{"bookId": "kabala-28faf1900963", "part": "1", "torah": "12", "title": "ספר שערי אורה — קטע 12", "hebrewTitle": "קטע 12", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-28faf1900963/1/12/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-28faf1900963/1/12/", "segments": [{"index": 1, "he": "(ישעיהו לז, לב), לפיכך נאמר: ורקב עצמות קנאה (משלי יד, ל). ולפי שהקנאה תלויה \nבמקום זה, נאמר במנחת סוטה: מנחת קנאות היא מנחת זכרון מזכרת עון (במדבר ה, יח). \nוהיודעים סוד קנאה וסוד זכרו\"ן יודעים כי הקנאה והזכרון סמוכות לעד לעולם: \nודע כי שני שמות הללו שהם נצח והוד הם מקום יניקת הנביאים, ומן המקום הזה שואבים \nהנביאים כל מיני הנבואות, כל אחד מהם כפי כוחו וכפי השגתו, מלבד משה רבינו עליו \nהשלום שעלה לקבל תורה ממעל למקום זה, כי נבואתו במראה ולא בחידות. ולפיכך תמצא \nהנביאים רומזים בנבואתם כה אמר י\"י צבאות', אבל בנבואת משה רבינו עליו השלום אינו \nמזכיר י\"י צבאות, לפי שנבואתו עלתה למעלה ממקום זה. ותמצא הנביאים רומזים בנבואתם \nד' ספירות תחתונות, שהם אדנ\"י, אל ח\"י, י\"י צבאות, אלהים צבאות, וכולן נכללות בסוד \n'כה אמר י\"י צבאות'. ומה שאתה צריך לדעת ולהאמין כי נבואת כל הנביאים, בין נבואת \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "משה רבינו עליו השלום בין נבואת שאר כל הנביאים, היתה מאת שם יהו\"ה יתברך; לא שתאמר \nשנבואת משה רבינו עליו השלום על ידי יהו\"ה יתברך ונבואת שאר כל הנביאים על ידי \nמלאך, אל תאמן זה. ואם כן מה הפרש יש בין נבואת משה רבינו עליו השלום לנבואת שאר כל \nהנביאים עליהם השלום דע כי נבואת משה רבינו עליו השלום נתאחדה בתפאר\"ת שהיא \nאספקלריאה מאירה, ומשם נתדבק בספירות עליונות, ושאר כל הנביאים לא נתאחדו בתפארת \nשהוא סוד יהו\"ה, אלא על ידי אמצעות הספירות התחתונות, שם אדנ\"י ואל ח\"י ויהו\"ה \nאלהים צבאות. ולא השיגו הנביאים דיבוק יהו\"ה אלא באמצעות מלכו\"ת ויסו\"ד נצ\"ח והו\"ד, \nוזהו סו\"ד 'כה אמר י\"י צבאות'. ומה שתמצא הנביאים מדברים עם יהו\"ה, על ידי אמצעות \nודאי, כמו שאמרנו, אינו כי אם באמצעות הד' ספירות תחתונות. וכבר ידעת כי הספירה \nהאחרונה, הנקראת אדנ\"י, נקראת אספקלריאה שאינה מצוחצמת, ומתוכה ראו הנביאים על ידי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דמיון, ולכך נאמר: וביד הנביאים אדמה (הושע יב, יא). ווהו סוד אמרם תמיד 'כה אמר \nי\"י צבאות', והסוד הוא שאמר: במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד (שמות לח, ח), \nואהל מועד הוא סוד אדנ\"י. ומשה רבינו עליו השלום נכנס באהל מועד ומדבר עם יהו\"ה, \nשהיא אספקלריאה מצוחצחת, פנים בפנים. ושאר הנביאים מדברים עם יהו\"ה על ידי אדנ\"י, \nשהיא אספקלריאה שאינה מצוחצחת. וזהו סוד: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי \nושמי יהו\"ה לא נודעתי להם (שם ו, ג). כלומר, לא נתגליתי אליהם בשם יהו\"ה שיראו אותי \nבאספקלריאה מצוחצחת, אלא באל שד\"י. וכבר ידעת כי שדי הוא סוד