot;פ של נה&quot;י דאימא, וכן עשינו אז מוחין פנימים לנוקבא בבשכמל&quot;ו, מצד בחי&#x27; 
חיצוניות של פנימית נה&quot;י דז&quot;א כי שם מקומה, כי לית לה מגרמא כלום אלא מה דיהיב לה 
בעלה. אמנם עדיין אין בזה כח רק כדי שיוכלו לקבל אור גדול של ו&#x27; היכלות דבריאה בסוד 
היכל הרצון שיש בו סוד ו&#x27; היכלין כנודע, ואח&quot;כ, להעלותן אל היכל הז&#x27;. אמנם זה נמשך 


מן זווג או&quot;א מצד בחי&#x27; חיצונית שלהם, ואז נעשה להם מוחין, ולכן אין עדיין בהם כח, 
רק לכלול היכלי הבריאה יחד עם היכל ז&#x27;: 
אמנם עתה צריכין לזווג פעם ב&#x27; אל או&quot;א כבתחלה, בסוד בחי&#x27; אמצעית שלהם, ואז מהן נמשך 
שפע לז&quot;א, ונעשה לו מצדם א&quot;מ אל המוחין שנעשה לו תחלה. היה הנה מצד א&quot;מ של או&quot;א, 
אין לו כח לקבל רק מבחי&#x27; אמצעי של הפנימי של אור האמא, ומשם נעשה לו א&quot;מ. ומן בחינת 
פנימית של הבינה, נעשה לו מקיף למקיף, ואין זו בחי&#x27; הג&#x27; שאמרנו נעשה בחול כלל. (א): 



הגה&quot;ה (א) כפי דרוש הצלם, נלע&quot;ד, שהג&#x27; אותיות צלם זה תוך זה, והצ&#x27; חיצונית מכולם, 
והל&#x27; אמצעי, והם&#x27; פנימי. ובחול אין עולה כלל הם&#x27;, וגם הל&#x27; אין עולה בחול כלל, והצ&#x27; 
משמע מכמה מקומות, שג&quot;ר שלה נכנסים בברכת אבות, וצ&quot;ע היאך אמר שרק בחינת הפנימית 
אינה נעשה, והא אפילו אמצעי אינה נעשה: 
והנה אנו מעלין עתה את המלכות, אחר אשר כללנו כל היכלי דבריאה יחד, הנה אז המלכות 
חוזרת אל מקומה הראשון, בסוף הו&#x27;, בסוד אותה פסיעה בסוד אב&quot;א כמתחלת אצילות. אך 
אע&quot;פ שכבר יש סוד נה&quot;י לז&quot;א, אחר שכבר עשינו יחוד ק&quot;ש ונעשו לו מוחין, אם כן מוכרח 
הוא שיהיה לו נה&quot;י. אך הענין הוא, כי אינם מתלבשים בנוקבא, כי היא בסוד אב&quot;א, ואינה 
עדיין כי אם פסיעה בסוף הו&#x27;, רק שהיא נחלקת לי&quot;ס, אז עולין מהבריאה מהיכל ק&quot;ק ששם 
מקומה, ומתדבקת בסוף היסוד אחרון של ז&quot;א. וז&quot;ס ברוך - כי נקשרת בהיכל ק&quot;ק, אחר 
הכללנו היכל ק&quot;ק זה עם שאר כל היכלות, וי&quot;ס המלכות שם, ועולין עד היסוד האחרון, 


(לאפוקי ת&quot;ת, נקרא יסוד הראשון) וזהו ברוך: 
ולפי שכל בנין המלכות אינה אלא ע&quot;י בנין החסד כנודע, לכן אומרים אתה, בסוד אתה כהן 
לעולם. ומשפיע בה בסוד אלף בית, שהוא את ה&#x27;. ואז מעלה אותה עד הויה שהוא ת&quot;ת דז&quot;א, 
שהיה תחלה נקרא יסוד ושם הוא מקומה ממש בעת אצילות הראשון, בסוד הו&#x27;: 
ועדיין היא בסוד אב&quot;א ובסוד נקודה א&#x27;, ומתפשטת לי&quot;ס. ועתה אנו עושין סוד זיווג או&quot;א 
פעם ב&#x27; כנ&quot;ל, וזהו אלהינו ואלהי אבותינו שהם אבא ואמא, ואנו צריכין למסור עצמינו על 
ק&quot;ה עתה גם כן, וזהו אלהינו ואלהי אבותינו, שאנו מכנים אותו שהוא אלהינו ואנחנו 
עבדיו, ואז אנו מצטרפין עם זו&quot;ן הנ&quot;ל בברוך אתה, ונעשין הכל יחד מ&quot;נ בתוך הבינה. 
ולכן אלהינו שהוא הבינה אנו מקדימין: 
אמנם דע, כי מסוד הת&quot;ת של הבינה נעשה כתר אל ז&quot;א, כי אלהינו הוא סוד הת&quot;ת. והענין, 
כי ת&quot;ת דבינה נעשה כתר אל ז&quot;א, בסוד א&quot;מ כנ&quot;ל, אך אין זה רק הכלי המקבל את הא&quot;מ של 


