{"bookId": "kabala-28faf1900963", "part": "1", "torah": "31", "title": "ספר שערי אורה — קטע 31", "hebrewTitle": "קטע 31", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-28faf1900963/1/31/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-28faf1900963/1/31/", "segments": [{"index": 1, "he": "דע כי הספירה הזאת נקראת בתורה י\"ש, וצריך אתה לדעת הטעם. כי הספירה הראשונה שהיא \nהכתר, לפי שנעלמה מעיני כל חי ואין מי שיוכל להתבונן בה, נקראת אי\"ן, כמו שאנו \nעתידין לבאר בעזרת השם. ואם בא אדם לשאול בה דבר, תשובת שאלתו היא, אי\"ן, כלומר אין \nמי שיוכל להתבונן בסוד עומקה ומעלתה. ולפיכך אינה מסויימת באות ידועה אלא ברמיזה, \nבקוצה של יו\"ד. אבל תחילת התפשטות המחשבה וראשית התגלות הסדר הוא הספירה השנייה \nהנקראת חכמה, ובמקום זה אפשר לשאול; אף על פי שאינה נגלית, איננה נסתרת מכול וכול \nכמו הראשונה. ובספירה השנייה שהיא החכמה היא סוד התחלת השאלה. ולפי שהראשונה מרוב \nהת  שער תשיעי, הספירה השנייה עלמותה נקראת אין, השנייה לפי שיש בה קצת שאלה, לפי \nהתפשטות אצילות הספירות מן הכתר, לפיכך נקראת יש. וכבר גילה יעקב אבינו מסתרי \nהספירה הזאת, כי לו יאתה יותר מאברהם ויצחק לפי שנחלתו עולה בקו האמצעי שהוא הדעת \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "עד עולם הרחמים, ולפיכך: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וגו'. והנה \nיהו\"ה נצב עליו ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן י\"ש יהו\"ה במקום הזה (בראשית כח, יב). \nולו יאתה לרמוז דבר זה, כי עליו נאמר; והרכבתיך וגו' (ישעיהו נח, יד). והנני רומז. \nבמראות חלום זה נאמר: ופרצת ימה וקדמה וגו' (בראשית שם, יד), מה שאין כן בשאר \nהאבות, ולפיכך עלה על במותי ארץ ואמר: אכן יש יהו\"ה במקום הזה. ופירוש פרשה זו \nארוך, ואין אנו עכשיו בביאורו: \nוזהו 'י\"ש' שישראל לבדם דבקים בו שייכנסו לחיי העולם הבא, ואז יהיו יונקים מכל מיני \nשפע וטובה וברכה שאין להם שיעור וקיצבה מזאת הספירה הנקראת י\"ש. ולפי שהבטיח י\"י \nיתברך את יעקב במקום זה על מתן שכר שאין לו שיעור, בסוד 'ופרצת ימה וקדמה', ולפיכך \nאמר: אכן י\"ש יהו\"ה במקום הזה. ועל זה נאמר: \nלהנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ואומר: ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לפעולתכם (דבה\"י, טו, ז). כי 'י\"ש' הוא השכר להשפיע הברכה והטובה ולהכניס אתכם \nלעולם הבא בשביל מעלותיכם הטובות. וזהו סוד שלוש מאות ועשר עולמות שהן לפי גדולת \nעליון, אין כל בני אדם לנגדן כדאי ואף על פי כן מסר ה' יתברך חותמן ביד אברהם במידת \nא\"ל, כי סוד אל הוא חותם י\"ש עולמות, כמו שכבר ביארנו וכל אותן העולמות מלאים שפע \nוברכה שאין סוף וקץ לשיעורם. וכשנכנסים ליטול מאותם האוצרות של אלו העולמות, עומדים \nלקטרג י\"ש כיתות של שומרי השערים העומדים בבית דין של גבורה כנגד י\"ש עולמות, \nולפיכך אמר: קרנים מידו לו ושם חביון עוזו (חבקוק ג, ד) כמה