אדנ\"י, כמו שהודענוך \nכבר בסוף שער ראשון. נמצאת למד כי הנבואה של כל הנביאים היתה בדיבוק ובדיבור יהו\"ה \nיתברך, ואין נבואה על ידי מלאך אלא כל הנביאים על ידי יהו\"ה יתברך. וההפרש בין \nנבואת משה רבינו לנבואת שאר הנביאים היא שנבואת משה רבינו על ידי יהו\"ה יתברך בלי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אמצעות ארבע ספירות תחתונות, ושאר כל הנביאים על ידי אמצעות ד' ספירות תחתונות: \nואם תאמר: הרי מצינו נבואות הרבה על ידי מלאך, כמו שכתוב באברהם ויקרא אליו מלאך \nי\"י מן השמים (בראשית כב, יא), ובנבואת זכריה ויען המלאך הדובר בי וגו' (זכריה ד, \nה), שנראה כי זה הנבואה היתה על ידי מלאך? אל תבהל ברוחך במקומות הללו וכיוצא בהם, \nכי עוד תשמע בהם דברי אלהים חיים. ובשאר מקומות הרבה, בשאר הנביאים, אל תתפתה בדעתך \nבדבר, שאין הנבואה אלא בשם יהו\"ה יתברך. ובויקרא רבה אמרו; ויקרא אל משה, לא \nכאברהם. באברהם כתיב ויקרא מלאך י\"י אל אברהם שנית מן השמים, המלאך קורא והדיבור \nמדבר, ברם הכא אמר הקב\"ה אני הוא הקורא ואני הוא המדבר. ופירוש הדבר: כל הנביאים \nכולן צריכים לתקן עצמם ולהתכוין לנבואה קודם שתשרה הנבואה עליהם, בין על ידי עצמם \nבין על ידי מלאך, אבל מרע\"ה אינו צריך להכין עצמו לנבואה שהרי הוא מוכן ועומד תמיד, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה י\"י לכם (במדבר ט, ח), ואומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר \nאתו וישמע את הקול מדבר אליו (שם ז, פט). ואם כן התבונן ודע והאמן, כי נבואת כל \nהנבראים היא בנצח והוד ומהם יונקין. ואם תראה בתורה מלאך מדבר עם נביא במראה \nהנבואה, או עם אדם אחר, יש לך להבין ולדעת כי יש עניין דבר אחר צריך פירוש. כי תדע \nלך, שהרי המלאך דיבר עם הגר שפחת שרי, שנאמר: וימצאה מלאך י\"י על עין המים וגו' \nויאמר לה מלאך י\"י (בראשית טז, ז) וכל אותו העניין של הגר. ותדע לך שלא היתה הגר \nנביאה. וכן בעניין מנוח: ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך (שופטים \nיג, טז). והלא תראה שאפילו מנוח לא היה מבין שהמלאך מדבר עמו, כי עם הארץ היה. \nוהעד, כשראה מנוח את מלאך י\"י עולה בלהב המזבח, נתיירא ואמר לאשתו: \nמות נמות כי אלהים ראינו. ואל יעלה בדעתך שמנוח או אשתו היו נביאים, שהרי אינן בכלל \nהנבואה. אבל לעניין ראיית המלאכים לוכי עיניים, יש בו סוד מופלא. שהרי שלושה מלאכים \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "נראו לאברהם אבינו בדמות אנשים, שנאמר: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים ניצבים \nעליו (בראשית יח, ב); וכשבאו השנים הנשארים מהם אצל לוט נראו לו בדמות מלאכים, \nשנאמר: ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום וירא לוט ויקם לקראתם (שם \nיט, א). ואל יעלה בדעתך כי לוט היה נביא, אבל בדברים הללו יש כמה עניינים וכמה \nסודות נסתרות צריכים בינה גדולה. ועניין דניאל שאינו נביא היה מדבר עם המלאך, \nכעניין שנאמר בו: והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף (דניאל ט, כא). \nודברים אלו עדיין תשמע בהם דברי אלהים חיים בעזרת השם. ולפי דרך זה התבונן כי \nהנביאים יונקים מנצח והוד, שהם סוד ה' אלוהים צבאות, כמו שהודענוך כבר. ולפיכך דע, \nכי לפי שהם המראות שבהן היו נביאים מסתכלין, תמצא כי בעת הנבואה היה גוף הנביאים \nנרתעו נפחדו ונזדעזעו ועצמותיהם נבהלות עד שמתהפכין כענין שהיו בראשונה, שנשמתן \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מזדככת ואז רואים במראה הנבואה מה שהם רואים, ועל זה נאמר; במראה אליו אתודע (במדבר \nיב, ו). ולפעמים על ידי חלום, וכפי רוב המחיצות ירבו המשלים והחידות בהם, וזהו אמרו \n'בחלום אדבר בו', ואומר: הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת \n(ירמיהו כג, כח). אבל משה רבינו עליו השלום בלי אמצעות נצח והוד היה מתנבא, שהיה \nנכנס לפני ולפנים, ולפיכך: פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות (במדבר, שם). ולפיכך \nלא הזכיר משה רבינו עליו השלום בתורה שם י\"י צבאות, לפי שנבואתו בשם יהו\"ה היתה, \nועד מקור המעין הגיע, וכל צבאות מעלה ומטה על פיו היו יוצאין ובאין: \nודע כי כל הבאים להתפלל לפני י\"י יתברך ושואלים בנים מאת יהו\"ה יתברך, אצל נצח והוד \nהיו מתכוונים, להמשיך הכוח לשם אדנ\"י, אשר מהם נל צבאות שמים וארץ נמשכים למיניהם, \nובא השפע לכל המינים ולהצמיח ולהגדיל כל מין ומין כפי עניינו. ומהם נמשנין כוח \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הצמיחה בצמחים ובאילנות ובכל עץ עושה פרי, ומהם נמשך כוח התולדות בכל התולדות \nשבעולם, וספר תולדות אדם במקום זה תלוי, ומהם נמשך כוח הגידול בכל הדברים הגדילים \nבעולם מכל בעלי חיים, וכל זה בהתחבר נצח והוד אצל יסוד. ואצל מידה זו היו מתכוונים \nכל הבאים לשאול בנים לפני י\"י יתברך, וייכנסו בתפילתם בהיכל י\"י צבאות תחילה, לעלות \nלמעלה עד הבינה. שכן חנה בהתפללה לא נכנסה אלא לאותו היכל שהיתה צריכה, מה כתיב? \nותדו\"ר נד\"ר ותאמר (שמואל, א, יא). כי מה עניין נדר במקום זה? אלא עלתה בתפילתה עד \nמקום הבינה הנקרא נד\"ר, והיא המושכת את הבנים מן הכתר, מן המקום הנקרא מזל. ובאיזה \nהיכל נכנסה להפיק ממנו בנים? בהיכל הנקרא ה' צבאות, וזהו סוד שאמרה: יהו\"ה צבאות אם \nראה תראה בעני אמתך (שם). הזכירה בתפילתה מקום תולדות כל הנולדים, ומשם עלתה עד \nהבינ\"ה המושכת הבנים ממזל כתר, שהוא המזל העליון בסוד י\"ג מידות רחמים הקבועים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בכתר. כי מאותו המזל בנים חיים ומזונות תלוים, ואפילו ספר תורה תלוי בו, וזהו שאמר \nז\"ל: הכול תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל ואל יעלה בדעתך כי במזלות של כוכבי \nשמים ספר תורה תלוי, שהוי כל העולם כולו בתורה נברא, והיאך תהיה התורה תלויה נמזל \nאחר שהוא על ידי התורה? אלא סוך זה שאמר 'הכול תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל', \nהוא המזל העליון הידוע בכתר, שממנו תלויות הספירות וכל הנבראים כולם, ואפילו התורה \nתלויה בו. ונקרא מזל, כי