כתר, וזה נמשך מצד הבינה, ואל זה תכוין באמרך אלהינו, כי בזה נעשה הכלי המקבל א&quot;מ 
מן הכתר: 
ובאמרך ואלהי אבותינו, תכוין בו&#x27; של ואלהי שיהיה לו נשמת א&quot;מ דכתר דז&quot;א, כי זה נמשך 
לו מצד אבא. ודע, כי סוד זה הכתר הנמשך אל ז&quot;א מצד הבינה, זהו מ&quot;ש בזוהר, דאמא עלאה 
דאיהי כתר בראש כל צדיק, ומצדה נקרא הכתר נוקבא. ואחר זיווג זה נעשה נה&quot;י דאמא ג&#x27; 
מוחין א&quot;מ, אל ג&#x27; מוחין דז&quot;א מצד בחי&#x27; אמצעי של א&quot;פ דאו&quot;א, וזהו אלהי אברהם אלהי 
יצחק ואלהי יעקב. אח&quot;כ אנו עושין לו סוד הדיקנא שהוא בט&#x27; תיקונים, וזהו האל. 
והענין, כי ביחוד ק&quot;ש לא עשינו לז&quot;א רק סוד המוחין בסוד א&quot;פ, ועתה עשינו אותו בסוד 
אור מקיף. אך בשאר איברים שלו, לא עשינו בהם כלל, רק שזכרנו ענין התפשטותן והמשכנו 
הארתן למטה בהיכל הרצון. ולכן לא יש עתה רק א&quot;מ בבחינות המוחין, אבל בשאר פרטים של 
הגוף, הכל הוא בסוד א&quot;פ שלו, וכן הענין בנוקבא כמ&quot;ש לקמן, לכן האל הוא סוד דיקנא 


דיליה א&quot;פ. וענין ההי&quot;ן של האל הגדול הגבור והנורא, כולם הם בסוד בינה ה&#x27; עלאה, כי 
מצדה מאיר האור בז&quot;א: 
והנה סוד האל, הוא ל&quot;א קוצין תקיפין בריש דיקנא, הנז&#x27; בתיקון א&#x27; דדיקנא, הנקרא אל 
רחום וכו&#x27;, ואחר שהזכיר הראשון לא הזכיר האחרים, כי שם נכללין כולם. גם דע, כי האל 
גי&#x27; ל&quot;ו, והם סוד ט&#x27; ת&quot;ד דז&quot;א, שבכל תיקון יש שם הויה א&#x27;. והנה הם ט&#x27; פ&#x27; הוי&quot;ה, הם 
ל&quot;ו אותיות, וזהו האל. וכבר ידעת, כי י&quot;ב ת&quot;ד דעתיקא, הם ג&#x27; שמות הויה ביודין, שהם 
י&quot;ב אותיות. ואח&quot;כ נכללין כולם בסוד מזלא, שהוא תיקון הי&quot;ג, שהוא סוד ונקה, שהם 
אהיה במילוי יודין שהוא בגי&#x27; ונקה, שהוא כולל כל הי&quot;ב עלאין. כי הלא יש בו ג&#x27; 
יודי&quot;ן, שהם ג&#x27; הויות אחרות במילוי יודין, הרי כי בהאי מזלא כלולים כל הי&quot;ב ממש. 
הרי ב&quot;פ י&quot;ב, וב&quot;פ ג&#x27; הויות, וט&#x27; ת&quot;ד דז&quot;א, בגי&#x27; האל עם ג&#x27; אותיות. גם דע, כי האי 
מזלא יש בו ג&#x27; יודין וא&#x27;, והוא אל, וזהו האל. והנה גם הת&quot;ת הוא ט&#x27; הויות, וזהו האל: 



