ספר חסדי דוד — דף מט עמוד ב

דף מט עמוד ב ואורות האזן מתלבשים בתוכם וגם הם אינם מתחברים האו"מ עם האו"פ ואין בהם כלים ונק' ה' ראשונה דהוי"ה ואם תחבר פסק עם מקף שהם טעמים אמצעים הם צורת ד' ואעפ"י שהד' לא נחלקה יש רמז לחילוקה כי תחבר ה' דאזן ימין שהיא י' עם ד"ו דחוטם ימין וכן בשמאל הרי ב' אלפי"ן בציור יו"ד ואם תחבר י' אזן ימין עם ו' דחוטם ימין וכן י' אזן שמאל וכן להפך י' אזן שמאל ו' חוטם שמאל י' אזן ימין הרי ב' אלפי"ן בציור יו"י. ואורות הפה שהוא הבל הנרגש מכולם הנקרא נפש והוא טעמים תחתונים דס"ג נה"י יצאו י"ס או"מ וי"ס או"פ מחוברים יחד ומהכאתם זה בזה נתהווה כלי בראורות הפה ולכן פ"ה גי' ס"ג וכ"ב דכלם הם ס"ג אלא שבכאן ניתוספו הכלים שהם האותיות ולא היה כ"א כלי א' והיה אורות בתוכו ולכן נקרא עקודים והם ג"כ בציור ה' שצורתה ד"ו אלא שכאן נחלקה גם הד' לד' אלפי"ן הנזכר והם עצמם אורות האזנים והחוטם כי האזנים הם ב' אלפי"ן בציור יו"י

וירדו בסוד הבל ודיבור בלחי העליון דפה הבל בימין ודיבור בשמאל מההבל נעשה או"מ ומהדיבור נעשה חיצוניות הכלי והחוטם הוא ב' אלפי"ן בציור יו"ד וירדו בסוד הבל ודיבור בלחי התחתון דפה ונעשו מההבל אור פנימי ומהדיבור פנימי הכלי ומתפשט דרך תיקון הה' הנקרא אפיים ומסתיימים עד הטיבור ואורות האזן וחוטם מתלבשים בתוכו והם ו' דהוי"ה: אח"ך עלו עסמ"ב דמ"ה וב"ן שהם זו"ן למ"ן אל ישסו"ת שהם סמ"ב דס"ג ומ"ב דע"ב ועלו כל אלו האורות דרך אור חוזר למעלה מהטיבור ופרס שם חד פרסא. ועליית אורות אלו הוא צמצום ב' שעשה א"ק לצורך הנקודות כי ע"י צמצום ומיעוט האור יוכלו לקבל האורות וזה היה די לצורך האצי' שהם הנקודות אך לצורך בי"ע הוצרך הפרסה דבי"ע אינם יכולים לקבל רק ע"י מסך וזהו המסך שבין אצי' לבי"ע וע"י הצמצום הוחשכו חיצוניות נה"י דא"ק וחיצוניות הפנים ירד במקום בריאה וחיצוניות האחור ירד במקום יצירה וחיצוניות

החיצוניות ירד במקום עשיה והיו בחלל שבין נה"י דא"ק לאו"מ דיושר וחיצוניות הנזכר ירדו במקום החלל הנזכר וגם לקחו מקום מועט מהמקיף והמקיף עלה והלביש לנה"י דא"ק במקום החיצוניות הנזכר שירד וכשיוצאו עיגולים דיושר דנקודות והלבישו למקום הנזכר ואז נדחקו החיצוניות הנזכר שירדו במקום בי"ע ועלו במקומם והלבישו ע"ג עיגולי הנקודות. נמצא סדרם כך. פנים נה"י דיושר דא"ק ועליו מלביש מקיף דיושר דא"ק הנזכר שעלה ועליו יושר דנקודים ועליו עיגולי הנקודות ועליהם חיצוניות נה"י דא"ק ונתחברו נת"א דס"ג עם טעמים דס"ג שהם או"א בישסו"ת וכלם נתחברו עם טעמים דע"ב שהם או"א עילאין ונזדווגו טעמי ע"ב עם טעמי ס"ג ויצאו חיצוניות טנת"א דב"ן עם חיצוניות נת"א דס"ג דרך או"ח מהעינים וירדו והלבישו א"ק מטיבורו ע"ס רגליו ואלו הם נקרא נקודים ה' אחרונה דהוי"ה: (יא) וכלי אח"פ נעשו ע"י הסתכלות העינים שהוא החיה באורות אח"פ וכשירד בעקודים שהם

