{"bookId": "kabala-2058760abdde", "part": "1", "torah": "2", "title": "ספר גרושין — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-2058760abdde/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-2058760abdde/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "למשיח משמי קדשו. והב', הוא כי הושיע ה' משיחו הוא משיח בן דוד שהוא עליון, והוא \nיושפע עליו שפע משמי קדשו שהוא ג' ראשונות, כי שם הוא שמי השמים. והכונה בפסוק זה \nהוא שיהיה הדין באמצע הרחמים. \"שמי קדשו\" הוא כתר וחכמה, הרי רחמים מצד אחד. \n\"בגבורות\" הוא הבינה מצד אחד. \"ימינו\" הרי רחמים. ופי' אני, \"עתה\", המל' שפירש \n[שלה] \"עת ה\"', והיא נקראת \"עת\" שנאמר \"ואל יבא בכל עת\". ופי' עתה שהיא המל' \n\"ידעתי\", ויחדתיה עם הדעת העליון ת\"ת. ותדע למה יחדתיה, לפי שעיקר תקוני היחוד כבר \nנתעורר, והוא \"כי הושיע ה' משיחו\", פי' ישפיע שפע הימין והשמאל. והת\"ת [נקרא] ה', \nמשיחו הוא [נקרא] המלכות, שכן נקרא מלך משיחנו, שהשפיע הת\"ת סוד התעוררות, יחדתיה \nלמעלה. והוקשה לו אחר שכבר נשפע השפע מהת\"ת אל המלכות, א\"כ מה יתהוה ויתחדש על ידי \nיחודם, לזאת \"יענהו משמי קדשו\", פי' יבא השפע וזהו \"יענה\"ו\". \"יע\"ן\" ישפיע [אל] \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ה\"ו, שפע משמי קדשו שהוא ג' ראשונות. \"שמי\" חכמה, ובינה \"קדשו\" ע\"כ. ואמר שע\"י \nהיחוד והשפע הזה הנשפע מלמעלה יהיה רב כחו ותהיה תשועת ימין שהיא [כעת] בגלות, \nככתוב \"השיב אחור ימינו\" וע\"י היחוד תהיה תשועה בימין, מצד הגבורה העליונה הנקראת \nבינה. שאם לא יהיה היחוד העצמי הזה לא תוכל הימין לצאת מהגלות. והגענו לכפר ביריא \nונכנסנו לבית הכנסת ושם נתעסקנו בקצת דברי הגירושין. וחידש מורי כי בפרט בימות הקיץ \nבלא נדר נצא קצת יחפין בסוד השכינה, \"מנעי רגלך מיחף\":\nיב:\nיצאנו מהכפר ונתעסקנו בפסוק \"אבא בגבורות ה' אלהי\"ם, אזכיר\" וגו'. וביארתי אני, \n\"אבא בגבורות\" לנקמה, ולמלחמה אני צריך לבעלי הדין לעורר דין על האויבים להומם. \nולכן אני צריך \"אבא בגבורות\" שהם גבורה והוד. וכן אדנ\"י ידוד [בניקוד אלהים] שהם \n(שכינה) [בינה] ומל'. והרי ארבעת הספירות האלה הם כחות הדין. ולכן מה אעשה כי אפי' \nשביתו' הדין הזה יתעורר הדין על שונאיהם של ישראל, לזה השיב \"אזכיר צדקתך לבדך\". \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "\"אזכיר\", פירש איחד צדק שהיא המל' בסוד יניקתה מן הדין, אזכיר בסוד ה\"זכרון\" ליסוד. \n\"לבדך\" הכונה אל הת\"ת. ואמר \"לבדך\", הכונה כי לא יתעורר היחוד עוד בסוד הצפון \nכמנהג, מפני מה שימשך מזה כח הדין להתעורר. אלא ייחד אותה לת\"ת לבד בלי לעורר דין \nעוד. ופירש מורי, \"אבא בגבורות\", פי' אני רואה שהגבורות והדין הם בינה ומלכות. ולכן \nמה אעשה, \"אזכיר\", פי' אקשר, שלשון זכרון הוא לשון קטרת והיינו קישור. והכונה אקשר \nהבינה שהיא ג\"כ נקראת \"צדקה\", איחד אותה לה', דהיינו כתר עליון, בסוד ך' ארוכה