{"bookId": "kabala-27a26c53bf04", "part": "1", "torah": "15", "title": "מדרש הנעלם — קטע 15", "hebrewTitle": "קטע 15", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-27a26c53bf04/1/15/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-27a26c53bf04/1/15/", "segments": [{"index": 1, "he": "א\"ר אלעזר, אי רבי זירא דעתי אחיס עלך. ודילמא האי מלה שמעת, וכך הוא ברירא דמלתא. \nדכתיב, ויקח מאבני המקום, אבן אחת מאבני המקום. מאיזה מקום. ממקום הידוע, שהוא מקום \nהתהום, ששם אבנים ששוחקים מים לכל העולם. הה\"ד, אבנים שחקו מים: \nהאבן הזאת, היתה עיקר לכלם, והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש. ויעקב לא היתה \nכוונתו על שום אחת מהן, אלא עליה, משום דרמיזא ליה רמיזא. מה היא הכל אשתיל מינה, \nכך יעקב כל עלמא אשתיל מניה: \nבאותה שעה ויקח מאבני המקום, שהיא עיקר כל העולם, וישם מראשותיו, שם בלבו שהיא \nמראשותיו, דוגמת זה כזו. מיד וישכב במקום ההוא, כלומר, נתישבה דעתו באותו מקום: \nוסימן ידוע לקח, אמר זו היא דוגמא שלי, ואם לזו תהיה שום מעלה, שידוע שיהיה לי \nמעלה. ועל כך שם לבו עליה, ונדר נדר, דכתיב, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. כלומר, אם \nהאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים, מיד וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. נדר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "המעשר. א\"ר זירא, הא ודאי שמענא: \nא\"ל, על האי אתקרי אבן ישראל. כלומר, נקראה כך על שמו, על שנתן לבו ועיניו עליה. \nוהקב\"ה עשה אותה בית עולמים, ושם היתה שכינתו: \nועלדא בכינא, דחזינא דעל האי אבנא, זמינין לשואה סואבת עממיא, ופגרי מיתייא. מאן לא \nיבכי, ווי לעלמא, ווי לההוא זימנא, ווי לההוא דרא. בכה כד בקדמיתא, אתנח ואשתיק. \nלבתר חזר ואמר, ווי לאינון דיהון זמינין בעלמא, כד יתער מלכא עילאה דעלמא: \nבכה רבי זירא, אמר מלאכא קדישא ידע דין, יאות הוא למבכי עלה זכאין אתון צדיקיא, \nדאתון קדישין בעלמא דין, ובעלמא דאתי. \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "פרשת ויצא מאמר והנה סולם מוצב ארצה\nויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו', עולים וירדים בו. רבי פתח בהאי קרא, כמגדל דוד \nצוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים. אמר רבי, כל הדברים יכלו, \nוהתורה לא תכלה. ואין דבר חביב לפני הקב\"ה, כמו התורה ולומדיה. דתנן, כל המתעסק \nבתורה בכל יום, יתחדשו לו סתרים של מעלה. והתורה אומרת לו, אשקך מיין הרקח מעסיס \nרימוני. זהו יינה של תורה. וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. והם דברים \nהעתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא: \nקם רבי בו על רגליו ואמר, אי כך הוא, לא הוה לי למימר, אלא יין המשומר בענביו מהר \nסיני, מהו מששת ימי בראשית. א\"ל, אינון עומקי סדרי בראשית, דלא איתגלו לבר נש, \nוזמינין צדיקיא למנדע לון, כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר: \nותאנא, אמר רבי יהודה, רזא אורייתא