{"bookId": "kabala-28faf1900963", "part": "1", "torah": "11", "title": "ספר שערי אורה — קטע 11", "hebrewTitle": "קטע 11", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-28faf1900963/1/11/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-28faf1900963/1/11/", "segments": [{"index": 1, "he": "הרגל הד', שהוא סוד הבן הרביעי, מה אמרה לאה? הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה \nותעמוד מלדת (בראשית כט, לה). 'הפעם' בודאי ג, שהוא סוד פעם רביעית, רגל רביעית; \n'אודה' שהוא דוד שרוה לאל בהודאות ותשבחות; 'ותעמוד מלדת', עד כאן הוא עמידת \nהספירות, מכאן ואילך הפירוד. ובהתחבר זכור ושמור, מלכות בית דוד לדוד, אזי: ונהר \nיוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לד' ראשים: \nודע כי שתי מידות הללו הנקראות יהו\"ה אלהים צבאו\"ת, מהם נמשכין כל צבאות העולם, \nעליונים ותחתונים למיניהם, ומהם נמשכין כל מלחמות העולם. ובמקום זה הוא סוד הקנאה, \nוזהו סוד קנאת י\"י צבאות תעשה זאת (ישעיהו לז, לב), ואומר: \nויקנא יהו\"ה לארצו (יואל ב, יח). וממקום זה יונקים הנביאים נבואתם, כאמרו; כה אמר \nי\"י צבאות. ודע כי מעלת משה רבינו עליו השלום היתה על כל הנביאים כולם, ומשה רבינו \nלא נשתמש במילת יהו\"ה צבאות, לפי שמעלתו היא דבקה ביהו\"ה, ואינו צריך להסתכל במראות \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הצובאות. לפיכך נאמר כי משה רבינו עליו השלום נסתכל באספקלריא מצוחצחת, שנאמר: פה \nאל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת יהו\"ה יביט (במדבר יב, ו). ושאר הנביאים \nנסתכלו באספקלריא שאינה מצוחצחת, הדא הוא דכתיב: וביד הנביאים אדמה (הושע יב, יא), \nואמר: אם יהיה נביאכם יהו\"ה במראה אליו אתודע' הוא סוד מראות הצובאות ולפיכך מראות \nהנביאים הן בשם יהו\"ה צבאות, ולפיכך מזכירין הנביאים תמיד יהוה צבאות, שהוא מקום \nיניקתם, והוא סוד מראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד (שמות לח, ח) נמצאת למד כי \nג' מעלות הם: \nתורה נביאים וכתובים, כנגד מקו\"ר ונח\"ל ובריכ\"ה מרע\"ה נאחז במקור שהוא סוד מים \nזכים, אין בהם צד עכירות, ולפיכר נבואתו מצוחצחת. הנביאים נאחזו בעיקרי הנחל למטה, \nולפיכך נבואתם מעורבת בדמיונות כמו שהנחל מעורב ממיני עפר. ושאר דברים הכתובים \nנאחזים בבריכה, שהם מים מקובצים ואינן מצוחצחים כל כך. ואחר שהודענוך עיקרים הללו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "על דרך כללי בשני שמות הללו, יש לנו להיכנס בביאור כל אחד ואחד משניהם, כפי סיוע \nעליון עלינו לכתוב בסדר זה בעזרת השם, והוא יורנו דרך האמת והנבואה: \nהשם הנקרא אלהים צבאות הוא סוד המידה המושכת כל מיני דין וגבורה מצד שמאל, ושואבת \nמן הבינה ומן הפחד, ולוחמת מלחמות י\"י צבאות מעלה ומטה, וזהו שכתוב: \nביום ההוא יפקוד י\"י על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיהו כד, כא). \nוצריך אני להודיעך עיקר הדבר. כבר הודעתיך כי השם הנקרא אדנ\"י הוא המושל על כל \nהמוני מעלה ומטה, והוא הפרנם הגדול