{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "59", "title": "פרי עץ חיים — שער חזרת העמידה - פרק ב:", "hebrewTitle": "שער חזרת העמידה - פרק ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/59/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/59/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער חזרת העמידה - פרק ב:\nואמנם, כמו שיש חלוקים בענין הברכות, כך יש חילוק בענין עניות אמן. כי יש עניות אמן \nבתפילה ובעמידה, ויש בברכת הנהנין והמצות, ויש אמן של הקדיש, הרי הם ג' בחינות. \nוהנה, ענין אמן של הקדיש, נקרא בסוד החיבוק, שהוא רבוע שם אדני העולה חיבוק. \nוהענין, כי צריך לכוין להקדים בכוונת ענייתו, שיקדים הנוקבא לדכורא, דתחלה יעורר שם \nאדני, ואח\"כ שם הוי\"ה, וזהו סדורו - א\"י ד\"ה נ\"ו י\"ה. כי הנוקבא מתעוררת תחלה אליו, \nואז הוא מחבקה, ולפיכך אותיותיה קודמין. והוא הטעם, לפי שהחיבוק נעשה קודם להנישוק, \nלכן בתחלת הכל שהוא החיבוק, שהוא סוד הקדיש, אז אותיותיה קודמין: \nאך ב' חלוקות האמן האחרות, שתיהן נקראין נישוק, לכן הן שוין. כי לעולם הכוונה בהם \nהוא, אותיות הזכר קודמין, כזה - יאהדונה\"י, כי לעולם כיון שהנישוק הוא אחר החיבוק, \nאז הזכר מתעורר תחלה. רק בעת הראשונה שהוא החיבוק, ומשם ואילך הוא הקודם תמיד: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אמנם עכ\"ז, יש קצת חילוק בין ב' בחי' אלו, כי אם היות שניהן בחינת נישוק, עכ\"ז יש \nנישוק שהזכר נושק לנוקבא, והוא מקדים אליה. ויש נשיקין שוין ביחד, זה נושק לזה וזה \nנושק לזה. אמנם, זו ההפרש בין אמן של תפילה שהוא העמידה, ובין אמן שאר כל הברכות של \nכל המצות וברכת הנהנין, כי זהו שהוא מקדים לה כי נשיקה דיליה יורדת תחלה, ואח\"כ \nעלתה נשיקה דנוקבא. נמצא, כי תחלה יורד יו\"ד דהויה, ואח\"כ עולה א' דאדני. אך בחינה \nהב' נעשין כאחת, כי כשמתחיל י' דכורא לירד, אז ממש מתחלת לעלות א' של אדני, עד \nשפוגעין זה בזה ביחד בשיקול אחד, אך תמיד הזכר גובר אל הנוקבא, והוא יאהדונה\"י, חוץ \nמן הקדיש כנ\"ל. אמנם שכחתי איזה חלוקה מהם של ברכת הנהנין והמצות, ואיזה היא של \nעמידה. ונלע\"ד, כי נישוק של עמידה הם שוים, לפי שהם נשיקין שווים, של עת הורדת הטפה \nבעמידה כנודע, ואז שניהם נושקין זה לזה ברעותא חדא. אך ברכת הנהנין והמצות, הם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "נשיקין קדמאין שקודם הזיווג, שאז הוא לבדו הזכר, מתחיל לעורר ולנשק: \nאמנם בזה יובן ענין בריה דרב ספרא הנזכר בפ' תרומה, שראוהו חמיו שדילג מן הגג לענות \nקדיש. והענין הוא, כי זה החכם כשהיה בגלגול תחלה, טעה בענין החיבוק, ובא עתה בגלגול \nזה לתקן. אמנם כבר ידעת, כי המתגלגל על דבר פרטי, צריך לתקן באופן זה שיבא מעשה \nלידו וימסור עצמו עליו, לכן כל עוד שלא תיקן עדיין ענין החיבוק, לא רצה להזדווג עם \nאשתו, וכן נראה מלשון