ממנו נוזלים הכוחות בכל הספירות ובכל בני העולם, וגם ספר \nתורה מן המזל הזה שואב כוח וממנו הוא מקבל. וחנה בהתכוונה בתפילתה עלתה למעלה למעלה \nעד המקום הנקרא מזל, והוא סוד שבכתוב: והיא מרת נפש ותתפלל על יהו\"ה (שמואל, א, י); \nלא אמר הכתוב ותתפלל אל יהו\"ה אלא על יהו\"ה. כבר ידעת כי ג' שמות הם: למטה, אדנ\"י, \nבאמצע, יהו\"ה, למעלה, אהיה שהוא הכתר, ובו תלוי המזל שממנו נמשכים הבנים. וזהו סוד \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "'ותתפלל על יהו\"ה', על יהו\"ה ממש, שהוא אהיה העומד למעלה משם יהו\"ה, כי עלתה \nבתפילתה עד שם אהיה ומשם הפיקה רצונה בדבר וה. וזהו שאמר נו: בני חיי ומזוני לאו \nבזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. ומקום זכות הוא מקום בית דין הגדול של \nמעלה הנקרא בית דין של שבעים ואחד, שהוא הנקרא אלהים, שהוא מידת הגבורה והפחד כמו \nשנפרש במקומו בעזרת השם. אלא במזלא תליא, שהוא מקום המזל הידוע שנותן מצד החן \nוהרחמים למי שמוצא חן בעיניו, בסוד י\"ג מידות רחמים בספירת אהי\"ה שהוא סוד הכתר. \nוהרוצה להוליד בנים על ידי הנס, עד המקום הזה ראוי לעלות. וכן הרוצה להשיג חיים \nנוספים על ימי חייו, וכן הוא הרוצה להשיג מזונות יותר ממה שראוי לו לפי כוח תולדתו. \nוחיי בני ומזוני, שלושתן מפורשים בתורה שהם למעלה מבית דין הגדול הנקרא זכות, שהוא \nשמא\"ל התפארת הנקרא יהו\"ה. ומנין לך שאלו השלשה דברים למעלה משם זה הנקרא יהו\"ה הם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "תלויות? חיים דכתיב בחזקיה מלך יהודה: שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך הנני יוסיף על \nימיך (ישעיהו לח, ה). לא אמר הנני מוסיף אלא יוסיף, כלומר בית דין הגדול; הנני דנתי \nאת הדיה אם ירצה האור הידוע, יוסיף על ימיך. בנים, דכתיב בתפילת חנה, כששאלה זרע \nאנשים, ותתפלל על יהו\"ה ממש, שהוא אהיה שבו המזל קבוע, ולפיכך אמר הכתוב 'ותתפלל על \nיהו\"ה'. מזונות, דכתיב: השלך על יהו\"ה יהבך והוא יכלכלך (תהלים נה, כג). על יהו\"ה, \nולא אל יהו\"ה. והטעם, לפי שכל הרוצה להשיג שלושה דברים הללו אינו יכול להשיג אותם \nבעולם הזה על פי הדין הנקרא זכות, שהוא בית דין הגדול של מעלה. ובאיזה מקום יכול \nלהשיג דבר זה? ראוי להעלות כוונתו למעלה למעלה, לפנים מן העולם הבא, עד מקום הכתר \nשהוא אהי\"ה שהוא אין סוף, במקום י\"ג מידות של רחמים, שאחת מאותן י\"ג מידות נקראת \nמז\"ל. תהו שאמרו ז\"ל: בני חיי ומווני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ולפי דברים אלו דע והבן, שאף על פי שאנו אומרים שהרוצה להשיג חפצו מאת ה' יתברך \nיהיה מתכוון באותו השם הידוע משמותיו לאותו החפץ שהוא צריך, אין כוונתי לומר \nשיתכוון לאותו שם לבד ויעמוד; אלא כוונתי לומר שיתכוון באותו השם שהדבר שהוא צריך \nתלוי בו, וימשיך כוונת אותו השם עד סוף י' ספירות שהוא המקור העליון הנקרא מקור \nהרצון, וכשיגיע למקור הרצון אז יפיק רצונו ומשאלות לבו. ווהו שכתוב: פותח את ידיך \nומשביע לכל הי רצון (שם, קמה), אל תקרי