ספר שערי אורה — קטע 21

אדמ"ה (הושע יב, יא). כי ה"א אחרונה של שם כבר הודענוך שנקראת אספקלריאה שאינה מצוחצחת, שאין לה מאור מעצמה, וסוד ו' של שם נקראת אספקלריאה מצוחצחת. זהו שאמרו ז"ל: כל הנביאים כולם נתנבאו על ידי אספקלריאה שאינה מצוחצחת, שנאמר 'וביד הנביאים אדמה', אבל משה רבינו עליו השלום נכנס לאהל על ידי אספקלריאה מצוחצחת, ההוא דכתיב: ותמונת יהו"ה יביט (במדבר יב). והסוד הזה כי משה רבינו עליו השלום נכנס לאוהל וישמע את הקול מדבר אליו, וזהו שנקרא 'נאמן ביתו', מה שלא שמר אדם הראשון שלא עמד בנאמנות. אבל שאר הנביאים לא זכו להיכנם לאוהל, ודי למבין. וזהו שאמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה. ואף על_פי שאמרו ששמואל היה שקול כמשה ואהרן דנקרא נאמן, לא נכנס לאוהל. אבל כמו שמשה היה נאמן לפנים בביתו של יהו"ה הנקרא בית אל, כך שמואל נאמן במידתן של נביאים, וזהו שאמרו כמו שמשה רבינו נאמן במידת הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת, כך שמואל הנביא עליו השלום נאמן במידת נצ"ח והו"ד

שהם מקום יניקת הנביאים. ואחר שהודעתיך זה, דע כי תורה שבכתב היא סוד השם הזה הנקראת יהו"ה יתברך, ולפיכך כתיב: תורת יהו"ה תמימה (תהלים יט, ח) והנני מבאר. דע כי כל התורה היא כמו סוד צורתו של יהו"ה יתברך, ואם חס ושלום יחסר בה אות אחת או נוסף בה אות אחת אינה תורת יהו"ה, לפי שאינה צורת סוד זה השם. וכבר ידעת מה שהודעתיך בשער הזה, כי השם הגדול יהו"ה יתברך הוא העיקר והשורש והוא גוף האילן, ושאר כל שמות הקודש הם ענפים נמשכים באילן מכל צד סביב, ושאר כל הכינויין הם נארגים על שמות הקודש הנקראים ענפים; ואם כן הרי התורה כולה כמו מידת סוד שם יהו"ה יתברך. ואם כן שמור זה מאוד כי עיקר גדול הוא, ותבין תורה שבכתב שהיא סוד שמו הגדול, ולפיכך נקראת התורה עץ חיים, כאומרו: עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג, יח). והלא תראה כי נקראת עץ החיים כמו שפירשנו למעלה, כי קו האמצעי נקרא עץ החיים. אבל מה

שאומר בסוף פסוק זה, ותומכיה מאושר (שם), תומכי התורה הם שני עמודים שהם נצ"ח והו"ד. ואתה פקח עיניך והבן. ויש לי לעוררך עוד, שהתורה כלולה בימי"ן ושמא"ל; כמו ששם יהו"ה יתברך שהוא באמצע, וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, כך התורה כולה כלולה מימין ומשמאל. וזהו סוד מצוות עשה ומצוות לא תעשה, שאלו לימין ואלו לשמאל והתורה באמצע. ולפי שהתורה כלולה מכל ז' הספירות אמרו ז"ל שניתנה בשבעה קולות. אבל האומרים שניתנה בה' קולות נתכוונו אל המקום שמשם יצתה, ממקור העדן; והמקום אשר משם יצאתה נקראת ה"א ראשונה של שם, וזהו סוד ה' קולות וחמישה חומשי תורה: ודע כי הספירה הזאת נקראת בכל התורה אמת. ופירוש הדבר כי כמו שהשם המיוחד יהו"ה יתברך הוא מכוון באמצע, וכל הצדדים פונים לו ובו כולם מתאחדים מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין, כך מידת אמת כלולה מכל האותיות כולן, ראשן וסופן ואמצעיתן. ולפיכך אמרו ז"ל