הזוהר. אמנם כשבא לידו ענין עניית הקדיש, שמסר עצמו לנפול מן \nהגג כדי לענות הקדיש, שהוא החיבוק הנ\"ל, ואז נתקן מציאותו אח\"כ, ע\"י שדרש התורה, אז \nתיקן בחי' הנשיקה, ואח\"כ בא על אשתו ונזדווג עמה. כי הדברים צריכין להיות כסדרן, \nולכן עד שהשלים החיבוק אשר היה צריך לתקן כנ\"ל, לא היה יכול לעשות זיווג ונישוק: \nמהחברים - דע, כשעונין ישראל אמן, אז מקבלין ההארה מב' שמות א\"ל א\"ל, א' מן א\"א מי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אל כמוך. וא' מז\"א אל רחום. והנה אל שבא\"א, מקורו ג' יודין ואלף דס\"ג. וא\"ל דז\"א, \nמקורו הוי\"ה פשוטה וד' אותיות והמלכות. ואל הרמוז בא\"א הוא מאיר לז\"א, וז\"א מאיר \nלנוקבא פב\"פ, מפני שאל היא בפנים והארה הוא בפנים. וכן א\"ל במלואו, גי' פניהם. וזאת \nההארה היא תלויה בעניית אמן. ומי שעושה עצמו אלם בעניית אמן, עליו נאמר מלא פניהם \nקלון, ס\"ת אמן. ומלת מלא, אותיות אל\"ם, דעביד הא, יפול בהא. לפי שלא האירו עיניהם \nבאמן, אז מלא פניהם קלון. פי', מלא אותיות מא\"ל, היינו מאל שמלויו פניהם, שעולה \nאל\"ף למ\"ד, גי' קפ\"ה, וע\"ה גי' קפ\"ו, הרי הוא גי' קלון. ור\"ת פניהם קלון ויבקשו, הם \nקפ\"ו, הרי ב\"פ קפ\"ו בזה הפסוק, נגד ב\"פ אל אל מלאים, שהם ש\"ע נהורין, א' לא\"א וא' \nלז\"א, ורומזין לב' פאות, כי פאה גי' אלהים, ושם הוא רחמים גמורים, לפיכך נקרא אל \nלבד. וכתיב ויבקשו שמך ה', דהיינו הויה אדני, גי' אמן. כי הקלון שלא ענו אמן, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "גורמים ישחרונני ולא ימצאונני. וז\"ס ר\"ש הפקולי, פי', כי בעניית אמן היה ממשיך אור \nהארת ב' אל אל, לכן נקרא פקולי, אומר בצדק פקו, דהיינו אלף למד ע\"ה, אפיק ליה הוא \nכל היכא דאיתא, והוציאו ואפיקו יתי מדינא של גיהנם. ובזה תבין אסתר ירקרקת היתה \nוכו' (עיין לקמן בכוונת פורים גמר הדרוש) הרמז לאל מצד ז\"א שהוא ירוק. וענין, כי \nכשנכנסה בביתה קלקלתה בסוד נוטרה את הכרמים, אז הוסר מעליה הארת א\"א, וע\"ז אמרו \nרז\"ל לא שחורה ולא לבנה היתה, דא\"כ היה משמע שאפילו מז\"א לא היתה לה הארה, לכן אמרה \nאלי אלי למה עזבתני, נגד ב' אל אל, א' קדוש וא' חול. פי', אלי ראשון שמושית, כאלו \nהלמד נקוד בקמץ, אמרה מה עשיתי כי עזבתני מאל של א\"א. או יאמר אלי אלי, על היות האל \nשל א\"א צריך להשפיע על א\"ל של ז\"א, ומשם לנוקבא, ואע\"פ שהוא משפיע בה, כיון שאינו \nממשיך להאיר אלא מעצמו, לא מאיר אל דא\"א, הוי כאלו היא נעזבת משניהן, לפיכך עזבתני \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לשון יחיד, אף על פי שנכפלת מלת אלי אלי, והיה אומרת לז\"א שעזב אותה הארת אל עליון, \nולכך ירקרקת היתה: \n \nשער חזרת העמידה - פרק ג:\nהנה, אותיות אמן במלואו כזה - אל\"ף מ\"ם נו\"ן. אלף, אותיות אפל, והוא חושך הכפולה, \nכמו החושך של מצרים, כענין ארץ עיפתה כמו אופל. והנה אפל זה, הוא