{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "67", "title": "פרי עץ חיים — שער קריאת ספר תורה - פרק ג:", "hebrewTitle": "שער קריאת ספר תורה - פרק ג:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/67/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/67/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער קריאת ספר תורה - פרק ג:\nאח\"כ אומרים קדיש. וגם הוא כמו קדיש שלאחר עמידה כנ\"ל, שהם ב' המ\"ב של ע\"ב. אח\"כ \nאומרים אשרי ומסיים ואנחנו נברך וכו'. אמנם כבר בארנו לעיל, כי כמו שעליית העולמות \nהד', הם עולין מתחלת התפלה עד עמידה, ג\"כ אחר עמידה חוזרין לירד העולמות וה אחר זה. \nאך בעליות הם תחלה עשייה, ואח\"כ יצירה, ואח\"כ בריאה. אך ברדתן הם להיפך, בי\"ע, ואז \nכל העולמות חוזרין למקומם. אך דע, כי שאע\"פ שאמרנו זה, עדיין אינן יורדין רק אחר \nעלינו לשבח, כמ\"ש בע\"ה. אך הענין הוא, כי הלא בארנו כי כל העולמות עלו ונכללו עד \nהאצילות. אמנם טעם עלייתו הוא, כי כל העולמות עולין ליקח השפע הראוי להם, לכן אחר \nהזיוג העליון, יורד השפע הראוי לכל העולמות: \nמהחברים - (אח\"כ אומר תהלה לדוד שנתקן על הפרנסה, שנאמר פותח את ידיך. וג\"כ לסוד \nאחר, כי מאחר שהתפללנו בעולם היחוד, צריכין אנו להביא הברכה ושפע למלאכים וחיות \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ואופנים, וז\"ס יביעו ויגידו יספרו ירננו, שהכל נאמר על המלאכים, ואחר שהוא בשלימות \nעם הכל, וכולם סנגורים בעדו, ואז היא עת רצון לשאול צרכיו, לפי שבתחלה זימן המאורות \nהחקוקים בכסא כבוד לסעודה, ולא פשט שום אחד מהם ידו עד שיהנה המלך קודם, ואח\"כ ניתן \nרשות לשאר המאורות להנות, והאדם מוסר נפשו ונפל על פניו לעורר כחו כנ\"ל, ושאר \nמאורות נהנין בסוד תהלה לדוד, כל אחד כראוי. וזהו יגידו ידברו וכו'): \nאמנם תחלה לוקחת הבריאה, ואח\"כ לוקחת השפע ליצירה, ואח\"כ לקחו העשייה, אך עדיין \nכולם הם למעלה במקום שעלו באצילות, ושם במקום ההוא לוקחים כל עולם ועולם השפע שלו. \nואחר עלינו לשבח, הם יורדין כל אחד למקומו עם השפע שלו שנטלו. וכבר בארנו, שתכוין \nקודם שתאמר אשרי, בשם הוי\"ה דיודי\"ן של ע\"ב, והוא י' דהויה שהוא באצילות, ותכוין \nלהוריד שפע משם אל עולם הבריאה שהוא שם ס\"ג, והוא אות ה' הראשונה שבשם, והוא אל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שדי: \nענין אשרי. הנה מה שראוי שתכוין הוא זה, כי הלא בנפילת אפים שם העלינו סוד מ\"ן של \nבחינת נפש כנ\"ל, ואז גם הז\"א לא נתן בה כ\"א בחינת נפש דדכורא. ותכוין, כי גם באשרי \nאתה מעלה מ\"ן של בחינת רוח שבג' עולמות ג\"כ כנ\"ל, כי אין נר\"ן באים בפ\"א תוך הולד, \nועתה בא הרוח ע\"י ג' ב\"ן. והנה יש ג\"פ ב\"ן במזמור אשרי, אחד הוא ר\"ת של ארוממך \nאלהי, עם ס\"ת של ארוממך אלהי המלך, גי' ב\"ן. הב' הוא, ארוממך אלהי המלך בר\"ת, עם \nגי' של אלהי, הכל יחד גי' ב\"ן. הג', בכל יום