שהוא \nכתר בסוד שם קדוש, שסגולתו שאינו חוזר ריקם ועולה על הכתר, והוא [שם] זה אזבוג\"ה \nע\"כ. ואמר כי זהו ד\"ך שעולה זה השם. ועליו אמרו \"אל ישוב דך נכלם\". וכזה פירשו \nהמפרשים:\nיג:\nומשם פי' אני, זה השם [אזבוג\"ה] שהוא בבינה ודאי, מטעם כי כל חלוקי המפרשים (שכ\"ח) \n[שאות ח'] שהוא הבינה, שמינית ממטה למעלה, ובסוד החיים שבה, כי חי\"ת היא [נוטריקון] \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "חיים. והנה כל מספר שאתה יכול לעשות מהחי\"ת הם בשם זה, והם ראשונה א\"ז הרי שמונה. \nעוד ב\"ו הרי שמנה. וג\"ה הרי שמונה. ואין עוד חלוק לשמונה כי אם אלה כי ד\"ד אינו \nפירוד וחילוק, אחר שהם שוים. ולרמוז שזה השם מורה על הבינה. לכן נרמזו בו ג' \nחילוקים שבבינה. עוד ביאר מורי כי השם הזה עולה ויורד, עולה מצד א' ויורד מצד א'. \nוכן עלייתו אב\"ג ירידתו זו\"ה. ופי' אני, כי הטעם כי העולה הוא עולה עד כתר עליון \nומתעלם ויש בו דין, כי כל עליה היא מצד השמא\"ל. אמנם העולה ויורד מורה על העלייה \nלקבל ואינו מתעלם, אלא חוזר להשפיע. כי קרוב לזה ביארו בזוהר פרשת תרומה בשם מ\"ב \nוע\"ב. והקשה למורי כי אחר ששם מ\"ב עולה [שוב] אינו יורד כמבואר בזוהר. תירצתי כי \nאדרבא משם ראיה, שלא נכתב בתורה שם בן מ\"ב ממש אלא בראשית וכו'. והם האותיות לאחור \nכי לצרף מאותיות אלה אל שם בן ד' צריך (לגלות) [לעלות] בסוד השם העולה, ולגלגל השם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אל פסוק בראשית שבהם נברא העולם. יורד [ע\"י] שהם היפך האלפא ביתות. וישר בעיני מורי \nהענין. עוד הוספתי ביאור בשם זה שיש בו ג\"פ ח', לרמוז אל ג\"פ שם יאהדונה\"י שהוא הא' \nביסוד, והב' בת\"ת. והג' בכתר עליון והם אב\"ג. והיינו אב\"ג שבשם לרמוז אל סדר \nהיחודים הללו המיחדים ת\"ת ומלכות כמבואר בתיקון. והשם זכר בסוד מיסוד ולמעלה, כי \nהיחוד של ד' שמות שהם אהי\"ה אדנ\"י יהו\"ה אדנ\"י היא במל' הנקראת \"קרית ארבע\" והיינו \nד\"ד, והדל\"ת במלכות. וזה השם לא רמז. עד כאן הגיע העסק ביום ההוא. והודאה לאל \nשזיכנו כי הדברים [ה]אלו הם כולם עליונים, מושפעים בלי עיון כלל, והם מתוקים מדבש. \nמתנת המלכות אל המתגרשים ומתנודדים עמה:\nיד:\nעוד נתגרשנו ביום ששי י\"ז לחדש שבט ונתעסקנו בפסוק \"אור זרוע לצדיק\" ופי' בו על דרך \nשפי' בזוהר פרשת תרומה כי אור הוא השפע הנשפע מצד החסד מן הת\"ת אל היסוד. והיסוד \nזורע האור ההוא במלכות. והיינו \"אור זרוע לצדיק\". ופי' בענין אור, ה' אורות א' א' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "א' א' א' כמבואר בתיקונים. ואמרנו כי בערך היוד נקרא \"אור\" שפי' ר\"ז דהיינו סוד \nשהוא היסוד. \"ולישרי לב שמחה\", פי' האבות נקראו ישרים בסוד הת\"ת הנקרא \"ישר\" מצד \nהגבורה והבינה, כמבואר אצלינו בספ\"ר. והנה בהתחבר אל הת\"ת הגדולה והגבורה בנטותם אל \nהבינה, נקראת \"ישרי לב\". כי הלב היא הבינה כדפי' ר\"ש והכריח הענין בסוד הלב מבין. \nוהנה הישרי ל\"ב שהם האבות, מיוחדים אל הת\"ת, יונקים