{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "68", "title": "פרי עץ חיים — שער קריאת ספר תורה - פרק ו:", "hebrewTitle": "שער קריאת ספר תורה - פרק ו:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/68/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/68/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער קריאת ספר תורה - פרק ו:\nסוד עלינו לשבח. כבר בארתי במ\"א, כי הלא כוונת עלינו, הוא שבח גדול לאין קץ, וראוי \nלאומרו אחר כל תפלה מג' תפלות, ולא כמו אותן שנוהגין שלא לאומרו אלא בשחרית לבד. \nוענין שבח זה הוא, כי אחר שסדרנו לך סדר כל העולמות בפרטותיהן, והעלינו אותן ממטה \nלמעלה עד העמידה, ואח\"כ נתננו להם שפע לכל עולם ועולם, מן העמידה ועד עתה, ועדיין \nכולם עומדין למעלה כנ\"ל. והנה כוונתינו הוא, להוריד עתה כל העולמות במקומם, כדי שכל \nעולם יחלק טרף לבני ביתו המקוים לו, כמ\"ש הכפירים שואגים לטרף. ואנו חוששים שלא \nיתאחזו הקליפות באותו שפע, לכן אנו אומרים שבח זה עלינו לשבח, כי עי\"ז מתבטלים \nהחיצונים, ואין יכולין להאחז בהארת העולמות (ס\"א בטהרה). והטעם הוא, כי כבר \nהודעתיך, כי א\"מ הוא המבטל האחיזת החיצונים, כי אורו גדול ומסמא את עיניהן, ואינן \nיכולין להתאחז בו, והוא מונעם. וכמ\"ש לך, כי החיצונים מונחים בין א\"פ לא\"מ, כמבואר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אצלינו בסוד החשמל. אמנם שבח זה, מתוקן להוריד הא\"מ עצמו, כמ\"ש בעז\"ה, ובזה יתבטלו \nהחיצונים, ולכן אומרים אותו אחר כל תפלה ותפלה. וגם, כי הלא תחלה לוקחין העולמות \nא\"פ, ואח\"כ א\"מ, כי אור הגדול הוא בא באחרונה כנודע, לכן אחר שקבלו א\"פ לוקחין עתה \nכל העולמות א\"מ. הרי בארנו בזה ב' טעמים שיש בזה התיקון, ובשבח הזה אחר כל תפלה. \nא', לפי שהוא עצמו אינו יכול לבא אלא באחרונה. הב', כדי שלא יתאחזו החיצונים כנ\"ל. \nוהנה, תחלה אנו רוצין לתת שבח להש\"י, שיכלל ד' עולמות בקדושה שבהם לייחדם יחד, \nולהוציא ולגרש משם הקליפות ע\"י שבח זה, ואח\"כ יורדין המקיפין ומגרשין אותן. והנה \nבמ\"א בארנו, שאדון הכל - הוא בבריאה, ליוצר וכו' - יצירה, וכו', ואח\"כ שאלתי למורי \nזלה\"ה, ואמר שאינו כך, רק שצריך להתחיל מן האצילות, והוא באופן זה. תחלה, עלינו \nלשבח לאדון הכל - נגד האצילות, שהוא אדון כל העולמות, כי הוא אדון עליון מכולם, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "והוא המציאם, והם כולם ברואיו כנודע, כי כל האצילות נקראת אלהות, והבריאה כסא אליו \nיתברך, ומכ\"ש מה שלמטה מהם, שהם חיות ומשרתים. נמצא, כי האצילות, הוא אדון הכל, \nשהוא הבורא ית'. לתת גדולה ליוצר בראשית - הוא הבריאה. ואמנם קוראו יוצר, לפי \nשהוליד והוציא את היצירה. שלא עשנו - הוא יצירה, ונקרא לשון עשייה, לפי שהוליד \nוהוציא את עשייה למטה ממנו. ולא שמנו