# פרי עץ חיים — שער השבת - פרק ד:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1d43b74bb744/1/84/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער השבת - פרק ד:
בו יבואר כוונת ע&quot;ש, ומלבושי שבת, וזה ענינו - אחר שתכנס במים, קודם שתטבול, תכוין 
כי המקוה הוא שם אהיה דההין, גי&#x27; קנ&quot;א, והם מקוה, כי שם מתקבצין כל שאר אהיה 
העליונים. ואח&quot;כ תכוין, להמשיך בו הנחל העליון, והוא בסוד ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן, וג&#x27; 
אהיה, דיודין וההין ואלפין, כי כאשר הם פשוטים יש בכל א&#x27; מהם י&#x27;, הרי הם ז&#x27; יודין, 
בז&#x27; שמות אלו, הם סוד שמות של שבת, בסוד ז&#x27; אותיות אהיה יה&quot;ו הנזכר בר&quot;מ פרשת יתרו. 
וצריך לכוין, כי בפשוטין יש מהם ז&#x27; אותיות יודין, אך תכוין שהם במלואם ג&quot;כ, ותוסיף 
עליהם שם (א) י&quot;ה, כי הוא סוד השבת, הרי ח&#x27; יודין, גי&#x27; פ&#x27; כמנין נ&quot;ל מנחל, ועם 
כללות הח&#x27; יודין עצמן, הרי נחל. ואח&quot;כ תכוין לכלול כללות היודין עצמן, ובכללותן ב&quot;פ 
הם ב&#x27; כללות ותצרפם יחד עם נחל ויהיה מים, הרי המשכת מים במקוה: 
הגהה (א) נ&quot;ל י&#x27; אחת מן י&quot;ה, וק&quot;ל: 
אח&quot;כ תכוין, כי כל זה יהיה לכבוד שבת, כי הלא הח&#x27; שמות הנ&quot;ל, ד&#x27; הויה וג&#x27; אהיה 


וי&quot;ה, יש ל&#x27; אותיות בהם, והוא ל&#x27; של לכבוד שבת, וכאשר תוסיף ב&#x27; כוללים שהם כללות 
הז&#x27; שמות, עם כללות שם י&quot;ה,יהיה ל&quot;ב, כמנין כבוד של לכבוד. וכשתמנה כל הח&#x27; שמות 
במספרם כנ&quot;ל, יעלו בגי&#x27; שבת, שהם רל&quot;ב ותנ&quot;ה י&quot;ה, הכל גי&#x27; שבת. וכאשר תעלה מן המים, 
אמור אם תשיב משבת רגליך וכו&#x27;: 
עוד כוונה אחרת. דע, כי צריך טבילה א&#x27; לפשוט בגדי חול, וטבילה אחרת לכבוד שבת, לקבל 
תוספות קדושה. בראשונה תכוין לאהיה דההין, גי&#x27; מקוה. ובשניה תכוין, לשמות אהיה 
יה&quot;ו, ולז&#x27; שמות שלהם, הם סוד שבת. ותכוין, כי באלו הז&#x27; שמות יש ה&#x27; יודין, הרי נ&#x27;, 
וב&#x27; השמות עצמן אהיה יה&quot;ו הם מ&quot;ב, הכל גי&#x27; מים. ובעלייתך מן הטבילה, תכוין לד&#x27; 
הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן, ולג&#x27; אהיה דיודין דההין דאלפין, שהם גי&#x27; תרפ&quot;ז. תוסיף עליהם 
שם י&quot;ה הרי הכל בגי&#x27; שבת, כי סוד שבת הוא עליית זו&quot;ן באו&quot;א, ואז הוא סוד י&quot;ה. 
ובבוקר טבילה א&#x27;, ותכווין בה ענין תרפ&quot;ז וי&quot;ה, שהוא שבת, וטבילה עצמה: 


