{"bookId": "kabala-27a26c53bf04", "part": "1", "torah": "12", "title": "מדרש הנעלם — קטע 12", "hebrewTitle": "קטע 12", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-27a26c53bf04/1/12/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-27a26c53bf04/1/12/", "segments": [{"index": 1, "he": "לא שלח ידו. אעפ\"י שנגזר דינם לשלוח יד בהם. ולמה היה ענשם, משום ויחזו את האלקים \nויאכלו וישתו. נכנסו, כשאכלו ושתו, ונגזר ענשם באותה שעה: \nולאחר כן ראו שלא שלח יד בהם בפעם ראשונה, עשו ג\"כ בשניה, ומבין שני הכרובים יצא \nלהב ונשרפו. כי לכך היו הכרובים מכוונים, כנגד אותם הכרובים אשר בג\"ע: \nולאחר שמתו, צוה לאהרן ולכהנים הבאים אחריו, להמנע עצמם מן היין, בבואם אל אהל \nמועד, כדי שלא יכנסו וימצא לבם בגאות ובגסות הרוח: \nאמר רבי, תרי ענייני אינון דלא מתיישבי כחדא, יינא ופולחן שמיא דתנינן תמן, שתוי אל \nיתפלל. וכן שכור, אל יתפלל. ואם התפלל, תפלתו תועבה: \nואמר רבי יוסי, שכור המתפלל כאלו עובד ע\"ז. ומנא לן. מחנה. דכתיב ויחשבה עלי \nלשכורה. והשיבה ואמרה אל תתן את אמתך לפני בת תליעל. וא\"ר יוסי, כתיב הכא בת בליעל, \nוכתיב התם, יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן ע\"ז, אף כאן ע\"ז: \nא\"ר יצחק, לית לך גוברין דאתקרון קדישין, בר אינון פרישי חמרא. דכתיב כל ימי הזירו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לה' קדוש יהיה: \nוא\"ר יצחק, לית לך מחמר דאתקרי חמר טוב, כחמרא דארעא דישראל. ויתיר על כלהון, חמרא \nדגלילא עילאה, דלא יכיל אינש למשתי פלגות לוגא מיניה: \nרבי אלעזר בר ר' שמעון, אזל למחמי לר' יוסי ב\"ר שמעון בן לקוניא חמוי. יהבי ליה \nלמיכל עגלא תליתאה רכיכא, פתח ליה חד כובא דחמרא. חמוי מזיג, והוא שתי, מזיג והוא \nשתי. א\"ל איפשר דשמעת מאביך, כמה הוא שיעורו של כוס. א\"ל כמות שהוא, אחת בחמין, \nואחת בצונן, אבל לא שיערו רבנן בכוסך דהיא זעירא. ובחמרך בהוא טבא. ובמעוהי דהוא \nרחבה: \nוא\"ר יהודה, מבולבל בדעתו היה נח כשיצא מן התיבה, בדירתו עם החיות והרמשים והשרצים, \nומפני ששתה מעט יין, נשכר ונתגל: \nוא\"ר יהודה בא כנען וסרסו, הקיץ מיינו, ומצא עצמו מסורס. דכתיב וייקץ נח מיינו, \nוידע את אשר עשה לו בנו הקטן. אשר ראה לא נאמר, אלא אשר עשה לו, שסרסו. ולפיכך \nקללו, שנאמר ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": " \nפרשת נח מאמר וירח ה' את ריח הניחוח\nרבי פתח, וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. \nכשיצא נח מן התיבה, פתח עיניו, וראה את כל העולם כלו חרב, התחיל בוכה על העולם. \nאמר, רבש\"ע, אם בשביל חטאת האדם, או בשביל השואים, תאבד עולמך, למה בראתם, או האי, \nאו האי. אית לך למעבד או דאל תברי אינש, או דלא תיבד עלמא. העלה עולות, וקם והתפלל \nלפניו, ואותו הריח עלה לפני הקב\"ה, וערב לו: \nא\"ר, ג' ריחות עלו לפניו, ריח עולתו, וריח תפלתו, וריח מעשיו. ולא היה ריח בעולם \nדניחא קמיה, כאותו הריח. ולפיכך צוה ואמר, ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. \nכלומר