{"bookId": "kabala-27a26c53bf04", "part": "1", "torah": "3", "title": "מדרש הנעלם — קטע 3", "hebrewTitle": "קטע 3", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-27a26c53bf04/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-27a26c53bf04/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "תיסק על דעתך דחד הוא, אלא סגיאין אינון, דחד תחמי בהאי גיסא, וחד בהאי גיסא, \nוזמנין דכלהון בחד שעתא: \nואנא שמענא מאבא, דשבע אינון. ובזמנא דמטא עידנא דכל חד מנהון למימר שירתא, מסגיאות \nחדוותא דאית בהון, שלחין זיוותרון ואזלין למימר שירתא: \nוענינא אחרינא, דאלין שבע כוכביא, לא אזלין ולא נטלין מאתריהון, בר בעידנא דקרי לחד \nמנהון רבון עלמא למנהר באתר דהוא צבי. דכתיב, לכלם בשם יקרא. וכד נטלין, שלחין \nזיותהון עמהון למיזל: \nכד מטו לבי חמוי, לא הוה תמן. כד אתא, אמר את הכא, ואנא אתי למחמי חד כוכבא, דהוה \nאזיל למשלם רעותיה דמאריה. א\"ל, מאי הוא. א\"ל, כוכבא דשביט. וחד מנהון חמית, דהוה \nאזיל לפיקודיא דמאריה. יתבו תמן תלתין יומין: \nלבתר כן אשכימו למיזל, כד הוה אתי נהורא, ואזיל עמיה חמוי כפלגות מיל. ברכיה חמוי, \nאמר דא היא אתי נהורא, ואזיל עמיה חמוי כפלגות מיל. ברכיה חמוי, אמר דא היא שעתא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דמתקיים ברכתא דצדיקיא. מנ\"ל. דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב, כתיב הכא כי טוב, \nוכתיב התם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. א\"ל, אפילו ברכתא דכל אדם, מתקיימא בהאי \nשעתא, דשמיא וכוכביא ומלאכיא אמרי שירתא: \nועוד שמענא מאבא, דברכתא יתירא הוספת ליה, ודא היא חדוותא. משום דהאי שעתה אמרי \nשמיא, והוא כחתן יוצא מחופתו. מה החתן כשיוצא ישיש, כך היוצא לדרך ישי\"ש בהא\"י \nשעת\"א: \nויאמר אלקים יהי אור. תמן תנינן, א\"ר יוסי, מ\"ד משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה \nמלילה שומר מה מליל וגו'. אזלא הא מלתא, כי הא דא\"ר יוחנן, כל הגליות שגלו ישראל \nמארצם, כלהו היה גלוי לכל, וגלותא רביעאה, לא נגלה לעולם, ואיזהו גלות הרביעי. זהו \nשהוא משעיר, שהוא עשו, דכתיב וישב עשו בהר שעיר: \nאמר רבי למה נקרא שמו שעיר. על שם תוקף וחוזק, העול הכבד, שמונעין מהם התורה \nוהעבודה, וזהו עול על נשמתם שנותנין על ישראל. שעי\"ר הוא תק\"ף בגימ'. וזהו הגלות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שישראל יושבים בה, היא משא דומה. כלומר, בחשאי, דבר שלא נגלה מהלב לפה: \nרבי יצחק פתח, ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור, וכתיב ולגא ידע איש את \nקבורתו עד היום הזה. אמר הקב\"ה, שוטים הם המחשבים קצי משיחא, דבר שלא גליתי לעולם, \nשנאמר כי יום נקם בלבי, לבא לפומא לא גליא, ואינון משתדלי למחשב קצי: \nבהאי, נחזי תלתא סימני, כתבית ואחזית לדרי עלמא, בקבורתיה דמשה עבדי. ואלין אינון \nבגיא, בארץ מואב, מול בית פעור. אחזית, ויהבית סימנים לכלהון דעלמא, ולא ידעי \nקבורתיה, דכתיב ולא ידע איש את קבורתו. דבר