{"bookId": "kabala-3abdaae3bf06", "part": "1", "torah": "15", "title": "ספר הקנה — קטע 15", "hebrewTitle": "קטע 15", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-3abdaae3bf06/1/15/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-3abdaae3bf06/1/15/", "segments": [{"index": 1, "he": "שכיחי שלשתן, אלא פשוט אוכל פת הפרוש ולא יצטרף מי יאמר זה א\"כ מי שאינו אוכל פת של \nגוים ונמצא עם ב' שאוכלים פת גוים ועתה אוכלין שלשתן פת יהודי א\"כ לא יצטרפו, אלא \nע\"כ מצטרפין שאין פה ולשון לומר שאין מצטרפין א\"כ יאמר כהנים לוים וישראלים חייבין \nבזימון מאי הכל. א\"ל שוטה זה שאומר התנא הכל להרבות לאו כשאוכלים פת א' כי פשיטא \nאלא כשזה אוכל חולין וזה אוכל תרומה. אל\"ר אל תבהלני כי לא אבהל, התנא אומר מהו \nדתימא כיון דלא אכל תרומה לא מצטרף שב ואומר הואיל וכהן אכיל חולין מצטרפי מנא ליה \nדמצטרפי אימר כשם שהקדשים אין להם חברה עם החולין כך אין להם חברה בזימון, וא\"כ ע\"כ \nגרסת התנא משובשת, אבל הגירסא האמתית שהוציא התנא מפיו כך הוא כהנים לוים וישראלים \nחייבין בזימון, ומקשה פשיטא אם אלו לא מחייבי מי מחייב ומתרץ כהנים אוכלים תרומה \nוזר אוכל חולין דלא מצטרפי איצטריכא ליה אלא שאלו לחוד ואלו לחוד, מהו דתימא הואיל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וכהן אכיל חולין מצטרפי קמ\"ל הואיל וזר לא אכל תרומה לא מצטרפי וסמי מכאן הכל דבעי \nלרבות הצירוף, ואם רצונך נשקול ונבחר הגרסאות, א\"ת דלא מצטרפי א\"כ אין להם לקדשים \nחברה עם החולין ואם תאמר מצטרפין א\"כ קדשים וחולין בהדדי ומין ומינו הן, א\"ל בני \nהתנא שוקל יותר טוב ממך ראה אוכלי חולין ואוכלי קדשים מצטרפי והנה הדין עם הרחמים \nכעין חולין וקדשים, ואם תאמר שניהם מתברכין מת\"ת ישראל ר\"ל אע\"פ שהחסד והפחד הם דין \nורחמים ונשלמים בת\"ת כן הדבר בכהן אוכל תרומה וישראל אוכל חולין. אל\"ר ברייתא היא \nהאומרת שנים שאכלו מצוה לחלוק וזה כששניהם יודעין לבוראם אבל אם אחד יודע ואחד בור \nוריק יודע מברך ובור יוצא, שומו שמים על זאת על דברי אלה דלצנותא היודע ידבר ובור \nלא יכיר מהו אומר וסובר שהוא מברך וא\"כ מאחר שאינו יודע במה יוצא היה מן הדין לומר \nיודע מברך ובור אינו יוצא אלא ישוב עמלו בראשו. א\"ל בני האמת אתך מ\"מ יש לי לבא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בשמועה לומר שזה מברך למי שאכלו משלו וזה יש לשתוק ולשמוע ולענות אמן שכן הדבר \nשכנ\"י מתברך ומברכת הריקים והבורים עולם השפל והיא הנקראת חכמה תתאה. אל\"ר אמרו שם \nלהיכן הוא חוזר ומברך שאומר נברך שאכלנו משלו, ושואל שם המברך יחזור לומר עוד נברך \nאו דלמא יאמר מה שאמרו חביריו ברוך שאכלנו משלו ואמר אביי שב ואומר נברך ורבנן אמרי \nשב ואומר ברוך, וראה כוונת מהופכות כי בשלמא רבנן קב\"ה מסכים על ידם שאמרו אמת כי \nאמרו נברך ולא ברוך ושב ומברך גם הוא באומר ברוך שאכלנו, אלא אביי למה יחזיר הלא \nאין תועלת כי כבר אמרו פעם אחת. ועוד ר' אתה אומר שמתחיל מיד ברוך אתה ה' הזן וכו' \nולא