אורות הפה בדרך אור ישר כשהגיע ההסתכלות בבחי' הי' דנפש נעשו כלים דג"ר דאח"פ שהם נשמות דנר"ן וע"י חזרת אור הסתכל' ואור דעקודים נעשו כלים דז"ת דאח"פ שהם נ"ר דנר"ן וכלי הנקודות שהם החיצוניות נת"א דס"ג וחיצוניות טנת"א דב"ן נעשו ע"י שעברו אורות הנזכר דרך יציאתם מן העינים ושאבו מן אורות אח"פ שע"י הסתכלות העין באזן ימין ואור חוטם ופה כלולים בו מקו הראיה נעשה או"מ דכתר דנקו' ומהארת הקו נעשה או"פ שלו ומהסתכלות העין באזן שמאל מקו הראיה נעשה חיצוניות הכלי הנזכר ומהארת הקו פנימיות הכלי וכלי חכמה דנקודות נעשה מהסתכלות העין באורות החוטם עד הפה מצד ימין או"מ ומשמאל חיצוניות הכלי ומהפה ולמטה מצד ימין או"פ ומצד שמאל [פנימיות הכלי]. וכלי הבינה דנקודות נעשה מהסתכלות העין באורות הפה עד הזקן מצד ימין או"מ ומצד שמאל חיצוניות הכלי ומהזקן ולמטה מצד ימין או"פ ומצד שמאל פנימיות הכלי וכל אלו הכלים

דג"ר דנקודות נעשו מהסתכלות העין באורות אח"פ שבשיבולת הזקן. וכלי הז"ת דנקו' נעשה מהסתכלות העין באורות החוטם והפה שמהזקן ולמטה עד החזה מצד ימין או"מ ומשמאל חיצוניות הכלי ומהחזה עד הטיבור מצד ימין או"פ ומשמאל פנימיות הכלי: (יב) אח"ך ירדו הכלים הנזכר וכתר הלביש לשליש ת"ת תחתון דא"ק וחב"ד הלבישו לתלת פרקין קדמאין דנה"י וחג"ת לג' פרקין אמצעיים ונה"י לג' פרקין תתאין: (יג) אח"ך ירדו בתוכם האורות ויש להם ג' בחי' של אור הא' הוא העיקרי והוא אור החוזר היוצא מהעינים שהואא בחי' ב"ן וס"ג והב' אורות אח"פ והג' אור החדש היוצא מזווג ע"ב ס"ג דא"ק וירד ביושר ובקע הפרסה וירדו עמו כל האורות הפני' שעלו למעלה מהטיבור ונתפשטו מהטיבור ולמטה והאירו לאלו הי"ס דנקודות העומדים בחוץ מנקב הטיבור האיר נקוד חולם לכתר ומהיסוד האיר נקוד' שורי"ק י' הניקוד לאבא ו' הניקו' לאימא ומהי' צפורני הרגלים האירו לז' מלכים דמיתו ולב' אחוריים דאו"א וישסו"ת אשר יתבטלו

ולאחורי נה"י דכתר העתידים ליפגם [והם] שאר נקודות התורה כי הדעת פה עומד למעלה מחו"ב משא"כ בדעת דז"א שהוא למטה מחו"ב ולכן הדעת מאיר לחו"ב: (יד) וכלים דאח"פ הנזכר וכלי הנקודים אינם מדובקים בגוף א"ק רק חופפים מסביב עליו ועיקר האור מלפניו והארת האור מתפשט לצדדיו ולאחריו באופן שאח"פ מסבבים גוף א"ק מאזנו עד טיבורו ונקודות מסבבים מטיבור עד סוף רגליו: (טו) י' נקו' הנזכר שיצאו מעיני א"ק נכללים בה' כנגד ה"פ כי הכתר היא [נקודה אחד] וממנו נעשה פרצוף א"א ונכלל בו גם עתיק וחכמה היא נקודה ב' וממנה נעשים פרצוף אבא ובינה היא נקו' ג' ונעשה פרצוף אימא והו"ק חג"ת נה"י הם ו' נקודות והם נקודות ד' וממנה נעשה פרצוף ז"א ומלכות היא נקודה ה' וממנה נעשה פרצוף נוק' דז"א וטעם שנקרא י' נקודות אעפ"י שהם ה' כי הרי מהם נעשים ה"פ ואם הם י' נקודות ממש היה ראי שיעשה מהם י' פרצופים אך האמת הוא שאינם רק ה' נקו' והסיבה כי הג' נקודות הראשונים יצאו