מהבינה עצמה שהיא נקראת \"שמחה\" \nבסוד השפעת השמחה בסוד יין המשמח. ומאיר הפנים (ונררא) [ונראה] לת\"ת הנה אל היחוד \nבהתחברות האבות מפני שעל ידם כנודע בסוד \"שמאלו תחת לראשי\". ונמצא לפי זה כי הת\"ת \nיונקת מצד הבינה ומשפיע לצדיק, והצדיק משפיע למל' בסוד \"ולמקצה השמים ועד קצה \nהשמים\", כי ת\"ת ויסוד חשבינן חד, וראשו חד בבינה וראשו השני במלכות. ונשתטחנו בציון \nדר' יוסי דמן יוקרת:\nטו:\nעוד פי' בו פירוש אחר והוא בהקדמת הזוהר בפרשת הנז' בענין אור מים רקיע, שהם ה' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "פעמים מים, ה' פעמים רקיע, ה' פעמים אור. והם ג' ידות י\"ד הגדולה היינו אור. י\"ד \nהחזקה היינו מים. י\"ד רמה היינו רקיע. והם גדולה גבורה ת\"ת. וענין מים בגבורה פי' \nבזוהר פרשת תרומה במקום הנז'. והם ג' ידות שהם ג\"פ י\"ד הם מ\"ב. נמצא שם ב\"ן כולל ג' \nאבות כמו שם בן מ\"ב. והנה האור מצד החסד קודם העבותו אל בחינת מים הוא נשפע ונזרע \nבעת זריעת הזכר דרך הצנור הוא אור, כי אינו משתנה במים אלא בעת יציאתו באמה, דהיינו \n\"אור זרוע לצדיק\", פי' בחינת השפע מזריע הזכר בבחינת האור אל הצדיק ואינו משתנה אלא \nבצדיק ע\"י הנצח וההוד שהם נקראים שחקים, שטוחנים מן לצדיקים. פי' הם ביצי הזכר \nהמבשלים הזרע לצדיקים שהם צדיק וצדק. וז\"ש \"לצדיקים\" היינו בחינת הצדיק בערך הצדק, \nלא בערך בחינתו העליונה, שאז הוא מקבל אור כמבואר. אמנם ישרי לב שהם נצחיים ונקראים \nישרי ל\"ב פי' מישרים ומעמידים הלב שהוא הת\"ת עיקר הגוף, מישבי[ם] אותו על עמדו בסוד \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הירכים המעמידים הגוף. ולזה אמר \"ולישרי ל\"ב שמחה\" פי' מתקנין השפע כדי שיבא לשמחה \nדהיינו המלכות שהיא נקראת \"שמחה\" בסוד שמחתה אל הזווג:\nטז:\nעוד נתעסקנו בפסוק \"זכור את יום השבת לקדשו\" ופי' בו כי המלכות נקראת שבת, פי' ש' \nב\"ת בסוד הע\"ץ כדפי' הרשב\"י. והארכתי בענין הרבה בסוד הצלע ובניינה, כאשר הארכתי \nבספ\"ר. ויום נקרא הת\"ת בסוד היחוד עם האבות כדמוכח בתיקון. ופי' בספ\"ר הנז'. ו\"את\" \nהוא לרבות יסוד. ופי' \"זכור\" הוא בסוד אזכרתה שפי' קיטור, ועניינו קשור. והכונה \nבכתוב קשור ע\"י א\"ת שהוא היסוד. ועוד שאות תרגמו א\"ת [בניקוד קמ\"ץ] וכן פי' בס' \nהנזכר ע\"י תתיחד ותקשר יום השבת שהם ת\"ת ומלכות, ונקרא \"יום השבת\" פי' יום המאיר \nלשבת שהיא היחוד, כדפירש הרשב\"י בפרשת אמור בסוד \"וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא \nבת אמי\" בסוד יום הכפורים שאסור בתשמיש המטה, שם:\nיז:\nעוד חדשתי בו פי' אחר בהקדמות רבות מענין הגוף, שאינו עיקר האדם כי עיקר האדם הוא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הנפש, והגוף לבוש אל הנפש. והלבוש הזה ניתן אליו לעונש, כי קודם היה לבושו כתנות \nאור ולא זכה אליהם, ונתנו לו כתנות עור. והענין כי פי' בזוהר פרשה בראשית בענין \n\"אשר ברא אלהים לעשות\", שהם כחות השדים שנשארו בלא גופין. כי בקשה הקליפה