פעמים נמשכים כמה מיני \nשפע מאלו י\"ש עולמות על ידי גדולה שהיא סוד אל, וכשמגיעים למידת הגבורה נדונים אם \nראויים אותם מיני שפע לרדת למטה, ואם יצא מן הדין שאינם ראויים לרדת למטה נשארים שם \nבאוצרות הגבורה הנקראים אוצרות צפון, ועל זה נאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "(תהלים לא, כ), ועל זה נאמר: \nלהנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, וקצת המקובלים אומרים שהוא היש הצפון לצדיקים. \nומה שאמר היש יהו\"ה בקרבנו אם אין (שמות ין, ז), בכאן נרמזו שתי ספירות עליונות; \nכלומר, צריכים אנו לדעת באיזו ספירה מתנהג עמנו במדבר, אם בספירה ראשונה שכולה \nרחמים ואין בה דין כלל והיא ספירת אי\"ן, או בספירה שיש בה תערובת דין והיא 'יש' ויש \nלה י\"ש כיתות מערערים ומעכבים. ואם תאמר: למה נענשו, שהרי כהוגן שאלו? דע שאילו לא \nשאלו על ידי מס\"ה ומריב\"ה אלא על ידי נחת רוח היתה שאלתם הגונה, אבל שאלתם היתה \nבאמצעות דברים קשים, ולפיכך פגע בהם הכלב השומר בראש המקטרגים והמערערים, כדאיתמר: \nראשית גוים עמלק (במדבר כד, כ), שהרי 'דרך נחש עלי צור', ולמעלה מן העניין מה הוא \nאומר? הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב (שמות יז, ו). ובמקום קשה נתאחזו, על ידי \nשאלת דבר קשה נכנסו לומר 'היש יהו\"ה בקרבנו אם אין'. והנני רומז: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לא נכנסו בדרך הנקרא אהבה אלא בדרך הנקרא צור, והיה הנחש שומר, שהוא עיקר הכלב, \nולפיכך 'מסה ומריבה'. והנני מבאר יותר; רצו להעמיק בשאלה לדעת מה בין ספירת אי\"ן \nלספירת י\"ש על דרך עיקר י:, ולפי ששאלו על ידי המקום שיש בו כמה מקטריגים, ונקראו \n'מסה ומריבה', נענשו להתאחז בהן הנח\"ש והכלב על ידי שור וחמור: \nואחר שהודענוך אלה הכללים בעניין שתי הספירות הראשונות שהן אי\"ן וי\"ש, יש לנו \nלהודיעך עיקר גדול והוא כי יעקב אבינו עליו השלום לפי שהוא קו האמצעי, אף על פי \nשהוא משתעבד עם אברהם ויצחק הנאחזים בין שרי האומות, סוף סוף יעקב עולה למעלה ונאחז \nבספירת הכתר על ידי החכמה והבינה, וזהו: ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (בראשית כח, \nיד), ואומר: והרכבתיך על במותי ארץ (ישעיהו נח, יד). ולפי שזכה יעקב להתאחז בראש \nהספירות למעלה, הנה אברהם נמצא לו ימין ויצחק שמאל ודוד, שהוא רגל רביעי, הוא סוף \nעשר ספירות והוא נאחז בקוצו של וא\"ו התחתון שהוא נקרא יסוד. והרי הן כפי כל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "המקובלים שתי יודין: יוד עליונה חכמה, יוד תחתונה:, יסוד. לפיכך: 'ישי אבי דוד' \n(רות ד, יז). יש שיעקב נאחז בו למעלה, גם דוד נאחז בו למטה. לפיכך: ישי אבי דוד, \nיוד למעלה, יוד למטה, שלושה אבות באמצע; שין של שלושה ראשין, הגדולה והגבורה \nוהתפארת, נצח והוד יסוד. והמבין זה יבין מה שאמר בישי בפרק הרואה; והאיש בימי שאול \nזקן בא באנשים (שמואל, יז, יב), זה ישי שנכנס באוכלוסא ויוצא באוכלוסא. ואחר \nשהודענוך זה, התבונן מה שנאמר; רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם; האבות הם הם המרכבה, \nחשק, כדאיתמר; וחשוקיהם כסף (שמות כז, יא):, ויבחר בזרעם אחריהם (דברים י, טו), זה \nדוד, זרעם ממש, כדאיתמר: אור זרוע לצדיק (תהלים צז, יא), זרוע ממש, ויסוד הוא עיקר \nהזרע' והסימן: \nויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה \nוגבורה רוח דעת ויראת ה' (ישעיהו יא, א), כללים גדולים כלל הנה. ואחר שהודענוך אלו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "העיקרים הנכללים במילת יש, נכנוס בעזרת השם לשאר העניינים הנכללים בספירה זו: \nוהספירה הזאת נקראת במקומות ידועים מכמה. וצריך אתה לדעת כי הספירה הזאת הנקראת \nחכמה היא סוד יוד של שם המיוחד, ומה שאמרנו שנקראת במקומות ידועים חכמה, לא בכל \nמקום. לפי שיש מקומות שהספירה העשירית, הנקראת מלכו\"ת, נקראת לפעמים חכמ\"ה גם היא, \nכדאיתמר: וי\"י נתן חכמה לשלמה (מלכים, ה, ט). אבל חכמה עליונה, שהיא סוד יוד של שם, \nאפילו למשה רבינו עליו השלום נתעלמה, ואין כל בריה יכולה להיכנם בה, שהרי לא השיג \nכל שערי בינ\"ה, והחכמ\"ה לפנים מן הבינ\"ה. ועל החכמ\"ה הזאת, שהיא סוד יו\"ד של שם, \nאמרו המקובלים: חכמ\"ה ברא\"ש; ועל החכמה האחרונה, שהיא סוד המלכו\"ת, אמרו: חכמ\"ה \nבסוף. כלומר, אות ראשונה של שם שהיא אות יו\"ד, ואות אחרונה שהיא אות ה\"א, שתיהן \nמיוחדות בשם חכמה, ועל זה אמרו: חכמה בראש וחכמה בסוף. ולפי שהחכמה הראשונה היא סוד \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "התפשטות המחשבה מן הכת\"ר, אין לה שיעור וגבול אצל דבר מכל מה שאחריה, ועליה נאמר: \nוהחכמה מאין תמצא (איוב כח, יב), מאי\"ן שהיא סוד התפשטות המחשבה מן הכתר. 'אלהים \nהבין דרכה' אבל לא מקומה. והתבונן כי 'אלהים הבין דרכה', בבינ\"ה נכנסים להשיג החכמה \nהעליונה; 'והו\"א ידע את מקומה', והו\"א סוד הכתר אשר ממנו נמשכת החכמה בוודאי הוא \nידע את מקומה. וזו היא החכמה שהיא תחילת התפשטות המחשבה, ראש האצילות, ועליה נאמר: \nי\"י בחכמ\"ה יסד ארץ כונן שמים בתבונ\"ה בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג, יט כ), ואין אנו \nבפירוש אלו הפסוקים עכשיו. ומה שיש לך לדעת ולהתבונן, כי בכל מקום שתמצא חכמה תדע \nותשכיל אם הוא רמז לחכמה עליונה או חכמה אחרונה: \nודע כי זו היא החכמה שאינה נפרדת מן הבינ\"ה עולמית לפי ששתיהן אדוקות בספירת הכתר \nשהיא עולם הרחמים, המקום שאין שם לא עצב ולא רוגז ולא פירוד אלא הוד והדר עוז \nוחדוה. ולפי ששתי אלו הספירות מתאחדות לעולם, חכמ\"ה ובינ\"ה, לפיכך שם י\"ה אינו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "משתנה לעולם. ואם חס ושלום חוטאים ישראל וגורמים פירוד לחכמה אחרונה, מפרידים אותה \nמן הדעת, כדאיתמר; ונרגן מפריד אלוף (משלי טז, כח). לפיכך לפעמים נפרדת ה' אחרונה \nמן הוא\"ו, וכשהיא נפרדת מן הוא\"ו אז הוא\"ו מתאספת למעלה ואינה נראית, מאחר שבת זוגו \nשהיא ה' אחרונה נפרדת ממנה, וזהו: \nהמסתיר פניו מבית יעקב (ישעיהו מ, יז) כיוון שגלתה שכינה שהיא ה', אז אות וא\"ו אינה \nנראית אלא י\"ה לבדו, המקום שאין שם פירוד, וזהו: כי מפני הרעה נאסף הצדיק (שם נז, \nא). כי בהסתלק וא\"ו שהיא התפארת, נאסף הצדיק שהוא קוצו של וא\"ו התחתון. ומה שאמרנו \nשחכמה ראשונה היא מיוחדת במקומות הרבה בתורה בפסוקים ידועים, אין כוונתנו שאותו \nהפסוק מייחד לדבר מה שגם חכמה אחרונה אינה נרמזת בה, שלפעמים הרבה ידבר הפסוק בחכמה \nראשונה ויהיה רומז בחכמה אחרונה, כמו שאמר: י\"י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. \nוכי איזו משתי ספירות הללו, יותר גדולה? אלא ודאי היא חכמה, ואם כן היאך בחכמה יסד \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ארץ, והשמים, שהם למעלה - בתבונה? אלא הדבר מדבר בחכמה ראשונה, ורומז בחכמה אחרונה. \nבחכמה יסד ארץ - סוד חכמה שהיא רחמים יותר מן הבינה, והוא צורך לבני אדם. אבל שמים, \nשאין שם זולתי יושר וטהרה, תיקנם במידה שהיא יותר דין מן החכמה. וכן 'י\"י בחכמה יסד \nארץ' מדבר בחכמה אחרונה, שהיא עיקר הארץ, 'כונן שמים בתבונה', היא סוד מידת הדין \nקצת כנגד שמים. הרי הדבר מדבר בחכמה ראשונה, ורומז בחכמה אחרונה. ואחר שמסרנו בידך \nאלו העיקרים הגדולים במילת חכמה, יש לנו להודיעך שאר הדברים הכלולים בספירה זו \nבעזרת השם: \nוספירה זו נקראת למקובלים רצון. כלומר, אחר המשכת החפץ באצילות הספירות והתגלותם \nמכתר עליון, זהו המקום שאין כוח להתבונן בו כלל לפי שאין כל נברא למעלה ולמטה יכול \nלדעת כיצד דרך התפשטות החפץ באצילות הספירות. ומשה רבינו עליו השלום שאל: הודיעני \nנא את דרכיך (שמות לג, יג), והיתה התשובה: 'וקראתי בשם יהו\"ה לפניך'. כלומר, יש דרך \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שהוא לפני ולפנים מהשגתך ואין לך דרך להיכנס בה, וזהו סוד 'וקראתי בשם יהו\"ה \nלפניך', ולפיכך אומר: וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שם, יט), שאין דרך \nועניין לכל נברא להתבונן בהתפשטות הרצון לא מעט ולא הרבה, ולפיכך נקרא רצון באין \nגבול. וכמו שאין אנו משיגים דרך הספירה הראשונה, לפי שאין קץ וסוף לה, כך הרצון \nהדבק בה אין לו גבול. ובמידת הרצון מרחם הקב\"ה על הדבקים במידת היראה, כלומר מראש \nהחפץ והמחשבה, אשרי הזוכה לכך. ועל זה באמר: רוצה י\"י את יראיו (תהלים קמז, יא). \nואומר: \nרצון יראיו יעשה וגו' (שם קמה, יט): \nועתה צריכים אנו להודיעך סוד שני מקראות שקבעו חכמים, אחד בראש התפילה והוא 'אדני \nשפתי תפתח', והשני בסוף, 'יהיו לרצון אמרי פי'. וצריך אתה לדעת כי הראשון, הקבוע \nבראש התפילה, הוא השער שבו נכנסים בני עולם לבקש רחמים לפני י\"י יתברך, וזהו 'אדני \nשפתי תפתח', ועל זה נאמר: פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה (שם קיח, יט). וסוף \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "התפילה ההגונה שהיא מתגברת ועולה מספירה לספירה עד שמגעת עד הרצון שהוא דבוק בכתר, \nולפיכך אמר בסוף 'יהיו לרצון אמרי פי'. וכשהתפילה מגעת למקום הרצון אז כל השערים \nלמעלה ולמטה נפתחים לפניו ואין שם מעכב ומונע על בקשתו, שהרי בעולם הרחמים הוא; ואז \nיפיק כל צרכיו ושאלותיו ואין דבר עומד לפניו, שהרי ממקום הרצון הוא שואב, ויכול \nלחדש אותות ומופתים חדשים כאילו באותה שעה נברא העולם ואין דבר עומד לפניו. וזה \nשנאמר: בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, לפי שהכול תלוי \nבעולם הרחמים שהוא המקור, במקום הנקרא מזל. ואם תתבונן בעניין זה תבין סוד חנה, עד \nאיזה מקום עלתה תפילתה כשאמרה: ותדר נדר ותאמר יהו\"ה צבאות אם ראה תראה בעני אמתך \n(שמואל, א, יא). וכן תבין מכאן סוד תפילות כל הצדיקים שהתפללו והפיקו כל צרכיהם \nבדרך נסים ונפלאות, הוא שנכנסו בתפילתם עד עולם הרחמים שהוא המקום אשר משם נתחדש \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "העולם. וכמו שנתחדש העולם וכל ברואיו מאותו המקום, כך הצדיקים המתכוונים בתפילתם \nלאותו המקום יכולים לחדש בעולם אותות ומופתים ולשנות מנהגו של עולם. וזהו מקום \nהביטחון הגמור, וזהו סוד הרצון, כי המגיע למקום הרצון הרי הכול בידו לעשות כפי \nרצונו וחפצו, כמו שאמר 'רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם'. והמבין זה יוכל \nלהתבונן כל מקום שנאמר בתורה אותות ומופתים וגאולות ותשועות ושינוי מנהגו של עולם. \nולפיכך קבעו בסוף התפילה 'יהיו לרצון אמרי', והוא סוד שאנו מתפללים 'יהיו לרצון', \nכלומר שיתחדש הדבר שאנו מתפללים עליו ממקור הרצון והמחשבה, כמו שנתחדש העולם מאותו \nהמקור. והמבין זה, עליו נאמר; וטהר ידים יוסיף אומץ (איוב יז, ט). ודע כי כל הניסים \nוהנפלאות שנעשו בזמן הנביאים או התנאים והאמוראים, כולם היו אפשריים כשהיו מגיעים \nבתפילתם עד מקור הרצון. ואותם חכמי הדורות שעברו שהיו חוששים לשינוי הרצון, אם היו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יודעים מהו המקור הנקרא רצון לא היו חוששים לשינוי רצון, לפי שהיודע מהו רצון יודע \nשאין בו שינוי. אבל כל הזוכה להגיע תפילתו עד המקור הזה יכול להפיק צרכיו מאין \nגבול, וזהו: ויפק רצון מי\"י (משלי ח, לה), כלומר ממציא וממשיך חפצו ממקור הרצון \nמאין סוף. והמבין זה לא יקשה בעיניו שינוי הטבע וחידוש אותות ומופתים בעולם; משל \nכשיש בחדר כל מינים שבעולם, כל מי שזוכה להיות המפתח בידו מפיק ממנו צרכיו, ומה \nשינוי רצון יש בזה? והספירה הזאת נקראת עומק, כלומר עומק מחשבה. ואל תטעה שתחשוב כי \nדבר עומק במקום זה הוא דבר שפל ונמוך, כי הכוונה בלשון עומק הוא מופלא ורחוק \nלהשיגו, כמו שנאמר: רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו (קהלת ז, כד) וזהו סוד \nממעמקים קראתיך י\"י (תהלים קל, א), כלומר, מעומק המחשבה שהוא הרצון באין סוף וגבול. \nועל דרך זה נאמר בספר יצירה 'עומ\"ק רום עומ\"ק תחת' הרי גילה כי לשון עומק הוא בדבר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שאין לו סוף וגבול ואינו לשון שפל לבד, אלא כי כל דבר שהוא גבוה ונאמר בו לשון \nעומק, הוא לשון מסייעו לגבהו ואומר שהוא גובה בלא שיעור לרוב גבהו; וכן כשאמר \nבעניין שהוא למטה, מסייעו לומר שהוא יורד למטה הרבה. סוף דבר: לשון עומק בכל מקום \nשתמצאנו הוא מסייעו ללשון שהוא מוצא שנאמר עליו, אם למעלה, למעלה, אם למטה, למטה, \nאם לצדדים - לצדדים. ועל זה נאמר בספר יצירה: עומק רום עומק תחת, עומק מזרח עומק \nמערב'. ואם כן התבונן מה שאמר 'ממעמקים קראתיך י\"י', כלומר מעומק הרצון, שהיא אות \nראשונה של שם והיא הנקראת אות המחשבה, כמו שאנו עתידין לבאר בעזרת השם. ולפיכך אמר; \nמאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב, ו), אמר לשון 'עומק' במחשבה. והמבין זה יבין מה שאמר: \nמגלה עמוקות מני חשך (איוב יב, כב), ואמר: הוא גלא עמיקת\"א ומסתרתא (דניאל ב, כב): \nוהספירה הזאת נקראת מחשבה, כלומר נקודה מחשבית שהוא סוד התחלת התפשטות החפץ באצילות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הבריאה וההמשכה, וזו היא יו\"ד ראשונה של שם, שהיא יו\"ד, נקודה מחשבית פנימית סתומה \nבכתר עליון כלולה באין סוף, לפי שמן הנקודה הזאת ולמעלה הוא עולם הרחמים הגמורים \nשאין לו סוף וקץ וגבול ושיעור, והיא מתפשטת בסוד רוחבם ועומקם בדיבוק הכתר ועליה \nנאמר 'מאד עמקו מחשבותיך', ואומר מחשבותיך לשון רבים, הם סוד ל\"ב נתיבות המחשבה \nואין מי שיוכל להתבונן בהם לפי שנקראים עומק רום, כלומר מתפשטים מן הכתר שהוא רום \nעליון. ואין מי שיוכל להתבונן בהם זולתי כמי ששואב מים בדלי מבאר עמוק שאין לו סוף, \nוהדולה אינו נכנם בעצמו בבאר לדלות אלא בדלי שואב מים מן הבאר; כך אין כל בריה \nיכולה להתבונן בסוד עומק המחשבה אלא על ידי הבינה שהיא בדמיון הדלי שהיא נכנסת \nלשאוב מעומק באר המחשבה, והדולה עומד מחוץ, וסימן: \nמים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה (משלי כ, ה), שאין דרך לדלות מים מעומק \nהמחשבה אלא על ידי תבונ\"ה. והמבין זה יתבונן מה שאמרנו למעלה, שלא נכנס אדם לעולם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "לפנים מן הבינ\"ה ואפילו מרע\"ה, ואם השיג כלום בב' הספירות העליונות, חוצה להם עמד \nושאב מהן על ידי ספירת בינ\"ה. ומה שאמר רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו, מילת \n'מ\"י, ביארנו בשערים הקודמים, 'עמוק עמוק' הן ב' ספירות עליונות, הכתר והמחשבה שהיא \nדביקה בו, לפי שאין סוף וקץ וגבול ושיעור לעולם הרחמים, ואם ישיג המשיג בהם דבר - \nלא ימצאנו אלא על ידי הספירה הנקראת מ\"י שהיא הבינה, וזהו 'עמוק עמוק מ\"י ימצאנו' \nולשון 'מ\"י' הנני רומז: מבטן מ\"י יצא הקרח (איוב לח, כט) הקרמ, סוד ה' אחרונה \nדאקרישו מימוי; מ\"י נתן לשאלתא, עד כאן שאלתא, מכאן ואילך כנותן אצבע בעין. מי מלל \nגבורות י\"י (תהלים קו, ב), מ\"י ברא אלה (ישעיהו מ, כו) למן היום אשר ברא אלהים אדם \nעל הארץ אתה שואל; את מ\"י נועץ ויבינהו (שם מ, יד). וסימן: אז ישיר משה ובני ישראל \n(שמות טו, א), נכון כסאך מא\"ז (תהלים צג, ב) והנני רומז: אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע, יצא והניחו על כן הזהב. כי יום \n", "en": ""}]}
