{"bookId": "kabala-2058760abdde", "part": "1", "torah": "5", "title": "ספר גרושין — קטע 5", "hebrewTitle": "קטע 5", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-2058760abdde/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-2058760abdde/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "אליה היניקה מצד הגבורה, ואח\"כ מצד החסד. ולכן [כ]שנטה כבר אל החסד נקרא \"גדול\" מצד \nהגדולה, \"ורב כח\", הת\"ת נקרא \"ורב\" כנודע מענין \"ורב חסד\". \"ה'\" שהוא הת\"ת נקרא \"רב \nכח\" להורות שקבל מהחסד, ואח\"כ מהגבורה ששם כח עליון, שהיא הבינה, ששם כ\"ח אתוון \nדעובדא דבראשית כנודע. והנה בהיות שזהו סוד החיבוק אל הזיווג, שהוא מתיחד בב' \nהזרועות, והיא בין ב' זרועות, אז מתייחדים עם הבינה שהיא נקראת \"תבונה\". ו\"אין \nמספר\" לקבלתם משם כי הוא הרבה לרוב. וקראה לבינה \"תבונה\" מפני שתבונה רומז בינה, \nוכן כתר שהוא יחוד ת\"ת ומלכות. ועתה נתחדשתי ב\"אין מספר\", פירש אינו מספר ומאיר \nלמטה בתחתונים מפני העלמו בשלש ראשונות, ולכן אין התחתונים נהנין מאותו האור כלל:\nמ:\nעוד נתעסקנו בפסוק \"גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר\". ופי' בו כי הת\"ת מקבל \nמצד הגדולה, וכן מקבל מצד הגבורה. והיינו \"ומהולל מאד\" פי' מושפע מצד מא\"ד שהיא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הגבורה, כדפי' בזוהר \"מאד, מסטרא דשמאלא כד\"א מאד דא מות\" והוא בפרשת וישמע יתרו. \nואמרנו כי אעפ\"י שהוא מהולל מצד הגבורה, עם כל זה כשהוא מקבל מצד הגדולה אז המל' \nמתעלה ואינה נקראת \"חקר\" שהיא \"חר\"ק\" שהיא מציאותה למטה. ונקראת בבחינה זו \"חקר\" \nמפני שבה כל החקירות, שהיא סוף המדרגות. אבל מצד (הגבו') [הגדולה] אינה חקר אלא היא \nלמעלה מיוחדת עם בעלה, (מש\"כ) [מה שאין כן] מצד הגבורה. כי בב' לקו המאורות כו'. \nעוד פי' פסוק \"דור לדור ישבח\" וגו' פי' דור לדור הם בינה ומל' ששניהם נקראו \n(דרורו') [דרור], כמו ששניהם נקראו ג\"כ צפורים, כי דרור וצפור הכל ענין א'. והנה \nהבינה ממשכת ומשפעת למל' הפעולות העליונות. והיינו הנרצה במלת \"מעשיך\" והם כחות \nונשמות ושפע. \"וגבורותיך יגידו\", כי שפע נאצלות מצד הדין משפיעים וממשיכים אותה מצד \nהחכמה והחסד, כדי שיהיה מזוג דין ברחמים, ורחמים בדין. וזהו \"יגידו\", כי לשון הגדה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מצד החכמה. עוד פי' פסוק \"הדר כבוד הודך\" בהוד. פי' בספ\"ר בערכי הכנויים שהדר הוא \nבת\"ת, וכן פי' בתיקון. אמנם לכאורה נראה שהדר הוא בנצ\"ח. וכן תמצא שרוב המקומות הוד \nוהדר מיוחדים, וכן