לחכימין אתיהיבו, לאינון שאתעסיקו באורייתא \nתדיר. ותני רבי יהודה, כל מאן דהוא עסיק באורייתא כל צרכו, סלקין ליה לנשמתיה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "לעילא, כד איהו נאים בשינתיה, ואולפין ליה מעומקי תורה. ומינה דובבן ומרחשן שפוותיה \nביממא, הה\"ד דובב שפתי ישנים: \nא\"ר יצחק, כל המתעסק בתורה לשמה, כשהוא ישן בלילה, נשמתו עולה למעלה ומראין לה אותן \nהדברים העתידין להיות בעולם: \nרבי יוסי הוה יתיב ועסיק באורייתא, אתא לגביה רבי אבא, א\"ר יוסי מארי דשמעתא אתא. \nקם קמיה, יתבו ואתעסקו באורייתא, עד דהוו יתבי, רמש ליליא, יתבו ואתעסקו בה, עד \nפלגות ליליא: \nאדמיך רבי אבא, ורבי יוסי הוה יתיב, חמא לרבי אבא, דאנפוי מסמקי טפי, והוא חייך, \nוחמא נהורא רבא בביתא. א\"ר יוסי, שמע מיניה דשכינתא הכא. ארכין עינוי, יתיב תמן. עד \nדהוה סליק שחרותא דצפרא, ונהורא הוה נהיר בביתא, עד דזקף עינוי, חמא צפרא ואתחשך \nביתא: \nאיתער רבי אבא, ואנפוי הוו נהירין, ועינוי חייכין. אחיד ביה רבי יוסי, א\"ר אבא, אנא \nידענא מה את בעי. חייך, רזין עלאין חמית, ובשעתא דאחיד נשמתא דילי מארי דאפייא, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "סליק לה לאדרין רברבין ועילאין: \nאחמית נשמתהון דשאר צדיקיא דסלקי תמן, ואמר לון זכאין אתון צדיקיא, דבגיניכון אנא \nאתבני בבניינא קדושא, דשמא יקרא, לאענאה לחילוי דמלכא עילאה. וחמית אורייתי, דהוה \nמנחא תמן תלי תלים כמגדלא רבא. ובגיני כך חדינא בחולקי, וחייכין עינאי: \nא\"ר יצחק, אל תתמה על הא דרבי אבא, דהא קרא אסהיד כך. דתנינן, עשה הקב\"ה לזה הממונה \nתחתיו, ותלה ממנו כל שאר הצבאות, כהאי צואר, שכל הגוף תלוי ממנו. ובשעה שהצדיקים \nעוסקים בתורה, הקב\"ה בונה עולמו, ונותן שמו בקרבו, להגיע לכל, ולהספיק לעולם מטובו \nשל מקום: \nוכשאין הצדיקים עוסקין בתורה, הקב\"ה נוטל שמו מקרבו, ואזי העולם חסר, והוא אינו \nבמעלות היכולת. מנ\"ל. דכתיב, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות. אם מרבים ומגדלים \nהצדיקים תורה כהאי מגדל, מיד צוארך בנוי תלפיות. זהו שהוא צוארו של עולם, בנוי \nבבנין קדוש, שכל הפיות תלו ונלאו לדעת השגחתו, וזהו תלפיות, כד\"א ותלה ארץ מצרים: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ואז אלף המגן תלוי עליו, וכל שלטי הגבורים, אותן הנקראים אלף אלפין, וכל הנשאר \nתלויים עליו, וכל השליטין, וכל העולמות, מלאים מטובו של מקום: \nא\"ר יהודה, והיינו דכתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, כלומר, כשהצדיקים אינם עוסקים \nבתורה, סולם מוצב ארצה, אינו במעלה. זכו הצדיקים ועסקו בתורה, ראשו מגיע השמימה, \nאזי יש לו מעלה, וכל טוב לא יחסר, ומיד והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. מאי בו. \nאמר רבי יהודה, בשמו של מקום. כד\"א נגילה ונשמחה בו: \nא\"ר יצחק, בו, בההוא ממונה. ומפני מה. דכתיב אחריו, והנה ה' נצב עליו, על ההוא \nממונה. מפני זה עולים ויורדים בשבילו. מפני שמו של מקום, שהוא נצב עליו. א\"ר תנחום, \nלמה נקרא שמו מלך שלם, מכל שאר הצבאות. שאין