{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "76", "title": "פרי עץ חיים — שער תיקון חצות - פרק ב:", "hebrewTitle": "שער תיקון חצות - פרק ב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/76/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/76/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער תיקון חצות - פרק ב:\nאמנם סוד ענין זה, דע, כי הלא כבר בארתי לך בענין פסוק עקב ענוה יראת ה', ועיין שם \nהיטיב. כי הרגלים של לאה ועקביים שלה, הם נכנסין תוך עטרה וכתר רחל, וכל זה הוא \nבשליש אמצעי של ת\"ת דז\"א. ונמצא, כי אורך רחל ולאה, הם זעג\"ז, והוא מן הדעת דז\"א, \nעד סיום רגלי נה\"י דז\"א, אך בודאי שיותר ארוכים הם מן השיעור הזה של אחוריים דז\"א. \nכי הלא הכתר של רחל לא היה שם למעלה מתערב, תוך מקום רגלי לאה, אלא שהיתה מתחלת אחר \nסיום רגלי לאה לגמרי, ודאי שהיה רגלי של רחל עודפים ויתרים למטה מרגלי נה\"י ז\"א, \nוהיתה צריכה להתפשט למטה, והיתה נכנסת בבריאה בהכרח. לכן הוצרך שתעלה הכתר שלה \nבמקום שרגלי לאה עומדים ממש, ועי\"כ היא יכולה לעמוד באצילות, ולא תתפשט לגמרי \nותכנוס בתוך הבריאה: \nוהנה ידוע כי עתה בלילה בתפלת ערבית, הזיווג הוא דיעקב ולאה, כיון שלאה מאחורי ז\"א \nהוא עד החזה לבדו, גם כשחזרה פב\"פ הוא הזווג שלה עד החזה בלבד דז\"א. והנה אחר תפלת \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ערבית, חוזרת גם היא לאחור עם רחל, כי בעת תפלת ערבית עמדה רחל באחור, ועתה חוזרת \nגם כן לאה עמה באחור: \nאמנם אחר השינה כבר בארנו, שיוצאין המוחין דז\"א הנתונים תוך נה\"י דאמא, ונכנסין תוך \nהנוקבא העומדת באחור: \nוהנה צריך לידע, כי נוקבא הזו אינה רחל, כי רחל היא עומדת למטה מן לאה, אם כן \nכשנכנסין המוחין הם פוגעים בלאה תחלה ונכנסין בה: \nוהנה דע, כי לפעמים כשהמוחין נכנסין להגדיל את רחל, הם מתערבין ומתחברין יחד לאה \nורחל, כי הלא בהיות נה\"י דאמא תוך ז\"א, היו אורכן שוה לאורך ז\"א ממש. ועתה כשנכנסין \nבנוקבא, הנה אורך ב' הנקבות שוה לאורך ז\"א, וא\"כ הוא צריך שיכנסו תוך הב' נקיבות \nביחד לארכן, כדי להתלבש תוך שניהן, כי אין מספיק להן לנוקבא אחת לבד. והנה, אע\"פ \nשהם ב' נקבות מחולקות, עכ\"ז בהכנס בתוכם נה\"י דאמא, שהם בחינה א' ארוכה, היא מחברת \nשתיהן, ועושה אותן פרצוף א' לשניהן, ע\"ד מה שבארנו בענין בינה ותבונה, שלפעמים \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מתחברים ונעשים פרצוף אחד. והנה כשעיקר הזיווג היא לרחל, אז לאה משאלת ונותנת \nבהלואה הגוף והכלים שלה לרחל, כדי שתתארך. וכן להיפך, לוקחת לאה הגוף של רחל והכל \nנקרא לאה: \nוהנה עתה קודם חצות נכנסין נה\"י דבינה תוך לאה בהיותה באחור, ונכנסין מעט מעט עד \nחצות, עד שנמצא כי בחצי הלילה נגמרים נה\"י דתבונה לכנוס עד סיום רגלי רחל, אז נגמר \nפרצוף לאה לגמרי באורך ז\"א, ואז חוזרת בחצות הלילה לאה פב\"פ כנודע, והיא ארוכה בכל \nאורך ז\"א