# ספר שערי אורה — קטע 25

[קריאה בקורא](/reader/kabala-28faf1900963/1/25/)

<div lang="he" dir="rtl">

דין של מעלה והיא המשלמת גמול לכל הראוין לגמול, נקראת גבור&quot;ה על כוחה וממשלתה שיש 
לה יכולת לדון ולהתפרע ולהתגבר על הכול, ואין דבר שיעמוד לפניה, וזהו שאמר הנביא: 
עורי עורי לבשי עוז זרוע ה&#x27; (ישעיהו נא, ט). ואמר: 
הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין. ואלמלא גבורותיה לא היו הדינין נגמרים, ולא 
היו החזקים נענשים. אבל לפי שהגבורה היא חזקה ומושלת על הכול, לכן נגמרין הדינין 
הנידונין בבתי דינין שלה. הלא תראה כשחוטאים ישראל נחלשה הגבורה על ידי חטאתם, וכמו 
שהנביא אמר: איה קנאתך וגבורתי&quot;ך (שם סג, טו)? והגבורה משיבה ואמרה; צור ילדך תשי 
ותשכח אל מחוללך (דברים לב, ימ). וכפי החוטאים נחלשת הגבורה וחזר הימין לאחור, וכן 
הוא אומר: השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב, ג). ודע כי למעלה מצד הגבורה הוא 
המקור והשפע שהגבורה שואבת ממנו, ומן המקור ההוא, שהוא העליון על הגבורה ונקרא 
בינ&quot;ה, נובעים כמה מיני כוחות של גבורה ונקראים גבורות, וזהו שאמר: מ&quot;י ימלל גבורות 


ה&#x27; (תהלים קו, ב). וכשישראל צדיקים אזי אותן הגבורות משפיעים כוחותיהם למידה הנקראת 
גבורה, ואזי ישראל מתגברים על האומות. ולפי שהגבורה היא בחזקתה, לוחמת עם האומות 
ונוקמת נקמות ישראל מן האויב. ואם חס ושלום חטאו ישראל אזי נשארת מידת הגבורה חלושה 
ואינה פועלת הנקמה בעובדי גילולים, וזהו סוד &#x27;צור ילדך תשי&#x27;, ואומר &#x27;איה קנאתך 
וגבורתי&quot;ך&#x27;. והבן זה מאוד: 
והמידה הזאת היא נקראת בית דין של מעלה, יעל ידי המידה הזאת נידונין כל בני העולם, 
כמו שאמרנו, לטוב ולרע. וזה המקום הנקרא זכות, יפי שבו נזכרים כל הזכויות וכל 
החטאים; והרע הניתן משם גם כן זכות הוא, לפי שבו האדם נטהר מן החטא. ומכוח סנהדרי 
גדולה זו יצאו ג&#x27; בתי דינין אחרים שדנים בני העולם לעושר ולעוני, לבריאות ולחולי. 
וכל דינין שבעולם נידונין בסנהדרי גדולה ובאלו שלושה בתי דינין שלה, חוץ מג&#x27; דברים 
שאינן נידונין בבית דין של אלהים מכל וכל, אבל הם נמשכים ממקום שכולו רחמים, ואלו 


הם חיים ובנים ומזונות. ואף על פי שגזרו בבית דין של סנהדרי גדולה של מעלה על אלו 
ג&#x27; דברים, אם עמד אדם ונתכוון בתפילתו עד מקור החפץ, יפיק שאלתו. וזהו שאמרו חז&quot;ל: 
בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא:. ועניין זכות הנזכר 
במקום זה הוא סוד סנהדרי גדולה; ועניין מזל שהזכירו במקום זה הוא סוד המקור העליון, 
שהוא מקור החפץ הנקרא אהי&quot;ה, אשר משם נזלו מימי החפץ והרצון. וזהו המזל שכל הדברים 
תלויין, אפילו ספר תורה. ועל כן אמרו: הכול תלוי במול ואפילו ספר תורה שבהיכל. ואל 
יעלה בדעתך כי במזלות הכוכבים דיברו ו&quot;ל במקום הזה, שלא דיברו אלא במקור החפץ, ודי 
למבין. וכבר ביארנו דברים אלו בשערים הקודמים: 
ודע כי המידה הזאת נקראת צפון, וצריך אתה לדעת העיקר. כבר הודענוך כי מידת החסד, 
שהיא בימין, תמיד פתוחה ומזומנת להפיק לכל שואל. וכשהאדם שואל חפציו מאת השם, אזי 
מתעוררת מידת החסד ומושכת ממקור הרצון כל מיני העושר וכל מיני טובות לתת לשואל די 