לך נושא שמו של מקום בקרבו כמו זה: \nא\"ר יעקב, רמזו ליעקב, והשיבו על מה שנתרעם לפני הקב\"ה. כלומר, שאם בניו יזכו לעסוק \nבתורה ובמצות, יש מעלה לזה, ומעלה לבניו. לא זכו לעסוק בתורה ובמצות, אין מעלה לזה, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואין מעלה לבניו. הה\"ד, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. מלאכי אלקים, אלו בניו \nדל יעקב, ובו עולים. לא זכו, יורדים. בו: \nבשבילו. בו: \nכשיש לו מעלה יש להם: \nא\"ר יצחק, כל שרי האומות, היו עולים או יורדים בשביל זה. כשיש לו מעלה, יורדים שרי \nהאומות. כשיש לו ירידה, עולים. והכל תלוי בבניו של יעקב. א\"ר יהודה בר שלום, אין \nטוב ואין רע בא לעולם, אלא בשביל בניו של יעקב: \nהגמון אחד בא לרבי אבהו, ואמר, אית לאתכנפא כל עלמא עלייכו, כעל האי גובא, לאובדא \nלכון מן עלמא, בשעתא חדא. אומה דא היא לא פלחה למארה, כתיב, ועצר את השמים ולא יהיה \nמטר והאדמה לא תתן את יבולה. אי היא סטייא, כל עלמא ייבד בגינה. א\"ל, והא אתון \nעבדין לה דתסטי ולא תהך באורחא דכשרא. א\"ל, חובתכון עבדין לאתערא לן. א\"ר יהודה, \nשפיר קאמר ההוא הגמון: \nת\"ר, והנה סולם מוצב ארצה, זהו בית עולמים. וראשו מגיע השמימה, כד\"א מכון לשבתך \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פעלת ה'. איזהו ראשו. זהו ציון, ששם השכינה, והכרובים, וקדש הקדשים. א\"ר אבא, סולם, \nזה סיני, שבו ניתנה תורה, ושם נגלו מרכבותיו של הקב\"ה: \nרבי בא בשם ר' יוחנן אמר, עוד אית לאסתכלא בהאי קרא כדבקדמיתא, כמגדל דוד צוארך \nבנוי לתלפיות, דהא תנינן, א\"ר שמעון א\"ר זירא, כל זמן שישראל היו עוסקים בתורה, בית \nהמקדש היה קיים, הה\"ד כמגדל דוד צוארך בנוי. אי מגדלים תורה, כהאי מגדל, צוארך \nבנוי. מהו צוארך. זה ביהמ\"ק. הה\"ד, ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך, מלמד שבכה על \nמקדש ראשון ועל מקדש שני: \nא\"ריצחק, מהו מגדל. אלא מה מגדל דוד, מגדל חזק. אף המתעסקים בתורה, צריכים חיזוק, \nובנין חזק. ר' תנחום אמר, מגדל דוד, מה דוד היה מתגדל בתורה יותר מכל בני דורו, כך \nהמתעסקים בתורה, צריכין להתגדל בתורה ושלא יתבטלו ממנה: \nמה דוד, היה עוסק בתורה לילה ויומם, כך צריך האדם להתעסק בתורה לילה ויומם, ובעוד \nשיתעסקו בה, ויתגדלו בה, כמגדל דוד הצואר בנוי בנין חזק וגדול: \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואם לאו, אלף המגן תלוי עליו, אלו אלף שנים שיהיו בגלות, והדבר תלוי אם יגאלו בו \nואם לאו. זכו בתורה, יגאלו באלף שנים. לא זכו, כל שלטי הגבורים, א\"ר תנחום, כל שלטי \nהגבורים ישתעבדו בהם, ולאחר כן יגאלו: \nמכאן אמר רבי בא, והנה סולם מוצב ארצה, זהו בית עולמים, הנצב בבנינו, בשביל אותן \nהעוסקין בתורה בארץ. וראשו מגיע השמימה, שהמקדש הוא במעלה גדולה, על כל העולם. והנה \nמאלכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו כהני משמורת: \nר' אליעזר אומר, על שהוא מכוון כנגד ירושלים של מעלה. ואותם השומרים ירושלים של \nמעלה, הם שומרים ירושלים של מטה. משמע, עולים ויורדים: \nמה מעלה יותר