כ"א כלולה מי' וגם כי היו בדרך קוים מחוברים זב"ז ולכן נקרא ג' נקודות ומנקודה ד' לא יצאו ר"ן ו' חלקי הנקודה ההיא וכחב"ד שבה נשארו דבוקים בנקודה הג' וגם כי הו' חלקים הנזכר לא היו מחוברים בדרך קוים רק נפרדים זו תחת זו לכן להורות חסרון כחב"ד שבנקודה זו וגם להורות כי ו' חלקים הנז' הם נפרדים אנו קוראים אותם ו' נקודות אעפ"י שאינם רק ו' חלקי נקודה ד'. ונקודה הה' לא יצאה רק חלק הי' שבה שהוא בחי' הכתר שבה וט' חלקיה נשארו דבוקים בנקו' הג'. נמצא דהג' נקודות הראשונים יצאו שלימות ונקודה ד' הנק' ו' יצאה חסרה ד' חלקים ונקודה ה' שהיא המ' יצאה חסרה ט' בחי' וזהו בכללות הה' נקו' וכן הוא בפרטות הה' נקודות שבכל נקודה ונקודה דהכח"ב שבכל נקודה ונקודה הם שלמים והז"א שבכל נקודה ונקודה חסר ד' ומל' שבכל נקודה ונקודה חסרה ט': (טז) אורות אח"פ אין בהם עיגולים כי כולם יושר אמנם

דף נ עמוד א בניקודים יש בהם עיגולים ויושר: (יז) ה' נקודות כוללות ו' פרצופים עתיק וא"א ואו"א וזו"ן הם מלבישים זל"ז בשוה כי תחילה יצאה כתר דעתיק ונתקיים רק שנפגמו אחורי נה"י שלו. אח"ך יצאו החו"ב דעתיק ונתקיימו רק שנתבטלו אחור שלהם ואחור הנזכר עם אחור נה"י דכתר ירדו למקום זו"ן דעתיק: (חי) אח"ך יצאו ז"ת דעתיק ונשברו פנים ואחור שלהם ונפלו ומיתו וירדו כלי פנימים שלהם בעתיק דבריאה וכלים אמצעיים בעתיק דיצירה וכלים חיצונים בעתיק דעשיה: (יט) אח"ך יצאה נקודה ב' נקודת א"א וכדרך שקרה לנקודת עתיק כך אירע לנקודת א"א דהיינו כח"ב שלהם נתקיימו והיה בהם פגם וביטול לאחור וזו"ן שלהם מתו ונפלו בא"א דבי"ע ע"ד הנזכר בעתיק. אח"ך יצאה נקודת חכמה ואירע לה כדרך הב' הנזכר וזו"ן שלהם נפלו בכלי אבא דבי"ע וכן אימא זו"ן שלהם בכלי בינה דבי"ע וכן ז"א בכלי ז"א דבי"ע וכן נוק' בכלי נוקבא דבי"ע באופן דכלי זו"ן דו' נקודות הכוללות מתו ונפלו פנים