כמר ולא כמר ויחיד ורבים הלכה כרבים. א\"ל בני הכי אמרתי אומר נברך שאכלנו והם \nאומרים ברוך ומסכימים עמו כולם. שב לומר מה שאמרו ולהודות שהוא ברוך ואח\"כ אומר \nברוך אתה ה' הזן וכו', ורבנן אמרי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע שת\"ת אומר לשלש \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "קצוות כשמתמלאות ברחמים נברך למ\"י שהשפיע ברכתו עלינו הוא הבינה אם הבנים, והם \nאומרים הכל מהכתר וזהו ברו\"ך שאכלנו משלו, ושם הת\"ת ואומר ברוך שאכלנו משלו ומשם \nואילך ממשיך הברכה למטה, ואביי סובר כענין העניים מבקשים המים ואי\"ן כתר עליון \nומבקשים להתברך מאין סוף מדת כתר הנקרא אין וזה אומר נברך המדה הנקרא אין שהיא \nבריכה לא יכזבו מימיה מאין סוף ואחר נתברך ועונין ברוך שאכלנו כלומר מבורך ועומד \nבברכתו, והוא שב ואומר נברך כדי שלא יתמעט ממנו ברכתו, באמת בני צדקו רבנן בזה כי \nאין לחזור, אל\"ר שלשה אומרים נברך שאכלנו עשרה מה הם אומרים וכי אין להם מעלה א\"ל \nבני אומרים נברך לאלקינו ר\"ל עשרת כלל האלהות וסוד האלהות ואמונת האלהות ע\"כ אומרים \nלאלקינו, א\"ל שמעתי מדקדקים אומרים אלקינו ולא לאלקינו א\"ל בני האמת עמהם שכן כתיב \nגדלו לה' הודו לה' ברכו את ה', א\"ל ומ\"ש אין שם בברכה, א\"ל בני הל' לת\"ת ואומר גדלו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כלומר מגדולה שהוא חס\"ד תמשיכו אותן בת\"ת והוד הוא לת\"ת אך הברכה מלמעלה יורדים \nהראוים לכנ\"י, העטרה פוסק מהדין מצד הווי\"ן והווי\"ן אין פוסקים הרחמים מצד הדין \nהעטרה אלא יורדין ומרבין אותה זהו שנים שאין מפסיקין. ואחד כלל אין מזמנים עליו כדי \nללכת אבל אחד לב' מפסיק, ע\"כ שכן הדין אפילו שהיה עמהן וקם להלוך קוראים אותו \nועונים והדין זה אינו בעשרה כי כולם צריכין במסיבה. אל\"ר שלשה שאכלו וקדם אחד וברך \nבה\"מ ועדיין הוא שם מצטרף או לא. א\"ל בני מצטרף ואין לו שכר זימון אבל הם יש להם \nשכר זימון כי זה כבר יצא ואיך יאמר שיש לו חלק בזימון, אל\"ר מאי האי דקאמרת הלא אם \nקם והלך כלום יכלו לזמן וא\"כ עמו הזימון וזהו גדלו לה' אתי ואתה אומר אין לו שכר \nזימון, א\"ל כלום יכול זה לברך ולומר גדלו לה' אתי והלא כבר יצא אלא זה שלא יצא אומר \nנברך וזה מסכים ואינו יכול לכפור, הראית שהגדול שבמסובין מברך ועוד אמרו גדול העונה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אמן מהמברך וגם אמרו גדול נותן רשות לקטן לברך וכן הכהן הקודם גם הוא נותן רשות, \nשומו שמים על זאת חמס ועול בדבריהם הקטן יברך והגדול יענה אמן ועוד הגדול שנותן \nרשות מבזה המצוה וגם כל הברכה שמפסיד שוה עשרה זהובים שכל העשר מברכות בעטרה וכולה \nמעשרה, היש לך אדם לוותר ממון שלו בחנם אלא כופר ואינו מאמין ולמה שומעין לו, ותינח \nאבל כהן המחליף עם ישראל מה ישיב הכהן שאינו דומה ברכתו לברכת ישראל ולא בחנם אמרה \nתורה קדושים יהיו, א\"ל בני דקאמרת הקטן יברך לענות הגדול אמן לא אמרו גדול עונה אמן \nאלא דוקא כשבירך ויצא, א\"ל סתם אמרו ול\"ש, דאם לא תימא הכי יאמר