{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "90", "title": "פרי עץ חיים — שער השבת - פרק יג:", "hebrewTitle": "שער השבת - פרק יג:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/90/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/90/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער השבת - פרק יג:\nהעמידה של ערבית, תכוין כי המלכות שהיתה עד עתה בסוד נקודה בסוף היסוד, היא נגדלת \nבכל אורך נה\"י דז\"א, העומדים בג\"א. נמצא, שכל תכלית העמידה זו לצורך רחל, ואז \nמזדווגת עם יעקב. והנה נודע, כי ג\"פ אנו אומרים ויכולו בליל שבת, אמנם ויכולו \nהראשון, הוא של עמידה, וכבר ידעת כי בכל ויכולו יש ג\"פ אלהים, וג\"פ שביעי. ותכוין \nכי ג\"פ שביעי אלו הם סוד נה\"י דז\"א, אשר שם עלתה המלכות ומזדווגת עם יעקב שם, וזו \nסוד העמידה הזאת: \nוהענין הוא - כי בתחלה בעת קבלת שבת, היה בסוד חיצונית העולמות, ועתה הוא בסוד \nפנימית. אמנם ע\"ש במה שכתוב אחר הקידוש בע\"ה, סוד חק\"ל תפוחין קדישין, ותראה כי עתה \nנקראת חק\"ל, כשעולה עד נה\"י דז\"א לבד נקרא חקל, והטעם כי לעולם שדה הוא בסוד נה\"י, \nכי כשעולין נה\"י למעלה, נשאר אותו המקום פנוי, והוא נקרא שדה שאין בו בנין בית, רק \nמקום פנוי, ושם הוא סוד תחום שבת, ונקרא שדה. אמנם למעלה, בקדושה, הם אורות גמורין, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ונקרא בית, עיר, מדינה. כי הוא הישוב. אך מבחי' נה\"י ולמטה הוא מקום הקליפות ונקרא \nמדבר. וז\"ס זוהר פרשת תצוה, כי סט\"א הוא מדבר ואינו בר זריעה, והוא דוגמת הקליפות, \nאך השדה היא בר זריעה, כי הוא ראוי לקבל הקדושה עליונה, ודי בזה. וגם חקל, הוא גי' \nחיבור הויה אהיה, הויה אדני, ותכוין לזה: \nואמנם, אע\"פ שבארנו שם לקמן, כי חקל תפוחין קדישין, הם ג' דרגין דנה\"י חג\"ת חב\"ד, \nעכ\"ז גם בהיותם בשדה לבד, שהוא בחי' נה\"י דז\"א, נקרא חקל תפוחין קדישין כל ג' תיבות \nאלו. והענין, כי כל קדוש הוא בחכמה, שהם המוחין, ועתה כשעלתה לנה\"י דז\"א, ונעשין לה \nמוחין ממש בפרצוף גמור, נעשה חקל תפוחין קדישין, כי קדישין הוא בסוד מוחין, רק שהם \nמבחי' נה\"י דזעיר אנפין לבד. והנה דע, כי ביום השבת, כל הסעיפים נקרא שביעי מסטרא \nדילה, לכן ג\"פ שביעי הם בנה\"י עתה, ואח\"כ יהיה בג\"א, ואח\"כ בג\"ר בע\"ה: \nענין התפלות של שבת, ד' תפילות, שבכל אחת יש ז' ברכות, לכן בכל ברכה מן הז', תכוין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לאות א' מן אהי\"ה יה\"ו, כי ז' ברכות בכל תפלה ותפלה, והם ז' אותיות אהי\"ה יה\"ו \nכסדרן, כי ג' ראשונות אה\"י, אמצעית ה', ג' אחרונות יה\"ו, על סדר זה ממש. וכן בז' \nשמות היוצאים מהם, כמו