במדור השביעי \nדגיהנם, שהוא כולל שתים, אבדון ושאול. ומשם היה חושך של מצרים שלא קמו איש מתחתיו. \nמ\"ם נו\"ן - גי' קלון. בכאן רמוז, כל מי שאינו עונה אמן עונשו אפל וקלון. וז\"ס מלא \nפניהם קלון, ס\"ת אמן. ואותיות מלא, הם אותיות אל\"ם, לומר, מי שהיה אלם באמן שאינו \nעונה אמן, עונשו הוא הקלון. וגם מלת פניהם, עולה בחשבון קלון: \nוהנה אמן, גי' הוי\"ה אדנ\"י, כזה - יאהדונה\"י, והכוונה, כי העונה אמן גורם לזו\"ן \nשיהיו פב\"פ, ועל כן מי שאינו עונה אמן, שחיסר להם שיהיו פב\"פ עליונים, יהיה לו ג\"כ \nמדה כנגד מדה וז\"ס פניהם קלון, תחת מה שחיסר בפנים עליונים. והנה ידוע, כשהם פב\"פ, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מאירין בנוקבא הש\"ע נהורין שבפנים דזעיר אנפין, וכשאינו עונה אמן, חסר הש\"ע נהורין \nממנה, ותחת זה יהיה לו ב\"פ קלון, שעולה ש\"ע. וזהו מלא פניהם, ב' פעמים קלון. וגם \nפניהם קלון ויבקשו, ר\"ת קפ\"ו, שהוא מנין קלון, הרי ב\"פ קלון. הנה רז\"ל דרשו גבי קרא \nדכתיב פקו פליליה, כי המתבטל מן התורה הולך לגיהנם, ואם יש לו מצוה שזוכה בעבורה, \nאפיק לה משם, וזה שמעון הפקולי, דאפיק ליה מגיהנם, ואם לא זכה הוא קפו שהוא חושך \nכפול וקפוי, וכשתעשה להם כן, אז ויבקשו שמך, שהוא אדנ\"י, לחבר אותו עם הוי\"ה, \nשיחזרו אחר האמן לענות אמן, דהוי התחברות הוי\"ה ואדנ\"י, מיראת העונש הזה: \nוהנה במילת אמן, ג\"כ רמוז הש\"ע נהורין הרמוזים בה, כי אמן הוא ר\"ת, אל מלך נאמן. \nומנין כולו האותיות והתיבות, כמנין ש\"ע: \nהנה, הענין העונה אמן יתומה, הוא שאינו ממשיך מאו\"א לזו\"ן, שזהו כל הכוונות הברכות, \nוהאמן להמשיך מהם אל הבנים, כי ברוך הוא הנתיב דאבא ואמא. וא\"ם דאמן, הם חכמה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ובינה, שהם נגד ב' אותיות י\"ה. כי א' הוא יוד כנודע, הוא אבא, ומ' היא אמא כנודע. \nון' פשוטה, הם הבנים. כי התפשטות הו', הוא הזעיר אנפין, והאריכות הן' שמתפשט יותר, \nהוא הנוקבא, בסוד הפסיעה לבר. והנה מי שאינו יודע הברכה שהוא עונה עליה, אינו ממשיך \nמאבא ואמא להם, והרי הם יתומים בלא אב ואם. ומה שנתייחס היתומה אל הנוקבא יותר \nממנו, שאמרו יתומה, כי היא המפסדת, כי עיקר מה שניתן לה מאבא. ואבא, הוא נותן לה \nבסוד זיוג, וכשאין ממשיכין עליו אור דאבא ואמא, גורמים הפסד אליה, ולכן אמרו אמן \nיתומה, ולא אמן יתום. כי הנוקבא היא יתומה: \nועל זה אמרו, אסתר ירקרקת היתה, דהיינו שחיסרו אז ממנה ש\"ע נהורין, שלא האירו בהם \nהפנים דז\"א, לכן אמרו אלי אלי למה עזבתני, שהם ב\"פ אלף למד, שיש בפנים דז\"א שעולין \nש\"ע. והושיט לה המלך שרביט הזהב, כי הזהב כאן הם החסדים דאמא, שהם הגבורות דאבא, \nבסוד חכם בבינה. ונתן לה ז\"א בסוד טפה ע\"י היסוד, שהוא השרביט להאיר בה הש\"ע \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נהורין. והיא אמרה כן באילת השחר, שהוא