ריח שהקריב נח לפני, תשמרו להקריב לי, ריח עולה ותפלה, וכשרון מעשים: \nרבי איבו אמר, נח חכם היה, והיה מבין לחישת וצפצוף כל הנבראים ורמיזתם, וכשהיה \nבתיבה, אמר יודע אני שאין פקח בעופות כמו העורב, למידע מני סימנא בעלמא, מיד וישלח \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "את העורב: \nא\"ר חייא, והאיך עביד הכי, והאמר רבי בו, אסור לאסתכלא באלין מנחשי בעופי דשמיא, \nוהרי הוא בכלל לא תנחשו ולא תעוננו, אפילו כל ניחוש בעלמא: \nאלא א\"ר חייא, למה שלח את העורב. דא\"ר חייא, מצטער הוה נח טפי על אובדא דעלמא. אמר \nרבש\"ע, ידעתי כי אתה רחום, ואתה לא רחמת על עולמך, ונהפך רחמנותך לאכזרות, אתה לא \nרחמת על בניך, יצא זה שאינו מרחם על בניו, ונהפך להם לאכזרי, ולפיכך שלח את העורב, \nרמז הוא דקא רמז א\"ר יוסי, וכי לא כתיב ביה איש צדיק תמים היה, והאיך הטיח דברים \nכלפי מעלה. א\"ר חייא, מרוב צערו הוא דאמר, דהא תנן, מנין שאין דנין את האדם לפי \nצערו, שנאמר איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל. אע\"פ שהטיח דברים כלפי מעלה, אין \nדינו כמזיד, אלא כאדם בלא דעת, לפי צערו: \nולא רצה העורב להלוך בשליחותו, מפני שמתוקן הוא לשליחות אחרת, לפרנס אליהו, שנאמר \nוהעורבים מביאים לו לחם ובשר, ולא רצה לעשות שליחותו, עד יבשת המים מעל הארץ, שהיה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ע\"י שבועת אליהו. כיון שראה נח שלא עשה כהוגן, שלח את היונה: \nואמר רבי בון, תרי ענייני רמז בה, חדא, דכתיב כיונה פותה אין לב, כלומר מרוב צערי, \nאין לבי עמי ונפתה. אחרינא. אמר נח, אין בכל העופות דיסבול מיתתה בלא סרבנות, \nכיונה. לפיכך נמשלו ישראל כיונה. אמר נח, כך יאות לנא למסבל כלא, בלא סרבנותא, \nולפיכך וישלח את היונה: \nא\"ר יוחנן בן נורי, נטל הקב\"ה את שם בן נח, ונפרישו לכהן עליון, ולשרתו. והשרה \nשכינתו עמו, וקרא שמו מלכי צדק מלך שלם. והיה יפת אחיו לומד תורה ממנו במדרשו, עד \nשבא אברהם, ולמד תורה במדרשו של שם. ונתעסק הקב\"ה באברהם, ונשתכחו כל האחרים. בא \nאברהם והתפלל לפני הקב\"ה, שישרה שכינתו תמיד בביתו של שם, והודה לו, שנאמר אתה כהן \nלעולם על דברתי מלכי צדק: \nא\"ר יוחנן, והלא יפת הוא הגדול, למה שם נטל הכהונה. בשביל שהיה תמיד עוסק בתורה, \nופירש מדרכי העולם. ומאין היה לו תורה. אלא אדם הראשון ידע התורה, והניחה בקבלה לשת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בנו, ואח\"כ באה ליד חנוך, עד שבא לשם והיה מתעסק תמיד בה: \nאמר לו ר' יוסי, אם התורה היתה במדרשו של שם, למה הוצרך הקב\"ה לצוות לבני נח אותן \nשבע מצות שנצטוו, שהרי בתורה נכתבו קודם לכן, אלא א\"ר יצחק, בשעה שהמבול בא לעולם, \nונכנסו לתיבה, מרוב צערם נשתכחה משם, עד שבא הקב\"ה, וחידש להם אותם שבע מצות: \nא\"ר יוסי, ח\"ו לא נשתכחה התורה ממנו, אלא אמר הקב\"ה, אם אומר להם שישמרו כל תורתי, \nיפרקו כל העול מהם, כאחרים שאמרו ודעת דרכיך לא חפצנו. אלא אתן להם דברים מועטים, \nוישמרו