אברכך, בכל גי' ב\"ן, הרי ג\"פ ב\"ן, נגד \nג\"פ ב\"ן שיש בנ\"א. ותכוין בג' ב\"ן אלו, להעלות מ\"ן של בחינת הרוח. ותכוין, כי גם \nהדכורא שהוא הז\"א, נותן בה מ\"ד של רוח: \nגם יש דבר אחד, והוא, כי הנה אמר הכתוב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. אמנם אנו צריכין \nלהוריד אל האשה העליונה, בחי' שאר כסות עונה, והנה ענין העונה הוא הזיווג, וכבר \nנתבאר שהוא סוד נ\"א כנודע. וענין השאר שהוא המזונות, הוא רמוז בג' אשרי הנזכר כאן, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והם - אשרי יושבי, אשרי העם שככה, אשרי העם שי\"י אלהיו, הרי ג\"פ אשרי, יכוין לתת לה \nשארה. וכמו שבענין העונה יש בה ג\"פ שם ב\"ן, גם השאר ג' שאר, ג\"פ אשרי בסוד ג' \nעולמות. ובענין פסוק פותח את ידך, כבר נתבאר בסוד אשרי של הזמירות, ובאשרי של \nהמנחה: \n \nשער קריאת ספר תורה - פרק ד:\nאח\"כ מזמור יענך, יש בו ג\"פ ב\"ן אחרים, והם - א', בס\"ת שם אלהי יעקב. ב', נרננה \nבישועתך ר\"ת ב\"ן, ג', בס\"ת יעננו ביום קראנו, וכאן הוא סוד להעלות מ\"ן של בחינת \nהנשמות, ותכוין כי גם ז\"א נותן מ\"ד הנשמות. אך דע, כי הלא במזמור הזה יש ע' תיבין, \nובזוהר אמרו כי הם ע' קלין שצועקת היולדת. אמנם סוד הענין, כי הלא הנוקבא דזעיר \nאנפין דאצילות, נתעברה בנפילת אפים, והיא צריכה אח\"כ לילד מה שנתעברה אז, כדי לתת \nחלק מן אותו עיבור לכל עולם ועולם. והנה קודם שתלד, אז צריכה שיהיה הולד שלם בנפש \nרוח נשמה, ואחר כך תלד ויצא לחוץ, ואז כח הנשמה לוקחת הבריאה, הרוח היצירה, וכח נפש \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לקח עשיה. ולכך קודם שתלד, אז נתן בה כח הנשמות, ואז כשהיא צועקת אז מזדווג עמה \nבסוד הנשמות ונשלם הולד, ועל ידי זיווג ההוא נפתח רחמה וילדה אחר כך. ואז כשילדה, \nאז לוקחין הבריאה המגיע לה. וסוד לידתה הוא כשתאמר ובא לציון כמ\"ש בע\"ה: \nגם במזמור הנ\"ל תכוין בזה המזמור בד' תיבות שם יב\"ק שסודו הוי\"ה אלהים. א', יענך \nי\"י ביום צרה גי' יב\"ק. ונפלו ואנחנו קמנו, גי' יב\"ק. קדשו בגבורות ישע, ר\"ת יב\"ק. \nואנחנו קמנו ונתעודד ר\"ת גי' יב\"ק. ונתעודד י\"י הושיעה המלך, ר\"ת בצרוף הוי\"ה, והוא \nויה\"ה, ואחר כך יעננו ביום קראנו, ר\"ת יב\"ק. לכן צריך לחבר מלת המלך עם הושיעה, לתת \nטעם פסיק במלת מלך, ואח\"כ יענך. גם תכוין בע' תיבין שיש במזמור הזה, כי הם סוד ע' \nקלין של יולדת כנ\"ל. ומזמור יענך י\"י ביום צרה שאומרים בשחרית קודם ובא לציון, הוא \nסוד הבריאה. והנה ע\"י הקדיש שאמרנו אחר העמידה הורדנו סוד האצילות לבריאה. אמנם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "באצילות נתעברה המלכות ע\"י זיווג בנפילת אפים, וירדה כאן בבריאה מעוברת. אמנם עתה \nבבריאה היא יולדת, ולכן היה צועקת עתה סוד הע' קלין של היולדת כנז' בזהר, נגד ע' \nתיבין שבמזמור הזה, ואח\"כ יולדת הנוקבא דז\"א, ומה שילדה הוא סוד קדושת ובא