בנבראים, ובידו כל גנזי המלך וכל גבורי המלחמה \nוכל כלי המלחמה, רכבי אש וסוסי אש, כלי זיין רמחים וחרבות, וקשתות חצים ואבני \nבלסטראות ושאר כל כלי המלחמה. ושישים גיבורים סביב לשם זה, כולם אחוזי חרב מלומדי \nמלחמה, איש חרבו על יריכו, וכולם מקבלין כוח וגבורה מצד הפחד, והסוד: איש חרבו על \nירכו מפחד. וכבר הודענוך כי השם הנקרא אדנ\"י שהוא מידת המלכות והוא מושל על כל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הנבראים, והוא מחיה וממית, מוריש ומעשיר, משפיל ומרומם, מוחץ ורופא. וכל אלה הדברים \nאשר שם אדנ\"י פועל בכל הנבראים, כולם הם כפי השפע הבא אליו מז' המעלות העליונות על \nידי אל ח\"י, אם לטובה אם לרעה, אם לחיים אם למות, אם לשלום אם למלחמה, אם לשובע אם \nלרעב. ועתה יש לנו להודיעך כי בהיות שם אדנ\"י לובש בגדי מלחמה ומזדיין ללחום בשמים \nובארץ, מתלבש כלי מלחמה מגבורי הפח\"ד. ועל ידי מי הוא מתלבש כלי מלחמה? על ידי \nאלהים צבאות, שהוא מושך למידת אל ח\"י מידת אדמוני. חקור ותמצא בשם אדמוני רמוז \nאדנ\"י, ורוצה לומר, משם נמשך הגבורה והמלחמה לשם אדנ\"י. והסוד הזה: הלא אתה אלהים \nזנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו (תהלים ס, יב). התבונן בפסוק זה ותמצא אלהים צבאות \nבענין המלחמה. ופי' הפסוק כך הוא: למה אלהים זנחתנו, שהוא סוד מידת המלכות והמלחמה, \nלמה זנחתנו ולא תלבש בגדי נקם ומלחמה מיהו\"ה אלהים צבאות, שהם צבאות שלנו, כי לנו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הם ולהם אנו, ואין לאומה אחרת עובדי גילולים חלק ביה\"ו אלהים צבאות כי אם לישראל, \nוכן הוא אומר; כי אל קנא י\"י אלהיך בקרבך (דברים ו, טו), בקרבך ולא בעם אחד. ואומר: \nקנאת י\"י צבאות תעשה זאת (ישעיהו לז, לב). ולפיכך אמר 'ולא תצא בצבאותינו', כלומר \nבאותן שני שמות הנקראים יהו\"ה אלהים צבאות, שהם צבאותינו: \nוענין המלחמות הוא בדרך זה. דע כי כשהשם יתברך רוצה לעקור אומה או להשפילה אינו \nמשפיל או עוקר האומה עד שמשפיל השר שלה תחילה, שהרי ארז\"ל: אין אומה נופלת אלא אם \nכן נופל שרה תחלה שנאמר ביום ההוא יפקוד יאי על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על \nהאדמה (שם, כד, כא) ודע והאמן, כי כשרדף פרעה אחרי ישראל על הים ונאמר עליו 'ויקח \nשש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים', (שמות יד), כי המלחמה היתה למעלה ולמטה, והמלחמה \nהיתה חזקה בשמים. והסוד: 'ויקח שש מאות רכב בחור', ואחר כך: 'וכל רכב מצרים', שהרי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שר של מצרים נתחבר עם סמאל, וניתוספו לו שש מאות רכב בחור מלבד רכב מצרים, שאם לא \nתאמר כן, מאי דכתיב ויקח שש מאות רכב בחור, ואחר כך וכל רכב מצרים וכי כולם לא היו \nרכב מצרים? אלא, שש מאות רכב בחור מלבד רכב מצרים, ולפיכך הוצרך לומר 'וכל רכב \nמצרים' והמלחמה היתה למעלה, והוצרך אדנ\"י ללבוש שלושת מיני מלבושים: לבוש מלכות, \nוהיא תפארת גאון יעקב; ולבוש החסד, מצד אברהם, להציל את ישראל; ולבוש מלחמה, מצד \nיצחק, הגבור\"ה להלחם עם מחנה מצרים למעלה. וכשנתלבשה