שידעת. ולכן בברוך אתה מגן אברהם, יכוין לאות א', עם השם \nשהוא יה\"וה. ובברכת מחיה המתים ה, והוי\"ה בניקוד אלהים. ובאתה קדוש י, מצפץ. ואלו \nהם אה\"י. וה' שהיא ברכה אמצעית, ה', י\"ה אדנ\"י. ואח\"ז יה\"ו כסדרן - י', א\"ל ברצה \nנצח. ה', אלהים במודים הוד ו' מצפץ בשים שלום ביסוד. וסוד הענין דע, כי לעולם שם \nמצפ\"ץ מצפץ, היא ת\"ת ויסוד. וזהו בסדר הברכות הז' של התפלה: \nאך בקבלת שבת, שאז הם מתנוצצים זה עם זה, ולכן הולכין שלא כסדר. כיצד - תחלה א' \nדאהי\"ה, שהוא הוי\"ה, יורדת בה' אחרונה דאהיה, ואז סליק י' דיה\"ו, ושם א\"ל שהוא \nבנצח. אחר כך ה' ראשונה דאהי\"ה, ושם הוי\"ה בניקוד אלהי\"ם, עם ה' דיה\"ו, ושם אלהים. \nואחר כך י' דאהי\"ה, ושם מצפ\"ץ, וי' דיה\"ו ושם מצפ\"ץ: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אמנם אודיעך ענין נאה, ז' ברכות התפלה מה ענינם. דע, כי לעולם ג\"ר, הם תמיד בנצח \nהוד יסוד אמא, הנעשין ג' מוחין לדכורא. ואחר שנעשו מוחין לדכורא, בסוד ג\"ר - אבות, \nוגבורות, וקדושות, בסוד ג' אותיות אה\"י, עם ג' שמותן כסדר. אח\"כ אנו ממשיכין אותם \nלנוקבא לכתרה, בסוד ה' ב' של אהי\"ה, שעליה אמרו בהקדמת תיקונים שהם אמצעית ג' מכאן \nוג' מכאן, והיא אמצעי, כי היא סוד כתר הנוקבא, והיא ברכה אמצעית. ואח\"כ נכנסין לה \nג' מוחין בסוד חב\"ד, הנעשין מנצח הוד יסוד, שהם - רצה, ומודים, שים שלום. והם ג' \nאותיות יה\"ו, שכל שמותן על הסדר הנ\"ל. אך דע, כשאנו ממשיכין לה נה\"י הראשונים, \nדאבות גבורות וקדושות, כי אותן הם של הבינה שנעשין מוחין לדכורא. ואלו נעשו מוחין \nלנוקבא, ושמור סוד זה בכל התפלות, אפילו בתפלות חול. (א) אמנם דע כלל א', כי לעולם \nכפי מציאות התפלה, כך יהיה סדרן הנ\"ל, כיצד - בתפלת ליל שבת, הג\"ר הם נה\"י דדכורא, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ששם יורד הז\"א. ואח\"כ רצה ומודים ושים שלום, אז עלה שם הנוקבא, ונעשין לה ג' מוחין \nמנה\"י עצמה הנ\"ל. אתה קדשת, כבר ידעת כי בליל שבת נעשין מוחין אל המלכות, וכל מוחין \nמסטרא דקודש חכמה, וזהו אתה קדשת: \nהגהה (א) חנן, וצ\" ל כך, כשאנו ממשיכין לה נה\"י, הם ג' פרקין תתאין, דנצח הוד יסוד \nאמא הראשונים דאבות גבורות וקדושות. (ונ\"ל דצ\"ל אינם הראשונים וכו', כי אותן וכו', \nכי לפי הגהת אלחנן לא שייכי קישור דברים דלקמן, כי אותן וכו', ודוק.): \nמהחברים - ומתפללין אתה קדשת, רמז לסוד קדושין שלה, שנותן לה החתן בסוד ז' ברכות, \nואז היא נתקנית ונקנית לבעלה, ואסורה לכל העולם, כי אין לכוחות החיצונים שם אחיזה \nויניקה בה, ולפיכך ניתקנה בסוד הקדושין. ואומרים ג\"פ ויכולו, כי לפי שהיא עדות על \nחידוש העולם, שהקב\"ה ברא עולמו בששת ימי