אברהם ויצחק יש לה מצרים, שהרי שבעים שרים מקיפים סביבותיהם והם מצרים ומצירים להם, אבל יעקב שהוא קו האמצעי עולה לבדו עד הכתר, מקום שאין השרים עולים. הרי אין לנחלת יעקב מצרים והוא פורץ כל המצרים, שהרי כל השרים עולים עד הימין והשמאל כנגד אברהם ויצחק, אבל יעקב שהוא באמצע עולה לבדו עד הכתר עד אין סוף שהוא נחלה שאין לה מצרים, ונשארים כל השרים וממשלותם למטה מנחלת יעקב. והסוד הגדול הזה פירש אותו הנביא ואמר: אז תתענג על יהו"ה והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' (ישעיהו נח, יד). ופירוש הפסוק כך הוא: עתידין אתם בני ישראל לרשת עדן העליון, שהוא הבינה, ומשם ולמעלה שהוא המקום שאין שם מצירים ונקרא רחובות 'והרכבתיך על במותי ארץ', אלו הן שרי האומות שעולין עד במותי ארץ, עד מקום גדולה וגבורה אשר שם אברהם ויצחק; ותרכבו עליהן, שתהיו עולין למעלה מגדולה וגבורה עד מקום הבינה, להידבק בכתר. 'והאכלתיך נחלת יעקב אביך', נחלת יעקב ולא נחלת אברהם ויצחק, כי נחלת יעקב היא העולה למעלה מכל שרי האומות, כמו שאמרנו, והיא נחלה שאין לה מצרים. ואם כן התבונן סוד נחלת אברהם ויצחק וסוד נחלת יעקב מה הוא, ואז תשיג נפלאות י"י יתברך ויתברך: ואם כן מתוך העיקרים האלה שהודענוך יש לך להתבונן סוד דעת, שהיא הספירה הכוללת כל הספירות, שהיא השורש והמעין, שאין לה סוף ותכלית. ולפי שספירת דעת מתחלת מן המלכות ומגעת עד אין סוף, יש לה ב' כתובים בתורה. הכתוב המתחיל מן המלכות שסודו אדנ"י, הוא סוד עץ הדע"ת, כי מידת מלכות היא סוד העץ שהדעת מפרנס אותו. הכתוב השני, המגיע עד אין סוף, הוא סוד שנאמר: פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה (תהלים קלט, ו). כלומר, ספירת הדעת אף על פי שנמצאת בכל הספירות כולן של מעלה ושל מטה, כל כך היא מתעלית, עד אין סוף שהוא סוד הכתר שאין לו סוף ותכלית, שאין כל נברא יכול להימשך עד סוף עומקו לפי שאין לו סוף וקץ למעלה. וזהו שאמר 'נשגבה לא אוכל לה'. ואם כן התבונן סוד ספירת הדעת. ומאחר שנכנסת לאלו החדרים יש לנו להודיעך כי כמו שאברהם ויצחק היו פרקי המרכבה, מכוונים כנגד ימין ושמאל, גם יעקב הוא מכוון כנגד הקו האמצעי שהוא סוד שם יהוה יתברך העומד באמצע; וכמו ששם יהו"ה יתברך הוא מכוון באמצע כנגד כל הצדדין ושמות הקודש כולן, וכל הכינויין מתאמזין ומתאחדים בו בין מלמטה בין מלמעלה בין מן הצדדין, כך יעקב שהוא י"ב שבטים, שהם סוד י"ב גבולי אלכסון, מתאחזים בשם יהו"ה יתברך, והסוד כתוב בתורה: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים לב, ח). ולפיכך תמצא בישראל סוד כל המר. כבה, כמו ששם יהו"ה הוא נושא כל המרכבה. כיצד? שם יהו"ה עומד בין שם אל לשם אלהים, ובשלושתן הכול מתאחז מכאן ומכאן; כן