כמשפחות האדמה - כנגד עשייה. והנה, לפי שתוקף \nהקליפות הם ביצירה ועשייה, כי הבריאה שהוא כנגד הבינה, אין לקליפות יכולת להתאחז \nשם, ולכן לא הזכיר גנות הקליפות, אלא ביצירה ועשייה. וז\"ש כגויי הארצות וכמשפחות \nהאדמה, שהם הקליפות. וכבר בארנו כוונת גנאי הקליפות, בשבח זה יותר מבשאר שבחי \nהתפלה, והסוד הוא, כי לפי שאנו כוונתינו לגרש הקליפות ולהכניעם, ואין להם שברון \nוהכנעה כמו בזה שאנו מגנין אותם כשאנו משבחים להקב\"ה ומגנין הקליפות, אז הקליפות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נכנעים. אמנם, אחר שבארנו לך והזכרנו לך קדושת ד' עולמות אלו, אחר כך אנו מזכירין \nגנאי הקליפות, שעומדין אחר כל העולמות האלו, בסיום עולם עשייה. וזהו שלא שם חלקנו \nכהם שהם משתחוים להבל ולריק, ועי\"כ הם משתברים ונכנעים, ואז אנו כורעים להש\"י, וע\"י \nכריעה זו יורד א\"מ, ומתבטלים כל החיצונים כמ\"ש בעז\"ה. מע\"ח - אך יש קצת שמות בר\"ת \nשבח זה, ומורי ז\"ל הזהיר מאוד באחד מהם שאזהר תמיד, והוא זה, שתכוין בר\"ת של גדולה \nליוצר בראשית - ר\"ת גל\"ב, ותחלוף הב' בא' מן האלפא ביתות דס' יצירה ביוד, ואז רמוז \nבכאן יג\"ל, שהוא שם ו' של שם מ\"ב, וגם הוא גימטריא מ\"ג. גם תכוין בר\"ת של עלינו \nלשבח לאדון הכל - גי' קל\"ה, והם ע\"ב ס\"ג. לשבח לאדון הכל - ר\"ת לל\"ה, והוא גי' \nאדנ\"י. גם תיבת עלינו, גימטריא קס\"ו, אחוריים של ס\"ג. לתת גדולה ליוצר - ר\"ת, גי' \nס\"ג, ואנחנו כורעים ומשתחווים - בכריעה זו תכוין, להורדת האורות עליונים מקיפים לכל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עולם ועולם, עד סיום הד' עולמות. וכבר בארנו איך רמוזים אורות המקיפים בשבח זה ע\"ש. \nאך דע, כי גם הזהרנו מאוד מורי זלה\"ה, שאכוין בר\"ת של, שהוא נוטה שמים, גי' י\"פ \nאדנ\"י, שהם י\"ס דנוקבא, וכל ספי' נקראת אדנ\"י, וכולן נכללין בו: \nמע\"ח - וכשהיה מסיר ש\"י, מסירו מיושב כמו בהנחה, וגם הג' כריכות של אצבע יסירם \nמעומד כמו בהנחה: \nטוב מאוד להזהר, ומועיל מאוד, אחר עלינו לומר על כן נקוה וכו', פסוק והיה ה' למלך \nוכו'. והנה הוא מתחיל בו', ומסיים באות ד', גימטריא י', ותכוין, לי\"ס דנוקבא, ששם \nהוא ב\"ן, והם י' בנים. ותכוין למ\"ש בפסוק, הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, ותכוין \nלהאיר ולהמשיך אותן עשרה בנים בלאה, וכמ\"ש באותו פסוק, והם סוד ה\"ח וה\"ג, וכולם בכח \nב\"ן. מע\"ח - אחר ג' תפלות, טוב לומר מזמור ה' רועי ומזמור אלהים יחננו: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שער מנחה ומעריב ויתחלק לששה פרקים: \nויקח מן הבא בידו מנחה רצוני לבאר לך מציאת המנחה. כבר ידעת מ\"ש בזוהר תרומה מענין \nעולמות דשריין תחות כורסייא, ר\"ז בסטרא דימינא, וק\"ג בסטרא דשמאלא. והענין, כי ידוע \nענין ש\"י עולמות. הנה אותם ק\"ג עולמות