לציון, \nכמו שאכתוב בעזרת השם. מהחברים - אח\"כ אומר צרת לבו. יענך י\"י ביום צרה, ויש בו ט' \nפסוקים, נגד ט' מאורות, ט' רקיעים. ודוד היה ממשיך שפע וברכה, מן הט' מאורות \nעליונים, למדה שלו למלכות. ותמצא בו ע' תיבין, נגד ע' שמות שיש להקב\"ה, וכנגד ע' \nצירין הסובבים לכסא הרודפים אחר דוד, כמ\"ש כל גוים סבבוני, כמ\"ש וכו'. ומזמור זה \nטוב לבקש רחמים על היולדת, לפי שיש בו ט' פסוקים נגד ט' חדשים של הריון, ויש בו ע' \nתיבין נגד ע' צירי יולדת, ואינה יולדת עד שנותנה ע' ולא פחות אלא יותר הן. והטעם, \nלפי שמפתח חיה לפנים מן ע' מדרגות, ובכל קול וקול יורד מדרגה א' אותה המפתח, ואם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "תצעק יותר מע' קלין הכל מרצון הבורא ית', אבל בפחות לא תלד. בענין מזמור לדוד יענך, \nמצאתי הג\"ה להר\"ם זלה\"ה. וז\"ל, מה אשים לא שמו אל ומה אפסיק לא הפסיקו ה', וכל \nהעושה ככה מקלקל הכתוב, ואני קורא עליו אשר קרבת רחקתי, כי מי שיראה ויפתח עיניו \nשהקב\"ה שם אתנ\"ח בתיבת הושיעה, כדי להפסיק שם. כי המפסיק בהמלך, נמצא שהוא מתפלל על \nהמלך שיושיעהו ה'. גם יתחייב מסוף דבריו להסיר פסיק מן ונתעודד, ואין שומעין לו \nבזה, ולא אאמין שקיבל כך ממורי זלה\"ה. והכוונות אפשר לכוין גם בלי קלקול הפסוקים. \nאחר כך ראיתי בספר מלכיאל אשכנזי, שגם הוא מחקו מספרו: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער קריאת ספר תורה - פרק ה:\nובא לציון. עתה יולדת הנוקבא דז\"א, ומה שילדה ניתן השפע שלה בתחלה לבריאה, וז\"ס \nהקדושה של ובא לציון, שהיא נמשכת מלמעלה, ונקראת תוספת קדושה שניתן עתה אל הבריאה, \nוהיא דוגמת הקדושה שבאצילות ודוגמתה יולדת בבריאה: \nאמנם קדושה זו, היא לה\"ק ותרגום. והענין הוא, כי צריך להאיר ולהמשיך שפע בכל הבריאה \nבבחינת פנים ואחור, לכן לה\"ק נגד הפנים ותרגום נגד אחורים, כנודע כי כל תרגום בסוד \nאחוריים. ויש בה הארת ג' מוחין חב\"ד שדוגמתן יולדת בבריאה, והם קק\"ק - נגד חכמה. \nוברוך - נגד בינה, י\"י ימלוך - נגד דעת. וכבר בארנו היטיב זה במ\"א, ושם בארנו כי \nי\"י ימלוך, הוא כנגד מה שאמרנו בקדושת עמידה, ימלוך י\"י לעולם וכו', ע\"ש היטיב: \nמע\"ח - בובא לציון, יכוין כי עתה יורדת מ\"ן דז\"א בהיכל ק\"ק דבריאה ויולדת כלול \nמנר\"ן, והנשמה של זה הולד ניתנית בבריאה, והוא תוספת קדושה זו בין בפנים בין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "באחוריים בעולם בריאה. עוד טעם היות תרגום הוא, כי כאן צריך לכסות הקדושה של לה\"ק \nבתרגום, כי הוא נסתר ונעלם בו. והנה אנו רוצין להוריד הת\"ת אל המלכות, למטה בבריאה. \nלכן התחיל י\"י, ואח\"כ אומר ימלוך לעולם ועד, וזה כוונה להמשיך הארה מת\"ת שהוא י\"י, \nלמלכות, ובזה תמלוך לעולם ועד: \nמע\"ח - מורי ז\"ל היה נוהג לומר זאת הקדושה דתרגום בקול רם, ולא היה חושש למי שאומר \nשצ\"ל הקדושה דתרגום בלחש: \n(מהחברים - בסיום יאמר, כי לא עזבת