{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "73", "title": "פרי עץ חיים — שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק יא:", "hebrewTitle": "שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק יא:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/73/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/73/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק יא:\nכשרוצה אדם לישן, נתבאר אצלינו. והנה באומרו ק\"ש, יכוין כי מן ואהבת עד ובשעריך, \nמ\"ב תיבין, וסימנך ודברת ב\"ם. ויכוין אל שם אבגית\"ץ ויכוין לעשות ראשו מרכבה לשם \nזה. אח\"כ בוהיה אם שמוע עד ושמתם יש ע\"ב תיבין. וסימנך ונתתי עשב - ע\"ב ש'. ויכוין \nלשמות ע\"ב, ויכוין לעשות זרועותיו מרכבה לשם זה. אח\"כ מן ושמתם עד הארץ, יש נ' \nתיבין כמנין אדמ\"ה, הנזכר בפסוק למען ירבו, והם נ' שערי בינה. ויכוין שבטנו ומעיו \nשלו, הם מרכבה לשם זה. ובפרשה ציצית ע\"ב תיבין, ויכוין כי שוקיו ואות ברית קודש, \nמרכבה לשם ע\"ב זה: \nוהנה נודע, כי האדם לפעמים חטא בהשחתת שז\"ל או שראה קרי לאונסו, ומכל בחינות אלו \nנבראים מזיקין ורוחין. והנה הק\"ש, הוא חרב ההורגת אותן מיני מזיקין, על זה נאמר \nוחרב פיפיות בידם, וארז\"ל שהורג אדם שע\"י ק\"ש בלילה, שיעור רב מהם, כנזכר בזוהר פ' \nבלק ע\"פ לא ישכב עד יאכל טרף. והנה יכוין האדם, כי יש בק\"ש רמ\"ה תיבין, לכן אחר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שמשלים ק\"ש, יכוין בג' תיבין, שהם - ה' אלהיכם אמת, ויחזור לאומרו פעם ב', ויושלמו \nרמ\"ח תיבין: \nוכשיאמר ק\"ש, שמע ישראל, יכוין שהם ו' תיבין, ועם הרמ\"ח שיש מן ואהבת עד סוף ק\"ש, \nהרי רומ\"ח. ויכוין כי הרמ\"ח, הם רי\"ו ול\"ב נתיבות חכמה הם רמ\"ח. עם ו' אלהים דקטנות \nג' מוחין דאבא וג' מוחין דאמא, ויש להם ג' מלואים וסימנם יה\"א, כנודע בסוד הקדיש \nיהא ש\"ר, ויה\"א גי' י\"ו. והנה הם ו' אלהים, שהם ב\"פ יהא, הם גי' ל\"ב נתיבות מוחין \nדקטנות, ועם רי\"ו הרי רמ\"ח, כי הרי\"ו הם ג\"פ ע\"ב, של ע\"ב ס\"ג מ\"ה, ועם כללות ו' \nאלהים כנ\"ל, הרי רומח, להרוג בהם המזיקין: \nאח\"כ יאמר שאר הסדר הנ\"ל, כמבואר אצלינו ע\"ש. ואח\"כ כשיגיע לבידך אפקיד רוחי, יכוין \nלהעלות נשמתו אל המלכות בסוד מ\"נ, כדי שתמלא המלכות ממ\"ד מלמעלה, ונקרא באר. ויכוין \nר\"ת באר, גי' הוי\"ה אלהים הויה אדני. פדית אותי ה', ר\"ת פא\"י, יאהדונה\"י. ויכוין \nבמלות אלו, כי הש\"י פודה אותו. ר\"ל, אות ברית קודש שנמסר לחצונים בהשחתת זרעו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לבטלה, הש\"י