{"bookId": "kabala-28faf1900963", "part": "1", "torah": "2", "title": "ספר שערי אורה — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-28faf1900963/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-28faf1900963/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "למעלה. ומשם אהיה יתאצלו כל מיני שפע האצילות מן המקור הנקרא אין סוף בדרך המעלות, \nעד שיגיעו לשם יהוה יתברך; ומשם יהוה ילכו כל הצינורות וההמשכות לשם אדני. ושם אדני \nהוא אוצר שבו כל טכסיסי המלך, והוא הפרנס הגדול על כל הנבראים כולם, והוא הזן \nומפרנם לכל בכוח יהוה שבקרבו, על פיו יצאו ועל פיו יבואו כל הבאים להידבק בשם יהוה \nי\"ת. ואין דרך וצד ועניין להידבק בשם יהוה אלא על ידי אדני, ולפיכך זה השם הוא בית \nאוצר השם המיוחד והוא ההיכל שבו שוכן יהוה. וכן נקרא תמיד בתורה יהוה בכינוי אדני, \nכלומר כל מבקש יהוה ימצאנו בשם אדני. ולפי שהדבר כך, צריך אתה לדעת כי ה' יתברך יש \nלו נ\"ד שמות מרובעים בצירוף יהוה יתברך, והם עולים לחשבון רי\"ו אותיות, ואלו נ\"ד \nשמות הם סוד המשכת כוח בכל הנמצאים שבעולם בהיות כל הווה, והם בדמיון נשמה אצל ירשו \nאותיות שהם בויסע ויבא ויט. ובתוך אלו נ\"ד שמות נכללים כל הדברים שבעולם, ואלו הן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "המספיקים צורך כל הנבראים על ידי אדני. ואם כן נמצא שם אדני באותיותיו מורות על \nממשלתו ועניינו. כיצד? א' שבו הוא סוד אהיה שהוא למעלה, י' שבו הוא סוד יהוה שהוא \nשוכן בו, ד\"נ הוא סוד נ\"ד שמות ההויות שהם סוד כל מיני שפע ואצילות וקיום כל \nהנבראים שבעולם. נמצאת למד כי כל הממשלה והשלטנות הוא ביד אדני, ולפיכך הוא מורה \nלשון אדנות, שזה השם הוא אדון כל הארץ בכח יהוה השוכן בו. ולפי שאין לכל נברא בעולם \nדרך להיכנס לשם יתברך אלא על ידו, וכל שאלה ותחנונים ובקשה אינם נכנסים אלא על ידי \nאדנ\"י, הוצרכו לקבוע בראש כל התפילות: 'אדנ\"י שפתי תפתח', כי פסוק זה כתוב אל\"ף \nדל\"ת נו\"ן יו\"ד, וזהו העיקר. ועל ידי שם זה נכנסות התפילות לפני יהו\"ה יתברך: \nולפי שיהו\"ה יתברך משפיע כל מיני שפע ואצילות בשם אדנ\"י ובו כל גנזי המלך וכל מיני \nעושרו, ואליו יבואו ובו יתכנסו ויגנזו, ומשם יתפשטו למלאות צורך כל הבריות, והוא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כדמיון בריכה שהנחל נמשך לתוכה ומן הבריכה מספיקים מים להשקות את הגן ולשתות ולשאר \nהצרכים, מכנים בתורה שם אדנ\"י בכינוי ברכה, כי הברכה מלשון בריכה. וזהו השם שבו \nבירך יעקב אבינו עליו השלום את בניו, שירש אותו מיצחק אבינו ויצחק מאברהם. וה' \nיתברך מסר שם זה לאברהם אבינו עליו השלום, לפתוח שערי אדנ\"י ולתת כל מה שצריך לו \nולשאר כל בני העולם ומסר בידו ברכ\"ה זו. וזהו סוד ואברככה ואגדלה שמך והיה ברכה \n(בראשית יב, ב); לא אמר והיה מבורך אלא 'והיה ברכה', הרי הברכה מסורה בידך קח כפי \nרצונך, ולא לך לבדך אני נותן לך רשות ליטול אלא לכל מי שתרצה תן בפי רצונך לכל בני \nהעולם, וזהו: \nונברכו בך