כי אמת חותמו של הקב"ה. ומה טעם אמרו כי אמת הוא? כבר ידעת כי שם יהו"ה הוא באמצע, ושם א"ל מימין, ושם אלהי"ם משמאל וכשהשם יתברך דן את בריותיו, כיתות הימין מלמדים זכות וכיתות השמאל מלמדים חובה, כמו שהודענוך. וכשנגמר הדין, נגמר בשלושתן: של ימין ושל שמאל טוענים, והוא יתברך פוסק הדין והוא באמצע. ולפיכך כתוב בחותמו אמת, להודיעך כי כל צבאות האותיות שהם מאל"ף ועד מ"ם, שהוא באמצע, הפכו לזכותו בימין; וכיתות האותיות שהן מן המ"ם ועד התיאו הפכו לחובתו מן השמאל, וכשגמרו אלו ואלו ללמד עליו זכות או חובה נגמר הדין בתכלית הדקדוק והשלמות. וכמו שאמרתי לך א"ל מימין, יהו"ה באמצע, אלהי"ם משמאל, כך תמצא אל"ף עם כל צבאותיו מימין, מ"ם באמצע וממנה עד תי"ו וכו', תי"ו עם כל צבאותיו משמאל. וכל צבאות בית דין שלמעלה הכלולים בסוד האותיות נשאו ונתנו בדין, וכשנגמר הדין נגמר בשלוש כיתות הנקראים אמ"ת, ולפיכך אמרו

חותמו של הקב"ה יתברך ויתברך אמת, וזהו: משפטי יהו"ה אמת (תהלים יט, ח). ולפי שאמת הוא סוד הקו האמצעי, ניתן ליעקב שהוא באמצע, והסוד: תתן אמת ליעקב (מיכה ז, כ). כיצד אברהם שהוא חסד, לימין, יצחק שהוא פחד, לשמאל, יעקב שהוא אמת, באמצע. ועל זה נאמר: משפט אמת שפטו (זכריה ז, ט) כלומר שיהיו שלושה מתעסקין בדין, כי בית דין של שניים חצוף הוא. הרי לך מבואר בכל מקום שאתה מוצא אמ"ת, הכוונה למידה הממוצעת הכלולה מכל הפנים ומכל הצדדין. וכן תמצא תורה שבכתב, שהיא סוד קו האמצעי והיא כלולה מימין ומשמאל כמו שהודענוך, נקראת גם היא אמת, וזהו: תורת אמת היתה בפיהו (מלאכי ב, ו). נמצאת למד כי מידת אמ"ת היא המידה האמצעית והיא כלולה מן הכול, ולפיכך נקרא בשם זה יהו"ה יתברך: וזו היא הספירה הנקראת גם היא תפארת, וצריך אתה לדעת מה עניין תפארת. כבר הודענוך כי שם יהו"ה יתברך הוא גוף האילן, ובו העיקר ובו הכול מתייחד, והענפים מכאן ומכאן

מתאחזים בו, והוא יתברך פועל בכול ומושל בכול. וכשהוא דן את בריותיו ופועל בהם כפי יושר משפטו, כבר הודענוך שהוא מתלבש מלבוש הראוי לאותה הפעולה. ואם מתלבש מלבוש של חסד, יוצא הדין להטיב את הבריות, כמו שהודענוך בשער זה. לפיכך נקרא בכל שם ושם ובכל כינוי וכינוי כפי שהשעה ראויה. וכל אותן המלבושים והכינויין נקראים תפארת. הלא תראה כתוב: ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפאר"ת (שמות כח, ד), וכתיב: כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פא"ר (ישעיהו סא, י), וכתיב: לשום אבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר (שם). וכתיב: פארך חבוש עליך (יחזקאל כד, יז) ואלו הן תפילין. ועל דרך זה פקח עיניך וראה למה נקראת ו', קו האמצעי שהוא שם יהו"ה יתברך, תפארת: לפי שהוא כלל הכול, והוא המושל בכול, והוא המתלבש בכל השמות כפי שרואה שהשעה ראויה, ואותם המלבושים נקראים תפארת, מה שאין אחת משאר הספירות יכולה להיקרא כן, לפי שאין