והנה כבר בארנו, שבכל ע&quot;ש יטבול אדם לקבל תוספת שבת, וכבר בארנו שצריך לטבול ב&#x27; 
טבילות - א&#x27; לפשוט בגדי חול מעליו. והב&#x27;, להמשיך עליו תוספות שבת. ושמעתי מן מר&quot;י 
ארז&quot;ן, ששמע ממורי זלה&quot;ה, שאם הוא בעל קרי, צריך שיטבול ג&quot;פ - א&#x27;, להסיר הטומאה. 
ב&#x27;, להסיר בגדי חול. ג&#x27;, תוספות שבת. וכשהיה עולה מורי ז&quot;ל מן הטבילה, לא היה מנגב 
עצמו במטפחת וכיוצא, כי הם מימי שבת, וראוי הגוף לשאוב אותן. ראיתי למורי ז&quot;ל, 
שחורף א&#x27; לא טבל, עבור אמו שלא היתה מניחתו, וכן אמר הרי&quot;ס בשם מורי זלה&quot;ה: 
בענין המלבושים של שבת, אמר לי מורי ז&quot;ל ענין א&#x27; שצריך לכוין, ונלע&quot;ד, כי גם לזולתו 
תועיל הכוונה, והוא שטוב מאוד ששום מלבוש או כיוצא בו, מכל מה שהאדם לובש בשבת, אין 
ראוי שיהיה עליו בימי החול. ואפילו החלוק של שבת, אין ראוי ללובשו בימי החול. ואמר 
לי כשאלבוש בע&quot;ש החלוק של שבת, אכוין לשם זהריא&quot;ל, שהוא סוד החלוק של הש&quot;י, הנזכר 


בפרקי היכלות, והוא מועיל מאוד אל הקדושה, להמשיכו אל האדם. וכשילבש הלבוש, יכוין 
בשם אכתרי&quot;אל, וצריך שילבוש בכל שבת בגדים לבנים. לכן אל יפחת מד&#x27; בגדי לבן, כמו - 
מלבוש עליון ותחתון, ואזור, וחלוק. וקבלתי ממורי ז&quot;ל, שכפי הגוון המלבושין שאדם 
לובש בשבת בעה&quot;ז, כך מלבישין אותו אחר פטירתו בימי השבת תמיד, לכן ראה לחכם א&#x27; לבוש 
שחורים אחר פטירתו בימי השבת, והגיד כי כך היה לבוש בעה&quot;ז, והוא נענש במדה זו. וד&#x27; 
בגדי לבן אלו, נגד ד&#x27; אותיות הוי&quot;ה, והם בגדי הבריאה. גם ראיתי למורי ז&quot;ל בחורף 
בשבת, שהיה לובש מלבוש גיבאני תחת מלבוש הלבן העליון מפני הצינה, ולא היה מקפיד 
בזה, רק שהיה ד&#x27; בגדי לבן נגד ד&#x27; אותיות הוי&quot;ה כנ&quot;ל, ואלו הבגדים הם א&quot;מ מבחוץ: 
מורי זלה&quot;ה היה אומר, כי כל המצות שאדם עושה, נרשמות במצחו. וכל מצוה ומצוה, נרשמת 
באות א&#x27;, דרך אותיות המיוחדת לאותו מצוה. ואם עושה מצוה אחת מאיר האות של אותו 