הגדול הגבור והנורא - הם חג&quot;ת שלו, ובהגיע אל הת&quot;ת שלו, שהיתה תחלה סוד היסוד, הנה 
שם מקום הנוקבא מחצי ת&quot;ת ולמטה, שהוא מן תחת החזה אמצעי הגוף, וזהו החצי נעשה לה 
כתר, וזהו אל עליון, כי כן נקרא שם כתר, וגם מצינו שהבינה נקראת כך אל עליון, כי 
הלא על ידה נעשה הכל: 
גומל חסדים - הוא סוד נה&quot;י המחודשים אל הז&quot;א, שהם תוספות ואינם עיקרים, כי אין 
מחלקו רק ו&quot;ק, ועתה נעשו לו ט&#x27; מדות שלימות, וזהו גומל חסדים, כי הוא סוד גמילות 
חסד ממש, שאינו חלקו רק במתנת חנם, וזהו גומל חסדים שהם נ&quot;ה שבו, והם נעשין לה ב&#x27; 
מוחין וזהו טובים: 
וכבר ידעת, כי הז&quot;א יש לו ד&#x27; מוחין שהם כחב&quot;ד, הנמשכים לו מתנה&quot;י דאימא, אבל המלכות 
אין לה רק כתר וב&#x27; מוחין מן חצי ת&quot;ת ונ&quot;ה שלו, ומן היסוד לא נעשה לה דעת, וז&quot;ס דעתן 
של נשים קלה, אך בסוד אור הגדול של כתר, נעשה לה לפעמים סוד הדעת, אבל אינו כמו 
הז&quot;א שיש לו דעת בשלימות. אמנם כבר ידעת, כי התפשטות הבינה הוא עד הוד לבד, ונמצא 


שחסר עדיין לז&quot;א סוד היסוד. אמנם עניינו הוא סוד גדול, כי אחר שידעת מציאות או&quot;א, 
דאתכלילו במזלא שהיא ונקה, שהוא גימטריא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן, אז מאותו הארה גדולה החופפת 
עליהם, יש כח בהם להמציא סוד היסוד, כי כן אותו מזלא נקרא דעת, ולכן על ידו ומכחו 
נמשך אור גדול לדעת הב&#x27; שבין או&quot;א, וממנו יצא סוד היסוד, וזהו קונה הכל. פירוש, כי 
ע&quot;י מזלא הנקרא קונה, שהוא שם ונקה, נעשית הכל. אמנם זה נעשית ע&quot;י או&quot;א דאתכלילו 
במזלא, ואח&quot;כ מתחלק ענין זה, כי הלא מצד אור שלוקח היסוד מאבא, משם נמשך וזוכר חסדי 
אבות שהם חג&quot;ת דנוקבא, וזהו וזוכר, מצד זכר. אבל מצד אור שלקח היסוד מצד אמא נעשה 
לה נה&quot;י, וזהו ומביא גואל לבני בניהם, כי סוד הגאולה מצד הבינה: 
אמנם, כל זה הוא עתה אל המלכות, וזהו למען שמו. וכל זה על ידי החסד, וזהו באהבה. 
וכבר הודעתיך, כי סוד אותה פסיעה של הו&#x27;, הוא תמיד סוד המלכות של זעיר אנפין המשלמת 


אותו לי&#x27; ספירות, ואע&quot;פ שירדה בעת שנתמעטה אל הבריאה, נשאר שם רשימה, וזה שכותב 
בזוהר, כי יסוד ומלכות אינם נפרדים לעולם, והוא בסוד בחינת עטרה, והוא בסוד קוץ ד&#x27; 
דאח&quot;ד הנזכר בתיקונים. ואין אנו צריכין עתה להזכירם, כי בחינה זו תמיד עומדת כנודע, 
וזכור מה שכתבתי לעיל, כי כשאנו בסוד המוחין, בין בזעיר אנפין בין בנוקבא, הוא בסוד 
אור מקיף, אבל כל השאר, בין בו ובין בה, הכל הוא בסוד אור פנימי: 
 