אותם. \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "פרשת נח מאמר נח לא בקש רחמים על העולם\nת\"ר, מה השיב הקב\"ה לנח, כשיצא מן התיבה, וראה כל העולם חר, והתחיל לבכות עליו, \nואמר, רבש\"ע, נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותיך: \nהשיבו הקב\"ה, רעיא שטיא, כען אמרת דא, ולא בזמנא דאמרית לך בלישנא רכיכא, דכתיב עשה \nלך תבת גופר כו', ואני הנני מביא את המבול כו',ושחת כל בשר כו', ויאמר ה' לנח כו', \nואני הנני מביא את המבול כו', לשחת כל בשר כו', ואימר ה' לנח כו', כי אותך ראיתי \nצדיק לפני בדור הזה, כולי האי אתעכבית עמך, ואמרית לך, בדיל דתבעי רחמין על עלמא. \nומכדין דשמעת דתשתיזיב את בתיבותא, לא עאל בלבך בישותא דעלמא, ועבדת תיבותא \nואשתזבתא. וכען דאתאביד עלמא, פתחית פומך למללא קדמי, בעיין ותחנונין: \nכיון דחזא נח כך, הקריב עלוון וקרבנין, דכתיב ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף \nהטהור ויעל עולות במזבח: \nא\"ר יוחנן, בא וראה מה בין הצדיקים שהיו לישראל אח\"כ, ובין נח. נח לא הגין על דורו, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ולא התפלל עליו כאברהם. דכיון דאמר הקב\"ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה, מיד \nויגש אברהם ויאמר. והרבה דברים כנגד הקב\"ה, עד ששאל שאם ימצא שם עשרה צדיקים, שיכפר \nלכל הדור בשבילם, וחשב אברהם שהיו י' בעיר, עם לוט ואשתו ובניו ובנותיו, וחתניו, \nולכן לא התפלל יותר: \nבא משה והגין על כן הדור, כיון שאמר הקב\"ה למשה, ישראל חטאו, סרו מהר מן הדרך. מה \nכתיב ביה, ויחל משה. מהו ויחל. מלמד שהתפלל עד שאחזתו חלחלה. רבנן אמרי, לא הניח \nמשה להקב\"ה, עד שנתן נפשו עליהם מן העוה\"ז ומן העוה\"ב. דכתיב, ועתה אם תשא חטאתם \nואם אין מחני מספרך אשר כתבת: \nא\"ר יוסי מהכא, ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. וכן כל הצדיקים הגינו \nעל דורם, ולא הניחו מדת הדין לשלוט בהם: \nונח התעכב עמו הקב\"ה, ואמר ליה רבוי דברים, שמא יבקש עליהם רחמים, ולא השגיח, ולא \nביקש עליהם רחמים, ועשה התיבה ונאבד כל העולם: \nרבי אליעזר ורבי רהושע הוו יתבי בפלכי טבריא, א\"ר יהושע, רבי, מה ראה נח שלא בקש \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "רחמים על דורו. אמר לו, אפילו הוא לא חשב בלבו שימלט. משל, למוצא אשכול ענבים שאינם \nמבושלים, בין הבוסרים, דאלו הוה בין ענבים מבושלים, לא הוו כלום: \nמשמע, דכתיב, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. הול\"ל צדיק לפני, מהו בדור הזה. \nכלומר לפי הדור. ולפיכך לא בקש רחמים, אמר בלבו ולואי שאבקש רחמים עלי ואמלט, וכ\"ש \nשאתפלל על אחרים: \nלבתר א\"ר אליעזר, על כל דא, הוה ליה למתבע רחמין על עלמא קמי קב\"ה, דניחא ליה, מאן \nדאמר טבא על בנוהי: \nמנ\"ל, מגדעון בר יואש, דלא הוה זכאי, ולא בר זכאי, ומשום דאמר טיבותא על ישראל, מה \nכתיב ביה. ויאמר לו ה' לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין, מהו בכחך זה. טיבותא \nדא דאמרת על בני, יהא לך חילא סגיאה, לשיזבותהון מן ידא דמדין: \nועוד אר\"א, אע\"פ דהוי צדיקא רבה מכל עלמא, ויימר דישא קמי קב\"ה, אי דלטורין על \nישראל, עונשיה סגיא מן כלהון. ולא אשכחנא צדיקא טבא כאליהו בכל דרא, ומשום דאמר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דלטורין על ישראל, דכתיב כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו \nבחרב, ביה שעתא אבאיש סגיא קמיה: \nת\"ח מה כתיב ביה. ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים מהו רצפים. אמר הקב\"ה, כדין יאות \nלמיכל, מאן דאמר דלטורין על בני: \nא\"ר אליעזר, מאי דכתיב וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים \nחרבה. וכי בכח אכילת עוגת רצפים אזל כולי האי: \nאלא א\"ר אליעזר, השליך הקב\"ה דורמיטה על אליהו, והראהו ענינא דמשה, דיתיב קמיה \nארבעין יממין וארבעין לילון, ומכדין דהוה תמן, עבדו ישראל ית עגלא. ובגין דהוה \nארבעין יממין וארבעין לילון דלחם לא אכל, ומיא לא שתי, לא אעדי מתמן עד דמחל להן \nקב\"ה: \nא\"ל לאליהו, כך הוה לך למעבד, ועוד הוה לך למחזי, דאינון בני בני רחימאי, דקבילו \nאורייתי בטורא דחורב, ודא הוא דכתיב, וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים \nלילה. דחזא עניינא דמשה, דאישתהי קמיה ארבעין יממין וארבעין לילון. ועניינא דישראל, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דקבילו אורייתא בטורא דחורב. ודא הוא דכתיב, עד הר האלקים חורבה: \nא\"ר יצחק, לא זז אליהו משם, עד שנשבע לפני הקב\"ה, להורות זכותן של ישראל תמיד. וכל \nמי שעושה זכות, הוא מקדים ואומר לפני הקב\"ה, כך וכך עשה עכשיו פלוני. ואינו זז משם, \nעד שיכתבו זכותו דההוא גברא. דכתיב, ויכתב ספר זכרון לפניו: \nא\"ר יהודה בן פזי, מה היה עונשו של נח. שיצא חגר ברגליו מן התיבה. ושכב ונתבזה, \nוהתלוצץ עליו בנו, ועשה לו מה שעשה: \nא\"ר אלעזר, בא וראה כמה יש לאדם ללכת בדרך ישרה. בא וראה מפני שנטל יעקב הברכות \nמעשו ברמאות. תדע לך, שלא ניתן רשות לשום אומה בעולם להשתעבד בישראל, זולתי אומה של \nעשו: \nרבי פתח בכנסת ישראל כנגד הקב\"ה, וישלח את העורב, דא\"ר פנחס, כתיב, ויאמר דוד כו', \nקומו ונברחה כי לא תהיה לנו פליטה מפני אבשלום. ואע\"פ שברח, מאי כתיב ביה, מזמור \nלדוד בברחו מפני אבשלום בנו. ואע\"פ שהיה בורח ונגרש ממלכותו, לא מנע עצמו מלומר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שירה לפני הקב\"ה, ולשוב ולהתחנן לפניו. וישלח את העורב, זהו דוד, שהיה קורא עמהן \nתמיד כעורב: \nדבר אחר, העורב שבא מיהודה, שנקרא עורב, שנאמר, אנכי אערבנו, הערב כתיב, בלא וא\"ו. \nא\"ר פנחס, למה נקרא שמו עורב, שהיה הולך בהרים כעורב. והיינו דאמר לשאול, כאשר \nירדוף הקורא בהרים. אמר לו, שמתני להיות כקורא בהרים, כתיב, הכא קורא, וכתיב התם, \nלבני עורב אשר יקראו. \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פרשת נח מאמר וישלח את העורב\nוא\"ר פנחס, בא וראה מה בין מלכי יהודה למלכי ישראל. שלח הקב\"ה לדוד, וגרשהו \nממלכותו, ומיד שב בתשובה לפני הקב\"ה. ואל תתמה על זה, ואפילו מנשה