באותן שלושת מלבושים, בסוד \nוים\"ע ויב\"א וי\"ט שהם סוד ג' מלבושים שאמרנו, עשתה מלחמה במצרים של מעלה ונצחה \nאותם. וזהו סוד: ויסר את אפ\"ן מרכבותיו וינהגהו בכבדות ויאמר מצרים אנוסה מפני \nישראל כי י\"י נלחם להם במצרים (שם יד, כד) וזהו שאמרה תורה: י\"י ילחם לכם ואתם \nתחרישון (שם, יד), ואומר: וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה יהו\"ה במצרים. ומה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שהזכיר יהו\"ה במלחמת מצרים, ואיננו מזכיר אדנ\"י בפירוש, כבר הודענוך כי כל השמות \nכלולים בשם יהו\"ה, וכל שם ושם ידוע מהו מלאכתו. וכשהוא אומר 'יהו\"ה נלחם להם \nבמצרים', ידוע כי הוא סוד ה' אחרונה של שם יהו\"ה, והיא הלוחמת מלחמות יהו\"ה ונקראת \nאדנ\"י. וכל אלו המלחמות, מנצח אותם אדנ\"י בכח יהו\"ה אלהים צבאות, שנתלבש בהן בכח ג' \nמרכבות הידועות בסוד ויס\"ע ויב\"א וי\"ט. ולפי דרך זה התבונן כי השם הנקרא אלהים \nצבאות הוא המשפיע כח בשם אדנ\"י ללחום מלחמות יהו\"ה, והסוד: אלהים צבאות שוב נא הבט \nמשמים וראה ופקוד גפן זאת (תהלים פ, טו). 'שוב נא', כמו שכתוב 'שובה י\"י רבבות' \n(במדבר י, לו) שוב להשפיע כח בשם אדנ\"י הנקרא 'גפן זאת', ועל ידי מי אתה פוקד גפן \nואת? על ידי הפקיד שהוא אל חי. ולפי דרך זה נאמר: אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה \n(תהלים פ, ד). ונקראת מידה זו הו\"ד בפסוק זה, שנאמר: לך י\"י הגדולה והגבורה והתפארת \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "והנצח וההוד (דברי הימים, כט, יא) והסוד שנקרא הו\"ד הוא בהיותו מתלבש במידת הגבורה \nוהכוח, להשפיל האויבים ולנצח מלחמות ולהציל אוהבי י\"י, והסוד: \nוהודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כ\"ח (דניאל י, ח). ולפי שזה הוא מקום ניצוח \nהמלחמות ועשיית הנסים והנפלאות, אצל מקום זה נאמרות ההודאות. וכל מיני הודאות שאמר \nדוד עליו השלום בספר תהלות, אצל שתי מידות הללו סמוכות: \nוההודאות על הנסים והנפלאות, במקום זה קבועות, בסוד: יודו לי\"י חסדו ונפלאותיו לבני \nאדם (תהלים קז, ח). ובסוד ד' צריכין להודות, כגון חולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית \nהאסורים ופורשי ימים והולכי מדברות, וממקום זה גומל לחייבים טובות. כי בשתי מידות \nהללו יש מקומות שבהן מלאכים ממונים לקרוע גזר דינו של אדם, אם נגזרה עליו מיתה או \nשאר עונשין. וזהו סוד שאמרו חכמים ז\"ל: קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. כי שבעים \nשרים שהם עומדים בבית דין העליון ואחד מכריע, ואותו פסק דין שחותמין שם עדיין יש לו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "רפואה במקום זה, ולפיכך ד' צריכין להודות, כי זהו מקום ההודאות, ובכאן הוא סוד \nגמילות חסדים, ולפיכך אנו אומרים: הגומל לחייבים טובות. וסוד כריעה ומודים, אצל \nמקומות הללו קבועים, וסימן; כי לי תכרע כל ברך (ישעיהו מה, כג). וסוד מודים דרבנן, \nבמקום זה הוא קבוע, כי יהו\"ה אלהים צבאות הם סוד מידת 'תלמידי חכמים מרבים שלום \nבעולם', וסודו ליודעים חן, כי הם המרבים