להתלבש \nולהתחזק בבנין גופין בעה\"ז בעון חטא אדם הראשון, והקדימה הקדושה וניתוסף מחול אל \nהקדש, ונתבטלה כח הקליפה וגברה כח הקדושה, ולא נתחזקה הקליפה בגופיים. והנה כאשר \nהוליד אדם הראשון את קין שהוא מצד הקליפה, הנה נתחזקה הקליפה ונתלבשה בו. וג' עונות \nחמורים עבר באותו מעשה כשהרג להבל, ע\"א גלוי עריות ושפיכת דמים. ע\"א, שכפר בעיקר \nואמר \"לית דין ולית דיין\". ועוד שתפס בקליפה, שאין ע\"א גדולה מזו. גלוי עריות, שע\"י \nאשה היה ענין קנטוריא, כדפי' רז\"ל ממלת \"שדה\", ושדה כמשמעו. והנה החוטא הרשע מפשיט \nהקליפה ומחזיקה בעה\"ז ונותן לה גוף שיתלבש, כדפי' בזוהר בפסוק \"ראיתי את כל המעשים \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אשר נעשו תחת השמש\" וגו'. והענין כי ע\"י המעשים הנאים והדבור בתלמוד תורה יתהוו \nכחות מתאצלים מן הקדושה, שעל ידיהם יתלבש האדם העושה זאת כדפי' בתיקון כי הצדיקים \nמתלבשים בעה\"ז בדברי תורה. פירוש, אותם האורות שנתאצלו על ידו הם לבוש אליו. ועל \nדרך זה נוכל לפרש \"אשת ת\"ח אינה צריכה יבום\" מפני שלא נבנה. כי מה שדרשו רז\"ל כי מי \nשאינו עוסק בפריה ורביה ממעט הצלם והדמות, מפני שלא נתאצלו על ידו כחות ונשמות \nקדושות. הנה ת\"ח אינו מצטרך לזה, כי הנה על ידו נתרבה כח הקדושה ונתאצלו על ידו כמה \nכחות, וכמה דברים רוחניים שנתלבשו באותיות התורה המצטרפים בשפתיו בעת למודו. והנה \nלא יצטרך להתגלגל שהרי [דיבורי] תורתו [הם] בניו וכחות אצולים. ועל דרך זה הרשע \nבנכליותיו ודבורו הרע ומעשיו המכוערים, כולם עניינים וגופים לרוחות רעות שהם \nמתלבשות בהם. כענין שפי' ר\"ש למגלה פנים בתורה שלא כהלכה, פי' שעושה שמים וארץ שבהם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מתחזק סמאל ולילית, כמבואר בפרשת קדושים. והענין כי הפנים שהם מקבלים ואינם כהלכה, \nשהיא המל' הנקראת \"הלכה\", הרי הם פני כלב, פני זעם וחרון אף. ולכן מתלבש ומתחזק בהם \nהקליפה. ולכן הרשע מחזק הקליפה. ולהיות שהאדם בהיותו קדוש מלובש בכתנות אור, (הוי) \n[היו] תולדותיו אם היה זוכה אליהם כולם מצד הקדושה שהוא א היחוד הגמור, שכל א' הוא \nאור. אמנם כאשר חטא, הוכרח להיות תולדותיו בקליפות לחזקה כענין קין שהיה רשע מחזק \nהקליפה בתולדותיו. לכן נתלבש בכתנות עור שבמקום א' נחלף לע', שעולה ע' שחלק הקב\"ה \nזרעו לע' שרים, כולם חיצונים. כיון שלא זכה ביחוד, הוליד בפירוד (כשרים) [כשדים] \nוהקליפות, ולהתם פשע ולכלות חטאת נתן לו כתנות עור ונתלבש נשמתו בעור זה. ופשט \nבגדיו בגדי חופש, ולבש בגדי עור ובשר לכלות הבשר הזה, ולהכניעו ולשברו בעבודת \nהקדושה, ולכלותה ולהכניע הגוף והקליפה ולדקותה ולהכניסה בקדושה כמו שהיתה קודם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "חטאו. וזהו מה שהיה כתוב בתורתו של ר' מאיר \"כתנות אור\". ואי אפשר דברים כפשוטם \nשהיה כתוב ממש \"כתנות אור\", שהרי היה פוסל ספר תורה. ועוד, שאין הדבר מתיישב. כי \nקודם היה כתנות אור כי אי אפשר לומר שאחרי חטאו נתלבש באור. אלא