מלך יהודה, שהיה \nרשע, מיד שב בתשובה לפני הקב\"ה, ולקח אומנות אבותיו, ושב למלכותו: \nוזהו שבא הכתוב להורות, וישלח את העורב, זה דוד, שהיה קורא תמיד כעורב, ושלחהו \nהקב\"ה ממלכותו, והוציאו מביתו, ומה כתיב ביה. ויצא יצוא ושו\"ב. דכתיב, ודוד עולה \nבמעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי. היה יוצא ושב בתשובה, ומתודה על חטאתיו, \nומבקש רחמים עליהם, וידע כי חטאותיו עשו לו שנשלח ממלכותו ונגרש: \nובכל דבר ודבר דחטאה גרים במלכותו, או בישראל, היה תולה הדבר בו, והוה ידע דהוא היה \nגרים. עד יבשת המים, שהשיבוהו לא עליך הדבר, אלא אל שאול ואל בית הדמים: \nת\"ח, דכתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ה', דסבר \nדהוא הוה גרים, א\"ל הקב\"ה, לא עליך זו אלא על שאול. עד יבשת המים, היה תולה הכל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בעצמו, ומיד היה שב בתשובה ואז לא הוצרך לחזור בתשובה, שהדבר לא בא בשבילו. הה\"ד, \nויצא יצוא ושוב עד יבשת המים, דאזי לא היה הדבר תלוי בו: \nא\"ר פנחס, רצה הקב\"ה לנסות את ישראל, ושלחם לבבל. שנאמר, וישלח את היונה מאתו, זו \nכנסת ישראל. ראה מה כתיב בה, ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה. שהכביד עולה מלך בבל, \nברעב ובצמא ובהריגת צדיקים הרבה. ומשום כובד עולה, ותשב אליו אל התיבה, וחזרה \nבתשובה וקבלה: \nחטאה כנסת ישראל כמתחלה, ויוסף להגלותם, שנאמר ויוסף שלח את היונה מאתו, בגלות אחרת \nשל יון. דא\"ר יהודה, גלות יון אחשיך פניהון דישראל כשולי קדרה: \nומרוב צערם ודוחקם מה כתיב ביה. ותבא אליו היונה לעת ערב. מה לעת ערב. דלא הוה \nנהירא להון שעתא דרווחא, כמה דהות עבידא בקדמיתא, ואתקטלי צדיקיא, ואתחשך יממא, \nואעריב להן שמשא ולא יכלין למיקם מן קדם דוחקא סגיאה דהוי עליהון, שנאמר אוי לנו כי \nפנה היום כי ינטו צללי ערב. כי פנה היום, אלו הן צדיקייא המאירים כשמש. כי ינטו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "צללי ערב, שנשארו כעוללות בציר, וזהו לעת ערב ולא בזמן דנהירין להון צדיקיא כשמשא: \nוהנה עלה זית טרף בפיה. לולי שהעיר הקב\"ה רוח הכהנים, השיו מדליקין נרות בשמן זית, \nאזי אבדה פליטת יהודה מן העולם. ובכל פעם ופעם שבה בתשובה ונתקבלה. א\"ר פנחס, חוץ \nמן גלותא רביעאה, דעדיין לא שבה, והכל תלוי בתשובה: \nוא\"ר פנחס, אין לך בכל פעם ופעם, שלא התעכב הקב\"ה גזר דינא של כנסת ישראל, שבע \nשמיטין, ושבע יובלות, שמא תחזור בתשובה. הה\"ד, וייחל עוד שבעת ימים אחרים, בר מן \nקדמאי. \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "פרשת נח מאמר גלות האחרון אין לו קץ וזמן\nוישלח את היונה, בגלות אדום. ולא יספה שוב אליו עוד, דעד היום לא חזרה בתשובה, ולא \nהעירה רוחה. דא\"ר פנחס, אלמלי חזרה בתשובה לא נשתיירה בגלות יומא חד. רבי אליעזר \nאומר, כל הגליות שגלתה כנסת ישראל, נתן לה הקב\"ה זמן וקץ, ונתעוררה תמיד בתשובה, \nוגלות האחרון אין לו קץ וזמן, אלא הכל תלוי בתשובה. שנאמר, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת \nבקולו. וכתיב, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך: \nא\"ל רבי עקיבא, אם כן, היאך יהא דא להתעוררא כולהון כחדא בתשובה, מאן דהוי בסייפי \nשמיא, ומאן דהוא בסייפי ארעא, היך יתחברון כחדא למעבד תשובה: \nאמר לו רבי אליעזר, חייך, דאי יחזרון בתשובה רישי כנישתא, או חדא כנישתא, בזכותם \nיתכנש כל גלותא. דקב\"ה איסתכי תדירא, אימתי יחזרון, ויעבד להון טבא, דכתיב ולכן \nיחכה ה' לחננכם. מחכה תמיד אימתי יעשו תשובה: \nא\"ר יוסי, איתא הא, כהא דא\"ר פנחס, דכתיב ולא יספה שוב אליו עוד. לא נאמר ולא יסף \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שוב אליה, אלא היא לא יספה שוב אליו, מכלל דהוא מזומן ומחכה אימתי תשוב: \nרבי הוה יתיב יומא חד, והוה מסתכל בהא מילתא, דכתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה \nבאחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. אמר, מה דאמר משה דיהוי בסוף יומיא, כל \nאינון עקתין הא אתא, ותשובה עד כען לא אתעבידא: \nעד דהוה יתיב, אתא אליהו ז\"ל, אמר ליה, רבי במאי אתעסקת. א\"ל בהאי דאמרה תורה, דכד \nייתון עקתין לישראל בסוף יומיא, דיעבדון תשובה לאלתר, דכתיב באחרית הימים ושבת, ועד \nכען לא תבו בתיובתא: \nא\"ל חייך רבי, בהאי מילתא אתעסק קב\"ה יומא דין, ואתא מיכאל אפטרופסא רבה דילהון, \nובעי דאימתי יפקון בנוהי רחימוהי מתחות גלותא דאדום. ואמר, את כתבת באורייתך, דכד \nיסבלון אינון עונשייא על מה דעבדו, מאי כתיב. כי א -ל רחום ה' אלקיך: \nא\"ל, ייתי סמאל אפוטרופסא דאדום ויטעין עמיה קמאי. אתא סמאל. וטעין מיכאל מלתא דא, \nכדבקדמייתא. אמר סמאל, מארי דעלמא, את הוא דאמרת דתהוי כנישתא דישראל תחות שולטנא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דאדום, עד דיהון זכאין קמך, והא כלהון חייבין עד יומא דין: \nביה שעתא אנזיפיה קב\"ה, על דאמר דלטורא על בנוהי, וערק תלת אלפי מילין. ואמר \nלמיכאל, מיכאל הוה לך למהוי שפיל לרישיה דקרא, דכתיב ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, \nואח\"כ כתיב כי א -ל רחום ה' אלקיך: \nאמר מיכאל, מארי דעלמא, הוה לך לרחמא עלייהו, את רחום, וכך אתקריאת. א\"ל אומאה \nאומיתי ביומא דאתגזרא דינא קדמאי, עד די יתובון. ואי כנישתא דישראל, אפתחת תשובה \nכעינא דמחטא, אנא אפתח לה תרעין רברבין: \nרבי יהודה אמר, ת\"ח, האי דכתיב ביעקב ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. \nביה זימנא אתיבהא רשותא לכל חילי דשמיא, לאינון רברבין דאתמנון על מלכוותא, ואתפרשו \nאלין לשלטאה על אלין, ואתיהבת רשותא ושולטנא לרברבא דאדום, לשלטאה על אומייא: \nביה שעתא מה כתיב. ויותר יעקב לבדו, דעד כען לא הוו ליה בנימין ולא אפוטרופוסא \nבשמיא: \nויאבק איש עמו, דין הוא סמאל, רבא דאדום. ובעא דיתייהב יעקב תחות שעבודא דאדום, \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ומשום זכותא רברבא דהוה ביעקב, לא אתייהיב בידיה: \nא\"ר יהודה, ביה שעתא אתכנשו כל חילא דשמיא, ובעו למיטען עם סמאל, בגיניה דיעקב. אמר \n", "en": ""}]}