פב\"פ. וזו, מחמת שלוקחת לאה גוף רחל בהלואה. וגם יעקב נגדל, לפי שבחצות \nלילה הראשונה כשנכנסו נה\"י דיש\"ס ותבונה שם, הוא יוצא מלאה בחינת יעקב, ונתחבר אותה \nרשימה והארה ההיא, עם יעקב היוצא מז\"א עצמו, אחר שנכנס בו הנה\"י דיש\"ס ותבונה. ועל \nידי כל אלו ההארות, יש בו כח לגדלו בכל אורך ז\"א, ואז מתחברים יחד יעקב ולאה: \nונבאר לך ענין זה מה ענין הלואה זו, דע, כי הלא כבר בארנו לך, כי רחל לא היתה בתחלה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "רק נקודה א' לבד, וזו שורשה ומציאותה לבד. אח\"כ ע\"י המוחין, אז נתוספו לה ט' נקודות \nאחרות בסוד תוספות ואז נתהוים בה י\"ס, ומזדווגות בז\"א, נמצא, כי שורש רחל נקודה א' \nלבד מן הי', ושאר הט' הם תוספות, ואינם משורש מציאותה. והנה בלילה, אלו הט' נקודות \nשל תוספות, לקחם לאה היא לעצמה, ועל ידיהן נגדלת בכל אחורי הז\"א, ואז נמצא שלאה \nנגדלת ורחל מתמעטת, עד שנשארה בסוד נקודה א', אך פחות מאותה נקודה אינה מתמעטת: \nוהנה כבר אמרנו לעיל, כי בהיות לאה ורחל באחורי הז\"א, צריכין להיות רגלי לאה תוך \nכתר רחל, כדי שיהיה המקום מספיק להם, ולא תוריד רחל אל הבריאה. אמנם זה התיקון הוא, \nכאשר הם ב' פרצופים, שידחיקו שתיהם את עצמם וישבו בדוחק, אך כאשר הוא פרצוף א', א\"א \nשישבו שם באותו שליש האמצע אורות כפולים, רק שיתפשטו זה תחת זה. כי גוף א', א\"א \nלהיות כפול קצתו תוך קצתו ומובלע בתוכו, וזה פשוט. וא\"כ מוכרח הוא, שכשיתחברו לאה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עם רחל פרצוף א', מוכרח הוא שתעדיף רחל, ותרד קצתה למטה מן האצילות לבריאה: \nוכאשר נרצה להבין איזה חלק הוא אותו שיורד לבריאה, בוודאי שנאמר כי אותה הנקודה \nעצמות של רחל שנתמעטה, כנ\"ל. כי שאר הט' נקודות נתקשרו יחד, ונעשו פרצוף א' של לאה. \nאך אותה נקודה דרחל שלא נתקשרה עם פרצוף לאה, היא המיותרת ויורדת ונדחית למטה \nבבריאה. נמצא, כי בחצות לילה נמצא שיורדת רחל ונכנסת לבריאה, כי דחו אותה רגלי לאה: \n\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והנה מש\"ל כי ט' נקודות המלכות לוקחם לאה לגדל, ונקודה הי' דמלכות יורד מלמטה \nלבריאה. והנה מ\"כ אצלי כתוב בהיפך, כי הט' נקודות הם תוספות ואלו הם יורדין בבריאה, \nאך הנקודה עצמה אינה יכולה לירד וליפול בבריאה. ואח\"כ בבוקר כשאומרים זמירות \nוקרבנות והיכלות, אז אנו מעלין כל ניצוצי אבי\"ע שירדו לעולמות אלו, וגם הט' נקודות \nשל המלכות עצמה כנ\"ל. אך מש\"ל נלע\"ד יותר אמיתי: \nוהנה נודע כי מדור הנשמות הם בבריאה כסא הכבוד. והנה ז\"ס ג\"ע העליון כמבואר אצלינו, \nכי ג\"ע העליון כנגד הבריאה שהוא בינה גן עליון, בסוד נקודת יסוד שבה. וגן תחתון \nבעשיה, נקודות יסוד מלכות. וז\"ס שאמרו רז\"ל, שהקב\"ה נכנס לג\"ע להשתעשע בנשמת \nהצדיקים אחר חצות לילה: \nוהענין הוא, כי לאה היא בעת ההיא מזדווגת ביעקב, אך רחל אין לה שעשוע בעת ההיא אלא \nבנשמות הצדיקים. וז\"ס ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כי