שלא גליתי, ולא הראיתי, היאך אמרי שטותא \nושקרותא קמי קב\"ה בהך: \nהה\"ד משא דומה אלי קורא משעיר, אלו ישראל, שקוראין להקב\"ה, מעול כבד של בני שעיר. \nומאי אמרי, שומר מה מלילה וגו', ר\"ל, רבש\"ע אתה הוא שומר ישראל ה'. עד מתי אנו בזה \nהגלות שדומה ללילה, אמור לנו, מה מלילה, מה תהא מזו הלילה, אימתי תוציאנו ממנה: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בא וראה מאי דכתיב בתריה, אמר שומר אתא בוקר וגם לילה, אמר הקב\"ה שומר ישראל, אתא \nבקר, הבאתי והוצאתי אתכם מן הגלות, ולא זכיתם להיות בבקר, וגם לילה, הבאתי לכם \nהלילה והאפלתי אתכם בבור הגלות הזה שהוא כלילה. אם תבעיון בעיו, אם אתם מבקשים לדעת \nקץ גאולתכם אימתי תהיה, ואימתי תבואו לארצכם. שובו אתיו. כי הא דא\"ר יהודה, אין קץ \nהגלות נתלה אלא בתשובה, שנאמר היום אם בקולו תשמעו: \nוכיון שנברא העולם, נרמז הרמז הגדול הזה, ברזי הסתרים, שנאמר ויאמר אלקים יהי אור \nויהי אור. יהי רז. ורז ואור דבר אחד הוא. וירא אלקים לזה הרז, כי טוב להיות ברז \nוסוד, כדי שלא יתגלה לשום אדם, שאלמלי יתגלה, כמה פריצים מבני עמנו ילכו לאבדון: \nועל שהיה ברזא וסוד, הבדיל אלקים בין האור ובין החשך, בין אומתו שהוא האור. ובין \nהאומות שהם החשך. שנאמר ורשעים בחשך ידמו, ועוד כתיב, בחשכה יתהלכו. ויקרא אלקים \nלאור יום. א\"ר,זה יום קץ הגאולה. שנאמר הנה יום בא לה', זה יום הקץ: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ר' יוסי בן חלפתא, הוה יתיב קמיה דר' יצחק, א\"ל מידי שמיע ליה למר, על מה אתארך \nיומא דמשיחא מן גלותא דא. א\"ל, לא אתארך אלא על ביטול אורייתא. דהכי שמענא מרב \nהמנונא סבא, תלתא גליות גלו ישראל, וחזרו בזכותהון דתלתא אבות. וגלותא רביעאה \nבזכותא דמשה יתחזרון: \nתא ואחזי לך, לא איתגלו ישראל אלא על ביטול תורה. שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי. \nאמר הקב\"ה, בגליות הראשונות, חזרו בזכות אברהם יצחק ויעקב, עכשיו, הם חטאו בתורה \nשנתתי למשה, ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי. כד יתובין ויתעסקון בתורתו, \nבזכות משה אני גואלם: \nעל כן נאמר בתורה, תורה צוה לנו משה, כדי לשמרה ולעסוק בה. ונם לאו, מורשה קהלת \nיעקב, מורשה: \nדא מסכנותא הוא. כמד\"א ה' מוריש ומעשיר, מלמד דלא אתיא מסכנותא לברתיה דיעקב, אלא \nעל דלא אתעסקו בפיקודין דאורייתא: \nרבי חזקיה אמר, אנא הוית באתריהון דערביא, וחמית גוברין דהוו מתטמרין ביני טוריא, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "במערתא, ואתו מערב שבת לערב שבת לבתיהון. אמרית להון, מה דין דאתון עבדין. אמרו לי, \nפרישי עלמא אנן, ומתעסקן באורייתא כל יומא ויומא, וזמנין לית אנן אכלין בר מעשבי \nברא: \nאמרית להון, ושאה זמנין במה אתון מתפרנסין. אמרו לי, אנן אשכחן במדברא אעייא \nדמצמיחים באלוד, ואנן אכלין יתהון. כד נהירא לן שמעתא, מסגיאות חדוותא, משתמטי חד \nמינן, ומבשלין להון ואכלינן. ויומא ההוא חשיב לן דהוא כי טוב. ובזמנא דלא צמחי \nאינון אעייא, אנן אכלין עשבין דמשכחנא, ומבשלי