יש בו. א\"ר אליעזר, זהו דכתיב והנה ה' נצב עליו. כמד\"א אם ה' לא ישמר \nעיר שוא שקד שומר. והיינו דכתיב, והנה ה' נצב עליו, להיות שומר על אותן השומרים: \nמהו עליו. א\"ר אלעזר, לשמירה. כד\"א, ועיניך שים עליו. כך והיו עיני ולבי שם כל \nהימים. ולעתיד לבא, עתיד הקב\"ה לחזור לירושלים, ולהיות חומה לשומרה. כד\"א, ואני \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. \n \nפרשת ויצא מאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה\nהארץ אשר אתה שוכב עליה. א\"ר יצחק, מלמד שקפל לו ארץ ישראל. א\"ר יהודה, בהמ\"ק ממש \nהיה. ועליו נתבשר. ועליו היה שוכב. משמע דכתיב, וישכב במקום ההוא: \nא\"ר יהודה. מן הג' אבות לא נתבשר אחד מהם על בית המקדש, אלא יעקב, שהוא שלישי מן \nהאבות. וכנגד אלו השלשה: \nישי. דוד. שלמה. שלמה שהוא הג' בנאו: \nא\"ר יהודה יעקב שהוא הג', נתבשר על שלמה שהוא הג'. שיבנהו. זה אוהב נשים, וזה אוהב \nנשים. זה עומד בתומו, וזה לא עומד בתומו. דכתיב, ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את \nלבבו: \nר' יוסי פתח, יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. יפה נוף, זהו \nירושלים. שהוא מתוק לנפש ומרפא לעצם. כמד\"א נופת תטופנה שפתותיך: \nא\"ר יהודה, ארץ מצרים כל יופי שבה נוף ותחפנחס היו. נוף היה המשובח מכלם, שהיתה \nבשלש מאות ותשעים וחמש תכשיטין של יופי. וציון גדלה ביופי והדר על נוף. דא\"ר יהודה, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "למה נקרא שמה ציון, מה הציון עומד לנס להסתכל בו כו'.4 והיתה גדולה ביופי מנוף, \nהה\"ד, יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון, שכל מי שהיה רואה אותה, היה שמח. \nדתניא, א\"ר יוסי א\"ר חייא, מעולם לא נכנס אדם בירושלים, והיה עצב. לקיים מה שנאמר, \nמשוש כל הארץ: \nא\"ר יצחק, כיון ששכב יעקב עליה, נתישב דעתו, ונגלתה עליו השכינה, ודברה עמו מה שלא \nהיה קודם לכן. דא\"ר יצחק, עד שעמד יעקב באותו מקום, לא נגלתה עליו השכינה: \nכיון שראה יעקב כך, ידע שהמקום גרם לו, והקיץ משנתו, ונתיירא שמא דבר אחר היה, \nוישכב כבתחלה. א\"ל קב\"ה, יעקב לא כך הוא, אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק. ועוד \nהארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. ולא אתגלה לאומה אחרת, בגילוי השכינה על \nהארץ: \nא\"ר יוסי, מהו אשר אתה שוכב עליה. אלא כשם שאתה שוכב עליה ונבואה עמך, כך זרעך \nהנבואה תהיה מצויה עמהם, ולא עם אומה אחרת: \nר' יעקב פתח, יוחן רשע בל למד צדק. תניא, א\"ר יעקב, ווי שהרשע יוחן בעוה\"ז, זה זרעו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "של עשו הרשע. ומפני מה יש להם חן ורחמים. מפני שזרעו של יעקב לא למד צדק. בארץ \nנכוחות יעול, זו ירושלים, שהיא ארץ נכוחות: \nמהו יעול א\"ר יעקב, אוירא דארעא דישראל מחכים. ומרמז נבואה. וזרעו של עשו יעוול \nהאויר והנבואה. מפני מה. מפני שזרעו של יעקב לא ראה גאות ה', ואינם עוסקים בתורה, \nוע\"כ יוחן רשע ויעול טוב הארץ והנבואה. ר\"י בר' יהושע אמר, יוחן רשע אלו אוה\"ע שיש \nלהם