{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "9", "title": "פרי עץ חיים — שער הברכות - פרק ו:", "hebrewTitle": "שער הברכות - פרק ו:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/9/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/9/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הברכות - פרק ו:\nברכת אשר יצר, ברכה זו היא, כאשר האדם בודק נקביו, ויפנה. והנה כבר נתבאר, שעי\"ז \nנתקנו ג' אחרונות דעשיה, בחי' הפנימיות וזה בבחי' א\"פ שלהם, וע\"י הברכה נתקן א\"מ \nשלהם. ונבאר עתה בדיקת נקבים אלו מה ענינם, וזה מש\"ה אל תשקצו את נפשותיכם, ואמרו \nז\"ל זה המשהה נקביו. והענין הוא, כי כבר ביארנו, כי כוונת האכילה הוא, לברר הפסולת \nוהזוהמא שיש בכל המאכלים להשליכה לחוץ, אחר שנתבררה בתוך המעיים, ומי שמשהה הזוהמא \nההיא, אחר שנתעכלה ונתבררה ונעשה קליפה, הוא משקץ נפשו ממש, יותר ממה שמשקץ גופו, \nוצריך לכוין לזה: \nעוד צריך שתדע, כי הנה מצינו ב' נקבים יש באדם העליון, הוא ז\"א דעשיה, הא' הוא נקב \nהאחור של הגדולים, והב' הוא נקב היסוד של הקטנים. והענין הוא, כי כבר ביארנו, כי \nהשערות שבאדם, הם בחינת מ\"נ של בירור המלכים, וכולם הם דינין תקיפין. אבל יש ב' \nמיני שערות באדם העליון שהוא ז\"א, שערות הראש, ושערות הזקן. והנה שערות הראש, הם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דינים חלשים, ולכן יש ג\"כ בנקבה, כי אין כ\"כ חשש אם יונקים מהם החיצונים, ואין \nהמותרות שלהם המתבררים מהם ונעשים סיגים כל כך קשים, ולכן אינם בחי' הקליפות ממש, \nאמנם הם דינים קשים עד מאד. ועיקר מוצאם לחוץ הוא, דרך נקב השמאלי שביסוד, כנודע \nשיש בו ב' נקבים, א' להוציא טפת זרע וקרי, וא' לדחות מותר המים. אבל שערות הזקן, הם \nדינים תקיפים מאוד, יותר משערות הראש, ובהיותם יורדים למטה, אז נעשה ממותרם בחי' \nהקליפות ממש. והנה סוף סיום השערות אלו של הזקן, הם יוצאים המותרות שלהם, והם בחי' \nהקליפות, ומקום מוצא מותרות אלו, הם מנקב האחור, שהוא בין נצח להוד, בבחי' כלי \nהחיצון, כמבואר אצלינו, שיש ג' כלים בכל ספירה וספירה. וכל זה הוא באדם דעשייה, \nשהוא ז\"א אשר שם, ואז מאותו נקב יונקים הקליפות כולם אשר שם. והנה להיות כי הם \nדינים תקיפים מאד, לכן לא נתהווה בחי' זקן בנקבה, לפי שדיני הזקן הם דינים תקיפים \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מאד, ואם היו דינים אלו בנקבה התחתונה, שהוא היותר סמוכה אל הקליפות, היתה אחיזה \nגדולה אל הקליפות, שם בזקן שלה, והיו דינים מתרבים עד אין קץ, ולכן אין זקן רק באיש \nלבד: \nוהנה גם בא\"א, יש ב' מיני שערות ההם, אלא שהשערות ההם הם לבנים, כמ\"ש ושער ראשו \nכעמר נקי, והם רחמים, ולכן אדרבא יש בהם כח לכפות את הדינים ולבסמם. והנה ענין ב' \nנקבים אלו - הנקב השמאלי של היסוד, נתבאר בענין טעם בני גד ובני