דורשך ה', ס\"ת תכ\"ה, והוא השם אשר הרג משה בו את \nהמצרי, למה תכה רעך והוא פנימי של שדי, וכל המכוין בו ניצול מאדם רע כל היום): \nמע\"ח - ארז\"ל, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וזהו ובא לציון, שהוא \nהמשיח. ור\"ת \"גואל \"ולשבי \"פשע, הוא גוף. גם דע, כי האדם המוציא ש\"ז לבטלה, מוסר את \nבניו ביד החצונים, וכאשר יחזור בתשובה, אז יחזרו אותן בניו למקומן, תוך אותו האוצר \nהנקרא גוף. וזהו ולשבי פשע ביעקב, כי שב בתשובה מפשע ההוא. ר\"ת, ביעקב נאום ה' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ואנ\"י, ר\"ת בני\"ו. כי כל זה הם מעכבים את המשיח, וכשיחזור בתשובה יחזרו למקומם, ועם \nזה ובא לציון גואל. גם שם בארנו, ענין פסוק שאומרים בסיום ובא לציון, והוא י\"י חפץ \nלמען צדקו, ובארנו שם, שתכוין לשם צי\"ת, שהוא נרמז בשם שקוצי\"ת, וזהו ר\"ת \"צדקו \n\"יגדיל \"תורה. והנה גם תכוין, כי ר\"ת צדקו יגדיל תורה ויאדיר, גי' אבגי\"תץ. באמרך \nברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו, תכוין בו היטיב, כי שם סוד הבריאה, ומשם סוד \nתורתינו, ומשם סוד נשמותינו, וזה שבראנו לכבודו בסוד הבריאה, והבדילנו מן התועים \nבסוד נשמותינו משם, ונתן לנו תורת אמת תורת הבריאה. ולכן אנו מתפללין כאן, הוא יפתח \nלבנו וכו', ותכוין בזה היטיב. ובאמרך י\"י חפץ, תכוין בר\"ת של צדקו יגדיל תורה, בשם \nאחרון של מ\"ב, שהוא בהיכל ק\"ק דיצירה, נגד בינה דבריאה, ושם זה עולה ת\"ק במילוי \nשדי, ומשם סוד התורה, כי שם זה הז' ביום השבת: \nואח\"כ יאמר הקדיש, וכבר בארנו כוונתו, להוריד מ\"ן דבריאה ליצירה, ע\"י שם ב' מ\"ב, א' \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דס\"ג והוא הראשון, והב' דע\"ב. והכוונה, ע\"י הקדיש אנו כוללין יצירה עם בריאה ע\"י \nס\"ג וע\"ב, כדי לקבל שפע היחוד וזהו בתפלה לדוד. אח\"כ אומרים תפלה לדוד, וגם זה \nבארנו, איך יכוין תחלה להוריד אור משם ע\"ב דאצילות לס\"ג, ואח\"כ מס\"ג למ\"ה שביצירה. \nותכוין מן תפלה לדוד עד קוה אל יי', באות ו' שבשם, ובשם מ\"ה, ובשם א\"ל הויה. והנה \nעתה יורד החלק של השפע המגיע אל היצירה, וכבר בארנו איך עדיין כל העולמות הם למעלה \nבאצילות, רק שבעודן למעלה באצילות הם זה למעלה מזה וזה חוץ לזה בודאי, והזהירנו \nמורי ז\"ל בענין תפלה לדוד, לאומרו בכוונה גדולה, כי עיקר הארתו הוא מן היצירה, שהם \nהמזמורים, כי משם שורש נשמתו והשגתו, כי כל המזמורים הם בחינת גבורות. ואח\"כ מזמור \nשל יום, בכל יום ויום. אח\"כ קדיש, ונתבאר לכלול עשיה ביצירה, שיכוין להוריד בו מן \nיצירה לעשיה ע\"י ב' מ\"ב, אחד של ס\"ג, ואחד של מ\"ה. אח\"כ קוה אל ה'. אח\"כ קדיש, והוא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "קדיש דיתמי, וגם זה נתבאר במ\"א. (מע\"ח - אין כאלהינו, רומזת לה' שבשם. אין כאדונינו \nרומז לו' שבשם, שהוא אדון כל הארץ, וגוף וברית חשבינן כחד. אין כמלכינו רומז