ביעקב שלוש מידות כנגד אלו, כהן לוי וישראל: כהן כנגד אל, לוי כנגד אלהים, ישראל מיוחד ליהו"ה באמצע. הלא תראה צורת מרכבת יעקב עשויה בצורת מרכבת עליונה, וכמו שכל השמות והכינויים אדוקים בשם יהו"ה כך כל צורת האבות כלולה ביעקב ובניו: כהן במקום אברהם, לוי במקום יצחק, ישראל במקום יעקב. הלא תראה הדברים מכוונים, כי השם יתברך סידר את יעקב ואת בניו בסדר המרכבה תמימה המיוחדת לאמיתת שמו יתברך: והנני מודיעך סתרים. כבר ידעת כי המזלות הם י"ב ומהם יבוא הכוח לי"ב חודשים בשנה, כל מזל ומזל מיוחד לצורך חודשו. והמזלות והחודשים יבוא לכולם הכוח והקיום והמזון משם יהו"ה יתברך בדרך זה: דע כי הי"ב מזלות שהן בשמים, שבהן מתמרנסים ברואים של מטה, מקבלין כוח מי"ב חותמות שהשם הגדול יהו"ה יתברך מתעצם ומתייחד בהם, ואלו י"ב חותמות תמצאם בד' דגלים, כן תמצא בשנה ד' תקופות. ובצורת אלו תמצא בישראל י"ב שבטים וארבע דגלים, בצורת י"ב חותמות של שם ובארבע דגלים שלהן. כיצד? אות יו"ד נושא שלושה חותמות, וכן אות ה', וכן אות ו', וכן אות ה' אחרונה. כולן נושאות שלושה חותמות. והנני מצייר לוח זה במה שתראה עניינים גדולים לעין: אלו הם י"ב חותמות של השם הגדול יהו"ה וארבעת דגליהם: דגל א' יהוה יההו יוהה דגל ב' הוהי הויה ההיו: דגל ג' והיה וההי ויהה דגל ד' היהו היוה ההוי: אלו הם י"ב שבטי בני יעקב נחלקים לארבעת דגלים: דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד: דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי: אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון: לד' תקופות;: תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול: תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר: כשתתבונן בלוח זה ותעיין בו היטב, תמצא י"ב חותמות של השם המיוחד וארבעת דגליו שבהם כל היצורים מתפרנסין. וסוד ארבע דגלים שאנו אומרים בשם המיוחד הוא כי אות יו"ד יש לה ג' חותמות ואות יו"ד בראשם, וכן ה"א ראשונה יש לה ג' חותמות ואות ה"א בראשם, וכן כל אחת מארבע אותיות של שם יש לה ג' חותמות. והלא תראה כי כל אות של שם יש לה ג' חותמות, וכל דגל מארבעת דגלים יש לו ג' שבטים, וכל תקופה מד' תקופות יש לה ג' חודשים, הנך רואה בעיניך כי הכול תלוי בשם יהו"ה יתברך, וצורת י"ב שבטי ישראל וארבעת דגליהם הם מכוח צורת י"ב חותמות של שם וארבעת דגליו. וזהו סוד: כי שמך נקרא על עירך ועל עמך (דניאל ט, יט), שם יהו"ה ותכסיסיו ודגלו כולם נקראים על ישראל. ולפיכך תמצא כי יעקב הוליד י"ב בנים כנגד שם יהו"ה שהוא דבק בו, כנגד כל חותם מחותמות השם הוליד בן אחד, ושמור זה העיקר הגדול: ואחר שהודענוך זה, ראוי לנו להודיעך בכאן כי י"ב מזלות שבשמים אינן יכולין לעשות דבר בארץ כי אם