פודה ולוקח אותו מן החיצונים בכח שם זה הנזכר כאן, באומרו פדית אותי \nה'. ותכוין כי יש בו ג\"פ רי\"ו, בציור זה - כי תחלה תצרף ב' אותיות י\"ה, מן הויה \nהנ\"ל, וצורתן רי\"ו, כי ציור ה', ר\"ו. ואח\"כ תצרף ה' ראשונה עם ו', הם רי\"ו, כי ציור \nה', ר\"י. אח\"כ תצרף ו' עם ה' אחרונה, הם רי\"ו, כי ציור ה', ר\"י ג\"כ. הרי הם ג\"פ \nרי\"ו. ותכוין, כי סוד כל אחד רי\"ו הנ\"ל, הוא שם אל, כי אל פשוט ומלוי, גי' רי\"ו, \nוהנה ג\"פ רי\"ו הנ\"ל, הם ג\"פ אל פשוט ומלא. ותכוין, כי ג\"פ אל, גי' מגן. ונעשה \nבבחינת רי\"ו בפשוט ובמלוי הנ\"ל, גי' יראה, כי יראה גי' רי\"ו. וג\"כ בק\"ש כווננו \nהרומח כנ\"ל, וכ\"ז רמוז בפסוק מגן אם יראה ורומח. כי בכח אלו נהרגין המזיקין, \nוכמבואר אצלינו בפסוק לחם שערים, אז ירדו לשערים, שמדבר על המזיקין אלו, ע\"ש. ולכן \nאחר בידך אפקיד רוחי, תאמר אתה תקום תרחם ציון, ובמלת תרחם, תכוין שהוא ג\"פ רי\"ו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הנ\"ל. וגם תכוין במלת תרחם, לב' מצפ\"ץ, שעולה תרחם ע\"ה ועם ב' שמות הויה אהיה. \nותכוין להעלות הנר\"ן, שיהיו ראוין לבא אל הקדושה, שנמסרו אל הקליפה עם הקרי ועם \nהשחתת זרע, ויכוין להעלותן עם נפשו אל הקדושה: \nמע\"ח - להרח\"ו. בידך אפקיד רוחי, ר\"ת באר, יאהדונה\"י יאהלוההים, שהם גי' באר, \nוהכוונה, להעלות נפשו מבאר שחת, לבאר מים נובעים, עם יחוד זה. פדית אותי ה', ר\"ת \nפא\"י, יאהדונה\"י. אל, ייא\"י דס\"ג. אמת, אהי\"ה פעמים אהי\"ה, לכן יחשוב שם אהיה: \nמע\"ח - בחצות לילה הראשון, תישן על צד השמאלית, כנז' ברמב\"ם, וטוב מאוד להכניע \nהחצונים. ואחר חצות, ישכב על צדו הימנית, לעורר הרחמים והחסדים: \nבלילה אחת אמר לי, שאכוין כוונת בידך אפקיד רוחי באופן אחר. וא\"ל, כי תמיד ראוי \nלכוין בפקדון זה, ביסוד רחל, אך אותו הלילה א\"ל לכוין, להפקיד הרוח ביסוד לאה. \nוא\"ל, שאז הוצרך זה לפי שעה, אך יותר טוב הוא לכוין תמיד ברחל. והנה, לפי שהיא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בלאה, צריך לכוין באופן אחר, והוא, כי ב' ידות אלו הנזכר כאן, שהוא בידך אפקיד \nרוחי, יד א', ויד הב' הוא בס\"ת בידך אפקיד רוחי, תכוין, כי ראשונה הוא אהיה, כי \nאהיה עלמא עלאה לאה, ותכוין כי האותיות ראשונות של אהיה אדט\"ד, ואותיות אחרות \nבוכ\"ו, כמנין ידך. הנה הכל ביחד, גי' ב\"ן. וז\"ס שם ב\"ן, מ\"ן של לאה, ולכן תכוין \nבר\"ת בידך אפקיד רוחי שהוא באר, תכוין לשם ב\"ן הנ\"ל, ולשם אהיה דההי\"ן קנ\"א, הרי \nבאר העליון דלאה, כי באר דרחל, הוא הויה אלהים הויה אדני. גם יש