בראשית, והעדות ע\"פ שני עדים או שלשה עדים. \nולמה מעומד, לפי שעדות צריך מעומד: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ויש בויכולו ג' פעמים שביעי, כי מוחין שלה נעשה מנה\"י שלו, והם שביעית, כיצד - מכתר \nעד נצח ז', מחכמה עד הוד ז', מבינה עד יסוד ז', הרי נעשה ג' מוחין, מאלו ג\"פ שביעי: \n\nודע, שיש בויכולו ל\"ה תיבין, ואומרים אותו בבית, להשלים לה ע', נגד ע' עטרות, שהכלה \nנוטלת ז' שעליה, וכ\"א כלול מי'. עוד הם ג\"פ ל\"ה עם הקידוש שאומר בבית, נגד אדנ\"י \nהוי\"ה אהיה, גי' יב\"ק, עם ג' שמות וד' אותיות, ג\"כ יב\"ק. ג\"כ נוכל לומר, כי ג\"פ ל\"ה \nהם ק\"ה, ועם כולל ק\"ו, רמז שהיא נתחברת בקו אמצעי. וגם נוכל לומר, כי שם ב\"ן נתוסף \nזאת הלילה בתוספות ברכה, ונשתנה שמה ג\"ן, שנכנס באמצע דווי\"ן אות א', נמצא כי ב\"ן \nוג\"ן גי' ק\"ה. וז\"ס באתי לגני אחותי כלה, שבלילה זאת היא כלה, ויש ג\"פ שביעי נגד ז' \nדבריאה, וז' דיצירה, וז' דעשיה: \nויכולו - בויכולו של עמידה, אז תחשוב דאתעבידא לה ג' מוחין מנה\"י מפנימותן, כי בשדה \nהיתה בחיצונית, ונקראת שדה, ועתה נקראת חקל תפוחין קדישין, כי כל קדישין הוא בסוד \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מוחין, כי החכמה נקרא קודש. ותכוין כי יש בו ל\"ה תיבין נגד ל\"ב נתיבות חכמה, וג' \nתיבות שביעי כנודע. הנה ג' פעמים, הם ג' נצח הוד יסוד. אחר כך בויכולו של אחר \nעמידה, תכוין שאז ג' שביעי הם חג\"ת. והענין, שאז מאירין בה ג' אלו, אך אינו עולה \nהיא להם. אח\"כ בויכולו של הקידוש, תכוין כי אז מאירין בה ג' ראשונות חב\"ד של הז\"א, \nוכנגדם ג\"פ שביעי, כי הם מאירין בנה\"י, אך לעולם כל שביעי הוא בנה\"י: \nענין ג\"פ ויכולו, כבר נתבאר אצלינו, והם - א' חקל, ב' תפוחים, ג' קדישין. והנה \nויכולו הג', המקבל מן המוחין עצמן בשרשם, אז נקרא קדישין, כי כל קדוש הוא בחכמה. \nמשא\"כ בב' ויכולו הראשונים, שמקבלין מוחין, מהמקום שאינן מוחין ממש, רק התפשטות \nוהארות מוחין לבד: \nוהנה תיבות חקל תפוחין, שהוא בסוד הויה אהי\"ה, הויה אדני, מן ד' שמות אלו מקבלת עתה \nהמלכות. וסוד הענין, כי למעלה בראש הז\"א שבהם המוחין, ונקרא הויה אהיה. ונראה לענ\"ד \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "חיים, כי שם הבינה ולאה ג\"כ, הנקרא אהיה. והחכמה אהיה הויה, ותמשיך משם הארה עד \nנה\"י דז\"א, כדי שיספיקו אותן הארות שבתוכן, לתת מציאות מוחין לנוקבא, אע\"פ שאין שם \nמקום מוחין, נלע\"ד כי אין נגמר הורדת הארה זו, רק עד ויכולו הג' הנקרא קדישין. והנה \nבנה\"י דז\"א, שם נקרא הויה אדנ\"י, נה\"י נקרא הוי\"ה, והמלכות נקראת אדני, הרי הכל \nכמנין חק\"ל: \nבתפילת ערבית, אנו אומרים