שער העמידה - פרק ה:
ענין העמידה דע כי ג&#x27; ברכות ראשונות, הם חג&quot;ת שלו הראשונים, שאח&quot;כ היו בסוד חב&quot;ד. 
וג&#x27; ברכות אחרונות, הם נה&quot;י הראשונים, שאח&quot;כ היו חג&quot;ת שלו. אמנם י&quot;ב אמצעים, הם סוד 
תוספות, כי מעיקרא לא היה הת&quot;ת רק ו&quot;ק, והם ג&quot;ר וג&quot;ת. ואלו הו&quot;ק עצמן אינם צריכים 
אל תפילתינו. אמנם סוד התוספות שנעשה אח&quot;כ, הם ג&#x27; לז&quot;א שהם נה&quot;י המחודשים, וט&#x27; אל 
הנוקבא, כי לא היתה רק פסיעה לבר בסוף הו&#x27;, הרי הכל י&quot;ב: 
אך יש עוד בחי&#x27; אחרת והוא כתר דז&quot;א, כי זה ג&quot;כ בסוד תוספות, רק שלרוב גדלותו א&quot;צ 
לתפילתינו. אך אחר שנתרבו המינים, אז נסתלק בעונותינו, ומשם ולהלאה הוצרכו לתקן 
הברכה ולמלשינים, שהוא סוד הכתר דז&quot;א, והרי אלו הם סוד י&quot;ב האמצעים, והי&quot;ג הוא 
ולמלשינים אל תהי תקוה וכו&#x27;, וביאור זה יותר, נתבאר באורך בפ&#x27; ויקרא דף ד&#x27; בר&quot;מ דף 
ג&#x27; בפ&#x27; באתי לגני אחותי כלה וכו&#x27; ע&quot;ש דבר נפלא: 
אמנם ברכת אתה חונן והשיבנו וסלח לנו, הם הנה&quot;י שלו אחרונים, שניתוספו ונתהוו ג&#x27; 


מוחין לה. נמצא כי אלו הג&#x27; הם חב&quot;ד שלה, והנה דע, כי אע&quot;פ שאמרנו כי ע&quot;י החסד, שהוא 
ברכת אבות הראשונים, אנו מעלין אותה, אין הכוונה, רק התפשטות אותו ההארה של החסד 
הראשון, שחזר אח&quot;כ בסוד חכמה של ז&quot;א, והוא מעלה אותה מעט מעט, וז&quot;ס והוכן בחסד 
כסאו, כי ע&quot;י החסד הוא מתקן את המלכות, סוד אותו פסיעה הנחלקת לי&quot;ס, שנתמעטה 
ונתלבשה בכסא שהוא הבריאה, כנ&quot;ל בברכת אבות באורך: 
ענין מלך עוזר ומושיע ומגן. כבר ביארתי בסוד עונש הנדר ושבועה כי קו המדה דז&quot;א נעשה 
ע&quot;י שם אהיה, וקו המדה דמלכות הוא בסוד בו&quot;כו, שהוא צירוף חילוף אה&quot;יה. ואלו הארבע 
אותיות בוכ&quot;ו, הם מלך עוזר ומושיע ומגן. וקו מדתה, הוא סוד ד&quot;ל, ארכה שלשים באמה 
ורחבה ארבע באמה. וכן זה השם בוכ&quot;ו, גי&#x27; ד&quot;ל. ואחר שנמשך קו המדה זה בה, אז היא 
שלימה, ואנו אומרים אתה גבור לעולם אדני. ותכוין בשם אדנ&quot;י זה, במילוי המילוי שהוא 
ד&quot;ל אותיות. שיעור קומתה כזה - אלף למד פא, דלת למד תיו, נון ואו נון, יוד וו דלת. 