קדרותא דצפרא, דאז אין חסד כלל בעולם שחסרו \nבעת ההיא, כי האור הוא החסד, ואז הוא חושך גמור ואין שם אור כלל, אלא שרוצה להאיר \nאז האור שהם החסדים. ואז אמרה אלי אלי למה עזבתני, כי החסדים שהם הש\"ע נהורין, וזהו \nמנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנכי הסתיר אסתיר פני, דהיינו שחסר מהן הש\"ע נהורין של \nהפנים, וזהו הסתר פנים: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שער חזרת העמידה - פרק ד:\nכוונת אמן בכ\"מ שהוא, ומבואר אצלי בכ\"מ, שיש בו ג' חלוקים. והאמת כי שכחתי מ\"ש לי \nמורי זלה\"ה, והרי הוא זה, ושם נכתב בטעות. דע, כי יש הויה בחסד, ואדני בגבורה, \nותרוויהו בת\"ת באמצעיתא כנזכר בתיקונים. ואינם אלו שבחסד וגבורה עצמן, רק בחי' אחרת \nשל הוי\"ה אדני שיש בת\"ת עצמו, וכן הויה בנצח אדני בהוד, ושניהן ביסוד. וכן יש \nבמלכות הוי\"ה אדנ\"י, וע\"ש בביאורו ענין הוי\"ה אדנ\"י שבמלכות מה ענינה, ואיך הוא \nבסוד ן' פשוטה דאמן: \nוהנה, מה שאמרנו שיש בת\"ת הוי\"ה אדנ\"י, הוא מחיבור חסד וגבורה שמתחברים בו. כי יש \nהוי\"ה אדנ\"י ג\"כ בעצמות הת\"ת. ולכן תמצא, כי בשם מ\"ה דמילוי אלפין, שהוא בספירת \nהת\"ת לבדו כנודע. הנה אות א שבתוך מילוי של הוא\"ו, אם תמנה משם ולמטה, הם ג' אותיות \nוה\"א, גי' י\"ב, והם נגד י\"ב אותיות אדנ\"י במילוי, הרי שם אדנ\"י משמאלא דת\"ת, שהוא \nבסוף השם. ושם הוי\"ה, נרמז במלת שם מ\"ה הזה בימינא, והוא כך - כי מן אל\"ף זו שבמלוי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הוא\"ו, יש שם מתחלה ועד ו' אותיות יו\"ד ה\"א ו', גי' ל\"ב, והם נגד כ\"ח אותיות מילוי \nהמילוי של הוי\"ה, ועם ד' אותיות הפשוטים הם ל\"ב, הרי הוי\"ה מימינא ואדנ\"י משמאלא. \nואות א' הנ\"ל של מילוי וא\"ו באמצעית שניהן: \nגם יש בו הויה אדני באופן אחר, כי שם מ\"ה תחלקיהו לב', יהיה כ\"ב מכאן, וכ\"ב מכאן, \nוא' באמצע, הרי מ\"ה. והנה כ\"ב מכאן, הרי כ\"ב אותיות שיש במילוי הויה אדני. ומכאן \nג\"כ עד\"ז, הרי כי בשם מ\"ה, יש ב\"פ כ\"ב, שהם ב' פעמים הויה אדני שיש בו, כמו שבארנו \nשיש בו ב' קצוות, שהם בחי' ח\"ג הנכללין בו, ונעשין בו הויה אדני. וכן יש בעצמו, \nבחי' ב' של הויה אדני: \nגם דע, כי מילוי של שם ע\"ב דיודין שבאבא, הוא גי' מ\"ו. וז\"ס הטפה של אבא, שיורש הבן \nמן האב, וצורתה של מ\"ו, הנה נעשית צורת א, כי א, הוא ו' וב' יודין, במילואם יו\"ד \nיו\"ד גי' מ', ואות ו' שבאמצעיתן מ\"ו. ולכן צורת א' שבחכמה, הוא צורת יו\"י, ולא צורת \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יו\"ד כמו הבינה כנזכר בתיקונים. והנה מכח המילוי זה, נעשה ז\"א שם מ\"ה דאלפין, כי עם \nכולל הוא מ\"ו. ואח\"כ כשהוא מגדל לנוקבא, נותן לה המילוי שלקח מאבא, שהוא מ\"ו, \nוהמלוי שלו של מ\"ה שבו, הוא גי' י\"ט כמנין חוה, שהיא הנוקבא שממנה יוצאה תחלה מן \nהמלוי שבו, וכשנותן