נצח והוד שמנהגם לבא יחד, וכן \"הוד והדר לבשת\" . וכן \"הודך \nוהדרך\" וכן פסוקים רבים מורים על כי הדר בנצח. ואף אם ההידור לת\"ת כדפי' שם, ירצה \nהנצח המתיחד עם הת\"ת, וזה נ\"ל אמת במלה זו. והמל' נקראת \"כבוד\" שהיא כוללת ל\"ב \nנתיבות עליונות כמנין כבו\"ד. וזהו \"הדר כבוד הודך\" שהיא המלכות, בין הנצח וההוד, \nמתעלית אל היחוד. והיינו \"ודברי\" בוא\"ו המורה על יחוד עם הוא\"ו. והי' \"ודברי \nנפלאותיך\", פי' השפע הראוי אל \"ודברי\" שהם ת\"ת ומל', אשפיע אותן למראה מן הנפלאות, \nשהם ג' ראשונות הנקראים פלאות. וענין \"אשיחה\" מלשון שיחים, שהם עץ יסוד ועץ הת\"ת \nוהם נקראים \"שיחים\". ועוד פי' \"ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה\", כבר מפורסם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כי עוז הוא בגבורה, ונורא בת\"ת. והם (במקר') [במקרא] הם ב' נוראות וב' עזוזים, \nמדקאמר \"ועזוז\" ולא קאמר \"ועוז\". והנה הב' נוראות הם ת\"ת ויסוד. כי יסוד ג\"כ נקרא \n\"נורא\" בסוד שהוא מושך הוי\"ו. והנה היסוד יש לו עוז א' והוא ההוד שהוא כח הדין. \nוהת\"ת יש לו עוז א' והוא כח הגבורה. והנה עוזים אלו \"נוראותיך\" שהם שני המכריעים \n\"יאמרו\", פי' יטו אותם אל צד הרחמים שהיא \"אמירה\" מצד הרחמים. \"וגדולתך אספרנה\", \nפי' וגדולה דהיינו יחוד כל קו החסד שהם חכמה חסד נצח, ולכן אמר \"וגדולתך\", פי' כל \nקו הגדולה אספרנה, ר\"ל אאיר ואגביר אותם (כל) [אל] העוז, באופן יהיה כל האצילות \nנוטה אל צד הרחמים. ואם לא נרצה לדחוק, נפרש \"וגדולתך\" על צד החסד לבד. ועל הדרך \nשפי', עוד פי' \"זכר רב טובך\". ו\"זכר\" הוא הזכור הת\"ת, בסוד זכור לזכר, ושמור לנקבה. \nוהיסוד נקרא \"רב טוב\". והנה \"זכר רב טובך יביעו\", פי' ישפיעו (ו)הרחמים הנז'. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "\"וצדקתך\" שהיא המלכות מצד הדין \"ירננו\", פי' יתקנו וימתיקו. הנה בסוד רנת הלויים \nלתקן ולשכך כח הדין. עד כאן הגיע העסק ביום הזה:\nמא:\n\"הטיבה ברצונך את ציון\". כבר פי' בספ\"ר בשער המציאות החילוק שבין מציאות ה\"ה אל \nהמל', אל מציאות ה\"י. והנה נקרא מציאות ה\"י \"ציון\" פי' נקודת ציון, כי הוי\"ו \nהקולמוס, והנחת הקולמוס הוא י'. וכן בחינת יחוד יסוד עם המל' הוא הי'. ולכן שניהם \nנקראו \"ציון\". והארכתי בספר הנזכר בשער ערכי הכנויין. והנה אמר \"הטיבה\" פי' האירה, \nמלשון \"ומטיב את הנרות\". והנה (הא) [הארת] הנקודה הזאת הוא \"ברצונך\", שהוא הרצון \nהעליון, מטעם כי מציאות הי' היא מהחכמה, ולכן הארתו מן הכתר שהוא ה\"רצון\". אמנם \nבנין ה' שהם חומות אל הי' כענין