להון ואכלינן: \nאמרית להון, תהי חלקי עמכון לעלמא דאתי. אשריכם בעולם הזה, וטוב לכם לעולם הבא. כען \nידענא דלא תהוון בכיסופא, כד ייתי משה למתבע עולבנא דאורייתא. אמרית להון, בני \nחייכון, יומא דא מה חידוש אתחדש לכון: \nאמרו לי, האי פסוקא ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. ותאני רבי כרוספדאי, גדול התוספת \nמהאור. שהיה אור שלא היה כמוהו, זה הוא אור השכל הגדול, שנתהוה מאור זוה הודו, וזהו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "העומד מאחורי הפרגוד: \nדתנינן, מאי דכתיב עוטה אור כשלמה, מלמד שעשה הקב\"ה שאר המלאכים, באותו האור \nהראשון, מאותו האור ממש. ס\"ד כמוהו. אלא מה הוא דבר מובדל ומושכל, כך שאר המלאכים \nדברים מובדלים ומושכלים. אבל אין השגתם כהשגתו. דתאני ר' כרוספדאי, השגת המלאכים \nהיא השגה גדולה, מה שאין כן למטה מהם: \nהשגה שניה היא, השגת השמים, שמשיגים השגה, מה שלמטה מהם אין משיגים כמותם. השגה \nשלישית, היא השגת המדרגה התחתונה אשר מעפר יסודה, והיא השגת בני אדם, מה שאין \nמשיגין שאר הנבראים: \nוכנגד שלש מעלות הללו, יש באדם שלש צורות נפשיות. צורה הראשונה היא הנפש השכלית. \nהשניה, היא הנפש המדברת. השלישית, היא הנפש הבהמית, המתאות תאות, והיא הנפש אשר \nתמעול מעל: \nואיתימא הכי, הנפש הראשונה היא נפש הבהמית, כנגד המדרגה התחתונה שאמרנו. נפש \nהמדברת, כנגד השמים, שהיא מעלה יתירה על הראשונה. נפש השכלית, כנגד מדרגת המלאכים, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שהיא המעלה העליונה על כל אלה. \n \nפרשת בראשית מאמר יהי רקיע\nויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. ר' אלעזר פתח, אלקים א \n-לי אתה אשחרך, ת\"ח, שאין מקום בעולם פנוי בלא מים, מפני שהארץ תלויה על המים. \nשנאמר, כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. וכי תעלה על דעתך, שהמים הם מתחת \nלארץ, והארץ שהיא כבדה מכל היסודות עומדות על המים. אלא שהמים על הארץ, ולמעלה \nלשמים: \nא\"ל רב חסדא והא כתיב המים אשר מעל לרקיע. א\"ל, לאו האי, אלא כתרגומו, במציעות מיא, \nשהרקיע מבדיל ביניהם. כי המים אחדים היו, אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע, נחשבו כשנים. \nוהרקיע כדור, ובא במימי אוקיינוס, כמבדיל בין המים, נמצאו מים ממעל, ומים מתחת: \nא\"ר יהודה, רקיעים הם הסובבים, לפעמים ממזרח למערב, ולפעמים ממערב למזרח, ובאים \nבאמצע הים, ומבדילים בינתים. וזהו ויבדל בין המים: \nומפני מה מי הים מלוחים. מפני חמימות הרקיע ורתיחתו. בא וראה, קדירה העומדת על \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "האור, וכל מה שמתעכתבת על האור, יותר התבשיל נמלח מרוב חמימות האש. וא\"ר יהודה \nאלמלא הרקיע היה קיים בין המים, כל המים היו נקפאים כמלח, אלא הולך וסובב ואינו \nמתקיים בין המים: \nאר\"י, בא וראה למה לא נאמר כי טוב בשני. מפני שענין זה חוזר על יחודו, להורות כי \nאין שני לנגדו, ואין טוב בשני, ע\"כ נאמר ביום הראשון יום אחד: \nדתני ר\"י, למה לא נאמר ראשון