אות מנוקדת קמץ שהוא גי' ר"ח: ענין ר"ע שהי' דורש כו'. ארז"ל דברים שלא נגלו למשה ע"ה, נגלו לר"ע. וזה תמיה גדולה. והענין הוא, כי משה ע"ה ידע כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בכל התורה, אך היה יודע הסוד בע"פ, והרבה מהם לא ידע לדרשה ולהוציא מהכתוב, אך אח"כ שבאו חכמים שבכל דור, ודורשיו דורשים אותם מהכתובים, וכן הענין בר"ע, שהיה יודע לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות, וענין זה לא נגלה למרע"ה, אך בעצמו וודאי ידע משה ע"ה, ודי בזה: כשהיה הרב ר' חיים בא אצל הרב ללמוד הימנו זאת החכמה, אז כל מה שלמד ממנו היה שוכח ולא היה יכול להשיג שום דבר, עד שהלכו שניהם יחד לטבריה, והרב זלה"ה הוליך להרב ר' חיים בתוך הים של טבריה בספינה קטנה שהיה שם, וכשהיו הולכים בתוך הים נגד העמודי ב"ה הישן, לקח הרב זלה"ה כלי אחד ומלאו אותו מים מבין העמודים, והיה משקה להרב ר' חיים זלה"ה, וא"ל, עכשיו תשיג החכמה הרבה, כי המים ששתית היה מבארה של מרים ומשם
ואילך התחיל לכנוס בחכמה זו. אם יש ב' ת"ח שיונקים משורש א' אז שניהם מקטרגים זא"ז, כי מאחר ששניהם משורש אחד, לכן זה רוצה לינק יותר מזה, לכך תדיר יש קנאה ומחלוקת ביניהם: אבל אם יזכו אחר כך שניהם לרוח הקודש, אז תתוסף אהבה ביניהם, כי יבא להם הארה ושפע בריבוי גדול, ולא בצמצום כמו מקדם, וכ"ז הוא דווקא בעולם הזה. אך הצדיק שבעה"ב, אדרבה מועילים זה לזה ומשפיעים שפע רב לעה"ז, למי שהוא משרשם, ומתעברים בו להועיל לו, כי יש להם חלק מאותן המצות והתורה שגורמים לאותו אדם לקיים תורה ומצוות בסוד שאמרו רז"ל, הבא לטהר מסייעין לו, כי אין חשבון בשאול של קנאה לקנא זה בזה: שאלתי למורי זלה"ה. ממה זכה להשיג חכמה הזאת כ"כ נפלאה, ואמר שהיה טורח להבין את לשון הזוהר שבוע או שבועיים, והיו אומרים לו שעדיין לא השיג היטב, ואז היה מעמיק יותר, עד שהיה מבין המאמר על בוריו, ושאלתי לו הלא גם הרמ"ק ואני טרחתי הרבה, ולא
זכינו לזה. והשיב לי, אמת שטרחתם, אבל לא כמוני, ויש לי סמך בדברי רז"ל, מרבה ישיבה מרבה חכמה: מצאתי כתוב, ביום שבת כשתשמע הפרשה מהחזן, תכוין לשם ב"ן מנוקד כזה - יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. ושרשו בפסוק זה, משנה על אשר ילקטו. ועיקר כוונתו צריך שיהא בזה האופן, ישמע יוד פסוקים מפי החזן, ויכוין לאות יוד עם נקודת חיריק, ואח"כ יקרא ו"פ עם החזן, ויכוין לאות ו' מנקוד שבא, וכולן על דרך זה, עד שיקרא נ"ב פסוקים נגד שם ב"ן, ע"כ: כוונת השבוע, מהרמ"ע ז"ל יום א' בעולם הבריאה שהוא כסא הכבוד, ומשרתיו נקראו שרפים, וכוונתו להעמיד כל אותו היום הרושם של נר"נ. ומדת היום, היא אות ה' ראשונה של השם, אל שדי בסוד לאה, מילוי יודין ואלף, היינו שם ס"ג, ועמו שם קס"א. צירוף שניהם גימטריא דרך. וכן גימטריא אלהי יעקב. וכן גימטריא מקום כבודו. וכן גימטריא הן לצדק ימלוך מלך, שהוא ר"ת למפרע מילה. וכל ביטול ערלה דהיינו קליפה, מילה קרוי לה, וכל