לפי הכוח שמקבל כל מזל ומזל מהם מאת השם המיוחד. כי כל מזל מי"ב מזלות מקבל כוח מחותמו של שם יהו"ה יתברך, כל מזל מהם מקבל כוח מחותם ידוע. כי הג' מזלות המושלים בתקופת ניסן, שהם טל"ה שו"ר תאומי"ם, מקבלים כוח מג' שמות של שם יהו"ה יתברך שהם יהוה יההו יוהה. לפי שאות יו"ד ראש דגל אלו הג' חותמות, לכך קורין לג' המזלות ושלושת החודשים תקופה אחת, כלומר התקופה מקבלת שפע מאות יו"ד של שם המיוחד שיש לה ג' חותמות. ג' מזלות המושלים בתקופת תמוז, שהם סרט"ן ארי"ה בתול"ה, מקבלים כוח מג' חותמות של יהו"ה יתברך שהם הוהי הויה ההיו. וכן ג' המזלות המושלים בתקופת תשרי, שהם מאזני"ם עקר"ב קש"ת, מקבלים כוח מג' חותמות של שם שאות וא"ו ראש הדגל שלו שהם והיה וההי ויהה. וג' המזלות המושלים בתקופת טבת, שהם גד"י דל"י דגי"ם, מקבלים כוח מג' חותמות של שם שאות ה' ראש הדגל שלו שהם היהו היוה ההוי. הלא תראה כי המזלות העליונים אין להם כוח מעצמן זולתי כפי הרשות שנוטלין משם יהו"ה יתברך, כל אחד ואחד מחותמו, ועל זה נאמר: עלפי יהו"ה יחנו ועל פי יהו"ה יסעו (במדבר ט, י). ואם כן פקח עיניך וראה היאך שם יהו"ה מושל על כל צבאות מעלה ומטה והכול משועבדים תחת שמו יתברך: ועתה התבונן בהיות שם יהו"ה יתברך מוסר חותם שמו לישראל, כנגד י"ב חותמות שבו נולדו י"ב שבטי ישראל, כל אחד בחותמו הידוע. וזאת היא ברכת יעקב שבירך את בניו סמוך למיתתו, כלומר כל אחד מי"ב שבטי ישראל בירך אותו בברכת חותמו הידוע לו בחותמות י"י יתברך, וזהו: כל אלה שבטי ישראל שנים עשר (בראשית מט, כח). וכי אין אנו רואים שהם שנים עשר? אלא רוצה לומר: כולם על דרך שנים עשר חותמות הידועים. וכשבירך אותם יעקב אבינו בירך אותם בחותמות הידועים לו לכל אחד, וזהו שנאמר: וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו בירך אותם. מהו 'איש אשר כברכתו ברך אותם'? כלומר, לכל אחד מהם נתן לו הברכה הראויה לו מעין חותמו בשם יהו"ה יתברך. ולסוד זה היו י"ב אבני האפוד זכרון לבני ישראל והיו ארבעה טורים אבן ג' אבנים בכל טור וטור, כמו שהשם נחלק לד' דגלים ג' חותמות בכל אות ואות, כנגד ד' דגלים של ישראל ג' שבטים בכל דגל ודגל. סוף דבר: ד' דגלים של ישראל כל דגל מהם נושא אות אחת מד' אותיות של שם, ובכל אות ג' חותמות כנגד ג' שבטים של דגל. הרי לך פשר הדברים הכבושים מפורש לעין. וכבר ביארנו היאך יעקב הוא הקו האמצעי ועולה עד אין סוף ונחלתו בלי מצרים, כמו שכתבנו לעיל: ולפעמים נקרא הספירה הזאת שהוא הקו האמצעי נורא. והסוד, לפי שהוא כלול מן החסד ומן הדין, לפיכך הוא נקרא נורא. ויעקב כמו שהוא מכוון כנגד הקו האמצעי הוא גילה הסוד, וזהו שאמר: ויירא יעקב ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כח, יז). כלומר, חלקו