וכן בוכ&quot;ו עם כללות השם עולה ל&quot;ה, וכן שם אגל&quot;א הרמוז בר&quot;ת, והוא ד&quot;ל בגימטריא עם 
הכולל. הנה בברכת אבות עשינו בניינה וסדר אצילותה, ואחר שנתקנה, אז אתה גבור - בסוד 
שמאלו תחת לראשי. אח&quot;כ אתה קדוש - וימינו תחבקני. ואח&quot;כ האמצעית. והענין, כי עד עתה 
כל מציאותה מצד הבינה, המתקנת אותה בסוד שם בוכ&quot;ו חלוף שם אהי&quot;ה כנ&quot;ל, ועתה צריך 
לתקנה מצד ת&quot;ת עצמו, ולהשפיע אל בחינותה הט&#x27; הנוספות מן הת&quot;ת. והנה ב&#x27; ראשונות הם 
ב&#x27; מוחין שלה, ושאר הז&#x27; הם סוד הז&#x27; נשיקין שיוצאין מפיו אל פיה רוחא ברוחא, ונכנס 
אל תוך פיה ומתקן ז&quot;ס שבה. וזה נמשך מז&quot;ס שבו, ועולים עד פיו. ומשם יוצאים אל פיה 
ושם נכנסין. ויש אופן אחר שנמשך הבל היוצא מפיו עד ראשו, וזה נעשה א&quot;מ להיותו 
למעלה, וז&#x27; נשיקין אלו הם ז&#x27; תיבות בפסוק ישקני מנשיקות וכו&#x27;. והנה ברכת ולמלשינים 
כבר ביארנו כי הוא סוד הכתר שבו. אמנם על הצדיקים - יסוד שבו. תשכון - הוד שבו. את 


צמח - נצח שבו. אב הרחמן - ת&quot;ת שבו. והם סוד הד&quot;ס שלו שהם מדת המלכות. אמנם, לפי 
שמחצי הת&quot;ת נעשה כתר דרחל, לכן נקרא אב הרחמן, שהוא סוד כתר שבמלכות. בברכת אבות 
אומרים ב&quot;פ מגן, גי&#x27; קפ&quot;ו, כמנין הויה העולה מקום: 
 
שער העמידה - פרק ו:
ברכת אבות דשחרית דחול כבר בארנוהו. ואמנם, מצאתי כאן דברים, אע&quot;פ שאינם אמיתים 
בעיני. אל עליון - תכוין אל מס&quot;ג לזעיר. ואל עליון מיסוד דאבא, הנקרא דעת עליון 
ונעשה כתר ליעקב, ועליון קס&quot;ו, לכתר דרחל. גם בקונה הכל שביארנו, שהכל, הוא שם ע&quot;ב 
דיודין, פחות מנין הטוב הגנוז. וכאן כתוב כי ג&quot;כ צריך לכווין שהוא סוד שם מ&quot;ה וי&#x27; 
אותיות, גי&#x27; הכל. וגם בתיבת וזוכר ביארנו, שהם ב&#x27; יסודות דאו&quot;א, שהם ע&quot;ב וקס&quot;א, 
כמנין וזוכר. וכאן כתוב כי ו&#x27; של וזוכר הוא היסוד שבזעיר, המושך ב&#x27; יסודות הנזכר: 
סוד עמידה. גומל חסדים טובים - לשון גמילת חסד ממש, כי היא ענייה, ונותן לה ב&#x27; 


מוחין מן הב&#x27; חסדים שבנ&quot;ה שבו, ונעשין בה חו&quot;ב. מלך - כי אחר שננסרה נעשית מלך, 
שהיא מלכות. ואח&quot;כ עושה אותה עזר כנגדו פב&quot;פ, וזהו עוזר ומושיע ומגן, שהם ג&#x27; 
אמצעים. עד החזה נקרא עזר כנגדו, ומושיע ומגן, עד ב&#x27; הזרועות. אתה חונן - חכמה ודעת 
של הנוקבא. השיבנו - בינה דנוקבא. סלח - חסד דנוקבא. ראה נא בעניינו - גבורה 
דנוקבא. וראשי תיבות רנ&quot;ב, שהם רמ&quot;ח איברים שבה, ועוד ארבעה איברים יתירים מן הרמ&quot;ח 
שבזכר, והם סוד ב&#x27; צירים וב&#x27; דלתות שברחם הנוקבא, וכולם מצד הגבורה כנודע, הרי הם 
רנ&quot;ב איברים. רפאינו ה&#x27; וכו&#x27;, ר&quot;ת רי&quot;ו. &#x27;הושיענו &#x27;ונושעה &#x27;כי &#x27;תהלתינו &#x27;אתה - ר&quot;ת 
גי&#x27; ב&quot;פ רי&quot;ו. תק&quot;ע - גי&#x27; ב&#x27; מנצפ&quot;ך שברחם שבה. בשופר גדול, שהוא חכמה: 
דע, כי בחג&quot;ת דז&quot;א שנתעלו ונעשו בסוד חב&quot;ד, הנה המוחין שלהם הם בחי&#x27; הדעת הכולל ג&#x27; 
מוחין, כי הם ב&#x27; עטרין כנודע, הנקרא חו&quot;ג, ובאמצעית יש בחינת הדעת המחברם ונקרא 