ישמחו, וכן בשחרית ומוסף. ולמה במנחה א\"א ישמחו במלכותך, \nוהסוד, כי מלכותך שהיא נוקבא מלכות, והטעם, כי באותן התפילות היא עיקר עליה למלכות, \nוהיה לה שמחה ע\"ז, כי אותן זיווג זו\"ן, וזהו שומרי שבת, שאנו בני ישראל משמרים \nהזווג מחול לשבת, וגם אנחנו משמרים בשבת כוונה לזווג זו\"ן. אבל בתפילת מנחה דשבת, \nעיקר כל עלייה לז\"א, שהוא עולה עד דיקנא דא\"א, והיא נשארת למטה באו\"א, במקום שהיה \nהז\"א מקודם, לא יש עתה זווג, ולכן ראוי שלא להזכיר ישמחו במלכותך, כי אין למלכות \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שמחה עתה, כי דודה עלה, והיא נשארת למטה בלי זיווג, אין לה שמחה על זה, לכן אין \nאומרים ישמחו. (א): \nהגהה (א) צמח וכפי הפשוט נוכל לומר, שנפטר אז משה, ובטלו המדרשות מן התורה המשמח \nהלב: \nויכולו שלאחר עמידה, תכוין, כי עתה נכנסין בז\"א ג' פרקין קדמאין דל' דצלם דאמא. \nותכוין, כי עתה המלכות מקבלת הארה במוחין שלה, מחג\"ת אמצעים דז\"א, ומאותו האור \nנעשין מוחין שלה, ובג' שביעי עתה בחג\"ת. ועתה נקרא המלכות תפוחין, אע\"פ שהמלכות \nאינו עולה בליל שבת רק עד נה\"י לבד, הכוונה הוא שמשם נמשכין לה הארה למטה: \nוהנה ב' בחי', א' נקרא תוספות שבת, ואינו שבת עצמו. ב' הכנסת שבת עצמה. והנה \nבתוספות שבת, המקדים לבוא קודם היות שבת גמור, והוא בעת קבלת שבת, אז המלכות \nדאצילות נכנסת מאחוריו דז\"א, ובאה לפניו, נגד מקום מה שהיתה מאחוריו. אך בהכנסת \nשבת, מתעלין נה\"י דז\"א בחג\"ת שלו, ואז המלכות לוקחת מקומם: \nאח\"כ בויכולו האחד של עמידה, עולין חג\"ת ז\"א שהם ג\"פ שביעי הנזכר בויכולו, ונכללין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בחב\"ד, וחב\"ד עולין בל' של צלם דזעיר אנפין, וחכמה בינה דעת דבריאה, בנה\"י דאצילות, \nוכעד\"ז עד שעולין נה\"י דעשיה, במקום חג\"ת דעשיה, ונשאר מקום נה\"י דעשיה חלל ופנוי, \nר\"ל בסוד מחלליה מות יומת: \nובויכולו הב', צריכה מלכות דאצילות, לעלות בחג\"ת דאצילות, לקבל הארה ממוחין שלו אשר \nשם בחג\"ת, ואינה יכולה לעלות רק עד נה\"י, הנקראים מדת לילה, מדת מלכות, כי מדתה \nמתפשטת בה. אך חג\"ת, אינה מדת לילה, רק מדת יום. ועתה בליל שבת הוא לילה, ואינה \nיכולה לעלות מדת יום, לכן נשארה במקומה בנה\"י, ומשם מקבלת הארה למוחין דילה, ומחג\"ת \nז\"א היורדת הארה ההיא למטה למוחין דילה, והיא אינה עולה: \nוזו סוד ברכה מעין שבע, כי כבר ידעת, כי כל חזרת עמידה דש\"ץ הוא בחג\"ת, אמנם בשחרית \nדחול, שעולה המלכות עד חג\"ת דז\"א ממש, לפי שהוא יום, לכן נקרא חזרת עמידה גמורה. אך \nעתה שאינו עולה עד חג\"ת, לכן לא יש חזרת עמידה ליל שבת, אך שיורדת הארת חג\"ת למטה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "במקומה, לכן