ראה ואמר 'מה נורא המקום הזה', שהרי באותה המראה הודיעוהו חלקו ועניינו במרכבה, שנאמר: ופרצת ימה וקדמה וגו' (שם יד). וחלק אברהם נקרא 'גדול', חלק יצחק נקרא 'גבור', חלק יעקב נקרא 'נורא'. וזהו סוד 'האל הגדול הגבור והנורא'; הלא תראה היאך תקנו בתפילה 'אלהי אברה"ם אלהי יצח"ק ואלהי יעק"ב האל הגדו"ל הגבו"ר והנור"א', אחר שהזכיר האבות, הזכיר מידותיהם. וסימן גדול לאמצעות 'נורא' בפירקי המרכבה הוא שנאמר: מי כמוכה נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא (שמות טו, יא). כי הקדושה מסורה ליעקב, כלומר יעקב הנאדר בקודש אשר למעלה, כאומרו: והקדישו את קדוש יעקב (ישעיהו כט, כג): והספירה הזאת נקראת משפט' וצריך אני לעוררך על דברים גדולים כלולים בעניין. כבר הודענוך בשער זה כי השם הגדול יהו"ה יתברך הוא שופט את בני העולם, ומימינו ומשמאלו עומדים כיתות החסד והדין, והוא יתברך באמצע במידת הרחמים הכלולה מן החסד ומן הדין. וכבר הודענוך, בכל מקום שתמצא משפט סמוך ליהו"ה, כאמרו יהו"ה במשפ"ט יבוא (שם ג, יד), או בכל מקום שתמצא משפט סמוך לאלהי"ם, כאמרו כי המשפט לאלהי"ם הוא (דברים א, יז), הכול הולך אחר גמר דין. אבל מה שאנו צריכים לבאר עכשיו, כי בכל מקום שאתה מוצא משפט הוא כלול מן החסד ומן הדין, שאינו דין גמור. ושמור עיקר זה מאוד, במקומות רבים תצטרך ממנו בתורה. והטעם, כי בכל זמן ששם יהו"ה יתברך דן את העולם, דן את כל בריותיו ברחמים הנקראים משפט ואינו דן בקושי. אבל אם שם אדני, שהוא בית דין של מטה, דן את הבריות לבדו, אז הוא מכלה את הבריות ודן אותם בדין גמור בלי תערובת רחמים. וצריך אתה לדעת דבר זה. דע כי בית דינו של יהו"ה יתברך נקרא משפט, ובית דינו של אדנ"י נקרא צד"ק. וכל זמן ששם יהו"ה דן את הבריות, דן אותם ברחמים כפי מידתו שהיא כלולה בחסד ודין; אבל בזמן ששם אדנ"י דן את הבריות, הוא דן אותם בדין גמור, לפי ששם אדנ"י דין גמור הוא ואין בו רחמים זולתי בהיותם נשפעים אליו משם יהו"ה יתברך, וזהו שאין לו מאור עצמו אלא אם יבוא לו משם יהו"ה יתברך. ואם תאמר: אימתי דן שם יהו"ה את הבריות, ואימתי שם אדנ"י? הנני מאיר עיניך בעזרת השם, ואתה תן לבך למצוא דברי חפץ: כבר הודענוך בראש זה הספר כי ג' שמות הן: למעלה, אהי"ה וכולו רחמים, באמצע יהו"ה והוא חסד ודין ורחמים מעורבים, ולמטה, אדנ"י וכולו דין גמור. וכבר הודענוך כי כל השפע והטוב הבא לשם אדנ"י הוא בא אליו משם יהו"ה, ואז מתמלא שם אדנ"י מכל טוב וברכה ושפע וחיים ורצון. ובהיותם הבריות חוטאים מעט ואינם גורמים שיפסקו הצינורות הבאות משם יהו"ה לשם אדנ"י, הנה אדנ"י דבק ברחמים ואינו דן את הבריות כלום, אבל שם יהו"ה לבד הוא דן את הבריות במשפט ובחסד וברחמיס. אבל אם בני העולם עוברים עבירות