גדול שבמסובין מברך \nואם יצא הגדול עונה אמן ויקבץ הב' לשונות ויערבה ואלא ש\"מ אפילו שלא יצא וא\"כ כל \nדבריהם עולים ויורדים, ועוד אם יצא והוכפל שכרו, א\"ל בני הכי הוא אלא המברך ומכוין \nלהוריד הברכה לעולם הוא ת\"ת ולכלול העטרה במלת העולם הוא גדול מהעונה אמן ואם לאו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שאינו כוללה רק מניח הברכה עד העולם גדול העונה אמן שכוללה עם ת\"ת שכן יהו\"ה עם \nאדנ\"י בגימ' אמן, ואינך יודע שהגדול טוב הוא לברך שכן הגדול מברך הקטן מ\"מ אם נותן \nלו רשות הקטן מברך הגדול דוגמא היא הוא שאמר ישמעאל בני ברכני ואחר הרשות מיד אמר \nיהי רצון וכו'. אל\"ר הרי שאכלו ב' בשולחן אחד ואכלו ושתו כל צרכם ורצו לברך וקודם \nבה\"מ בא אחד וישב ונטל והתחיל לאכול פוסק ומצטרף עמהם כי עדיין הם כמוהו, שאני מעיד \nשאם היו אוכלין כל היום כולו ובסוף אכילתם היו מביאים להם מעשי טיגון היו לוחכין גם \nהקערה, ולא תימא בעניים אלא אפילו בעשירים שיותר שביעה נמצא בעניים מבעשירים כי \nעתידים לישבע על הממון שבידם אם לא שלחו ידם עליו כי פקדון הוא אצלם אבל העניים כל \nעמלם בפיהם, וא\"כ שלשתן כת אחת ומזמנין עליהם ודוקא בהיות השנים אכלו כאחד בשולחן \nאחד אז הג' הבא מצטרף עמהם שכן הדוגמא חסד ופחד שניהם כאחת ואחר הוא ת\"ת משתתף עמהם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ועושין זימון ומתברכין, אבל אם באו אחד אחד ואח\"כ בא עוד אחד במקום זה שלא בכוונה \nאין מזמנין עליהם, וההולכים בדרך והסכימו לאכול במקום פלוני ואע\"פ שלא באו שם ג' \nבפעם אחת הסכמת המקום גורם כאילו כאחת באו ומזמנים, ודע בני שהשמש מצרף חברים אע\"פ \nשאינן רואין אלו את אלו שכן העטרת מחברת החבורות בזימון אחד לכולם, האמת בני ראיה \nחסרה שמיעה קרובה שאם אין שומעין אין השמש מצרפן אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן, וגם דע \nלך ל\"ש מהלך ול\"ש עומד היכן שכלה אכילתו יושב ומברך שבה\"מ בישיבה ולא בעמידה, וראה \nבני שהסבה היא הוראת חירות והנה בהסיבה דוחה כל הפגעים הרעים וע\"כ נראה עיקר גדול \nגם להתעטף אלא שדחו מידם המעשה הטוב, וגם אם אמר בעה\"ב הב לן ונברך אין לו לאכול \nיותר עד שיעשה ברכת הזימון כי מונעים הברכה שבעל הברכה רוצה לברך ע\"כ מושכין ידיהם \nמן הפת, ודע בה\"מ בג' טעונה כוס בב' אין טעון כוס והכוונה בני שכנ\"י נק' כוס של \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ברכה מתברכת או מחסד ופחד ות\"ת או מנצח והוד ויסוד שאין הברכה אלא אליה רק בצירוף \nהשלשה וזהו עיקר הזימון ועיקר הכוס בג' אבל א' או ב' לא יחזרו אחר הכוס, אל\"ר תינת \nבעליונים ובתחתונים כשאומרים נברך למי, א\"ל לכנ\"י והמסובים אומרים ברוך הוא המפרנס \nאותנו כענין ונות בית תחלק שלל והיא מתברכת ממי שלמעלה ממנה חוץ המדרגה העליונה, \nוע\"כ צריך ליתן עיניו בכוס כי הכוס נקרא אבן שתיה וכשנותן עיניו בכוס הנקרא אבן \nכענין שבעה עינים על אבן אחת ואז המלך שלמה ברוך ר\"ל המלך שהמליכו שלמה הוא היסוד \nהנקרא שלום והיא כנ\"י כענין ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי, ויזהר שלא יאמר \nומטובו חיינו הנראה כנ\"י לבד אלא כל כוונתו ביסוד ובכנ\"י, והאומר ומטובו ממעט הטוב \nמביתו, ודע בני בברכה ראשונה אומר כי הוא אל זן ומפרנס לכל שהת\"ת מפרנס את היסוד \nהנקרא כל כענין כי אתה תברך צדיק לכן חתימתו בא\"י הזן את הכל והכוונה תתברך ת\"ת \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מעלינו שאתה זן הכל, הברכה ב' על העטרה הוא שאומר על ארץ חמדה טובה ורחבה ונקראת \nחמדה על שהיא חומדת תמיד להתייחד עם כל הוא היסוד, וע\"כ ויכל אלקים שהוא מענין כל \nתרגום ירושלמי, ותמיד טובה בהיותה מבארת כ\"ב אותיות התורה שבכתב ומתברכת מהתורה \nהנקראת טוב כי לקח טוב הוא שנאמר גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה שכן טובה בגימ' \nכ\"ב כענין ישראל אשר ב\"ך אתפאר, ורחבה על שמקבלת מאמה היא הבינה הנקראת רחובות \nהנהר, ראה והבן בני איך מעלה אותה חמדה אתה מדבק ביסוד, טובה בת\"ת, ורחבה בבינה, \nואם חסר אחת מאלו הארץ יבשה, ע\"כ ארז\"ל כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה לא יצא, \nויזהר שלא יקדים אחד לחבירו, גם אם לא אמר מלכות בית דוד לא יצא, יסוד הנוסח יאמר \nארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה כי אחר שאתה מזכיר ברכת ארץ צריך אתה לבער כל \nהערלות כדי שתדבק הברית היסוד עם התורה הוא תורה שבע\"פ כענין לא תחסר כ\"ל בה ר\"ל כל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הוא היסוד בה היא העטרה, ובבונה ירושלים אומר בא\"י אלקי דוד ובונה ירושלים, אל\"ר \nא\"כ מ\"ש מתפלה שלא אומר בא\"י אלקי דוד ובונה ירושלים א\"ל בברכת המזון בונה ירושלים \nשל מטה ע\"כ אלקי דוד היא כנ\"י שהיא אלקי דוד, ובתפלה בונה ירושלים הרוחנים וע\"כ יש \nלהעלים הבנאי כי הוא מתעלה ממגדול הפורח באויר העולה באהי\"ה ואז בונה ירושלים, \nהראית בני אלו עמי הארצות דלא רדפי אחר שרשי ידיעות התורה אבל נתפשין ומדקדקים דיוק \nאחר דיוק מדברי חז\"ל ואם דברו בזמן המנוחה והם מחליפין בזמן הגלות חילוף אחר חילוף \nעד שמוציאין היתר מאיסור מה שלא עלה על דעת רז\"ל וחומסים וגוזלים ל\"ש גוי ול\"ש \nישראל כי הרגל הוא ואח\"כ יושבין לאכול ומזמנים גם להקב\"ה ואומרים נברך שאכלנו משלו \nמה עושה קב\"ה מדקדק עליהם ומחליפה מחילוף לחילוף והאבידה מחזירה לבעלים אף כי מתת \nאלקים הוא, ודע בני כשעלה משה למרום ראה דקא עסקי במתיבתא דרקיע ואמרי הכי י' דברים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "צריכה הסעודה הא' לתקן שולחנו במפה טהורה וכלים שלא יהא מאוסים, והכוס ששותה שלם \nונקי, ובלא הכי שולחנו שולחן חיצונים עליו נאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה, \nוהכוונה שהשולחן רומז בכנ\"י המפרנס עולם הגשמי בדין כי פעולות האדם גורמין וקשים \nמזונותיו, וע\"כ צריך אתה לכבד המזונות זהו שנאמר ארץ ממנה יצא לחם הוא שנאמר קדושים \nתהיו כי קדוש אני זהו בחול, אבל בשבת צריך יותר ויותר טהרה ונקיות. והב' נ\"י קודם \nאכילה