ידיך אלא יודי\"ך. כלומר, שאתה פותח סוד יו\"ד \nשל שם יהו\"ה, שהוא מקור הרצון, אזי אתה משלים רצון והרצון מלמעלה למטה עד סוף \nהרצון, שהוא שם אדנ\"י, ונמצאו הספירות מתברכות על ידו ונמצא הוא מתברך על ידי \nהספירות, וזהו סוד שכתוב: אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן (ישעיהו סה, טז). וסוד \nאמן הוא סוד המשכת הברכות משם אהי\"ה לשם יהו\"ה, ומשם יהו\"ה לשם אדנ\"י נמצאת למד כי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כל מתפלל שהוא מכוון על דרך זו שאמרנו, שהוא מייחד הספירות ומקרב אותן זו לזו. ואם \nכן התבונן במה שאמר י\"י יתברך לאברהם: כ\"ה יהיה זרעך (בראשית טו, ה) כלומר אתה צריך \nלעלות ממידת כ\"ה שהיא התחתונה, עד מעלת אהי\"ה שהיא העליונה, ואז תשיג זרע בנים. \nולפי שאדם צריך להתכוון בתפילתו ולעלות מספירה לספירה ומחפץ לחפץ, עד שיגיע בלבו \nלמקור החפץ העליון הנקרא אין סוף, אמר דוד: שיר המעלות ממעמקים קראתיך י\"י (תהלים \nקל, א). ופירוש 'ממעמקים קראתיך י\"י' כלומר, מאת המקור העליון הנקרא אין סוף שהוא \nעמוק, שהוא סוד קוצו של יו\"ד יהו\"ה. וזהו פירוש 'ממעמקים קראתיך י\"י', והיאך הוא \nמתכוון על דרך המעלות ממטה למעלה, להיכנס בה' אחרונה של שם, לעלות ממידה למידה \nומספירה לספירה, עד שתעלה מחשבתו בקוצו של יוד, בכתר הנקרא אין סוף. זהו סוד \n'ממעמקים', ולפיכך אמר: שיר המעלות ממעמקים קראתיך י\"י ואל תחשוב כי לשון עומק הוא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כל דבר שהוא שפל ועמוק למטה ואינו כולל דבר אחר, אלא כל דבר שהוא נעלם ונסתר וקשה \nלהשיגו נקרא עמוק, כמו שאמר: \nרחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו (קהלת ז, כד). והסוד הגדול הכולל הכול: \nמאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב, ו). הנה תלה לשון עומק במקום המחטבה, וכבר ידעת כי \nסוד המחשבה הוא אות י' של שם ובספר יצירה אמר: \nעומק רום ועומק תחת עומק ראשית ועומק אחרית עומק מזרח ועומק מערב: \nומה שתמצא בכתוב 'שמים לרום וארץ לעומק' (משלי כה, ג) אין בזה קושיא לדברינו, כי \nבאמת כל הדברים אינם יוצאים מידי תכונתם. כי ידוע הוא שהשמים רמים על הארץ, ולפי \nשהשמים רמים על הארץ ומקיפים סביב הארץ, שמא תאמר שהשמים מקיפים למטה מן הארץ שהם \nיותר עמוקים והם יותר למטה מן הארץ? אינו אמת, שאין דבר בעולם שהוא למטה יותר מן \nהארץ וצאצאיה, כי השמים שהם למטה מן הארץ, רמים הם כנגד הארץ. ואם תבין סוד תכונת \nהארץ באמצע השמים, תדע שהארץ בתוך השמים היא כמו נקודה באמצע העגולה. וכשתבין בחכמת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "התכונה תמצא כי כל העגול בסיבוב הוא רם מכל צד, והנקודה היא למטה מכל צד, ולפי \nשהארץ היא באמצע השמים והיא כנקודה בתוך העגולה, והשמים רמים עליה מכל צד, והיא \nלמטה מכל גלגלי שמים בהיותם מקיפים עליה מכל צד, לפיכך נאמר 'שמים לרום וארץ \nלעומק'. ודבר זה צריך בינה גדולה לאותן שאינן רגילים בחכמת התכונה, כי אצל בעלי \nהתכונה דבר קרוב הוא להבין: \nואחר שהודענוך זה, נחזור לענין שהיינו בו. כי המתכוון צריך להתכוון במחשבתו עד \nשיגיע בכוונה שלמה אל מקור החפץ, שהוא קוצו של יוד, שהוא עומק המחשבה י, ועל זה \nנאמר 'ממעמקים קראתיך', ואומר 'מאד עמקו מחשבותיך'. ועתה התבונן ודע כמה הוא עמוק \nכוח התפילה, ומאיזה מקום היא מתחלת ועד איזה מקום משתלשלת והולכת. שעל ידי התפילה \nהעשויה כהוגן מתאחדות כל הספירות והשפע נמשך מלמעלה למטה, ונמצאו עליונים ותחתונים \nמתברכים על ידו של זה המתפלל, ונמצאת תפילתו מקובלת ונמצא אהוב למעלה ונחמד למטה, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מפיק צרכיו וכל משאלות לבו כולן נעשות, בהיותו אהוב מכל הספירות, ועליו נאמר: קרוב \nי\"י לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה, יח) ואומר: אז תקרא וי\"י יענה \n(ישעיהו נח, ט), ואומר: יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא (תהלים כ, ה): \nודע כי שתי אלו המידות שהם נצח והוד הם מקום העצה בבית דין של מעלה והסוד: כי יהו\"ה \nצבאות יעץ ומי יפר (ישעיהו יד, כז). וכשהשם יתברך ויתברך גוזר דבר בבית דין של \nמעלה, בשתי אלו המידות מתייעץ, וזהו שכתוב: זאת העצה היעוצה על כל הארץ (שם, כו), \nואומר: כי יהו\"ה צבאות יעץ ומי יפר. ואף על פי שתחילת העצה ממקום הבינה, סוף העצה \nבנצח והוד. והסוד הגדול: את מ\"י נועץ ויבינה\"ו וילמדהו באורה משפט (שם מ, יד) \nואומר: לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (משלי ח, יד). והסוד הגדול על דרך הספירות: \nויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (ישעיהו ט, ה)' ויקרא שמו פל\"א, זו \nחכמה, ובספר יצירה בראשו אומר פל\"א זו חכמ\"ה יוע\"ץ זו בינ\"ה א\"ל, זו גדול\"ה; גבו\"ר, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "זו גבור\"ה; אבי ע\"ד, זו תפאר\"ת; שר שלו\"ם, זה יסו\"ד שבכללו נצ\"ח והו\"ד. ומה שאמר \nהכתוב 'לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה', זהו פירושו: דע כי סנהדרי גדולה של מעלה, \nהנקרא בית דין הגדול, הוא מקום הגבורה; וכשבאין לגזור דין על כל בריות נמלכים \nומתיעצים בבינה שהיא למעלה מן הגבורה, ובנצח והוד שהם למטה, וזהו סוד 'לי עצה \nותושיה אני בינה לי גבורה'. והסוד הגדול: כי י\"י צבאות יעץ ומי יפר. וסוד 'ומי יפר' \nבסוד 'את מי נועץ ויבינהו', כי הפרת נדרים הוא סוד הבינ\"ה, ולפיכך אמר 'ומ\"י יפר', \nומ\"י בודאי הוא מפר, שהוא סוד מקום הנדר, והכול תלוי בבינה. ולפי שהנביאים יודעים \nהסוד הגדול הזה, היו מבטלים כל גזירות שהיו גוזרים בבית דין של מעלה, וזהו סוד: \nצדיק מושל יראת אלהי\"ם (שמואל, כג, ג). אמר הקדוש ברוך הוא: אני מושל באדם, ומי \nמושל בי? צדי\"ק, שאני גוזר גזירה והוא מבטלה, וזהו סוד ויחל משה את פני י\"י אלהיו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "(שמות לב, יא), שהעלה מחשבתו עד מקום בטול הגזירה, וזהו שאמרו רז\"ל שהפציר בו עד \nשהתיר לו נדרו. כי בינה מקום הנדר, שהוא מקום הבינה, שהוא סוד תחילת שבע ספירות, \n", "en": ""}]}