ענפי הבינה מבטלין הקליפה. ויכוין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה, וכן אהיה יה"ו, בסוד המחשבה, שהוא כוונה תדירה בשמות אלה של עולם הבריאה. ויועיל הרבה מאוד אל הנשמה, שהוא מדת היום, וכן יכוין ביום הששי. ודע, כי טהרת המחשבה, גימטריא תתקע"ד דורות, שהוא תיקונם, אחר שעלו במחשבה להבראות ולא נבראו, וכן מרגלאן בנון רבתי, גימטריא תתקע"ד דורות, ודי בזה: עוד יכוין ביום א', אות א' של אהיה של מרגלא, ועמו שם הוי"ה בניקוד צבאות, וכן מצפ"ץ כולו נקוד פתח יוצא ממלת קח, וכן שם הא' של מ"ב אבגית"ץ כלול באות א' ראשונה שלו, וניקודו סגול, והוא במספר ע"ה רל"ב תנ"ה, והוא במספר קבלה במילוי אותיות, וכן גי' ובחרת בחיים עם המלה, ועיין לקמן ביום ב' כוונות אחרות. ודע, כי כל האמור בקונטרס בסוד המרגלא, הוא אמת וברור ומנה לא תזוע, וכל הכוונות אלו דבר יום ביומו לא נזכרו כאן רק דרך כלל, להתכוין בהם אפילו בשוק, ובלבד שיהיה המקום נקי, ע"ד
שויתי ה' לנגדי תמיד, אך יש לכל פרטיהם מקום קבוע, אם בתפלה אם בק"ש או בברכת המזון, וכיוצא בשאר פרטים, ונתבאר במקומו: ומנהג כשר לומר בכל יום הפסוק, הורני ה' דרך חוקיך וגו' עד סוף הפסוקים באות ה' של תמניא אפי, נקוד דרך, גי' ס"ג קס"א כנזכר. ויכוין בהם ה' ראשונה של השם בסוד לאה. ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם. ר"ת של ב' פסוקים אלו, הם חותמו של שם ס"ג י"י א"י. אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך. ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה שלחני אליכם. ויכוין בראשון קס"א, שהוא עיקר ביום שבת, ואות א' בצורת יו"י. וביום א' וביום ו', אות א' בצורת יוד. וביום ב' קמ"ג, שהוא עיקר בב' וה'. וביום ג', קנ"א, שהוא עיקר ג' וד', ומספר שלשתן יחד, תנ"ה, מית"ה, הזמנת כפרה על עונש מיתה, כגון עובר על דברי חז"ל, ובלבד שלא יהא אדם חוטא אגב כפרתו:
אחר כך יאמר מקרא של אחריו, ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל וכו', ר"ת יא"א, חותם של מ"ה, והזכרה ג' שבפסוק הוא ע"ב לשבת, ס"ג יום א' ויום ו', ומ"ה ב' וה', ב"ן ג' וד'. אלהי אברהם - ע"ב. ואלהי יצחק - ס"ג. ואלהי יעקב - מ"ה. שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, ויש הבדל בין פסוק ראשון שאמר כה תאמר אל בני ישראל, כי הראשון לדרשה