כי אפילו המלאכים נהנין וחיין מזיו השכינה בקדושה ובטהרה וכן נהוג גם אתה, \nוהאוכל בלא נטילת ידים מונע המים היורדים מעשר מדות אשר י' אצבעות רומזים עליהם ועל \nידו נשאר היקף בעניות ישאר גם הוא עני מדה כנגד מדה, והנוסח רומז על זה \"על \"נטילת \n\"ידים ר\"ת ענ\"י, גם מנדין אותו כי כן ריחק כפות עליונים מהשולחן הרוחניות, מעשה \nבאדם אחד שזימן עני לאכול עמו וראה לבע\"ה אוכל בלא נטילת ידים ומיד ברח העני משם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "והלך בע\"ה להחזירו א\"ל העני ח\"ו לא אוכל עמך שעליך אמר הכתוב אל תלחם לחם רע עין \nוגם מאכלך טמא וע\"כ מאי אל תטמאו בכל אלה וכו' ונטמתם בם ורוח הטומאה שורה עליך \nוהיא סתומה ואין לה פתח לצאת, ובא מעשה לפני חכמים ונתנו לו ת' זוז באותה שעה אמרו \nאשריכם ישראל שאתם עוסקים בתורה ומכירים בוראכם ומה זה העני שהיה רעב ולכבוד קונו \nחשש ועל עצמו לא חשש וזימן לו הקב\"ה ת' זוז זה שכרו בעוה\"ז בעוה\"ב עאכ\"ו. הג' שיטול \nיד הימין תחילה מיד השמאל כי השמאל צריך לשמש לימין ע\"כ הלוי משרת לכהן שנאמר ושרת \nאת אחיו ויד ימין הוא כהן ויד שמאל הוא לוי. הד' צריך להגביה ידיו כשמברך לאחר שנטל \nהוא שנאמר שאו ידיכם קודש מאי קודש למקום קודש, כי העשר אצבעות רומזים בעשר ספירות \nוכאשר יכוונם בעשר ספירות אז מתקדשים אהדדי ומתברכים זהו שאמר שאו ידיכם קודש \nוברכו, וראה בני והבן כי הד' אצבעות רומזים ביהו\"ה ולהם י\"ב פרקים לרמוז שיהו\"ה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מתגלגל בי\"ב צרופים י\"ב הויות והגודל ב' פרקים רומזים בב' אותיות רוחניות, ועתה \nמחבר האם עם בניה עם ב' רוחניות וע\"כ צריך להגביה למעלה כדי לבקש ולהריק ברכה למטה. \nהה' לברך כנ\"י ולומר אשר קדשנו שברכה זו ממקור הקדושה. הו' לחמול על העניים במאכלו \nולרחם עליהם ממה שחננו הש\"י כדי שירחמו העניים והאביונים למעלה כענין העניים \nוהאביונים מבקשים מים ואין כי כאשר עשה כן יעשה. הז' לברך המוציא על הלחם הוא שנאמר \nלהוציא לחם מן הארץ וכתיב ארץ יצא ממנה לחם ויתן עדות לומר המוציא שמפתח הפרנסה לא \nניתן לשליח רק הוא בעצמו הוא המוציא. הח' לאכול בנחת ובמוסר כי השולחן לפני המלך \nואיך לא יתבייש מהמלך להיות גרגרן, ואם אינו עושה כן הוא נדבק במ\"ה ולקח סדר מעשיו \nדכתיב הלעיטני נא ונדבק בנחש הוא שנאמר ובטן רשעים תחסר, אלא יאכל בנחת ובנקיות הוא \nשנאמר ואכלת לפני ה' אלקיך, ודע שצריך האדם להדמות ליוצרו בכל כחו ולהתבייש אפילו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מחבירו היושב אצלו ואין צריך לומר מהש\"י המצוי תדיר אצלו ומשגיח עליו. הט' לעסוק \nבתורה על שולחנו שבזה יעסוק הקב\"ה הת\"ת בשולחנו כענין באתי לגני אחותי כלה ואם לא \nיעסוק בתורה כאלו אכל מזבחי מתים החיצונים ומעיד שמת זה מהם ואינו כן כי השכינה תתן \nחלק ומזונות לכל בריה לעליונים ולתחתונים ביום ובלילה והברכה מהשכינה נשפעת הוא \nשנאמר ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, וע\"כ יעסוק בתורה להורות שפועלת מכח תורה \nשבכתב ואז תדבק הצדק שהוא השולחן אל הצדקה. הי' ליטול ידיו אחר שאכל והכוונה כדי \nלהעביר זוהמת הנחש מחוה וע\"כ הם במקום טבילה וטהרה ואין מברכין עליהם, וזהו שארז\"ל \nמים אחרונים חובה ע\"כ אגב גררה ובמקומם יתבאר בעז\"ה, א\"ל ע\"כ דברת אתה ובמקום אחר \nאדבר אני בעז\"ה. אל\"ר שלש תכיפות הן תיכף לגאולה תפלה דכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך \nליה יענך ה' ביום צרה וזה ידוע שצריך להסמיך כנ\"י עם היסוד. תיכף לסמיכה שחיטה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שצריך להסמיך הנפש בבעלה, אלא מאי תיכף לנטילה ברכה זו התכיפה למאי נפקותא אדרבא \nקודם ברכה לנטילה מבעיא ליה שכל הברכות עובר לעשייתן, א\"ל מי סברת בנט\"י ראשונים \nדא\"כ היה לכתוב ברכו ושאו ידיכם כמו שאמרת אלא לאו הכי הוא שעשו ידיכם קודש כלומר \nעשו מים אחרונים כדי להעביר זוהמת הנחש הנקרא מלח סדומית כדבריהם ז\"ל ואחר ברכו את \nה', וצריך הדבר להיות תיכף כי ידים עסקניות הן ושמא יחזיר לזוהמתן ע\"כ תיכף בה\"מ, \nומה מאוד צדקו דברי הרב הנוטל ידיו באחרונה הוא מזומן לבה\"מ כי הוא עושה תכיפה אבל \nמי שנטל קודם ממנו יש קצת איחור. ודע בני יש מקילין במים אחרונים אוכלים ואינם \nמטהרין כי מניחין זוהמא בבית ושבין ומטמאין אשריהם בעלי אמת המכירים את בוראם \nומתדבקים בו שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם. אל\"ר הבא אל הסעודה ומצא שאומרים נברך \nשאכלנו מה עונה, א\"ל בני צריך הוא לומר ברוך הוא ומבורך וברוך שמו תמיד לעולם ועד, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ר\"ל ברוך הוא נסתר ומבורך שמו הוא הבינה שם הנסתר המברכת לעולם ועולם לועד המפרנסת \nאותנו, והנה מורה בכל ויהיה לו לעולם כלומר אדנ\"י, ואם הם עשרה אומר ברוך הוא \nאלקינו והנה מורה באלהות, ואם לא שמע נברך מהמברך רק מהעונין ברוך שאכלנו וכו' עונה \nאמן אע\"פ שאין בו הזכרת השם כי ברוך הוא במקום הזה קרוב הוא לברכה שיש בו הזכרת \nהשם, ואין מזמנין לע\"ה בהיותו בחבורת הסעודה ותנא איזהו ע\"ה ואמרי אחרים אפילו קרא \nמקרא ושנה משנה ולא שמש ת\"ח הרי זה ע\"ה ופסק שם רב הונא הלכה כאחרים, ודע בני שאצל \nאכילת בשר אם חטא ונמשל כבהמה נדמה ואין מלכותו בכל משלה אע\"פ שקרא ושנה ושמש ת\"ח \nע\"ה הוא, דאדם הראשון קודם שחטא מלכותו בכל משלה ואחר שחטא נמשל כבהמה נדמה ונאסר \nלו הבשר ואע\"פ שהיה חכם בתורה שבכתב ובתורה שבע\"פ, ודע בני כשם שאין מזמנין על ע\"ה \nכך אין מקבלין עדות מע\"ה, אל\"ר והלא מזמנין ומקבלין עדות מע\"ה א\"ל ומאן הוא דדן הכי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "א\"ל ר' יוסי הוא דיין ודן מזמנים ומקבלים, אל\"ב והלא בפירוש אמרו אין מוסרין עדות \nלע\"ה וטעמא משום דאין מקבלין עדות מע\"ה וא\"כ ר' יוסי הוא דיין חנף ומחניף לע\"ה, \nאל\"ר לא אלא אוהב שלום ורודף שלום, א\"ל בני חרבן עולם הוא שהזימון דבר גדול שהרי ג' \nאנשים הם כח בראש אחד וזמן אחד, חסד פחד ת\"ת ראש אחד וזמן אחד והעטרה מוציאה \n", "en": ""}]}