שלום. וכן הוא אומר: כי ורע השלום הגפן תתן \nפריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם (זכריה ח, יב), וכבר ידעת כי 'ט\"ל חרמון \nיורד על הררי ציון', שהם נצח והוד. ולפי שהם מקום ההודאות והם סוד 'כי לי תכרע כל \nברך', אמרו חז\"ל: צריך לכרוע במודי\"ם. וכל ברכה הבאה לעולם, על ידי אלו באה; ולפיכך \nמי שאינו כורע במודי\"ם, שדרו נעשית נחש לאחר שבעים שנה. וסוד שבעים שנה הם שבעים \nשרים העומדים בשורת העגולה, והנחש מבחוץ עומד כאורב נגד נצח והוד. וכל מי שאינו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "נזהר עם ת\"ח או עם נצ\"ח והו\"ד, ראוי להכישו נחש, וזהו שאמרו: כל העובר על דברי \nחכמים חייב מיתה וראוי להכישו נחש דלפיכך דע כי כשמתלבש השם הנקרא אדנ\"י לבוש הוד, \nנוצח כל מלחמות ישראל ונפרע לנו מצרינו ומשלם גמול לכל אויבי נפשינו, ולפיכך צריכים \nאנו להודות למי שנתלבש לבוש הוד ונצח מלחמה, והסוד: הוד והדר לבשת (תהלים קד, א). \nוזהו: אל ההודאות אדון הנפלאות. ולפיכך התבונן בכל מקום שתמצא לשון הודאה, שהוא \nכנגד מקום זה: \nודע כי כנגד המידה הזאת עשה שלמה בבית המקדש העמוד השני, וקרא שמו בועז. כי שני \nעמודים היו, יכ\"ין ובוע\"ז, והסוד: שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז (שיה\"ש ה, \nטו). שוקיו אלו הן נצ\"ח והו\"ד, שהם סוד י\"י אלהים צבאות, והם עמודי הספירות, וכנגדם \nעשה שלמה עמודים שניים יכי\"ן ובוע\"ז. ומה שאמר 'עמודי שש', כבר ידעת כי קו האמצעי \nהוא סוד התפארת שהוא סוד ו' של שם המיוחד. ואלו שני העמודים הם בתחתית ו' של שם, כי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אות ו' הוא סוד שש, וסובל ששה שמות: גדול\"ה, גבור\"ה, תפאר\"ת, נצ\"ח, הו\"ד, יסו\"ד. \nולפיכך אמר 'שוקיו', שהם נצ\"ח והו\"ד; 'עמודי שש', שהם עמודי ו'. ועל מי הם עומדים? \nעל יסוד, ויסוד יושב על הכסא הנקרא אדנ\"י. נמצא הסוד מפורש: 'מיוסדים' הוא רמו \nליסוד; 'על אדנ\"י פז' זהו שם אדנ\"י. נמצא ז' ספירות תחתונות קשורות בפסוק זה: \n'שוקיו עמודי שש', הרי כאן ה' ספירות, גדול\"ה, גבור\"ה, תפאר\"ת, נצ\"ח והו\"ד; \n'מיוסדים', ספירה ששית שהיא יסו\"ד; 'על אדני פז', זו היא מידה שביעית להם, שהיא \nאדני' ואחר שעוררנוך על הסוד הגדול הזה, דע כי מן המקום הזה, שהוא גדולה גבורה \nתפארת נצח והוד ויסוד, שהוא סוד 'שוקיו עמודי שש', מכאן נבראו השרפים השנים הנקראים \nבעלי שש כנפי\"ם. ונקראים שרפים, שהם שורפים לכל אותם שאינן חוששים לכבוד קונם כשהם \nמסתכלים במעשה מרכבה ועוסקים בסוד חשמ\"ל, והם השורפים לכל אותם המשתמשים בשמות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הכתר. ואלו הן המקורות והמעינות שמהם נמשכו שתא סדרי משנה, עד שמגיעים למידת אדנ\"י \nהנקרא תורה שבעל פה. ולפי שאלו שני העמודים הם עמודי שש, הם סוד שתי הלוחות המחברים \nבין תורה שבכתב, שהיא בשתי הלוחות, לתורה שבעל פה שהיא שתא סדרי. וסימן: שוקיו, שהם \nשתים; עמודי שש, הם מעמידים שתא סדרי משנה. הרי לך שתי הלוחות ושתא סדרי משנה באין \nכאחד, ושתיהן קשורים זה בזה. וכל