תפארת, וכללות שלשתן נקרא דעת, ונקרא חג&quot;ת, ונקרא אברהם יצחק ויעקב. אלא שהכלים 
נקרא אברהם יצחק יעקב ג&#x27; אבות, להיותן למעלה ברישא, אך המוחין שבתוכם שהם הב&#x27; עטרין 
והמכריע כנ&quot;ל, נקרא אלהי אלהי אלהי, וג&#x27; כלים אלו נקרא דעת. (א): 
(א) צמח - וכן בכוונת של ר&quot;ה כתוב שם: 
בעמידה לא נתפשטו החסדים בגופא דז&quot;א, כשחזרו לכנוס בכריעה ב&#x27; דמגן אברהם תוך ז&quot;א רק 
בחסד, אחר כך באתה גבור נתפשטו בגבורה. באתה קדוש בת&quot;ת המכוסה, הרי זה חיבוק. אח&quot;כ 
באתה חונן נגלה הדעת בגלוי, ואז נתקנה הנוקבא כולה עד סוף עמידה, כי בברכת אבות 
נתפשטו לגמרי, אך במלך עוזר הוסרו וניתנו לנוקבא. ובברוך אתה ה&#x27; מגן אברהם, חזרו 
לכנוס לז&quot;א והתחילו להתפשט בזרוע ימין. ובאתה גבור בזרוע שמאל ע&quot;ד הנ&quot;ל. ונ&quot;ל כי זה 
אמיתת הדבר ונתבאר זה במקום אחר. הנה בכריעות של התפלה באבות תחלה וסוף יש ב&#x27; 
כריעות וב&#x27; זקיפות, בסוד כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם, וסוד ב&#x27; כריעות 


אלו י&#x27; לגבי ה&#x27;, ו&#x27; לגבי ה&#x27;. וסוד ב&#x27; זקיפות ה&#x27; לגבי ו&#x27;, ה&#x27; לגבי י&#x27;. וזה בכל א&#x27; 
וא&#x27;, והוא בסוף ברכת הודאה. אבל בתחלת ברכת מודים אין שם כי אם כריעה א&#x27; וזקיפה א&#x27;, 
כי בכולם גופא גחין לברכים סוד ו&#x27; לגבי ה&#x27;, ורישא גחין לגבי גופא י&#x27; לגבי ה&#x27;, וזוקף 
ברכים לגבי גופא ה&#x27; לגבי ו&#x27;, וזוקף גופא לגבי רישא ה&#x27; לגבי י&#x27;. אמנם בתחלת ברכת 
הודאה לא יש שם ברוך ולא הוי&quot;ה, נמצא שכריעה זו הם בסוד ו&#x27; לגבי ה&#x27;, זקיפה ה&#x27; לגבי 
ו&#x27; לבד. לפיכך אנו צריכין לחזור ולעשות כריעה במודים דרבנן, להוריד י&#x27; לגבי ה&#x27;, 
וזקיפה ה&#x27; לגבי י&#x27;. (ב): 
(ב) צריך שתדע לכוין, לשם הוי&quot;ה שזוקף לאדנ&quot;י, באופן זה - כי בכריעה ראשונה יכוין, 
שיו&quot;ד דהוי&quot;ה זוקף לאל&quot;ף דאדנ&quot;י. ובברוך הב&#x27; יכוין, שה&quot;ה דהוי&quot;ה זוקף לד&#x27; דאדנ&quot;י. 
ובמודים יכוין, שוי&quot;ו דהוי&quot;ה זוקף לנ&#x27; דאדנ&quot;י. ובסוף יכוין, שה&#x27; אחרונה של הוי&quot;ה 
זוקף ליוד דאדנ&quot;י. ומי שאינו מכוין בו, אמרו בתיקונים שעליו נאמר נתנני ה&#x27; בידי לא 