מצוה, ואם עשה מצוה אחרת, אז הארת אות מצוה א&#x27; מסתלקת, ונבלעת בפנים במצחו. אבל אם 
עשה מצוה של צדקה, אינה נבלעת בפנים כמו בשאר האורות של שאר אותיות, אלא מאיר כל 
השבוע במצחו, בסוד וצדקתו עומדת לעד, ולא נבלעת תיכף: 
אמר מורי ז&quot;ל, כי הזוכה בנפש יתירה בשבת, אז אין מאירין במצחו עבירות שעשה, כי 
תוספות הנפש והארתו, מכסה אותן. ואם האדם טמא קרי ניכר במצחו, ואז אין הארת נפש 
יתירה מכסה אותו, עד שיעשה טבילה, ויסיר מעט רושם ממצחו, כי אז אין ניכרת כ&quot;כ: 
לערב בכל ע&quot;ש שתופי מבואות וערובי חצרות, ויבצע ביום שבת בבוקר, על הפת שנעשה בו 
העירוב, ובלילה על פת השיתוף. ומורי ז&quot;ל קודם שהיה מערב, היה אומר הברכה, ואח&quot;כ 
מזכה לבני החצר ע&quot;י אחר, כי כן הדין, כי אחר שיערב בעדו יזכה לאחרים, ויכוין כי 
עירוב ע&quot;ב רי&quot;ו, ושאר דיני עירוב, עיין בספר טעמי מצות פרשת בשלח הדלקת הנר - 
ארז&quot;ל, הדלקת נר בשבת חובה, הסוד הוא, כי ב&#x27; נרות הם, בינה ומלכות, ותכוין לכבות ב&#x27; 


הנרות של הסט&quot;א. (ועיין בשבחים) והנה נר שבת הוא בבינה, שהוא אהי&quot;ה, גי&#x27; חובה, לכן 
הוא חוב&quot;ה ולא רשות. ועיין מ&quot;ש בפסוק כי נר מצוה ותורה אור. וכבר ידעת, כי הם סוד 
ג&#x27; יחודים עליונים - הוי&quot;ה אהי&quot;ה, הוי&quot;ה אלהי&quot;ם, הוי&quot;ה אד&quot;ני, וכולם גי&#x27; נ&quot;ר. גם 
דע, כי סוד נ&quot;ר, הם רמ&quot;ח איברי המלכות, כי היא נכללת בב&#x27; דרועין דמלכא, אז נקראת 
נ&quot;ר כנודע: 
אמנם ב&#x27; נרות אלו שהם בינה ומלכות, בשניהם יחד שייך סוד זה הנר. והנה בנר יש ד&#x27; 
מיני שלהובין, נגד ד&#x27; אותיות הוי&quot;ה, כנזכר בזוהר פרשת ראשית והנה הב&#x27; אחרונים הם 
סמוכים אל הפתילה מושגת אצלינו. אך הב&#x27; עליונים, אינם מושגת ענינם ומהותם. אמנם לכן 
ד&#x27; שלהובת הנר, הנקרא נר מצוה, כי הם סוד הוי&quot;ה, כנזכר בתיקונים. כי מ&quot;צ בא&quot;ת ב&quot;ש 
י&quot;ה, והרי כי אותיות ו&quot;ה גלויות, אך אותיות י&quot;ה נעלמות באותיות מ&quot;צ, וזהו כי נר 
מצוה. והנה ב&quot;פ נ&quot;ר שהם בינה ומלכות, גי&#x27; ת&quot;ק, והוא הנעלם. ומלוי של שדי עולה ת&quot;ק. 


אמנם אותיות שדי עצמו, הם סוד ב&#x27; שמות אהי&quot;ה דההין ודיודין, גי&#x27; שי&quot;ב. ועם ב&#x27; שמות 
עצמם גי&#x27; שדי. וסוד זה רמוז בפסוק בין שדי ילין, אמנם הרמוז לזה, כי כל זווגים 
וחיבורים אלו, הם ע&quot;י היסוד הנקרא שדי בין למעלה ובין למטה, בבינה ומלכות, אמנם שדי 
בבינה הוא רפ&quot;ה, ושדי שבמלכות הוא דג&quot;ש, לכן בין שדי ילין רמוז לבינה, לכן הוא 
רפ&quot;ה. (ובתיקונים כתב שיהא נר של ד&#x27; פיות): 
מהחברים - אמנם סוד הדלקת נ&quot;ר בהיכל, כשתמנה בזה אופן, שהוא הנקרא מספר קדמי, א&quot;ב 
הם ג&#x27;, ועם ג&#x27; הרי ו&#x27;, וד&#x27; ארבע הרי י&#x27;. וכעד&quot;ז עד י&#x27; יעלה נ&quot;ה, כ&#x27; עולה ע&quot;ה, ל&#x27; 
ק&quot;ה, עולה הכל גי&#x27; נ&quot;ר. פי&#x27; הדבר - אותיות היכל, מן א&#x27; עד ה&#x27; הוא ט&quot;ו, ועם י&#x27; נ&quot;ה, 
ואות כ&#x27; ע&quot;ה, ואות ל&#x27; ק&quot;ה, הרי היכל גי&#x27; נ&quot;ר: 
 