שהם בצד שמאל, גי' מנח\"ה, הם מתעוררין אחר \nחצות היום, כי אז שמאל של יצחק גוברת, לכן נקרא תפילת מנחה: \nגם דע, כי סוד הדינים כולם ה\"ס מנצפ\"ך ואותיות מ\"נ דמנחה, הם מ\"נ דמנצפ\"ך. גם נודע \nכי אלו הג' חוזרים להתאסף בחוטמא ששם מקור הדינים והתבסמותם כמבואר בפסוק ואסף איש \nטהור כו', ואח\"כ נמשכין בפומא שהוא סוד אות ה', נגד ה' מוצאות הפה, זה אות ה' \nדמנחה. הרי כי מנחה מורה על הדינין של ה\"ג, שהם ק\"ג מנין מנחה: \nוהנה הודעתיך כי מנחה הוא סוד הזיוג אב\"א כשיעור קומתה ממש, וזה הענין לא היה אלא \nבמשכן שילה. זשרז\"ל אל המנוחה זו שילה, ואל הנחלה זו בית עולמים. כי גם בשילה היה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הזיוג ע\"ד הנ\"ל, וזהו מנוחה, אותיות מנחה ו'. פירוש סוד מנחה של ו', שהיא גבורה \nדז\"א, וז\"ס וירא מנוחה כי טוב, כי הוא נמשך מן האור עולמות של חסד הנקרא טוב, ובין \nכולם הם ש\"י עולמות. אמנם סוד מנחה זו שייעד לעתיד לבא יתבאר בע\"ה באותיות נחמה: \nונחזור לענין, הלא ביארנו כי מנחה הם ק\"ג עולמות של גבורה וז\"ס ויקח מן הבא בידו \nמנחה, בידו שהוא הגבורה, ידו א' שהוא בסוד המנחה, ולפי שעשו נמשך מן הגבורה לכן נתן \nלו חלקו משם. אמנם עשו הרשע רמז, כי אם ירצה יוכל לינק מכל ש\"י עולמות, על ידי \nקטרוגו בעוה\"ר, וז\"ש י\"ש לי רב, ודי בזה: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער מנחה ומעריב - פרק א:\nענין תפלת מנחה כבר בארנו במקום אחר. אמנם קיצור הדברים הוא במש\"ל, כי הלא הזווג \nשהוא תפלת המנחה, הוא מן ישראל שהוא ז\"א עצמו עם לאה, אך אינה ארוכה כמותו רק מהחזה \nולמעלה. וכבר בארנו, כי יש שם בחזה מקום היסוד הראשון דז\"א, ובאותה הבחינה מזדווג \nעמה ואין להאריך כאן. אמנם רחל היא אב\"א עמו ואינו מזדווג עמו, אך כיון שלאה נסתלקה \nמן האחור, נשאר מקום פנוי לרחל, שהיא עולה ונגדלת בכל שיעור ז\"א באחוריו בשוה. וכבר \nבארנו לעיל ובמקומות אחרים, כי לפי שנשאר עדיין רושם המוחין של ק\"ש של השחר, לכן \nא\"צ לומר עתה קריאת שמע במנחה, אך עכ\"ז יש בו זיווג גמור, לכן יש בו נפילת אפים רק \nשנמשך מק\"ש של שחרית. גם בארנו איך יש בה דינין, לפי שלאה היא בחינת דינין, וגם לפי \nשרחל עומדת באחור, וגם לפי שאין המוחין חדשים, אך עכ\"ז אינו כ\"כ דינין כמו בלילה, \nואין להאריך בזה. אמנם מה שנתבאר בכאן הוא מש\"ל, כי הלא בעמידה של תפלת מנחה, יש לי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בזה ספק אם נכנסין בו מוחין, אם לא, כי פשוט הוא אצלי כי נכנסין בו הו\"ק של גדלות \nאמא, אך מה שאני מסופק, אם נכנסין בו הג\"ר דגדלות אמא לבד, או נכנסין בו ג\"כ הו\"ק \nדאבא לבד, כמו שהוא בערבית. ענין תפלת מנחה כבר בארנו בכמה מקומות, ועניינה ביארתי \nהיטיב בפסוק ויקח מן הבא בידו מנחה בספר לקוטי תורה פ' וישלח, וע\"ש למה