זה ה הוא מצד הבית, ועליה נאמר \"ויבן ה' אלהים את \nהצלע\" כמבואר בספר הנזכר בשער הנזכר. ולכן אמר \"תבנה\", שהוא מצד הבינה. ששם \"יבנה\" \nדאתוון דדין כאתוון דדין. והיה בונה העולם ע\"י חסד ולכן אמר \"תבנה חומות ירושלים\", \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מציאות הה':\nמב:\n\"ה' רמה ידך בל יחזיון\" וגו'. הנה בזוהר בההיא עובדא דההוא סבא, פי' כי שלמה \nבכניסתו בתוך הרי חשך ללמוד מ\"נופל וגלוי עינים\", היה אומר \"ה' רמה\" וגו'. ועל דרך \nזה נבאר, \"ה\"' ת\"ת, \"רמה ידך\" פי' ישפיע בה מצד החסד, שכן פי' רז\"ל \"ירום מאברהם\". \nו\"ידך\" היא המל'. ואמר שירימה החסד \"בל יחזיון\", שלא ישלוט עין הרע וקליפה בקדש \nובמשכן. והוצרך לומר ענין זה, מפני ששלמה ישב על כסא דוד אביו, והוא המלכות. והנה \nבכניסתו שם ימשך ח\"ו שיפגם המשכן. לזה אמר \"רמה ידך\" פי' הת\"ת ישפיע בה מצד החסד, \nכדפי' \"יחזו ויבושו קנאת עם\" אמר עם כל זה שאמר \"בל יחזיון\", אין הכונה לומר שלא \nיראו, אלא שיראו למטה בטובתן של ישראל כדי שיאכלו מתמציתן, כענין פרי החג. וזהו \n\"תערוך לפני שלחן נגד צוררי\", כדי שיהיה שיני הצוררים קהות. \"אף אש צריך תאכלם\", \nפי' אין צריך לומר שיאכלו ויאבדו מצד החסד, אלא אפילו מצד הגבורה שהיא המסייעת \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ומניקה לכל הכחות כי משם יניקתם, היא ג\"כ תאכלם ותאבדם. וזהו \"אף אש\", שהיא הגבורה, \n\"וצריך\" הקליפות:\nמג:\nעוד נתגרשנו ביום ו' כ\"ד לחדש ונתעסקנו בפסוק \"אשרי שאל יעקב בעזרו\" וגו' וביארתי \nפי' (בתיקו') [ע\"פ התיקונים] כי \"אשרי\" הוא בכתר, והיינו [אותיות] \"ראש יו\"ד\". והנה \nבמקום אחר פי' כי הכתר מסטרא דאבא נקרא \"ראש\", ומסטרא דאימא נקרא \"אשר\". ור\"ל שהטעם \nלפירושו כי \"אשר\" פירושו, א' כתר, ש' תשובה בינה, ר' ראשית חכמה. ובהיות עיקר הבנין \nמצד החכמה נקרא הכתר ראש, שהראש שהיא בחכמה היא על הכל. ואח\"כ הא' (הע') [כ\"ע], \nואח\"כ הש' תשובה בינה למטה משניהם. כי הנקבה למטה מהזכר בדרך י\"ה, שהוא יו\"ד על ה'. \nאבל מפאת הבינה נקראת \"אשר\", א' כתר עליון על הכל, והש' בינה על החכמה כדרך הנקבה \nהגוברת, ה' על י'. דכל הוי\"ה דשלטא ה' על י' נוקבא איהי. ודינא איהי והנה במלת \nאשר\"י הוא כללות חכמה ובינה, בזולת כללות שלשתם הנרמזות במלת \"אשר\". והיינו אשר\"י \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שעניינו אשר י'. \"אשר\" מצד הבינה אל הכתר, והיו\"ד מצד החכמה. ומורה על הנקבה עוד \nפעם אחת על הזכר, אחר שאמר \"אשרי\" ולא אמר \"יאשר\". הכלל כי מלה זו עיקרה בכתר בסוד \nבחינתו מן הבינה עם כללות ג' ראשונות. \"שאל\", הנה א\"ל עיקרו בחסד. נמצא לפי זה כי \nהם חסד מצד אחד, ובינה בסוד הדין מצד אחד. ולכן מצד שתי הבחינות האלה \"יעקב בעזרו\", \nוהיינו ת\"ת שהוא יעקב, מיוחד במלכות דהיינו \"עזרו\":\nמד:\nעוד נתעסקנו בפסוק \"מי ימלל גבורות ה\"'. ופירוש \"מ\"י\" היא הבינה, ויש לה שתי \nבחינות. בערך בחינה אחת נקראת מ\"י והיא בחינה מתעלמת מורה על (א') [מ'] הבינה כאשר \nברצונה להשפיע בסוד ד' צדדים, ד' רגלי המרכבה. והי' רוכבת עליהם והיינו ם שיש לה \nארבעה צדדים, ומתעלמת ומסתתרת (ביו\"ד) [בקרבה אות יו\"ד] שהיא נקודה נעלמת שאין בה \nתפיסה כלל. ולכן בסוד בחינתה המתיחדת עם החכמה שהיא היו\"ד, נקראת מ\"י. ובסוד בחינתה \nבהיותה היא המתפשטת נקראת י\"ם, שפירושה (ד') [יו\"ד] שהיא נקודה נעלמת מתפשטת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "(ומתרחמת) [ומתרחבת] אל (א') [מ'] ומצנפת עצמה על ד' צדדין ולהניק ולהשפיע עם היות \nשעדיין היא ם סתומה, שאינה ממש משפעת, עם כל זה ברצונה להשפיע. והנה בסוד בחינתה \nהנעלמת שאז היא ודאי מתיחדת בכח הרחמים, היא מוהלת הגבורות. והנה \"ימלל\" פי' לשון \nמילה, כמו \"מי מלל לאברהם\". והענין הוא כי [ספירת] גבורה פחד נקראת \"אלהים\" בסוד \nהדין. וכן גבורה תתאה מל' נקראת \"אלהים\" בסוד הדין. ומקור הדינין האלה הם מבחינת \nהבינה, כי משם התעוררות הדין כדפירשנו בארוכה בספ\"ר בשער מהות והנהגה. וידעת כי \nבהיות הדין הזה לעתים נהפך אל הרחמים, והדין מעורר כח הזיווג והחיבה כמבואר לעיל. \nהנה שם \"אלהים\" מצטרף אל [אותיות] \"מילה א\"'. והענין כי היסוד שהוא הברית הוא קם \nומתעורר בכח התאוה כמבואר בזוהר בפרשת נח בפסוק \"והקימותי את בריתי אתך\". וכן \"ואת \nבריתי אקים את יצחק\" פי' קימה ממש והיינו מילה. וא' פי' הזכר כי הוא נרמז בא', \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והיינו א' מילה גוף וברית. וביארתי ענין זה בשם הזוהר בספ \"ר הנזכר בשער השמות בשם \n\"אלהים\". וזה שאמר מ\"י שהוא הבינה אשר היא מעוררת כח הרחמים על כח הדין, בסוד שהיא \nשכינה גוברת על בחינת הי\"ם שמשם התעוררות הדין. הנה \"מ\"י ימלל גבורות\", שהם שתי \nגבורות הנקראים בשם \"אלהים\", יעשה אותם לשון מילה. ובהתעוררות זה \"ישמיע\" שהיא המל' \nהנקראת \"שמע\" \"כל\" נקרא היסוד. הנה מלביש היסוד בשמיעה כדרך היחוד להתעלם האמה \nבנקבה ומיחד. \"תהלתו\", דהיינו תהלת ו' שהוא בינה ות\"ת. נמצא היחוד שלם, בינה ות\"ת \nויסוד ומלכות, ארבעתם אחד. וכל זה בסבת \"מי\" המוהלת שם \"אלהים\", שהוא עושה אותו \nלשון \"מילה א\"' כדפירש:\nמה:\nעוד פירשתי בו פי' אחר. \"מ\"י ימלל גבורות ה\"'. דע כי השערים שבבינה הם נ', חציים \nדין וחציים רחמים, והיינו כ\"ה וכ\"ה. [כ\"ה] המלכות מצד הגבורה, וכ\"ה נקראת המלכות \nמצד החסד. והטעם כי היא יונקת כ\"ה שערים מצד החסד וכ\"ה מצד הדין ועל שמם נקראת כ\"ה. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ופי' ר\"ש בתיקונים כי השערים הם כ\"ה אותיות ב\"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד\" שהם ששה \nתיבות שהוא וי\"ו בת\"ת, והם כ\"ה שערים. ובפסוק בשכמל\"ו ו' תיבות שהוא וי\"ו שביסוד \nוי\"ו זעירא. והששה תיבות הם שבהם כ\"ד אותיות שהם כ\"ד שערים. וענין היות כ\"ד וכ\"ה \nאין הטעם מפני ששער הנ' הוא נעלם, שא\"כ היה מן הראוי שיהיו כ\"ד בת\"ת וכ\"ה ביסוד, כי \nהעליונים שהוא למעלה הוא הנעלם. וא\"כ איד בא החסרון אל היסוד, כי ידוע שהעליונים הם \nבת\"ת, והתחתונים הם ביסוד. והכונה כי הרשב\"י ע\"ה ביאר במקום אחר כי בינה עד הוד \nמתפשטת. ולפיכך היא ן' שערים כנגד הה', שהם כל א' כלולה מעשר והרי ן'. והנה להיות \nהדבר כן ראוי אל הת\"ת כ\"ה, י' מצד החסד וי' מצד הגבורה הם כ'. וה' מכתר ובינה וחכמה \nוגדולה וגבורה שבת\"ת הרי ה' הרי כ\"ה אלו הת\"ת שבת\"ת. וכשתמנה ממנה ולמטה עד הוד שהם \nכ\"ד לבד. כיצד ת\"ת שבת\"ת אינו עולה במספר שהוא הוא הכולל הכ\"ה של הספירות העליונות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הם ממנו. ולמטה הם כ\"ד. כיצד, י' של נצח וי' של הוד הרי כ'. ונצח הוד יסוד מלכות \nשבת\"ת הרי ד' הם כ\"ד. ולכן אל היסוד הם כ\"ד. וידעת כי מדרך הת\"ת לנטות אל החסד. וכן \nנקרא \"רב חסד\", מטה כלפי חסד. ולכן כ\"ד שבו הם רחמים שכן דרכו של רחמים. ויסוד דרכו \nלנטות אל הדין וכן פי' בתיקונים יצחק נקרא ח\"י, שהיסוד נוטה אליו הגבורה. ולכן כ\"ה \nשבו הם דין (כן) [כי] נטיתו אל הדין. ועד\"ז יובן למה הוצרך מכריע שני בין נצח והוד \nולא הספיק הת\"ת, מטעם כי הת\"ת עיקר נטייתו אל הרחמים ורוב פעולותיו אל הרחמים. ולכן \nהוצרך ביסוד להיותו נוטה קצת אל הדין. זה הטעם בענין זה בזולת טעמים אחרים שבארנו \nבענין בספ\"ר בשער המכריעים, שם הארכנו בענין השערים בשער השערים. והנה נקראת מ\"י \nבסוד השערים ן', שבה היא המוהלת ומכרעת את כלם אל סוד הרחמים, ומשיב אותם אל הימין, \nומכניע כח הגבורות. כי מצד השמיעה שהיא המלכות היא מקבלת כל שהוא וג\"כ מצד היסוד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בסוד הבינה הנקראת \"תהלה\" ואינה יכולה להכריעם לכף הרחמים אלא אדרבה היא מקבלת אותם \nכדרך שמוסר אל היסוד שהם דין ורחמים. והגענו לכפר פרעם:\nמו:\nעוד נתעסקנו