מדת כה שהוא מלכות, תאמר לבני ישראל על אודותם ובשבילם. אהיה שהוא בינה שלחני אליכם, גי' י"פ ב"ן, שהיא במלכות. אבל הב', מצוה למשה כפשוט, שיאמר ככה לבני ישראל ממש באזניהם: ה' אלהי אבותיכם, ויכוין בהויה ביום שבת במילוי ע"ב, ויום א' ויום ו' למלוי ס"ג, יום ב' ויום ה' למילוי מ"ה, ויום ג' ויום ד' למלוי ב"ן. אלהי אברהם - ע"ב. אלהי יצחק - ס"ג. ואלהי יעקב - מ"ה. שלחני אליכם - בגי' צבאות, שלא נמצא בתורה אלא על שם ישראל. זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר, ר"ת בגי' שכינה, וס"ת בגי' ע"ת, כמספר י"פ
אהיה וי"פ הויה לאו"א, ואותיות אמצעות גי' ש"ע נהורין והכולל שהוא א"א. וכנגד אות א' דמרגלא, יאמר פסוק המתחיל באות א', וזהו אודה את ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו, ויכוין לשם ס"ג. וכנגד הויה בניקוד מפורש יאמר ה"פ שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, ויכוין לשם ס"ג, וכנגד מצפ"ץ כולו בניקוד פתח, יאמר הפסוק רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה, ויכוין מצפץ בגי' ש', והניקוד הוא פתח, והשם יכוין המילוי ס"ג. אבגית"ץ עיקר ביום א', ואומר ו' פסוקים אלו אנא בכח וכו', שהם כנגד שם מ"ב של ס"ג, והוא ד' אותיות פשוט, יוד דמילוי, וכ"ח דמילוי המילוי, וחותם בפסוק ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה, ויכוין הוי"ה דס"ג. ע"כ כוונת יום ראשון: יום ב' בעולם היצירה, שהוא עולם המלאכים בכלל. אך דרך פרט, נקרא חיות, והם חיות קטנות, בערך חגת"ם שבאמצע אצילות, הכולל נה"י עמהם, ואלה נה"י גם הם חיות קטנות
בערך חג"ת, ומלכות נמנה עם אלה ואלה, כאן לפני מיעוט הירח כאן לאחר מיעוט הירח. וכבר ידעת, כי המציאות איננה בטלה לעולם, וכוונתינו להעמיד אותו היום הרושם של הרוח והנפש. ומדת היום הוא אות ו' שבשם, וכן אל הויה בסוד ישראל זוטא, וכן שם מ"ה, וכן אות ה' של אהיה דמרגלא, ועמה הויה בניקוד אלהים, וכן שם מצפ"ץ בניקוד שבא קמץ, שהוא מלת לך של סמני הקטורת, וכן שם קר"ע שט"ן שהוא כלול באות ב' של אבגית"ץ. וכוונת שם מ"ב זה בכל ימי השבוע בשוה, הוא לקשור הנפש ולהעלותה שתכלל ברוח. ושם קר"ע שט"ן יהיה לוקח הארה, משם שקוצי"ת של שבת, ומשולב אות באות. וגם הוא בניקודו, מפורש לפנים בכוונת שבת, כי ע"כ אמר ר' יהודה בפרק בני העיר מקום שמפסיקין שבת שחרית, שם קורין במנחה ובב' וה' ובשבת הבאה, והלכתא כוותיה. וניקוד קר"ע שט"ן, כולו שבא: נ"א. כוונת שם מ"ב בכל יום ויום, להעלות ו' שמות הראשונות ממנו, בשם שקוצי"ת, שם א'