לך ספירה מלתבשת בכל השמות ובכל הכינויין כמו שם יהו"ה יתברך. ואם המקובלים קורין לספירת בינה 'פאר' אין קורין לה תפארת, לפי שהבינה הוא סוד המלבושים המפוארים שמתפאר בהם שם יהו"ה יתברך, וכמו שקורים לתפילין פא"ר כך קורין לבינ"ה פא"ר, אבל שם יהו"ה יתברך שהוא קו אמצעי נקרא תפארת, כאמרו: לך יהו"ה הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת (דב"הי, כט, יא), גדול"ה מימין, גבור"ה משמאל, תפאר"ת באמצע. וכן אברה"ם יצח"ק ויעק"ב: אברהם מימין, יצחק משמאל, יעקב גאמצע. וכן א"ל אלהי"ם יהו"ה: א"ל מימין, אלהי"ם משמאל, יהו"ה באמצע. וכן כה"ן בימין, לוי בשמאל, ישראל באמצע וזהו סוד: ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט, ג). ואם תאמר: והרי המלבושים עשויים לכהן לכבוד ולתפארת, ולא לישראל? דע כי הכהן הוא המכהן את השם הגדול יהו"ה יתברך ומפאר את י"י עם קהל עדת בני ישראל, כי קהל ישראל הם התכשיטין שהשם יתברך מתפאר בהן. ואחר

שהודענוך זה, דע כי לכך נקרא תפארת לפי שהוא יתברך מתלבש בכל מיני שמות הקודש והכינויין למיניהם כל אחד בשעתו, כמו שהכהן מתלבש בבגדי כהונה לשעה ידועה; ונקראת תפארת כמו שהחתן מתלבש בגדי עדי, 'כחתן יכהן פאר'. והתבונן זה מאד, כי צורך גדול הוא להבין אותו, כי תפארת פירוש הוא לשם יהו"ה יתברך, ולפיכך אמר 'לך יהו"ה הגדולה והגבורה והתפארת'. כלומר לך, שם יהו"ה יתברך, כל צבאות ימין וכל מיניהם ותכשיטיהם הנקראין בשם גדול"ה, ולך גם כן כל צבאות שמאל ותכשיטיהם הנקראין בשם גבור"ה; ובאלו של ימין ובאלו של שמאל אתה מתפאר ומתלבש, כפי שאתה רואה שהשעה צריכה. והתבונן זה עד מאוד ותדע למה נקרא שמו יתברך תפארת: עוד יש לנו לעוררך על סוד גדול, והוא כי סוד התיקונים העליונים הנקראים זקן הם סוד תפארת, וזה העניין סוד גדול מסודות המרכבה, אבל הכול הולך אל מקום אחד כעניין שפירשנו בתפארת. וסוד תפארת בחורים כוחם (משלי כ, כט) באמת כי הכוחות כולם כלולים