אצל פתח מערת חוני המעגל שבכפר פרעם, בפסוק \"אשרי שומרי משפט\". ופי' \n\"אשרי\" וגו'. והנה \"אשרי\" מבואר לעיל בסי' מ\"ג. \"שומרי\" נקראו מלכות ויסוד, כי \nשניהם מיוחדים נקראו בסוד שמור. \"שומרי\" פי' ממתינים, כענין \"ואביו שמר את הדבר\":\nופי' \"שומרי משפט\", מיחד המל' והיסוד עם המשפט, שהוא הת\"ת. \"עושה צדקה בכל עת\". כבר \nידעת ענין הה' והי' שבמל'. ופירש בזוהר גבי ההיא עובדא דינוקא בפסוק \"עושה דברו\" \nפי' המל' נקראת \"דבר\". וכאשר היא מסתלקת למעלה מתעלמת בצורת י', והם צועקים בקדושתם \nוברנתם עד שנעשים אותם ומורידים אותם אליהם בצורת הה' שהוא הגלוי. וקרוב לענין זה \nבשיר השירים להרשב\"י ע\"ה בפסוק \"הגידה לי\" וגו'. והנה נראה ענין \"עשייה\" הוא מציאות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הה\". ובהקדמה זו יובן \"עושה צדקה\" כי המל' נקראת \"צדק\" כד לא קבילת עליה דכורא. וכד \nקבילת עליה דכורא נקראת \"צדקה\". והיינו \"עושה צדקה\" שמצדן עושין \"צדקה\" והוא עשיית \nהה\"א הזו תלויה בבינה. כאשר ביארנו לעיל בסי' מ\"א וזה שאמר \"עושה צדקה\". ובמה, \"בכל \nעת\", כאותה שכל העתים תלויים בה, והיא הבינה שבה תלויים כ\"ח עתים, בכח כ\"ח אתוון \nדעובדא דבראשית. והענין כי המל' היא יד ימין, שלמה, יד חסרה. והיינו כ\"ח עתים \nשבקהלת, י\"ד טובים וי\"ד רעים, זה לעומת זה. והכל תלוי בבינה כי מצד הבינה נשפע \nהרחמים, והם י\"ד עתים טובים, או הדין והם י\"ד עתים רעים. והנה הכ\"ח עתים הם י\"ד \nאותיות שהם יהו\"ה אלהינו יהו\"ה הם י\"ד אותיות והם רחמים מצד החסד. ויש י\"ד אותיות \nוהם מצד הדין, והיינו כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו והם אותיות יהו\"ה אלהינו יהו\"ה בדרך \nאבג\"ד, האותיות שלפנים. והנה ידעת כי צירוף האותיות בא\"ב, העולה הוא דין שהוא עולה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ואינו יורד שהוא מתעלם, הטובות מסתלקות ומתעלמות כדפי' לעיל בסי' י\"ג. ולכן כוז\"ו \nבמוכס\"ז כוז\"ו הוא לבוש והתעלמות לשם יהו\"ה אלהינו יהו\"ה, ולכן הוא התעלמות. ולזה \nאמר שמתקנים המל' שלא תתעלם אורה ולא תסתלק ח\"ו, כאותה שכל העתים תלויים בה, דהיינו \nהבינה שבה תלוי התעלמות האור או התפשטותו. ובה תלוי מציאות היות ה' כמבואר. ועוד \nפירשתי בו פירוש אחר והוא קרוב אל הפשט ויפה. והענין \"אשרי שומרי משפט\", הכונה \nששומרים המשפט שהוא הת\"ת שלא יסתלק מן העולם. ותדע באיזה אופן ישמרו אותו שלא \nיסתלק, \"עושה צדקה בכל עת\". כי הנה משכן הת\"ת היא השכינה מל' הנקראת \"צדקה\". ובהיות \nשהם מתקנים ומקשטים (אותם) [אותה] בכל עת ובכל