לה ג\"כ מילוי של אבא שהוא מ\"ו, אז נעשה היא הנוקבא שם אדני, כי \nמ\"ו וי\"ט, הוא גי' אדני. וז\"ס, ה' בחכמה יסד ארץ, כי ה' הוא הז\"א, נשתתף עם החכמה, \nוע\"י שניהן יסד ארץ, ובנה בנין הנוקבא הנקרא ארץ, כי הוא נותן י\"ט, והחכמה ג\"כ היא \nנתנה מ\"ו, ואז בכח מ\"ו וי\"ט, יסד ה' שהוא הז\"א, את הארץ שהוא שם אדני: \nמע\"ח - כבר כתבנו בכוונת אמן, שהם ב' יחודים הויה אדני, כמנין אמן. גם מ\"כ כוונה \nאחרת, מאיש אחד ששמע ממורי זלה\"ה, וראוי לכותבו פה. והוא, כי צריך לכוין הוי\"ה אדני \nבנקודותיו של ב' שמות אותו היחוד הנ\"ל, דהיינו הוי\"ה אדנ\"י באופן זה - כי נקודת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "יהו\"ה בנקודת חש\"ק, בגי' מ\"ו, מילוי דע\"ב דיודין. וגם גי' מ\"ה דאלפין ע\"ה, והוא \nז\"א. וניקוד שם אדני בניקוד חטף חולם קמץ, גי' ב\"ן. כי שם ב\"ן ואדני שורש של שניהן \nבמלכות, והנה נקודת ב' שמות אלו, הם כמנין צ\"ח, ועם הכולל ב' שמות שהם צ\"א, גי' \nקפ\"ט, והוא כמנין ג' שמות ס\"ג. והנה נודע, כי הפנים העליונים דא\"א, הם בחינת ס\"ג, \nככתוב במקומו. והנה ה' אחרונה דהוי\"ה ויוד אחרונה דאדני, אין להם ניקוד, ואם תנקוד \nה' דהוי\"ה בצירי וי' דאדני בחולם, הרי הם ל', ועם חשבונו צ\"א וצ\"ח שהם קפ\"ט, עם ב' \nכוללים, הכל ארך. כי הנה הוי\"ה אדנ\"י הוא חיבור ז\"א ונוקבא, וגם כי שם מ\"ה שהוא \nניקוד הוי\"ה גי' מ\"ו, הוא בז\"א שהוא מ\"ה, ועם הכולל מ\"ו. ונ\"ב שהוא ניקוד אדנ\"י, \nשהוא מלכות, והם זו\"ן, מקבלין עתה שפע מן א\"א, שיש לו ארך אורות. כי כבר ידעת, כי \nא\"א משפיע באו\"א, ואו\"א בז\"א, וז\"א בנוקבא, ולכן ע\"י חיבוק שעושין זו\"ן, יש להם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הכנה ע\"י אותו הזיווג, לקבל אותו השפע של ארך אורות, אשר משפיע אריך בז\"א כנ\"ל: \nמע\"ח - פסוקים, ואתה ה' מגן בעדי, המיוחסים בשם ע\"ב, אל יאמר, לא קודם תפלה ולא \nלאחר תפלה, בשום אופן: \n \nשער הסליחות - פרק א:\nשער הסליחות ויתחלק לאחד עשר פרקים: \nסוד ויעבור ה' על פניו ויקרא. הנה ויעבור, צירופו ע\"ב עם רי\"ו. וסוד העיבור נעשה \nע\"י היסוד, הנקרא שדי. והנה אם תמנה הויה בעצמו, גי' כ\"ו. ותמנה בסוד ע\"ב רי\"ו, \nעולה הכל שדי. וזהו ויעבור ה' גי' שדי: \nענין ויעבור. דע, כי הנה כבר בעמידה עשינו חיבוק בשמאל ובימין, בברכת אתה גבור ואתה \nקדוש. (קודם חצות לילה אין לומר שום סליחות וי\"ג מדות בשום פנים בעולם, חוץ מליל \nיה\"כ לבד). אמנם סוד החיבוק הזה, ע\"ב מימינא, שהוא שם מלוי יודי\"ן בחסד אל. וע\"ב \nמשמאלא דיליה בגבורה, שהוא ס\"ג עם י' אותיות העולין ע\"ג. וע\"ב באמצעית בת\"ת, שם מ\"ה \nעם השם עצמו שהוא כ\"ו, ועם כללות הוא ע\"ב. וע\"י אלו מחבק הז\"א לנוקבא, וכל אלו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "נמשכין מטפת מוח חכמה של הז\"א, ומתפשט בהם ע\"ב