ואחור לבי"ע כנז"ל וכלי או"א של הו' נקודות נתבטלו ונפלו במקום זו"ן שלהם כנזכר: (כ) ו' נקודות הנ"ל כ"א מהם כוללת כל הי"ב פרצופים רק שעתה כל הה' נקודות דכל נקודת הם הם בסוד פרצוף א' כי חצי כתר העליון הוא בחי' עתיק ונוק' וחצי התחתון א"א ונוק'. ונקודת חכמה או"א עילאין ונקודת בינה ישסו"ת. ונקודת ז"א ישראל ולאה. ונקודת מלכות יעקב ורחל: (כא) נקודת הכתר יצאה כלולה מי"ס ונקודת חו"ב ג"כ כללות מי"ס ונקודת "א לא היה בו רק ו' חלקים מנקודה א' שבה דהיינו מל' דמל' שבה באופן שחסר לכח"ב ט"ס כ"א כלולה מי"ס. ולז"א חסר כח"ב שלמים וט"ס א' מכ"א מו"ק חג"ת נה"י ולנוק' חסר ט"ס א' שלמים וט' ראשונות דמל' שבה: (כב) נקודת הכח"ב יצאו בדרך קוים ולכן נתקיימו וז"ת יצאו זו תחת זו ונקרא רה"ר ולכן מתו וז' נקודות אלו הם כלול ממ"ה וב"ן דהיינו הו' נקודות שהם ו' מלכיות דחג"ת נה"י הם נקרא ז"א ונקרא מ"ה דב"ן ונקודה הז' שהיא מל' דמל' היא נקרא נוקבא דז"א ב"ן דב"ן

ואלו הם בחי' הז"מ תולדות מלכות דא"ק: (כג) אח"ך חזרו לעלות טנת"א דמ"ה וב"ן הכוללים עם ת"א דע"ב ונת"א דס"ג למ"ן לטעמים דס"ג שרשי אח"פ ונתחברו ונזדווגו טעמי ע"ב וטעמי ס"ג ויצאו חיצוניות טנת"א דמ"ה החדש וחיצוניות נת"א דע"ב דרך המצח לתקן ולברר הי' נקו' דב"ן הנזכר ואלו נקראים עולם הברודים. אחר כך נתחברו י"ס דמ"ה עם י"ס דב"ן על זה הדרך עתיק לקח י"ס דכתר דמ"ה ונעשו דכורא דיליה ובירר משם ב"ן ה' ראשונות דכתר דב"ן וג"ר דחכמה דב"ן וד' ראשונות דבינה דב"ן וז' כתרים דז"ת דב"ן ונעשו נוק' דיליה דהיינו ה' ראשונות דכתר נתחברו עם כתר דכתר דמ"ה וכתרי חו"ב דב"ן נתחברו עם חו"ב דכתר דמ"ה וחו"ב דחכמה וחו"ב וחסד דבינה וז' כתרים דז"ת דב"ן נתחברו עם ז"ת דכתר דמ"ה דהיינו חו"ב דחכמה עם כתרי חג"ת בחג"ת וחו"ב וחסד דבינה עם כתרי נהי"ם בנהי"ם ועתה נתקן עתיק ונעשה מי"ס כ"א כלולה מי"ס ונעשו י' פרצופים מלבישים זל"ז בשוה ומלבישים מטיבור א"ק עד

סוף רגליו כסדר הלבשת י' נקודות הכוללים לא"ק: (כד) עתיק ונוק' הנזכר הכוללים ממ"ה וב"ן במ"ה יש פנים ואחור וכן בב"ן דהיינו מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן פנים וב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן נקרא אחור ונתחברו ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן אב"א ומ"ה דמ"ה מצד א' ומ"ה דב"ן מצד אחר באופן שכל הנראה בעתיק מכל צדדיו בחי' פנים וכל אחוריהם ביתה ולכן אין נזכר בעתיק לא פנים ואחור ולא ימין ושמאל כי בין בימינו ובין בשמאלו כלול ממ"ה וב"ן ומה שאנו מזכירים פנים ואחור הוא כי המ"ה בכללותו נק' פנים בערך הב"ן הנקרא אחור: (כה) שם עתיקא קדישא הנזכר בזוה"ק הוא הכתר דב"ן הנחלק בעתיק וא"א ולכן נקרא כתר הזקן אמנם עיקר שם ע"ק הוא על הא"ס ב"ה דהיינו שמטיבור א"ק ולמטה הנקרא א"ס בערך האצי' המתלבש בג' רישין דעתיק וא"א ועל שמו נקרא גם הג' רישין הנזכר ע"ק ועתיק נקרא רישא דלא אתיידע יען אין אנו יודעים מה בחי' אורות יש בתוך הכלים שלו ולכן אמר דל"א

מה דהוי בהאי רישא דמציאות הרישא כבר נודע שהוא מחצי כתר דב"ן אמנם האורות שבתוכו לא נודע אם באו [רק] פנימי דמ"ה ופנימי דב"ן או באו מקיף ופנימיות דמ"ה ופנימיות דב"ן או אם באו מקיף ופנימי דמ"ה ומקיף ופנימי דב"ן ולעולם כשלא יש מקיף דב"ן אז הפנימיות דב"ן נעשה מקיף דמ"ה וסי' לאלו הב' ספקות הראשונות הם אא"ג בג"ד דהיינו לפי הספק האחד שלא באו רק פנימי דמ"ה ופנימי דב"ן ואז הפנימי דב"ן נעשה מקיף דמ"ה סי' אא"ג ר"ל מקיף א' מפנימי דב"ן ופנימי א' והוא מפנים דמ"ה וג' כלים והם א' מכתר דב"ן וב' מאחור דב' כתרים דחו"ב דב"ן כי לא הספיק הכלי הנזכר לכל אותם האורות דמ"ה ודב"ן. וכפי הספק הב' שבאו מקיף ופנים דמ"ה ופנים דב"ן ואז הפני' דב"ן נעשה מקיף למקיף דמ"ה וסי' בג"ד ר"ל ב' אורות מקיף א' מפנים דב"ן וא' ממקיף דמ"ה וג' אורות פנים א' מכתר דמ"ה וב' מאחור דב' כתרים דחו"ב דב"ן וד' כלים א' דכתר דמ"ה וא' דכתר

דב"ן וב' כלים דאחור דכתר החו"ב דב"ן. וכפי הס' הג' שהוא אם באו מקיף ופנימי דמ"ה ומקיף ופנימי דב"ן יש ג' ספקות וסי' בב"ו בד"ד בד"ד הסי' הא' שהוא בב"ו ר"ל ב' מקיף דמ"ה ודב"ן ב' פני' דמ"ה וב"ן ו' כלים ב' דכתר דמ"ה ודב"ן וד' כלים דאחור ופנים דב' כתרים דחו"ב דב"ן. והסי' הב' והג' שהם בד"ד בד"ד ר"ל שהם ב' מקיף דמ"ה ודב"ן וד' (ענפי') [פנימיים וד' כלים] ב' אורות פנים דכתר דמ"ה ודב"ן וב' כלים [שלהם וב' אורות] דאחור הכתרים או דפנים הכתרים דחו"ב וב' כלים דאחור דכתרים דחו"ב דב"ן או דפנים הכתרים דחו"ב דב"ן. וכל הספיקות אלו הם ברישא דעתיק ומכח הספק שבראשו נולדים ספקות בגופו דהיינו שהחו"ב דחכמה דב"ן נשאר בחסד דעתיק ומאירים בחג"ת דעתיק והחו"ב וחסד דבינה דב"ן נשארו במצח [בנצח] דעתיק ומאירים בנהי"ם. והכתרים דז"ת דב"ן יש ספק אם עלו בז"ת דעתיק או אם לא עלו ואם עלו יש ספק אם עומדים ג' כתרי חג"ת בחסד

ומאירים בחג"ת וד' כתרי נהי"ם בנצח ומאירים בנהי"ם כמו חו"ב דב"ן או אם נתחלקו כתר דחסד בחסד כתר דגבורה בגבורה וכו' או אם מאירים הכתרים הנזכר בדרך קוים חסד בנצח גבורה בהוד ת"ת ביסוד ומל' או אם מאירים חסד בגבורה וגבורה בת"ת ות"ת בנצח וכו' ומפני כל אלו הספקו' נקרא עתיק רדל"א: (כו) עיקר התלבשות הא"ס שהוא מטיבור א"ק ולמטה הוא ברישא דל"א שהוא עתיק אמנם גם בכתר וחכמה דא"א שהם גולגולתא ומו"ס כיון שכם הם נקרא רישין מתלבש בהם עצמות הא"ס אף שבא להם האור דרך מסך דרישא עילאה הנזכר אמנם מבינה דא"א ולמטה בא להם האור דרך מסך ממש כי אין יכולים לקבל עצמות האור: (כז) רדל"א הם הג' ראשונות דעתיק יען לא נתלבשו בא"א רק ז"ת שבו והז"ת הנזכר נקרא עתיק יומין ר"ל כי המושג אלינו מן העתיק הם הז"ת דיליה הנק' ו' יומין דיליה ע"י שנתלבשו בא"א משא"כ בג"ר דעתיק דלא