ראובן וחצי שבט \nהמנשי שיצאו לח\"ל, וע\"ש וכן בענין מערת המכפלה, שהיתה תחלה ביד בני חת וע\"ש. ואמנם \nבענין הנקב האחור, נתבאר אצלינו בענין דרוש ז\"א, במאמר פרשת תצוה דף קפ\"ד ב', בענין \nאינון תלת נקודין וכו', והראשון מהם נקרא סטרא אחרא, והוא בחי' זה הנקב האחור, וז\"ס \nפעור (א) וע\"ש איך הם יונקים מן המוחין דקטנות שיוצא הארתם אל העורף העליון, ומשם \nנמשך קו היושר עד פעור התחתון. וכבר ידעת מ\"ש בפרשת נשא, כי שערות הזקן ממותרות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מוחא נפקו, וסיומם יוצא דרך פעור אל הקליפות ודי בזה ע\"כ: \n(א) ונלע\"ד נתן - שצ\"ע, מאחר דק\"ל שאין הקליפות יונקים אלא במקום פתח פתוח, והרי \nבעורף אין שם פתח פתוח ושום נקב, ואם כן מאיזה כח הם יונקים שם. ונבאר כי שם על \nהמוחין דזעיר, מכוסה נה\"י דתבונה, והנקב האחור שלה מגולה, ומשם הם יונקים החצונים \nעיין בדרוש הצלם דרוש ה', ותמצא הסוד בפירוש, ע\"כ הגה\"ה: \nוהנה ברכת אשר יצר, כבר ביארנו שהוא כנגד אבא שבעשיה, ולכן יש בברכה זו מ\"ה תיבות, \nכמנין אדם, שהוא החכמה, כח מ\"ה. וזהו ענין אשר יצר את האדם בחכמה, כי מבחי' החכמה \nהעליונה, נוצר האדם זה שרמזנוהו, ולפי שהיצירה קודמת אל העשייה, לזה אמר אשר יצר את \nהאדם, כי ע\"י היצירה נעשה העשיה. ואמנם לפי שהבריאה היא ג' ספירין עלאין, ואדם שהוא \nהחכמה א' מהם, לזה אמר, וברא בו, שהוא מבחי' הבריאה שבעשיה. וזהו בו, ר\"ל, בעצמו, \nכי אדם עצמו הוא בחי' הבריאה שבעשיה, שכ\"א מד' עולמות אבי\"ע כלול מכולם. ג\"ר \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בבריאה, ו\"ק ז\"א שהוא יצירה, והעשירית מלכות שהיא עשיה: \nוהנה נקבים אלו, הם סוד ז' נקבים שיש בראש, כנזכר בזוהר משפטים בר\"מ, והם בראש האדם \nשהוא אבא, והם בחינת ז' דגולגלתא הנודעים, והם - עינים, ואזנים, וחוטם, ופה. אבל \nהענין כך הוא, כי אין אנו צריכין כאן בעשיה, רק אור הנקבים האלה, לפי שנודע כי בחי' \nמציאות הדינים, הם לתועלת העולם, כדי שיוכלו לקבל האור העליון, ע\"י המדה הקצובה לו \nע\"י הדינים, שהם הנותנים קצבה ומדה אל האורות ההם, בסוד בוצינא דקרדינותא, הנותנת \nקצבה וקו המדה, והרי כי אין תיקון אלא ע\"י הדינין והבן זה מאד. ואם זה התיקון הוא \nבכל העולמות, מכ\"ש בעולם העשיה, כי שם צורך הדינים בהכרח, כנודע כי שם הדינים הם \nסנדלפו\"ן, שהוא בגימטריא פ\"ר, שהם ה\"ו דמנצפ\"ך, ולכן אם יפתחו ז' נקבי הראש יותר \nמדאי, ויאירו אות הרחמים בעשיה דרך הנקבים ההם בהיותם פתוחים יותר מדאי, יתבטלו \nהדינין שבעשיה, ואין קיום אל העולם כלל ותתבטל. וכן אם יסתמו אותם הנקבים יותר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מדאי, ויהיו דיני עשיה בלי מיתוק רחמים, ג\"כ א\"א להתקיים העולם, ואפילו שעה אחת, \nהיינו המלכות שבעשיה הנקראת שעה אחת, כנודע בסוד שעה עומדת לו כנזכר