ודאי הכוונה כי היה \nנקוד על \"עור\" לומר נתחלף לו \"עור\" ב\"אור\" מן הטעם שפי'. וכאשר רצה הקב\"ה לזכות את \nישראל נתן להם כלי חמדה, מצוה א' שעל ידו נכנע העור הזה, והיא מצות תפילין, שהוא \nרמז אל כתנות אור שהיה לבוש קודם החטא. ופי' בתיקונים כי ע\"י המצוה הזאת יכניע \nויכבש עבד תחת רבו, ושפחה תחת גבירתה. ואפילו לרשעים אמר, שהם כעול לשור ורסן \nלחמור, ששור וחמור ב' פגעים רעים הם. והנה מדרך הקליפה בהיותה מתקרבת אל הקדושה \nשהיא נאבדת מאליה, והיינו שפי' בזוהר בעובדא דההוא סבא \"עת אשר שלט האדם באדם לרע \nלו\". ופי' \"לרע לו\" לרע דאדם בליעל, כי רעה היא לו בהיותו שולט בקדושה, כי הקדושה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מבלה הקליפה:\nולכן בהיות הנשמה בגוף, הקליפה תכלה מאליה, ותטהר ותבטל כח טומאתו, (ועל ידו) [וע\"י \nכן] תטהר הנפש כמו הכסף בתוך הכור שהוא מכלה העופרת, ומצטרפת ויוצאה נקיה. ולכן \nלסייע לנפש מניחין אנו תפילין, לכלות הגוף הנגוף. והנה ביום שבת שאז האור העליון \nמתגלה והקליפה נתבטלה, אין אנו צריכין תפילין שהם חותם טיט, כעין שפי' הרשב\"י בשיר \nהשירים. והנה התפילין שהם חותם טיט הם רומזים לד' אותיות של שם שהם יהו\"ה כמבואר \nברוב דברי הרשב\"י ע\"ה בתיקון. ור\"מ פרשת בראשית. ואם יש מקומות חולק על זה לכאורה, \nכמו שפי' בפרשת ואתחנן, כשיעויין בטוב ההשקפה הכל הולך אל מקום א'. ואין זה מקום \nפשר דבריו. והנה להיות שחסר ממנו יחוד ד' אותיות אלה, לזה אמר הכתוב \"זכור\" פירש \nקשירה, \"את\" מל' כמפורסם. והיא אורייתא כלילא מא' ועד ת'. \"יום\" הוא הת\"ת כדפי'. \n\"השבת\" בינה. ועם היות שלעולם שכאשר היא מכונה בלשון שבת נקראת \"שבת העליון\" או \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "\"שבת הגדול\", עם כל זה נזכרת כאן בה' הידיעה שהרמז אליה, שה' הידיעה על שם הרמז \nבבינה כמפורסם אצלינו בארוכה בספ\"ר. והנה \"השבת\" היא הבינה. ו\"לקדשו\" היא החכמה. \nנמצא לפי זה בכתוב הזה ענין ד' אותיות השם של עדי התפילין. הטעם שאמר אותם ממטה \nלמעלה, הוא כסדר הנחת תפילין של יד ואח\"כ של ראש. כהתימי לבאר הדברים האלה, ואני \nבתוך [בית] המדרש הרשב\"י ע\"ה במירון, ונשתטחנו בקרבו בציון ר\"ש ור' אלעזר ע\"ה, \nועדיין מרחשן שפתי. ושם התפללתי תפלה קצרה מתוך קירות לבי. ואח\"כ קם מורי על רגליו \nופי' בפרשת זכור, מלבד פירושים אחרים שפי' עליו, וכן מקצת חברים:\nיח:\nוקמתי אני והסתכלתי, ואני פני לדרום קצת, וימיני לציון רבי אלעזר, משמאלי ציון ר\"ש \nע\"ה, ופתחתי בפסוק \"זכור\". ואמרתי כי הנה ר\"ש הוא בגבורה כמו שפי' בזוהר מקומות \nרבים. ור\"א ודאי מצד החסד שכן בשמו א\"ל שהוא חסד. ראיתי להכריע ביניהם בדברי תורה \nשהוא הת\"ת המכריע. ואעפ\"י שאיני ראוי לשהם יתעטרו בי מפני רוע מעללי, עם כל זה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "יתעטרו ע\"י דברי תורה, כי דברי תורה אינם מקבלים טומאה ואינם מטמאים ע\"י ח\"ו. ופירש \nבהקדמת הרשב\"י בתיקון