במקום אחד. להורות, דאלו נאמר ראשון, עכ\"פ היה ראוי \nלהיות שני. כי ראשון מחרת לשני. אבל אחד, אינו מחרת לשני: \nרבי יהודה אומר, והרי נאמר אני ה' ראשון. א\"ל, מלתיה מסייע לקמייתא, מדכתיב ואת \nאחרונים אני הוא, אע\"פ שיש אחרונים לראשון, אני הוא. וכי אחרונים יש לראשון. אין. \nשמו המיוחד. שהוא ראש ומיוחד. אחרים הם: \nאל\"ף דל\"ת יו\"ד, אלקי\"ם, שד\"י, א\"ל, צבאו\"ת. והם מתכנים ביחודו, והוא הוא יתברך \nממש, דכתיב ואת אחרונים אני הוא: \nר' יוסי בר חלפתא, ור' יהודה בן פזי, ור' יצחק, הוו אכלי בסעודתא בהילולא דרבי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלעזר ברבי שמעון. ר' חייא רבה, הוה ינוקא, והוה יתיב תמן. א\"ר יוסי לר\"ש, למה לא \nנאמר כי טוב בשני. א\"ל, מפני שלא נגמרה המלאכה בשני, וכשנגמרה בשלישי, אמר כי טוב \nתרי זמני: \nאמרו, נשאל להאי ינוקא, דמשחרב ביהמ\"ק נמצאת הנבואה בפי התינוקות, אולי נמצא דבר \nבפיו. א\"ל חייא ברי, אימא לן, למה לא נאמר כי טוב בשני. אמר להם, מפני שאין טוב אלא \nבאחד. אתא רבי שמעון ונשקיה, קרי עליה הנה נתתי דברי בפיך: \nאמרו שעתא קיימא ליה, נשאל ביה, אמרו ליה, מאי ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. מה שבח \nהוא זה לצדיקים. א\"ל מה השמש כשיוצא בגבורתו, אית דבדחי ביה, ואית דלא בדחי ביה. כך \nהצדיקים, צדיקים כמותם, ישישו. והרשעים לא ישישו. אית למאן דעביד רפואה. ואית למאן \nדלא עביד. כך הצדיקים, יהיו רפואה לטובים. ומכה לרשעים: \nאמרו ליה, חייא ברי, למה לא נזכר שם המיוחד במעשה בראשית, אמר לון, אין נאה למלך \nהכבוד להזכיר שמו על המתים, ועל דבר הנאבד. כדי שלא יאמרו, כשם שכל הבריות שבראם הם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כלים ונאבדים, כך שמו ח\"ו. ולא הזכיר שמו המיוחד, עד שנבראו כל הבריות שהם כלים \nונאבדים. ולאחר כן, הזכיר שמו, על דבר שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר ביום \nעשות ה' אלקים ארץ ושמים. ומשאר כל הבריות שברא לא הזכיר בכאן, אלא דבר הקיים, ולא \nנאמר ביום עשות ה' אלקים, ארץ ושמים אדם וחיות ובהמות ועופות שהם דברים כלים אלא \nדבר העומד לעולם, והם ארץ ושמים: \nאמרו ליה, מאי דכתיב, ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים וגו'. מה צורך היה לו \nלהקב\"ה לעשות רקיע להבדיל בין המים. אמר להו, כבר כתיב, כל פעל ה' למענהו. לא ברא \nהקב\"ה דבר שלא לצורך. וברא הרקיע, וכשהוא חוזר אינו חוזר אלא לעתים ידועים. וסילון \nאחד של מים יוצא מתהומות, וסילון של מים יוצא מגיהנם. ויורד בצינור לסילון התהום. \nהה\"ד, תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. והרקיע נכנס באמצע משניהם. ואלמלא שנכנס \nבנתים, היו הורגים לשותיהם. הה\"ד, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "לרקיע: \nא\"ר יוסי, האי ינוקא ברוח הקדש אמרו, דהכי הויא ממש, דכתיב יהי רקיע בתוך המים, \nבתוך ממש, באמצעית מייא. בהכנס הרקיע באמצע, מחזיר המים הרעים היוצאים מגיהנם \nלמקומן. ולא נפיק לעלמא מאינון