שער השבת - פרק ה:
בו יבואר כללות העולמות, וקבלת תוספות נר&quot;ן בע&quot;ש במנחה, וזה ענינו - אח&quot;כ במנחה 
דע&quot;ש, תכוין בו היטיב, וכמ&quot;ש כוונתה, ואז מתחילין העולמות לכלול זב&quot;ז, רק שיש כמה 
מיני בחי&#x27; של כללות העולמות, ובהם מדרגות רבות. ונלע&quot;ד כי אמר לי מורי ז&quot;ל, כי 
בקבלת שבת יכוין, שכבר נכנסו ג&quot;פ תתאין דל&#x27; דצלם דאו&quot;א. ונלע&quot;ד, כי אותן של אימא 
נכנסין עתה, ושל אבא נכנסין בקבלת שבת. הרי התוספות שניתוספה לז&quot;א. ומג&#x27; פ&quot;ת דאבא, 
יכוין לקבל תוספת נפש, ותוספות שיש לנוקבא, היא עליה גמורה: 
והנה קודם תפילת מנחה, תכוין בדעתך לעלות ולכלול שם ב&quot;ן שבעשייה עם היצירה, בשם 
מלוי אלפין גי&#x27; מ&quot;ה. ויצירה בבריאה, בשם ס&quot;ג. ובריאה באצילות, בשם מלוי יודין. 
ותכוין ד&#x27; שמות, בד&#x27; אותיות יהו&quot;ה. בכל א&#x27; מד&#x27; עולמות, תכוין להעלות חלקי האלהות 
שבהם, ע&quot;י מ&quot;ן של נשמות, ואז תכוין בעשייה ששם הנפשות, ובכללן תכלול נפשך. וביצירה 


הרוחות, ותכלול עמהם רוחך. ובבריאה, נשמתך. ובאצילות, נשמה לנשמה: 
ואח&quot;כ תתחיל תפילת י&quot;ח, ובכריעה ראשונה ובזקיפה, כנודע לך בסדר ד&#x27; זקיפות, הנזכר 
בשער עמידה דחול, ואין רצוני להאריך, רק בארנו בקיצור, ארבע כריעות, הם - ב&#x27; אהי&quot;ה 
דיודין, ואח&quot;כ ג&#x27; אהי&quot;ה דאלפין, ואח&quot;כ ד&#x27; אהי&quot;ה דההין. וכן ד&#x27; זקיפות, הם - ד&#x27; 
הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן. ותכוין בכריעה הא&#x27;, לקבל שפע מן המאציל, כדי שיוכל לכלול 
ולהעלות עמו הבריאה, ואז תזקוף ותעלה האצילות למעלה. ובכריעה ב&#x27;, יכוין להוריד ב&#x27; 
מיני שפע לבריאה - א&#x27; כדי שיוכללו עמו היצירה. וא&#x27; כדי שיוכל לכלול ולעלות באצילות. 
ואז זוקף, ותעלה בריאה ע&quot;י ס&quot;ג. וכן תעשה ביצירה. ובעשיה יכוין לשפע א&#x27;, והוא 
שיוכלל ביצירה: 
ובברכת שים שלום, כשאומר בא&quot;י המברך וכו&#x27;, יכוין בהויה זו, כי הרי י&#x27; באצילות, ה&#x27; 
בבריאה, ו&#x27; ביצירה, ה&#x27; בעשיה. ואז תכוין אותם לכלול זה בזה כל העולמות ממטה למעלה 