העוסק בתורה שבכתב ותורה שבעל פה, הרי זה מחבר את \nהאהל להיות אחד, ומייחד את השם יתברך, והסוד: יכי\"ן ובוע\"ז. ודע כי המידה הזאת \nהנקראת בועז מקבלת עוז מן הגבור\"ה ומעוז מן הבינה, והוא הנותן עוז ותעצומות לעם. \nומן המקום הזה נמשכין כל מיני כוח ואצילות וגבורה מצד הדין והפחד, ובכוח זה יושבת \nהמידה הנקראת אדנ\"י בהוד מלכות. ועתה בין ודע, בכל מקום שאתה מוצא לשון ההודא\"ות, \nאו מודים, שאתה צריך להוציא משפטים לאור: \nודע כי שתי מידות האלו שהם נצ\"ח והו\"ד, שהם י\"י אלהים צבאות, נקראים שחקים. ואלו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שני היכלות המכינים מזון לצדיקים ונקראו שחקים. וזהו שארז\"ל: שחקים שבהם טוחנים מן \nלצדיקים. ותדע לך בבירור כי בסוד שחקים נמשך המן והטל, וסימן: \nוברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו (במדבר יא, ט). וכבר ידעת כי 'טל חרמון יורד \nעל הררי ציון'. ולמי הוא טוחן? לצדיקים שהם צדי\"ק וצד\"ק, ובכלל צדיק וצדק מקבלים \nכוח ופרנסה וחיים כל הצדיקים הנקראים על שמם. ובזמן שישראל הם צדיקים, כאילו הם \nמסייעים את השם והמרכבה העליונה הסודרת עליהם, ורוכב שמים בעזרתן של ישראל, שנאמר: \nרוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים (דברים לג, כה) \"י ואז מה' זכו מתן שכרן, מתקן להם \nנצח והוד לעשות עמהם כמה טובות וכמה נסים ונפלאות בשם י\"י אלהים צבאות, שנאמר \n'ובגאותו שחקים'. ופירוש הפסוק כך הוא: \nשהשם יתברך רוכב שמים בעזרך, מהו שכרך כשהוא מתגאה על ידך? מתקן שחקים להוריד לך כל \nברכות גנזי עליונים, כאמרו: הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צד\"ק תפתח ארץ ויפרו ישע \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "(ישעיהו מה, ח), וכן הוא אומר: אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב (איוב לו, כט), \nואומר: ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח (תהלים עח, כג). וסוד הכולל כל אלו העניינים \nהוא מקרא דכתיב: הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צד\"ק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח \nיחד אני י\"י בראתיו. ופירוש הפסוק כך הוא: הרעיפו שמים ממעל, התקינו שמים, הנקראים \nאש ומים, הנקראים גדולה גבורה, הנקראים אל אלהים, התקינו שמים אלו להמשיך שפע \nהאצילות ממעל, כלומר מן שלש ספירות של מעלה מהם, וכשיהיו השמים מקבלים שפע אצילות \nמשלש ספירות שעליהן, אזי ישפיעו טובתם על ג' ספירות שתחתיהן שהם נצ\"ח הואד יסו\"ד, \nומשם תתברך הבריכה, הנקראת אדנ\"י, הנקרא צד\"ק. וזהו סוד שאמר 'ושחקים יזלו צדק'. \nנמצאת למד כי סוד שמים הוא סוד גדולה וגבורה, ורקיע אמצעי, תפארת, בסוד שחקים - \nנצ\"ח והו\"ד ורקיע האמצעי, יסוד; מכאן ואילך 'תפתח ארץ ויפרו ישע'. נמצאת למד: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אל אלהים נקראים שמים, ושני שמות שתחתיהם, שהם נצח והוד, נקראו וחקים. ושמים למעלה, \nושחקים למטה מהם. ולפי סוד שני שמות הללו, שהן אל אלהי\"ם שנקראים שמים, ויהו\"ה \nביניהם, שסוד שלושתם, אל