בתיקונים תיקון \nס\"ט. ולכן הוא רופא כל בשר, שהם הדינים הנקרא בשר, בסוד בישרא סומקא, והוא בעשיה, \nכי משם סוד הבשר. והוא רופא לכל בשר, ע\"י מיתוק הדינים, ע\"י הרחמים, ולכן הוא מפליא \nלעשות. ר\"ל - הוא ממשיך אור הנתיב העליון הנקרא פלא כנזכר, עד העשייה, למתקה, וזהו \nומפליא לעשות. (ב): \nצמח - עוד נוכל לומר, עם מ\"ש בזוהר פרשת וארא כנ\"ל, כי אין לנפש קיום אפילו רגע אחד \nבלא רוחא ע\"ש, וזהו אי אפשר להתקיים הנפש שהוא בחי' עשיה, בלא רוחא, דהיינו היצירה \nבחי' הרוח: \nומ\"ש גלוי וידוע לפני כסא כבודך, ר\"ל - כי מאותן נקבים העליונים של האצילות, הנקרא \nלפני כסא כבודך, כי הבריאה הוא הכסא עצמו, והאצילות לפנים מן הכסא, ומשם הם גילוים \nאל הנקבים למתקם משם, ע\"י הנקבים ההם של האצילות, הנקרא לפני כסא כבודך כנ\"ל, ע\"כ: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": " \nשער הברכות - פרק ז:\nאלהי נשמה שנתת בי וכו' - וכבר נתבאר כי היא כנגד אמא שבעשיה, ולכן היא ברכה הסמוכה \nלחברתה, שהיא בינה עם החכמה, דלא פסיק זיווגייהו מבינייהו. והנה אע\"פ שרוב ב\"א אינם \nזוכים אלא לנפש בלבד, והלואי שתהיה שלימה, עכ\"ז אנו מברכים ברכה זו, כי אין אדם \nשאין לו חלק נשמה בנשמתו של אדה\"ר, אע\"פ שלא זכה עדיין אליה, ואמר טהורה - כנגד \nנשמה לנשמה, שהוא מן האצילות. ואתה בראתה - כנגד נשמת הבריאה. ואתה יצרת - כנגד רוח \nדיצירה. ואתה נפחת - כנגד נפש דעשיה. ונמצא, כי באומרו נשמה שנתת בי, הוא כללות ד' \nבחי' הנזכר, אשר כולם בכללות נקראים נשמה סתם. והנה המלכות, נוטלת הנשמה לבחי' מ\"נ \nבלילה, ואחר כך בבוקר היא מחזרת אותה, בסוד חדשים לבקרים. וגם לעתיד יהיה כן, וז\"ש \nואתה עתיד ליטלה ממני בסוד מ\"נ, ולהחזירה בי בסוד חדשים לבקרים, ע\"כ: \nענין ח\"י ברכות, שהוא מן הנותן לשכוי בינה, עד סוף ברכת התורה, כבר ביארנו שהם י\"ח \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ברכאין דמטטרו\"ן של עשיה, והם בחי' ו' צירופים של שדי, שיש בו' כלים האמצעים דז\"א \nדעשיה, כמבואר במקומו וזה פרטן - הנותן לשכוי בינה, הנה כבר ידעת, כי מחצות לילה \nואילך, נקרא לילה, וקודם חצות נקרא ליל, ולכן אין אנו מברכין ברכה זו, אלא מחצות \nלילה ואילך, כי אז מתבסמים הדינים, בסוד נער ונערה, כמבואר אצלינו בסוד לאה המתפשטת \nאחר חצות לילה בכל קומת זעיר, וע\"ש ושכוי הוא גבריאל, בסוד הגבורה. ואז בחצות לילה, \nמאירה כח הבינה, מילוי ס\"ג שהוא ל\"ז, בגבורה, וזהו ר\"ת \"הנותן \"לשכוי \"בינה, ואז \nהגבורה ממותקת בסוד יין המשמח. ובסוד ויבא לו יין וישת, והוא סוד היום. אמנם הגבורה \nבעצמה, הוא יין המשכר, והוא סוד הלילה. וז\"ש להבחין בין יום ובין לילה, כי גם זה \nנעשה ע\"י הבינה, המאיר בסוד יין המשמח, וזהו המבחין בין יום ובין לילה. (ג): \nהגהה (ג) צמח - פירוש הענין בכוונת הברכות כך, הנותן לשכוי