מענין היחוד בימות החול ע\"י מט\"ט, ובשבת ע\"י היסוד. והכונה \nע\"י קבלת התפלות שהתפלות מתקבלות בימות החול ע\"י מט\"ט, וביום השבת ע\"י היסוד כמו \nשפירש הרשב\"י ע\"ה בתיקון. ובמקום אחר אמר כי היסוד נקרא ח\"י בסוד וברכות לראש צדיק \nשהם ח\"י ברכות שבעמידה. ולכאורה קשה מדידיה אדידיה, שאין ח\"י ברכות אלא במט\"ט שהוא \nמקבל תפלות של חול. ותרצתי ענין זה בספ\"ר בשער אבי\"ע. ופירשתי אני כי הענין הוא כי \nמט\"ט מקבל התפלות בימי החול, ואין התלבשות צירוף אותיות התפלות אלא במט\"ט מטעם כי \nבימות החול הוא המנהיג, ואין התפלות עולות משם ולמעלה. וכאשר יבא המל' לקחת התפלות \nשע\"י אשידת מיין לקבלה מיין עילאין שפירש ר\"ש עצמו בפרשת נח, הכונה כי ע\"י האורות \nההם, המתכוין ע\"י צדיקים מתפלתם ומעשיהם, הם הם המים שמקבלת המל' מלמטה, להתעורר כח \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הזכר להתיחד עמה. והענין כי האור ההוא של מעשה הצדיקים מאיר מלמטה למעלה ומעורר כח \nאור הת\"ת ומאיר מלמעלה למטה, כי אור המעשים עושה צנור לשפע:\nובהיות כי האור העולה הוא מהתלבשות האותיות והכחות ההם במט\"ט, הנה ניצוץ העולה לא \nיאיר ולא יעורר כח הזכר אלא במדתו, והוא היחוד ע\"י מט\"ט. וכאשר בימות השבת יקבל \nהיסוד כל התפלות שנתפללו וכל המעשים, ויתעלו אל אור האצילות ויאיר דרך מעלה באור \nרחוק, ויעורר הזכר באור יותר ויותר מבהיק. וזהו ענין יחוד השבת ע\"י היסוד. ואין \nהדבר הזה תימה שהרי הנשמות שהם ודאי יותר עיקר מהתפלות והמצוות, שהרי המצות הם לבוש \nאל הנשמות, ועם כל זה לא תזכה הנשמה לעלות לגן עדן של מעלה שהוא המל' עם היסוד, \nשהצדיקים ביסוד ומלכות, לחזות בנועם ה' כמבואר בזוהר במקומות רבים. והנה לא יזכו \nהנשמות לעלות שם אלא בשבתות ויו\"ט וכו' כמבואר בזוהר פרשת תרומה. והנה מעמדן בימות \nהחול בגן עדן של מטה שהוא מט\"ט, והרי הנשמות זה דרכם בתפלתם. ועל דרך זה יתבאר מעלת \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הנפטר בערב שבת, כי אם הוא מכת הצדיקים, ומעלתו רבה (ש)יתעלה למעלה בגן עדן העליון \nתכף לקבורתו, בזולת מעלות אחרות שבענין זה. ונחזור לענין הכתוב. פירוש \"זכור\" \nדהיינו יחוד \"יום השבת\" שהם ת\"ת ומל' כמבואר לעילא. ויחודם ע\"י \"זכור\" שהוא היסוד, \nויחודם על ידו. תדע, למה, \"לקדשו\", מפני ששמו שם עתה בקדוש. וסייע לי מורי לעניין \nזה מבחינת קבלת התפלות, ממה שפירש בזוהר. ששם פירש מענין האדם שאינו הגון, שכל \nתפלותיו מתקבצות תחת יד מלאך אחד עד שובו. ואז כל תפלותיו מתקבלות יחד על ידי תפלה \nאחת במקום שיתפלל. בהשלימי דברי אלו, נפטרנו מאת ר\"ש ור\"א. ובדרך פירש מורי פסוק \n\"ששת ימים\" וכו':\nיט:\nפי' אני כי \"ששת ימים תעבוד\" . ידוע מענין דמסטרא דעבד נקראו ישראל \"עבדים\", ומסטרא \nדאצילות נקראו \"בנים\". והנה כל לשון עבודה עניינו בעבד מט\"ט. ואמר \"ששת ימים\" הם \nששת ימי החול, תעבוד. יהיה כל היחוד והשפע וההנהגה ע\"י העבד הטוב שהוא מט\"ט. והטעם \n", "en": ""}]}