קודם חצות אינה תחת מרגלותיו, רק היא עומדת בצדו, אך אחר חצות אז שוכבת מרגלותיו \nלמטה ממש, כי ירדה תחת רגליו במקום הבריאה, לכן ויחרד האיש וילפת וצועק בקול מר, כי \nנדחית אשתו למטה, כי כל זה מחמת העונות, שאל\"כ היו תמיד פב\"פ כנודע. גם פירשתי \nלמעלה פירוש אחר בסוד שעשוע הקב\"ה בנשמות הצדיקים, שהוא העלאות נשמותיהן בסוד מ\"נ \nאל לאה. ולכן רחל כל חצי הלילה האחרונה צועקת וקוראת למעלה, כי היא עומדת בחוץ \nונדחית ממקומה בגלות, וז\"ס אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. ובזה תבין כי \nבזוהר במקום א' אומר, כי אחר חצות הקב\"ה משתעשע בנשמות הצדיקים במה שעוסקין בתורה, \nכמ\"ש היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, ובמ\"א נראה שהוא מזדווג עם הנוקבא, ובמ\"א \nנראה כי הוא זיוג עליון של או\"א אחר חצות, לכן הוא סתום ונעלם בלתי תפלה ע\"י בני \nאדם. והרי לך ג' מקומות חלוקים, וכולם אמת. כי זו\"נ שהם מזדוגים אחר חצות הם יעקב \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ולאה, אך רחל וז\"א הם אינם מזדווגים, ואלו הם השומעים קול העוסקים בתורה אחר חצות \nלילה. גם קראוה בזוהר זווגא סתימאה דאו\"א. כי כבר ידעת, כי לאה נקרא עלמא דאתכסיא \nסתימאה. גם ידעת, כי יעקב ולאה הם האחוריים של או\"א עצמן. הרי שהכל אמת ודברי אלהים \nחיים: \nוהנה צריך שיכוין האדם כוונה גמורה לב' דברים הנ\"ל, ובזה יהיה אהוב למעלה ונחמד \nלמטה, וחוט של חסד משוך עליו ביום, והוא יהיה מבני היכלי דמטרוניתא. כי תחילת הלילה \nבלכתו לישן, יחשוב ויכוין להעלות נשמתו בסוד דרומיטא ובסוד מ\"נ, כדי לזווג יעקב \nולאה. ובבוא חצות הלילה, אז כבר אין צריך הזעיר אנפין להעלות מ\"נ, ואז יכוין כוונה \nשניה, והוא להשתתף בצער של רחל, כי בעת ההיא היא יורדת למטה בבריאה, וצועקת וקוראת \nלבעלה, כי היא עומדת בחוץ נדחית ממקומה בגלות. לכן אז יבכה כמו חצי שעה או יותר, על \nטרדת רחל וגרושיה למטה בבריאה וגלותה, ועל חורבן: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ובפרט מה שראוי לכוין הוא, כי כיון שאנו חטאנו והשלכנו את הנשמות תוך הקליפות, \nוהכרחנו את רחל שהיא השכינה שתרד למטה בגלות לבין הקליפות, ללקט אותן הנשמות, כמ\"ש \nאל גנת אגוז ירדתי, נמצא כי בעוונותינו, היא נצרכה לירד בגלות, ואנו גרמנו לה כל \nזה. ובפרט, מי שהוא משורש קין, שריבה בו זוהמת הנחש, שבה נתונין הנשמות, ראוי לבכות \nולהתעורר יותר, כי ידו במעל הזה יותר משאר השרשים. וכן הזהרנו מורי זלה\"ה על זה: \nואחר כך שאר חצות לילה יעסוק בתורה עד אור הבוקר, ויכוין לתת נחת רוחו והעלאה אל \nהשכינה רחל, ושתתקן על ידי התורה שאתה עוסק בה אז, כדי שתהא מתוקנת בעלות השחר \nלעלות בתפלת השחר עם בעלה להזדווג על ידי הכח שהוספת בה בלילה, ואז אתה נקרא \nשושבינא דמטרוניתא כשתכוין לזה להשתתף עמה בצערה ולתקנה: \nאמנם היותר טוב הוא, להיות עוסק בתורה כל חצות לילה, עד שתלך להתפלל בלי שום