גדולות ומטמאין עצמן בטומאות חמורות, אז בטומאתם גורמים שיפסקו כל צינורות השפע הבאים משם יהו"ה לשם אדנ"י, ואו נשארת המידה הנקראת אדנ"י יבשה וחסרה מן הרחמים, כי הרי נסתלק שם יהו"ה לגמרי ונשארת מידת אדנ"י לראות בעסקה ולתקן הקלקול שקלקלו. ובהיותה לבדה, נפרדת ממידת הרחמים, היא מקבלת מצד שמאל, והרי היא לבדה דנה את הבריות בדין גמור ובקושי, ומעוררת בעולם מלחמות גדולות וחלאים רעים משונים ומיתות רעות ודבר וחרב ורעב ושבי וביזה, עד שיגמור הדין. אוי להם לבריות הפוגעות בו באותו הדין, שאין שם רחמים כלל עד שיגבה שם אדנ"י כל החובות שחייבים לו. והוא ממהר העונש כדי לתקן הקלקול שקלקלו הבריות, כדי שימהר שס יהו"ה הנפרד ממנו לחזור ולהידבק בו. ושמור?ה העיקר, כי ממנו תיכנם לכמה חדרים בסוד משפ"ט ובסוד צד"ק, ותבין ותדע כי בית דין של יהו"ה יתברך נקרא משפ"ט, ובית דינו של אדנ"י נקרא צד"ק. וכששניהם עומדים כאחד לדין אז יבוא המשפט לבריות בנחת וברחמים, זהו שאמר דוד המלך עליו השלום: צד"ק ומשפ"ט מכון כסאך (תהלים פט, טו). כמה הוא הדין, בא בנחת וברחמים בהיות צדק ומשפט מחוברים כאחד לדין. ובהיות ירושלים על מילואה וצדקתה היתה מידת צד"ק מלאה משפ"ט, לפיכך היתה שופטת אותם ברחמים, וזהו שאמר: מלאתי משפ"ט צד"ק ילין בה (ישעיהו א, כא). פקח עיניך וראה נפלאות. וכשהיתה מידת צד"ק מלאה כהטפט, היתה מלאה כל שפע וכל טוב וכל מיני ברכה וחיים, והיתה שופטת בעניין זה קצתו ברחמים וקצתו בסליחה, וזהו סוד: לאדנ"י אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו (דניאל ט, ט). היודע זה ישיג תעלומות חכמה, ועדיין תזכה לדעת בעזרת השם: ואם כן התבונן וראה נפלאות עצומות ותראה כי מידת משפ"ט היא רחמים, ומידת צד"ק היא דין גמור אלא אם יתערב עמה משפ"ט. וזהו שהזכיר הכתוב בפרשת שופטים: צד"ק צד"ק תרדוף (דברים טז, כ), ואמר: ושפטו את העם משפ"ט צד"ק. וצריך אני לעוררך על עניין גדול ששאל דוד עליו השלום בשני פסוקים בשתי מידות הללו שהם צדק ומשפט. דע כי קודם שחטא לא היה מתיירא להתראות עם צד"ק בפני עצמו, והיה אומר: אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז, טו); אבל אחר שחטא, אפילו במשפט שהוא רחמים היה מתירא, והיה אומר: אל תבוא במשפט את עבדך (שם קמג, ב), והבן זה מאוד. ומה שתצטרך לדעת, כי משה רבינו עליו השלום אמר: ילך נא אדנ"י בקרבנו כי עם קשה עורף הוא וסלחת. ומהו זה לפי מה שאמרנו שמידת אדנ"י כשהיא דנה לבדה דנה בקושי גדול, ואיך שאל משה רבינו עליו השלום ואמר 'ילך נא אדני בקרבנו? דע כי כל שרי העולם נדונין בדינים קשים בבתידינין של שרים עליונים, ואינן מניחים להם כלום כפי שגוזרים על שריהם בבית דין הגדול. ודע כי כל דין שנמסרים לשליח לגמרי, אין בה רחמים