בספירת התפארת, ולפיכך הוא מנצח את הכול. והיודע סוד שערות הזקן ידע סוד התפארת, ומסוד זה נולדו כל פרקי המרכבה, כי מן התפארת נתפשטו לכאן ולכאן. וסוד זה סתום וחתום במה שאמר הכתוב: כתפארת אדם לשבת בית (ישעיהו מד, יג). וסוד מה שאמר שלמה ותפארתו עבור על פשע (משלי יט, יא), זהו סוד היותו יתברך ויתעלה לעד מתפאר בנבראים אחר שחטאו בהיותם חוזרים בתשובה, ודי למבין. עוד יש למעלה בסוד הכתר מיני זוהר וחסד ורחמים וכולן לבנים, ובהם משגיח בעין הרחמים ומקשט את שם יהו"ה יתברך בהן בבגדי לבן ונקראים תפארת, והם כלים של זוהר ונקראים נצ"ח חס"ד ותפאר"ת, ובהם מתפאר שם יהו"ה יתברך ומרחם על עולמו. וכל אלו העניינים העמוקים עדיין תשיג בהם השגה גדולה בעזרת השם. ואם כן שמור עד מאוד עיקרים אלו שהודענוך בעניין תפארת כי צורך גדול הוא להבין המילה, כי תפארת ממש בדמיון פירוש הוא וכלל למעשה מרכבה ולכל שמות הקודש והכינויין,

שהשם הגדול יהו"ה יתברך מתלבש ומתפאר בהן: והספירה הזאת נקראת בתורה דעת, והסוד: יהו"ה בחכמ"ה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדע"תו תהומות נבקעו (משלי ג, יט). דע כי הזכיר בכאן שלוש ספירות הנמשכות מן הכת"ר, מקוצו של יו"ד, והם: חכמ"ה ובינ"ה ודע"ת. וסוד דעת הוא קו האמצעי, והוא וי"ו על שם שהוא נושא שתי זרועות: אל מימין, אלהים משמאל, והוא באמצע. וזהו 'בדעתו תהומות נבקעו'. הלא תראה כי הבקיעה בין שני דברים הוא, כי דעת שהוא קו האמצעי עומד בין ימין לשמאל והוא הבוקע ביניהם ומתיים את שניהם ומשלים ביניהם. זה הכלל: בכל מקום שאתה מוצא דע"ת, שלישי הוא ומכריע ביניהם. ומה שאמר בחכמה ובתבונה ובדעת, כאמרו אברהם יצחק ויעקב; הרי יעקב שלישי ומכריע, כן הדעת שלישי ומכריע. ואם תקשה ותאמר: היאך הדעת שלישי לחכמ"ה ולבינ"ה, כי אינו שלישי זולתי לגדול"ה וגבור"ה כענין א"ל אלהי"ם יהו"ה, או אברהם יצחק ויעקב, או גדול"ה וגבור"ה ותפאר"ת? דע כי סוד גדול הוא, והנני מאיר עיניך בקצת

דרכיו: כבר הודעתיך כי קו האמצעי אף על פי שמתאחז עד הימין ועד השמאל, הקו האמצעי לבדו עולה למעלה ומתאחז בכתשר, בסוד אות וי"ו שהיא במקום כל השם. ונשארים למטה במקומם גדולה וגבורה ואינם עולים יותר ממקומם, אבל קו האמצעי שהוא סוד וי"ו עולה עד אין סוף. והנה תמצא כל השבעים שרים מקיפים לגדולה ולגבורה, וכמו שגדולה וגבורה אינם עולים ממקומם למעלה כך ע' שרים של העובדי גילולים אינם יכולים לעלות מן המקום שנאחזים בו. אבל ישראל הם נאחזים בקו האמצעי, כמו שהודענוך, וכמו שקו האמצעי עולה עד אין סוף, כך ישראל הדבקים בו עולים עד אין סוף, וזהו סוד ירכיבהו על במותי ארץ (דברים לב, יג). ומשה רבינו עליו השלום מבשר לישראל ואומר: ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך (שם לג, כט). כלומר, אף על פי שהאומות כולם יעלו למעלה, גבול וקץ יש לעלייתם, שאינם יכולים לעלות יותר מן המקומות שהם דבקים בהם, שהם גדולה וגבורה.