מיא, אלא כמלא לוגא, בימי אלישע. ונאמר בהם, והמים \nרעים והארץ משכלת. כלומר, בשביל שהמים רעים, הארץ משכלת מבני אדם שכלים בשבילם: \nא\"ר יהודה, כולא האי קרא מסהיד עליה. דא\"ר יהודה, כל מה שעשה הקב\"ה, לא עשה דבר \nלבטלה, ומפני שהיה גלוי לפניו, שאותם המים היוצאים מגיהנם, ויתערבו במים האחרים, \nוינזיקו בריותיו. עשה את הרקיע, להכנס באמצע שניהם, להבד ל בינתים. הה\"ד, ויהי \nמבדיל בין מים למים, בין מים הרעים, למים הטובים. ובאותה שעה ממה, שהמים יוצאים \nלהתערב במים הטובים, אז הרקיע חוזר ונכנס בינתים, ומחזירם לאחור: \nתא שמע, א\"ר אלעזר, הני מייא דאינון לחייא עלמא, ולתקוניהון דברייתא, היאך יתקרון. \nא\"ר ברכיה, המים אשר מעל השמים, דאינון מייא טבין: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ר' חייא בר אבא, הוה אזיל באורחא, ולאה מתקיפותא דשמשא, והוה צחי למשתי מיא. פגע \nבהאי מדברא, ואשכח חד אילנא, יתיב תחותיה, עד דזקיף עינוהי, חמא חד מעיינא דמיא \nדקיק. חדי למשתי מנהון. שתי מן מיא, והוו מרירן, אמר לשמשיה, היינו טעמא דר' אלעזר, \nדא\"ר אלעזר, לית לך בעלמא, דלית תמן תמציתא מההוא סילונא דגיהנם, בר ארעא דישראל. \nואלמלא דשתן כל עלמא מההוא תמציתא דארעא דישראל, לא יכיל למשתי מנייהו: \nא\"ר הונא, האי רקיע דכתיב ויעש אלקים את הרקיע, הוא הרקיע הידוע למעלה שעל ראשי \nהחיות, דכתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא: \nא\"ר יצחק, האי חיות, חיה כתיב חדא, למה נאמר ראשי. א\"ר הונא, אית חיה חד רבא, \nושליטא על כל שאר חיותא קדישא, וזיוהי רברבין סגיאין. ליה רישין דזיווא סגיאין, \nוכדין כתיב ראשי החיה. ודא היא החיה, דחמא יחזקאל בחיזו נבואתא. ואי סלקא דעתך דהוא \nהחיות. ת\"ש, כתיב וארא החיות וגו', חמא האי, וחמא החיות: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "האי רקיע למאי אתא. א\"ר חזקיה, לאפרשא בין מלאכין קדישין דמתחות ההוא רקיעא, ובין \nמלאכין קדישין דזכו דאינון לעילא. הה\"ד, ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר \nמתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. בין המים אשר מתחת לרקיע, מלאכיא דאינון תחות \nההוא רקיעא. ובין המים אשר מעל לרקיע, מלאכיא דאינון מלעילא. א\"ר יצחק, ש\"מ דהוא \nפרגוד דמפסיק בינתים: \nרבי אליעזר שלא לרבן יוחנן בן זכאי, א\"ל, האי רקיע דאתברי בשני, מאי הוא, א\"ל, רזא \nעילאה הוא, דברא קב\"ה ממונה תחות ידיה, ובחר ביה, ושלטיה על כל חילי שמיא, ובגין \nההוא ענינא, לא נאמר כי טוב בשני. אע\"פ דשולטנא יתירא אית ליה, דכולא תחות ידיה, \nלאחזאה לכל עלמא, דלית טיבו ויקרא ופרקונא וגאותא, אלא בקב\"ה בלחודוהי: \nועוד אריב\"ז, מאי דכתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל. זהו מה שראה יחזקאל, \nבאותו הרקיע שנברא בשני. שבראו הקב\"ה, וסתמו מכל רבבות קודש שלו. ואותן העולמות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דכסיף בהו קב\"ה, סתמם ממנו, ויקר הדרו סתים. מאותן עולמות ולמעלה סתים. והטמין \nמכולם, וכולם