לה' \nעלאה, לרמז למלך עלאה כנזכר פרשת שמות. אין כמושיענו, דא י' עלאה וקוצו אבא וא\"א): \nאח\"כ תאמר ברכו, וכבר בארנו כי סוד ברכו זה האחרון אינו כמו הראשון, כי הראשון \nכוונתו ע\"ב ק\"ל כ\"ו, וזה האחרון הוא ג' מילוי ע\"ב ס\"ג מ\"ה וג' מ\"ב שלהם, וכולם גי' \nברו\"ך שהם רכ\"ח, שהם יותר רחמים. ובמלת המבורך, יכוין כי אות ה' בג' ציורים כזה די \nדו ווו גי' מ\"ב, וז\"ס המבר\"ך, כי ה' מ\"ב ר\"ך, כי המ\"ב הוא המ\"ב שלהם, ור\"ך הם \nהמלואים, שהם יותר רחמים מן המ\"ב שהוא דין: \nמהחברים - מן קוה אל ה' עד אתה תושיענו, יש ע\"ד תיבות, נגד אהי\"ה ב\"ן ע\"ה.) בתפלה, \nעולין תחלה ע\"י מעשה הקרבנות לתקן העשיה, ואח\"כ קדיש. ב\"ש לתקן היצירה, כי המזמורים \nביצירה, ואח\"כ קדיש, ויוצר אור נתקן בריאה, ושמה הקדושה מיושב, והעמידה לתקן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "באצילות, ושמה הקדושה מעומד. ואח\"כ יורדין להוריד השפע, בובא לציון חוזרים לבריאה, \nושמה ג\"כ קדושה מיושב, ותפלה לדוד חוזרים ליצירה במזמורים. ופיטום הקטרת, כנגד \nהקרבנות בעשיה, וביום השבת אין עוד ירידה, כי אם שאומרים פיטום הקטרת להבריח \nהחיצונים שלא יתאחזו בתפלה: \nמהחברים - ודע, כי עד ובא לציון היינו באצילות אחר נ\"א שאדם מכוין להפיל עצמו עד \nעשיה, ואח\"כ קם וחוזר לאצילות כבראשונה עד ובא לציון, וכאן עולם בריאה, עד שיאמר \nקדיש תתקבל, ויתחיל תפלה לדוד אז נכנס ביצירה. ודע, כי בקדיש תתקבל יש פ\"ו תיבות \nכמנין אלהים, רומז להמשכת קדושה במלכות, ולפי שחלל הבריאה הוא מעט, לכן תמצא שאנו \nאומרים כי אם ובא לציון, ואחריו תיכף הקדיש. וא\"ת, איך אצילות החלל שלו אינו כ\"כ \nגדול, עד ובא לציון. תשובה, דע, כי הפיל עצמו עד עשיה, וכדי לחזור עד האצילות, היה \nצריך הרבה דעת לעבור ד' עולמות, לכן יאמר התחנה, אח\"כ אבינו מלכנו, אח\"כ אל ארך \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אפים ביום ס\"ת, או יאמר קדיש כשאין ס\"ת, ואח\"כ יענך ה' ביום צרה. ובתחנה, עלה מן \nעשיה. ובאבינו מלכנו, עלה מן יצירה. ובקדיש, עלה מבריאה. וביענך ה', באצילות. וחוזר \nחלילה עתה לירד לבריאה, בובא לציון. אח\"כ תפלה לדוד, ביצירה. ויש בו ח\"י פסוקים עם \nפסוק בית יעקב. ויש קפ\"ו תיבין מתפלה לדוד עד שיר המעלות, נגד הוי\"ה שעולה קפ\"ו, \nוהרמז, פו\"ק חזי. ובנביאים, פק\"ו פליליה. אח\"כ אומר שיר המעלות, ויש בו נ\"ז תיבין, \nנגד א\"ל הוי\"ה העולה ז\"ן, ויש בו ח' פסוקים, נגד מלוי השם שיש בו ששה אותיות וב' \nאותיות א\"ל, הרי ח' אותיות נגד ח' פסוקים של כל המזמור. ומתחיל באות ש' ומסיים באות \nצ', רומז על ש\"ץ רקיעים שהקב\"ה בועט בהן, כשקם בחצי לילה להשתעשע בנשמתן של צדיקים. \nאח\"כ נהגו לומר שיר של יום שהיו הלוים אומרים. ודע סוד שיר של יום, דע, כי האורות \nהאצילות השופעות עלינו בשבת בסוד נשמה יתירה, מאירה כל יום א' בסוד הכתר משפיע