אבל ישראל שהם דבקים בקו האמצעי, שהוא התפארת והוא הדע"ת, כמו שהקו האמצעי עולה עד אין סוף כך הדבקים בו עולים עמו עד אין סוף, וזהו סוד 'ואתה על במותימו תדרוך', וסוד 'ישראל אשר בך אתפא"ר'. כלומר, כמו שהתפארת עולה למעלה עד אין סוף ומתלבש בבגדי הכתר ומתפאר בהם, כך ישראל הדבקים בתפארת עולים עמו, זהו סוד: ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט, ג). ואם חס ושלום חטאו ישראל ונתרחקו מן הדעת שהוא קו האמצעי, כשחוטאין אין להם עלייה ונמסרין ביד שבעים שרים וביד אומות העולם בגלות, וזהו סוד: לכן גלה עמי מבלי דע"ת (שם ה, יג). כלומר, כשנתפרדו מן הדע"ת, שהוא עולה עד אין סוף, נפלו ביד שרי האומות, וזהו סוד: כי אתה הדע"ת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני (הושע ה, ו). הא לך פשר הדברים על הקושיא שהקשיתי, כי כיצד יהיה הדעת שלישי בין חכמ"ה ובינה והרי אינו אלא בין גדול"ה וגבור"ה. אנכי אתרץ

הקושיא בעזרת השם: דע שאילו היה הדעת עולה עד גבול הגדולה והגבורה ולא יותר, היה לנו לומר שהוא מכריע ביניהם לבד, ולא היה שלישי לחכמ"ה ובינ"ה. אבל מאחר שהדעת שהוא קו האמצעי והוא"ו עולים מלמטה עד סוף המעלות עד אין סוף, הרי הדע"ת שלישי ומכריע בין כל הספירות עליונות ותחתונות. כיצד? הרי קו האמצעי שהוא דעת עולה עד אין סוף שהוא הכתר י, ואם כן נמצא שהוא אמצעי בין חכמ"ה ובינ"ה הקרובים לכת"ר; וכשהקו האמצעי בין גדולה וגבורה, הרי הוא אמצעי ביניהם. וכן קו האמצעי שהוא הדעת מכריע בין נצ"ח והוד, לפי שהוא האמצעי. שהוא הדעת העולה בין נצ"ח והו"ד, והולך ועובר בין גדול"ה וגבור"ה, והולך ועובר בין חכמ"ה ובינ"ה, עד שמגיע לכתר ומתאחז בו. והוא סוד ו' בסוד שם יהו"ה יתברך, שהוא אמצעי בין כל השמות והכינויין מלמעלה ולמטה לכל הצדדין וכולם נאחזים בו. והפירוש הוא במילת הדעת שהוא שלישי לחכמה ובינה, והוא

שלישי לגדולה וגבורה, והוא שלישי לנצח והוד, לפי שהקו האמצעי שהוא סוד הדעת עובר באמצע כולן כגוף האילן עד שהוא מגיע עד אין סוף, והוא המחבר כל הספירות מלמעלה למטה ומן הצדדין. והנני מצייר לפניך צורה שממנה תבין העניין. וכמו כן שם יהו"ה, שהוא קו האמצעי והוא הדעת, הוא אמצעי בין אהי"ה ובין אדנ"י מלמעלה למטה, והוא אמצעי בין אל ובין אלהים מן הצדדין. זהו העניין במילת דעת שהוא קו האמצעי שהוא סוד יהו"ה יתברך, וזו היא הצורה:

כתר חכמה, בינה גדולה, גבורה: ואחר שהודענוך אלו העיקרים הגדולים, יש לנו לחזור ולהודיעך מה טעם שבעים שרים נאחזין באברהם ויצחק, שהם א"ל אלהי"ם, ולא ביעקב שהוא סוד יהו"ה יתברך. דע, כי כשחטא אדם הראשון הוטלה בו פגימה ונעשה עיסה לכל השרים, וגם אפילו לכוחות הטומאה החיצונות, וכולן הטילו בו חמוצן וזו היא זוהמה שהטיל הנחש בחוה "], ואף על פי שהדברים עמוקים יותר. וכשנעשה גופו של אדם הראשון עיסה לחמוצן של השרים וכוחות הטומאה, אותה הזוהמה לא נפרדה מגופו של אדם עד שנזדקקה מעט מעט בצדיקים שבדורות, כמו הכסף שמצרפין אותו בתוך הכור. כיצד? בא שת וזקק מעט, שנאמר: ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת (בראשית ה, ג). בא חנוך וזקק מעט מאותה זוהמה, שנאמר: ויתהלך חנוך את האלהים (שם). בא נח וזיקק יותר, שנאמר: את האלהים התהלך נח (שם ו). בא שם וזיקק יותר שנאמר: וישכון באהלי שם (שם ט). בא אברהם וזיקק יותר, אף על פי כן יצאה ממנו קצת זוהמה בישמעאל. בא יצחק וזיקק יותר,