ממשלה בעוה\"ז, מפני שלא למד ישראל צדק. \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פרשת בשלח מאמר נחש עלי צור\nומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. תניא, א\"ר יוסי, גליף הוה חוטרא מתרין \nסטרין, בשמא קדישא. חד סטרא דרחמי ודינא באתוון גליפין. וחד סטר דינא בדינא, נחש \nעלי צור: \nת\"ח, כתיב ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים. מאי ונטה. כלומר, ונטה בחד גיסא, \nדגליפא ברחמי ודינא. וכתיב ויט משה את ידו, ולא כתיב וישלח את ידו. כלומר, אסטי מחד \nגיסא: \nואי תימא, דגליף הוה מקדמת דנא נחש עלי צור. אלא באסנא אתגליף דכתיב וישלכהו ארצה \nויהי לנחש. בההיא שעתא אתגליף נחש עלי צור: \nות\"ח א\"ר יהודה, בעא קב\"ה דשמוי דהוו גליפין בחוטרא יעביד אתאן. ותניא, תרין אתין \nאתעבידו בימא, בההוא סטר דסטא משה ברחמי ודינא. בזע ימא לישראל בי\"ב שבילין, ואתיב \nבדינא על מצראי, ואטבע לון בתהומא, הה\"ד, וישב ה' עליהם את מי הים: \nבההיא שעתא, בעי לאפקא מיא, א\"ל קב\"ה, משה, אסטי חוטרא מגיסא אחרא. דתרין אתאן \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אתעבידו ביה. כמא דאתעביד מסטרא אחרא. חד את הכא. וחד את במריבה. אבל השתא, והכית \nבצור. מאי צור. בהאי צור דסליק נחש: \nלזמנא אחרא א\"ר אלעזר, מאי דכתיב קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם. \nמהו ודברתם. אר\"א, מני ליה עלי נחש. דהא אתעביד בצור, השתא בעי דיתעביד בנחש. \nלאשלמא שמוי דקב\"ה, באלין אתוון: \nמשמע דכתיב ודברתם אל הסלע. וכתיב וידבר העם באלקים ובמשה. מה כתיב בתריה, וישלח ה' \nבעם את הנחשים השרפים. מה נחש חיליה בפומיה, אוף הכא בפומא: \nומשה לא עביד הכי, אלא הכה, ולא אשלים שמא, אלא חזר כקדמיתא בשמא דצור, ושבק דנחש. \nהה\"ד ויך, ולא כתיב וידבר, כמה דאתפקד ודברתם. דתנינן, צור למעבד. ונחש למללא. \nוכתיב ויך את הסלע במטהו פעמים חד דלשעבר, וחד דהשתא: \nתניא, אר\"א בה שעתא אשתאר שמא, כלומר, דלא אשתלים בההוא את. דשבק משה נחש, ולא \nאשתלים כל שמא: \nדהא בחד גיסא אשתלים בימא. מגיסא אחרא שרי בצור, ולא אשתלים בנחש. א\"ל קב\"ה, עבדת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דשרי שמי, ולא אשתלים למעבד אתין. אוף את שרית, ולא תשתלים. לכן לא תביאו את בני \nישראל. שרית לאפקא לון, ולא תשלים לאעלאה להון לארעא, לכן לא תביאו: \nאר\"א, ידע לבא דמשה בקדמיתא דדחיל, כד חמא נחש. דכתיב וינס משה מפניו. לבא חמא, ולא \nידע: \nא\"ר אלעזר, כתיב ויעש משה נחש נחשת וישימהו על הנס. על נס לא כתיב, אלא על הנס, בעא \nלאתקן ולהשלים מה דחסר. א\"ל קב\"ה, משה, כתיב להקדישני במים, במים ולא בדבר אחר. כשם \nשהתחלתי במים, בעינא דישתלים בשמי הנס במים. א\"ר אלעזר אתרא דחסר לא שלים, אבל \nאתעביד נסא הכא: \nא\"ר יהושע, כתיב עשה לך שרף. עשה לך, לתועלתך. עשה לך, תקן ממה דחסרת. עכ\"ז לא תקן \nאלא ראיה, שהיו רואין בנחש וחיין, אבל לא נתקדש שמא במים, ונשאר חסר מהשאר: \nותקנת בראיה, עלה אל הר העברים הזה וראה וגו', וראית אותה ונאספת אל עמיך, הראיתיך \nבעיניך ושמה לא תעבר. ת\"ח, דעונשו הוה דאפילו ראיה לא תקן כדחזי, כיון דעבד ליה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ראיה, בהאי אשלים ליה ראיה, אבל לא אשלים שמיה במיא, כמו כל שאר שמא: \nא\"ר יצחק, בשעה שאמר קב\"ה לכן לא תביאו. אמר משה, האי חוויא לתקלא דעלמא הוה. א\"ל \nקב\"ה לאו הכי, דינא הוה לחייביא, וחיין למארי קשוט. דכתיב וראה אותו וחי. באותה שעה \nידע משה דרכיו, והצדיק עליו את הדין: \nפתח ואמר, הצור תמים פעלו, דא הוא צור דקא אמרינן. א -ל אמונה ואין עול, דכתיב וראה \nאותו וחי. וכתיב הא ל תמים דרכו: \nא\"ר חייא, והא תנינן א -ל גזירת רחמי. כד\"א, א ל מוציאם ממצרים. א ל רחום וחנון. \nא\"ל, לאו הכי, דתנינן, דשליט רחמי על דינא. אל בלחודוי יכולת הוא, ורשותא הוא \nדיליה. מאי יכולת. שולטנותא. כלומר, שלטנותא דא ל, אתגבר גזרה דיליה. כד\"א, יש לאל \nידי, רשותא דיליה יכולת דעינא בישא. אמר ליה והא כתיב, הא ל הגדול הגבור. אל גדול \nנצחא, אל בלחודוי נצחא: \nנהדר למילי קדמאי, וכתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, הא צור. א -ל אמונה ואין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עול וגו', הא נחש עלי צור. וכתיב הא ל יעות משפט. משום דאורחיה דנחש לאסטאה אורחיה, \nלכך כתיב ואין עול. הא ל יעות משפט ח\"ו. א\"ר אלעזר, היינו דכתיב אשמעה מה ידבר הא ל \nה': \nוישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו. כד\"א, מטה כלפי חסד. א\"ר יוסי, שני מטות היו, \nאחד של משה. ואחד של הקב\"ה. משמע דכתיב, ומטה האלקים: \nדתנינן, בשעתא שהיה נוטל משה המטה, היה כאלו היה ברשותו וביכלתו. הה\"ד, ויקח משה את \nמטה האלקים בידו. ודאי שבידו לקח, אלא מהו בידו. ברשותו, כאלו הוא שלו: \nוא\"ר יוסי, ברשותו של משה היה, עד שהוקם המשכן. כיון שהוקם המשכן, החזיר המטה לפני \nהעדות. ומשם היה נוטלו לעשות בו נסים. הה\"ד, ויקח משה את המטה מלפני ה', כיון שלקחו \nהרי הוא ברשותו, וכשלו היה, א\"ר יהושע, אותו המטה של סנפירנון היה, ומששת ימי \nבארשית אתברי. כמה דתנינן, והמכתב והמטה. ר' יהודה אומר, של עץ היה: \nמאן דאמר של סנפירינון היה, דכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא. וכתיב מטה האלקים. ומאן \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דאמר עץ היה, דכתיב ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וגו': \nשם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. אמר הקב\"ה, מכאן ולהלאה הרי חק ומשפט לעשות נסים. חק \nומשפט, דכתיב נחש עלי צור. ושם נסהו, משום דכתיב וימתקו המים. דבר אחר, אמר הקדוש \nברוך הוא, מכאן ולהלאה חק ומשפט, שלא יהא נקדש אלא במים שנמתקו: \nא\"ר יהודה, כתיב כי מרים הם, מכאן שנינו, יש מים עכורים, ויש מים צלולים, ויש מים \nמתוקים, ויש מים מרים. ויצעק אל ה', למה צעק. מכאן שהיה בצער באותה שעה. א\"ל הקב\"ה, \nמשה, הנחש שנהפך בסנה, עכשיו אצטריך לחקקא ליה בצור. ותרוייהו עמדו על המים המרים. \nובאותה שעה נתחקק צור בנחש שהיה בו קודם. הה\"ד שם לו חק ומשפט: \n", "en": ""}]}