שואלים ואומרים, איה מקום כבוד מלכותו ברוך כבוד ה' ממקומו: \nת\"ח, מאי קאמר אל גנת אגוז ירדתי, בגנת אגוז לא כתיב, אלא אל גנת אגוז. כמאן דנחית \nומקריב לגנתא, ולא עייל בה, כ\"ש דלא קריב לאגוז, אלא לגינה. וכ\"ש דלא חזא מה שבתוך \nהאגוז. וכ\"ש דאמר לראות, ולא אמר ראיתי. כלומר לגינה שהוא חוצה, קרבתי וירדתי \nלראות, ולא אמר שראה אפילו הגינה שהיא חוצה: \nועוד אריב\"ז, כמה נצטער ההו אגברא, דכתיב ביה, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, \nלמחזי חד שמשא דמשמשא קמיה, ולא איתיהיבת ליה רשותא, דכתיב הראני נא את כבודך. \nאריב\"ז, הוא דכתיב ביה כבוד א -ל. סבר דכדאי הוא למישאל דא: \nומה אתיב ליה. לא תוכל לראות את פני, הוא מאריה דאפייא, ולא יהיב ליה רשותא, עד \nדנפק נשמתיה, לקיים מה שנאמר כי לא יראני האדם וחי. וכל נשמתא דצדיקיא, אתיהיב ליה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "רשותא למנדע, ולאדבקא מה דלא יכיל בעלמא דין: \nת\"ר, כל יומא ויומא, קב\"ה עביד מלאכין קדישין, ואילין אינון נשמתהון דצדיקיא. הה\"ד, \nעושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. עשה לא נאמר, אלא עושה, משמע שהוא עושה בכל יום: \n\nא\"ר אבהו, לא תקשי לךהאי, דהא אית מלאכים שנבראו מכסא הכבוד, והם שלוחים ממונים \nבשליחותו של הקב\"ה. אי שאר מלאכיא דהוו מכסא הכבוד כך נשמתהון דצדיקיא דהוו מתמן, \nוקיימי אורייתא, עאכ\"ו דעיד להון קב\"ה מלאכין עילאין קדישין: \nא\"ר פנחס, כלל הקב\"ה באדם ארבעה דברים, א\"ש רו\"ח מי\"ם עפ\"ר. א\"ר יהודה, והא מהופכין \nאינון באורייתא. א\"ל רבי פנחס, ובאורייתא איכא אינון, א\"ל הן. ואלו הן רו\"ח א\"ש \nמי\"ם עפ\"ר: \nתרין אינון דאתגזרו משמשיא מלעילא, ותרין אינון דאתגזרו מלרע. מנ\"ל. דכתיב עושה \nמלאכיו רוחות, הא רוח. משרתיו אש לוהט, הא אש. יסד ארץ על מכוניה, כמשמעו. תהום \nכלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים, הא מים. כלהו מתחברן דא עם דא, רוח אש עפר מים. א\"ר \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פנחס, אע\"ג דמתהפכי, לית לן בה, ושפיר קאמר רבי יהודה: \nוא\"ר יהודה, כלהו כללם הקב\"ה באדם. א\"ל הקב\"ה, אני בראתי אותך עליון, והמלכתיך על \nכל בריותי, נתתי בך כח מן המלאכים, וכח מן המשרתים, שהם למעלה, וכח התהום, וכח \nהארץ, ונתתי בך שכל טהור הגזור מכסאי, ואת חטי קדמי: \nא\"ר יצחק, רצה הקב\"ה לעשות לאדם עליון על כל בריותיו, למהוי יחיד בהאי עלמא, כמה \nדאיהו יחידאי לעילא. כיון שחטא, אמר הקב\"ה, הן האדם היה כאחד ממנו, היה בדעתי \nלעשותו כאחד, עכשיו, ועתה פן ישלח ידו: \nא\"ר יהודה, רקיע אחד עשה הקב\"ה, וממנו נתהוו השמים. שנאמר ויקרא אלקים לרקיע שמים. \nא\"ר יהודה, ולא זו בלבד, אלא כל מה שעשה הקב\"ה במעשה בראשית, לא עשה אלא דבר א' \nמהכל, ואותו דבר הוציא כל פעולותיו למינו, הגון השמים, עשה ממנו אחד, אותו המשובח \nמכלם. וארץ עשה אחד: \nת\"ש, א\"ר יהודה, מהכל עשה אחד, אותו המשובח מכולם. וזהו הרקיע כעין הקרח הנורא, \n", "en": ""}]}