בינה, ומ\"י הוא הנותן \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בינה, ובאיוב ביאור יותר בהדיא, ומ\"י שהוא בינה, נותנת לשכוי מאורה המתפשט מתוכה, \nהנקרא ג\"כ בינה, ר\"ת הנותן לשכוי בינה עולה ל\"ז, נגד מילוי דס\"ג, סוד בינה, שם ס\"ג: \n\nאוזר ישראל בגבורה - היינו הנוקבא שיצאה במקום המתניים שלו, מקום אחורי האיזור, \nדהיינו הת\"ת שלו מאחוריו, וזהו אוזר ישראל, דהיינו הזעיר, בגבורה, היינו שנוטל \nהגבורות מסטרא דלבא בינה: \nעוטר ישראל בתפארה - הכתר שלו, ידוע שהוא מתפארת דאמא, וזהו בתפאר ה', דהיינו תפארת \nה', וזהו שלא אמר בתפארת, אלא תפארה: \nהמעביר שינה מעיני, תכוין היפך מה שכוונת בלילה בברכת המפיל, וכל הפרטים ממש הם עתה \nבהיפך, עיין שם בברכת המפיל, ע\"כ: \nברכת התורה, הם ג' ברכות, וע\"כ צריך לענות אמן בין ברכה ראשונה לשניה שלו, שהוא \nוהערב נא וכו'. (ד): \nהגהה (ד) צמח - ברכת הנותן לשכוי, הוא גבריאל, כי שכוי גימטריא מלאך גבריאל, ושכוי \nעם ד' אותיות, גימטריא הוי\"ה שדי, ת\"ת ומלכות, מדת יום ומדת לילה. וזהו להבחין בין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "יום ובין לילה. גם ר\"ת \"הנותן \"לשכוי \"בינה הל\"ב, שהוא ת\"ת. וס\"ת שם אדנ\"י, לייחדם \nבבינה, ותלכנה ב' ההין, ולא בגלות: \nמהרב זלה\"ה, אלו דברים שאין להם שיעור וכו', והבאת שלום כו', לא הוי משגיחין פב\"פ, \nשהוא הבאת שלום בין אדם לחבירו. וז\"א בנוקבא, שהוא הבאת שלום בין איש לאשתו. ועכשיו \nרואין זא\"ז, לפי שחכמה וחסד פנו לימין ובינה וגבורה לשמאל, נשאר כתר ות\"ת שניהן \nבאמצע, מאירין פניהם באהבה, וכן תפארת ומלכות. כי נצח לימין, והוד לשמאל, ואין \nהיסוד מונע, כי גוף וברית חשבינן חד. כלל העולה, כל המביא שלום בין אדם לחבירו, \nגורם הארת א\"א בז\"א, ובין איש לאשתו, הארת ז\"א בנוקביה: \nכוונת ברוך הוא וברוך שמו. הוא אהי\"ה, המלביש במילוי ג' יודי\"ן שלה, לג' יודי\"ן \nדמילוי הוי\"ה הנקרא ס\"ג. וברוך שמו, הוא אדנ\"י, מלביש מילוי שלה להוי\"ה של מילוי \nאלפין. גם כוונה אחרת, כנגד ד' אותיות הוי\"ה, תכוין כי ברוך - אות י' מן השם, והוא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "השם הוי\"ה. ומלת הוא - ה' ראשונה של השם, והוא שם אהי\"ה. וברוך - ו' של השם, והוא \nשם הוי\"ה. שמו - הוא ה' תתאה, והוא שם אדני, ע\"כ: \nכוונת אמן - נודע, כי נוקבא דז\"א, אינה מחוברת עמו באחור, אלא בקו האמצעי, כי \nלהיותה מתחלת מת\"ת שלו ולמטה, ואינה שוה לו, אינה יכולה להשתוות אליו בדרועין \nוברגלין. והנה ג' אותיות אמן, הם ג' אותיות, ששם הם מחוברים, והם - הא' ת\"ת דז\"א, \nוכנגדו כתר דידה. והמ' יסוד דזעיר, וכנגדו דעת דידה. והן' הוא החלל שבין נצח והוד, \nששם יש הבל מהארת חו\"ג דאמא, המתגלים בז\"א, המסתיים יסודה בחזה, וכנגד חלל זה, נעשה \nגופא דידה. והכוונה באמן, להוריד אור