הפסק, \nאך אם לא תוכל בעצמך, אז התיקון הוא, שאחר שתעשה סדר הבכיה על החורבן תעסוק בתורה, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ואח\"כ תישן. ותזהר לקום חצי שעה קודם עלות השחר, ותעסוק בתורה, כדי שקודם שיבא \nהשחר, אז רחל עולה ומתחלת לעלות, לימצאך אז שאתה מבני היכלי דידה, ותעלה אותך עמך \nשמה: \n \nשער תיקון חצות - פרק ג:\nסדר חצות, מועתק מעץ חיים. הנה אחר שיטהר גופו וינקה עצמו, וירחץ פניו ידיו, וילבוש \nמלבושו, ויסדר ברכותיו, על פי סדר הגמ' וכמ\"ש הרמב\"ם ז\"ל: \nוכבר בארנו כי אחר חצות נעשין שני דברים, הא' הוא זיוג לאה ויעקב. השני לבכות על \nרחל שירדה לבריאה, בסוד שכינה בגלות, היורדת למטה בעת הזה ממש. לכן צריך שתלך ותשב \nאצל הפתח סמוך למזוזה, שהוא סוד השכינה פתח העליון, ותסיר מנעלך ותשאר יחף, ותתעטף \nראשך כאבל ותרבה בבכיה כפי כחך, ותקח אפר מקלה ותשים על מצחך במקום הנחת תפילין, \nותכוין כוונת אפר כמ\"ש בשער תיקון העוונות. גם תכוף ראשך ותחבוט פניך בקרקע ממש, \nותכוין בזה על שריפת התורה שנעשית אפר. וגם על מה שכתוב אצלי בשער רה\"ק, איך מיום \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שנחרב הבית ונשרפה התורה ונמסרה סודותיה ורזיה לחיצונים, וזה נקרא גלות התורה: \nואמור תחלה על נהרות בבל, ותכוין לבכות על חורבן הבית. ואח\"כ אמור מזמור לאסף וכר, \nויכוין לבכות על הריגת הצדיקים. ואח\"כ מן זכור ה' מה היה לנו עד סוף מגילת איכה, \nותכפול השיבנו ה' אליך כו': \nובפסוק זכור יי' מה היה לנו ר\"ת מיל\"ה, ור\"ל כי במקום המילה נכנסה הערלה הנקרא \nחרפה, כמ\"ש הכתוב כי חרפה היא לנו. וזו שכתוב, זכור ה' מה היה לנו בתחלה שהוא המילה \nהקדושה, ואח\"כ הביטה וראה חרפתינו של עתה, ששלטה הערלה בעולם. גם תכוין, כי מה שהיה \nבתחלה מדת הרחמים גוברת בעולם, שהוא שם הוי\"ה באלפי\"ן העולה מ\"ה, חוזר להיות מדת \nהדין גוברת בעולם, הנקרא לנ\"ו, שהוא גי' אלהים. וזהו זכור ה' מה היה לנו, כי מה \nבמלוי מ\"ם ה\"א, בגמטריא אלהים, שהוא גי' לנ\"ו. הרי שמן מ\"ה, נעשה לנ\"ו: \nובפסוק נפלה עטרת ראשינו, יכוין, כי ר\"ת הוא, נע\"ר. ויכוין, כי השכינה הנקרא ה' \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אחרונה של הוי\"ה, נפלה בעונינו, וזהו נפלה - נפל ה', ובמקומה נשאר מטטרו\"ן הוא נער, \nבסוד אי לך ארץ שמלכך נער. גם תכוין, כי ש\"ך דינין העולין נער כמבואר אצלי, גברו על \nהרחמים, ונחסר מהם מתוקם, כי מתוקם הוא סוד ה' אלפין, אשר אז נקרא נערה, כמבואר \nבזוהר. ושם בארנו כי הש\"ך, הם ה\"פ אותיות דין, שבה' שמות אדני, וכשנותנין בה הה' \nאלפי\"ן, מתמתקים ונעשין ה' שמות אדנ\"י, ואז יהיה שכ\"ה כמנין נער\"ה: \nובפסוק על זה היה דוה לבנו, יכוין, כי זה הוא סוד, ועל היסוד ההוד, ועתה ההוד נהפך \nלדו\"ה. נמצא על זה, שהוא יסוד, הוא דוה, תמורת ההוד. ועל השם הו\"ק הנקרא אלה, חשכו \nעינינו. אז תכוין לסט\"א ג\"כ הנקרא אלה אלהיך, כי על אלה חשכו עינינו: \nאח\"כ יאמר פסוקים בישעיה, והם - הבט משמים וכו', כי אתה אבינו וכו', למה וכו'. אח\"כ \nפסוקים, ועתה ה' אבינו אתה וכו' ערי קדשך וכו' העל אלה וכו'. אח\"כ פסוקי נחמה על \nחומותיך ירושלים וכו' ואל תתנו דמי וכו' נשבע ה' וכו' כי מאספיו יאכלוהו וכו' אח\"כ \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "יאמר ג' פסוקים אלו אתה תקום תרחם ציון וכו' כי רצו עבדיך וכו' בונה ירושלים ה' \nוכו' הרי נשלם ענין רחל: \nמהחברים - אח\"כ יאמר, הטה אלהי אזנך וכו' פקח עיניך וכו' עד על רחמיך הרבים. ויכוין \nבמלת פקח, שהוא כתובה פקח\"ה, בה' נוספת, גי' טפטפי\"ה, דהיינו קנ\"א, ויה\"ו דמלוי \nההין, דהיינו מ\"ב. עיניך - גי' קס\"א.) אח\"כ יאמר מזמור לה' הארץ ומלואה כל המזמור, \nותכוין כי עתה הקב\"ה נכנס להשתעשע בנשמות הצדיקים, וזהו שאו שערים ראשיכם, עד סוף \nהמזמור. ויכוין כי בתחלה אמר והנשאו, שהם עליות יסוד ומלכות, שהם אותיות ו\"ה של \nוהנשא. אח\"כ אומר שאו, והוא רומז אל ת\"ת ו' עלאה, שהוא שאו. ובפסוק ישא ברכה מאת \nה', תכוין אל הוי\"ה בצרוף הי\"ב, אשר נרמז בס\"ת וצדקה\" מאלהי' ישעו' זה', ס\"ת היו\"ה. \nאחר כך מזמור כאיל תערוג, ומזמור שפטינו, לפי שב' מזמורים אלו, מיוסדים על חשק \nהמלכות לעלות עם דודה הת\"ת, וגם ישראל בניה הם בחשיקה הנ\"ל. ויכוין דאית בהו ע' \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "תיבין, כמנין ע' קלין דראמת ההיא איילתא עלאה, וזהו כאיל תערוג. ובס\"ת חסדו' \nובלילה' שירה' עמי', תכוין לצירוף אחד מי\"ב צרופי הוי\"ה, והה\"י. ובפסוק אלה אזכרה, \nיכוין לתקן המלכות הנקראת אלהים אשר היא ניתקנית תיקון אחר תיקון, כי בתחלה אלה \nמאלהים, ואח\"כ ואשפוך עלי נפשי נתוסף י', וזהו עלי - על י'. אח\"כ ניתוסף אות ם', \nוזהו אדדם - אדד\"ם, והרי נשלם שם אלהים מלא, וזה עד בית אלהים. ופירש אדדה אות מ', \nואעלה עם אותיות אלה וי' הנ\"ל, שיחברו עם מ' ותעשה אלהים, וזהו עד בית אלהים. ואם \nהוא בלילה שבין פסח לעצרת, שהם ימי הספירה, תכוין, כי אעבור בסך אל ימי סך הספירה \nשהם מ\"ט, כמנין אדדם: \nאח\"כ אומר מזמור יענך ה' ביום צרה, ותכוין בג' הויוית דמלוי ב\"ן, וכמ\"ש בתפלת \nשחרית, בביאור זה המזמור. ותכוין כי ע' תיבין שבמזמור זה, הם ע' קלין דראמת איילתא, \nהנז' במזמור כאיל תערוג. ותכוין, כי ר\"ת יענך י\"י ביום צרה, גי' יב\"ק, שסודו הויה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אלקים, או ג\"כ הויה אהיה אדני. וכן ר\"ת ונפלו ואנחנו קמנו ר\"ת בגימטריא יב\"ק. ור\"ת \nואנחנו קמנו ונתעודד, ר\"ת בגי' יב\"ק. יעננו ביום קראינו, ר\"ת יב\"ק. ותכוין, כי ר\"ת \nונתעודד י\"י הושיעה המלך, צירוף אחד מי\"ב צירופי הוי\"ה, ויה\"ה: \nאח\"כ מזמור אלהים יחננו, ויכוין כי הלא אחר אשר השכינה תערוג כאיל על אפיקי מים, \nואח\"כ יענה אותו במזמור יענך, אנו שואלין על עצמינו אלהים יחננו ויברכנו לנו לישראל \nהתחתונים: \nודע, כי בכל לילה שבין פסח לעצרת שהם