ואף ממנו יצא קצת זוהמה בעשיו. אבל יעקב נמצא מזוקק כולו טהור, אין בו פסולת. נמצא יעקב צורת אדם הראשון התמימה קודם שחטא אדם. ולפיכך ישראל נקראים ראשית תבואתה של יהו"ה יתברך ונקראים בכור, שהם תחילת הבריאה' נמצא יעקב עליו השלום הוא הצורה השלמה שאין פסולת בו כלל, ונמצא אברהם ויצחק שהיה בהם קצת פסולת; כמו באברהם שיצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשיו. ולפיכך אמר יעקב לבניו כשבא ליפטר מן העולם: שמא יש בכם פסולת כמו באברהם ויצחק? ענו כולם ואמרו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בליבנו אלא אחד. נמצאת למד כי יעקב ובניו כולם היו זרע כשר אין בהם פסולת, אבל אברהם ויצחק היה בהם פסולת ולפיכך יצא ישמעאל ועשיו. ובאותו קצת הפסולת שהיה באברהם ויצחק נאחזים השרים סביב, שאלמלא לא היה באברהם ויצחק קצת פסולת לא היו השרים העליונים יכולים להתאחז בהם כלל. אבל כמו שהודענוך מעניין השמות

והכינויין, שאין בהם שם שיהיה כולו פשוט שלא יהיה בו תערובות מכל צד, אבל קצת תערובות יש בהם, ולפיכך הם מתאחזים ומתאחדים זה בזה. וכן בעניין אברהם ויצחק, צורך גדול לתיקון המרכבה והשרים, היתה קצת הזוהמה שבהם כדי שיהיה מקום לשרים העליונים באותו קצת הזוהמה להתאחז בה. שאלמלא היו אברהם ויצחק מזוקקים מכל וכל, לא יהיו שבעים שרים יכולין להתאחז בהם כלל, ונמצאת המרכבה חסרה והשרים נפרדים ואין להם מקום חיבור לשרים. והנה קצת הזוהמה של אברהם ויצחק נתנה מקום לשרים העליונים להתאחז בהם, ולפיכך תמצא אברהם ויצחק שניהם משני צדדין מול השרים זה מימין וזה משמאל, זה בכינויין של א"ל לימין, וזה בכינויין של אלהי"ם לשמאל. אבל יעקב עליו השלום שהוא מזוקק ואין בו פסולת הוא באמצע בין אברהם ויצחק, והוא מיוחד לשם יהו"ה העומד באמצע, ואין לאחד מן השרים חלק בשם יהו"ה, כמו שהודענוך כבר, לפי שהוא באמצע. ומי הוא

הנוחל שם יהו"ה? יעקב ובניו שהם באמצע. ואחר שבאנו בעיקר זה, הנני מאיר עיניך במדרש שאמרו רז"ל בעניין יעקב עליו השלום שאמר לו י"י יתברך: והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (שם כח, יד). ומהו לשון ופרצת? לא כאברהם שנאמר לו: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה (שם יג, יד) הרי סיים לאברהם 'צפונה ונגבה וקדמה וימה', וכן ליצחק, אבל ביעקב מה כתיב? ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, כלומר לנחלה שלך אין לה מצרים. והנני מאיר עיניך בזה הסוד. נחלת