מבינה עלאה לז\"א ורחל, בג' מקומות אלו, ששם \nמחוברים יחד, וזהו בהיותם באחור. אך אמן שבחזרת העמידה, שכבר היא פב\"פ, אז יכוין \nלחברה עמו, בג' מקומות אלו פב\"פ: \nועוד יכוין, להאיר ברושם אשר הניחה שם באחור, אפילו אחר שחזרה פב\"פ. והנה בכל א' \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מג' מקומות אלו, צריך לכוין הוי\"ה ואדנ\"י. ובאמן של הקדיש, היא מתעוררת תחלה, ואחר \nכך הוא מחבקה. ולכן סדר השילוב, הוא נקרא אידהנויה. אך אמן של התפלה, וברכת הנהנין, \nהוא נושק אותה, והיא נושקת אותו, ולכן תרווייהו מתעוררים יחד, ולכן הסדר הוא כזה - \nיאהדונהי, ע\"כ מעץ חיים. כבר כתבנו כוונת אמן, שהם ב' יחודים, הויה ואדנ\"י, כמנין \nאמן. גם מצאתי כוונה זה מאיש א', משם מורי זלה\"ה, וראיתי לכותבה פה, והוא, כי ג\"כ \nצריך בב' יחודים הנזכרים כזה - יהוה אדני בנקודותיו, כי נקודות הוי\"ה הוא כמנין שם \nמ\"ה, ונקודת שם אדנ\"י הוא כמנין שם ב\"ן, כי ב\"ן ואדני שרשיהם במלכות. והנה נקודות \nב' שמות אלו, הם כמנין צ\"ח, ועם כללות ב' שמות שהם צ\"א, הכל כמנין קפ\"ט, והוא כמנין \nג' שניות ס\"ג. והנה אות ה' אחרונה של הויה אין לו ניקוד, גם לא אות י' של אדנ\"י. \nואם תנקד אות ה' בצירי, ואות י' בחולם, הם ל'. והב' חשבונות צ\"א וצ\"ח שהם קפ\"ט עם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ב' כוללים, והיה הכל כמנין ארך, כי הנה במ\"ה וב\"ן הנזכר הוא חיבוק זו\"ן, כי מ\"ה \nשהוא ניקוד הוי\"ה הוא בז\"א, וב\"ן שהוא ניקוד אדנ\"י, היא מלכות, מקבלים עתה שפע מן \nא\"א. כי כבר ידעת, כי א\"א משפיע לאו\"א, ואו\"א משפיעים בז\"א, וז\"א בנוקבא. ולכן ע\"י \nהחיבוק, פעמים יש להם הכנה ע\"י אותו הזיווג, לקבל אותו השפע אשר משפיע, ע\"כ: \nסדר בין המצרים - הנה בין המצרים, להיותה סכנה מאוד, שקטב מרירי שולט בהן, לכן צריך \nלכוין אלו הכוונות כדי להמתיק הדינין ששולטין באלו הימים, ולא יהיה כח בחיצונים \nלאחוז עוד בדינים האלו. והנה בחתימת ברכת אבות, כאשר תזכיר הוי\"ה, תכוין שיאיר \nהוי\"ה לשם שלפניו, שהוא טדה\"ד כל אות לאות שלפניו. דרך משל - הי' מאיר לט', הה' \nלד', הו' לה', הה' לד'. ובגבורות תכוין, שיאיר שם הוי\"ה לאותיות שלאחריו שהוא \nכוז\"ו, ג\"כ ע\"ד הנזכר. ובאתה קדוש תכוין, שיאיר שם הוי\"ה, לשם הוי\"ה בא\"ת ב\"ש, שהוא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מצפ\"ץ, שעולה ש'. ועם ב' שמות טדה\"ד כוז\"ו, גימטריא אות שי\"ן במילואה ע\"ה. וברצה \nתכוין, כי רצה בגימטריא אלהים במילוי ההי\"ן, ואותיות רצ\"ה הוא צרה, וז\"ס עת צרה היא \nליעקב, שהוא שם אלהים הנזכר, וז\"ס בין המצרים, כי משם באים הצרות ר\"ל, וגם אם תוסיף \nשם אדנ\"י, שגם הוא דין, עם רצה, יהיה ג\"כ שי\"ן, ותכוין כי הב' שמות אלו שהם דינין, \nבין המצרים, והם צרה, והם גימטריא שי\"ן, יתמתקו עם ג' שמות, שבג' ברכות