זמן, הנה לא תסתלק הת\"ת לעולם, ויהיה \nשוכן בעולם ע\"י השכינה. ונכנסנו במערת אבא חלקיה וחנן הנחבא שבראש ההר על הכפר:\nמז:\nושם נתעסקנו בפסוק \"ועוז מלך משפט אהב\". ופי' אני כמו שפי' בסי' א' מענין היחוד \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שהתעוררותו מצד הבינה ע\"י הצפון. וזה שאמר \"ועז\" שהוא כח הגבורה. ומפני היותו \nמלמעלה מצד הבינה, קראו \"עז מלך\". כי \"מלך\" הוא הבינה שהיא נקראת ג\"כ \"מלך משפט \nאהב\". פי' מעורר אהבה אל המשפט שהוא הת\"ת באופן שיתעורר הזווג. \"אתה כוננת מישרים\", \nפי' \"אתה\" חסד, וכן ביארו בזוהר. וביאר כי החכמה ג\"כ נקראת \"אתה\". ולפי זה נוכל \nלומר כי \"אתה\" בחסד בסוד החכמה, כי משם ג\"כ כוננת הת\"ת והמלכות אל הזווג, בסוד \nהדרו'. וקרא לת\"ת ומל' \"מישרים\" בסוד שהם יונקים מן הדין, כדפי' בתיקון ישראל (יש) \nא\"ל מימינא, יש\"ר משמאלא. הנה כי ענין הישרות הוא מצד השמאל ולפי שתחלתה מן השמאל \nואח\"כ אל הדרום. לכן אמר, \"אתה\" שהוא החסד, \"כוננת מישרים\" ותקנת אותם אל הזווג, \nאחר שהם מישרים בסוד השמאל. ואמר יתר החסד ע\"י הגבורה, כי עם היות שהוא שוה אל \nהגבורה בסוד התעוררות שוה אליו, שהוא ממש המיחד ובסיבתו גמר היחוד. וזה שאמר \"משפט \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "וצדקה\" דהיינו ת\"ת מלכות כנודע, \"ביעקב\" יעקב אינו ממש הת\"ת, כי הת\"ת נקרא \"ישראל\". \nאמנם יעקב פירושו, \"יעקב\", י' עקב, השכינה, והיו\"ד בחינת היחוד שהוא ראשו של יסוד \nכדפי' ר\"ש בזוהר פרשת אחרי מות. ולפעמים יעקב מלא בוי\"ו להורות על בחינת היחוד \nבשלימות. איך שיהיה יעקב מורה על בחינת יחודם. ולכן אמר \"משפט וצדקה\" שהם ת\"ת ומל' \nבבחינת יחודם, דהיינו יעקב. ולכן אמר \"ביעקב אתה עשית\", פי' \"אתה\" חסד כדפי', \nו\"עשית\" יחודם וזווגם יחד:\nמח:\nעוד פירשתי בו פירוש אחר. והוא כי ידוע שן' שערים הם בבינה. ויש לשאול למה הם ן' \nולא ע', ולא מנין אחר, והענין כי בהיות שמהן נאצלו כל הספירות נשארו שם למעלה \nמציאותם מציאות נחמד ונעלם, והוא מקור לספירות, שעל ידם יונקים הספירות מלמעלה. \nוהנה הם ה', כי למעלה בבינה כל ז' ספירות נכללות בה', והם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד, \nהרי ה'. כי מל' מיוחד עם הת\"ת כנודע כי כן היה קודם המיעוט, וכן עתיד להיות בע\"ה. \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ועל דבר זה נאמר \"והיה אור הלבנה\" וכו', כדפי' בסי' ד' וה'. והיסוד גם הוא מתעלם \nבת\"ת, כי גוף וברית חשבינן חד. וכן פי' ר\"ש ע\"ה בתיקונים בענין \"סוככים בכנפיהם על \n", "en": ""}]}