כל משפחות האדמה (שם, ג)ו כלומר כל הרוצה ליטול כלום מברכה זו אינו נוטל \nאלא על ידך, שהרי היא מסורה בידך ושלך היא. ולפיכך אמרו רז\"ל שהראשון שקרא את י\"י \nיתברך אדנ\"י הוא אברהם אבינו עליו השלום באמרו אדני יהוה מה תתן לי (שם טו, ב), כי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ממנו שאל צרכיו לשם הגדול. ואחר אברהם ירשה יצחק, וזהו: ויהי אחרי מות אברהם ויברך \nאלהים את יצחק בנו (שם לה, יא). ועל הברכה הזאת נתקוטטו עשו ויעקב, וזוהי הבכורה \nשמכר עשו ליעקב, וחזר יצחק וקיים המקח כששלחו לפדן ארם, וזהו: קום לך פדנה ארם ואל \nשדי יברך אותך ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך (שם כח, ב). הרי נתייחדה ברכה \nזו לירושה ליעקב ולזרעו לבד כשאמר 'לך ולזרעך אתך'. ולפיכך כשבא יעקב להיפטר מן \nהעולם פתח ברכה זו לשנים עשר שבטים, שיקח כל אחד מהשבטים חלקו מברכה? לירושה, וזהו \nסוד: \nכל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך \nאותם (בראשית מט, כח). מאי איש אשר כברכתו? שמא תאמר מדעתו בירך לאחד מהם? אינו כן, \nאלא לכל שבט ושבט נתן לו חלקו הראוי לו מבריכה זו, ולא מדעתו אלא מדעת הברכה עצמה. \nומשה רבינו עליו השלום בברכה זו בירך את ישראל קודם שנכנסו לארץ, וזה סוד, וואת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו (דברים לג, א). נמצא שם אדנ\"י \nהוא סוד הברכה, וזוהי הברכה המעשרת לדבקים בה בלי עצב ודאגה, והסוד; ברכת י\"י היא \nתעשי\"ר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י, כב) ולפי כי שם אדנ\"י הוא כדמיון אוצר לקבל שפע \nכל הברכות ומיני האצילות והוא בדמיון בריכה ובית קיבול, לכך הוא מלשון אדני החצר \nשבהן נכנסין העמודים. ותמצא כי מאה אדנ\"י כסף נעשו במשכן, כמו שכתוב: ומאת אדנים \nלמאת הככר ככר לאדן (שמות לה, כו). ואלו מאה אדני שבמשכן הם בדמיון מאה בריכות \nשמתמלאות מן הבריכה הגדולה הנקרא אדני. לפיכך חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום כדי \nלהמשיך מכל אחת ואחת, ומפני שמאה ברכות באות בשם אדני מאלו הבריכות, ואם חיסר ברכה \nאחת פוגם ומטיל מום. והסוד תלוי בסוד אי\"ק בכ\"ר, שהוא סוד כהן לוי וישראל, שהוא סוד \nנפש ורוח ונשמה. ולפי עיקר?ה אמר דוד המלך עליו השלום: ברכי נפשי את י\"י (תהלים קג, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "א); תלה הברכות בנפש בסוד שלוש המערכות העליונות והנפש צריכה לברך בכל יום מאה \nברכות, שהיא כנגד ישראל; ומן הברכות המאה יגיעו עשרה, שהם המעשר, לרוח שהיא כנגד \nלוי; ומן העשרה של רוח לוי, יתן אחת לנשמה שהיא כנגד כהן. ואם כן נמצאת למד שאם לא \nתברך נפשו של אדם ק' ברכות בכל יום לא תגיע לנשמה ברכה אחת, מאחר שאין מגיע לרומ \nעשר ברכות, שזהו סוד הלויים שלוקחין מעשר מישראל וחוזרין ונותנין לכהן אחד מעשרה \nממה שנטלו. וזהו סוד פרשת מעשר לויים וכהנים הכתובה בתורה, ולפיכך אמר: ואל הלוים \nתדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם \nוהרמותם ממנו תרומת י\"י