ראשונות, \nשעולין ג\"כ שי\"ן כנ\"ל, ואז מן צרה נהפך לרחמים, ונעשה רצה ה' אלהינו בעמך ישראל: \nובשים שלום, כי ר\"ת שים שלום, הם ב' ש' הנ\"ל, (ה) וגם שים שלום, הם גימטריא ב\"פ \nשי\"ן הנ\"ל, ועודף ו', כנגד ו' שמות הנזכרים, והם - הוי\"ה, טדה\"ד, כוז\"ו, מצפ\"ץ, \nאלהים, אדנ\"י. וז\"ס אני ראשון ואני אחרון, ר\"ל - מה שלפני שם הוי\"ה, שהוא טדה\"ד, \nגימטריא כ\"ב, ומה שלאחריו שהוא כוז\"ו, גימטריא ל\"ט, ושניהם יחד גימטריא אדני. וז\"ס \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אנ\"י ראשון ואני אחרון: \nודע, כי מזיווג בין המצרים, יוצאים נשמות גרים דעמונים ומואבים האסורים לבא בקהל, \nמשום דנשמות הגרים באים, מזיווג נשמות הצדיקים בגן עדן, ר\"ל שהזיווג הוא מצד \nהתעוררות התחתונים, אז נכללין ו' שבה לו' שבו, אז הם נשמות חשובות מזיווג פב\"פ. אבל \nכשהוא אחר מיתתם, אינו כ\"א שעשוע שכינה לבד, לכן אינם כ\"א בסוד המלכות השוכנת \nעליהם, לכן ממלכות ניתוסף נשמות לגרים, ע\"כ מ\"כ: \nהנה באותן ימים, שבין י\"ז בתמוז עד י' באב, כבר פסקו כל הפוסקים, שאז אסור לאכול \nפרי חדש, או ללבוש מלבוש חדש, כדי שלא יצטרך לברך עליהם שהחיינו, וכן ראוי לעשות \nאפילו בשבתות ור\"ח. ופ\"א, היו באים גדולי הדור לסעוד אצלי על שולחני, והפצירו בי \nלאכול פרי חדש, ואכלתי בלא ברכת שהחיינו. בט\"ב אין לומר בשחרית ברכת שעשה לי כל \nצרכי, מפני שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל, ע\"כ מע\"ח ישנים: \nואלה מוסיף על הראשונים - זה לשון מורינו האר\"י זלה\"ה, ונלע\"ד, כי כשהאדם קם ממטתו, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "רוח רעה שורה על ידיו ובעא לנטלא לידייהו, ולברך עליהם. וכן מברך כל אותן ברכות \nוההודאות, שהם על חזרת נשמה, וכל אותן הברכות. ואח\"כ בעא להתקדש במעשים דהאי עלמא, \nשהוא עולם המעשה, ולזה יתעטף בטלית ובתפילין וכיוצא. ואחרי היותו בב\"ה, הלא נתקדש \nבעולם השפל הזה, ואח\"כ יסדר ויתקן המבואות והדרכים, אשר רוצה אל המלך, ולהראות שהוא \nעבדו, וחותם באותות המילה וציצית ותפילין. והנה אחר שתיקן עצמו ומלבושיו, אז יסקל \nמסילות הדרכים, על ידי הקטורת המסוגל לבער כוחות הטומאה מן הדרכים, אשר בהם תעלה \nתפלתו. וגם צריך לתת להם חלקם, כמו בזמן המקדש, ולכן יסדר סדר הקרבנות, ויתהנה \nדוגמת עשן הקרבנות, ובזה ג\"כ נתכפרו עונותיו, ונתקבלו קרבנותיו, ויתבטלו המעיקים, \nוהם המקטרגים אשר נעשו על ידי חטאותיו, ואז ילך בדרך ישרה, לקראת מלך מלכו של עולם, \nבלתי מעיק ומונע: \nואח\"כ יאמר הזמירות, שהם כוחות הדין שבקדושה, המכונה למלאכים נוקבין, כי נקבה שרשה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "תמיד דין, והוא עולם סנדלפון, ויסדר שם סדרי עמידתן ותושבחתן. וכל זה תקון השכינה \nעם צבאותיה שבסנדלפו\"ן, כי נודע כי השכינה מקננת