אלהים יהו\"ה, נקרא השם היושבי בשמים:, ואומר: רוכב שמים \nבעזרך (דברים לג, כה), ואומר: השמים שמים לה' (תהלים קטו, טז), ועל זה נאמר: ואתה \nתשמע השמים מכון שבתך (מלכים, ח, לט). וכן הוא אומר; ויעקב איש תם יושב אהלים \n(בראשית כה, כז) ואומר: יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים (שם א, ו). \nולפי דרך זה תתבונן בכל מקום שתמצא שמים שהוא סוד שני השמות שהם גדולה וגבורה, שהם \nאל אלהים, ששניהם נקראו שמים: ויהוה הוא באמצע שניהם, והוא רקיע בתוך המים; ובכל \nמקום שאתה מוצא שחקים שהוא סוד שני השמות שהם נצ\"ח והוד, שהם ה' אלהים צבאות, וא\"ל \nח\"י הוא באמצע שניהם, והוא הכתוב השלישי המכריע ביניהם. ומן השמים יורד השפע אל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "השחקים, ומן השחקים לאל ח\"י, ומאל ח\"י לאדנ\"י. וסוד כל זה: הרעיפו שמים ממעל ושחקים \nיזלו צדק (ישעיהו מה, ח), וכן הוא אומר: ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח (תהלים עח, \nכג). ופירוש הפסוק כך הוא: ויצו שחקים, מן המקום שהוא למעלה מהם, ומהו? הוא השמים, \nשנאמר 'ודלתי שמים פתח': \nודע כי שני שמות אלו שהם יהו\"ה אלהים צבאות, שהם נצח והוד, נקראים עצם השמים' \nועליהם נאמר: וכעצם השמים לטוהר (שמות כד, י), לפי שעצומם הוא בא מן המקום הנקרא \nשמים, והוא בסוד ידוע כתוב ליודעים חן. והם עצם השמים ממש, ומהם מקבלים כוח כל \nהעצמות למיניהם, ועצם היום הזה מהם מקבל כוח, והסוד: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך \n(תהלים לה, י). וזהו המקום שממנו יבא כוח החיים למתי ישראל, על ידי אל ח\"י. וכן הוא \nאומר: ועצמותיך יחליץ (ישעיהו נח, יא) כלומר יזיין, מלשון נחנו נעבור חלוצים (במדבר \nלב, לב), ואומר: כל חלוץ צבא, ואומר: שנים עשר אלף חלוצי צבא (שם לא, ה), ממקום \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "יהו\"ה צבאות הם חלוצי צבא ועצמותיך יחליץ. ודע כי יש עצם אחד בשדרתו של אדם ונקרא \nלו\"ו, שהוא עצמו של אדם והוא עיקרו ושרשו, וממנו עיקר תולדתו של אדם בלב ובמומ \nובכבד ומקום הזרע. והעצם הזה הוא מסולת וממבחר טיפת הזרע, והוא עיקר עמידת כל \nעצמותיו של אדם. וכשמת האדם ונתפרקו אבריו ונרקבו עצמותיו, אותו העצם אינו נפסד \nואינו נמוח. אילו יכניסוהו באש, אינו נשרף, בריחיים, אינו נטחן, בפטיש, אינו \nמתפוצץ. והוא העצם הקיים לעולמי עולמים, הוא המקבל כוח התענוג והעדנים אחר מיתתו של \nצדיק, שנאמר 'ועצמותיך יחליץ', והוא המקבל עונשים ברשעים ועליו נאמר: ותהי עונותם \nעל עצמותם (יחזקאל לב, כז). והעצם הזה שורשו ועיקרו מעצם השמים הוא, ומשם מקבל כוח \nקיום ועמידת כל גוף האדם. ודע כי סוד הכריעה באדם הוא בסוד העצמות, ולפיכך הוצרכו \nלרמוז: עד שיתפרקו כל חוליות שבשדרה, שצריך לכרוע במודים. וכבר ידעת כל מודי\"ם הוא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בנצח והוד. לפי שהקנאה הוא באה מעצם השמים, בכל מקום שנזכר בתורה לשון קנאה כאומרו \nכי אל קנא י\"י אלהיך בקרבך, במקום הזה רומז. והסוד: קנאת י\"י צבאות תעשה זאת \n", "en": ""}]}