כלל לפי שאין השליח יכול לשנות ולא למחול, אבל המלך הוא יכול למחול ולסלוח, אף על פי שחטאו לפניו חטאים גדולים. וי"י יתברך אמר למשה: הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו' השמר מפניו אל תמר בי כי לא ישא לפשעכם (שמות כג, כ). כלומר, הישמרו לכם שלא תחטאו, שאם תחטאו יגמור הדין אותו המלאך שאין לו רשות לישא לפשעכם ולסלוח. ומשה רבינו עליו השלום אמר: ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו (שם לג, טז). והודה י"י יתברך למשה לעשות דבר זה. באותה שעה אמר משה רבינו עליו השלום; ילך נא אדנ"י בקרבנו (שם לד, ט), שהוא המלך ובידו לרחם ולסלוח, זהו שאמר הכתוב: וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו (שם). והודה לו זה בברית ואמר שאין מתנה כזו נתונה לאומות העולם, ואמר: הנה אנכי כורת ברית וגו' (שם י). ולפיכך ישראל מתחננים תמיד למידת אדנ"י לרחם ולסלוח, אף על פי שאינן הגונים, ואומר: אדנ"י שמעה אדנ"י סלחה אדנ"י הקשיבה (דניאל ט, יט). וכמה צריקים היו יראים ממידת אדנ"י אם יפגעו בה לבדה, והיו מושכים אליה רחמים וטובה מן הכתר העליון ומשאר שמות הרחמים, כמו שהיה דוד עושה: ואתה אדנ"י א"ל רחו"ם וחנו"ן ארך אפי"ם ורב חס"ד ואמ"ת פנה אלי וחנני (תהלים פו, טו). ואם תבין זה תכנס לכמה חדרים, ותדע היאך היו הנביאים והחסידים מושכים צינורות החסד והרחמים לשם אדנ"י, כדי שלא יפגעו בה בהיותה חסרה ויבשה. ולפי דרך זה היו חכמי ישראל הקדושים, כמו התנאים והאמוראים, יודעים לתקן הצינורות ולהישיר כל שמות הרחמים עד שהיו כולן נמשכים ובאים לשם אדנ"י, ואז היו עושים כל חפצם בעולם לפי שהיו יודעים לכוין דרך הצינורות לשם אדנ"י, וזהו סוד: אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו (שם צא, טו). וכל זה שאמרנו במידת צד"ק בהיותה דיניה קשים, כל זה בהיותה גומרת דין בשונאיהם של ישראל ובשאר האומות. אבל כשהיא שופטת את ישראל, אז היא כמו האם המרחמת על בניה; וכשבאה לגמור דין בישראל, בנחת גומרת הדין ובחסד, שלא יושחתו, והסוד: כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף (דברים לב, יא). שאילו היתה שופטת אדם בדין קשה לשעה, היו נוטים לכל צרה. והבן זה מאוד. ואף על פי כן אין דיניה שוים לדינין העשויין בהתחבר המשפט עמה, כי רחמים גוברים: ודע כי המידה הנקראת קו האמצעי, שהיא סוד שם יהו"ה יתברך, נקראת בתורה בלשון אתה. והנני פותח לך בעזרת השם שערי אורה. דע כי ג' שמות הם מלמטה למעלה; התחתון, אדנ"י וכינויו בתורה 'אנ"י', כגון אנ"י יהו"ה אלהיכם (במדבר טו, מא), אנ"י אמית ואחיה מחצתי ואנ"י ארפא (דברים לב, לט) ויראת מאלהיך אנ"י יהו"ה (ויקרא יט, לב), וכן כיוצא בזה. והאמצעי, יהו"ה וכינויו בתורה 'את"ה', והסוד: