{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "14", "title": "ספר הקנה — קטע 14", "hebrewTitle": "קטע 14", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/14/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/14/", "segments": [{"index": 1, "he": "ואפילו אינו בכור. ועוד ב\"ש דפוטרין ציצית מה תהא עליה כי אפילו בזמן התכלת יש \nלגזור ג\"כ אל יטיל תכלת בטלית המיוחד ליום אטו טלית המיוחד ללילה וא\"כ שבט זבולון \nישארו עניים כי אין להם למי ימכרהו. א\"ל בני ביבום לא אידכר כי אין כאן מקומו, ודע \nבני שבית שמאי ובית הלל כל דבריהם הוא סיני, וב\"ה ידעו שהקרבן שהקריב קין היה \nמהאדמה וזהו קין היה עובד אדמה והכוונה כי לא שת לבו רק לזאת והיא מידת הדין המקטרג \nופשתן מצד המקטרג ועל כן ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ואמרי ב\"ה בראית תכלת מצוה \nבתכלת ואפילו בפשתן תכלת מצוה בציצית ובזמן דאית תכלת שהוא צמר שהצמר הוא רחמים \nותכלת לרמוז שהיא כלולה עם הרחמים א\"כ כח הפשתן אין לחוש, לכן התירה התורה ואם כולו \nצמר לבן או כולו צבע אחר והתכלת אינו לשם אם ישימוהו בטלית של פשתן א\"כ יבוא כח \nהפשתן הוא הפחד ולא ימצא התכלת לשם ויקלקל הכל, כי כל הצבעים אין רומזים עליה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בהיותם צמר רק התכלת וע\"כ פשתן בפשתן צמר בצמר שאז הקשה והרפה כלולות בהיקף ואין שם \nקטרוג. ואמרו ב\"ה שלא יטיל תכלת בסדין של יום אם לא שיהיה מיוחד ליום לגמרי אבל אם \nאין מיוחד ליום לגמרי אין להטיל בו תכלת, כי דלמא יתחלף קלא אילן בתכלת ודלמא יעלה \nעליו בלילה והוי ליה שעטנז כי אין ציצית בלילה אבל ביום אין חשש כ\"כ כי מצות ציצית \nביום, ולמה אין מצות ציצית בלילה דא\"כ קשרת מדת הדין דלא תפעל כלל וזהו אסור לבטל \nמנהגו של עולם כי ב' כוחות משפיעים בא\"ה אימתי בלילה ולענין המלחמה גם ביום כפי \nהמקבלים, וע\"כ היה משה מניח ידיו שלא לבטל כי לכך נאצלו, ור' היה סובר שדעת ב\"ה \nלהיות נוהג השעטנז אפילו בזמן שאין תכלת, וא\"ל לא מ\"ה אין לגזור שלא יעשה ביום משום \nקלא אילן דהוי שעטנז אלא דוקא בכסות שאינו מיוחד ליום איכא למיגזר משום כסות לילה \nוכיון ששמע ר' האמת שתק, ובית שמאי חשו הרבה ואמרו כסות יום שאינו מיוחד ליום אין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לגזור עליו לא ציצית ולא תכלת, וצדקו ב\"ה דפשתן בפשתן וצמר בצמר בכסות שאינו מיוחד \nליום בלבד ותכלת לא, אבל המיוחד ביום אין לגזור שלא להטיל בו תכלת, וגם אמרו לא \nהתירה התורה אלא בזמן דקא מעקר לאו מקיים עשה שיבא העשה וידחה לאו בעבור שהלאו עם \nהעשה זכור ושמור לאו ועשה בדבור אחד נאמרו, אבל לעבור בלאו כגון לא תלבש שעטנז ואין \nמקיים העשה יבא הצר הגדול וידחה אותך. אל\"ר מאי תכלת ומאי קלא אילן. א\"ל בני ידעת \nהים שהתכלת יצא משם. א\"ל כן הים היא הבינה והדג הם ימים עליונים ויוצאין ובאים בים \nהתחתון היא כנ\"י ואז מתבטל כל דין מז' ימי בראשית, זהו הכוונה זה הדג עולה מהים \nותיכף שיצא הולך ונתקע בארץ ונשרש שם וראשו בחוץ ושוחטין אותו ולוקחין את דמו הוא \nהדין שבו צובעין התכלת והנה הדוגמא, אבל קלא אילן אינו יוצא מהים רק מהאדמה \nהחיצונית וע\"כ סורו טמא קראו למו. א\"ל בני הכי הוא גם דע לך שמכח הים התכלת יוצא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וע\"כ תכל\"ת בגימ' תתן כי היא הנותנת תתן אמת ליעקב, ולכן נתן תתן נתן אתה כדי שתתן \nהיא והוא שצותה התורה ליחד ביניהם שלא להפריד שכן תכל\"ת במ\"ק אח\"ד. אל\"ר צבע הציצית \nותלאן בטלית לבן היש לחוש מהצבע א\"ל ובלבד שלא יהיו מין שלא במינו. אל\"ר ומה ראה רב \nקטינא שלבש ארבע כנפות ולא הטיל ציצית שהרי נתחייב, אימר דאמרינן שאין חייב לקנות \nד' כנפות להתחייב רק כשיש לו מי אמרינן דפטור, וגדול מזה שהיה עובר להכעיס ובמזיד \nשהרי שאל למלאך אי ענשי אעשה משמע שידע שהיה עובר דאי סבר שאינו עובר היה לו לענות \nלמלאך ולומר דפטור אני ולהראות הוכחות וראיות ואפשר רב קטינא קטן היה בידיעה וא\"כ \nלמה בא אליו המלאך ואפשר יש לומר דלא גרע רב קטינא מהגר שפחת שרה אף כי היה קטן. \nא\"ל בני קרי ביה רב וקרי ביה קטינא רב בחכמה קטינ\"ה קטן י\"ה, ומלאכא ראה שהסדין אין \nלו ד' כנפות ואמר לו סדינא בקייטא וסרבלא בסותוא וגם הוא אין לו ארבע כנפות והוכיחו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אחר שאתה נאחז מהמדה הנקראת ציצית א\"כ יש לך לחזור אחר ד' כנפות לכלול הציצית, ורב \nקטינא היה סבור שאם מתכסה ארבע כנפות חייב שאינו מתכסה אינו חייב לחזור כדי להתחייב \nמשום דלא כתיב עשה ד' כנפות אלמא לאו חובת גברא הוא, ושאל אותו אתה אמרת לי שהוא \nחייב אדם לחזור אחר ד' כנפות כדי שיתחייב ואם לאו ענשתו אותו על זה ולא שאלו על שאר \nעשה רק על זה כי שאר עשה קים ליה דענשי ואמר לו המלאך ענשינן בשעת רתחא ר\"ל דלא \nאפשר לאדם בלא מכסה וא\"כ למה לא יעשה אחר שהוא באפשר לו לעשותו, וא\"ל כל שאפשר לאדם \nלעשות מצות ונמנע ואינו עושה עונשין אותו בשעת רתחא לכן יש לו לאדם לחזור אחר טלית \nכי אפשר לו לקיים ציצית, אל\"ר אחז\"ל ציצית מעומד תפילין לא כ\"ש, ועוד למה יתעטף \nקודם שיניח זו מצוה וזו קדושה ועדיף קדושה ממצוה, אל\"ב ציצית עול שהעטרה מקבלת \nמהבינה שלא לעשות דין וע\"כ צריכין לקבל העול מעומד, וע\"כ הציצית מעומד ואחר שקבלה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "העול ומתעטפת בטלית והיא ברחמים והדינים ספו תמו א\"כ היא מקודשת כתפילין והיא \nבמנוחה והשקט, וע\"כ מניחין של יד תחלה ומיושב המורה עליה כענין ואתה קדוש יושב \nתהלות ישראל ומיד מניח של ראש וכן תהלה לדוד מיושב קדושה דיוצר מיושב, ושמעתי סדר \nהענין דע שאין ראוי לאדם לשאול מזונו אלא אחר תפלה שיתפלל ויפייס להקב\"ה, שקודם \nאוכל המלך ואח\"כ אוכלין העבדים והוא שנאמר באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי \nוגו' ואח\"כ אכלו רעים, מאי אכלתי יערי זה קדושה דיוצר אור והאופנים וחיות הקודש שכל \nאלו נכללים במלת יערי וצריך להיות מיושב שאין אכילה אלא מיושב, דבשי זה ק\"ש המתוק \nוהערוב שהכל צופין בו וצריך מיושב, שתיתי ייני זה קדושת התפלה ומעומד כי הוא בתוך \nהתפלה אשר בה ג' ראשונות עם חלבי ג' אחרונות ונכללים אלו באלו, ושלום וריעות צדק \nושלום נשקו זו היא אכילת המלך אחר אכלו רעים למעלה שתו ושכרו דודים למטה, וע\"כ אין \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לו לאדם לאכול כלל קודם שיתפלל ל\"ש שחרית או מנחה או ערבית, ודע בני בהיות המצוה \nנעשית והמלך עם המלכה ר\"ל משפיע אור הזך (והוא אור האמור) בעטרה הנקראת מלכה ואתה \nעושה השבח ההוא מיושב אתה גורם להדבק ולאחד האור ההוא במלכה ואם תעמוד אתה גורם \nהסתלקות ומהירות משם חוץ מן התפלה שאתה כולל ג' ראשונות עם ג' אחרונות שהאור הד\"ו \nפרצופין עולה להדבק באור העליון, זכאין אתם ישראל המקדשין עצמן בכל ענין ונזהרים \nשלא לשנות דרכי המלך ואוי לכם עמי הארצות דלא עסקיתו באורייתא לדעת דרכי המלך שלא \nלשנותם אבל אתם הולכים לשקץ עצמכם בחיים ונפשכם למיתה הוא שנאמר ואקוץ בם כי שקץ \nהם. אל\"ר ציצית שעשאתן אשה כשר הוא או לא אל\"ב כתיב בני ולא בנות, אל\"ר אימא בני \nולא גוי, א\"ל והכתיב ישראל ולא גוי וכדי שלא נאמר בני ולא גוי אבל נשים כשרים כתיב \nישראל ומדישראל ולא גוי ע\"כ בני ולא בנות. אל\"ר והלא ארז\"ל שיש ארגז אחד בים לאשתו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "של ר' חנינא בן דוסא ששמו בה תכלת לצדיקים לע\"ל אלמא אשה עשתם, א\"ל קנתה אותן \nמאנשים, אל\"ר ציצית שעשאן טומטום מהו, אל\"ב אי ביצים שלו בחוץ כשר ואם לאו פסול, בא \nוראה בני וראה אגדה שלקחו כפשוטו והפכו ענינה, ושמעתי אומרים ציצית אשה כשר ודוקא \nבמשכן טוויתן בנשים ששם היו עזים היו טוות שמצא מין את מינו וניעור, אלא ציצית מי \nיימר שכשר בנשים והלא הם ל\"ב נתיבות חכמה עילאה וכולם בחכמה תתאה על ידי ת\"ת \nומשועבדת לבעלה הוא ת\"ת ומזונותיה עליו והיא נתפסת בחוט הצבוע ובקצה החוטין והוי \nליה שהזמן גרמא ופטורה כי בעלה מעלה לה ואתה אומר הנשים טוות, א\"ל רבי אלא מעשה \nדאשתו של ר' חנינא בן דוסא הואיל והיא פטורה ושכר אין לה שהרי אפילו לטוות אין \nמניחין אותה א\"כ למה קנתה מאנשים לפי דבריך, אל\"ב עד מתי אתה מתמיה אתמה גם אני כ\"כ \nשנים לא אכלוה התולעים, אל\"ר קרירות המים מונעים, אל\"ב א\"כ מי יעלהו מן הים ומי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יודע מקומו בשלמא ארונו של יוסף ידעו מקומו אלא זה לא ידעוהו ואפילו ידעוהו מי \nיעלהו, א\"ל ע\"י שם, א\"ל ומי שרי לאטרוחי לקונו, א\"ל יוסף יוכיח, אל\"ב בשלמא יוסף \nיטריח שלא להניח בארץ טמאה אלא הכא למה יטריח. אל\"ר דלמא נצא מהגלות בזמן שאין עולה \nהתכלת ויהיה זה מוכן, אל\"ב טועה אתה שבו ביום שנצא מהגלות יעלה הדג מן הים אלא אגדה \nהוא שאין לה פשט והכי הוא כענין לויתן ובת זוגו שסרסו וצינן ומלחו לצדיקים לע\"ל. \nודע בני שר' חנינא זה ת\"ת התורה שבכתב ואמר בן דוסא שנאצל מהמדה הנקראת אב הוא חכמה \nעילאה שהוא יהו\"ה שם העצם ומהמדה הנקראת אם היא הבינה כי אם לבינה תקרא אשר היא \nיו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א מלא, הוא שאמר נעשה אדם בצלמנו אשר הוא יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א והשמות \nהללו קנאם בן מהאבות הם חכמה ובינה, וע\"כ אמר בן כדי לכלול ג\"כ משך הו' הנקרא ג\"כ \nבן ומלת בן הוא ב' פעמים הוי\"ה ומלת דוסא הוא יהו\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א דוסא גימ' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ע\"א הוא כ\"ו ומ\"ה הו' חכמה ובינה אב ואם וא\"כ להרמיז שעיקר קבלת הת\"ת מהחסד הנקרא \nהעוף וזהו והעוף ירב בארץ יר\"ב הוא אותיות רב\"י, ועתה הדג היוצא מהים הוא הבינה \nוהוא שפע שבעת ימים עליונים, ד\"ג הוא שבעה והחזיר התפארת והטמין בים יען שאשתו \nבגלות ולעתיד יתנהו לאשתו כבראשונה והיא לצדיקים שישיגו בחיבור התכלת עם הציצית \nוהעלימו הסוד כענין לויתן ובת זוגו. לכן בני הזהר מעתה שלא להורות מאגדות שאינם \nמושגים רק לבעלי הסוד, וזהו שאמרתי לך שהתלמוד כמו בועה במעיים והעלה צמחים ואין \nלהם רפואה אם לא לבקש שורש הבועה לעקרו משם ולהניח מקום הבריא יתברך שמו המאריך אפו \nבעמי הארצות אשר יש לאדם לעסוק בתורה ולהכיר ענינה ואינם מטין אוזן ועוסקין בתלמוד \nאין צלם אלא כשמכירין כח לצלם למעלה. אמר ליה בני ציצית נשים פסולות האמת כך הוא, \nאלא שהכשירוהו בדוחק לנשים לטוות שאין דרך האיש לטוות וכל אדם ימצא טענה לומר אינו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "יודע לטוות ולא יחזור אחריו כי לא יכאב לו שמעשה אבותיו בידו, דאפילו השתא שהנשים \nטוות לא תמצא ציצית כ\"א באחד מעשרה כש\"כ כשאינן טוות נמצא מצות ציצית בטל. והרי הוא \nתיקון רחוק כענין תיקון ליטול שכר בטלה בלימוד. וראו והבינו בני שציצית שקול כנגד \nכל המצות שהרי הם ל\"ב נתיבות חכמה ובכללם כ\"ב אותיות אשר בכללם תרי\"ג מצות זהו \nציצי\"ת וח' חוטין וה' קשרים. ציצת ג' פעמים חסרים י' ובא למ\"ד לציצת והשלימם והל' \nהוא בינה איש כי ידור נדר לד' הוא הבינה כי ג' פעמים כתיב ציצת ול' אחד עמהם, וראה \nבני מה גדולה מעלת הציצת שג' פעמים ציצת ול' אחד עמהם ועשרים קשרים ול\"ב חוטים \nהנמצאים עולים כת\"ר כת\"ר כת\"ר וי' חוליות מכלל כל החוליות נגד העטרה הנקראת חוליא \nשאין בה מוח ועליה נחלקו חז\"ל בחוליות להכשירה או להטריפה וזה החוליא כלול מעשרה \nע\"כ י' חוליות וכולם עולים כת\"ר כת\"ר כת\"ר וב' עמהם הם צדק ושלום עמו הם הב' יתרים. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והנה המתעטף בציצית הוא מוכתר בכתר חכמה ובכתר בינה ובכתר תורה וצדק ושלום עמו הם \nהב' היתרים וזהו וזכרתם את כל מצותי, וע\"כ אמר אני ה' אלקיכם פעמיים נאמן לשלם שכר \nטוב למתעטף ונאמן לפרע ממי שאין לו ציצית. ולא ראית בני שדם האדום דין קשה הוא טמון \nבציצת א\"ל לא. א\"ל מלאהו צד\"י צד\"י יו\"ד ת\"ו נעלם שלהם הוא ד\"ם זהו שופך דם האדם \nבאדם דמו ישפך. ר\"ל מי שאינו מכסה הדין בטלית אלא שופכהו וראה באדם דמו ישפך מדה \nכנגד מדה. וגם בני כח הרפואה הוא בציצת שכן תחליפהו בא\"ת ב\"ש ה' ה' מ' א' עולים נ\"א \nהיא כח הרפואה אל נ\"א רפא נ\"א לה. א\"ל רבי נחייב הנשים בציצת הואיל ומעלת הציצת \nגדולה א\"ל לא פטורים הם, דה\"ל מ\"ע שהז\"ג ונשים פטורות, א\"ל מ\"ש מצה שגם היא מ\"ע \nשהז\"ג ונשים חייבות, א\"ל שאני התם דאיכא הקישא, א\"ל אי הכי ה\"נ נקיש כתיב לא תלבש \nשעטנז גדילים תעשה לך כל מי שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה לך והני נשי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הואיל ואיתנהו בלא תלבש שעטנז איתנהו בגדילים תעשה לך. אמר ליה לאו שאינו שוה בכל \nלא מקשינן ושעטנז הוא לאו שאינו שוה בכל דלכהנים אישתרי כלאים בשעת עבודה. א\"ל רבי \nמהיקשא לא אתא תיתי מבנין אב דהקהל, א\"ל הוה מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד ואין \nמלמדין, אמר ליה אימר דאמרינן אין מלמדין דכתיבו שניהם והכא חד כתוב וחד היקשא \nולעולם נילף מבנין אב דהקהל, א\"ל משום דהוה ראייה והקהל שני כתובים הבאים כאחד, א\"ל \nאימור דאמרינן אין מלמדין בדלא צריכי אבל הכא צריכי מלמדין ולעולם נילף מבנין אב \nדהקהל לחייב הנשים בציצית, א\"ל לכן כתיב בני ולא בנות, א\"ל רבי וכי קרא מבטל מדה \nוהא כתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים וכו' ומקיש ומחייב הנשים באכילת מצה ומקשה \nואימר כל שישנו בקום אכול ישנו בבל תאכל והני נשי הואיל ולתנייהו וכו' ומשיב כתיב \nקרא אחרינא כל מחמצת לא תאכלו לרבות הנשים, והא הכא בלא כל איכא קרא אחרינא איש או \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אשה כי יעשו מכל חטאת וכו' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה ולא עכב המדה עד \nשבא כל קרא אחרינא אלמא קרא אחרינא לא מעכב המדה ה\"נ אע\"ג דכתיב בני לא מעכב המדה, \nא\"ל מ\"ע שהז\"ג ובני מעכבי, והא חמץ דמצות לא תעשה שהזמן גרמא והשוה הכתוב אשה לאיש \nוכל מחמצת וטעמא דאית תלת דמבטלי הא תרי לא מבטלי ה\"נ ל\"ש ונילף מבנין אב ויהיו \nנשים חייבות בציצית, אל\"ב אדילפית לחומרא נילף לקולא מתפילין מה מצינו בתפילין מ\"ע \nשהז\"ג ונשים פטורות אף ציצית נשים פטורות, א\"ל והרי סוכה דמ\"ע שהז\"ג וטעמא דכתיב \nהאזרח הא לאו הכי ה\"א דנשים חייבות הן, א\"ל סוכה ה\"א לילף ט\"ו ט\"ו מחג המצות לחייב \nע\"כ כתיב האזרח לפטור ואימא אזרח לרבות א\"כ לכתוב אזרח מאי האזרח אלא לפטור, א\"ל \nלעולם סוכה ממצה יליף לחיוב מט\"ו ט\"ו וה' דהאזרח צריך דאי לאו ה' היינו למדין גם \nשאר מ\"ע שהז\"ג כמו גדי הנאמר בבשר בחלב לומר גדי עזים דוקא אי לאו דכתיב העזים בה' \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כי ה' שומר השער ה\"נ האזרח הה' לעכב דלא נילף מינה והא ראייה דגבי יום כפור כתיב \nהאזרח ואינך פוטר הנשים אלא מחייב וא\"כ נילף ציצית לקולא מתפילין, אל\"ר משום דהוי \nתפילין וראיה שני כתובין הבאים כאחד ועוד נשקול לחיוב עדיף דאית לה שכר בעה\"ב או \nלפטור, אל\"ב דע לך שהת\"ת ישראל נקרא לב לו ל\"ב נתיבות חכמה והאיש משועבד להביאם \nלאשתו זהו שגם היא נקראת לב ויאמר אל לבו, וכיון דאשה רשות בעלה עליה פטורה ממצות \nדאחרינא כי בעלה מעלה לה מזונות וע\"כ פטורה הוא הדין מתפילין בעלה מקדשה, אבל מצה \nבהסתלקות החמץ בכל גבולה חייבת כי נשארה שה תמים זכר. וראיה והקהל וסוכה כל אחד \nיתבאר במקומו בעז\"ה. סדר השולחן גם אמרו ושבעת וברכת וכתיב לא במסכנות תאכל בה לחם \nושקלו ואמרו וברכת זו ברכת המזון ובעיסה הנעשית דוקא מה' מינין, וילפי לחם לחם מחלה \nדכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ וכתיב לחם עוני אשר כנגדו אכילת מצה הוא הלחם הבא לידי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "חימוץ, והם ה' מינין חיטין ושעורין ושבולת שועל וכוסמין ושיפון וכל שאר מינין \nמסריחין. ועוד ארז\"ל מנין שאין מזמנין ברכת המזון אלא בשלשה אמר רבי יוסי שנאמר \nגדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו ר\"ל גדלו מיעוט רבים שנים ואתי הרי כאן שלשה, ולמה \nלא כתיב גדל לה' היא הבינה אתי ואימור אפילו ב', א\"ל לה' רומז לבינה ורומז לת\"ת, \nוהנה אומר הת\"ת לזרועות גדלו לה' שהיא הבינה אתי ואומר היסוד לשוקיים גדלו לה' אתי \nהוא הת\"ת. א\"ל רבי והא כתיב לך ה' הגדולה מאי גדלו לה', א\"ל להתוועד בינה עם החסד \nהנקרא גדולה ולא עם הפחד, א\"ל והלא גדלו אומר משמע שגם הפחד מגדלם א\"ל הכא \nשמתוועדין כולם ומשלימין. אמר ליה נשים חייבות בברכת המזון ואם מזמנין עליהם, א\"ל \nבני ארז\"ל הכל חייבין בזימון לאתויי נשים ועבדים ונשים מזמנין לעצמן ועבדים מזמנין \nלעצמן, אל\"ר וכי למדין מן הכללות, אמר ליה במקום דאיכא למילף כי הכא ילפינן, והכי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אמר התנא הכל חייבין בזימון אי ג' אנשים אי סמכי דעתייהו בזימון האנשים יצאו ואי לא \nלא ומזמנין לעצמן כי חייבות הם, שני אנשים ואשה אין מצטרפין ב' נשים ואיש לא \nמצטרפין לזימון וכל אחד מברך לעצמו. אל\"ר את הפטור לא יצטרף שפיר אלא חייב וחייב \nאמאי לא. א\"ל בני מאי אומר נברך בברכה האיך יצטרף, א\"ל נהי אשה בב' אנשים לא יצטרף \nיצטרף איש אחד, א\"ל היינו הך. א\"ל הוא אומר גדלו לה' אתי והוה ליה דין ורחמים \nומגדלין. א\"ל ממ\"נ הכא האומרין כולם אנשים, א\"ל א\"ה לעצמן האיך מזמנים. א\"ל בני \nברוך הש\"י שמברכין ומבטלין דינן, והאומר שלא יברכו לא דייק בברייתא, דנשים מזמנין \nלעצמן וגם לא רדף אחר שורש הענין. אל\"ר דע לך שארז\"ל כלל אחד הכל חייבין בזימון \nכהנים לוים וישראלים. ומקשה פשיטא אי הני לא מחייבי מי מחייב ומתרץ לא צריכי אלא \nבכהן שאכל תרומה וקדשים וחד אכל חולין מהו דתימא כיון דחד לא אכל תרומה לא מצטרף \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "קמ\"ל כיון דכהן מצי אכיל חולין מצי מצטרף. אל\"ר אבן מקיר תזעק טעמא דאמר הכל הא לאו \nהכי לא מצטרפי, הא אכלי כהנים וישראל בשלחן אחד ובית אחד כי בשלמא תרומה מעולם לא \nנמצא כהן וישראל בשלחן אחד. אבל בחולין שלשתן אוכלין פת אחד מי יאמר שלא יצטרפו, \nאלא מעתה ב' פשוטים ואחד פרוש לא יצטרפו בשלמא פרוש אינו אוכל פת הפשוט ומעולם לא \n", "en": ""}]}