ימי הספירה, תכוין בכל תיבה וכל אות ואות \nהנוגעת ומיוחדת לאותו לילה במספר ימי העומר, כנזכר בדרוש ספירת עומר: \nודע, כי כל בחינת אלו המזמורים, הם ענין זווג של לאה ועיבורה ולידתה, בסוד ותקם \nבעוד לילה וכו' וזכור זה היטיב. לכן תאמר אח\"כ הללויה אודה את ה' וכו', ותכוין כי \nיש במזמור זה כ\"ב אותיות אלפא ביתא, לכן אחר שמסיים המזמור, תכוין עוד בה' אותיות \nמנצפ\"ך, אשר בהם נשלמו כל הכ\"ז אותיות דא\"ב, כי אלו הם בחי' ציור הולד הנזכר, על \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ידי אותיות אלו, והבן זה. גם תכוין בה' אותיות מנצפ\"ך, שהם שם אחד קדוש, השולט אחר \nחצות לילה, כנז' בזוהר פרשת שלח: \nגם תכוין אלו ג' שמות הנ\"ל הנז' שם, והם כלך שעפה ייעצה. (אבל הר\"ב ז\"ל היה אומר \nשצ\"ל סעפה בסמך). כי שם זה יצא מחמשה אותיות מנצפ\"ך. והענין, כי בחצות ליל ראשונה \nניתקנת לאה בכל איבריה, וכולם הם גבורות ודינין, בסוד מ\"ש פרשה בא דף ל\"ח, נער \nנערה, כמו שהודעתיך למעלה, שתכוין בר\"ת של \"נפלה \"עטרת \"ראשינו, אל נער, שהם ש\"ך \nדינין כמנין נע\"ר. ואחר חצות היא מתמתקת, בסוד חמשה אותיות מנצפ\"ך, הם דינין \nוגבורות, כנז' בפרשת וירא בס\"ת דס\"א. והענין ה\"ג אלו הם הרחם של אשה יסוד שבה, \nכנזכר פרשה נשא דף קמ\"ב, ובבחינה זו בחצות לילה אחרונה, על ידי עסק התורה שעוסקים \nהתחתונים בעולם הזה, ומתקנים תקוני דמטרוניתא. ואחר כך יכוין שם אחד קדוש דע\"ב, \nדויס\"ע ויב\"א וי\"ט, והוא זה - אלד. ותכוין, כי שם זה הוא סוד הלידה של לאה, וגם שם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "זה עם כולל עולה לאה. וצריך שתכוין, כי תחלה עדיין לא היה כך, והוא למעלה פסוק על \nחומתיך ירושלים וכו', \"אל \"דמי \"לך וכו', ראשי תיבות אד\"ל. ועתה נהפך ונעשה אל\"ד, \nבסוד לידה כנ\"ל. ודע, כי פעם אחר שמעתי ממורי זלה\"ה, סדר המזמורים באופן זה, כי \nמזמור לה' הארץ יש לומר אחר יענך ה' וכו', והנה סימן של המזמורים הם כך, בחול הסימן \nכא\"יל, שהם כאיל תערוג, אלהים יחננו, יענך ה', לה' הארץ. ובליל ר\"ח סימן כל\"אה. \nכאיל, לה' הארץ, אלהים יחננו, הללויה אודה ה'. והענין, כי בראש חודש או ביום שאין \nאומרים תחנון, אין לבכות ולהתחנן על חורבן בית המקדש ח\"ו, וגם אין לומר כל המזמורים \nוהפסוקים הנ\"ל, זולת יתחיל ויאמר אלו מזמורים, שהם סי' כלא\"ה בלבד. (ס\"א אח\"כ תקום \nממקומך ותלך לעסוק בתורה): \nולקחתי מפירוש האדרא, אחר מזמור הללויה אודה את ה', צריך לומר פסוק נוע תנוע ארץ \nכשיכור, ופסוק והיה ביום ההוא יפקוד ה' וכו', כי שמות אלו יוצאין מפסוק באופן זה, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כי כל\"ך יוצא מסופי תיבות ג' אותיות כ' דשכור, ל' דמלונה, כ' וכבד עליה, ושם שעפ\"ה, \nאותיות פשע\"ה גופה. ושם ייעצ\"ה, ר\"ת יפקוד ה' על צבא המרום. ותכוין להשלים באותיות \nמנצפ\"ך. אחר כך תתודה על עונך, ותאמר מזמור בבא אליו נתן הנביא: \n \n", "en": ""}]}