בסנדלפו\"ן. ואחר כך אחר הזמירות, \nיאמר שירת הים, אשר הוא רומז אל היסוד, שהוא מדרגה האחרונה שבו' קצוות המקננת \nבמטטרו\"ן, ונקרא תורה שבכתב. ואז מתחלת לתקן על ידי תורה שבכתב, ונכנסת לעולם \nהמלאכים הרחמים, צבאות המלך, והוא בעולם מטטרו\"ן. וכל זה בכח שלש עשרה מדות הרחמים, \nהנזכר בישתבח, שהם - שיר, ושבחה, הלל, וזמרה וכו'. ואחר כך מתחלת והולכת מהיכל \nלהיכל, כמפורש בפרשת פקודי ובפרשת ויקהל: \nוהנה ענין קדושה דיוצר, היא הו' קצוות דמטטרו\"ן, דמתקדשא בהם שכינה, שעלתה \nמסנדלפו\"ן, ואז נקראת קדושה דילה, ואח\"כ בשמע ישראל, נקרא יחודא דיליה, כי היא \nמתייחדת עם המלך, בהיכל האהבה, ששם החסד העליון, ועל ידו היחוד, כנודע דמתמן נקרא \nאחים, בקוראה המלך אחותו. ועדין פה אינה אשתו, ואז מתייחדת עם ו\"ק של המטרוניתא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שעלו מסנדלפו\"ן, הנרמזים בו' תיבות בשכמל\"ו ומתייחדים עם ו\"ק המלך שבמט\"ט, הרמוזים \nבששה תיבות של שמע ישראל וכו'. ובברכת ק\"ש לפניה ולאחריה, נקרא ברכה דיליה, הרי סוד \nיב\"ק - יחוד, ברכה, קדושה. שהם כנגד ג' קצוות הראשונים, חסד הוא הברכה, וגבורה \nקדושה, ותפארת יחוד. ואז עולה בהיכל הרצון דת\"ת, ושם הנשיקין באמת ויציב: \nואח\"כ עולה בהיכל ק\"ק, דתמן מתייחד עלמא עלאה בינה חכמה כתר, שהם בכסא כבוד, \nומתייחדים עם הו\"ק בהיכל הז', ואז העמידה לקבל עלמא עלאה, ואז יכנוס שיעור ב' פתחים \nדעלמא עלאה, והם גבורה וחסד מלכות תמיד עמו למעלה, ואז נקראת תפילה, ראוי בכל מעשיו \nויעמוד לפני המלך שלמה בינה, וישאל שאלותיו, בחסד ברכה ראשונה, וברכה שניה בגבורה, \nוברכה שלישית בתפארת. וכיון שקידש השם, בג\"פ קק\"ק שבברכת אתה קדוש, אז ישאל שאלותיו \nי\"ב שאלות הנרמזות בי\"ב גבולי אלכסון דת\"ת. ואח\"כ יצא מעט, רצה בנצח, ובהגיע לירך \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שניה היא הוד, צריך ליכרע על ברכים במודים. ואח\"כ ליסוד, בשים שלום: \nונניח המלכות דבוקה ביסוד, כי כבר עלתה עד הבינה, ושאלתה טרף לביתה, ועלתה עם \nתפלתו. ואח\"כ מורידה עמו עד היסוד, שהוא מדרגה אחרונה שבמט\"ט. אבל ע\"י כל זה, גם \nעתה בהיכל הז', שם נתעלו כל רתיכין עילאין. ואז יפסע פסיעותיו, כי אין ראוי להמצא \nבעת הזיווג, ואז הזדווגת ביסוד, ומשפיע בה טיפת זרע נשמות ישראל הקדושים, לכן יפול \nעל פניו, ויכלול גרמיה בהדייהו אותן הנשמות, וימסור נפשו שם בנפילת אפים, בפסוק \nלדוד אליך ה' נפשי אשא, בזמן שהם מזדווגים: \nואחר שנזדווגו, ומוריד טרף וחק לנערותיה אז שואל הוא ג\"כ מזונות מאתה, במזמור אשרי \nיושבי ביתך תהלה לדוד. והנה בכל הירידות שיורדת, היא מושכת שפע לשם, כיצד - כשהיא \nבחסד, מורידה שפע בחסד. וכן בכל הו\"ק, ברזא דג\"ר וג' אחרונות, ואחר דינקה הני הו\"ק, \nאז יונקת מהם המלכות השביעית, על ידי יסוד האחרון: \n \n", "en": ""}]}