נקרא מנחה: \nמורי ז\"ל נהג שלא לגלח אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה, ואפילו בע\"ש היה נזהר מאוד. גם \nהיה נזהר דבר גוזמא להשלים שכר שכיר קודם תפלת מנחה, ולפעמים היה מתעכב עד אחר \nשקיעת החמה כאשר לא היה לו לפרוע השכר שכיר, והיה משלח לכאן ולכאן לבקש מעות עד \nשישלם שכר שכיר, ואח\"כ היה מתפלל מנחה, והיה אומר, איך אתפלל להש\"י ובא לידי מצוה \nכזאת ולא קימתיה, ואיך אשא פני להתפלל: \nבמנחה, צריך שבשעת התפלה, תשים שני ידך זעג\"ז על החזה, ימין על שמאל, לרמז כי \nהחסדים שבז\"א המתגלים שם בחזה, ימתיקו הגבורות שהם יד שמאלית, וכן בערבית. ודע כי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כל זמן שיש הזיווג הנוגע ממנו תועלת אל רחל, צריך לרמז אותה אז, כי ז\"ס הנזכר בסבא \nדמשפטים עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, כי בלאה כתיב ועיני לאה רכות, אבל ברחל לא \nנזכר אלא יפת מראה, לכך בק\"ש של שחרית כבר רמוז אותה בפ' ראשון, כנזכר שם, שצריך \nלסגור עיניו בידו הימנית בסוד עולימתא וכו'. והנה עתה בתפלת מנחה שאין בו ק\"ש, כל \nעמידה יהיה בעינים סגורות, מאותו הסוד עצמו בעולימתא וכו': \nענין הצדקה אמר לי מורי זלה\"ה שאינו כ\"כ ענין הצדקה כמו בשחרית, כי עקרו בשחרית, אך \nעכ\"ז היה נותן לצדקה שלשה פרוטות ג\"כ במנחה, אבל בערבית אין זמן צדקה כלל, כי \nהחצונים גברו מאוד. והיה נזהר שלא לאומרו אלא בטלית, ולא היה מסיר טלית ותפילין עד \nעלינו, וטוב מאוד להזהר: \nאמנם ענין התפילין, מתחלה היה נוהג להניח דרש\"י ודר\"ת ביחד בשחרית, ובמנחה היה מניח \nתפילין דר\"ת לבד, ואחר שהיה לו תפילין של שמושא רבא גדולים, אז היה מניחם בכל מנחה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ומנחה, ולא היה מניח של ר\"ת במנחה, והיה אומר כי אלו התפילין הם עולין במקום ב' \nהסברות יחד כרש\"י וכר\"ת, כי מוחין דאו\"א שניהן מתערבין יחד, ונעשין תפילין א', לכן \nהם אצבעיים על אצבעיים: \nצמח - הרב ר' חיים זללה\"ה, היה מניח תפילין דר\"ת במנחה, והיה שומע מאיזה אדם הברכה \nעל תפילין דרש\"י, ואז היה מניח בלא ברכה): \nגם היה נזהר מאוד שלא לאומרה אלא עם שקיעת החמה. גם היה נוהג אפילו אם היה בע\"ש לא \nהיה מניח לאומרה התפלה בקול רם אלא בלחש, ואח\"כ החזרה בקול רם: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שער מנחה ומעריב - פרק ב:\nענין הצדקה. יכוין כי אות ק' רומז בקין, קינא דמסאבותא התפשטות הנחש, והוא רגל \nהקוף. ובנתינת הצדקה, יכוין שהק' נעשה ה', ושיחזור התפשטות רגל הק' ולעלות למעלה \nונעשית ה', ואז אין שם אחיזת הקליפות: \nהר\"ר אפרים משם מורי זלה\"ה, סוד הצדקה, תתן הפרוטה ויכוין כי סוד פרוטה, פרט ו\"ה, \nכי שורש הדינין הם רפ\"ח נצוצין, והכולל פר\"ט. והדינין במלכות ה' תתאה, וכשמתחברין \nו' עם ה' נמתקין הדינין, וזהו ע\"י הצדקה. אע\"פ שאמרנו כי עיקר הצדקה בתפלת שחרית, \nוגם במנחה אמרנו כי עכ\"ז היה מורי ז\"ל נותן ג' פרוטות, אבל עכשיו בערבית להיות שאז \nזמן שהדין גובר, לכן אין זמן צדקה. טוב מאוד ליזהר, ומועיל מאוד לאמר עלינו ועל כן \nנקוה לך, ואח\"כ יאמר פ', והיה ה' למלך כו', והנה מתחיל בו' וסיים בד', גי' י' \nותעיין מ\"ש על פ' הלא אנכי טוב לך: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער מנחה ומעריב - פרק ג:\nערבית. והוא רחום שבתפלת ערבית יש י\"ג תיבין, נגד י\"ג מכילין דא\"א, לאכפייא כולה \nדינין, למתק בהם ד' פרצופים דקליפה המתחילין להתעורר בערבית, והם - משחית עון אף \nוחמה. עון - חכמת דנוגה. משחית - בינה דנוגה. אף - ת\"ת דנוגה, חמה - נוקבא דנוגה. \nוגם לכוין שהקב\"ה מרחם על הרשעים בגיהנם, כנזכר בזוהר. שאז טפין אש יורדין בגיהנם, \nוהם פ\"ר ושכ\"ה מיני דינין, וצריך למתקן, וטוב לכוין כי ר\"ת של ג' תיבין הראשונים, \nהם ר\"יו גי' גבורה, וגם רחום יכפר עוון, ראשי תיבות פ\"ר בגי': \nמע\"ח, כבר בארנו שבתפלת מנחה ושחרית, צריך לסתום עיניו בתפלת עמידה עד סוף התפלה, \nלומר בעינים סגורות, בסוד עולימתא שפירתא וכו'. אבל עכשיו בערבית כשמתחיל לומר \nערבית, חייב לסתום עיניו תיכף, לומר כל התפלה בעינים סגורות, והוא בסוד עולמתא \nשפירתא וכו', דהיינו משעה שמתחיל ברכות ק\"ש הראשונים, שהוא אשר בדברו מעריב ערבים, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עד סיום כל עמידה, תסגור עיניך וסתום אותם, וגם תאסור ב' ידך זעג\"ז יד ימנית על \nשמאלית עד סיום עמידה: \nוסוד הטעם סתימת העינים נתבאר בסבא פ' משפטים, עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, כי \nהנה רחל נאמר בה, ורחל היתה יפ\"ת ויפ\"מ, וזהו עולמתא שפירתא, כי לית לה עיינין כמו \nבלאה שנאמר בה ועיני לאה רכות. וטעם הדבר כי לאה עומדת באחורי רישא דז\"א, ונמשך שפע \nמעינים דיליה ללאה ונעשו בה עינים, אבל רחל היא מחזה ולמטה באחורים דז\"א, ושם בפנים \nתוך ז\"א מסתיים יסוד אמא, וחסדים מתגלין בגלוי רב, ומאירין לרחל שהוא בחינת היופי, \nאמנם אין שם בחינת עינים בז\"א כדי שימשיכו ויעשו עינים ברחל, וע\"כ כינה היופי מראה \nלרחל, ועיינין ללאה, ולא יופי ללאה, כי שם האורות מגולים. וכינה העיינין ללאה ולא \nלרחל. והנה בלילה הוא חשך, ונחשכין עיני רחל, משא\"כ ביום, וכמ\"ש בתפלת השחר. וע\"כ \nצריך שיסגור העינים, לרמוז על החשך כנ\"ל: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ובזה תבין מה ענין בחינת חשך ומהיכן נחשך, וגם למה חשך בלילה ולא ביום, וטעם חיבוק \nהידים זעג\"ז כמ\"ש בתפלת השחר בעמידה, כי החסדים המתפשטים בגופא דז\"א ולמטה, צריך \nלחבק ימין על שמאל ושמאל בימינא, לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא כנודע, וע\"יז \nתמתיק צד שמאל בהימין. והנה בערבית רשימו שלהם המתפשטין נשארו שם מן היום, לכן מחבק \nהימין בשמאל והשמאל בימין לטעם הנ\"ל: \nמה שנהגו לומר מזמורים קודם ערבית, לא היה אומרם הרב ז\"ל רק פסוקי י\"י צבאות. גם \nא\"ב שאומרים במוצאי שבת קודם ערבית לא אמר: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שער מנחה ומעריב - פרק ד:\nתפלת ערבית ג\"כ כבר בארנו, אך קצור הדברים, כי עתה אין בנו כח להעלות כל הד' עולמות \nרק היכלי דבריאה לבד, כנזכר במ\"א באר היטב: \nאך דע, כי כבר ידעת, כי בעולם הבריאה יש ג\"כ ה' פרצופים ויש שם זו\"נ. אמנם הז\"א יש \nבו ז' היכלי דכורין הכוללים י\"ס, ואלו הם היכלות דיוצר דשחרית, אך ההיכלות של תפלת \nערבית, הם ז' היכלות דנוקבא דבריאה. וזו שבשחרית אנו אומרים אמת ויציב, כי הוא היכל \nהרצון דז\"א, אך בלילה אמת ואמונה כי הם היכל רצון דנוקבא. ולכן אנו מזכירין ביום \nמדת יום ואומרים יוצר אור, אך בלילה אנו אומרים מעריב ערבים, כי הם היכלי דנוקבא \nהנקרא לילה. אמנם ברכת השכיבנו, הוא היכל ז' דנוקבא והוא הנקרא מטתו שלשלמה, ושם \nזווג של תפלת ערבית, כי שם יורד הז\"א דאצילות עד נוקבא ושם מזדווגים: \nהנה כבר בארנו בתפלת שחרית, כי אדני שפתי תפתח, הוא היכל דדכורא בבריאה, ואמרנו כי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הוא מתדבק עם האצילות ונתהוו יחד, וזשארז\"ל כתפלה אריכתא דמיא, וע\"ש. ושם בארנו, כי \nלכן אנו אומרים אותו מעומד, אמנם השכיבנו הוא היכל ק\"ק דנוקבא, לכן אין עמידה \nבנוקבא אלא בישיבה, ונלע\"ד כי לכך אנו אומרים אדני שפתי וכו', הוא כדי לחבר עמו \nהיכל ז' דדכורא, כדי שתוכל האצילות לירד שם ולהתקשר שם. ונלע\"ד כי לכך אנו אומרים \nאח\"כ קדיש בין השכיבנו לאדני שפתי, כי זה דכורא וזה נוקבא, לכן ג\"כ זה מיושב וזה \nמעומד. והנה כוונת ק\"ש של עתה, הוא ממש ע\"ד ק\"ש של שחרית. וכבר בארנו הג' חלוקים \nשיש ביניהן לבד. אמנם הוא סוד רמ\"ח איברי ז\"א דאצילות, שיורדין ומצטיירין בהיכל \nאהבה דנוקבא דוגמא דשחרית, רק שאותן הם בהיכל אהבה דדכורא דבריאה. והנה בברכת אבות \nשל עמידה דערבית תכוין, כי הלא בק\"ש של ערבית נכנסו הו\"ק דגדלות אמא, ועתה בעמידה \nנכנסו הו\"ק דגדלות אבא, אך הג\"ר של או\"א אינם נכנסין כלל בערבית, ואע\"פ שאנו בארנו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שאין מוחין דאבא נכנסין כלל, רק עד שנגמרים לכנוס כל ג\"ר דאמא, כמ\"ש בברכת אבות \nדשחרית, עכ\"ז שם הוא, לפי שעדיין צריכין לכנוס הג\"ר של אמא, אבל כאן שאינן נכנסין \nג\"ר דאמא כלל, לכן נכנסין הו\"ק דאבא בברכת אבות, ולכן יש כוונה אחרת בברכת אבות של \nערבית: \nמהחברים - צריך לכוין בכלל תפלת ערבית, בפרט בברכו. במוצאי שבת - אלהים דיודין. ליל \nב' - אלהים דאלפין. ליל ג' - אלהים דההין. ליל ד' - אלהים דההין. ליל ה' - אלהים \nדאלפין. ליל ו' - אלהים דיודין: \nניקוד הברכות - פתיחה וחתימה של ערבית, נקוד צבאות. חתימה, אוהב עמו ישראל - צבאות \nואדני משולב עמו. חתימת הגאולה - בשבא. והשכיבנו - בשורק. ויאמר ערבית הרומז לסוד \nהמטה, ובבוקר שלחן, בסוד הקרבנות הנשחטים בצפון ושלחן בצפון: \nויש להקשות, כי ארז\"ל תפלת ערבית רשות, והוא נגד מדת יעקב, כי אברהם תיקן שחרית, \nשנאמר וישכם וכו'. יצחק תיקן מנחה, שנא' ויצא יצחק לשוח וכו'. ערבית תקן יעקב, \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שנאמר ויפגע במקום וכו'. נמצא שערבית רשות, והיא ליעקב. ולמה מאחר שהוא בחיר \nשבאבות, למה לא תקנוה חובה כמו שאר התפלות. אלא הכוונה, מאחר שמטה נתונה בין צפון \nלדרום, ותתחבר במזרח בסוד תפלת יום, שוב א\"צ לקבעה חובה, שכבר היא בחיק דודה וכבר \nנזדווגה. אבל עתה קבעוה חובה, ואין להניח רשות בפ\"ע, כי הוא קיצוץ בנטיעות ח\"ו. \nוז\"ס מחלוקת ב\"ש וב\"ה. ב\"ש אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו וכו', לפי שהיא שולטת \nבלילה, וצריך להורות הקריאה אליה לרמוז לנוקבא, שכל דבר הנוקבא הם מיושב. ובבוקר \nשהוא זמן שליטת זכר, צריך לעמוד, וזהו ובבוקר יעמדו. וב\"ה אומרים כל אדם קורא \nכדרכו, כ\"א היה זה לבדו וזה לבדו, היה כסברת ב\"ש, אבל מאחר ששניהן ביסוד, אין \nלהראות פירוד, אלא יקרא כמו שיזדמן לו, בין עומד וכו', לרמוז שהם בייחוד א', ואין \nלהראות קיצוץ ח\"ו לא במעשה ולא במחשבה. והלכה כב\"ה, ואין קיצוץ בשום צד ואופן ח\"ו: \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "מע\"ח - יאמר שיר המעלות הנה ברכו את יי' יברכך וכו'. יכוין כשהצדיק אומר ברוך, מעלה \nהניצוצין שנפלו בעמקי הקליפות, מ\"ן לרחל, וגורמין ששופע עליה צדיק עליון, וא\"כ היה \nלרחל ב' צדיקים - יוסף הצדיק עליון ובנימין הצדיק תחתון, וז\"ש הנה ברכו את ה' כל \nעבדי ה', ואז בהיות הנשמה של הצדיק שעלה מ\"ן ביסוד שלה, היא מתברכת במ\"ד הנשפעים אל \nרחל על ידו. וזה יברכך ה' מציון שהוא יסוד עליון. מע\"ח - יאמר יצוה ה' חסדו. הכוונה \nכי יש ב' מיני חסד, א' עליון אחר הבינה ומתפשט והולך בכל הספירות, והב' נשאר \nבמקומו. אמנם תיכף אחר הגרון של א\"א, קודם שיראה התפשטות חלוקי הזרועות שמקום זה \nהוא ראש כתפין, שהוא מקום חסד עליון הנקרא יומא דכולהו יומין. וכבר ידעת כי חסד \nלעולם מצד זכר, ואז אור היורד מגרון נמשך ונתלבש בחסד זה, ואז יוצא הבינה מכח \nהגרון, כי גרון הוא בינה דא\"א, וחכמה יוצא מצד החסד ההוא. והנה זה החסד שבחכמה \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "מתפשט אחר כך בכל הנשמה, ומחכמה נכנס בבינה ומתפשט בכל הבינה, ואחר כך נכנס תוך ז\"א \nומתפשט בכל גופו, וממנו נתפשט בכל מלכות בשעת הזווג, ועל זה החסד נאמר יומם יצוה ה' \nחסדו הוא דכולהו יומא, דאזיל עם כולהו יומין: \n \n", "en": ""}]}