כחו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אל החסד יומא קדמאה דאיהו בריאה, ושירה של לוים לעורר ההארת אלו יום יום, והארת \nבריאה מא', מאירה בב' שהוא יצירה. ונלע\"ד, שהטעם דרועא שמאלא בירכא ימינא שהוא \nמתחלת יצירה, והארת יצירה, מאירה בסוד ז\"א בג' בסוד עשיה. ואח\"כ בדה\"ו ע\"י שיר \nהלוים, לעורר הארה עי\"ב מקמי שבתא, וכל אחד מעצמו, לא תסייע מה שעליו כמו בתר שבתא, \nוזה פי' השירים: \nיום א. בבריאה, לדוד מזמור לה' הארץ וכו', יוד פסוקים נגד י' של השם. גם קל\"ח \nתיבות, נגד חקל תפוחין עד אמן ואמן. לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, ב' גבורות שלא \nנמתקו, להמתיקם, כי ב\"פ גבורה גימ' תב\"ל, כי הוא - כתר. על ימים יסדה - ז' ימים \nסובבים א\"י נקרא ג\"כ נהרות. מי יעלה - כתר. בהר ה' - בינה. מקום קדשו - חכמה. נקי \nכפים - אף מי שנשמתו מצד קין, יוכל להצדיק עצמו, נקי ע\"ה, גי' קס\"א. כפים ע\"ה, גי' \nקנ\"א. ובר - גי' יצחק, להמתיקו בשם בוכ\"ו, שהוא גי' לבב. אלהי ישעו - בינה. זה דור \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דורשיו - יסוד. פניך יעקב - מלכות. שערים - ש\"ע נהורין, נשאר רים, גי' נ\"ר, נשמה \nרוח. שערים - כמנין כתר, ושעריו שערות ראש. פתחי עולם - הם או\"א. מלך הכבוד - כתר \nמלך לאבא, שבו ל\"ב נתיבות כמנין כבוד. י\"י עזוז וגבור - אמא. ויבא מלך הכבוד - אבא. \nה' צבאות - ז\"א. מלך הכבוד סלה - נוקבא, ה\"פ כבוד נגד ה' פרצופים. מי יעלה בהר ה' - \nר\"ת ב\"ן, שהם מ\"ן למטה לבינה. יקום במקום קדשו - יב\"ק ס\"ת מו\"ם, שם האחרון דע\"ב \nשמות. נקי כפים מזרע לבטלה. ובר לבב, גימטריא ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן עם ד' כוללים. \"ישא \n\"ברכה \"מאת י\"י - ר\"ת ב\"ן לת\"ת וכו'. ואחר כך יאמר הושיענו וכו', ברוך ה' מציון - \nשהוא יסוד עולה מ\"נ. ברוך ה' אלהים - חו\"ב. אלהי ישראל - כתר. עושה נפלאות לבדו - \nחו\"ב. וברוך שם כבודו - זו\"נ: \nיום ב. ביצירה, גדול ה' בעיר אלהינו - ע\"י השושבין שהוא, יפה נוף, ת\"ת. משוש כל \nהארץ על הר ציון - יסוד, בסיוע ירכתי צפון - נ\"ה. קרית מלך רב אלהים - מלכות. \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בארמנותיה - ת\"ת ויסוד שהם ארמונים. נודע למשגב - בטעם בו ירוץ צדיק ונשגב המגדל. \nכי הנה המלכים - זו\"נ. נועדו עברו יחדיו - בסוד עובר על פשע, והמה החיצונים. רעדה \nאחזתם וכו', ברוח קדים תשבר - הקליפות. בעיר ה' צבאות - מצד הת\"ת. בעיר אלהינו - \nמלכות ממש. אלהים - בינה. יכוננה, כשמך אלהים - מל'. כן תהלתך - בינה. ישמח הר ציון \n- ת\"ת. תגלנה בנות יהודה - היכלות שבבריאה. בנות ירושלים. ינהגנו עלמות. ויש בו ט\"ו \nפסוקים, נגד שם י\"ה: \nיום ג. בעשיה. מזמור לאסף, זה מדבר בחיצונים הקרובים אל העשיה. פלטו דל ואביון - \nיסוד ומלכות. אכן כאדם תמותון - בסוד ח' מלכים, וכנגדן ח' פסוקים בזה המזמור. וכאחד \nהשרים תפולו - מעולם