מעשר מן המעשר (במדבר יח, כו). וסוד מעשר מן המעשר הוא סוד \nאי\"ק: שאם אין ק' אין י', ואם אין י' אין א'. ולפיכך צריך האדם להיות זריז לברך מאה \nברכות, ואם ח\"ו חיסר אחת, פגם. ואלו ק' ברכות הם בדמיון מאת אדנ\"י כסף שבהן שפע \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אדני מתפשט לכל צד למאה בריכות: \nולפעמים נקרא שם אדני בתורה בכינוי באר, והטעם כי הוא באר מים חיים שבו יתכנסו כל \nמיני שפע ואצילות של מעלה, כמו שאמרנו. ועל זה נאמר: מעיין גנים באר מים חיים \nונוזלים מן לבנון (שי\"הש ד, טו). ובעוד שישראל צדיקים ומברכין מאה ברכות בכל יום \nכהוגן, הבאר הזאת מתמלאת ממים חיים משפע אצילות עליונה, ואז כולן עשירים מלאים כל \nטוב, שואבין מים חיים כפי צרכם. ולפעמים נקרא ג\"כ באך שבע, לפי שנמשכין עליה שבעה \nנחלים דרך יסוד עולם משבע מעלות עליונות. וכנגד באר זאת יש באר אחרת מבחוין, עם שאר \nכמה בארות מלאות נחשים ועקרבים ונקראין בארות נכריות, ועליהם אמר: כי שוחה עמוקה פי \nוונה ובאר צרה נכריה (משלי כג, כז). וכל אותם שהם רשעים גמורים אין להם זכות לשאוב \nמבאר שבע ונופלים בבאר צרה נכריה, אותם הנמשכים אחר עבירות קשות. ואל זה רמז אדנ\"י \nכשחטאו ישראל במידה זו. אמר הנביא: כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מק\"ור מי\"ם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "חיי\"ם לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים (ירמיהו ב, יג). כלומר באר \nצרה, אין לה קרקע, כי כולה שברים שברים ואין מים מתקיימים בה אלא מלאה נחשים \nועקרבים. ואל זה רמז דוד: ואל תאטר עלי באר פיה (תהלים סט, טז): \nולפעמים נקרא שם אדנ\"י בכינוי ים, והטעם כי כל מיני הבריכות והשפע והאצילות נמשכים \nאליו כדמיון הנחלים, וזהו סוד כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א, ז). ולשון ים הוא \nהקרקע המחזיק את המים כאמרו וכמים לים מכסים (ישעיהו יא, ט), ואומר ולמקוה המים קרא \nימים (בראשית א, יא) הרי בית קיבול המים נקרא ים. ומתוך זה הים נבראו כמה מלאכים \nומחנות, וכמה מינים משונים אשר שרצו המים אשר בתוכו, וכולן מרכבות ומחנות עליונות, \nועל זה רמז: זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות (תהלים \nקד, כה). ובתוך הים הוה כמה ספינות וכמה שייטים, וכמה דגלים פרושים על ראש התורן של \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הספינות, וכמה מיני גלים ומיני שאון מתגלגלים בתוכו, ועליו נאמר: שם אניות יהלכון \n(שם, כו). ובקצה ים זה יש מקום אחד הנקרא ים סוף, והוא קרוב לגבול תחומי הארץ \nהידועה במידת אדנ\"י, ומן המקום הזה ירד הדין על מצרים ונטבעו בים סוף של מטה, וזהו \nסוד כי י\"י נלחם להם במצרים (שמות יד, כה). וחכמי הפנימיות מיחסים לפעמים למידה זאת \nהנקרא אדני ים החכמה, לפי שכל מיני חכמה ואצילות הנמשכין מן החכמה העליונה כולן \nנופלים בתוכו, וממנו שואבים כל חכמי לב חכמה. והמידה הזאת נתנה י\"י יתברך לשלמה, \nוזהו; וי\"י נתן חכמה לשלמה (מלכים, ה, כו). וכשנכנס בים החכמה היה בו כוח לדעת \nולהבין כל סדרי המערכות עליונות ותחתונות ולא נכחד ממנו כל דבר. ובכוח שם אדנ\"י ישב \nעל כסא י\"י ומלך על העליונים והתחתונים, לפי שחכמת אלהים בקרבו לעשות משפט: \nולפעמים נקרא שם אדנ\"י בכינוי כל, והטעם לפי שלא יחסר כל בו, שהרי כל מיני השפע \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והאצילות וכל מיני הברכות והקיום כולן נכנסים בתוכו. ונקרא כ\"ל לפי שהכל בו, וכל \nמיני צורך שיצטרך דבר בעולם אין לבקש אלהות אחרת ולא ממקום אחר, כי הכול כלול בתוך \nשם וה, וממקום זה יפיק כל שואל רצונו כל אחד ואחד כפי חפצו ורצונו, בהיותו קורא \nאותו באמת. ועוד כי יסוד, המידה שהיא למעלה משם זה, נקראת כל, על עיקרים שעדיין \nנבאר אותם בעזרת השם. והמידה הזאת הנקראת כ\"ל נתנה י\"י במתנה לאברהם, כמו שהודענוך, \nשהרי היא יסוד הברכה והבריכה. ואל זה רמז באמרו: וי\"י ברך את אברהם בכל (בראשית כד, \nא). ומאברהם ליצחק, באמרו: \nואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו (שם, כז, לג). ומיצחק ליעקב, באמרו: כי חנני אלהים וכי \nיש לי כל (שם לג, יא) פי' אמר יעקב לעשו: שמא יעלה בדעתך שאני חסר על מה שאני נותן \nלך? תדע שהרי כל מפתחות הברכה העליונה כולם מסורות בידי, והרי היא כלולה מן הכל, \nוזהו 'וכי יש לי כל', ולפיכך איני חסר על מה שאני נותן לך כלום: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ולפעמים נקרא שם אדני בכינוי אבן, לפי שהוא היסוד לכל הבניינים אשר בעולם, וכל \nהנמצאים שבעולם הם עליה סמוכים ואליה צריכין. ונקראת אבן הראשה (זכריה ד, ז) אשר \nממנה יצאו כל המוני מעלה ומטה במעשה בראשית. ונקראת אבן ספיר לפי שהיא מקבלת כל \nהגוונים משאר כל מעלות שעליה ופועלת בנבראים דבר והפכו, פעמים לטובה פעמים לרעה, \nלהחיות ולהמית, להכות ולרפא, להוריש ולהעשיר, וכיוצא בהם. ורמז לדבר: \nראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא (דברים לב, \nלט). ועוד, לפי שהמידה הואת שואבת כוח הספירות ומחטכת אליה כל מיני האצילות \nוהברכות, ואחר שמושכת מן הברכות מלמעלה חוזרת ונותנת פרנסה ומוון לשאר כל הנמצאים \nתחתיה, איש כפי הראוי. ועליה נאמר: אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה (תהלים קי\"ח, \nכב). שהרי אברהם יצחק ויעקב נטלו חלקם למעלה ממנה בספירות עליונות אשר עליה, עד שבא \nדוד והחזיק בה ולקחה למידתו, והוא שאמר 'היתה לראש פנה', לפי שאליה פונים כל הפנים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אשר בכל הנמצאות עליונים ותחתונים, בין אותן המעלות שלמעלה ממנה, בין אותן המעלות \nשלמטה ממנה שלמעלה ממנה פונים אליה להמשיך לה כוחם והשפעתם וטובתם וברכותם; ושלמטה \nהימנה פונים אליה לבקש ממנה פרנסתם ומזונותם וקיומם. וזהו סוד 'לראש פנה', והסוד; \nאו מי ירה אבן פנתה (איוב לח, ו). וזוהי המפרנסת את ישראל, וסימניך: משם רועה אבן \nישראל (בראשית מט, כד). והאבן הזאת תשוקתה וחפצה ומגמתה אל אבן אחרת עליונה למעלה \nהימנה, וממנה