פעם ב&#x27;, מן ה&#x27; עד י&#x27;, עד אצילות. ותכוין, כי אז ג&quot;כ יורד תוספות נשמה לנשמה, 
ותוספות נשמה, ותוספות רוח, ותוספות נפש. נמצא, כי תחלה אנו מעלין אותן לקבל 
התוספות, כי סוד העליה והכללות, הוא עצמו הוא התוספות. (כי סוד העליות) ואח&quot;כ תכוין 
להורידם עליך, ואח&quot;כ להעלותן. והנה אל תחשוב להוריד נשמות או להעלות רק בברכת שים 
שלום, כשתאמר בא&quot;י המברך וכו&#x27;, בשם הזה בד&#x27; אותיות כנ&quot;ל, אבל בכל התפילה לא תכוין 
בנשמות: 
קבלת תוספת נשמה במנחה בע&quot;ש, הוא דבר גדול, קודם שתאמר אדני שפתי תפתח, תכוין 
ותחשוב לעלות במחשבתך, כל חלקי הנפשות שהם בעשיה, ע&quot;י שם יו&quot;ד ה&quot;ה ו&quot;ו ה&quot;ה, 
ולהעלותן עד היצירה, וז&quot;ס תוספת נפש שבת, כי העשיה נכללת ביצירה, ונתוסף בו מקדושת 
תוספת נפש. ואח&quot;כ להעלות היצירה עם הרוח שבה, ע&quot;י שם יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א, ולהעלותן 
אל הבריאה, וזה תוספת הרוח. ואחר כך להעלות הבריאה עם הנשמות שבה, על ידי שם ס&quot;ג 


יו&quot;ד ה&quot;י וא&quot;ו ה&quot;י, אל אצילות, וזה תוספת נשמה. ואחר כך לחבר עם נשמה לנשמה, שהוא 
נפש דמלכות דאצילות, על ידי שם יו&quot;ד ה&quot;י וי&quot;ו ה&quot;י אשר שם. ואמת הוא, כי יש עוד רוח 
ונשמה דאצילות, אך הלואי שיוכלו דורינו זה לכוין בכך, ולזכות נפש דאצילות, והרי 
במחשבה זו יקבלו כל חלקי תוספת קדושה: 
ואז תתחיל עמידה, ותכוין בכריעה ראשונה ברוך, להוריד כח הנשמות ההם נפש דאצילות 
עליך, על ידי שם ע&quot;ב דיודי&quot;ן. ובמלת הוי&quot;ה תזקוף, ותכוין כי על ידי נשמות האלו, אתה 
מעלה את המלכות למעלה בסוד מ&quot;ן, ותזקוף את המלכות על ידי שם ע&quot;ב כנ&quot;ל. אחר כך 
בכריעה ב&#x27; במגן אברהם, תכוין להוריד עליך סוד נשמה מן בריאה, בסוד שם ס&quot;ג כנ&quot;ל, 
ואחר כך תזקוף על דרך הנ&quot;ל. ובכריעה ג&#x27; דמודים, תכוין להוריד עליך רוח מן יצירה, על 
ידי שם מ&quot;ה כנ&quot;ל, ותכוין זה בשם הוי&quot;ה במודים, ובזקיפה יכוין כנזכר לעיל. ובכריעה 
ד&#x27; בהטוב שמך, תכוין להמשיך הנפש מן עשיה ע&quot;י ב&quot;ן הנ&quot;ל, ואחר כך תזקוף כנ&quot;ל, ובאמרך 


המברך בשלום, יכוין לחבר יחד כולם חיבור אחד: 
להר&quot;ם נאגרה, סוד מנחה, כשאומר מנחה, צריך לידע ולכוין, שאז במנחה בשעה שהוא רוצה 
להתפלל, אז המלכות שהיא שכינה אשר היא בגלות בעונותינו הרבים, אז עולה למקום שהיתה 
שם קודם הקטרוג, לכן צריך לכוין כוונות בד&#x27; זקיפות שעושה אדם בתפלת מנחה - באבות, 
ובהודאות. בזקיפה ראשונה יכוין לשם ע&quot;ב, ודע כי שם ע&quot;ב שהוא בחכמה, הוא חיות לעולם 
האצילות כולו, בסוד כולם בחכמה עשית. וס&quot;ג הוא בבינה, חיות לעולם בריאה. ושם מ&quot;ה 
בזעיר אנפין, חיות לעולם יצירה. ושם ב&quot;ן בנוקבא, חיות לעולם עשיה: 
והטעם אמרו בזוהר כי אמא מקננא בכורסייא, ות&quot;ת מקנן ביצירה, ומלכות מקננא בעשיה. 
פי&#x27; - כי בינה נקראת קו ירוק המקיף העולם, שיוצא קו מן אמא, ומקפת כל העולם אצילות, 
ונעשה מסך בין אצילות לבריאה. ר&quot;ל - כמו שהבינה נעשית אור פנימי לזעיר אנפין, כי 
מלבשת המוחין דזעיר אנפין, בנצח הוד יסוד שלה, ונכנסו בתוכו בפנימותו כן נעשית אמא 


אור מקיף לכל האצילות, ואור של אצילות האיר ע&quot;י מסך של בינה, ומתנוצץ בבריאה על ידי 
מסך הנ&quot;ל. וכן בבריאה, ת&quot;ת שבבריאה מקיף מבחוץ לעולם בריאה, ונעשה מסך, שעל ידו 
מתנוצץ האור למטה ביצירה על ידי מסך הנ&quot;ל. וכן מלכות שביצירה, עובר בה האור ומאיר 
לעולם עשיה וכו&#x27;. לזה ס&quot;ג שהוא בבינה, הוא בבריאה. ושם מ&quot;ה של זעיר אנפין שהוא ת&quot;ת, 
הוא ביצירה. ושם של ב&quot;ן שהוא במלכות הוא בעשיה: 
לזה בזקיפה יכוין בד&#x27; זקיפות - בזקיפה ראשונה יכוין לע&quot;ב, להאיר לבריאה, שע&quot;ב שהוא 
בחכמה, לתת הארה באצילות, שיכינו מקום לקבל הבריאה, כאשר תעלה למעלה באצילות: 
ובזקיפה שניה, יכוון לשם ס&quot;ג, שהוא בבינה, להאיר לעולם בריאה שיעלה באצילות, לקבל 
הארה מאצילות, שכל כוונתינו שיעלו העולמות, ותעלה השכינה לקבל הארה, כדי שירד שבת 
אחר המנחה בהשפעה רבה כמ&quot;ש בע&quot;ה: 
ובזקיפה שלישית, יכוין לשם מ&quot;ה, להאיר לעולם היצירה, שיעלה בבריאה לקבל הארה 


מבריאה: 
ובזקיפה ד&#x27;, יכוין בב&quot;ן, להאיר לעולם עשיה, כדי שיוכל לעלות ליצירה, לקבל השפע 
והארה מיצירה: 
ואחר כך בחתימת הברכה בשים שלום, בהוי&quot;ה אחרונה, יכלול כל העולמות זה בזה ממטה 
למעלה. וכן האותיות כולם במלוין. ה&#x27; עם ו&#x27;, ו&#x27; עם ה&#x27;, ה&#x27; עם י&#x27;, שהם ד&#x27; שמות הנ&quot;ל - 
ע&quot;ב, ס&quot;ג, מ&quot;ה, ב&quot;ן. ואנו גם כן מעלין בעלייה זו, החלק שיש לנו מג&#x27; עולמות, נר&quot;ן, 
להביא הארה לשמות הנ&quot;ל מחיה לנר&quot;ן, ע&quot;כ להר&quot;ם: 
 


</div>