לעולם. קומה אלהים שפטה הארץ - מלכות שלא נשברה, לפיכך מלכותו \nבכל משלה, ויש בו ס\"א תיבין, נגד אני ראשון ואני אחרון, וכתוב ששים המה מלכות, אחת \nהיא יונתי: \nיום ד. בעשייה. אל נקמות ה' - בעשיה, שהוא קרוב לחיצונים, והרוגי מלוכה מסרו עצמן \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שם למיתה. אל נקמות אדנ\"י - ר\"ת ב\"ן, כאלו השם כתוב באל\"ף דל\"ת. אם אמרתי - ג\"כ כ\"ג \nפסוקים, ועם הושיענו שמוסיפין אחריו, כ\"ד פסוקים, נגד כ\"ד צירופי אדנ\"י שבעשיה, ויש \nבו קס\"א תיבות, נגד שם אהי\"ה במילוי קס\"א: \nיום ה. ביצירה. הרנינו לאלהים עזינו - מלכות. אלהי יעקב - ת\"ת. שאו זמרה - מנצח. \nותנו תוף - מהוד. כנור - ת\"ת, כ\"ו נ\"ר. נעים, מחסד. עם נבל - מגבורה. תקעו בחודש \nשופר - מבינה. כי חוק לישראל - סבא. משפט לאלהי יעקב - מסוד הדעת. עדות ביהוסף שמו \n- יסוד. בצאתו על ארץ מצרים - למלוך, הרי מלכות. ושם י\"ז פסוקים מ\"ק הוי\"ה, וקכ\"ו \nתיבות נגד שם אדנ\"י ברבוע. לא יהיה בך \"אל ז\"ר - גימטריא רחל של הקליפה, והיא אשרה. \nלא תשתחוה לאל נכר - לעבודת השמש זה הבעל, והתורה אומרת כי לא תשתחוה לאל אחר, \nהכולל את שניהם אל - דכורא, אחר - נוקבא, והם עצמן אלהים אחרים זה לזה, דכתיב בהו \nאל תאמר אשלמה רע. הטעם יותרת הכבד דיהבא שיורין לבעלה, אחר שנתקשטה לחוטא בסוד אל \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "זר כאומרו, והנה בעל אשרה גימטריא תרח וז\"ס ארז\"ל, תרח עובד צלמים היה, שהם תרין \nלזכר ולנוקבא, לפיכך מתחיל בגנות בליל פסח. ומנשה מלך יהודה כששב, חתר הקב\"ה חתירה \nמתחת כסא הכבוד, ונתקבלה תפלתו: \nיום ו. בבריאה. ה' מלך גאות לבש, גאוה לכבוד שבת. ה' פסוקים, נגד ה' עלאה מקננא \nבכורסייא. מ\"ה תיבין נגד שם מ\"ה. ובא לציון - בריאה. תפלה לדוד - יצירה. אין קדוש \nוקטורת - עשייה. ובסוף כולל כל העולמות ממטה למעלה עד א\"ס. אין כאלהינו אין \nכאדונינו - רומז ליצירה. אדונינו מושיענו - עשיה, ובאו משולבים ורמוז כלולים זה \nבזה. ויש בנוסח זה ע\"ד תיבות, אהי\"ה ג\"ן. תנא דבי אליהו - בריאה לכלול באצילות, \nוזהו אל תקרי הליכות שהוא מלכות, ומצדה כולן הלכות. ת\"ח מרבים שלום - הכל באצילות. \nכי ת\"ח - הם נ\"ה, שלום - יסוד, עולם - מלכות, ע\"כ מהחברים: \nעלינו. יחוד זה נתן לי מורי ז\"ל, שאכוין בשחרית במנחה בג' שמות דס\"ג, ואכוין ברב \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "המנונא סבא, ובר' נהוראי סבא, ובר' ייבא סבא, כי סבא גי' ס\"ג, והם ג' שמות ס\"ג. \nצריך לכוין, א' בשם ס\"ג עצמו. וב' סגים השניים, הב', צריך לכוין בג' שמות אהיה, שהם \nכמנין ס\"ג. וס\"ג ג', יכוין במלוי ס\"ג ובמלוי ב\"ן, גימטריא ס\"ג, וזה סידורן בפירוש \nג' שמות ס\"ג - עלינו לשבח לאדון - ס\"ת גי' ס\"ג, יכוין בשם ס\"ג עצמו בניקוד עלינו \nוכו', והוא נגד רב המנונא סבא. הב', לתת גדולה ליוצר - ר\"ת גי' ס\"ג, ויכוין