יבואו לה כל מיני האצילות, ושתים אבנים טובות הם לישראל, וסימניך; \nולקחת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל (שמות כח, ט), והסוד: אדנ\"י \nיהו\"ה מה תתן לי (בראשית טו, ב) שכינה מושכת מלמעלה למטה, ונמשכת מלמטה למעלה. \nוכנגד אבן זאת יש אבן אחרת ונקראת אבן גדולה, וכשהיא עומדת על פי הבאר ישראל \nמשועבדים תחתיה, עד בא אשר לו המשפט, וסימניך: ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "(בראשית כט, י), והסוד פרשת ויעקב נסע סכותה (שם לג, יז) ופרשת הנה יום בא לי\"י \n(זכריה יד, א): \nומידת שם אדני נקרא לפעמים בכינוי בית המקדש, לפי שהוא הבית שהשם המיוחד שוכן \nבתוכו. ולפי שהש\"י קידש הר המוריה והיה חלקו של אדני, נבנה בו בית המקדש, וסימניך: \nמקדש אדני כוננו ידיך (שמות טו, יז). וזה השם היה שוכן בתוכו, וכל צורות הבית \nולשכותיו והיכליו וגנזיו ואולמיו כולם היו בצורת סוד אדני, כעניין שאמרנו בסוד צורת \nאברים שבאדם. וכשחטאו ישראל ונסתלקה השכינה, נחרב הבית. וכשבא דניאל והתפלל לפני \nי\"י יתברך כדי לבנות בית המקדש, נתכוון אצל מידה זו ואמר: והאר פניך על מקדשך השמם \nלמען אדני (דניאל ט, יז), באל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד. כלומר, בנה בית המקדש שהוא הכיסא \nוההיכ\"ל לשם אדנ\"י. ומה שדרשו ז\"ל במסכת ברכות: למען אדני, למענך מיבעי ליה; אלא \nלמען אב שקראך אדון אמת ויציב, כי המידה הזאת היתה שומרת לאברהם ולוחמת מלחמותיו, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בסוד: ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם (בראשית יד, טו), ובסוד: מי העיר ממזרח צדק \nיקראהו לרגלו (ישעיהו מא, ב), כמו שנבאר במילת צדק בע\"ה: \nולפעמים נקראת מידה זו שכינה, והיא היתה שוכנת עם ישראל תמיד משעת עשיית המשכן, \nכאמרו: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח). וצריך אתה לדעת עיקר גדול. דע, \nבתחילת בריאת העולם עיקר שכינה בתחתונים היתה, שהרי מערכת כל הנבראים על סדר המעלות \nהיו; עליונים כנגד עליונים, תחתונים כנגד תחתונים. ולפיכך היתה שכינה שרויה \nבתחתונים, ובהיות השכינה למטה נמצאו שמים וארץ אחדים, וזהו לשון ויכולו השמים והארץ \nוכל צבאם (בראשית ב, א), שנשתכללו אלו מאלו ונתמלאו אלו מאלו, והיו הצינורות \nוהמקורות פועלים בשלימותם ונמשכים מלמעלה למטה. נמצא י\"י יתברך ממלא מלמעלה למטה, \nוסימניך: השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיהו סו, א). נמצא שי\"י יתברך היה שרוי \nבמיצוע שוה בין העליונים ובין התחתונים. בא אדם הראשון וחטא, נתקלקלו השורות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ונשתברו הצינורות ונפסקו הבריכות, ונסתלקה שכינה ונתפרדה החבילה. באו אברהם יצחק \nויעקב עליהם השלום, התחילו להמשיכה למטה ותיקנו לה ג' כסאות, והמשיכוה קצת המשכה \nועשו גופותיהם כסאות לשכינה, אבל לא נמשכה השכינה בארץ לדירת קבע, אלא לדירת עראי, \nוהיתה יושבת על גביהם. והסוד: ויעל אלהים מעל אברהם (בראשית