מהראשון שהוא חג"ת נה"י, לאות א' ממנו על הסדר שהוא במלכות. והרמז בו להעלות חיצונית כח"ב דעשיה, להלביש פנימיות מלכות דיצירה. ופנימית חג"ת דעשיה, גם הם להיות לבוש לחיצוניות מלכות של יצירה. ונ"ל, כי זאת הסברא יצאה ו מן בעלי הקונטריסים, להוסיף שם שקוצי"ת, ביום ז' של כל שבוע מימי העומר, ועיין בכוונת יום שבת. וצריך לחלק תמיד קריאת שמות הללו לנגן תיבותיו ב' ב', בסוד ובשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. ומנהג כשר לומר בכל יום, ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ויכוין בראשי הפסוקים הללו ובו' של שם מדת היום, בסוד ישראל זוטא. ולכוין באזכרות שתיהן מלוי מ"ה: אל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, ואני עליך בטחתי ה' אמרתי אלהי אתה, ותכוין בר"ת אלה, חותמו של שם מ"ה, כנזכר ביום א'. אלא ביום זה קמ"ג עיקר,
והוי"ה דמ"ה. ובשביל ה' ראשונה דמרגלא, פותחין בה, הנה כי כן יבורך גבר ירא ה', ויכוין למילוי מ"ה. ויאמר ה' חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידריכני למנצח בנגינותי, לפי שביום זה שולט המרגלא הוי"ה בניקוד אלהים. ויאמר פסוק רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה, ויכוין במלת רק לשם מצפ"ץ, שבא קמץ מן קח לך דסמני הקטורת, ויכוין בהוי"ה דמ"ה. קר"ע שט"ן עיקר ועמו שקוצי"ת, ויאמר תחלה אנא בכח כו', ואחר כך ו"פ של קרע"שטן, ו"פ של שקוצי"ת, ויכוין אל שם מ"ב דמ"ה, ואחר כך יאמר ברוך ה' אלהי ישראל וגו', כנזכר ביום א', ויכוין בהוי"ה דמילוי מ"ה. יום ג' בעשיה, אשר שם האופנים. וכוונתינו להעמיד כל אותו היום הרושם של תוספת נפש. ויכוין אל אות ה' אחרונה שבשם. גם יכוין אל אל אדני בסוד לאה. וגם יכוין שם ב"ן ועמו קנ"א, צירוף שניהם גי' נ"ר. וגם יכוין לאות י' דאהי"ה
דמרגלא, ועמה מצפ"ץ בניקוד פתח חירק, ויוצא ממלת סמים מסמני הקטורת. וגם יכוין בשם ג' דמ"ב נג"ד יכ"ש כולו בחולם, ויכלול אותו בג' של אבגית"ץ, ובו "יישר "כחך "ששברת, פי' יכ"ש בר"ת, בסוד הנתיצה ללוחות, שהם ו' טפחים כמספר אב"ג. ובשעת הרצוי, נגד כל עמך אעשה נפלאות, וגם נגד כל שבטי ישראל, דכתיב ואשברם לעיניכם לנגד עיניכם: ומנהג כשר לומר בכל יום ג', המלאך הגואל עד גמירא. ולכוין באות ה' אחרונה של שם בראש פסוק, ויכוין במלת המלאך שגימטריא אל אדני. ויאמר אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני, ה' הוא הטוב בעיניו יעשה, ה' הוא האלהים. וכל האזכרות הללו יכוין בשם ב"ן, וחותם שלו בראשי תיבותיהם כנז' ביום א'. קנ"א דויאמר עיקר והוי"ה במילוי ב"ן, ואות יוד דאהי"ה דמרגלא, פותחין בה יום אירא אני אליך אבטח. לכן כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים גימטריא מצפ"ץ.
ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וקו ינטה על ירושלים. ואחר כך יכוין למצפ"ץ פתח חירק פתח חירק. רק באבותיך חשק ה' וגו' ויכוין הוי"ה דב"ן. נג"ד יכ"ש, ויאמר ו"פ שלו, ומ"ב של ב"ן עמו, עם כללות ג' מילואים גימטריא ע"ב. ויאמר ביום ג' ו"פ שלו, ויכוין בהוי"ה דב"ן, ויאמר ברוך ה' לעולם וגו', ויכוין בהוי"ה דב"ן. יום ד' בעולם עשיה. להכין עצמו תוספות נפש יתירה לשבת הבא. ויכוין בה' אחרונה דשם, ואל אדנ"י, י"ה אדני, בסוד רחל מלוי ההין, דהיינו ב"ן. אות י' דיה"ו דמרגלא, ועמו שם מצפ"ץ, כולו קמץ, יוצא ממלת נטף דסמני הקטורת. וגם יכוין בטרצת"ג בניקוד חירק כולו, והוא כלול בי' של אבגית"ץ. ויאמר המלאך כולו, ויכוין בראש הפסוק לה' אחרונה של שם, סוד רחל, ויכוין כי המלאך, גי' אל אדנ"י. ואומר אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, אדני שמעה בקולי תהיינה אזנך קשובות לקול תחנוני, ה' הוא האלהים, ה' הוא הטוב בעיניו
יעשה, ר"ת שניהם יה"ה. ויאמר קנ"א עיקר, הויה דב"ן, אות יו"ד יה"ו דמרגלא פותחין בו, יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רומש בם. הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה. וגם יכוין מצפ"ץ בקמצין, רק באבותיך חשק ה' וגו' אנא בכח וגו', בטרצת"ג עיקר כוונת יום ד', ויכוין במ"ב וב"ן כנז' לעיל, ואומר ו"פ שלו, ואחר כך ברוך ה' אלהי ישראל וגו', ויכוין בהוי"ה דמילוי ב"ן: יום חמישי בעולם יצירה. להכין עצמו לתוספת רוח לשבת הבאה. ויכוין לאות ו' שבשם, וגם אל הויה בסוד יעקב. ויכוין הוי"ה דמ"ה, ועמו קמ"ג, שניהם גי' פקח. ויכוין לאות ה' דיה"ו דמרגלא ויכוין לשם אלהים דמרגלא. ויכוין לשם מצפ"ץ, ניקוד שורק בו' שבא סגול, יוצא ממלת ושחלת. ויכוין לשם חקבטנ"ע, כולו ניקוד קיבוץ, והוא כלול באות ת' של אבגית"ץ, ולוקח הארה משם שקוצי"ת של שבת. ובניקודו יפורש, ויאמר משה קומה ה' עד אלפי ישראל. ולכוין בראשי הפסוקים, אות ו' של השם בסוד יעקב. והאזכרות, שתיהן מילוי
מ"ה. אל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, אלי אתה, ואני אליך בטחתי, אני אמרתי, קמ"ג עיקר והוי"ה במילוי מ"ה. וה' דיה"ו דמרגלא, האירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך, אלהים שמע תפילתי האזינה לאמרי פי, מצפ"ץ בניקוד ושחלת, רק באבותיך חשק וגו', אנא בכח כו', ומ"ב של מ"ה עמו, חק"ב טנ"ע עיקר, עם שקוצי"ת. ואומר ו"פ שלו ושל שקוצי"ת, ברוך ה' אלהים וגו', ויכוין להוי"ה דמ"ה. יום ו' בעולם הבריאה. להכין עצמו לתוספת נשמה יתירה לשבת הבאה. ויכוין לה"ר אל שדי, בסוד רחל, ויכוין לשם ס"ג עם קס"א. ועיין בכוונת יום א' מה שהוא שייך כאן ושם בשוה. ועוד יכוין ביום ו', לאות ו' דיה"ו דמרגלא עצמה מצפ"ץ. ועוד מצפ"ץ, בניקוד וחלבנה של סמני הקטורת. יג"ל פז"ק כולו בניקוד שורוק, וכלול באות ץ' של אבגית"ץ, וזהו השם עצמו הוא, ולו אין עוד אות שביעית, משמש בשבת עם שקוצי"ת כדלקמן. ומה שאנו כוללים כל השמות שבכל יום באות