מחסורו. וכשמגיעין אותן המתנות והטובות מצד מידת שמאל, אזי עומדת מידת הדין שהיא 
מצד צפון ומעכבת אל הימין לגמור חפצי השואל ואומרת: 
נשב לדין ונראה אם זה השואל ראוי לתת לו שאלה זו ששאל או לאו. ואז נידון השואל 
בסנהדרי גדולה העומדת בצפון, ואם הוא ראוי נותנים לו שאלתו, ואם אינו ראוי מונעים 
ממנו כל אותו העויר וכל אותו הטוב שהמשיכה מידת החסד. ואז מקבלת מידת הדין ההיא 
בצפון כל אותו העושר וכל אותו הטוב ומכנסת אותו באוצרותיה ובבתי גנזיה אשר בצפון, 
ונשאר כל אותו העושר וכל אותו הטוב באוצרות צפון; לפי שמאחר שמשכה מידת החסד אותם 
למטה, שוב אינן חוזרים למקומן אלא מקבלת אותם סנהדרי גדולה אשר בצפון. ולפיכך נקראת 
צפון, לפי ששם צפונים כל מיני עושר וכל הגנזים וכל המצפונים וכל הזהב, וכן הוא 
אומר; מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב). ולפי שהמקום ההוא הנקרא צפון הוא מקום הטמונות 
והמצפונות כל מיני העושר, אמרו רז&quot;ל: הרוצה להעשיר יצפין. כלומר, יכוין למידת צפון 


להשלים עם מידת הדין העומדת בצפון, שלא תעכב שאלתו כששואל מאת ה&#x27; יתברך הכתוב: אורך 
ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג, טז). ודע כי כל העושר הזה וכל אלו המצפונות 
אשר בצפון: 
ואחר שהודענוך זה, דע כי בצד הצפון יש מקומות וחדרים גדולים אשר המה מלאים כמה 
מלאכי חבלה וכמה מיני פורעניות, ושם כמה בארות מים עכורים, טיט ורפש וטיט היוון 
יורדים עד התהום, ושם כמה מיני שחת, ושם כמה מיני נחשים ועקרבים, ושאר כל מיני חיות 
רעות יכל אלה שזכרנו כולם עומדים וצופים מתי יצא מן הדין אשר בצפון, לחרוב ארצות 
ולעקור מלכויות ולהכות בני אדם בכל מיני מכה ובכל מיני משחית, ואז יוצאין כל אחד 
מאלו מיני פורעניות אשר בצפון ושוטטין בעולם וגומרים הדין בכל אותן שנתחייבו בבית 
דין שלמעלה, ועל אלו כולן נאמר: מצפון תפתח הרעה (ירמיהו א, יד). ודע שיש במקום זה 
כמה מלשינים וכמה קטרוגים, וכמה מקטרגין על הבריות. ולפי שהשם יתברך נתן תורה 


ומצוות לפי רוב חמלתו על ישראל, ציוה להקריב לפניו קרבנות לכפר על העוונות, כדי 
לסתום אלו המקטריגים בצפון ולכל בעלי משחית. וציוה בתורה כי כל קרבן שהוא בא על 
חטא, יהיה אותו קרבן נשחט בצפון, וכן הוא אומר: ושחט אותו על ירך המזבח צפונה 
(ויקרא א, יא). והקרבן הנשחט בצפון בא על החטאים שאדם חוטא, בין שיהיה יחיד או 
ציבור. כגון, פר ושעיר של יום הכיפורים, וכגון פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, וכגון 
זבחי שלמי ציבור ואשמות, וכגון חטאת הציבור והיחיד, כל אלו נשחטין בצפון. ואם תאמר: 
הרי שלמי ציבור, ואינם על חטא ולא אשם? דע שהוקשו לחטאת, זהו שאמר הכתוב: שעיר עזים 
אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים (שם כג, יט). אבל שלמי יחיד והתודה ואיל 
נזיר והבכור והמעשר והפסח, כל אלו אינן מוכרחים להישחט בצפון אלא שחיטתן בכל מקום 
בעזרה, וטעם כל זה מבואר. ולפי שהקרבנות הם כופר לאדם מן הפגיעה, כמו שכתוב &#x27;ונזבחה 


לה&#x27; אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב&#x27; (שמות ה, ג) ואלו המינים של פורענות הם בצפון, 
לפיכך ציווה י&quot;י יתברך כל קרבן שהוא בא על חטא, יישחט בצפון. ובעזרת השם באלו 
הדברים עדיין נודיעך עיקרים גדולים בטעמי הקרבנות. ולפי שמידת שם אלהים הוא סוד 
הדין עומדת בצפון, נשחטין הקרבנות הבאים על החטא בצפון, והסוד: זבחי אלהים (תהלים 
נא, יט). והבן זה מאוד: 
ואחר שהודענוך אלו העיקרים הגדולים צריך אתה לדעת, לפי שבית דין העליון הנקרא אלהים 
יושב לצד צפון והקרבנות הבאים על חטא נשחטים בצפון להיות כפרה בפני בית דין של 
מעלה, דע כי לצד צפון של מעלה חוץ לפרגוד יש נחש גדול עקלתון, והוא גרם מיתה לאדם 
הראשון והטיל זוהמה אצל חוה, והוא ראש לפורענות. לכן אמר ה&#x27; יתברך והבטיח את ישראל 
להעבירו ולהרחיקו ולהדיחו למקום שלא יוכל לקטרג לעולם, ואמר הנביא: 
ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה (יואל ב, כ). וזה קשור בדבר 


הנקרא קץ כל בשר, כי הוא מכלה מנפש ועד בשר. וזה נכנס לקטרג על דור המבול ונמסרו 
בידו, וזהו שאמר: קץ כל בשר בא לפני (בראשית ו, יג) כלומר, מידת הפורענות, שהיא 
מקטרגת על הבריות, בא לפני וקטרגה עליהם: כי מלאה הארץ חמס (שם). ונגמר הדין ומסרם 
ביד &#x27;קץ כל בשר&#x27; להשחיתם, ועל זה נאמר: והנני משחיתם את הארץ (שם). ולפי שהמידה 
הזאת המוכנת לפורענות קבועה בצפון, ציווה י&quot;י יתברך שישחטו הקרבנות הבאים על חטא 
בצפון. אבל לעתיד לבוא, שהקרבנות עתידין להיבטל, ירחיק השם מידת הפורענות מעלינו 
ומצד הצפון, ויוליכנה למקום שאינה יכולה לקטרג עוד. וכמו שתהיה נעקרת מידת הפורענות 
מצד צפון כך יתבטלו הקרבנות שהיו נשחטין בצפון, לפי שכבר בטלה מידת הפורענות 
המקטרגת שהיתה עומדת בצפון, ואין צורך להישחט קרבן בצפון על חטא שלא יחטאו עוד. 
והבן זה מאוד: 
ודע כי המידה הזאת הנקראת אלהים, העומדת לשמאל, נקראת לפעמים י&quot;ך כה&quot;ה. וטעם שנקראת 


יד כהה, לפי שהיא השמאל והיא מונעת ומעכבת את הימין להשפיע בעולם זולתי מה שיצא מן 
הדין. ולפי שמעכבת על צד ימין לתת הטובות בעולם, הרי המידה הזאת הנקראת שמאל לוקחת 
ומקבלת כל העושר מיד הימין ומחביאה אותו בבתי גנזיה, כמו שאמרנו. וזהו סוד: וקרנים 
מידו לו ושם חביון עוזו (חבקוק ג). והבן זה מאוד. ואחר שהודענוך זה, יש לנו להודיעך 
כי מידת הגבורה הזאת נקראת פחך. והטעם, כי מידת הגבורה והממשלה אשר שם סנהדרי גדולה 
ושם כמה בתי דינים, ושם כמה בתי שלהבות אש להבה, ושם כמה גרדינים נמוסים ממונים 
להכות ולהעניש ולייסר בכל מיני מכה ופצע וכל מיני חלאים, וכולן אש שלהבת. ובמקום 
הזה יש כמה מיני אש אשר אוכלים כל מיני אשות שבעולם ולוחכים אותן, בהיות האש אוכלת 
את הקש. ולפיכך נקראת האש הגדולה, יפי ששאר כל מיני אש אשר בעולם הם קטנים אצל האש 
הזאת. ולפי שהאש הזאת שורפת כל שאר מיני האש יפחדו ממנה עליונים ותחתונים, ואפילו 


המלאכים העליונים נרתעים ונבהלים ונשרפין מן האש הזאת ואינן יכולין להתקרב אליה, אך 
שם פחדו פחד מרוב חזקה וכוח ממשלתה. ולפי זה הדרך נקראת המידה הזאת פחד, אשר ממנה 
פוחדים המוני מעלה ומטה, זהו שאמר הכתוב: מפני פחד י&quot;י ומהדר גאונו (ישעיהו ב, יט). 
ומן האש הזאת שהיא שורפת ומכלה את הכול, והוא מקום הפחד והוא בית מצרף לרשעים 
ופושעים, ומכוח שלהבת שלה נשרפין כמה חיילות, אמר הכתוב: פחדו בציון חטאים אחזה 
רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם (ישעיהו לג, יד): 
ודע שנקראת אש אוכלה, מפני שהיא אוכלת כל שאר מיני אש שבעולם. ובדרך זה נקרא ה&#x27; 
יתברך מצד המידה הזאת אש אוכלה, כאומרו; כי י&quot;י אלהיך אש אוכלה הוא יכניעם (דברים 
ט, ג). ולפי שהוא יתברך אש אוכלה, יכול להכניע ולהשפיל ולכלות; כי במידה הזאת הוא 
יתברך עושה מלחמות, ולפיכך נקראת המידה הזאת פחד. והמידה הזאת החזיק בה יצחק אבינו 


עליו השלום, שהיא לצד שמאל ולצד הדין הגדול ונקראת פח&quot;ך יצח&quot;ק, וכן הוא אומר: וישבע 
יעקב בפחד אביו יצחק (בראשית לא, נג). ודע כי כשרדף לבן הארמי אחר יעקב וביקש לעקור 
את הכול, באה מידה הזאת לעקור את לבן וללחום עמו. כי בכוח גדול ועליון היה בא לבן 
הארמי, ואל יהיה בעיניך דבר נקל שאמרה תורה &#x27;ארמי אובד אבי&#x27; (דברים כו, ה) כי לבן 
ביקש לעקור את הכול, שורש וענף. וכשראה יעקב שבאה מידת הפחד לסייעו, נתגבר והתחיל 
להראות גבורתו ותוקפו אצל לבן, וזהו שאמר הכתוב: 
ויחר ליעקב וירב בלבן (בראשית לא, לו). ואם יעקב היה חלוש, היאך עושה מריבה עם לבן? 
אלא דע כי מידת הפחד באה לסייע את יעקב. ומניין לנו ראייה? שאמר יעקב ללבן: לולי 
אלהי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני (שם). פחד יצחק בוודאי היה לי 
ובא לסייעני: 
ולפי זה הדרך התבונן כי מידת הפחד היא מקום סנהדרי גדולה ושאר בתי דינין שלה, ובה 


כל מיני אש חזקה, ובה כל מיני כלי מלחמה וכלי משחית להשמיד להרוג ולאבד, לעקור 
לטלטל ולאבד, כל אלו לגמור הדינים הנגזרים בסנהדרי גדולה הנקראת אלהים. ועל המקום 
הוצרך שלמה לגלות כי אפילו הגיבורים והחסידים והצדיקים פוחדים מן המקום הזה, ואמר: 
הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה 
וגו&#x27; מפחד בלילות (שיה&quot;ש ג, ז) ואמרו רז&quot;ל: מפחדה של גיהבם שהיא דומה ללילה ידע כי 
אפילו הצדיקים העליונים ייאים ונבהלים ממידת הפחד, והרי דוד צווח ואמר: סמר מפחדך 
בשרי (תהלים קיט, קכ) ומה טעם? &#x27;וממשפטיך יראתי&#x27;. כלומר, מקום המשפט הוא מקום שבו 
שוכנת מידת הפחד. ואחר שביארנו לך זה, דע כי במקום הנקרא פחד יש למטה כמה מיני 
שוחות ובורות עמוקים עד מאוד, ונקראים מדורי גיהנום. ושם כמה מיני משחית ומיני 
פורעניות, ומרוב עומקם הם כולן חושך ותמיד הם חשוכים ואפלים. ונקראים על טעם זה 


&#x27;לילה&#x27;, לפי שאין מאיר שם לעולם אלא תמיד כולו לילה באותו מקום. ולפיכך פוחדים עד 
מאוד ממנו עליונים ותחתונים, וזהו: &#x27;מפחד בלילות&#x27;. ודרשו רז&quot;ל: מפחדה של גיהנם שהיא 
דומה ללילה. וכמה צדיקים ביקשו רחמים בחייהם שלא יראו אותו המקום, הבטיחם ה&#x27; יתברך 
לעשות בקשתם ושאלתם ואמר: לא תירא מפחד לילה (תהלים צא). ועתה התבונן כמה היא כוח 
בעלי תשובה, שנצולין מזה המקום הקשה. ואוי להם לרשעים שנידונין במקום זה שלא הופיע 
בו אור לעולם, וזהו שאמר: ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אופל (איוב 
י, כב). ודע כי כל אדם שאינו אומר בכל יום ויום סדר קדושת היום, שהוא &#x27;ובא לציון&#x27; 
עם קדושתו והלכתו, עתיד לטעום טעם במקום פחד הזה שכולו חושך, אם לא יתקן מה שקלקל 
קודם שיצא מן העולם. וכן הוא אומר: ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים (שם), ומה 
טעם רואה צלמוות? לפי שלא אמר סדר קדושת היום, וזה שנאמר &#x27;צלמות ולא סדרים&#x27;. ודע כי 


המידה הזאת, הנקראת פחד ואש אוכלה, נתנה י&quot;י יתברך לישראל לעבור לפניהם לכבוש את 
הארץ וללחום המלחמות, שנאמר: לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן י&quot;י אלהיכם על 
פני כל הארץ אשר תדרכו בה (דברים יא, כה). ולמה אמר הכתוב &#x27;פחדכם&#x27;? בשיבחן של ישראל 
הפליג ואמר השם: אף על פי שמידת הפחד שלי הוא, ישראל לקחו אותה בירושה. שהרי יצחק 
ירש מידת הפחד ושלו היתה, שנאמר: וישבע בפחד אביו יצחק (בראשית לא, נג), וירשו 
ישראל כל נכסי אברהם יצחק ויעקב והרי מידת פחד נמסרה ביד ישראל לירושה, עד שחטאו 
ואבדו הכול. ואחר שידעת זה, דע כי כל הממשלה והשלטנות של מעלה הם בסוד גבורה, מידת 
הפחד שהיא סוד הממשלה, וכן הוא אומר: המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה, 
ב): 
ואחר שהודענוך ומסרנו בידך אלו העיקרים והכללים הגדולים, יש לנו לחזור ולמסור בידך 
עוד עיקרים אשר מהם תיכנס לכמה שערי אורה והשגת כמה סתרי תורה. ואחר אשר ביארנו לך 


קצת הסתרים הנכללים בשם אלהים, יש לנו לחתום שער הזה ולהודיעך כי אלהי&quot;ם הוא ידוע 
לקצת בעלי הקבלה שהוא סוד אש אוכלה, כמו שאמרנו, אבל המידה הזאת פועלת כל ההפכים 
בכוח אחד פשוט; והכוח הזה הוא ממית ומחייה במידה אחת, והוא מכלה ומקיים ומוחץ 
ורופא, והכול במידה אחת ובקצב אחד. ומן הכוח הזה נוטלין רשות כל השליחים השלוחים 
מלמעלה לגמור הדין הגזור על בני העולם, אם למוות אם לחיים, אם לכלות אם לקיים, אם 
למחוץ אם לרפא, והכול במידה הזאת. ולפי דרך זה התבונן כי כשמשלחין מלמעלה שליח 
לגמור שליחות באלו הדברים וכיוצא בהן, נקרא השליח אלהים על פי הכוח שמסרו בידו מאלו 
הדברים הנזכרים. ושמור זה העיקר הגדול בידך, שעדיין תצטרך אותו לכמה מקומות. ועתה 
אם יש לך עיניים, פקח עיניך בכללים אלו הגדולים שמסרנו לך בשער הזה בעניין שם אלהים 
ותוכל להבין שם אלהים בכל מקום שאתה מוצא בתורה. ותבין למה נקראו השרים העליונים 


אלהים אחרים, ותבין למה נקראו הדיינין כולם, אפילו בני אדם, בשם אלהים. ותבין למה 
נקראו המלאכים בני האלהים. וכשתבין כל העניינים האלו, תבין גם כן שאר הכוחות 
והפעולות אשר הן כולן כלולין בשם אלהים. והשם יתברך יורנו הדרך לדעת אמיתת דרכו 
ולשמור מצוותיו חוקיו ומשפטיו, וכן יהי רצון: 
 


השער השביעי - הספירה הרביעית:
ואתה אדני אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (תהלים פו, טו): 
השם השביעי משמות הקודש הוא שם הנקרא א&quot;ל. יצריכין אנו להודיעך סוד השם הזה על דרך 
העיקר, וכשתבין העיקר אז תבין כל מקום שאתה מוצא בו לשון אל. כבר הודענוך בשערים 
הקודמים כי שם אל ממונה על החסד והרחמים, והוא סוד המידה אשר ירש אברהם אבינו עליו 
השלום, כאמרו: ויקרא שם בשם ה&#x27; אל עולם (בראשית כא, לג). ועתה צריך אתה לדעת כי 
בסנהדרי גדולה הנקראים אלהים יש ג&#x27; מאות ועשרה מחנות של מידות הדין משוטטות בעולם, 
וכל מחנה ומחנה מהן גומר הדין בכל הדברים שהוא ממונה, בין לטוב בין לרע. ואלו 
המידות כולן שואבות ומושכות להן כל מיני העושר והטובה שמונעין על פי הדין מן 
הרשעים, וכל אוצרותיהן מלאים כל טוב וכל מיני עושר ונכסים וכבוד, ונקראים כולן 
&#x27;יש&#x27;. וכל אלו האוצרות גנוזים ומוכנים לצדיקים לעתיד לבוא, ועל זה נאמר: להנחיל 


אוהבי י&quot;ש ואוצרותיהם אמלא (משלי ח, כא). וכשאלו השלוש מאות ועשרה מחנות יוצאין 
מבית דין הגדול ומשוטטות בעולם לגמור הדין בחוטאים, מהם שוללים מהם בוזזים, מהם 
פוצעים מהם עוקרים, מהם מנגעים ומהם מביאין כמה מיני חלאים, כל מחנה ומחנה מהם גומר 
הדין שפסקו על כל בריה ובריה, והכול באמת ובאמונה ולא מוסיפין ולא גורעין על מה 
שנגזר בבית דין הנקרא אלהים, שהוא &#x27;אלהים אמת&#x27;: 
ודע כי למעלה מכל אלו המחנות, ולמעלה מבית דין הגדול הנקרא אלהים, יושבת מידת 
הרחמים הגמורה שאין בה תערובת דין בעולם, אלא כולה רחמים וחסד וחמלה וחנינה, מבלי 
צד דין שבעולם. והמידה הזאת מרחמת, אף על פי שאין הבריות ראויות לרחמים, ונותנת 


</div>