באר באמא, ואין כאן \nמקומו. גם א\"ל כוונה גדולה, שאכוין ב\"פ שם, שהם - שם דשמע ישראל, ואות ראשון ואות \nאחרון דק\"ש, שהוא ש' מן שמע ום' של אני ה' אלהיכם, הרי שם ב'. גם ע\"ד דס\"ת שמע ע' \nגדולה, וס\"ת אחד ד' גדולה. גם ע\"ד שבמלת ועד, ואינני זוכר משא\"ל: \n(תיקון שיניחו נפשו לעלות, יכוין אלו\"ה כנ\"ל יכוין כ\"ו, ושאר אותיות עולה ל\"ח, הרי \nעם כ\"ו הנ\"ל גי' ס\"ג, והשאר כנ\"ל, וזהו חותם הנשמה שאמר בסבא. גם יכוין אלוה מלא, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אלף למד ו\"ו הא, גי' באר, שעולה למ\"נ ביסוד דרחל): \nאחר כך תכוין לשם אלוה, כי הוא השם המלביש את הנשמה להעלימה מן החצונים, והוא סוד \nכסותה הרמוז בפסוק שארה כסותה ועונתה, כמ\"ש הסבא פ' משפטים דצ\"ו. ותכוין, כי שם \nאלוה גי' מ\"ב. ותכוין, כי הוא שם מ\"ב אותיות, שיש בהויה פשוט ומלוי ומלוי דמלוי, הם \nגי' ג\"פ י\"ד, שהם מ\"ב. והנה שם זה, הוא סוד קרקפתא דמוחא דז\"א. גם תכוין כי א' של \nשם זה בציור יוד, גי' כ', ועם ג' אותיות לו\"ה שהם גי' מ\"א, יהיה הכל גי' ס\"א, ועם \nהכולל ס\"ב, והוא סוד שם הויה כזה - יוד הה ויו הה, ושם זה הוא ו\"ק דז\"א. גם תכוין, \nכי ל' של שם זה צורתו כ\"ו. ותכוין, שהוא גי' הויה אחד של ס\"ג. והנה כ\"ו עם שאר \nאותיות של אלו\"ה, גי' ל\"ח, ושם זה מוריד התפשטות מלמעלה במוח הגולגלת, וההתפשטות \nבו\"ק. גם תכוין באות ו' של אלוה, שיש בראש אות ו' זו צורת י', ועם התפשטות הו' הם \nי\"ו, עם ג' אותיות אלה הם ג' נ\"ב, שהוא ב\"ן דמלוי ההין כנודע, ושם זה הוא נגד \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "המלכות. גם תכוין, כי אות ה' של שם זה ציורו ד\"ו, גי' י', ועם שאר אותיות אל\"ו מן \nאלוה, הם גי' מ\"ז, והוא גי' אהיה הויה שבכתר, שהם גי' כנ\"ל, ומוריד התפשטות זו משם \nולמטה. והנה כללות שם זה של אלוה, פירושו הוא א\"ל ו\"ה, כי שם א\"ל, הוא חיות של ו\"ה \nהוא זו\"ן כנודע, ואל, הוא חיות שלהם, שהוא נמשך להם מן אמא, כי שם אל זה יוצא מן \nאהיה דיודין, שיש בו ג' יודין ואלף, שהוא גי' אל. ואל זה יורד לאותיות ו\"ה לזו\"ן, \nוזהו סוד כסותה הנזכר בסבא דמשפטים, וציורה כזה - יודלוה אלווה אליוה אלודו: \nמהחברים - דבר מסוגל לשמירת אות ברית קודש, שכנגדו מדת חי העולמים, שלא יראה קרי, \nיאמר פסוק ויאמר י\"י אל השטן, ח\"י פעמים ח\"י תיבות, ויאמר פסוק גד גדוד יגודנו והוא \nיגד עקב, שיש בו ו' תיבות, ג\"פ ביושר וג\"פ בהיפך גי' ח\"י. ויאמר שיר למעלות, ויכוין \nבר\"ת, הבאים אחר אזכרות שבאותו מזמור, עם נקודת אותיות של ראשי תיבות עצמן, עשצי\"י, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "והוא שם קדוש גי' לילית, שיש בכחו להגן לאדם שלא תשלוט בו. וגי' פ\"ת, שהוא טפת זרע \nנמשלים לפרורי פת, כדאיתא בר\"מ פ' פנחס דרנ\"ט. לשון אחר, גד גדוד, הם כ\"ב אותיות, \nכי יגודנו מלא בו\"יו. ויכוין בצירוף אותיות, אות ראשונה של פסוק, וכן כולם כזה - \nג\"ב ד\"ק כו', והם י\"א שמות קדושים לאכפייא י\"א קליפות. ונקודם כניקוד הפ' בתורה, \nוהשבא ישלים לחסר. ויסתום פי האמה בעקב ימין ע\"י סדין מפסיק, בעת קריאת הפסוקים \nהאלו: \nלמהרח\"ו ז\"ל. דע, שכל אדם יש לו ב' מלאכים המלוין לו, אחד מימינו ואחד משמאלו. אם \nהוא צדיק, אותו של ימין מכריז, תנו כבוד לצלם קב\"ה. ואם הוא רשע, אותו של שמאל \nמכריז, שהוא מורד ברבו. ובכל לילה עולים עם הנשמה. וזהו סוד, והנה מלאכי אלהים \nעולים ויורדים, ר\"ל, עם יעקב עולים עם הנשמה, אחר ששכב במקום. ואח\"כ יורדין עמו: \nודע, כשהנשמה יוצאות בלילה, פוגעת תחלה בשלשה עולמות שדין, והם שאמרו רז\"ל, שעירים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "דבית הכסא. והכוונה, כי כמו שהיציאה, תכלית המאכל אחר כל הבירורים, כן אלו סוף \nהקליפות, לכן נק' ע\"ז, צואה. וזהו שאמרו ז\"ל, שא\"ה נידון בצואה רותחת, שהם הקליפות, \nהנקראת שעירים דב\"כ. וכשנשמת רשע יוצאת בלילה, נוטלין אותו ומטלטלין אותו לכאן \nלכאן, וזהו כף הקלע. ואם יש לו זכות, ניצול מאלו, ולוקחין אותו כת ב', ושואלין אותו \nאיזה מקום שירצה לעלות, ורואה תחלה אם ראויה, ואז נדונים כפי מה שהוא. ואם תנצל \nמאלו, לוקחין אותו כת ג', ואומרים לה, הלא כל עלייתך לידע ולהבין, אנו נודיע מה \nשתרצה, ומודיעים לו קצת דברים, כמו שתראה האנשים החולמים דבר, רואין אותו תיכף. ואם \nיש לה זכות ותנצל מאלו הג', לוקחת הארה כפי מדרגתה: \nעוד מי שלומדין לו רזי עלאין, ובחזירתו לוקחין אותו ממנה, עם שיש לו זכות ללמוד לא \nיש לו זכות לישאר בידו. לכן תמצא שיש שלומדים סודות התורה עליונים, וכשיעור משנתו \nשוכחים הכל, לפי הזכות שיש לאדם, וכפי מה שיכוין בתפלות בשחרית, יהיה לו סיוע ועזר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "כל היום. וכפי מה שיכוין בערבית, יהיה עלייתו בלילה למעלה. לכן היא רשות ואינה \nחובה, כי לא כל האדם זוכה, וצריך הכנה גדולה שתעלה נשמתו למעלה בלילה, שהרי מלאך \nהבא בשליחות לעולם הזה, כשחוזר צריך לטבול בנהר דינור שס\"ה טבילות כמנין ימות החמה, \nוז\"ס עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ר\"ל עובר באש לוהט של נהר דנור, המלהטת \nאותן כדי שיעלו, ואשרי הצדיקים שעם היותן עה\"ז, ישבחם להקב\"ה. ועם זכיותיהן, נשמתן \nעולה למעלה העליונה בכל לילה, כל א' כפי מדרגתה, ע\"כ: \nלקוטים. השינה שהוצרכה לצורך הנסירה. ענינו הוא, כי שנשמותינו עולים למעלה בכל לילה \nבהיותינו ישינים, ואז הם נעשים מ\"נ לצורך זווג העליון, ולצורך עצמן, כדי שיוחזרו \nלהתחדש. כי בזמן שהיה בה\"מ קיים, היה הזווג פב\"פ לנשמות חדשות, אבל עתה, תפלתינו הם \nמועילות לפי שעה, להביא נשמות חדשות בסוד אב\"א לבד, ולכן אנו אומרים יחוד ק\"ש בשעת \nהתפלה, לצורך זיווג או\"א, כדי שמאותן הזווגים ינחילו מוחין לזו\"ן, כדי שיזדווגו גם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הם אח\"כ בעת תפלת העמידה כידוע, וזהו בזווג היום, אמנם גם בלילה אנו מיחדים, יחוד \nק\"ש על מטתו. והחסידים ראשונים, די היה להם לומר חד פסוקי דרחמי, אבל אנו צריכין \nלפרט כל אותן פרטים, והלואי יעלה בידינו לעשות זווג עליון אחר חצות לילה, לחדש \nנשמות הישינות. ובתחלה אנו אומרים ק\"ש של צורך זיווג או\"א, והם ינחילו עטרין לזו\"נ, \nשיזדווגו גם הם אחר חצות לחדש הנשמות. נמצא, שזווג זו\"נ דיום, גדול משל לילה, כמ\"ש \nבמ\"א. וזה סוד חדשים לבקרים רבה אמונתיך, כי מלכות הנקראת אמונתיך, נעשית גדולה בכל \nלילה ע\"י התכללות כל הנשמות בתוכה, ואז מתחדשות בתוכה, ובבוקר יוצאת משם מחודשות, \nוזהו חדשים לבקרים: \nוהנה הזיווג של לילה, בין אותו של או\"א ובין אותו של זו\"נ, כיון שהוא גרוע משל יום, \nלכן הוא צורך התחלת תיקון לזווג של היום, כי זה של לילה גורם תיקון כלי יסוד \nהנוקבא, שתוכל אח\"כ בזווג היום להעלות מ\"נ. וסוד כוונה זה הוא, שהרי עליות הנשמה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בלילה הוא ברחם המלכות, שהוא ביסוד שלה, והיא נקראת י\"ד, כי ז\"ס כוונת בידך אפקיד \nרוחי שאנו אמרים בלילה: \nוהענין, כי ה\"ג שהוא ה' אותיות מנצפך, וה' אותיות אלוהים שיש בו, הם למעלה בה' \nמקומות - בחוטמא, בפומא, בדרועין, בידין, ובאצבעין, ובכ\"א ממקומות הללו כלולים כל \nהה' גבורות, רק שאינו ניכר שם אלא גבורה א' לבד, בחוטמא, ובה כלולים ונעלמים כל \nהה\"ג. וכן בפומא וכו'. אמנם, בסוף הה' מקומות שהוא סוד אצבעות, שם נתגלו כל הה\"ג, \nולכן היו נגדם ה' אצבעות, שהם סוד היד כנזכר. ויד זו היא מן הבינה ומשם נמשכה למטה \nעד יסוד המלכות ותקנה ועשאה בחינת כלי. (א): \nהגהה (א) נלע\"ד נתן, שר\"ת של פומא חוטמא דרועין ידין ה' אצבעות, פח\"ד יה\"א. ר\"ל ע\"י \nגבוראין, זה פחד על החצונים כולם בעת שמתגלים, כנזכר בנטילת ידים: \nוהענין, שהרי אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, וגם ארז\"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי \nשעשאה כלי. פי', כי מן הביאה ראשונה נותן הזכר לנקבה ה\"ג, ואלו נשארים בה תמיד בסוד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שם ב\"ן, האי רוחא דשביק בגוה. ובכחה מעלה מ\"נ תמיד בשאר הביאות, ויש שם הכנה לקבל \nהטיפה ולציירה בצורת ולד. ואם לא היה אותן הכלי, היו כל הטיפות הולכות לבטלה ח\"ו, \nלכן אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, כי אותו הטיפה עושה אותה כלי, ואין הולד מצטייר, \nעד שיהיו שם בתחלה בחינת כלי. ואמנם בזמן חסידים הראשונים, היו ממעכין ביד, והיו \nמוציאים בתולים באצבע, כדי שגם ביאה ראשונה לא תהיה לבטלה, כי כיון שהיו ממעכין \nביד, הכלי שלה היה מתוקן, והיתה יכולה להתעבר מביאה ראשונה. וגם זה היתה בנוקבא \nעליונה מלכות, כי ירדה היד עליונה של אימא ביסוד שלה, ושם מיעכה ביד, ונשארו שם \nאותן הה' אצבעות לצורך כלי המלכות. וז\"ש מקדש אדני כוננו ידיך, פי', כי מקדש אדני \nשהוא המלכות, כוננו ידיך העליונים. ואמנם, כשמסתלקין המוחין בכל יום, שהם נה\"י \nדאימא, אם כן מכ\"ש שהם יותר גבוהים מסתלקים. ולכן בלילה, אנו צריכין להמשיך אותן \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הידים, לתקן לה הכלי לצורך זווג היום, ולכן אין זווג זה מועיל לנשמות חדשות, רק \nלחדש נשמות ישנות, כמו שהכלי נתחדש בלילה בק\"ש בב\"ש כ\"מ ל\"ו, כמבואר אצלינו. ואחר \nשאמרנו הק\"ש, ונעשה בה בחינת כלי, אזי אנו אומרים בידך אפקיד רוחי. באותה היד שתקנה \nשם, עתה אפקיד רוחי כדי שתתחדש: \nואח\"כ בזווג היום, כבר מוצא כלי מתוקן, ועושה נשמות חדשות, רק שהוא בסוד אב\"א \nכנזכר. וכן הוא באו\"א, כי בפסוק שמע ישראל, עושין בחינת כלי דאימא עצמה, מן הידים \nהיותר עליונים ממנו, וכן היא מורידה אח\"כ, אחר שנתקנה, היא מורידה הידים שלה לעשות \nכלי למלכות, בבשכמל\"ו. ובקריאת שמע דשחרית בפ' שמע, מזדווג או\"א זווג גמור, וכח \nאותן המוחין נותנת היא ג\"כ למלכות בבשכמל\"ו, להוציא נשמות חדשות כנזכר. וכן אמרו \nבתיקונים, כי שמע נגד בינה, ובשכמל\"ו נגד מלכות. והנה, לפי שבאצבעות היד שמאל נתגלו \nהה' גבורות, כי הה\"ח נתגלו בה' אצבעות יד ימין, לכן הוצרכה לסמוך את המלכות בכל יום \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בתפלה של יד, לקשרה על זרוע שמאל, שהיא כנגד היד דגבורה דא\"א, שהוא שורש כל הדינין, \nוע\"י ימתקו כל הדינין שבה, כי אין מיתוק הדין אלא בשרשו. וידוע כי מלכות נקרא אילת \nהשחר, בסוד אסתר, שהיה רחמה צר כמו אילה, והיתה חביבה על בעלה, כי תמיד היתה בתולה \nומעיינה סתומה, ולכן בכל יום שהמלכות נעשית בחינת אסתר, לכן אנו צריכין לחדש בה \nבחינת הכלי שבה: \nוכמו שבארנו בעלות הנשמה בלילה בעת השינה, כך הוא סוד הדורמיטא דז\"א, כי נשמתו עולה \nלמעלה אל הבינה, להיות שם בסוד מ\"ן, כדי לזווג את או\"א, שישפיעו באותן זיווג מוחין, \nלצורך המלכות היא לאה, כדי לבנותה ולהגדילה כמותה. ואמנם, אם גם שניהם זו\"נ היו \nעולין בסוד מ\"ן, אז היתה צריכה לקבל המוחין על ידו, ובזה לא היתה נגדלת שיעור מדתו, \nכיון שהארתו בא על ידי א\"א, שתהיה שוה לו. ולכן הוא לבדו עולה בסוד מ\"נ, ואח\"כ \nניתנין המוחין לה לעצמה שלא ע\"י. והנה הנשמות אנו רואין שהם עולים בשינתם, הן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הזכרים הן הנקבות. והטעם, כי כיון שצריך מ\"נ אלו של הנשמות, לצורך התחדשות הנשמות \nשל זכרים ושל נקיבות, לכן צריכין לעלות בין זכרים ובין נקבות, כי מ\"נ של זכרים \nמועילים לצורך הנקבות, ומ\"נ של נקיבות לזכרים, כי לעולם אין המ\"נ עולים אלא לצורך \nזולתם. וכן כשצריכין זו\"נ מוחין, אז עולים שניהם בסוד מ\"נ, והז\"א מעלה מ\"נ לצורך \nנוקבא, והנוקבא מעלה מ\"נ לצורך ז\"א, ואז כיון שהשפע בא לשניהן, בהכרח הוא שתהיה \nהנוקבא טפילה לזכר. אך כשהמוחין הם לצורך הנקבה בלבד, אז עולה ז\"א לבדו בסוד מ\"נ \nלצורך נוקבא, ואז היא בעצמה נוטלת מ\"נ לצורך מוחותיה שלא ע\"י, כי אין באין מעורבים \nיחד מוחין שלו ושלה, כדי שיטול הוא הכל תחלה. הנה בארתי אני חיים, דרוש זה באר \nהיטיב, כפי שקבלתי ממורי זלה\"ה: \nסוד קרי. ארז\"ל, אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה. הנה, לעולם במחשבה הוא \nחכמה, הנקראת יש, כי נקראת יש מאין, שהוא כתר. וכנגד בחינת זו שבקדושה, יש בס\"א \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "קר\"י, כמנין י\"ש, אלא שאות ש' שהוא אות אמת, עושה ק\"ר, שהם אותיות שק\"ר. ואות י' \nנהפכת בהם למטה, שהיא טיפת קרי. וכל צדיק השומר אות הברית קודש מהוצאת ז\"ל, יש לו \nשם צדיק ויש לו ש\"י עולמים, נגד מה שנזהר ממחשבה רעה. ונדבק במחשבה קדושה. ויש מי \nשנדבק במחשבה רעה, כענין שנאמר ויהי ער רע, כנגד הקרי. וענין הש\"י עולמות, נחלקים \nלג' חלקים, ק\"ג לכ\"א, והם בחג\"ת, והנה ת\"ת מטה כלפי חסד, ונעשים שם ב' חלקים, שהם \nאו\"ר, שב\"פ ק\"ג, עולה אור. וק\"ג נשארים בגבורה, מנין עגל. ועל אותם שמוציאין ש\"ז \nלבטלה נאמר, פני ה' בעושי רע, כמנין ער, להכרית מארץ שהיא מלכות, זכרם בחינת הזכר. \nר\"ל, בחינת הדוכרא שניתן בנוקבא, וזהו מדה כנגד מדה, כמו שהם גרמו להוציא טפה \n", "en": ""}]}