א', שהוא כנגדו באבגית"ץ, לפי שהוא בחסד הנקרא יומם דכליל כולהו יומא, וכבר זכרנו ביום א' שהוא וניקודו כוללים רל"ב ותנ"ה, ומאותו הטעם עצמו שם אל שהוא בחסד, משמש עם כל יום עם שדי הוי"ה אדנ"י, איש יומו. ומה שאנו מחליפין ישראל ולאה בתר שבתא, ויעקב ורחל מקמי שבתא, הדבר ברור כי הרושם הנשאר אחר שבת, הוא הארת ישראל ולאה כמוהו, ולעולם ההזדמנות מלפני שבת, אתערותא דלתתא בסוד נקודה, ולעולם בריאה ועשיה נוקבא, ויצירה בסוד דוכרא כנודע. ומנהג כשר לומר בכל יום ו', הורני ה' דרך חוקך וגו', עד סוף הפסוקים של ה"ה, בכוונת ה"ר של שם בסוד רחל. ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, יחל ישראל אל ה', זה וזה ר"ת ייא"י חותמו דס"ג. קס"א עיקר, והויה במילוי ס"ג, ובשביל אות ו' דיה"ו דמרגלא, יאמר הפסוק ואני תפילתי וגו', וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק
ובמשפט ובחסד וברחמים, מצפ"ץ, רק באבותיך חשק וגו', ויכוין בהויה דס"ג. אנא בכח כו' ומ"ב של ס"ג, יגל פז"ק עיקר, ויאמר ו"פ שלו, הויה דס"ג, אם ירצה יאמר ה' פסוקים של יום א'. ואחר התבוננתי ראיתי דהתם כתוב יאות הוי לקמי דשבתא דהוא עתיד, והכא כתיב ויאמרו כי הוא לבתר שבתא זה וזה כמשפטן של מקראין, אלמלא הוי מחליפין, ללמד שאין קפידה בדבר ושניהם כאחד טובים הם, בין ביום ראשון בין ביום ששי: יום שבת קודש. ללמד אותו מתוך הספר בכל שבת, וכללות הכוונה בעולם אצילות י' שבשם, שהרי שבת דמעלי שבתא היא מדת לילה בי' של היפוך ממטה למעלה בסדר הימים דמקמי שבתא. שבת דיומא בי' של שם ישר מלמעלה למטה, שהיא תחלה לשאר אותיות המשלימות לבתר שבת, וכפל היוד הוא סוד לחם משנה שהוא ע"ה בגי' דעת, הכולל חו"ג. ודע, כי סדר הזכיה ביתרון הנשמה בשבת הוא זה, באמרך באי כלה - תכוין ליתרון הנפש, ובברכו - ליתרון
הרוח, ובופרוס עלינו סוכת שלום - תכוין ליתרון הנשמה, וכולן מעלמא דנוקבא. ובשבת שחרית, תכוין ג"כ כולם בעלמא דדכורא, בברכו - ליתרון הנפש, שכן נפש שברוח דומה לרוח שבנפש, וזהו ששתיהן בברכו, אע"פ שלעולם מדת יום עדיף, לכן לא הספיק גאל ישראל לתיקון הנשמה בלילה, כמו שמספיק לרוח ביום, אלא שהוצרכה בלילה לפרוס שלום גאולה אריכתא, ולא שנשמת הלילה עדיפא מרוח היום, אלא שגאולת היום משובחת. ואז יכוון בגאל ישראל, ליתרון הרוח, ואח"כ בתיבת איה מקום כבודו, ליתרון הנשמה, ויש בס"ת נר של שבת - בר"ת גי' י"פ היכל, ובס"ת גי' י"פ ס"ג, וב' כוללין באמצע. להדליק - גימטריא עס"מ. והשם דב"ן בנו"ן רבתי, גי' שבת. וכן נר - ר"ת נפש רוח. נפש - גי' להדליק נר ע"ה. וכן מטת שלמה, בסוד עונת ת"ח, והוא סוד נפש יתירה: והנה ידוע, כי נר הוא לבנון יב"ק, שהוא הוי"ה ואהי"ה בחב"ד, ליחוד או"א, שהדעת מיחדם. הוי"ה אלהים בחג"ת, ליחוד יש"ס ו"ת, שת"ת מיחדם. הויה ואדני בנה"י, ליחוד
יעקב ורחל, איהו בנצח ואיהי בהוד, שהיסוד מיחדם. וב' זוגות אחרונים בלבד, צירופם