יז, כב), רוצה לומר מעל \nאברהם ממש. וביעקב ויעל מעליו אלהים (שם לה, יג) ועל זה אמרו: האבות הם המרכבה. \nנמצא השכינה בימיהם פורחת באוויר, ולא מצאה מנוח לכף רגלה בארץ כאשר בתחילת הבריאה. \nבא משה רבינו עליו השלום וכל ישראל עמו ועשו משכן וכלים, ותיקנו קלקול הצינורות, \nוסידרו את השורות, והתקינו את הבריכות, והמשיכו מים חיים מבית השואבה והחזירו \nהשכינה לשכון בתחתונים, באוהל, אבל לא בקרקע כאשר בתחילת הבריאה, וסוד זה הוא: ועשו \nלי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח). ונמצאת השכינה כאכסנאי הולך ממקום למקום, ולזה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אמר 'ושכנתי בתוכם' ולא אמר ושכנתי למטה, אלא בתוכם, בדמיון אכסנאי. כלומר, בכל \nמקום שילכו ישראל אלך עמהם ואשכון בתוכם, אבל לא במקום קבוע, וזהו סוד: ויהי בנסוע \nהארו\"ן וגו' (במדבר י, לה) ועל דרך זה הסוד נצטער דוד וביקש לקבוע מקום לשכינה למטה \nבמקום קבוע, וזהו סוד: אשר נשבע לי\"י. נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו' אם אתן \nשנת לעיני עד אמצא מקום לי\"י משכנות לאביר יעקב (תהלים קלב, בה). וכתיב: כי בחר י\"י \nבציון איווה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד (שם, יג יד). ולפי שביקש דוד לקבוע מקום \nלמנוחת השכינה ואמר קומה י\"י למנוחתך אתה וארון עוזך (שם, ח), ישרו מחשבותיו לפני \nהשכינה ושלח ואמר לו י\"י יתברך ביד נתן הנביא: לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר י\"י \nהאתה תבנה לי בית לשבתי כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד \nהיום הזה, ואהיה מתהלך באהל ובמשכן בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אחד שבטי ישראל וגו' למה לא בניתם לי בית ארזים וגו' (שמואל ז, ז). ובמקום אחר \nכתיב: רק אתה לא תבנה הבית, כי בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי וגו' (דברי \nהימים, ו, ט). מה עשה דוד המלך? הכין כסף וזהב, ונחושת וברזל, עצים ואבני שוהם \nומילואים, ואבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני שוהם לרוב, וסידר כל מערכת והמקדש \nוכל בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו, העזרת והאולם ההיכלות ושאר כל תבנית הבית, \nוחצרותיו ולשכותיו, הכול קיבל ברוח הקודש, וצורת כל מקום ומקום, ושיעור הכסף והזהב \nואבנים טובות, ושאר כל הדברים הצריכים לו, במשקל במידה ובמשורה, הכול כפי סדרי \nהמערכת וצורך השכינה, כמו שכתוב: ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו \nוגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפורת. ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות \nבית י\"י ולכל הלשכות סביב לאוצרות בית האלהים ולאוצרות הקדשים. ולמחלקות הכהנים \nוהלוויים ולכל מלאכת עבודת בית י\"י ולכל כלי עבודת בית י\"י. לזהב במשקל לזהב לכל \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל לכל כלי עבודה ועבודה. ומשקל למנורות הזהב \n", "en": ""}]}