יש חזרת מעין ז', ולא שבע: \n(מהחברים - ואומר הש\"ץ מגן אבות, אשר הוא מעין שבע, שנתקנה בשביל הסכנה. ובי\"ט אין \nמזכירין בה י\"ט, אלא מקדש השבת לבד. כי ברכה זו תקנו אותה מפני כבוד הכלה הכלולה \nמז', וקרואה מעין שבע, פי' הארה מן ז' ולא הז' עצמן, וזהו בלילה. אבל ביום הם הז' \nעצמן, כי אז הן שולטין. (א): \nהגהה (א) צמח. פי' טעם זה, לפי שמציאותו לא נמצא כי אם בליל שבת לבד, אפילו כשחל \nיום א' של פסח בשבת אומר אותו, משא\"כ כפי הפשט: \nקדיש אחר ויכולו, תכוין ע\"ד ראשונים, רק שמילוי אהי\"ה יה\"ו, ע\"ד ס\"ג, שכל ההי\"ן \nמלאים ביודין, חוץ מן אות ו' שמלויו באלפין. ותכוין שהוא גי' יצחק, ומ\"ב הב' לא \nקבלתי: \nאח\"כ מזמור לדוד י\"י רועי כו', ויכוין בר\"ת אך טוב וחסד ירדפוני גי' הויה. וכן ס\"ת \nאך טוב וחסד. אח\"כ קדיש אחרון, תכוין ע\"ד הראשונים ממש, רק שמילוי אותיות אהי\"ה \nיה\"ו, כולם ביודי\"ן, ותכוין שהוא גי' רי\"ח, לכן תכוין להשלים עד רמ\"ח, שהוא גי' \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אברהם. לכן צריך להשלים ל' אותיות שיש בברכו את י\"י המבורך שאומר החזן, ויש בו י\"ו \nאותיות, וג\"כ תכוין בענייתך ברוך וכו', בי\"ד אותיות שיש בהם, והרי נשלם ל' אותיות, \nועם רי\"ח גי' אברהם. והנה אם שכחת לקבל תוספות רוח שבת, בברכו את י\"י המבורך \nהראשון, או אם לא שמעת אותו, תכוין עתה בברכו אחרון, לקבל תוספות רוח ונשמה בפעם \nאחד, כי אם לא קבלת רוח בברכו ראשון, איך אפשר לקבל נשמה בופרוס: \nמהחברים - וד' מלואים אלו של ד' קדישים, עם י\"ט אותיות של טפטפי\"ה אברהם יצחק יעקב, \nגי' תכלת ע\"ה, כמנין ז' מרגלאין הנ\"ל, ואינן סוד תכלת שבציצית: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער השבת - פרק יד:\nענין ב' פעמים ברכו של ליל שבת - בברכו א' יכוין לקבל תוספות סוד רוח, ויכוין ששם \nהוי\"ה העולה כ\"ו, אח\"כ ברבוע הוא ע\"ב, ואחר כך במילוי הרבוע הוא ק\"ל, והנה כ\"ו ע\"ב \nק\"ל, גי' ברכו. ובברכו ב', תכוין לג' מלוים ע\"ב ס\"ג מ\"ה, גי' ק\"ב, ולג' מ\"ב שלהם \nשהם קכ\"ו, הרי הכל גי' ברכו. וז\"ס המבורך, מ\"ב ר\"ך, מ\"ב הנ\"ל, ור\"ך הוא יותר רחמים, \nוהם הג' מלואים העולין ק\"ב: \nאח\"כ תלך לביתך, ותאמר בקול רם שבת שלום, כי הוא המקבל הכלה בסבר פנים יפות, בשמחה \nגדולה. גם היה נוהג מורי זלה\"ה, לנשק ידי אמו בליל שבת, כי כך הזעיר אנפין עולה \nומנשק ידי אמו בכל ליל שבת. וסוד הענין - כי כיון שעולה בסוד ל' של צלם דתבונה, הוא \nעולה בין זרועות הידים ואז נושק הידים. כי בחול הוא בג\"ת שלה לבד, שהוא צ' דצלם, \nהיא נגד החזה. גם אתה תנשק ידי אמך בכל ליל שבת. וביאור הדבר הזה - כי בחול אין \nלזעיר אנפין רק מוחין פנימים מן צ' דצלם, שהם נה\"י דתבונה כמבואר. אך בליל שבת, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עולה עד מקיפים, שהם ל' דצלם חג\"ת, שהם חג\"ת דתבונה כאמור, ושם הזרועות של התבונה \nאמא דז\"א, והוא עולה שם ומנשק כנ\"ל: \nמע\"ח - וסוד נשיקות שע\"ג היד הנזכר, דע כי מציאות ה\"ג, והם ה' אותיות מנצפ\"ך, הם \nביסוד דמלכות. אמנם שרשם הראשון, היא בה' אצבעות של יד שמאל, כי ה' של יד ימין הם \nה\"ח. והנה סוד כל הה\"ג אלו, שרשם הוא בפה העליון, שיש בו ה' מוצאות, ג' מהם בד' \nאותיות, וב' מהם בה' אותיות, והם דטלנ\"ת וזסשר\"ץ, ואלו הם ה\"ח וה\"ג. וכאשר האדם \nנושק בפיו, גורם להשפיע ולהאיר משרשן אשר בפה הה\"ג כנ\"ל, אל הה' אצבעות למתקן, שהם \nלמטה חזקים וקשים. ולפיכך כשבא הקטן להתברך מן הגדול, תחלה הקטן נושק יד הגדול, כדי \nשיתעורר אח\"כ הרחמים, ויברכהו. וכך הענין למעלה, בעת הגלות שאין זווג שלם, אין הת\"ת \nיכול להזדווג עם המלכות בסוד היסוד שבה, שהוא מנצפ\"ך. אמנם גם הוא נחית מדרגא \nדיליה, ונושק יד המלכות להמתיק דינה אשר שם, כטעם וישק יעקב לרחל, שאינון נשיקות פה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אל פה, ובזמן הגלות, הוא יורד ומחבבה ומטפל אליה במשמוש היד, שהיא מתפייסת בו, \nותאחז במשפט ידי כנודע, וע\"י אצבעות אלו מזדווג עמה, ומשם היא מעלה מ\"ן אליו, אשר \nהוא צריך אליהם בסוד אור החוזר. ואולם בהיות המלכות למעלה בבינה, בסוד ד' על ו', \nאמו היא יורדת ומנשקת ידו כנ\"ל: \nוכשתבוא מבית הכנסת תעמוד במקומך בשולחן, ותאמר, דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, \nשהם דנה\"י, כמ\"ש ענינו בסיום הדרוש בע\"ה. אח\"כ תקיף השולחן דרך ימין בשתיקה, ואח\"כ \nתקח בידך ב' אגודת הדס, ותחברם בב' ידך, ותברך עליהם, ותריח בהם. ואח\"כ תקיף בהם \nהשולחן פעם ב' בשתיקה, ואח\"כ אמור זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ותאמר הקידוש: \nואחר אכילתך, אמור איזה פרקים ממסכת שבת. ואחר בהמ\"ז, תחזור ותאמר זכור ושמור בדבור \nאחד נאמרו. ותברך על ההדס פעם אחרת. ובבוקר בסעודה ב', תעשה כמו שאמרנו בראשונה. \nוכן תעשה בג': \nוהנה בבואך מבה\"כ תעמוד במקומך ותאמר דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, כי הלא עתה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "המלכות יש לה ג' מוחין, נשפעת מהם, ומשם אוכלת. ואח\"כ תקיף השולחן דרך ימין בשתיקה, \nכנגד א\"מ של חג\"ת, המאיר בא\"מ של נה\"י. ואח\"כ תקח בידך אגודה של הדס, ותחברם בידך, \nותברך עליהם, ותריח. ותקיף את השולחן פעם אחרת בשתיקה, כנגד א\"מ דחב\"ד, המאיר בא\"המ \nלנה\"י. ואח\"כ אמור, זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ותאמר הקידוש, ותכוין בויכולו: \nאמנם תעמוד במקומך, ותאמר דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, הטעם, כי הלא עתה בסוד \nהסעודה מקבלת הארה גם מג\"ר דז\"א, ואז נקרא חקל תפוחין קדישין. והטעם - כי הלא תחלה \nבהיותך בקבלת שבת בשדה, נקרא חקל כמבואר. (א) אח\"כ בעמידה שמקבלת הארה מג\"א דז\"א, \nנקראת חקל תפוחין, כי הלא ג' אמצעים נקראים אבות, והם סוד ג' תפוחין. ועתה בקידוש \nנקראת חקל תפוחין קדישין, כי היא מקבלת הארה אל מוחין שלה, מן המוחין דז\"א עצמן, \nשהם ג\"ר, וכבר בארנו שמוחין נקראים קדישין, ובפרט המוחין דז\"א: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הגהה (א) (מורי זלה\"ה, היה נוהג לומר כל הקידושין מעומד בשבת וי\"ט, ואח\"כ יושב \nוטועם מן הכוס של קידוש, והיה נוהג להשאיר מעט יין בכוס הקידוש, ובכוס בהמ\"ז, בסוד \nאסוך שמן, להשאיר ברכה): \nאמנם להיות מקבלת עתה משם, ושם הוא הפה דז\"א, והיא אוכלת וניזונית משם מן הפה של \nהז\"א, ואע\"פ שהיא למטה בנה\"י שלו כנ\"ל, אמנם נקרא סעודה זו דמטרוניתא, כי כשהיא \nמגעת ואוכלת ונוטלת מפומא דמלכא, ולכן נקרא סעודה זו סעודה דמטרוניתא, כי היא אוכלת \nולא הוא. אח\"כ נבאר במ\"א, ענין אכילתה וסעודה בל\"ב שינים: \nוהנה תקיף השולחן תחלה דרך ימין, ותכוין כי הלא בעמידה עלתה בנה\"י דז\"א, והוא בסוד \nא\"פ, דוגמת שבת שהוא חיצונית נה\"י דז\"א, בבחי' א\"פ. ואחר שבאת מן השדה, הקפת \nהשולחן, להמשיך א\"מ של החיצונית. וכן עתה ג\"כ תכוין, להמשיך א\"מ, מבחי' נה\"י דז\"א, \nנגד ויכולו ראשון שבעמידה. אח\"כ תקח בידך ב' האגודות, ותברך עליהם, ותריח בהם, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ותקיף בהם את השולחן, ותכוין להמשיך א\"מ, מבחינת הג\"א, שנמשך א\"פ שלהם בויכולו הב', \nולכן הקפה זו בהדס, כי הדס רומז אל ג' אבות, שהם ג\"א. אמנם ב' אגודות הדס, תכוין \nשהם נגד זו\"ן, ולכן אחר שתריח בהם, אמור זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ותכוין לחברם \nיחד: \nוהנה נגד אור פנימי, שקבלה מג\"ר עתה בסוד הקידוש כמ\"ש בע\"ה, אין בנו כח להמשיך \nהמקיף שלהם, כי הם המקיפים מבחינת מוחין עלאין, ואינו נעשה על ידינו, ומעצמו נעשה. \nואחר כך אמור הקידוש, וסוד הקידוש להמשיך א\"פ מן ג\"ר דזעיר אנפין לנוקבא, כדי שתאכל \nותקבל הארה משם, ולכן נקרא קידוש, כי כוונתו לקבל הארה מג\"ר שהם המוחין הנקראים \nקד\"ש: \nמע\"ח - צריך למזוג הכוס, קודם שתאמר הקידוש, והכוס יהיה נגד החזה, כי משם יוצאת \nהנוקבא הנקרא כוס הברכה, וישתה מהקידוש מיושב, למורי ז\"ל וכו' לעיל וגם צמח לקמן: \n \n", "en": ""}]}