בג' \nאהי\"ה גימטריא ס\"ג, והוא נגד רבי נהוראי סבא, והוא ג' שמות דאהיה אלו, יוצאין מכח \nהג' אלפין שיש במ\"ה דאלפין. שלא עשנו כגויי הארצות - יכוין בשם ס\"ג ג', במלוי הס\"ג \nובמלוי הב\"ן גי' ס\"ג, והוא נגד רב ייבא סבא. אח\"כ יכוין בר\"ת של זכר דבר לעבדיך, עם \nנקודות הפסוק כזה זדל שבא תחת זין קמץ תחת ד' שבא בל'. אח\"כ יכוין בס\"ת דרך ר' שבא \nר' קמץ ך שבא. ואח\"כ בר\"ת וס\"ת יחד זרדרלך. ז שבא ד קמץ ל' שבא, אח\"כ יכוין בשם \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "אהו\"ה במלוי דמלוי ויוצא מפסוק זכר דבר לעבדך כו' כזה - אלף למד פא, הי יוד, ואו \nאלף ואו, הי יוד: \nנ\"א, מ\"כ וז\"ל - עלינו, גי' קס\"ו, אחוריים דס\"ג, ותכוין בס\"ג עצמו נגד רב המנונא \nסבא. גם תכוין בר\"ת עלינו לשבח לאדון הכל, גי' קל\"ה ע\"ב וס\"ג, והוא ס\"ג מן ג' אהי\"ה \nבסוד ג' אלפין, נגד רב נהוראי סבא, ור\"ת לשבח לאדון הכל, גי' אדנ\"י, לתת גדולה \nליוצר, ר\"ת גימטריא ס\"ג, והוא מילוי דס\"ג ומילוי דב\"ן, גי' ס\"ג, נגד רב ייבא סבא: \nעלינו וכו', ואנחנו כורעים ומשתחוים וכו', ויוסד ארץ, שהוא מלמעלה למטה, בסוד א\"פ \nשהוא בינה. נוטה שמים - לז\"א, ויוסד ארץ - מלכות. בינה האצילה לזו\"נ, שהם שמים \nוארץ. ואח\"כ המקיפים, ומושב יקרו בשמים, כי א\"מ, מושב יקרו הוא בשמים, בז\"א. והוא \nי' שמות של המקיפים דז\"א: \nמהחברים - ועתה צריך להמשיך א\"פ וא\"מ לזו\"נ מבינה, שהוא נוטה שמים - פנימי לז\"א, \nויוסד ארץ - פנימי למלכות. ומושב יקרו בשמים ממעל - מקיף לז\"א. ושכינת עזו בגבהי \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "מרומים - מקיף לנוקבא. הוא אלהינו - מקיף לשניהן. והכל מפורש בכתוב. כי י\"י הוא \nהאלהים ר\"ת יה\"ה, שהוא סוד מקיף. בשמים ממעל - פנימי ומקיף לז\"א. מתחת - פנימי \nומקיף לנוקבא. אין עוד - מקיף לשניהם, ע\"כ מהחברים: \nממעל - הוא סוד שם א' של א\"מ כל כללות ז\"א. ושכינת עזו וכו' - הוא י' שמות של א\"מ, \nכל כללות י\"ס נוקבא דז\"א. הוא אלהינו אמת מלכנו וכו' - הוא שם א' של א\"מ, כל כללות \nדזו\"נ. וידעת כי ה' הוא אלהים - הוא כל כללות מלמעלה למטה א\"פ, וזה ממעל. וכנגד א\"מ \nשהיא ממטה למעלה, אמר ועל הארץ מתחת, ולא אמר בתחת ולא במעל, רק מתחת ממעל. כי \nמתחיל הא' מלמעלה למטה, והא' ממטה למעלה. ואומר על כן נקוה לך וכו': \nעלינו, כבר בארנו מן ואנחנו כורעים עד סוף, כי הוא באצילות עם המקיפים שבו. אמנם \nתחלה צריך לכוין, בד' עולמות הקודמים אליו, וז\"ש עלינו לשבח לאדון הכל, היא בריאה, \nהנקראת אדון כל הארץ. ויוצר בראשית - יצירה, שלא עשנו - עשיה, ולפי ששם סוד \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "הקליפות, לכן מזכיר אותן בסוד עשייה, וזהו שהם משתחוים להבל ולריק. ואנחנו כורעים \nוכו', לפני ממ\"ה הקב\"ה, שהוא באצילות. והרי בזה נקשרו כל העולמות, אחר קבלת השפע \nאחר הזיווג: \n \n", "en": ""}]}