ע\"ב בחג\"ת כנ\"ל. ואח\"כ באמרינו שים \nשלום, אז אנו מעוררין היסוד, ואז מתעורר טיפת המוח של ההזרעה, להמשיך למטה. וטיפה \nזו מעולה היא ביותר, כי היא נמשכת מהמקיף שעל רישא דז\"א, מפאת המקיף של החכמה. והנה \nכבר הודעתיך, כי טיפת ההזרעה היא מאירה אור גדול, וכאשר היא יורדת נמשכת דרך הדעת \nשל ז\"א, המלובש ביסוד של הבינה כנודע, ואז לפי שהיא יורדת במרוצה אל נקודת ציון \nשבמלכות, לכן נמשכת עד למטה דרך צינור זה: \nואמנם, לפי שחיבוק הראשון מחכמה דז\"א, וכבר ידעת כי כל מציאת חכמה היא גבורה, כנודע \nאצלינו, כי כן היה בא\"א, גבורה דעתיק בחכמה שלו, ולכן כל בחינת ע\"ב ע\"ב ע\"ב אלו, הם \nגבורה. לכן אנו רוצין כי זו טיפת ההזרעה תתחלק לג' חלקים - א' למטה לצורך המלכות \nלהזריע. וא' לתתו בחסד ז\"א, לעשות ממנו ע\"ב אחר, לחיבוק יותר מעולה. וא' להעלותו \nלמעלה, להמשיכה אל דיקנא דז\"א, לעשות י\"ג תיקוני דיקנא שלימים. ודע, כי טפה זו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "נמשכת מן חסד דעתיק יומין, הגנוז בכתר דא\"א, ומשם נמשכת למטה: \nאמנם, קודם נפילת אפים, שהוא הורדת טפה במלכות, אנו רוצין להקדים קודם ירידתה למטה \nליקח אותה למעלה במקום החזה של ז\"א, כי אז יצאת מן מחיצות יסוד של בינה אשר ירדה \nבתוכה, ושם היא מתגלית. ואז אנו מעכבין האור ההוא שם, ואז נמשך משם כח ע\"ב, והולך \nאל הזרוע ימין שלו, לחיבוק יותר מעולה. ואמנם, ג' ע\"ב הראשונים שהיו בחג\"ת, כולם \nנתקבצו בשמאל הז\"א, ונעשו שם רי\"ו. ובזרוע ימין בא חסד כנודע, בסוד ע\"ב הטפה הנ\"ל, \nוז\"ס ויעבור - ע\"ב רי\"ו: \nוהנה, כאשר ירדו מים רבים דרך צינור א', אע\"פ שהצינור יהיה צר, כיון שיש לו מקום \nלצאת אינו מעכב, אבל אם תסתום מקום היציאה שלו, אז יחזרו המים למעלה ויקלקלו \nהמחיצות ויסודם, כן הענין בכאן, כי כאשר האור זה יורד במלכות, לא היה מקלקל מחיצות, \nאך עתה אשר אנו מעכבין אותו במקום יציאתו, שהוא בסיום היסוד של בינה שהוא בחזה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הת\"ת, אז רוב האור שלו הגדול, להיות נמשך מן המקיף העליון, הנמשך מן מוח חכמה \nשבחכמה, הנה הוא מקלקל מחיצות היסוד של הבינה ומסיר אותן, ונשארים המוחין בלי לבוש \nכלל: \nוהנה מתחלה לא היו אלא ג' מוחין, ולכן הדיקנא של הז\"א, ט' תיקונים, להיות כי לעולם \nהדיקנא נמשכת מן המוחין, הנה כנגדם היה ט' תיקונים, ג' מכל מוח. והרי עתה הם ד' \nמוחין, ויכולין להשלים כל הי\"ג ת\"ד, כי כל אחד מהד' מוחין, משמש לג' תיקונים הם \nי\"ב, והכללות, הם י\"ג. כי הלא עתה נפתח היסוד דבינה, ונפתחו ב' מוחין שבו, הם חו\"ג, \nוהרי הם ד' מוחין גלויים. אך עדיין אין בהם כח לצאת לחוץ מהפנים בדיקנא, ולכן, כמו \nשבארנו כי התפילין שבו יוצאין ממצחא, מחמת הכאת אותו נימא דשערי דא\"א בערפו, ג\"כ \nכאן הוא כך. וביאור הענין, כי כבר ידעת כי יש ג' שם הוי\"ה בחוורתי דרישא דאריך \nאנפין, ובהם י\"ב אותיות, והוא סוד י\"ג חוורתא דרישא, כי הי\"ג היא כללות כולם. וכבר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ידעת, כי הד' מהן, שהן ד' אותיות הוי\"ה א', נמשכים דרך עורף מאחורי הראש, והב' \nהויות שהם ח' חוורתא, עם הי\"ג הכולל כולם, הם נמשכים כלפי הפנים שלו: \nגם ידעת, כי י\"ג ת\"ד אלו דא\"א, הם ג' הויות אחרות, שבהן י\"ב אותיות, ותיקון הי\"ג \nהכולל מכולם. והנה ד' ת\"ד אלו הראשונים, אינן צריכין אל ההארה עליונה, כי כבר יש \nלהם חלקם, אך הח' האחרונים שבהם, שהם נקרא דיקנא דכהנא רבא, שהם ח' תיקונים אחרונים \nמהדיקנא, שהם מתחילין מרב חסד ולמטה, כי ורב חסד, הוא מציאת כהנא רבא, כי החסד הוא \nכהן, ואלו הט', לפי שהם צריכין לירד למטה, להאיר בט' ת\"ד דז\"א, הנה הם צריכין אל \nאור עליון, משא\"כ בהראשונים. כי אלו הט' הם תדיר מתקוני דיקנא דז\"א, וצריכין תדיר \nאל האור העליון (משא\"כ בד' הראשונים). ולכך נמשך אותן ב' הויות שהם ח' חוורתא דרישא \nומאירין בהם, ואז יש בהם כח להאיר בדיקנא דז\"א. אך הד' תיקונים הראשונים, שאינם \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "מאירין תדיר בדיקנא דז\"א, אינם צריכין להאיר באור עליון: \nוהנה עתה, אשר כוונתינו להשלים י\"ג תיקונים בדיקנא דז\"א, והנה הכח שלהם שהוא אותה \nהטפה שהמשכנו מלמעלה, אשר בקעה היסוד של הבינה, וקלקלה מחיצותיה כנ\"ל, היא עומדת \nשם, ועדיין אין בה כח להוציאן לחוץ. ואז אותו שם הוי\"ה דחוורתא דרישא, הנמשכת \nמאחורי רישא של א\"א עד עורף הז\"א, היא מכה שם ונכנסת בתוך המוחין. אחר אשר כבר זה \nהא\"פ קלקל מחיצות הבינה, יש כח להויה זו לכנוס שם, ואז מתחברין ב' אורות האלו, והם \nמכים בפנים ואז יוצאים לחוץ. והד' אותיות של הוי\"ה זו של חוורתא דרישא, נעשין בו ד' \nתיקוני דיקנא עלאה, ונשלמים לי\"ג ת\"ד: \nנמצא, כי האור הראשון בקע מחיצות הבינה, ואז היה כח אל אור הוי\"ה דחוורתא דרישא, \nלכנוס ולבקוע אח\"כ את הפנים, ואז נשלמין י\"ג ת\"ד. והנה עדיין חסר, כי הלא אז ט' \nתקונים תתאין מאירין יותר, כי יש בהם האורות ח' חוורתא, הנמשכין דרך פנים, שלא ע\"י \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "התלבשות. אך אלו הד' תיקונים עליונים הם גרועים מהם, כי באים על ידי ד' חוורתא, \nשבאו דרך העברה והתלבשות כנ\"ל, ומהראוי היה שיאירו יותר אלו ד' תיקונים עלאין, מן \nהט' תתאין. לכן זה ההוי\"ה, שהוא ד' חוורתא דרישא מאחוריו, הנמשכת כאן מהחכמה, נעשה \nד' תיקונים הראשונים, הנה הוי\"ה זו, אע\"פ שהיא עליונה, הנה כבר נתיישבה כאן בז\"א, \nונעשין ממש בחי' ז\"א ונקרא על שמו, והיא קוראה אל הוי\"ה א', שיש בד' ת\"ד עלאין \nבא\"א, כדי שירדו למטה ויאירו באלו הד' תיקונין עלאין של ז\"א, ויאירו בהם ג\"כ, ואז \nיהיה אור ד' תיקונים אלו, גדול מהט' תחתונים. והרי פירשנו פירש ויעבור וכו': \n \n", "en": ""}]}