אוכל קום: 
מהחברים - כוונת ניקוד ההויות של תפלת י&quot;ח. ברכה ראשונה סגול. נ&quot;א כזה יהוה י&#x27; שבא 
ה&#x27; שורק ו&#x27; קמץ ה&#x27; סגול (נ&quot;א בפתח). אתה גבור פתיחתה שם קדוש בניקוד, מקורו אגלא א&#x27; 
פתח ג&#x27; קבוץ ל&#x27; חולם א&#x27; חולם. וסימנך יהודה אתה יודוך. גור אריה יהוד: 
ה. לא יסור. אוסרי לגפן. וחתימתו שבא, ואית דאמרי צירי, ושניהן שייך גבי יצחק דאתמר 
גביה ברוך מחיה מתים, קדמאה לפני עקידה, בתראה לאחר עקידה. (נ&quot;א יהוה י&#x27; שורוק ה&#x27; 
קמץ ו&#x27; שורוק ה&#x27; קמץ. או זה יהוה י&#x27; ו&#x27; שבא, ההין בקמץ. או כזה יהוה: 
אתה קדוש, בניקוד דעת, שהוא חולם צירי קמץ צירי, כפי תנועת האותיות (נ&quot;א, בסגול. 
נ&quot;א, כולו בשבא: 
אתה חונן - בפתח, ובטעם רביע על כל אות ואות. נ&quot;א, בפתח ובטעם רביע, וב&#x27; הנקודות 
רומזין לחכמה ודעת של הנוקבא. נ&quot;א יהוה י&#x27; צירי ו&#x27; שבא ההין בסגול או בקמץ. השיבנו 
הוי&quot;ה בצירי (נ&quot;א כזה יהוה כולו בשורוק. סלח - בסגול, נ&quot;א כזה יהוה י&quot;ה קמץ ו&quot;ה 


פתח. ראה נא - בשבא, נ&quot;א יהוה י&quot;ה בקמץ ו&#x27; שבא ה&#x27; פתח. רפאינו - חולם, נ&quot;א יהוה י&quot;ה 
שבא ו&quot;ה צירי. ברך - בחירק. נ&quot;א, יהוה י&#x27; שבא ה&#x27; ו&#x27; ה&#x27; בקמץ. או יהוה י&quot;ה בשורק ו&quot;ה 
בקמץ. תקע - קיבוץ. נ&quot;א, יהוה י&quot;ה בשורק ו&quot;ה בקמץ. ויכוין במלת נדחי, לשם ע&quot;ב להשיב 
ניצוצי החסד ולמהר הגאולות בע&quot;ב דיודין. השיבה שורק. נ&quot;א יהוה י&quot;ה בסגול ו&#x27; צירי ה&#x27; 
פתח. ולמלשינים - ניקוד צבאות, או כולו בקמץ. נ&quot;א יהוה י&#x27; פתח ה&#x27; ו&#x27; ה&#x27; בקמץ, 
ותרוייהו איתניהו, קדמאה, נכללת המלכות בברכה רמוזה בה&#x27;. בתראה, לכתר שבה שבכפירת 
האמונה הטובה פוגמת עד שם וצריך תיקון. על הצדיקים - שורק, תשכון - קיבוץ. נ&quot;א, 
חולם. צמח - חירק. נ&quot;א, יהוה י&quot;ה בחריק ו&quot;ה בסגול. שמע - חולם, או במלופום, כזה - 
יו הו וו הו. רצה - חירק. נ&quot;א, יהוה כולו בפתח. מודים - קיבוץ, או כזה יהוה י&#x27; קמץ 
ה&#x27; פתח ו&quot;ה בקמץ, וגם היכל או חירק והיכל, ואית דמוסיף בחירק נוסף הוי&quot;ה על השילוב. 


שים שלום - שורק. ואדנ&quot;י משולב, עם כל הוי&quot;ה מג&#x27; אחרונים, והוי&quot;ה בפני עצמו באותו 
ניקוד המיוחד לכל ברכה כנ&quot;ל, רק שבנצח מתחיל הוי&quot;ה, ובהוד באדנ&quot;י, וביסוד לשניהן. 
נ&quot;א, יהוה בחטף פתח. ולעולם העונה אמן, יכוין לניקוד המיוחד לאותו ברכה הויה המשולב 
באדנ&quot;י גי&#x27; אמן, ע&quot;כ מהחברים: 
 


</div>
